עמוד הבית מתנה בשישי

מתנה בשישי: תכשיטים של Soleil Jewelry בשווי 600 שקלים

ספרו לנו מה אתן מתחרטות שלא עשיתן ואולי תזכו בתכשיטים של Soleil Jewelry בשווי 600 שקלים

מאת Fashion Forward | ‏ 11 יוני 2020

מתנה בשישי (צילום: זוהר גור אריה)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

תכשיטים מקולקציית Witty&White של Soleil Jewelry

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

מה אתן מתחרטות שלא עשיתן?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 600 שקלים
ניתן להשיג באתר

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 14/6/20 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר במארז נבחרת מוצרי סבוקלם של שירי מימון בשווי 700 שקלים היא לנה, שסיפרה לנו ממה התרגשה לאחרונה: "התרגשתי היום בבוקר כשהמורה של בני בן ה-6 ביקשה ממנו בזום להביא משהו שמשמח אותו והוא קרא לי שאני אבוא".

השאירו תגובה לבטל

הכי מתחרטטתת,

אומנם יש לי 3 ילדים שיהיו בריאים,אבל ,הטעות שעד היום אני מתחרטטת למרות שניסית ב11 שנים האחרונות זה שלא הבאתי את הילד /ה הרביעי.
אני חושבת שמשפחה יפה היא משפחה עם ארבעה ילדים ולא פחות.
לצערי ,נזכרתי מאוחר מידי שאני רוצה ולא הצלחתי בסוף להיקלט.
אני כל יום אומרת תודה לבורא עולם על המשפחה שלי ואם הוא יכול אפילו בגיל 51 וקצת אני מוכנה לעוד תינוקיייי
מאת: שולי |‏ 1 ביולי 2020 | 15:24
מתחרטת שלא עשיתי גשר ליישור שיניים.
עכשיו כשאני בת 28 זה מרגיש לי מאוחר מידי ומביך ואין לי אומץ! הייתי צריכה לעשות בתקופת התיכון כשכולם סביבי היו מגושרים.
היום מחייכת ולא חושפת שיניים :/
מאת: ליטל |‏ 24 ביוני 2020 | 14:28
מתחרטת על המון דברים
אבל הכי הכי.זה שלא בקשתי סליחה מהגרוש שלי ולא הספקתי י להיפרד ממנו בצורה יפה ולבקש ממנו סליחה ומחילה..ולא בגללי בגלל בת זוגתו שמנעה ממני…מתחרטת על זה שהייתי צריכה לעמוד על שלי! ולדרוש לראותו ולהיפרד ממנו בצורה יפה!! עכשיו הוא נפתר וחוץ מלבקש סליחה על הקבר…תעמדו על שלכן אין דרך חזרה!!!
מאת: נורית |‏ 14 ביוני 2020 | 15:46
אני אמא בת 40לשישה ילדים ובני הבכור שחזר בתשובה מתחתן בקרוב עדתיים על האמא של חתן להעניק לכלה תכשיטים אני מתחרטת על שלא למדתי מספיק סיימתי לימודים כדי לעבודבעבודה שמכניסה משכורת טובה שתוכל לספק את צריכהם של הילדים הגדולים עכשיו אבל הפסקתי ללמוד בדיל 16כדי להעניק חיים לבני הבכור לכן אני מתחרטת שלא עשיתי משהו בציעורתי לגבי העתיד אבל לא מתחרטת שעצרתי הכל כדי להעניק חיים לילד הבכור שבקרוב מתחתן אשמח מאוד לזכות בנגרלה כדי להעניק לכלתו קצת תכשיטים
מאת: ענבל |‏ 14 ביוני 2020 | 15:04
אני מתחרטת, ממש מתחרטת, על שלא התגייסתי לצבא בשל נישואים מוקדמים ובלחץ בן הזוג שלי דאז!!! הייתי צעירה ולא חשבתי לעומק, עשיתי פעולות באימפולסיביות של רגש והייתי עסוקה בלהמציא סיפורים לעצמי… אם הזמן היה חוזר אחורה בטוח שהכל היה אחרת !!
מאת: לירון |‏ 14 ביוני 2020 | 11:59
הכי בנאלי אבל אני מצטערת על כל ה״צרות״ שעשיתי להורים שלי. הייתי נערה מרדנית שאהבה לעשות שטויות. לברוח מהבית ומבית הספר בכל הזדמנות. היום אני אמא וגם סבתא צעירה ומבינה את כל הקושי שהוריי נאלצו לעבור בגללי וכמו שאומרים- מכה על חטא…
מאת: שושנה |‏ 14 ביוני 2020 | 11:56
אני מתחרטת שלא הרחבתי אומנות וציור בתיכון שבו אני עוסקת היום ובמקום זה הקשבתי לכולם והרחבתי פיזיקה- זה הדבר שאני הכי מתחרטת עליו…
אנשים! אם אתם לא ריאליים פשוט אל תקחו פיזיקה!!! הדבר הזה יותר גרוע ממתמטיקה 5 יחידות…
מאת: מורן |‏ 14 ביוני 2020 | 11:55
מתחרטת שעד היום בגיל 76 (בעוד חודש) לא הצלחתי מעולם לעשות פעילות ספורטיבית כלשהיא.
