"עושה לוליטה": אוליביה רודריגו לבשה בייבידול, והאינטרנט איבד את זה
את הקליפ החדש שלה צילמה אוליביה רודריגו בארמון ורסאי (!), אבל הפרט הזה נזנח כמעט לחלוטין לטובת הדיון הסוער סביב מה שהיא לובשת שם: שמלת בייבידול קטנטנה של קלואה. עכשיו נשאלת השאלה - איפה הבעיה, בזמרת שעושה סקסואליזציה לפריט לבוש ילדותי לכאורה, או במי שמעז בכלל להאשים אותה בכך? ואולי זו בכלל בעיה אחרת לגמרי? חדשות, שאלות ומחשבות של מה שקרה השבוע בעולם האופנה
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בקליפ שלה לסינגל הטרי Drop Dead, אוליביה רודריגו מתרוצצת ברחבי ארמון ורסאי, בלילה, לבושה בשמלת בייבידול קטנטנה של קלואה, עם תחתוני סאטן נפוחים בסגנון "בלומרס" וגרבי ברך לבנים. לפני כשבוע היא שחזרה את הלוק גם בהופעה בברצלונה, כשהפעם ליוו את שמלת הכתונת הקצרצרה והפרחונית מגפי שרוכים כבדים בסגנון צבאי. הבייבידול הובן מיד כמוביל האסתטיקה הרשמית שרודריגו מבקשת ללוות בה את האלבום החדש שלה, ובתוך ימים בודדים זו כבר הייתה סערה אינטרנטית.
ויכוח כמעט פילוסופי עדיין מתנהל בתגובות לפוסטים וסרטונים שונים, בין מי שמאשימים את רודריגו שהיא "עושה לוליטה" ומשתמשת בילדותיות כדי לשדר מיניות – "היא נראית כאילו היא לובשת שמלה של ילדה קטנה, בלי מכנסיים" – לבין הטוענים כנגד שעצם הביקורת היא מיזוגניה ומישטור של הבחירה הנשית, וחמור מכך – השלכה של הקשרים מיניים על לבוש ילדותי ("אם ככה אתם רואים את זה, הבעיה אצלכם").
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בשלבי הדיון הבאים, מעריצי רודריגו מלגלגים על מי ש"לא הבינו את הרפרנס" – זו אובייסלי מחווה לסטייל האיקוני של קורטני לאב, שאכן נהגה להופיע בשמלות בייבידול ומגפי דוקטור מרטינס. "אין לה מושג מי זאת קורטני לאב והכל מוכתב ומהונדס עבורה על ידי מנהלים ואנשי שיווק", משיבים המבקרים.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בשני ההיבטים, הפמיניסטי והאמנותי, השאלה בעצם נותרת אותה שאלה ותיקה: זו שנוגעת לאייג'נסי של רודריגו – הבחירה העצמאית וחופש הפעולה שלה. האם אישה בכלל יכולה לבחור להתלבש במנותק מהקשרים שנוצרו על ידי יחסי כוח מעוותים? האם היא יכולה לשדר מיניות שלא במסגרת המסורת העתיקה של "המבט הגברי"? ועד כמה רעיונות של אירוניה וריקליימינג הם אשליה שנועדה לעזור לכל המשתתפים להרגיש קצת יותר טוב עם עצמם? אותו דיון בדיוק מתנהל גם סביב הקולגה של רודריגו, סברינה קרפנטר, שכל הפרפורמנס שלה עוסק בחרמנות נשית מבעד לאסתטיקת פין-אפ פיפטיזית.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ואולי כאן בעצם נעוצה הבעיה האמיתית. בקליפ המדובר, רודריגו כאמור רצה במסדרונות ארמון ורסאי. הצילום מגורען כאילו מדובר בקלטת ישנה, כותרות הקליפ מופיעות בסגנון מחשב מתחילת שנות האלפיים, לאוזניה של הזמרת אוזניות של ווקמן. קצת אייטיז, קצת ניינטיז, קצת Y2K, קצת קורטני לאב, קצת מארי אנטואנט. אובססיית הנוסטלגיה של התרבות הנוכחית לא יודעת שובע, ומשקפת סימפטום של דור שמתקשה לייצר לעצמו שפה אמיתית משלו בתוך שרשרת הרפרנסים הבלתי נגמרת. במובן האמנותי, האופנתי ואולי גם המיני. כך או כך, שלא יהיה ספק – טרנד הבייבידול מגיע בכל הכוח.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
סברינה קרפנטר, אגב, דווקא כן מצאה השבוע פשרה מוצלחת בין עולמות הפיג'מה והלנז'רי לבין אופנה מקורית ומעניינת, באדיבות ג'ונתן אנדרסון וקולקציית הקרוז הראשונה שלו לדיור.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אבל המתלבשת המצטיינת (וגם המקורית) ביותר של השבוע היא ללא ספק דמי מור בז'קמוס.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
איך תרצו את ההיילי ביבר שלכם היום, בגרסת האופנה הגבוהה של הקמפיין ההיסטרי לאלאיה, כולל גרבי הפרינג' הוויראליים, או דווקא בגרסה הבייסיקית והנגישה של מנגו? אם כבר סוגיות פילסופיות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אבל מי בכלל צריך פרזנטורים: אחד המהלכים השיווקיים הכי חמודים ואפקטיביים שראינו לאחרונה שייך לבירקנשטוק, עם השקת קולקציית לקים בגוונים תואמים למגוון הכפכפים האיקוניים שלהם.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אם מישהי הייתה צריכה תזכורת לקבוע פדיקור.
השאירו תגובה