ראשי עוד ב-FFמגזין סוף השבוע

מאי תגר מדגמנת כבר שנים עבור המותגים הגדולים בעולם, אבל דווקא קמפיין החגים של דיור בכיכובה, שעלה בתזמון קשוח אחרי תחילת המלחמה, העמיד אותה במרכז תשומת הלב. הישראלים אמרו שהיא החליפה את בלה חדיד והכריזו על ניצחון, הפרו-פלסטיניים גידפו ושלחו הודעות נאצה. תגר לא מבוהלת, יודעת בדיוק מה התפקיד שלה בתוך הסיפור, מכוונת הכי גבוה שאפשר – ורק מבקשת שנשנא קצת פחות

שחר חיון היא אומנם אחת המצחיקות בטיקטוק, אבל התוכניות שלה דווקא רציניות מאוד. בין קמפיינים רבים וטובים כדוגמנית היא עושה אודישנים באנגלית ("אני יכולה לנהל שיחה רציפה שעות"), שלמה עם הפרידה מאון רפאלי ("שיניתי את הרגלי האכילה שלי מאז הפרידה") ומודה לשותף הסמוי שלה – אלוהים. ועם קצת עזרה ממנו, תנו לה שנתיים והיא בלוס אנג'לס

בגיל צעיר היא כבר דגמנה בפרסומות ובתור נערה הייתה נוסעת מהצפון בשלושה אוטובוסים לצילומים במרכז. היום ריף נאמן מתרכזת במשחק, נהנית לדגמן שוב הלבשה תחתונה, מקבלת את זה שיש תפקידים שהיא יפה מדי בשבילם, לא מתרגשת מאינטריגות ולא מתכוונת לקבל שום דבר בחינם בחתונה הקרבה שלה. ולא, לא תראו אותה חושפת יותר מדי בסטורי: "אני מבינה שככה העולם הזה עובד, אבל אני עוף אחר"

לא בטוח שאם תעברו מול ליה שון ברחוב תזהו שמדובר בחברה של יהונתן מרגי, וזה ממש בסדר מבחינתה. היא רוצה להצליח בדוגמנות ובמשחק בזכות עצמה, שומרת על פרטיות הזוגיות שלה עם אחד הזמרים המוכרים בישראל ורק שמחה שהוא יכול להסביר לה לפעמים איך העולם הקשוח הזה עובד. גם המעבר שלו לארצות הברית לא מערער אותה: "מבחינתנו המצב לא משתנה, מתחילת הקשר היינו בחצי שלט רחוק"

שמונה שנים חלפו מאז הפכה סופי מצ'טנר לדוגמנית בינלאומית במשרה מלאה וכבשה כל פסגה אפשרית. אבל ניו יורק של אחרי הצבא כבר פחות האירה לה פנים, העבודות לא הגיעו והפרידה המתוקשרת מבן הזוג שלחה אותה הביתה להתאושש. עכשיו, בגיל 22, אחרי טיול עם חברות במרכז אמריקה, היא חזרה חדורת מוטיבציה לעבוד. "פתאום כשנהיה לי שקט ואף אחד לא דורש ולא מצפה לכלום, הרצון שלי התעורר"

האם אנחנו באמת צריכות עוד טיפול קוסמטי שמבטיח לטשטש את סימני הגיל, ועל הדרך לגרום לנו להתאבסס על משהו שעד אתמול אפילו לא שמנו לב אליו? מסתמן שכן, כי עכשיו תעשיית הקוסמטיקה מציעה לנו "הצערת ידיים". כן, ההזרקות הגיעו גם לגב כף-היד. איך זה עובד, כמה זה עולה – והאם המראה המוצער באמת שווה את הסכומים, את ההתעסקות, את הדבר הבא שלא נאהב בעצמנו?