מתנה בשישי: 500 שקלים לרכישה ב-Zohara

אני פשוט מאוהבת בגוף שלי וזה כולל פשוט הכל! על אמת, את הפופיק שלי (אני מתה עליו הוא ייחודי בטירוף), את הישבן והחזה העגולים והיפים שלי, את האצבעות שכותבות ברגע זה ובעיקר בעיקר את הלב שלי

את הישבן האמת, אומנם זה גורם לי למלא מלא עבודה עליו, מכון או בבית, אבל מה לעשות, יש לי אינסטגרם שדורש מחוייבות לזה

את הרגליים הארוכות שלי. אומנם זה אומר שמאוד קשה לי למצוא מכנס מתאים, מצד שני, מה שהרגליים האלה עושות לגברים…

בשיא הכנות ודמעות בעיניים! יכולה לומר שאצלי השאלה צריכה להיות הפוכה. הגעתי לאהבה עצמית כל כך גדולה שאין חלק שאני לא אוהבת.. אז ככה מלמעלה למטה: השיער הגלי שכבר מזמן לא הפסקתי לנסות ולהחליק תחת חום המחליק, את הריסים הארוכים שמגנים על עיניי השקד החומות שמשקפות את הנפש ואת מסע חיי, את האף הסולד והקטן שדומה למגלשת מים ביום קיץ חם, את שפתיי המדהימות שתחומות באופן טבעי ושאליהן מצטרף חיוך מהמם שגורם לכל מי שמולי להחזיר לי חיוך. אוהבת בי כל קימור בגוף, אוהבת את החזה שלי שיודעת שיום יבוא וממנו אאכיל לראשונה את האוצרות שאביא לעולם, אוהבת את הידיים והאצבעות שאחראיות לעשייה וליצירה שלי בחיים, אוהבת את הבטן גם בתקופות היותר רכות שלה :) ובקיצור את כולי. אהבה מתחילה קודם מאהבה עצמית. מאמינה שכנשים אין צורך בהלקאה עצמית על דימוי הגוף שלך- תאהבי את עצמך כמו שאת לפני שתדרשי מאחרים לאהוב אותך! ותהיי שלמה עם עצמך רק ככה תצליחי להיות החברה הכי טובה של עצמך!

זה ישמע מצחיק אבל הכי אני אוהבת את התלתלים שלי :)

שנים שהייתי מסתובבת עם קוקו ושיער שרוף אחרי כמה ניסיונות החלקה כושלים.
לא העליתי על דעתי שהשער שלי לא מרדני, אלא פשוט מתולתל ומשווע לקרם שיער מתאים.

כשנהייתי בת עשרים עשיתי את המחקר שלי ביוטיוב וסופסוף הבנתי מה לעשות ואיך, מאז עברו כמה שנים עד שנזקי ההחלקות עברו, והיום אני מתהדרת בתלתלים קופצניים ומשמחים שמושכים עניין רב ומחמאות :)

בזכות המהפך הזה אני נושאת את עצמי וגופי, באהבה שלמה ובהרבה יותר ביטחון.

היי. אולי זה ישמע מוזר אבל,
אני מאוד אוהבת בגוף שלי את החזה שלי

(אני אף פעם לא אהבתי את הנראות של הגוף שלי
ולאחרונה החלטתי לאהוב ולהעריך את עצמי יותר!)

הכי אני אוהבת את הגבות שלי. כשהייתי טינאייג'רית ונורא רציתי לעשות גבות משולשות מחודדות בהתאם לאופנה אז, אמא שלי שכנעה אותי לא לגעת בהן. האופנה המשולשת חלפה מזמן והגבות שלי נשארו בצורה הטבעית שלהן.. סידור קליל והן פרפקט.

