מתנה בשישי: 500 שקלים לרכישה ב-Hoodies

הספורט שאני מכורה אליו הוא הליכות. ירשתי את ההתמכרות הזו מאבא שלי. כשאמא שלי נפטרה, היה לו קשה לשבת בבית אז הוא התחיל ללכת כל יום. התחלתי לבוא איתו כל פעם שיכולתי. זה נהיה זמן האיכות שלנו ביחד. זמן שהיה אפשר לדבר בו על הכל אבל לפעמים גם פשוט להנות בשקט מהחברה זה של זה.
השנים עברו, האבל התעמעם אבל ההליכות שלנו נשארו. עם הזמן התחלנו להכיר כל פינה חמודה בתל אביב, ולמדנו שתמיד יש משהו חדש לגלות.
כשעברתי לעיר אחרת עבור לימודים, המשכתי עם ההליכות, הפעם לבדי. כשהעולם נהייה מבלבל או עמוס מדי, אין דבר שמנחם ומרגיע אותי כמו הליכה לפנות ערב. גם כשאני הולכת לבדי, כל מה שאני צריכה לעשות זה להרים את הטלפון ואנחנו הולכים ביחד שוב.

ההתמכרות שלי ל כדורשת או יותר נכון למאמאנט התחילה לפני 4 שנים.
בהתחלה התלבטתי ולא ידעתי ואז גם למדתי… אבל ברגע שהתחלתי נדלקתי.
המשחק, הקבוצה הבנות או למעשה- אמהות,אפילו לא ידעתי שאני תחרותית דפיקות לב והתרגשות טירוף לפני משחק, צרחות אושר אחרי נצחון, וצפייה בלופים במשחקים מוסרטים. הכרתי בנות שהן חברות לחיים ומשחק מלא אדרנלין, נסענו לטורניר ברחבי הארץ וגם באירופה, כל משחק הוא חגיגה וכל אימון הוא תמריץ לעוד, ככל שאני משחקת יותר אני רואה שכל הבנות סביבי מכורות. את ימי השבת של מול הטלויזיה החלפנו במשחקי ליגה, את הטרנינג בטייץ, כי לא צריך להיות ספורטאית אלופה ולא מוכשרת באופן מיוחד, פשוט צריכה להיות את, וכל השאר כבר יגיע…

מכורה לרכיבה על אופניים! בתור אחת שלא כל כך אוהבת להזיז את עצמה, מאז ומתמיד היתה לי פינה חמה בלב לרכיבה על אופניים. ההורים שלי קנו זוג אופניים חדש לכל ילד שהגיע לגיל 5 וריכבה היתה MUST. ברבות השנים, זנחתי את הרכבה לטובת עיסוקי היום יום אבל תמיד ידעתי שאחזור אליה. בהיריון הארון הייתי בשמירה וכמובן במצב של כמעט אפס תזוזה, ולא הפסקתי לחלום על רכיבה. אחרי שילדתי – הענקתי לעצמי כמתנת לידה זוג חדש וורדרד ואין כמעט ערב שאני לא עושה עליו סיבוב!

אני מכורה לשחייה , הרבה זמן חיפשתי ספורט שאתחבר אליו ואוכל להתמיד , לקחתי שיעורי שחייה פרטיים בשביל ללמוד לשחות נכון ומאז אני מכורה – נכנסתי לבריכה עם המשקפת , שמה מוזיקה באוזניות המגניבות שקניתי ופשוט מתמכרת לשקט שמתחת למים ולקרירות הנעימה בימים החמים כל כך

לפני 6 שנים עשיתי סקי בפעם הראשונה בחיי ונפצעתי קשות בברך. קצת אחרי הניתוח הרופא בא לבדוק אותי ואמר בחצי התבדחות שרוב הסיכויים שאלך בלי צליעה, אבל לרוץ אני לא אוכל. מעולם לא רצתי קודם, אבל זה עצבן אותי. אף אחד לא יגיד לי מה אני יכולה או לא יכולה לעשות. אחרי תהליך שיקום ארוך התחלתי לרוץ…. כל פעם קצת…. 3 שנים אחרי הניתוח כבר רצתי את המרתון הראשון שלי, ומאז אני רצה בכל הזדמנות, 5 פעמים בשבוע

לקח לי זמן למצוא ספורט שאני מתחברת אליו, שלא לומר מכורה. תמיד הייתי מהאנשים האלה שלא מבינים איך אפשר ״להתמכר״ לספורט?! בשבילי זה סבל צרוף.. עד שמצאתי את הפילאטיס. נכון זה לא ספורט שמזיעים בו, לא שורפים הרבה קלוריות, אבל התחושה הזאת שכולם מדברים עליה אחרי השיעור.. תחושת הסיפוק המרעננת הזאת שהכי כיף להתחיל איתה את היום- אז זה בהחלט קורה. אני לא מסיימת את השבוע בלי לפחות 3 שיעורי פילאטיס, לפעמים אפילו פעמיים ביום.. אז כן, נראה לי שאפשר לקרוא לזה התמכרות :)

