להצטלם להלבשה תחתונה זה לא חלק מהעבודה. לא שלי, בכל אופן

•  
•  
•  

סינדי צ'אדי (צילום: נועם גולדשטיין)

סינדי צ'אדי מתחזקת בדת בשבע השנים האחרונות, אבל אם תשאלו אותה, היא עדיין לא יכולה להגדיר את עצמה כאישה דתייה. "לא, אני לא מרגישה שאני יכולה לקרוא לעצמי דתייה", היא אומרת. "אני חוזרת בתשובה. להגיד שאני דתייה זו אחריות".

מה חסר לך?
"חסרה לי הצניעות, ואני לא שומרת נגיעה. הדת שלנו היא הדרך הנכונה, לקרוא לעצמך דתי זה המון-המון כבוד. בן אדם לא הופך לדתי לפי איך שהוא לבוש, דתי זה אדם שהולך לפי המידות של התורה. בן אדם שלבוש כחרדי ואונס הוא לא דתי, זה שהוא התחפש לדתי לא עושה אותו לדתי. אני מרגישה שאנחנו חיים במדינה שרק מחפשת את הדתיים. חורה לי מאוד הפילוג שנוצר בעם, השנאה לחרדים. שמעתי על הדתיים שלוקחים ושלא מתגייסים, אבל לא שמעתי על אלה שמתנדבים בלי סוף בבתי החולים, במד"א. בכל עמותה שתלכי – כל המתנדבים שם דתיים".

מה את חושבת על חוק הגיוס?
"אני התגייסתי ועשיתי שירות מלא, אבל אני מאמינה חד-משמעית בשמירה עליונה, ואני חושבת שאנשים שמתפללים בכולל כל יום ולומדים תורה מגנים על המדינה שלנו לא פחות. אנחנו מדינה שמוקפת במדינות אויב והצבא שלנו עושה כל כך הרבה, ואני חושבת שהצבא שלנו כזה חזק גם בזכות השם יתברך, כי אם היו רוצים לרמוס אותנו היו רומסים אותנו בדקה. אני מאמינה שמה ששומר עלינו הוא גם השמירה העליונה".

•  
•  
•  

שמלה שחורה: De Robe, שאל פרווה: Loni Vintage (צילום: עדן חלמיש)

אז איך את מסבירה את 7 באוקטובר?
"איפה שנגמר השכל מתחילה האמונה. לבוא ולהגיד שהקב"ה לא קיים כי הוא נתן לאנשים למות זה חוסר הערכה בעיניי. האסון הזה הגיע מחוסר האחדות שלנו, זה הגיע מהשנאה ברחובות, יהודי עם יהודי הולכים מכות ברחוב". 

גם עכשיו.
"בגלל זה זה לא נפסק. על שנאת אחים נחרב בית המקדש. אנחנו הבאנו את זה על עצמנו, וזה כואב לי ברמות ואני כל יום מתפללת לחטופים ולגאולת עם ישראל, אבל אם נמשיך ככה אנחנו לא נפסיק להביא את זה על עצמנו. אני יכולה להסתכל על האנשים שנרצחו בדם קר, אבל אפשר שנייה גם להסתכל על כל האנשים שנשמרו. יש נטייה לאדם להסתכל רק על החושך, למה אנחנו לא מסתכלים על זה שהמחבל שבא לפוצץ – התפוצץ? או איך כשהאיראנים שלחו טילים יירטנו את הכל? אנחנו לא מסתכלים על כל ההשגחה שהקב"ה עושה. אם הקב"ה לא היה רוצה שתהיה המדינה הזאת, היא לא הייתה פה שנייה. 6,000,000 יהודים נרצחו ובסופו של דבר אנחנו פה ועומדים, אז אפשר להסתכל על הקשיים והבעיות או שאפשר להסתכל על הפתרונות ועל השמירה שיש לנו".

