מתנה בשישי: מארז מוצרי טיפוח של Sebocalm בשווי 520 שקלים

הייתי חוזרת לגיל 35 – תום תקופת ההריונות והלידות, הילדים היו עוד קטנים ואני חזרתי ללימודים ונהניתי כמו שלא נהניתי בתואר הראשון! ואז ההסבה המקצועית בעקבות הלימודים – שנים ראשונות ומתוקות בהוראה (!), אני עוד צעירה ויפה ועדיין לא זקוקה לשום קרמים מתקדמים…
עשור מקסים!

חוזרת לשנות ה70 קלללל

שנות הלימודים לתואר ראשון באוניברסיטת באר שבע היו השנים הכי קרובות לסרט אמריקאי שהיו לי. צעירים ויפים, רחוקים מהבית, מתנסים פעם ראשונה בחיים עצמאיים כבוגרים. נכון שהיו גם לימודים, עבודות ומבחנים, אבל החיים שלנו היו מלאים בחברים, מסיבות ומוזיקה והעתיד שלנו היה פתוח, מבטיח, מלא באפשרויות. אפשר לחזור?

הייתי רוצה לחזור בזמן לשנות ה‑70 כי שנות ה70 היו עשור של חופש, יצירתיות וניסוי – בבגדים, במערכות יחסים ובמוזיקה. זה עשור שבו הרבה גבולות התפרקו: נשים עברו למכנסיים, לג’ינס ולשמלה שעוטפת את הגוף במקום מחטבת אותו; גברים יכלו ללבוש צבעים, פרינטים ותכשיטים בלי להיחשב “מוזרים”; והאווירה הכללית הייתה של פחות פורמליות ויותר ביטוי עצמי.

הייתי רוצה לחזור לאייטיז. היו לנו מסיבות כיתה עם המוזיקה הכי טובה אבר, ורקדנו והיינו חבורה של בנות כל כך מגובשת ומגניבה. חוץ מהשיער והבגדים, הכל היה מושלם!

היי
הייתי חוזרת אחורה בזמן לגיל הנעורים,כשהייתי מסיימת בית ספר ומחכה לאוטובוס הבייתה עם כל החברות והבחור שאהבתי תמיד היה עובר וזה היה עושה לי את היום :)

היתי חוזרת לשנות ה20 כדי לשנות את שגרת הטיפוח שלי, מה שאני יודעת היום והפיתוחים של המוצרים בשנים האחרונות בהחלט שווה לחזור לבדוק את זה

אני עברתי טיפול פנים כושל, ורק הקרם פנים של סבוקלם הצליח להבריא לי את העור מהטיפול הזה..

חוזרת לימים של ההתאהבות הראשונה שלי. להרגיש חיה וחווה את המציאות בצורה צבעונית, רגשית ופיזיולוגית מלאה. הבטן שמפרפרת, הלב שדוהר, המחשבות שממלאות את הראש. והאיש שנהיה חלק מההוויה שלי האישית שהיתה יחידה ועצמאית עד אז.
זו היתה תקופה של גילוי מטורף ויפיפה של עצמי.
נראה לי שזה גם הקרין החוצה כלפי מי שפגש ובילה איתה באותם ימים.

אם הייתי יכולה לחזור בזמן הייתי בוחרת להגיע למרילנד, בארה"ב. ההורים שלי עלו מרוסיה לישראל וסבתא שלי ז"ל לארה"ב. יצא שראיתי והכרתי אותה פעם ראשונה בגיל 27 למשך שבועיים ושנה לאחר מכן היא נפטרה. אז זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שהייתי עם סבתא שלי. את הסבתא השניה, אגב, לא זכיתי להכיר מעולם..

אם כבר מסע בזמן, אז ישר לפריז של שנות ה־90!
קייט מוס על המסלולים, שמלות סליפ, בלייזרים אוברסייז, מינימליזם מושלם בלי פילטרים ובלי סטייליסטים של אינסטגרם. רק סיגריה ביד אחת, באגט בשנייה ואופנה שעושה היסטוריה

הזמן שאני הכי מתגעגעת ואליו הייתי שמחה לחזור, זה לשנים שהייתי סטודנטית באוניברסיטה, לפני 20 שנה. היום בהסתכלות אחורה אני חושבת שזו התקופה שהיה לי הכי הרבה חופש לעשות את מה שאני רוצה, עם בן זוג, בלי משכנתא, לפני הילדים.. היכולת לבחור כל כיוון שאני אוהבת ולהגשים את עצמי , כשהפוטנציאל פתוח והכל אפשרי. רק שאז פחות ראיתי את זה, ואילו היום יש לי כבר את חוכמת הבדיעבד :)

הייתי חוזרת לתקופת הצבא.
בשירות הייתי מכונאית נגמשים,שירותי עם אנשים נפלאים שלימדו אותי לא מעט.