אימונים קצרים ואינטנסיבים של 10 דק' 5 פעמים בשבוע. כבר 5 חודשים שכל בוקר ב-5:45 מתחיל באימון :)

ריצה לאורך רצועת חוף הים עם אחותי שהכניסה בי את החיידק הזה, כשבסיום טובלות בים בעונג צרוף

את הספורט האהוב עליי למדתי להכיר בתקופת הקורונה בזמן הבידודים שחווינו. היינו סגורים בתוך הבית ואי אפשר היה לצאת להתאמן אז התחלתי לרקוד עם הבת שלי מול הטלווזיה במשחק JUST DANCE ואין יותר כיף וממכר מזה. גם גיבוש משפחתי וגם אחלה ספורט!

אני מכורה לאופניים!
כילדה תמיד היה קשה לי בשיעורי ספורט ולא התחברתי לספורט כי היה לי פלטפוס והיה לי קשה מאוד לרוץ, הרגליים שלי התחילו לכאוב תוך מספר שניות מרגע שהתחלתי לרוץ, כל נגיעה בקרקע הייתה כמו מכה לרגל.
בבגרותי החלטתי לסגל לעצמי אורח חיים בריא אך לא ידעתי איזה ספורט לשלב, כיוון שבהיותי סטודנטית לא יכולתי לשלם על מנוי לבריכה החלטתי לנסות אופניים, אפשר להשתמש בהם בכל מקום וזמן וזה היה נשמע לי הכי מתאים לי. התאהבתי בזה, אני מרגישה חופשייה כשאני על האופניים, אני לא מתעייפת ונושמת בכבדות וסוף סוף לא מגיעה אחרונה כמו בשיעורי ספורט בבית הספר, אני נוסעת ורואה נופים יפים, עושה כושר וסוף סוף – נהנית מספורט!

אני מכורה לפילאטיס ! זה כיף , מחזק את השרירים , עוזר ליציבה נכונה וגם מחטב את הגוף . אני עושה פילאטיס 3 פעמים בשבוע ונהנית מכל רגע , וגם כשקשה לי לפעמים אני לא מוותרת על אף אימון !

ריצה, אימונים פונקציונליים ופילאטיס

במהלך הקורונה המתכרתי לסרטוני אימון ביוטיוב ומאז, גם כשהמצב בחוץ השתפר, לא יכולתי לחזור אחורה! אני מתאמנת מתי שבא לי, מהבית, בנוחות ובפרטיות ויכולה לגוון את האימון שלי כמעט לכל סוג שאפשר לדמיין. מומלץ בחום!

בשירות הצבאי שלי, שירתתי כמפקדת והייתי צריכה לשמור על כשירות גבוהה וחלק מזה כלל גם ריצות ארוכות שהיו השנאה שלי והייתי תמיד מסיימת אותן גמורה לגמרי. לאחר הצבא, התחלתי להתאמן יותר ובשנה האחרונה, במיוחד בגלל הקורונה התחלתי לרוץ לבד מעצמי! מאז גיליתי מחדש את זה, עד כדי כך שאני קמה לפחות פעמיים בשבוע לריצות ארוכות! אני נהנית מזה ואפילו מחכה לזה, זה נהיה הזמן שלי ום עצמי במהלך השבוע. והרגע של אחרי-שווה הכל! רק הוכיח לי שעם קצת אימונים, אפשר לשנות גישה לגבי כל סוג של ספורט.

אני עוד לא מכורה לספורט, אבל לגמרי בדרך לשם ;) הצטרפתי לכושר קרבי ואני נדהמת כל פעם מחדש לגלות יכולות שלא ידעתי שיש בי. היכולת להיות חלק מקבוצה ולהרים את החלשים יותר חשובה מהתוצאה בריצת מאה מטר או כמה שכיבות שמיכה עשיתי. מתרגשת להתחזק ולהשתפר לקראת השירות הצבאי שלי!

מכורה להוקיייי
נתקלתי בזה בתיכון ומאז משחקת מייי פעם במגרש עם חברות. מפתיע אבל זה כייףףף

לפני 6 שנים, אחרי שילדתי את בתי הבכורה בלידה טראומטית, ביקרתי אצל פיזיותרפיסטית לרצפת האגן שאמרה לי שכל מה שכואב ולא מתפקד יכול להשתפר אם רק הייתי מתאמנת בפילאטיס מכשירים. הלכתי לשיעור ניסיון נטו בגללה, כמו שאני הולכת לבית מרקחת לקנות תרופה בהמלצת רופא. מאז ועד היום אני מכורה לפילאטיס מכשירים! זה משלב הכל, עבודה פנימית, אימון פונקציונלי, רוגע וגם זיעה.