מאת: דורית דבורה כהן |‏ 14 ביוני 2020 | 11:52
שני דברים שאני מתחרטת שלא עשיתי כבר בילדות- בניגוד לימים אלו, שם אני באמת רואה הורים שממש דוחפים לזה את הילדים שלהם זה: קפוארה וללמוד לנגן.
אני רואה איך המיומנויות האלו, בבגרות, פשוט נותנות עוד ועוד אפשרויות ושמחה וטוב – ואני רואה כמה שקשה לסגל אותן ברצינות בבגרות.כיום אני רואה את כל החבר'ה שאיתי שעושים את זה כל החיים שלהם, ואני רואה איזה אנשים הם, וכמה יש להם במשותף בדיוק את התדרים האלו של בטחון ושמחה, וכמה הנאה הם מסוגלים להפיק מהגוף שלהם, וכמה טוב הדבר הזה מביא לחיים שלהם.
זה יהיה רווח נקי של הילדים. ממש מתנה לכל החיים.
מאת: הדר |‏ 14 ביוני 2020 | 11:52
יודעים על מה באמת אני מתחרטת?? על זה שלא עשיתי אף פעם רשימה של כל הספרים שקראתי אי פעם.
וואו, לצערי אין סיכוי לשחזר את כל מה שקראתי אי פעם, קראתי כל כך הרבה ובכל כך הרבה הקשרים ומקומות (בכל מקום שאני עוברת ורואה ספר, הידיים אוטומטיות מרימות אותו. ואם אף אדם או מגבלת זמן לא עוצרים אותי, סיכוי גדול שאני אקרא ואסיים אותו)… לא יודעת איך עדיין לא עשיתי את זה כשאני לחלוטין בן אדם שמתעד הכל.
מאת: סגלית |‏ 14 ביוני 2020 | 11:50
מתחרטת שלא נלחמתי יותר בבוס המטריד שלי בזמנו והעדפתי להתפטר, אולי כיום בעולם הmetoo הייתי מוצאת קוחות ונלחמת
מאת: עדי |‏ 14 ביוני 2020 | 11:48
עם יד על הלב-מתחרטת על הרבה דברים:
בילדות שלא עשיתי גשר וכל תקופת הבגרות התביישתי לחייך וגם הרחקתי חברתית אנשים ממני, שלא אמרתי "כן" לאהבת התיכון שלי שלבטח כבר היינו יכולים להיות נשואים עם ילדים היום, בצבא- שלא יצאתי לקורס קצינים- התאמתי כל כך למערכת ויכולתי עד היום להיות חלק ממנה, וכיום- שאני עדיין לא פורצת גבולות כמו שאני רוצה להיות. המסקנה שלי-: אל תחיו בתחושת חרטה והחמצה, זה הדבר הכי נורא שיכול להיות ובדיוק כמו מאמר הקלישאה- תחייה כל יום כאילו הוא היום האחרון בחיים שלך.
מאת: ספיר |‏ 14 ביוני 2020 | 11:40
אני מתחרטת שעדיין לא פתחתי את העסק לעיצוב תכשיטים ששנים רבות א י חולמת עליו
מאת: לימור |‏ 14 ביוני 2020 | 11:09
כשהייתי בת 16 השתתפתי בתחרות יופי של FASHION TV, והגעתי לאחד המקומות המובילים. ואז הסוכנות שלי רצתה שאסע לניו יורק לתחרות נוספת. כשקראתי את החוזה נדהמתי לגלות שהזוכות במקומות 1-3 צריכות להתחייב מראש בחוזה שהן נשארות בניו יורק ל3 שנים בלי אפשרות לחזור הביתה. אז, כילדה, עם אנגלית רצוצה בפה, המחשבה להיות רחוקה מהבית היתה לי בלתי נסבלת, מאיימת ומפחידה.. היום 20 שנה אחרי אני יכולה לומר שאני חשה חרטה, הייתי יכולה לבלוע את העולם אז, כשאפאחד לא תלוי בי.. היום הייתי עושה דברים אחרת לגמרי.