צ'אדי (25) גדלה בבית חילוני בפתח תקווה, ואת היהדות גילתה, לדבריה, כשליוותה בגיל 18 חברה שנלחמה בסרטן. "היא חזרה בתשובה מלאה, וכשהיא הבריאה היא קנתה לי במתנה סידור, לאות תודה על כל התקופה שהייתי צמודה אליה. זו הייתה תקופה שבה הנשמה שלי ממש חיפשה מהות. יום אחד קמתי בבוקר ואמרתי לה, 'אני רוצה להתפלל, אבל אני לא רוצה לחזור בתשובה'. היא ענתה, 'הקב"ה יודע למה את מתכוונת, הכל בסדר'. היום זה מצחיק אותי, כי אמרתי לה, 'טוב לי כמו שאני', ולא ידעתי מה זה טוב. התחלתי לקרוא בסידור ובהמשך לשמור שבת. היום אני כבר מתפללת, 'תחזיר אותי בתשובה שלמה, הלוואי'. האמונה שינתה לי את החיים ברמות שאי אפשר להסביר". 

•  
•  
•  

סינדי צ'אדי להודיס (צילום: מאיר כהן)

היית רוצה להתחזק עוד?
"אמונה שלמה, זה החלום. ללכת עיוורת אחרי הקב"ה. שכל מה שאני אעשה בע"ה יהיה לשם שמיים". 

והיא אכן עושה הרבה, בעיקר נוכח גילה הצעיר. היא מדגמנת דרך סוכנות יולי ומשמשת שגרירה של הודיס; עובדת כמשפיענית רשת וכמרצה; בעלת מרפאות סינדי ווייט וחברה לעדשות מגע ששמה סינדי אייז, ובנוסף מפתחת סטארט-אפ וקולקציית איפור משלה. את כל העיסוקים האלה היא רושמת לזכותו של הקדוש ברוך הוא. "יש בי אמונה שיש מעליי מישהו שיודע ורואה כל דבר שאני עושה, שמכוון אותי בכל סיטואציה, ששומר עליי מכל משמר. אין בי פחד, אין בי כעס, הכל ממנו. שואלים אותי איך פתחתי עסקים בגיל כזה צעיר, זה כי אני סומכת עליו. אין דבר כזה כישלון בעיניי".

הוריה התגרשו כשהייתה תינוקת, וצ'אדי גדלה עם אמה ושתי אחיותיה. "גדלנו בבית של נשים עצמאיות, והמסר היה שאם את רוצה להצליח – תקומי ותצליחי".

ובאמת הפכת בגיל צעיר מאוד לאשת עסקים. איך התחלת?
"אמא שלי מתעסקת בתחום הדנטלי 30 שנה, ואת הלבנת השיניים שלי עשיתי אצל מכר שלה בחו"ל. התחלתי להמליץ לחברות, עד שבסוף החלטתי להביא את ההלבנה לארץ. התחלתי לעבוד על זה בגיל 16, עשינו דרך והיום אני תאגיד לרפואת שיניים. וככה התגלגלתי, השם כיוון אותי. ככה היה גם עם העסק של העדשות. מגיל צעיר חלמתי שיהיו לי עיניים בהירות, ואז שמתי עדשות צבעוניות וזה נראה הכי טבעי בעולם. ראיתי שיש ביקוש, פיתחתי את זה ופשוט פתחתי חברה לפני שנה".

•  
•  
•  

ז'קט: ז'יבנשי ל-Loni Vintage (צילום: עדן חלמיש)

מי מימן את זה?
"אני, הקב"ה. התחלתי בלי, לא השקיעו בי שקל. התחלתי, התגלגלתי, מה שהרווחתי פה הבאתי לפה, מה שהעברתי פה פיתחתי לפה, עשיתי, הכרתי אנשים והתחברתי לזה. הקב"ה כיוון לי את האנשים, את הרעיונות, את הכל". 

באותו הגיל נכנסה גם הדוגמנות לתמונה. "כשהתחלתי לדגמן לא היו דוגמניות מלאות, הייתי בין הראשונות", היא מספרת. "כשהייתי אומרת לאנשים שאני דוגמנית הם לא היו מבינים, הם היו אומרים, 'מה זאת אומרת דוגמנית, כאילו, פנים?'. לא מרוע, מבורות. זה הוריד לי את הביטחון מאוד".