ההתמכרות הכי בריאה והכי מספקת שלי – ריצה של סוף יום. ריצה כזו שאוספת את כל המחשבות, ומאפשרת לי להתבונן על היום שעברתי ועל מה מצפה לי מחר. מעבר לפעילות הגופנית המצוינת, אין ספק שזה הפסיכולוג הכי טוב שלי.

הספורט שאני מכורה אליו הוא כדורסל.

מכורה לכל סוג ספורט שהוא מה שחשוב זה להיות בחברת אנשים אהובים שגורמים לספורט להיות קליל,מהנה ואף מלמד.

אני מכורה לספינינג מאוהבת באופניים
נועלת נעלי רכיבה ופשוט רוכבת בכל הכוח
מתחברת למוזיקה ונהנית מכל רגע
מקווה מאוד שלא יהיה סגר נוסף ובמידה וכן נצא לרכיבה בחוץ , העיקר להזיז את הגוף

מכורה ליוגה
הגוף שלי מכור
הלב שלי מכור
הנשימה שלי והנשמה גם

אני מכורה לכדורסל, שיחקתי רשמי בפעם הראשונה כחלק מקבוצה כשהייתי בת 14.
לא הייתה קבוצה שהתאימה לרמה המתחילה שלי אז בהמון שיכנוע נכנסתי לקבוצה מתקדמת.
עשיתי המון פדיחות אבל תמיד נהנתי מכל רגע. לבסוף ממש לקראת המשחק הגדול פרשתי בגלל לימודים. הקבוצה שלנו הפסידה במשחק אבל היי אני עדיין משחקת לפעמים ומפספסת סלים להנאתי.
לא צריך כישרון או זמן מסוים כדי להנות מזה ומזל כי את שניהם לא היה לי;)

הליכות!
אבל לא סתם..
שמה את הרכב בחניה אחת ומתחילה ללכת במרכזי קניות גדולים..גם קניון או ביג או שוק
לפחות 3 פעמים בשבוע
עושה מעגל של כל החנויות ברגל

תמיד הייתי רצה, גם אם לפעמים היו לי הפסקות של חודשים בין ריצה לריצה, הייתי רצה. אבל הייתי רצה מהסיבות הלא נכונות, רצתי בשביל לשרוף קלוריות מהפסטה בצהריים ולפיצה בסופש. רצה מהקלוריות, רצה בשביל לכפר על חטאי הטעימים ותשוקותי השמנוניות. לפני שלושה חודשים נרשמתי לחדר כושר, בשביל לרוץ גם בזמן עומס חום. במהלך אחד מביקורי,פתאום חשבתי לעצמי אולי אנסה להתאמן קצת על הידיים. פניתי למדריך כושר והוא ישר בנה לי אימון שלם, לידיים ולרגליים לגב. אמרתי אוקי, מהמם עוד דרך לשרוף קלוריות, אז התמדתי כמו עם הריצה. עם הזמן התחלתי להרגיש את הגוף שלי מתחזק, יש לי שרירים שלא היו שם!
ונפל לי האסימון שאני צריכה להתאמן בשביל התחושה הזו, תחושה שבה אני מרגישה בלתי מנוצחת, מן שכרון חושים של חוזק ועוצמה.
לתחושה הזו אני מכורה, לא לשריפת הקלוריות ולא לאימון ספציפי. תחושה שמגיעה עם הגאוה וההתמדה וההבנה שספורט הוא כדי שנתחזק ולא נתחזק הפרעעת אכילה.
אז אני מכורה.

הספורט שאני מכורה אליו הוא ריצה.
מבחוץ זה נראה לאחרים שאני מטורפת, איך אפשר לרוץ כל כך הרבה, וזה משעמם כל פעם אותו דבר.
אבל הם לא יודעים שזו המתנה הגדולה שקיבלתי בחיים שלי. יש לי את הזמן לחשוב, זה "הפסיכולוג" שלי, זמן הריצה, אני מתרוקנת מכל היום שעבר עליי, אני שמה את החיים (והטלפון,הכי חשוב) בצד למשך שעה- שעה וחצי, ופשוט רצה.
חוץ מזה שאני מכורה לזה, אפילו התנדבתי במשך 4 שנים בקבוצת ריצה עם אנשים עיוורים, שכמובן התמכרו לזה גם :)