הדבר שאני הכי אוהבת בגוף שלי זה את הרגליים שלי. ולמה…אני אסביר. הן רזות וארוכות ואני תמיד מצליחה לראות גבוהה יותר ממה שאני בזכות לבוש מתאים ועקבים. ותודה לאל על זה. ואף אחד, למרות שהיום לכולן יש, בגלל כל הניתוחים וכל מה שכרגע הולך, זה חזה גדול, ולי יש ממש קטן, אבל אף אחד לא מסתכל על זה אפילו, כי אני דואגת להדגיש את הרגליים ו ולתת להן את כל הפוקוס. אז מי צריך חזה גדול כשאת יכולה להראות רזה וארוכה על ידי בגדים ונעליים? אני מרוצה!

הכי אוהבת את תנוכי האוזניים

אני הכי אוהבת בגוף שלי את המותניים המתעגלות שלי. בכל התקופות בחיי בהן עליתי וירדתי במשקל, ושוב עליתי. המותניים אומנם שינו את צורתם, אך תמיד שמרו על הניחוח שתמיד מסמל נשיות בעיניי- ההתעגלות. מה שבאנגלית אוהבים לקרוא לו- ידיות האהבה love handles.

אף פעם לא היה לי ביטחון עצמי בשמיים, אבל מאז שחברה טובה החמיאה על החיוך שלי – אני נאחזת בזה ומשתדלת להזכיר לעצמי לאהוב אותו :)

אני הכי אוהבת אצלי את ה…ישבן. בעבר זה היה חלק ששנאתי, הרגשתי שהוא בולט ועגלגל מדי. עשור וחצי מאוחר יותר, קצת ג'יי לו וביונסה – מאוהבת בו ובקימורים שלו (שלי!) בגיל 45 זה רחוק מלהיות טריביאלי:) ועוד משהו – איזה מסר נהדר של body positive!!!!

כמובן שלא המצאתי את הגלגל בלא לאהוב את הגוף שלי, אבל בחצי השנה האחורנה משהו השתנה בגישה. אני גרה במושב ועם הקורונה והשינויים שהיא הביאה איתה התחלתי לשחות (בשביל הנפש) ולרכב על האופניים (בשביל לא להשתמש בתחבורה ציבורית). יצאו לי שרירים שלא מהעולם הזה! אני חולה עליהם, מאוהבת אותם וגאה בהם! הם סימן חיצוני להתמדה, להסתגלות ולחוזק – נפשי ופיזי. לא מצליחה להבין אנשים שחושבים שיש דיסונס בין שרירים ונשיות כי אני מרגישה הכי מלכה בעולם איתם.

לפני 4 וחצי חודשים ילדתי בפעם הראשונה את הבת המתוקה שלי. מאז, הבטן שלי עדיין לא חזרה לעצמה, נשארה רכה כזאת. בהתחלה זה ממש הציק לי כי רציתי לחזור אליך שנראיתי קודם.. ואז נרגעתי. והבנתי שהבטן הזאת מסמלת את כל ההריון שעברתי, את חווית הלידה שהיא לא פחות מאירופה, ובעיקר את היצור הקטן והמדהים שנכנס לי לחיים. אז אני אוהבת את הבטן שלי (:

אני אוהבת ומחבקת כל אחד מהקימורים שנוצרו לי לאורך השנים ואחרי 3 היריונות. אך בפרט אני אוהבת את האגן הרחב שלי, שמקנה לי מראה נשי אמיתי ויוצר לי סילואט מהמם בכל פעם שלובשת שמלה.

אני הכי אוהבת בגוף שלי את החזה הקטן שלי.
שנים שחשבתי שאינני נשית בגלל שאין לי חזה מספיק גדול.
עם הזמן הבנתי שאני נשית כי אני אישה וכך גם לכל מי שבוחרת להיות אישה.
הגוף או החזה לא מגדירים נשיות, וכל אחת בוחרת להציג אותה בדרך אחרת – אין כללים!

אני מנסה לחשוב ולא כל כך יודעת, חושבת על העיניים-נחמדות, האף-לא יכולה להגיד שהוא הכי יפה, שפתיים-סבירות. אבל משהו בי פשוט אוהב את המכלול של הכל ביחד. ואני חושבת שזה הכי חשוב! גם אם כל פרט ופרט לא נראה לנו הכי מדהים בעולם. אנחנו יכולים לאהוב את המכלול ולהרגיש על גג העולם :).