היא נזכרת, למשל, ביום צילום אחד שהסתיים באופן מפתיע מוקדם בהרבה מהצפוי. "שלחו אותי באמצע היום הביתה, אחרי איפור ושיער, כי לא עברתי להם טוב במצלמה. אני רואה אותם מתלחששים, ואז הם מגיעים אליי, 'תקשיבי, סינדי, סיימנו להיום', אחרי שהצטלמתי רק ללוק אחד. חזרתי הביתה ובכיתי. באודישן אחר הכל כבר היה סגור, רק ביקשו שאמדוד את בגדי הים. החלפתי והצלם הסתכל עליי ככה, ואמר לי, 'וואו, יש לך ממש רגליים'. השתתקתי, כי מה עונים על דבר כזה? נחנקתי, ואז הוא ביטל אותי. אחרי כמה מקרים כאלו החלטתי לפרוש מהדוגמנות. אמרתי, למה אני צריכה את זה?".

•  
•  
•  

בקמפיין לשרלוט טילבורי (צילום: יח"צ חו"ל)

הרגע שבו הבנתי מה הייעוד שלי

ובכל זאת היא פה, מדגמנת בארץ ובחו"ל – והכל בזכות רגע אחד ששינה את הכל. "בננהוט רצו אותי לתצוגת האופנה הראשונה שלהן, ואני אמרתי שאין סיכוי. הייתי בטראומה מהפעם האחרונה שבה מדדתי בגד ים, נהייתה לי שריטה מאוד קשה עם הרגליים שלי. אמרתי לסוכן שלי שיסרב, אבל הוא שכנע אותי. הגעתי לאודישן והגיע תורי להחליף לבגד ים, נכנסתי לשירותים וזו הייתה הפעם הראשונה בחיים שקיבלתי התקף חרדה. לא הצלחתי לנשום, התחלתי לבכות-לבכות-לבכות. פתאום מוטי רייף פתח את הדלת. לא הכרתי אותו והוא לא הכיר אותי, אבל הוא התחיל לחבק אותי עד שנרגעתי ואז התחלנו לדבר, והוא לא הפסיק להרים לי. אני חייבת לו הרבה, אם הוא לא היה נכנס לשירותים באותו הרגע, הייתי הולכת הביתה וזה לא היה קורה. זה הכל מאת השם".

אז בסוף השתתפת בתצוגה או לא?
"יצאתי מהשירותים ואמרתי, 'תקשיבו, תודה רבה אבל אני מוותרת'. ואז נטע אלחמיסטר ונועה בני אמרו לי, 'אין דבר כזה, מה מפריע לך, הרגליים? מה יגרום לך להרגיש בנוח, מכנסיים, חצאית?'. אמרתי שכן, והן פשוט נתנו לי מכנסיים, ועליתי לתצוגה".

איך היה לעלות על המסלול?
"הכי טוב בעולם. מוטי רייף העלה פוסט מהתצוגה והוא קיבל 3,000 תגובות, 'את לא יודעת איזה ביטחון נתת לי, היום בזכותך אני אלך עם בגד ים'. אמרתי, 'או-קיי, זה מה שאני הולכת לעשות מהיום. זה הייעוד שלי. אני אעבוד על הדימוי העצמי שלי, ואתן לבנות את הביטחון שלי לא היה. אני אלמד שאין מודל יופי אחד".

•  
•  
•  

קימונו: Mishimono (צילום: עדן חלמיש)

תמיד התעסקת בדימוי הגוף שלך?
"תמיד. הייתי ילדה שמנה, והרגשתי שאצליח בהכל – אם רק ארזה. יהיה לי בן זוג טוב אם ארזה, אהיה דוגמנית אם ארזה. אני חושבת שכל ילדה מלאה סובלת מהנטייה הזו לדחות דברים לאחרי שתרזי, להימנע מדברים כי 'כשאני ארזה יהיה יותר טוב'. כשהתפוצצתי בהצלחה שלי לא הייתי רזה, הייתי אותה סינדי, אבל הצלחתי כי שיניתי את התודעה שלי".

מה השתנה?
"התחלתי לאהוב את סינדי. הצלחתי כי הפסקתי לחכות ליום שבו ארזה. היה לי בן זוג מהמם שלא רצה שאני ארזה קילו. לא חשבתי שזה יפה, עד שאזרתי אומץ ואמרתי, 'זו אני, אני הגרסה הכי טובה של עצמי, לא רוצה להיות משהו אחר'. ככה הקב"ה יצר אותי, ואני אעשה את הטוב ביותר עם זה. היום אני אוהבת את הגוף שלי ואני אוהבת את סינדי, כי זאת סינדי".

