מתנה בשישי: מוצרי טיפוח של וישי בשווי 575 שקלים

לפני שבועיים התחלנו לעבוד בקפסולות, בטעות אמרתי לחברה שלי שהיא בקפסולה הלא נכונה, כשהיא הגיע למשרד עוד שניה בעטו בה, התקשרו אליה 3 אנשים שונים למה הגיע

סיפור ילדות שלא אשכח!
אחי ואני, כל הילדות היינו סוג של תאומים(דומים בגיל, דומים אפילו בשם שלנו) וכשגדלנו עשינו המון!! שטויות. באחד ממעשי הקונדס שלנו החלטנו שאנחנו "מלווים" מהמכולת שני חטיפי שוקולד קטנים כי לא הספיק לנו הכסף. כנראה שבעל המכולת שם לב שמשהו איתנו לא בסדר, אז הוא ניגש לשנינו שניה לפני שיצאנו מהמכולת ושאל אם לקחנו משהו מבלי לשלם? למרות ששנינו לקחנו לכל אחד חטיף שוקולד אני שתקתי אבל מיד הצבעתי בהחלטיות על אחי ואמרתי שהוא לקח, אחי השפיל מבט פרץ בבכי ונלקח לשיחה עם בעל המכולת בחדר צדדי שם בעל המכולת נזף בו וביקש ממנו את הטלפון של ההורים כדי לדבר איתם. ברור שאימא שלי הגיעה מיד שילמה על השוקולד וגם הענישה את אחי שהסתבך קשות. יצאתי אחות מלשנית, אולי החוויה הייתה מרה אבל הדרך לבית הייתה מתוקה בזכות השוקולד.

הייתה מסיבת טבע שממש רציתי להשתתף בה, ידעתי שההורים שלי בחיים לא יסכימו לי ללכת אליה בעיקר שזה נמשך יומיים וכלל שינה בשטח. אז שכנעתי חברה שתחפה עליי שאם ההורים שלי יתקשרו היא תגיד שאני אצלה. להורים סיפרתי שיש לחברה הזאת יומולדת והיא הזמינה כמה חברות ואנחנו עושות מסיבת פיג'מות כל הסופ"ש. אז נסעתי לי למסיבה כמובן שלא הייתי ליד הפלאפון כמעט בכלל. ההורים שלי ניסו להשיג אותי כמה פעמים ולא הצליחו אז התקשרו לחברה. אמא שלי ישר התחילה מלאחל לה מזל טוב חברה שלי היתה צריכה לשחק אותה שיש לה יומולדת לקבל ברכות, לעשות קולות כאילו יש עוד אנשים בבית ולהמציא תרוצים ללמה לא עניתי לטלפון ולמה גם עכשיו אני לא יכולה לבוא לדבר איתם. מיותר לציין שהייתי חייבת לה המון על הטיוח שהיא עשתה לי והיא דאגה לנצל את זה במשך למעלה משנה….

התגובה הקודמת היא שלי (על החניה ברוורס) שכחתי לציין את המייל, מצורף כעת (:

זה היה לפני כמה שנים כשרק קיבלתי את רישיון הנהיגה שלי. אולי כמו כולם התקשיתי בחניה ברוורס, מצאתי חניה חלומית מול הסופר, הבעיה הייתה שהמקום שהיה צפוף ואם רכב נכנס לחניה הוא חוסם את הנתיב והרכבים מאחור ומלפנים צריכים להמתין לו. ביומרה של "נהגת השנה" התחלתי להיכנס ברוורס וכל פעם השנאי צפצף, התור מאחורי ומלפניי (הוא העומד!) התארך וצפירות התחילו להישמע בקולי קולות. אחד הנהגים ראה שאני מסמיקה ממבוכה שלא הצלחתי לחנות אז הוא ירד מהרכב והציע לי לחנות עבורי ולהציל את כולנו, כמובן שהסכמתי, הוא נכנס לרכב וחיכיתי בחוץ, אלא שאז משום מקום הגיע נהג עצבני וכשהוא ראה את הבחור שחנה עבורי בכיסא הנהג, הוא התחיל לגדף ולקלל את האימאמא שלו, כשהמסכן רק חנה עבורי ובעצם לא אשם בכלום. מסכן, גרמתי לו להסתבך כהוגן, אבל הוא היה ככ נחמד, סימן לי ששש עם האצבע וספג את הכל בענווה. זו הייתה חתיכת תאונה, עכשיו במבט לאחור הוא היה די חמוד, חבל שלא החלפנו פרטים (:

כשבתי אמרה שנגמר לה הכסף, והפסיכולוגית המליצה לא לתת לה, ואנחנו נתנו לה, כך סיבכנו אותה. כי היא לא מצליחה להחזיק עבודה, לא מצליחה לאגור כסף. היא תלויה וכל הזמן רוצה שיעזרו לה.

במהלך הצבא הייתי בסיור עם רכב עם חברים מהפלוגה. אחרי חצי שעה מתחילת הסיור חברה טובה שלי גילתה שהיא בלי נשק. נכנסנו להיסטריה כי העונש להפקרת נשק או אפילו גרוע יותר איבוד נשק זה כלא. התחלנו לחפש כמו מטורפות ופתאום נזכרתי שבמהלך החילוף הוצאתי נשק מהרכב לגג כדי לסדר את המושבים. ישר הבנתי שסיבכתי את חברה שלי והרגשתי כל כך רע. טסנו בטירוף לאזור של החילוף אבל הנשק לא היה שם. אחרי שעה שאנחנו מחפשות את הנשק המפ מתקשר אלינו ואומר שנמצא נשק מהאזור של הסיור שלנו ( אחד החיילים מהפלוגות האחרות מצא את הנשק זרוק על הכביש) למזלי היא קיבלה רק ריתוק ולא כלא.