מכורה לספורט שנקרא שופינג, כי אין כמו לרוץ בקניון בין החנויות עם שקיות שהולכות ומתמלאות.
שילוב מושלם של ספורט ארובי, אנארובי והנאה צרופה!

hadas_h94@walla.com

תמיד שנאתי ספורט – אבל ממש, כל סוג של פעילות ספורטיבית גרם לי בעיקר תסכול. לא הבנתי איך אנשים מקשרים את זה לאדרנלין ואנרגיה כשאני רק רוצה להתקפל על המיטה שבוע אחרי שעשיתי פעילות ספורט כלשהי.
אבל אז גיליתי את הערסלים.
ערסלים הם לא יוגה, ולא פילאטיס, אלא משהו בין לבין, שמשלב אקרובטיקה, עבודה על שרירי הליבה והמון כיף.
ערסלים מפגישים אותך עם המחשבות הנגטיביות שלך והיכולות של הגוף שלך כל פעם מחדש, תמיד דברים שנראים בלתי אפשריים, ומתגלים ככיף גדול. נדנוד בערסל גורם אפילו לעבודה על שרירי בטן להרגיש כמו משחק (קשה, אבל משחק :-) )
אז לכל מי ששונאת ספורט כמוני, תנסו ערסלים, תפתיעו את עצמכן במה שאתן מסוגלות לעשות, ותצחקו רוב השיעור…

כשהייתי צעירה הייתי מכורה לקלטות וידאו של ג'יין פונדה. כל יום אחרי העבודה הייתי עושה מחול אירובי בסלון. זה היה בסוף שנות ה80 ועד אמצע שנות ה90. היום בקושי יש לי כוח לעשות ג'יין ספונג'ה…
הייתה עוד תקופה, כשהייתי אמא צעירה, שהייתי רצה עם חברה מסביב ליישוב שלנו. היום הפעילות העיקרית שלי היא הליכה מהירה עם הכלבה…

הספורט שאני מכורה אליו הוא יוגה, הגעתי לזה במקרה בתקופה מורכבת בחיי
וגיליתי כמה שקט נפשי היוגה נותנת לי
בנוסף העבודה על שרירים באופן איטי וממוקד שבתה אותי!

מכורה לריצות! גרה במושב, והפעמיים בשבוע שאני רצה בשדות עם המוזיקה שאני אוהבת או פודקסט טוב, עם השקיעה והאוויר זה רגע שעושה לי טוב כל פעם מחדש ❤️

אני בן אדם שאוהב ספורט, יודע כמה הספורט מועיל ועושה טוב לנפש אבל בכל זאת המון פעמים מוצאת את עצמי מתקשה להרים את עצמי מהשגרה השוחקת או מהלוז העמוס, ואז אני נזכרת כמה חשוב לפנות זמן וכמה טוב אני מרגישה אחרי אימון פילאטיס.
אני הולכת יחד עם אמא שלי שמרימה לי את האנרגיה והמצב רוח, אנחנו הולכות ביחד ונטענות באנרגיות חדשות ומרגישות כמה הגוף היה צריך את המתיחות האלה אחרי השגרה היומיומית והמעייפת של העבודה, ובנוסף חולה על הליכות בערבים עם חברות אשר טוענות לי את המצברים גם הליכה וגם שיחת נפש, זכייה כפולה!

אני מכורה לריצה
שנים נתקעתי עם התחושה מריצת 2000 בתיכון שריצה זה לא בשבילי, עשיתי מלא דברים אחרים, אבל נמנעתי מלרוץ.
הקורונה גרמה לי לבדוק את העניין שוב ועכשיו אני יודעת, כמו ההרגשה אחרי ריצה, המחשבות, השקט והגוף שעבר לזון אחר לקצב משלו

היי,
הספורט האוהב עלי זה שחיה,
הגובה שלי הוא 1.80 ס"מ, ויש לי פחד על הגב שהוא יתעקם
והרבה זמן חיפשתי פעילות ספורטיבית שתהיה לי טובה
ואז שמצאתי את הפעילות של השחיה, גם כייף וגם שומר לי על הגב..
תודה

פילאטיס פשוט הציל לי את החיים. לפני כ10 שנים אובחנתי במחלה אוטואימונית שפוגעת בעמוד השדרה. לעיתים, כל תנועה פשוטה הייתה מאמץ, כאב נורא וסבל. בעזרת הפילאטיס הצלחתי לתפקד כרגיל, לעבור 2 לידות ולהיות אמא לשתי שובבות. פעמיים בשבוע כבר 8 שנים ואוהבת את זה!

ספורט אהוב הוא יוגה! זה מצד אחד מחטב וקשה ממש (למרות שיש נטייה לזלזל בו) ומצד שני מרגיע את הנפש והגוף, השילוב המושלם