reut.a@me.com
מאת: reut |‏ 14 ביוני 2020 | 11:00
היי, כחבורת משקפופריות בעלות מספר גבוהה, הצלחנו לארגן מחיר קבוצתי לניתוח לייזר, בסוף בעקבות לחץ של בעלי ויתרתי, כולן עשו חוץ ממני. ואני כיום כשבעלי כבר לא בשטח קבעתי את הניתוח הזה באותו מקום בדיוק אך בתוספת של אלפיי שקלים, מתחרטת שויתרתי ולא עשיתי עם החברות בזמנו
מאת: אסתר |‏ 14 ביוני 2020 | 11:00
שלא עזבתי עם חברה שלי לטובת סטארטאפ שרצה אותנו, והיא שעזבה, 7 שנים לאחר מכן עשתה אקזיט של 6 ספרות ואילו אני עדיין שכירה ודי באותו מצב כמו 7 שנים לאחור
מאת: שרה |‏ 14 ביוני 2020 | 10:50
מתחרטת שכשחמשת חברותיי טסו לחצי שנה טיול בדרום אמריקה מיד אחרי שהשתחררנו מהצבא, לא חברתי אליהם והעדפתי ללכת ללמוד ולהתחתן כעבור שנה. היום כשהן רק סיימו ללמוד ומתחתנות אני כבר גרושה עם חסך עצום לטיול שכזה ועם חרטה ענקית
מאת: yafitk6@gmail.com |‏ 14 ביוני 2020 | 10:46
מתחרטת שלא הקשבתי לאמי ואחותי להוריד הילוך בדרינקים בחתונתי, מה שהוביל לכך שגמרתי מקיאה על שמלת החתונה שלי בשירותים ושילמתי עליה ניקיון יקר, ושלא לדבר על הלילה הראשון שלי כנשואה שלא קרה בו כלום חוץ מכאבי ראש ובטן
מאת: דונה |‏ 14 ביוני 2020 | 10:41
***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

אני מתחרטת נורא שבתור בחורה בגיל ה- 15/16 הסתרתי את היותי אנורקסית מכל הסביבה. ומעולם לא קבלתי את הטיפול הראוי. הייתי אנרוקסית ומורעבת למשך 4 שנים עד שיצאתי מיזה בעצמי וזאת אשמתי המלאה.
אם מישהי קוראת את זה, אל תתפדחי! תספרי! יעזרו לך ואת צריכה את העזרה הזאת כי אם לא זה לעולם לא עובר באמת.
מאת: רחל |‏ 14 ביוני 2020 | 10:41
אני מתחרטת על כך שכשפתחת את הלב שלך בפניי, לא הייתי מוכנה לקבל אותו כי את אישה.
מאת: עינת |‏ 14 ביוני 2020 | 10:15
בת 30.מתחרטת שלא האמנתי בעצמי מספיק בשנות נעוריי.
אף פעם לא מאוחר מידי להעריך את עצמך
מאת: טל |‏ 14 ביוני 2020 | 10:05
מתחרטת שלא חייכתי מספיק.
כל משבר באותו הדקה מרגיש ונראה ענק ומפחיד, אבל בדיעבד, כשמתבגרים, כל הדברים שדאגנו להם בעבר נראים קטנים ושטותיים.
הזמן יקר, החיים יקרים, חשוב לחייך ולשמוח תמיד על כל רגע. .
מאת: יעל |‏ 14 ביוני 2020 | 10:03
כירושלמית עברתי השבוע בתל אביב ליד הקונדטוריה החדשה של אור שפיץ וקלטתי ולא עצרתי לטעימה מתחרטת קשות
מאת: אודל |‏ 14 ביוני 2020 | 09:28
בעלי היה חובב גדול של ארכאולוגיה ותמיד רצינו להגיע לטיול בפטרה ולהתרשם מהנוף המדהים במקום עצמו, ותמיד דחינו את זאת כי החיים התערבו… לאחרונה הוא נפטר בפתאומיות, ואני מתחרטת שלא הספיקותי ועשיתי זאת יחד עימו…
מאת: miriam |‏ 14 ביוני 2020 | 09:27
כששאלו אנשים על ערש דווי על מה הם מתחרטים, הם ענו בעיקר שלא היו נאמנים לעצמם ועשו דברים כדי לרצות אחרים או מה שמצופה מהם.

כדי לרצות אחרים, הלכתי ללמוד ראיית חשבון. מסלול ארוך ומייגע, אבל בעיקר תחום שלא אהבתי. אז כדי לא להתחרט על ערש דווי אלא רק על 5 שנים מבוזבזות, ברגע שקיבלתי את הרישיון מיד עזבתי את התחום.
מאת: שיר |‏ 14 ביוני 2020 | 08:53
אחד הדברים שאני יותר מתחרטת עליהם הוא שלא למדתי מסבתא שלי ז״ל את המתכונים שלה. היא נהגה להכין מגוון מצומצם של מאכלים אבל כל אחד מהם היה עם הטעם הייחודי שרק היא הצליחה להשיג. היום יש בי חרטה גדולה שלא הספקתי להיות איתה מספיק במטבח, לעמוד לידה כשהיא מבשלת ופשוט לראות איך היא עושה את זה.
היום אני עדיין מנסה לחקות את הטעם מהזיכרון.. אבל זה אף לא יוצא בדיוק כמו שלה.