הסתובבתי עם הבת שלי בת 6 בסופר פארם וליד המדף של תוספי התזונה היו מארזים של ״אמצעי מניעה״ בצורות שונות של חיות צבעוניות…כמובן הבת מייד התחננה אימא תקני לי…לאחר שנייה של מבוכה מייד אמרתי לה, שנגמר הכסף ויעוד 5 דק אבא מגיע עם ארנק…
יונת בנימין
Yoniak2@gmail.com

תצמ

irmad15@gmail.com
אני זוכר שבחדר בצבא תמיד הייתי רב עם אחד החברים לחדר, המפקדים תמיד העדיפו אותי כי הייתי חמוד ומצחיק יותר. אז אותו חבר לחדר עצבן אותי בערב אחד, אז בדתי סיפור למפקדים שהוא מציק לי ומלכלך את החדר וכמובן שהם האמינו לי, אז הם התעצבנו וצעקו עליו – היה מצחיק לראות אותו מושפל ולצחקק עליו מהצד. כמובן שסלחנו אחד לשני ואנחנו חברים טובים.

לפני כמה שנים, בחופשה משפחתית בצרפת, לקחתי את אחותי הקטנה איתי לטיול אופניים בעיירה נידחת שעצרנו בה בדרך. בעודנו מדוושות התחילה "תחרות" שהסתיימה בזה שאני השארתי אותה הרבה מאחוריי והיא הלכה לאיבוד!
אחרי חיפושים רבים אבא שלנו מצא אותה עם אישה שלא הבינה מילה באנגלית שניסתה לעזור…

עזרתי לחברה למצא מנקה. היא היתה בחופשת לידה והייתה בלחץ למצא משהי שתעזור. יום אחד הגיע משהי ועישנה בחדר המדרגות. הלשנתי לשכנתי כי המנקה שהייתה השבוע לא מתאימה , שהיא מעשנת בחדר המדרגות ומשאירה את הדלת פתוחה (הייתי שכנה דירה מולה). . בקטע אירוני התברר ש"המנקה" הייתה אמא שלה והיא כלל לא ידעה שהיא מעשנת.

אמא שלי קיבלה גיפטקארד בהודעת סמס. היא לא מבינה איך להשתמש בו אז ביקשתי ממנה לשלוח לי צילום מסך של ההודעה. היא התחילה להתסבך אז התקשתי אליה מהטלפון של בן זוגי והדגמתי לה איך עושים את זה עם הטלפון שלי. היא ניסתה לבד אך עדיין לא הצליחה. היא ככ הסתבכה עם זה שהיא רצתה ללכת לשכנה כדי לצלם את מסך הטלפון שלה עם המצלמה של השכנה… הזמן עבר אך אמא שלי עדיין מסובכת לגמרי עם ההוראות ל׳איך עושים צילום מסך של הטלפון׳. :(

מישהי מהלימודים שלי ואני הולכול לאותו פסיכולוג. לא ממזמן היה לנו מבחן ענק והוא שלח לי ׳בהצלחה!׳ ואיך שפתחתי את ההודעה אמרתי בהתלהבות מולה ״היי! הפסיכולוג שלי שלח לי בהצלחה!״….מסתבר שלה הוא לא שלח…

גרמתי לאחותי להסתבך, שלא באשמתי. האמת -באשמתה. היא שיכנעה אותי לגשת בשבילה למבחן, אבל לא הייתי צריכה להסכים מלכתחילה, אבל עשיתי זאת (האמת בשביל הריגוש.. אני די סאחית) הלך לי נהדר במבחן, אבל עלו חשדות. ביקשו ממנה לגשת שוב, מה שגרם לה לקבל החלטה מטופשת לזייף מכתב (WTF?!). מפה לשם, העיפו אותה מהלימודים. הייתי צריכה להפעיל שיקול דעת ולא להסכים ובכך גרמתי לה להסתבך שלא באשמתי-אך בעקיפין. הכל היה לטובה לבסוף: היא מצאה לימודים אחרים שהיא אוהבת, אני למדתי לקח חשוב. WIN WIN.

ילדים אל תעתיקו.

כשלמדתי באוניברסיטה הייתה שם מרצה שהייתה גרועה גם בלימוד ועוד יותר ביחסי אנוש. יום אחד בהפסקה עמדתי עם חברה ללימודים והתלוננו על אותה מרצה, בשלב מסוים החברה התחילה להרים את הקול מדי ולהמשיך להתלונן, עד כדי כך שאני כבר הפסקתי, כי היא פשוט לא נתנה לי לדבר…. לאחר דקה או שתיים כשהיא ממשיכה בקולי קולות להתלונן על אותה מרצה ולהזכיר את שמה עם כל מיני כינויי גנאי, ראיתי את שאותה מרצה עמדה איפשהו בהמשך המסדרון ולא ראינו, ניסיתי להזהיר את החברה, אבל היא הייתה כל-כך שקועה בשטף הנאצות שזה לא עזר… המקצה אז עברה לידינו והסתכלה עליה ישירות במבט נוקב… אז סוף סוף החברה הפסיקה לדבר והאדימה וברחה משם, ביום שלמחרת היא כבר הפסיקה להגיע לקורסים של אותה מרצה… עד היום כשאנו נפגשות או מדברות היא מזכירה לי ואומרת: "זוכרת איך גרמת לי להסתבך כשלמדנו באוניברסיטה?! ".. ;)