מודה שלא תמיד השלמתי איתם, אבל היום, אחרי שהתבגרתי אני יכולה להגיד שהדבר שאני הכי אוהבת זה את הנמשים שלי

אחרי שנים של ניסיונות לרדת במשקל שהביאו איתם רק עליה ותסכול, הצלחתי! התמסרתי לתהליך, עברתי לאורח חיים בריא ואימונים. בלי הרעבות והלקאה עצמית. ירדתי 7 קילו מתוך 15 שצריכה ואני עפה. בעיקר על תחושת המסוגלות והביטחון העצמי שחזרו אלי בסערה.
הכי אשמח לחגוג עם בגד ים חדש ❤️ ועוד של זוהרה המושלמת! תודה רבה

השנה חגגתי 50. והגוף השתנה (שוב; הוא משתנה בכול כמה שנים). בהתחלה, נלחמתי בו. הוספתי כפיפות בטן לשגרת ההליכות השבועיות
שלי. אבל, כשנתפס לי הצוואר בצורה קשה (!!) מהתאמצות יתר, הסתכלתי על עצמי בראי ואמרתי – ״זהו. את בת 50, זה הגוף שלך, תתמודדי.״
אני אוהבת את הגוף שלי. כולו! אני בת 50 וזה הגוף שלי בגיל הזה ❥

אני בהריון ומאוד מתרגשת ללכת לים בימים אלו, דווקא עכשיו ממרום גילי אני גאה בגוף שלי וממשיכה ללכת עם בגד הים שרכשתי שנה שעברה למרות ועל אף השינוי המהותי שמתרחש בחיי,
בקרוב מאוד אלד ואמשיך ללכת לים למען הנפש ולתפוס כמה דקות של שקט כשאוכל, אשמח שיהיו לי אופציות לבגד ים שלם בכדי לאפשר לגוף החדש שלי לאחר הלידה ולי כמובן להרגיש טוב ומעוצב.
אני מאוד אוהבת את בגדי הים שלכם וחושבת שלכל אחת מגיע וכדאי להרגיש טוב עם עצמה, בכל גיל, סטטוס, מידה ומידת אהבה עצמית…

זה אמנם קלישאתי אבל החלק שאני הכי אוהבת בגוף שלי הוא העיניים, לא סתם אומרים שהן החלון לנשמה. אני אוהבת את העיניים שלי למרות שהן נראות רגילות לגמרי, בצבע חום ממוצע ולא איזה כחול מהפנט. מצד שני, אני חושבת שהן מאוד הבעתיות, ובעיקר עכשיו עם כל המסכות וחוסר היכולת להראות לאדם מולך שאתה מחייך, אני מאוד שמחה על זה שכשאני שמחה רואים את זה בעיניים שלי, ולא רק על השפתיים המוסתרות. חוץ מזה, העיניים שלי אומרות הכל לגבי התחושות שלי וזה משהו שבן הזוג שלי מנצל לא פעם כדי לנסות לקרוא את המחשבות שלי (ולהצליח). באותה מידה חשוב לי ממש להסתכל לאנשים בעיניים ולראות אותם באמת

noam270@gmail.com

אני הכי אוהבת את כפות הידיים והרגליים שלי
מאז שאני קטנה החמיאו לי על האצבעות הארוכות בידיים ועל הקשת הגבוהה ברגליים כמו של רקדניות
אני משתדלת לטפח אותן וללכת למרוח לק מדי חודש

מגיל קטן יש לי חזה גדול, בהתחלה התביישתי בו, הייתי מותחת גופיות ועושה הכל כדי להסתיר! עם השנים הוא הפך לחלק בלתי נפרד ממני והחלק האהוב עלי בגוף, לא הייתי מתחלפת עם אף אחת! (למרות שהוא מקשה עלי למצוא בגדי ים