מאת: נועה |‏ 14 ביוני 2020 | 08:09
מתחרטת שלא טיילתי יותר בעולם בשנות ה20 המוקדמות,הייתי סטודנטית ככה שנהננו מהרגע אני ובעלי לעתיד וטיסות לחול היו מותרות ,נשמרו לאירועים מיוחדים והיו ליעדים קרובים וקצרים. היום עם שני ילדים זה עדיין מותרות מכל הבחינות.
מאת: הדר עשור |‏ 14 ביוני 2020 | 07:02
אני מתחרטת שאני פתי ותמימה מידי וכול פעם אוכלת כפות בגלל זה
מאת: ציפורה |‏ 14 ביוני 2020 | 00:33
אני מתחרטת שלא הספקתי לרשום שבוע שעבר את הסיפור המרגש שהיה לי לרשום כאן.
.
מאת: רותי מדמוני |‏ 13 ביוני 2020 | 23:37
רבותי אין להצטער כמו שנאמר לא בוכים על חלב שנשפך.
.
אני מאושרת בחיי פעילה ותוססת וסבתא לנכדבן 12.ושמחה בחלקי.
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 13 ביוני 2020 | 23:09
הכי מתחרטת שלא הספקתי לעשות טיול אחרי צבא לדרום אמריקה ואז הגיעה הקורונה :((
מאת: שירם בן עמי |‏ 13 ביוני 2020 | 22:43
אני אם יחידנית מבחירה, אחרי מספר לא קטן שזל טיפולים הייתי בהריון עם תאומים. הייתי בעננים. אבל בשזבוע ה-8 אחד העוברים הפסיק להתפתח, ודיי הצטערתי, אבל תודה לאל יש לי ילד שאוטטו חוגג בר מצוה.
הכי מתחרטת שלא הבאתי לו אח או אחות. כשהוא נולד הייתי באופוריה והרגשה מדהימה
היום אני חושבת כמה חבל.
מאת: יולי חדד |‏ 13 ביוני 2020 | 22:16
למדה איתי מישהי בתיכון ובחטיבה, היא הייתה מגניבה, חכמה, יפה, ומדהימה והאמת התאהבתי בה. כל שנות לימודיי ייחלתי לכך שנהיה חברות וניסיתי להתחבר אליה אבל ללא הצלחה. תמיד תהיתי מה הסיבה לכך; האם היא לא אהבה את האישיות שלי או המראה שלי, את הביישנות והחיוכים המרובים שלי?… השנים חלפו ועד היום היא מופיעה לי מידי פעם בחלומות, אני חולמת שאנחנו חברות ושהיא אוהבת אותי ואני מקיצה בעצב בגלל תחושת הפספוס הזו. לפעמים אני עוברת בכל מיני מקומות ומדמיינת לעצמי שאני נתקלת בה, היא לא מתעלמת ממני ואנחנו יושבות ומדברות.. עד היום אני מתחרטת שלא הייתי אמיצה מספיק להתוודות, שלא ניסיתי מספיק להתחבר אליה בגלל ביישנותי ושלא נפרדנו כמו שצריך בסוף כיתה י"ב. (אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה אני מקווה בסתרי ליבי שהיא תקרא את זה…)
מאת: תהילה |‏ 13 ביוני 2020 | 22:10
אני מתחרטת שלא עשיתי צבא. כיוונתי לעשות שירות משמעותי מאוד (בלי לפרט יותר מדי)
ולחץ מהסביבה שלי גרם לי לא לעשות את הצעד הזה.
לעומת זאת עשיתי שירות שהיה גם משמעותי במשרד ממשלתי אבל עדיין תמיד יש לי תחושת החמצה גדולה לגבי זה שלא עשיתי צבא.
מאת: רות |‏ 13 ביוני 2020 | 21:51
לפני שלוש שנים נסעתי לטיול אחרי צבא בארה"ב ועם עוד 2 חברות הגענו לוגאס אחרי שממש חיכיתי להגיע לשם וראיתי בשלט ענק שהיה תלוי באחד המלונות שיש הופעה של בריטני ספירס (האגדית!!!) לאותו הערב במלון ממול למלון שהתאכסנו בו .. אני בשיא ההתרגשות מגיעה עם 2 החברות שלי למלון לקנות כרטיסים והיו רק כרטיסים בודדים מפוזרים ולא יכולנו לשבת יחד ,הן התבאסו ואמרו שלא רוצות לשבת בנפרד ואני פחדתי ללכת לבד להופעה בוגאס .. ככה פספסתי הופעה מטורפת של בריטני ספירס ועד היום אני מתחרטת שלא הלכתי לבד לשיר בקולי קולות !!!!!!
מאת: שני |‏ 13 ביוני 2020 | 21:24
אני מצטערת שבזבזתי הרבה כסף ( על שטויות) בשנים הקודמות. והקורונה לימדה אותי שהדברים החומריים הם רק חומריים. ואני רואה הכל באור אחר. שבוע מבורך ובריא.
