איך הפכה טאבי גבינזון למעצמה בגיל 16?

טאבי גבינזון כבר לא אובססיבית לאופנה | היום מתרוצצות לה בראש מחשבות על פמיניזם ותרבות הפופ | בין האתר המצליח שהיא עורכת לבין שיעורי הבית היא גם מתכננת מהפכת נוער | וכן, אנה וינטור שוב אשמה

מאת  | ‏ 31 יולי 2012

טאבי גבינזון | צילום: Glynis Selina Arban (סריקה מאתר Bust)

בגיל 16, טאבי גבינזון היא מעצמה קטנה, מעין תופעת טבע ססגונית ונבונה. שמור לה כסא של כבוד בשורה הראשונה של תצוגות שבוע האופנה, היא מככבת על דפי ה"ניו יורק טיימס" ויש לה אפילו הרצאת TED משלה. הבלוג שלה, סטייל רוקי, הושק לפני חמש שנים, כשהיא הייתה בסך הכל בת 11. בזמן שרוב הילדות משחקות בברביות ולומדות לקלוע לעצמן צמה, היא כתבה אותו מתוך חדר השינה שלה בפאתי שיקאגו. בימיו הראשונים סחף אחריו הבלוג כ-50 אלף קוראים ביום. כשגילתה אותו קהילת האופנה הבינלאומית, נולדה בעקבותיו קריירה חלומית. מעצבים החלו לשלוח לה בגדים בחינם ולהזמין אותה לתצוגות ומסיבות בכל רחבי העולם, נכתבו עליה כתבות פרופיל בעיתונים נחשבים והיא כתבה טורים ל"הארפרס בזאר" ולמגזין "פופ".

כיום היא הולכת לבית ספר, חוזרת הביתה בשלוש, אוכלת ארוחת צהריים, עושה שיעורי בית ואז חובשת את כובע העורכת הראשית של המגזין האינטרנטי "רוקי" שהושק לפני כשנה והפך בין לילה לסיפור הצלחה, שם היא מעסיקה עורכת (בת 42) וצוות כתבים, רובם בני עשרה כמוה.

יושבת לצדה של מריה שראפובה בתצוגה של בית האופנה רודארטה בניו יורק, פברואר 2012 | צילום גטי אימג'ס

ראיון שהעניקה בשבוע שעבר למגזין "Bust" (אותו כתבה אנאהיד אלאני, עורכת המשנה של "Rookie"), ניסה להתחקות אחרי התהליך שבו הפכה מבלוגרית אופנה צעירה ולהוטה לנערה פיקחית שמדברת בפמינסטית שוטפת. המגזין הנוכחי שלה לא עוסק רק באובססיות האופנה המוכרות שלה, אלא מתרחב לנושאים כמו פמיניזם ותרבות הפופ שמעסיקים אותה בימים אלה. בראיון סיפרה שהפמיניזם הפך להיות מעין עדשה שדרכה היא כותבת על תרבות הפופ ועל אופנה. באתר שלה מתפרסמות כתבות על הפרעות אכילה, הטרדות מיניות והפרעות נפשיות.

סדרת כתבות מיוחדת אירחה את זואי דשאנל ('ניו גירל'), הבמאית והאמנית מירנדה ג'ולי ("אני, אתה וכל השאר", ג'ון האם ("מד מן"), הקומיקאית שרה סילברמן ולנה דהנאם ('בנות'), שהעניקו עצות לצליחת העינוי שנקרא תקופת התיכון. "אחותי אומרת לי שזכיתי בזה שנחשפתי למחשבה פמיניסטית בגיל 12, שנייה לפני רגשי הנחיתות של גיל ההתבגרות" היא אומרת. השאיפה העיקרית שלה היא לחשוף את בני הנוער לפמיניזם ולגבש אצלם מחשבה עצמאית בנושא בגיל מוקדם ככל האפשר.

פרנסה היטב את מספרות ניו יורק | צילום: גטי אימג'ס

לא באמת שייכת לכאן | בתצוגה של "בנד אוף אאוטסיידרס" | צילום: גטי אימג'ס

לא רוצה להיות אנה וינטור

ומה עם קצת גלאם? בהתייחסות לפוסט שפרסמה בו כתבה שהיא כבר פחות ופחות מתעניינת באופנה, שגרר תגובות נזעמות מקוראי הבלוג שלה, היא אומרת: "ככל שהקהל של הבלוג גדל, כך החלו אצלי ספקות לגבי הדברים שאני כותבת עליהם". את האצבע המאשימה היא מפנה כלפי אנה וינטור, עורכת האופנה המיתולוגית של מגזין "ווג".