אוהבת את השפתיים שלי שקיבלתי בירושה מאבא שלי. הכי בשרניות ומהממות. עלי זה נראה מוש, על אבא שלי קצת מצחיק

אני שרופה על כל הגוף שלי כי שנים שלא ממש אהבתי אותו ופתאום אני מרגישה שאני זו האחת שממששששש מעריצה את עצמה מכף רגל ועד ראש. במקביל אוהבת את הטוסיק שלי כי הוא סקסי וממש ממש מושלם כמו שהוא מעצם היותו הוא. נשיקות לכל הנשים המהממות שבעולם ההזוי הזה.

הדבר שאני הכי אוהבת בגוף זה את שתי גומות החן שלי. הן כל כך בולטות וחרוצות בלחיים שרואים אותן גם כשאני מחייכת, גם במילים מסוימות שאני אומרת וגם מסגירות אותי כשאני מנסה לעצור את הצחוק.

כמו המון מתולתלות, גם השיער שלי עבר אינספור החלקות מכל הסוגים, באיזשהו שלב הוא ממש ״נקרע״, היו לי שיערות קצרות יותר בקודקוד הראש.
בשיחה בוכייה עם חברה מהממת ומתולתלת היא אמרה לי ״השיער שלך לא יסתדר עד שלא תאהבי את התלתלים שלך״
אימצתי את המנטרה וקרם שיער הולם, וכל בוקר במקום להעביר מחליק הייתי עומדת ואומרת (גם אם זה הרגיש כמו שקר מוחלט) ״איזה יפים התלתלים שלי״, וזה עבד!
מאז השיער שלי מסתדר בלי שום השקעה מיוחדת מצידי, ואני מקבלת עליו מלא מחמאות! אהבה עצמית זה הטיפול יופי הכי מוצלח ללא ספק

הדבר האהוב עליי בגוף שלי הוא הצלקות שלי, ויש כאלה לא מעט – כתמי כוויות על הברך מפעולה בתנועת נוער שבה הכנו נרות וכל הסיר נשפך עליי, צלקת צביטה במפתח הלב מהצבא כשניסיתי להקים צלייה לבד בשטח ונתפס עליי העמוד המתקפל או החתך בגב כשטסתי היישר מהטיול המדהים באנפורנה אל שולחן הניתוחים. פעם חשבתי שהן מכוערות אבל היום הן יפות בעיני, כמו סימני דרך והוכחה שאני רואה עולם, שהחיים לא מדלגים עליי, לרע או לטוב. מבחינתי כל צלקת היא סימן לגאווה, אתגר שצלחתי או תזכורת להחלטה טיפשית :)

לקח לי דיי הרבה זמן לאהוב את הגוף שלי. אין לי מבנה דקיק וארוך כמו של הדוגמניות הקלאסיות. אני זוכרת שכשהייתי ילדה אי שם בשנות ה90 ג'ניפר לופז התחילה לתפוס תאוצה כזמרת מצליחה מאוד והשדרן ברדיו סיפר שהיא ביטחה את הישבן שלה במליון דולר. ואז טרח והוסיף תדעי לך ג'י לו שאנחנו לא אוהבים תחת גדול. המשפט הזה נשאר איתי דיי הרבה זמן כמי שלא נולדה למבנה הגוף ה"נכון" לאותה התקופה. אבל כיום אם יש משהו שאני מאוד אוהבת בגוף שלי זה את זה שגם כשהוא גדל או קטן הוא תמיד יפה בעיני. ואם יש חייבת לבחור דבר אחד אז כנראה שזה יהיה התחת הגדול שלי.