מאת: אתי |‏ 13 ביוני 2020 | 21:05
מתחרטת חרטה עמוקה על שנטשתי את בן זוגי שהיה אהבה חיי ,כי כולם אמרו לי שמגיע לי יותר ושהוא "פשוט" מידי עבורי .
יצאתי להמון דייטים אחריו ,עם גברים "מוצלחים " לפי פרמטרי הסביבה ,ברם ,איש לא הגיע לקרסוליו ,ואיש לא הצליח לאהוב אותי כמוהו.
היום הוא בזוגיות מאושרת עם אישה חכמה שיודעת להבחין שיהלום לא מלוטש בידיה .
כל כך מתחרטת ,אהוב שלי ,לעולם לא תדע כמה !
מאת: אורלי אור |‏ 13 ביוני 2020 | 20:41
אין לי הרבה חרטות על דברים שלא עשיתי אלא על חלק מהדברים שכן עשיתי, אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. אם נשים בצד את ההחלטות החשובות והגדולות בחיים (שאני מתחרטת עליהן בדיעבד), יש משהו אחד שאני מתחרטת ואולי עוד לא מאוחר לתקן: לכבוד הקיץ ועונת הרחצה, אני מתחרטת שמעולם לא למדתי לשחות חתירה. יודעת רק שחיית חזה. מתחרטת על זה כל פעם שאני שוחה עם הבן שלי בבריכה והוא טס קדימה (כן יודע חתירה) ומשאיר אותי הרחק מאחור
מאת: סוהיילה |‏ 13 ביוני 2020 | 20:29
מתחרטת שלא הגשמתי את החלום הגדול שלי לשיר. יש לי קול נוראי, ולכן זה היה אבוד מראש. ובכל זאת החרטה הזו מלווה אותי….
מאת: ענבל |‏ 13 ביוני 2020 | 20:14
הדבר שאני הכי מתחרטת עליו כבר שנים רבות הוא שלא הייתה לי הזדמנות להיפרד מסבתא שלי, סבתא אסתר, ברגעיה האחרונים. סבתא אסתר הייתה האדם הכי קרוב אליי. הייתה אמא שניה, חברה קרובה, פסיכולוגית, אשת סוד. סבתא אסתר עברה ניתוח להסרת גידול, והייתה לי טיסה ליוון בערב שאחרי הניתוח. הספקתי לראות אותה כשיצאה מחדר הניתוח, והיא הייתה מחוייכת, ולאחר כמה שעות עליתי על המטוס בלב שמח שסבתא בסדר. בשבוע שהייתי ביוון חלה היתדרדות במצבה הבריאותי, שלא הייתי מודעת אליה. משפחתי הסתירה ממני את מצבה הבריאותי, על אף ששאלתי בכל יום מה שלומה. בבוקר שנחתתי בחזרה, כשבוע לאחר הניתוח, סבתא שלי הלכה לעולמה, כאילו חיכתה לי שאחזור. החרטה הכי גדולה שלי היא שלא הייתי שם ברגעיה האחרונים. הנחמה הכי גדולה היא שאני זוכרת אותה תמיד מחייכת ולא כשהיא בסבל. מאז בכל יום אני מקדישה כמה דקות לקרוא בספר שסבתא אהבה. אני אוהבת אותך סבתא, יהי זיכרך ברוך.
מאת: קרין אנג׳ל |‏ 13 ביוני 2020 | 20:00
אני מתחרטת על נשימות עמוקות שלא לקחתי כשהייתי צריכה, אין דבר טוב יותר משלווה פנימית, הבנה וסליחה.
מאת: לירז איבגי |‏ 13 ביוני 2020 | 18:54
מתחרטת שלא למדתי לרכב על אופניים. ניסיתי כשהייתי ילדה ונכנסתי בקיר ומאז יש לי חרדה. אני כבר בת 40…. ולא יודעת וגם לא רוצה לדעת לרכב אבל בהחלט מתחרטת שעוד לא התגברתי ולא מצליחה להתגבר…. אמיתי לגמרי.
מאת: שגית |‏ 13 ביוני 2020 | 18:00
מצטערת שלא טיילתי יותר בעולם ולא ראיתי מדינות רחוקות ואקזוטיות
מאת: רות לוי |‏ 13 ביוני 2020 | 16:48
מתחרטת שלא עשיתי קעקוע שערורייתי בשנות ה-20 שלי. היום כשאני אמא ולקראת ה-40 בצעדי ענק, זה כבר אבוד.