הייתי חוזרת בזמן לתקופה שהסבים והסבתות שלי היו בחיים.
זכיתי להכיר רק סבתא אחת ובגיל ארבע שלי, היא נפטרה.
הייתי רוצה להיות איתם באותו בחדר.
כולנו.
להביט בהם ולתת חיבוק לכל אחד מהם.
בעקבות הגעגוע לסבתא שלי, היחידה שהכרתי.
הוצאתי לאור ספר ילדים.
"סבתא של נטע".

היום אני בת 42

אם הייתי יכולה לחזור בזמן, לא הייתי בוחרת יעד או רגע גדול , רק מגיעה מוקדם יותר להבנה שהחיים לא מחכים שנהיה מוכנות והבחירה לחיות באמת היא עכשיו.

הייתי חוזרת לתקופת התיכון

הייתי רוצה לחזור לילדות שהיינו כל המשפחה יחד עם כל הבני דודים שהיינו נפגשים בסופי שבוע והיינו ישנים יחד גם בחופשות והיינו שמחים ומאושרים

אם הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן
הייתי חוזרת לגיל התיכון ולדעת לצבור בטחון ולעצור בזמן את כל הרוע שהיה מופנה כלפיי רק בגלל המראה שלי.
לא לתת לאנשים לדבר אליי איך שרוצים
להיות הכי חזקה שאפשר❤️

2012, בת 32. מטיילת לי ברחבי רומא עם שמלת מיני פסים קצרצרה במיוחד. יין, פסטה, וצילום אחד מושלם מחוץ לחנות של דיור.

חוזרת בשימחה לשנות ה80- תקופת התיכון מלאת הריגושים,אופנה- מכנסי באגי של טופר או ליוויס 504, חותלות וכריות בכתפים, בגדי ים של גידעון אוברזון,קולנוע- האחים בלוז, הלגונה הכחולה, נועה בת 17,עיר הנוער בגני התערוכה, מוסיקה- משינה, תיסלם, בנזין, ובחופש יורדים לחופי סיני הבתוליים… געגוע.

הייתי שמחה לחזור לתקופה בה הייתי מורה חיילת בצבא.בתחילה הייתי מורה בכלא צבאי והרגשתי שאני באמת עושה ציונות.בלי מרכאות.לאחר שנה ביקשתי לעבור למקום אחר ואז שובצתי לפרויקט שבו לימדתי פיקדתי וליוויתי קורס של בנות מרקע סוציאלי נמוך ועזרתי לאפשר להן ללמוד השכלת.יסוד ומקצוע כדי שתהיה להן נקודת זינוק טובה לחיים.זו היתה תקופה מרגשת.מאד

אם הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן הייתי חוזרת לבית של סבא וסבתא שלי, הייתי אומרת להם כמה שאני אוהבת אותם וכמה שהם חשובים לי, ולא שוכחת להצטלם איתם ולוודא שהתמונות מגובות היטב. עד היום זכור לי הזיכרון של תמונה משותפת איתם מרגע משמח מהעבר, שאני לא מוצאת עד היום, וזה משאיר לי חור בלב שלא מצליח להיסגר.

הייתי חוזרת בזמן לתקופת התיכון שהיינו יוצאות חברות בלי הפסקה, יושבים בחוץ בשכונה עם גולגול בשיער וטרנינג וסטלבט על החיים בלי כל היום הפלאפונים היינו יושבים צוחקים מדברים אחד עם השני.

סבא שלי נפטר השנה וגרתי איתו מאז שנולדתי ,כשהתבגרתי כבר סעדתי אותו. הייתי חוזרת בזמן לתקופה שהיינו ביחד בבית שנינו בארוחות, ברגעים טובים שואלת אותו שוב שאלות על החיים, ממלאה את הלב שלי מהחיוך שלו. משפחה זה הכל, כיבוד הורים זה הכל.

אם הייתי יכולה לחזור בזמן, הייתי חוזרת לגיל 16, לרגע ההוא מול המראה שבו ניסיתי להסתיר בכוח כל מה שנראה לי אז 'פגום'. הייתי רוצה להגיע לשם לא כדי לשנות את ההיסטוריה, אלא רק כדי להניח לעצמי יד על הכתף ולהגיד: 'תנשמי, הכל בסדר. העור שלך לא נגדך, הוא פשוט מדבר איתך'. הייתי חוזרת כדי ללמד את הילדה שהייתי שרגישות היא לא חולשה – לא באופי ולא בעור הפנים. הייתי לוקחת אותה לסיבוב של פעם, רק כדי להראות לה שיום אחד היא תלמד לאהוב את השקט שלה, ואת המוצרים שבאמת מרגיעים אותה. בסוף, המסע בזמן הכי חשוב הוא זה שבו למדתי להפסיק להילחם בעצמי ולהתחיל פשוט לטפח.