החלק שאני הכי אוהבת בגוף שלי הוא הירכיים, אבל עד לפני כמה שנים התשובה הזאת היתה שונה לחלוטין. לכל אורך גיל ההתבגרות שנאתי את הרגליים שלי- הרגשתי שהן גדולות מדי, קצרות מדי, עם סימני מתיחה וממש לא נראות טוב. אבל לאט לאט תנועת הבודי פוזיטיב הפציעה לחיינו ונחשפתי ליופי בצורות שונות ובגדלים שונים, שגרם לי להסתכל אחרת גם על עצמי. לאט לאט למדתי לאהוב את הירכיים העגולות והגדולות שלי. למדתי שאני מרגישה יותר טוב כשאני מראה אותן ולא מסתירה אותן, ושבעצם- הן הכי סקסיות שיש. אז לא כל יום הוא יום טוב ועדין יש ימים שאני מסתכלת על עצמי במראה ולא שלמה עם מה שאני רואה, אבל כמו כל דבר בחיים- זה תהליך. גאה במוצר כמו זוהרה שמציג דוגמניות יפהפיות בכל הגדלים ומחול שינוי אמיתי.

אני הכי אוהבת בגוף שלי את הרגליים שלי.
אני 167 אבל עם אשליה של 170 ויותר
בזכות רגליים ארוכות ו(די) רזות

תמיד כששואלים אותי מה הגובה שלי, עולה פליאה לגבי 167 הסנטימטרים שלי, "מה באמת? הייתי בטוחה שיותר"

אני אוהבת את הגוף שלי וגם עכשיו אחרי לידה אני עובדת כל הזמן להזכיר לעצמי שהוא מופלא וחזק ויפה. ואני מתה על מחשופי גב..

היי,אקדים ואומר שאני בדרך כלל לא משתתפת בהגרלות למינהן..אבל ככ מפנטזת על בגד ים של זוהרה שהייתי חייבת!

אזור עצם הבריח והכתפיים, ללא ספק. מתקשט נהדר, נשי מאוד ועדין בלי מאמץ! וכמובן, כל חולצה או תכשיט יכולים להבליט אותו בצורה שונה. זה אולי ספציפי, אבל הפרטים הקטנים הם כל ההבדל :)

הוא אומנם לבן ובקיץ בעיקר אדום.. אבל אני אוהבת את העור גוף שלי. על הצבע שלו אפשר להתווכח, אבל המרקם שלו חלק ונעים. הוא רך וכמעט ולא עושה לי בעיות, לא מתקלף כשיש תקופות של יובש באוויר, בלי סימנים או פצעים ושרק ישאר ככה. משתדלת להחזיר לו טובה בחזרה עם קרמים וטיפולים אבל הוא לא מצריך תחזוקה גדולה מידי

כרגע, אחרי 2 לידות צמודות והריון נוסף (3 הריונות ב4 שנים…) קשה לקבל את הגוף במראה באהבה, ובכל זאת- תמיד היו לי רגליים ארוכות ורזות שלא הושפעו מכל הטלטלות בחיים ועליות וירידות במשקל. לכן, כנראה תתפסו אותי עם מכנסיים קצרים או שמלות מיני משוויצה במה שאני אוהבת.

כשהייתי קטנה סבלתי מהירות מהבנים בכיתה שלי על כך שיש לי טוסיק גדול (אני ממש זוכרת שבמשמרות זהב בכיתה ו אחד הילדים אמר לי:הם לא יוכלו לעבור בגלל התחת הגדול שלך). עד גיל 27 שנאתי את הטוסיק שלי. ממש. אני מודה שבחור שיצאתי איתו בגיל הזה הוא זה שעשה לי"שטיפת מוח", הוציא אותי מטראומת ההצקות, והיום זה החלק שאני הכי אוהבת בגוף שלי.
אגב יש לי בגד ים אחד של זוהרה(מתה עליכן ועל המבחר והמידות) שעושה לי בעיני בכלל טוסיק מושלם:)

החלק שאני אוהבת בגוף שלי זה העיניים שלי שהן ירוקות כחולות ומשתנות לפי הבגד שאני לובשת, אין כמו להתאים חולצה לעיניים;)

אני הכי אוהבת את הגוף שלי כמו שהוא, את כולו, גם את הצלוליטיס וגם את הצלקות, את הנמשים המיוחדים שלי ואת האף הטיפה שבור, זה מה שעושה אותי מיוחדת והופך אותי למי שאני.