מאת: שמרית |‏ 13 ביוני 2020 | 16:44
אני הכי מתחרטת שכשהטרידו אותי לא התלוננתי, בחרתי לברוח, לעבור בסיס. השארתי הרבה חברים טובים מאחור, וגם המטרידן, שחתם עכשיו קבע ומצא קורבן חדש. תחושת האשמה יושבת לי על הלב ואוכלת אותי כל יום. הוא ממשיך להטריד ולשלוח לי הודעות והלוואי שהייתי בוחרת אחרת
מאת: שחר |‏ 13 ביוני 2020 | 16:12
מתחרטת על כל שלא הקדשתי מספיק זמן לשכנע את אבי לספר לי את זכרונותיו על ילדותו ועל בני משפחתו, שברובם הושמדו במלחמת העולם השנייה, ועל כך שלא חרטתי על לוח ליבי את כל מה שכן לימד אותי, משום שכיום הוא נמצא בשלב מאוד מתקדם של מחלת האלצהיימר וכל המידע הזה אבד לעד.
מאת: מיכל אליאש |‏ 13 ביוני 2020 | 15:55
אני מתחרטת על כך שלא הקדשתי יותר זמן לשמוע על ילדותו וזכרונותיו של אבי ממשפחתו שברובה הגדול הושמד במלחמת העולם השנייה, ועל כך שלא חרטתי על לוח ליבי את כל מה שהספקתי ללמוד ממנו, משום שהיום הוא כבר בשלב מאוד מתקדם של מחלת האלצהיימר וכל הידע והזכרונות האלה אבדו לעד.
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 13 ביוני 2020 | 15:51
מתחרטת על כך שלא תיעדתי אפילו פעם אחת את ההריון שלי עם בני, וכשיסתקרן ביום מן הימים לדעת איך הוא היה בבטן לא יהיה לי מה להראות לו .
מנסה להתנחם בכך שעשיתי לו צילומי לידה איכותיים ושאני מתעדת כל שלב בהתפתחות שלו בספר מיוחד שאתן לו כשיגדל (שן ראשונה, חיוך ראשון, צעד ראשון …).
מאת: דבי |‏ 13 ביוני 2020 | 15:50
מתחרטת שלא תיעדתי אפילו פעם את ההריון שלי עם בני, ולא אוכל להראות לו ביום מן הימים, כשיסתקרן, איך הוא היה בבטן. מנסה להתנחם בכך שעשיתי לו צילומי לידה איכותיים, ובכך שכתבתי על כל שלב בהתפתחות שלו (שן ראשונה, צעד ראשון , חיוך …)מרגע שנולד בספר מיוחד שאתן לו כשיגדל.
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 13 ביוני 2020 | 15:48
לפני מספר שנים רבנו עם חמותי וכתוצאת מכך אנחנו לא מדברים איתם עד היום, דבר זה משפיע
מאוד על הילדים וככל שעובר הזמן נראה שאין דרך חזרה…
אני מתחרטת שלא ניסינו להשלים כשעוד היה אפשר, עכשיו זה כבר מאוחר….
מאת: טל לוי |‏ 13 ביוני 2020 | 15:44
הכי מתחרטת שנתתי מקום לאנשים קנאים שחיפשו להוריד ולמשוך אותי למטה, שלא פעלתי אחרת ושנתתי להם לפגוע
אבל ממש לא מתחרטת על הבן אדם שהפכתי להיות בזכותם ועל הכוח והעוצמה שיש בי היום
מאת: אופיר לוי |‏ 13 ביוני 2020 | 15:42
ילדתי לפני 4 חודשים את הבת המתוקה שלי שאני הכי אוהבת בעולם.. ואני קצת מציירת שלפני שהיא נולדה לא לקחתי קצת חופש וזמן רק לעצמי. כי מרגיש לי שעכשיו זה לא הולך לקרות ב20 שנה הקרובות (:
מאת: גל כהן |‏ 13 ביוני 2020 | 15:12
אני מתחרטת על שלא למדתי לימודי חינוך מיוחד לפניי 5שנים…ורק עכשיו אני משלימה את הלימודים…. זה מעניין ומאתגר מאוד.
מאת: אתי שמואלי |‏ 13 ביוני 2020 | 14:23
אני מתחרטת שלא לקחת את בתי, היום בת 38, רווקה, משכילה, יפיפיה, לטיפול אצל פסיכולוג. היום היא מתכחשת למצבה, בודדה מאוד, לא מצליחה ליצור קשרים עם גברים. היא מחליטה משהו, אז אין מי שיוכל להסיט אותה מכך. ואם היא לא מחליטה בעצמה היא לא מקבלת דברי, או עצות של מישהו אחר. היא לא מבינה את מצבה. או שאין לה כוחות להבין. בקיצור המצב לא טוב. כיום היא מובטלת, אחרי כל השנים שהשקיעה בלימודים. אז החרטה מתעצמת ואין מנוס ואין דרך חזרה. תודה על ההקשבה.