הייתי חוזרת בזמן לשנות ה70-80 שנים של טוהר רוגע ללא רשתות חברתיות שנים של חיים מאושרים הרבה חברים תקשורת טובה יותר סבלנות יותר בתנועה ספורט מוזיקה עם אנשים. פחות שעות בהתבודדות מול מסכים מחשבים .

מתגעגעת מאד לתקופה שטיילתי בדרום אמריקה, לתחושת הכל יכולה, לקלילות של החיים, לאהבות, לטעמים, לריגושים, והכי הכי לביטחון העצמי ולתחושת השחרור!

הייתי חוזרת כנראה לתקופת הצבא. התקופה הכי יפה שהיתה לי הכרתי המון אנשים כל כך שונים ממני מכל הבחינות, גיליתי עולם שלם אחרי שחייתי בבועה מסויימת, נחשפתי לכל כך הרבה דברים שונים אפילו סגנון דיבור, מוזיקה. הרווחתי כל כך הרבה מלהיפתח לאנשים שרוב הסיכויים שלא הייתי פוגשת בסביבה הרגילה שלי. היה ממש כייף

קרמים מעולים

הייתי חוזרת לניצחון של נטע ברזילי באירוויזיון:
לרגע שבו ישראל זכתה.
האומץ להיות שונים, אותנטיים ולא מתנצלים, היה מדהים. הייתה שמחה קולקטיבית ואותנטיות ישראלית על הבמה הגדולה בעולם.
וגם סופסוף ניצחנו אחרי 20 שנה

לפני שנתיים גילו אצלי גידול ענקי בראש גססתי במשך שבועיים שבהם היו לי הזיות שעד היום אני זוכרת כחוויה חוץ גופית בגוף שלא תיפקד ואיבד שליטה על עצמו.אני מאוד פדנטית אוהת להתאפר והשיער שלי הוא הכתר שלי וכפי שכבר הבנתם נאלו לגלח חלק ממנו בניתו שבו שכבתי 8 שעות עם גוגלגולת פתוחה.ברגע שהחלמתי הדבר הכי חשוב לי היה לצבוע שוב את השיער ולטפח את העור שהשתנה בעקבות מה שעבר על הגוף שלי.פינטזתי על מוצרים טובים אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי.עברתי חיים לא קלים אישה מוכה ועד שהשתקמתי הגיע הגידול.אין לי הרבה שמחה בחיים אבל אין אישה שלא אוהבת מתנות ועוד לטיפוח.אני אוהבת להיזכר בהזיות שהיו לי ופגישות עם אנשים מתים ואני עושה מזה היום בדיחה.בכל מקרה אשמח היות מטופחת עם כמה מוצרים טובים

הייתי חוזרת לחופשת לידה הראשונה שלי ודואגת שיהיו לי הרבה יותר תמיכות ממה שהיה לי- טיפול, עזרה בתשלום ובעיקר, מלא חמלה עצמית וידיעה עמוקה שהכל יסתדר בסוף ויתאזן

קראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
אם היה ניתן להחזיר את הזמן לאחור הייתי רוצה לבלות קצת יותר בארצות הברית בחיק משפחתי שכן כאן אין לי משפחה ..הזמן טס והחיים עוברים ,כןלם גדלים ..נותרה לי שם סבתא ומלאא משפחה שכאן אין לי ..הייתי בוחרת לחוות שם חגים ובכלל אירועים . נקווה שעוד אגיע ;)
Danaakerman1983@gmail.com

ההיתי רוצה לחיות בתקופת הברונזה נראה לי שיהיה לי טוב שם

הייתי שמחה לחזור לתקופה של ההריונות וגידול הילדים כשהם היו קטנטנים, אין תקופה מאושרת מזו בחיים

הייתי רוצה לחזור לתקופה של בערך עשרים שנה קודם, לתקופה שאבא שלי היה עדיין בחיים, הייתי אומרת לו כמה שאני אוהבת אותו

הייתי רוצה לחזור לתקופה שאחרי הצבא, לנסיעה הראשונה שלי לניו יורק. עיר שלא הכרתי באמת, אבל תמיד הרגישה מוכרת דרך התמונות שהיו בבית והסיפורים ששמעתי, ודרך הידיעה ששם ההורים שלי התחתנו. זו הייתה תקופה של התרגשות שקטה ושל פתיחות. הכל היה חדש, מסקרן, גדול מהחיים. הסתובבתי בתחושה שהעולם נפתח מולי, שאני מגלה אותו בפעם הראשונה, ושגם אני מגלה את עצמי בתוך כל זה. היום אני מתגעגעת לתקופה ההיא שבה עוד אפשר היה ללכת לאיבוד ולהרגיש בבית.