את הכפות ידיים שלי. זה ישמע מוזר, ואף פעם לא הערכתי אותן. יש לי אפילו צלקת ממים חמים שמלווה אותי עד היום על אחת מהן. סבתא שלי אהבה את האצבעות שלי ורצתה שאנגן בפסנתר (כל קשר ביני ובין נגינה מקרי לחלוטין) ולמדתי שמעבר לזה שהן עדינות, מה שחשוב זה מה שהן מצליחות לייצר ולהוציא. לאהוב אותן מבחינתי זה סמל להעריך גם את הדברים הקטנים שלא כולם שמים לב אליהם

בגוף שלי אני הכי אוהבת את המותניים שלי. הן תמיד היו צרות יחסית לשאר הגוף ושיוו לגוף מראה של שעון חול, או גיטרה קלאסית…זהו, באופן כללי יש גם הרבה דברים שהייתי משפרת, אבל אני משתדלת לאהוב את הגוף שלי כמו שהוא, לפעמים יותר מלא לפעמים יותר רזה, לפעמים יותר בכושר לפעמים פחות, לא צריך לעשות מזה עניין, העיקר זו הבריאות וההרגשה החיובית

אמנם הגוף שלי כבר לא רזה וחטוב כמו פעם (ככה זה אחרי הריונות ולידות) כשהייתי יותר צעירה, אבל אני שלמה איתו. למזלי יש לי ידיים ורגליים רזות, כך שאם אני מתלבשת נכון אז אפשר ליצור אשליה אופטית ולהסתיר את הבטן ולהיראות יותר רזה. גם שמחה שיש לי חזה קטן יחסית ועצם הבריח שלי בולט ותורם לאשליה האופטית…

אני אוהבת הכי את השפתיים שלי , הם ממש משורטטות , פשוט מושלמות

בשנים האחרונות חייתי בחו״ל אחרי שעברתי תקופה לא פשוטה והשמנתי מאוד. היה לי קשה לקבל את השינוי של הגוף ולאהוב את עצמי, בעיקר את היריכיים. הפסקתי ללכת עם מכנסיים קצרים ושמלות מיני. ואז פתאום יום אחד החלטתי שהגיע הזמן להבין שהמצב החדש לא הולך כרגע לשום מקום והגיע הזמן לחגוג ולחבק אותו במקום להתנגד לו כל כך. החלטתי לעשות קעקוע קטן על הירך שייתן לי מוטיבציה לחשוף דווקא את החלק הפחות האהוב עליי. ובתכלס? מאז אני מתה על היריכיים שלי, נהניתי לחשוף אותן (בטוב טעם כמובן), לאחרונה חזרתי לארץ ועכשיו אני מוכנה לעונת הקיץ. רק בגד ים חסר.

הדבר שהכי אוהבת בגוף שלי זה העיניים שלי. אין לי עיינים כחולות כים, אין עיניים ירוקות וגם לא בצבע דבש,בעצם אין להם כל כך צבע מיוחד. כל הילדות שלי רק צחקו עליהן וירדו עליהן. יש לי עיניים מלוכסנות.
נולדתי בוויטנאם והגעתי לארץ בגיל חודש. שהייתי קטנה רציתי עיניים כמו של כולם. לא רציתי להרגיש שונה מכולם. ואם הזמן למדתי לאהוב אותן . הבנתי שזה מה שמיוחד בי ושונה בי מכולם. יש בי משהו שאין כמעט לאף אחד פה. היום אני מסתכלת אחורה ורק שמחה על הצחוקים שהעבירו עליי ושגרמו לי להגיע לאן שאני היום – אוהבת את עצמי .

אני הכי אוהבת בגוף שלי את החיוך שלי .מאז שהייתי קטנה הבנתי את הכוח של החיוך .כאשר אני מחייכת זה תמיד גורם לאדם שעומד מולי לחייך בחזרה