מאת: מזל |‏ 13 ביוני 2020 | 14:21
מתחרטת שלא התעקשתי על מקצוע וקריירה עקב נישואים וויתור שנעשה רבות וחבל משנה חיים
מאת: ריקי |‏ 13 ביוני 2020 | 13:55
מצטערת שלא התגייסתי התחתנתי איתו שהוא אמר שצבא זה לא לנשים ועכשיו אחרי 30 שנה עזבתי את השובניסט הפרמיטיבי
מאת: רחל סבח |‏ 13 ביוני 2020 | 13:10
מצטערת שלא עשיתי צבא כי הוא אמר שצבא זה ממש לא לנשים ועכשיו אחרי 30 שנה אזרתי אומץ והתגרשתי ממנו
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 13 ביוני 2020 | 13:08
לא אוהבת ככ להתחרט אבל אני מאוד מתחרטת שלא כתבתי וצילמתי את סבתא שלי מבשלת ואת כל המתכונים המדהימים שלה. כדאי שאוכל להכין אותם בעתיד לילדיי ויטעמו את טעם הילדות שלי.
***כראתי את תקנון האתר ואני מאשרת.
מאת: זוהר |‏ 13 ביוני 2020 | 12:48
אני מאוד שלמה עם ההחלטות שעשיתי בחיים. הדבר היחיד שאני באמת מתחרטת שלא עשיתי הוא לשכנע את אחד החברים הטובים שלי לא לרכב על אופנוע. הוא קנה אופנוע וכעבור כמה שבועות הוא עשה תאונה שגרמה לו להיות משותק בשתי הרגליים. אני יודעת שזה לא אשמתי או באחריותי אבל אי אפשר שלא להרגיש קצת אשמה על זה שלא לחצתי עליו יותר להיפטר מהאופנוע.
מאת: יהב |‏ 13 ביוני 2020 | 11:57
חרטות בחיים…כל חרטה חורטת עמוק בלב לכל החיים..חרטה זו מילה קשה..היום אחרי כמה שנים קשות אני באמת מבינה את משמעות המילה.
היום אני מתחרטת קשות על בחירה שנעשתה לפני המון שנים..התחתנתי עם הבן אדם הלא נכון..אחרי שכל הסימנים היו אבל בחרתי להתעלם מהם. היום אני מבינה קצת יותר את הערך של עצמי ומה אני שווה..יש עוד עבודה אבל נראלי שאני בדרך הנכונה..
מאת: אושי |‏ 13 ביוני 2020 | 11:50
היוש לכולן…. הכי הכי מתחרטת שקראתי את כל התגובות.
מאת: בג |‏ 13 ביוני 2020 | 11:18
מאשרת שקראתי את התכנון
מצטערת שלא עשיתי תוכנית חיסכון אחרי הקורונה בא לעשות הרבה דברים ולקנות אבל לא מתאפשר ומאוד בא אחרי שהינו הרבה זמן בבית.
מאת: גלית אבא |‏ 13 ביוני 2020 | 11:13
אני מתחרטת כשאמי נפטרה הייתי ליד מיטתה בשעות האחרונות לחייה בבית חולים ולא אמרתי לה שאני סולחת לה על הכול ואוהבת אותה והיתה אמא טובה מאוד ומודה לה על הכול שהיא חקוקה בליבי ונשמתי לעד ולא חיבקתי אותה מספיק…לפני פחות משנתיים וזה מאוד מעיק על ליבי….
מאת: מירלה |‏ 13 ביוני 2020 | 11:12
היי
אני מצטערת שלא עשיתי תוכנית חיסכון .
הקורונה שיבשה לנו את החיים ואת המצב הכלכלי ועכשיו שבא לקנות משהו חוששים ולא תמיד מתאפשר..
נקווה לימים טובים יותר
מאת: גלית אבא |‏ 13 ביוני 2020 | 11:08
אני מדריכת יצירה ואומנות גם לקשישים.פגשתי בסופר קשישה שלמדתי אותה אומנות לפני שנים היא זכרה את שמי גם חיבקה אותי וסיפרה לי שכול העבודות של היצירה שעשתה אצלי היו הרבה הנכד שלה לקח אותם לחו"ל ותלה במשרד שלו..ולכולם מספר שסבתא שלו ציירה זאת שהיא שבת תשעים
מאת: מירלה לב לוקץ |‏ 13 ביוני 2020 | 11:06
בכל אולימפיאדה מחדש אני מתחרטת שלא המשכתי בהתעמלות קרקע… היה לי פוטנציאל ואהבתי את זה מאוד, אבל 4 אימונים בשבוע עם מאמנות רוסיות קשוחות גרמו לי לוותר. כל 4 שנים אני תוהה אם יכולתי להגיע רחוק וכמה רחוק.
מאת: דנה |‏ 13 ביוני 2020 | 10:55
מתחרטת שבטיול הגדול שלי בהודו לא הקשבתי לעצת "תקני מה שבא לך בלי חשבון" ו ויתרתי על הרבה בגדים ופריטים יפים שרציתי. זכור לי במיוחד תיק גב צהוב יפה ואיכותי, שבמונחי טיול עלה הרבה .