עולם הדוגמנות נמצא היום במקום אחר, לדעתך?
"בטח, אבל זה גם כי לדוגמניות יש סיי. אין יותר דוגמנות, היום זה משפיעניות, זה לא דוגמניות. היום היא פותחת סטורי והיא תגיד מה שהיא רוצה, היא לא צריכה לחכות לכתבה בעיתון שתאפשר לה לדבר. היום יש גם הרבה יותר קבלה של כל סגנונות הגוף. בחו"ל עפים על הקימורים, אני מרגישה הכי בבית בעולם בלוס אנג'לס".

היום את יכולה להגיד שתאהבי את עצמך גם עם 20 קילו יותר או פחות?
"אני חושבת שאם אעלה 20 קילו אני לא אוהב את עצמי בגלל המקום הנפשי שאהיה בו, כי להעלות 20 קילו בבום מעיד על אכילה רגשית, זה מצב נפשי. שומן זה שכבות הגנה, אני בתהליך עמוק מאוד שלא נגמר. אהבה עצמית זו עבודה יום-יומית. אני עובדת על לאהוב את עצמי, אני עובדת על להיות מאושרת. היום אני מאושרת, היום אני יכולה להגיד לעצמי, 'סינדי, עשית את זה'. אני טופחת לעצמי על השכם".

•  
•  
•  

מדגמנת לסקימס של קים קרדשיאן (צילום: יח"צ חו"ל)

הסוכנויות התחילו לריב עליי

הקריירה של צ'אדי בחו"ל התחילה, כביכול, כנגד כל הסיכויים. "הסוכן שלי בזמנו אמר לי שאני לא יכולה להצליח בחו"ל. הוא אמר, 'ניסינו בכל הסוכנויות האפשריות, אף אחד לא קיבל אותך ואת צריכה לדעת את המקום שלך'. זה היה הבן אדם שגילה אותי, שהכי האמין בי כל הזמן, וממש בכיתי בהתחלה, אבל אחר כך אמרתי שלא הוא המחליט, ושאם אומרים לי לא זה כנראה כי שאלתי את הבן אדם הלא נכון. השתחררתי מהצבא וסגרתי טיסה ללונדון, לבד. הגעתי לסוכנות הראשונה והם ביקשו להחתים אותי באותו הרגע. אמרתי להם, 'רגע, יש לי עוד פגישות', הלכתי לעוד פגישה, והסוכנויות פשוט התחילו לריב עליי. אמרתי לעצמי שזה השיעור שלי. שאם אני אאמין בעצמי ובקב"ה, הכל יקרה".

הקריירה הבין-לאומית הלכה וצברה תאוצה, ולאחרונה נבחרה צ'אדי להצטלם לקמפיין החדש של אתר הקניות והאופנה הסיני שיין. ההישג הזה היה בעל משמעות מיוחדת לאחר שהאתר הפופולרי הציע למכירה פריטים עם דגל פלסטין ועורר את זעם הציבור הישראלי. "לא הייתה איזו הוכחה שהאתר אנטישמי, אלה היו רק השערות", אומרת צ'אדי. "עבדתי איתם בעבר בלונדון והרגשתי – ואני בן אדם עם תחושות – שהם לא אנטישמים. חברות אופנה מהירה וזולה עובדות לפי חיפושים בגוגל, זאת אומרת שככל שיש יותר חיפושים של משהו הם מביאים אותו. אז הם עשו דגל פלסטין ומהר מאוד מחקו את זה, זו לא הייתה עמדה נגד ישראל. הם לקחו אותי לדגמן כשהם יודעים שאני מישראל, וכשכל העבודות האחרות שלי בחו"ל ירדו ב-85%".