"בעיקרון, כתבתי את זה אחרי שישבתי ליד אנה בתצוגה של 'בנד אוף אאוטסיידרס' והיא שאלה אותי 'אז מתי את הולכת לבית הספר'? ואני חשבתי לעצמי 'ומתי הדוגמניות שלך הולכות לבית ספר?'. אני הרי בגיל של הדוגמניות האלו, ואני מפסידה שיעורים בבית ספר כדי לטייל ולכתוב ולהשמיע את דעתי. אבל באותו הזמן, היה רגע משונה שבו הרגשתי כאילו אני מחמיצה את חוויית בית הספר ואת החברים שלי וכבר אין תחושה של התלהבות גדולה מצד אנשי מקצוע סביבי לגבי מה שקורה באופנה, אף על פי שזה אמור להיות מין דבר מרגש ויצירתי. באותו זמן החלטתי להתחיל לכתוב על עוד נושאים, מעבר לאופנה".

"יש הרבה צביעות בעולם הזה" | עם אנה וינטור, ספטמבר 2010 | צילום: גטי אימג'ס

"הייתי גרופי" | עם יוז'י ימאמוטו (מימין) וג'רמי סקוט | צילום: גטי אימג'ס

"אף פעם לא הרגשתי שייכת" היא מוסיפה, "אבל זה מעולם לא הטריד אותי עד אז, כנראה בגלל שפתאום הפכתי יותר מודעת לזה. בכל זאת, קאתי הורין (מבקרת האופנה של ה"ניו יורק טיימס") אמרה שהרגע החביב עליה בשנת 2010 היה בשבוע האופנה בפריז, כשראתה את כל הנשים העשירות מבולבלות, כי הן לא הצליחו להבין מה אני עושה שם".

לגבי הקביעה כי עולם האופנה מעדיף את הצעירות שלו דוממות, היא משיבה כי "יש הרבה צביעות בעולם הזה. באופן מסויים, אופנה הייתה בשבילי דבר קסום שהייתי אובססיבית לגביו. הייתי פשוט גרופי. אבל אז התקרבתי לזה יותר מדי, וזה היה די מעציב".

 

מילדה משונה לנערה יפהפייה | טאבי גבינזון על שער מגזין Bust | צילום: Glynis Selina Arban

כשמנסים להדביק לה כתרים ושופרות כ"קולו של הדור הצעיר", היא מתנערת מהתואר שמוסיף לה בעיקר סטרס ומציינת עוד קולגות שכדאי להאזין להן כמו אראבל מ-Fashion Pirate ומייגן מ-Latter Style. למי שמוטרד מילדותה העשוקה, היא עונה שלפחות היא עסוקה. גם בלי האתר שלה, לא היו לה חיים. "אני מרגישה שאני ישנה ומספיקה לעשות את אותה כמות דברים שעשיתי קודם, לפני שהקמתי את האתר. ההבדל היחיד הוא שהזמן שבו אני ערה מנוצל יותר ביעילות. אני לא רוצה שזה יישמע כאילו אני חיה במין עולם משונה ומבודד מהחברה שבו אני אשת עסקים זעירה או אחת מאותם ילדים הישגיים שמעוררים דאגה. גם ככה אף פעם לא הייתי אחת שמבלה יותר מדי עם חברים, אז לא ממש היה לי מה לעשות בחיים בלי הבלוג והאתר".

צילום: Glynis Selina Arban (סריקה מאתר Bust)

צילום: Glynis Selina Arban (סריקה מאתר Bust)

וכשהיא מתבקשת לענות על התהייה הסבירה, האם היא מתכננת להשתלט על העולם יום אחד וכולנו נאלץ בסופו של דבר לעבוד בשבילה, היא עונה סוף סוף כמו טינאייג'רית אמיתית. "לענות לך על זה ברצינות? כי בדרך כלל אני עונה כאילו, אהה, אני לא יודעת, אני צעירה, תעזבו אותי בשקט, פלוצים. אבל בכנות, אני חושבת שאסיים את התיכון ואעשה מהצד עוד שני פרויקטים שאני נרגשת לגביהם. אני אוהבת סרטים וטלוויזיה, ונראה לי שזו הדרך הטובה ביותר לחבר את כל תחומי האסתטיקה שאני מתעניינת בהם. אני מאוד אהנה לצלם סרטים ולעשות להם ארט. אחרי התיכון בטח אקח שנה חופש ואסע ללוס אנג'לס, כי אני אוהבת אותה והכל שם יפה. אחר כך אני רוצה ללכת לקולג', אבל אני חוששת שזה לא יקרה".

  •  

    מאת: לולה |‏ 3 באוגוסט 2012 | 01:12
  • הנערה פיקחית ובעלת דעות מוצקות ללא ספק אבל נראה לי שלהתחיל לכתוב בלוג בגיל 11 (!!!) ובגיל 16 כבר להפוך למיני מעצמת אופנה, זה קצת מוקדם. מה עם הילדות/ההתבגרות שלה? ולמה תשאף כשתהיה בת 25? אני מקווה עבורה שהיא תוביל את חייה למקום נכון ותמנף את הכישרון המיוחד שלה להצלחה גדולה וחסרת תקדים ולא תלך לאיבוד.
    בואו לבקר אותי בבלוג האופנה שלי (אני הרבה אחרי גיל 16…)
    http://www.veredstyle.com/

    מאת: ורד |‏ 31 ביולי 2012 | 16:01

השאירו תגובה