•  
•  
•  

ז'קט: ז'יבנשי ל-Loni Vintage (צילום: עדן חלמיש)

עד כדי כך?
"פעם הייתי נוסעת לחודשיים ללוס אנג'לס ועובדת בלי הפסקה, בסוף אוקטובר טסתי בשביל עבודה אחת. כשלקוח לוקח אותך, הוא הרי יודע מי את. אז גם אם החברה לא נגד ישראל, היא מפחדת להיות מזוהה עם ישראל. מצד אחד זה מאוד תסכל ועצבן אותי, מצד שני הבנתי מאיפה זה מגיע. עד היום יש פחות עבודה, אז אני פחות נוסעת. גם לא ראיתי כמעט שדוגמניות חתמו עכשיו בסוכנויות חדשות בעולם, פעם היו המון. התעשייה נפגעה, אבל אותי מעניינת יותר המדינה שלי. אני לא אסתיר שאני ישראלית ולא מעניין אותי אם אפספס עבודה. הפרנסה שלי מאת השם".

איך משתלבת הדוגמנות עם הדת?
"לפני כמעט חמש שנים החלטתי שאני לא מצטלמת יותר בהלבשה תחתונה או בבגדי ים. לפני ההחלטה הזו הייתי בדיסוננס עם זה, הרגשתי שהנשמה שלי לא שם. אומרים שזו העצמה נשית, אבל סורי, להצטלם בחוטיני לא מעצים את האישה שבי. התעשייה הזו היא עולם של פרובוקציות, מי שיוצר הכי הרבה פרובוקציות הוא הכי מדובר. בזמנו אמרו לי, 'אם את רוצה להתפרסם ולהצליח, זה מה שאת צריכה'. סורי, זו לא אני. להצטלם בהלבשה תחתונה אולי העלה לי את החשיפה בסושיאל, אבל הנפש שלי נפגעה. למה אני צריכה להראות את הגוף שלי בשביל לקבל לייקים? הגוף שלי, הדבר הכי פרטי והכי טהור, בשביל מי? בשביל תשומת לב?".

•  
•  
•  

שמלה שחורה: De Robe, שאל פרווה: Loni vintage (צילום: עדן חלמיש)

זה חלק מהעבודה.
"לא, זה לא חלק מהעבודה. לא שלי, בכל אופן. אני לא שופטת בנות שמצטלמת ככה, הייתי שם שנים, אני מדברת על עצמי ועל מה שזה גרם לי להרגיש. יש כאלה שמצטלמות ככה וזה לא פוגע להן בנפש, אני הרגשתי שזה פוגע. היה לי אפילו קמפיין להלבשה תחתונה עם ריהאנה שסירבתי לו. אז הקמפיין הראשון התבטל, בקמפיין הבא הצטלמתי רק בפיג'מות. זה היה כתוב בחוזה. אין משהו שעומד בפני הרצון, אין דבר שהקב"ה לא יכול לתת לך. אני הישגית מאוד, אני יודעת מה אני רוצה. איך הרב שלי אומר, 'מגיל קטן מאוד קיבלת החלטה, ורצת איתה לאורך כל הדרך'".

איזו החלטה?
"כלכלית. היה לי חשוב להגיע ליעדים כלכליים מסוימים בזכות עצמי".

למה?
"רציתי להרגיש שאני יכולה להשיג ולקנות את מה שאני רוצה. מגיל צעיר אמרתי שאני אעבוד עד שאני אוכל". 

והיום את יכולה?
"כן, ברוך השם".

•  
•  
•  

באתר של Shein (צילום: יח"צ חו"ל)

החומר לא מנהל אותי

את צ'אדי פגשתי בדירה שלה במגדל יוקרה בתל אביב. היא מתגוררת שם כבר שנים, ולא מתכוונת לרדת ברמת החיים. "מגיל 16 אני קורעת את התחת. אם הייתי עובדת 20 שעות ביום וישנה שלוש שעות וחצי בלילה, הייתי אומרת לעצמי, 'לא עבדת מספיק'. התמכרתי לעבודה, הגעתי למצב שלא משנה כמה עשיתי, הרגשתי שלא עשיתי מספיק. הרגשתי שאני קורסת ועדיין לא עושה מספיק".

מתי זה השתנה?
"הרב האיר את עיניי. הוא אמר לי, 'כמה כסף את צריכה להרוויח בשביל להרגיש שעשית את זה?'. אמרתי לו סכום גבוה מאוד. הוא אמר, 'את יודעת שכשתגיעי לסכום הזה, תרצי יותר'. ואז הבנתי שכסף לא יכול למלא אותי, כבוד לא יכול למלא אותי, פרסום לא יכול למלא אותי. האושר שלי הוא בסוף בי, לא בזוגיות שאני מחפשת ולא בכסף שאני אגיע אליו ולא בדירה שרציתי, זה לא שם. כשאנחנו תולים את האושר שלנו במשהו חומרי, הוא לא מגיע. לפני שנה הבנתי את זה, ומאז אני עובדת בשביל להגשים את עצמי ולא בשביל חומר. אני חיה חיים ברמת חיים מסוימת שאני אוהבת, אבל החומר לא מנהל אותי בכלל". 

•  
•  
•  

צילום: נבו שמיר

את עובדת פחות קשה?
"כן, ואני מרוויחה אותו הדבר אם לא יותר. שנים שאני גרה בבניין עם בריכה ובחיים לא הלכתי אליה, זה לא נראה לי הגיוני ללכת לבריכה באמצע היום. היום אני אעשה את זה. למדתי לשחרר. אני מעבירה עכשיו הרצאה על אמונה, ביטחון, הגשמה, איך להצליח בחיים, מה התובנות, איך לזמן את המציאות שאנחנו רוצים. אני לא ארוויח מזה שקל, זה לשם שמיים. הכסף מהכרטיסים יכסה את עלויות ההופעה והרווח יעבור לתרומה. אני עושה את זה בשביל המהות. אני מרגישה שהדבר שהכי ממלא אותי זה לחזק אנשים, לקדש את השם". 

היום את עשירה?
"כן, כי עשיר הוא השמח בחלקו. היום אני מאמינה שאני אהיה אחת מנשות העסקים הכי מצליחות בעולם".

לפני כחמש שנים התארסה לבחור דתי מבית חרדי בניו יורק, אבל חודשיים לפני החתונה ביטלו השניים את האירוסים ונפרדו. "הבנו שזה לא מסתדר. באותה תקופה לא הייתי מוכנה להקים משפחה עם המון ילדים, לשמור על צניעות מלאה ולשים כיסוי ראש. רציתי להגשים את עצמי בדרך שלי". עברו מאז כמעט שנתיים וחצי, וכיום צ'אדי לא נמצאת בזוגיות – אף על פי שהיא בהחלט מרגישה מוכנה לשלב הבא. "אני מוכנה לחתונה", היא מצהירה. "אני מרגישה שזה ממש עוד שנייה הולך לקרות, כי אני רוצה ומזמנת את זה. עד היום לא הייתי מוכנה לחתונה".

•  
•  
•  

קימונו: Mishimono (צילום: עדן חלמיש)

מה חשוב לך בגבר שלך?
"שישמור שבת, מידות טובות, ערכים, חוכמה. בא לי גבר שאני אעריץ. תמיד, גם במערכות יחסים, תמיד הייתי לבד, כי אני סומכת על עצמי מאוד וכי אני יודעת מה נכון, ובא לי גבר שאני אסתכל עליו ואוכל להנמיך את הראש, שאסמוך עליו שהוא יעשה את הדבר הנכון". 

יש קצת דיסוננס בין גודל האמונה שלך לבין החיים שאת חיה. את לא פוחדת שזה ירתיע את סוג הגברים שאליהם את מכוונת?
"זו שאלה שאני שואלת את עצמי בכל יום. מצד אחד אני חיה חיים חומריים מאוד, מצד שני אני הכי רוחנית בעולם, אני חיה את הקב"ה בכל נשימה. אני באמונה שלמה שבסופו של דבר יש גבר אחד בעולם הזה שמתאים בדיוק למידות שלי. להיות כרגע רק בחיים רוחניים ודתיים – אני לא שם נפשית, ולהיות רק בחיים חומריים – אני גם לא שם. אז אני כרגע בחיים שמתאימים לסינדי, ועם הזמן אנחנו הולכים ומתפתחים. אני מאמינה שיש בן אדם שחי את החיים כמוני, שמתאים למידות שלי".

•  
•  
•  

ז'קט: ז'יבנשי ל-Loni vintage (צילום: עדן חלמיש)