מאת: גלי לב |‏ 13 ביוני 2020 | 10:50
בוקר טוב, יש דבר שאני מתחרטת שלא הסכמתי, בחטיבה בערך כשאני וחברות יושבות בהפסקה, הגיעה בחור שלא מכירה ורצה ארשם לסוכנות דוגמנות, באותו רגע חשבתי שזה מתיחה (בדיעבד זה היה אמיתי) ולא הסכמתי להגרר למתיחה, יש לציין שהקשבתי לחברות שלא דחפו ועל זה אני מתחרטת, כנראה מתוך קנאה, פספסתי את עולם הדוגמנות.
היום אנחנו כבר אחרי הרבה שנים, נשואה, עובדת, אמא לבוגרים.
חשוב לציין לא לסמוך על אף אחד רק על הרגשות שלך.
בהצלחה לכולם.
מאת: Nil |‏ 13 ביוני 2020 | 10:02
מתחרטת שלא הצלחתי לסלוח לחמתי כבר מזה זמן מה וכבר תקופה שאנחנו לא מדברות או מתראות ואז גם הנכדים לא רואים אותה וזה לא בריא לשני הצדדים….
**הינני מאשרת את קריאת התקנון ומסכימה לדבריו
מאת: אביטל שאי |‏ 13 ביוני 2020 | 09:34
אני מתחרטת שלא נהנתי יותר משנות העשרים שלי ובחרתי לעבוד ולהתקדם, במקום לבלות. בסופו של יום או של קורונה, כשאין עבודה, לא נשאר הרבה מעבר. ועכשיו אני משתדלת לנצל כל רגע פנוי ולהנות ולבלות כמה שניתן.
מאת: ליטל נובק |‏ 13 ביוני 2020 | 09:33
הכי מתחרטת על אותם רגעים שלא ראיתי את
הצד החיובי, לא הסקתי את הטוב שבהם, לא למדתי מהם . בדיעבד, זה היה משנה לי את החיים.
*הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
מאת: גפן |‏ 13 ביוני 2020 | 09:30
הכי מתחרטת על כל הרגעים שלא הסתכלתי על הצד החיובי, שלא ראיתי את הטוב שבדברים.
בדיעבד , זה היה משנה לי את החיים.
מאת: גפן |‏ 13 ביוני 2020 | 09:27
פעם חשבתי שאני מתחרטת שלא לקחתי תרופה נגד חצקונים בתיכון.-
הדימוי העצמי שלי היה כל כך נמוך ואיתו הבטחון עצמי שלי.והמעמד החברתי.
מרגישה שאחרי שטיפלתי הדימוי העצמי שלי עלה פלאים ונהפכתי בהרגשה מברוז לברבור והתעצמתי!
היום רק מתחרטת שלא היה לי ביצים לעמוד על שלי ולא להקשיב לילדים מטונפים!!!
מאת: עדי |‏ 13 ביוני 2020 | 08:51
בכמה סיטואציות בחיים (להגיד כן לחתונה, דברים שעשיתי בעבודה, תקשורת עם אנשים) פעלתי מתוך רצון לרצות/ לא לפגוע בצד השני. היום רואה שלחלק מההחלטות האלו יש מחיר כבד שאני משלמת, חוסר שלמות פנימית שלי.
היום רואה את זה ומנסה לשנות, אבל כל עצב קטן של הצד השני שובר אותי ואני שוב באותה סיטואציה.
מקווה שיהיה לי משהו שיזכיר לי תמיד להקשיב לאינטואיציה ולאמת שלי וללכת איתה עד הסוף.
מאת: מיטל |‏ 13 ביוני 2020 | 08:25
אני מתחרטת על כל גילוי של אי סובלנות
בבית ובעבודה
תמיד מתנקם… ברמה האישית והמקצועית
מאת: אורנית ירדן |‏ 13 ביוני 2020 | 08:06
בטיול אחרי צבא שלי, ביבשת למטה, לפני שהיו טלפונים חכמים ופייסבוק, הייתי ערב אחד בהופעה של להקה מקומית באיזה בר קטן בעיירה קטנה. הגיטריסט היה חתיך בטירוף וכל הערב החלפנו מבטים. בבוקר כשהתעוררתי באכסנייה שבה ישנתי, גיליתי שגם הוא ישן באותו מקום, לא יודעת מאיפה היה לי את האומץ אבל אמרתי לו שממש נהנתי בהופעה והוא הזמין אותי לעוד אחת למחרת בערב, אבל אני כבר הייתי צריכה להמשיך ליעד הבא- מרחק של שמונה שעות באוטובוס. בערב כשהגעתי ליעד הבא, הבנתי שחיים פעם אחת ותפסתי טרמפים (!!) וחזרתי להופעה. בסופה הוא ניגש אליי ואמר שהוא שמח לראות אותי וכל כך נלחצתי שפשוט גמגמתי והלכתי. אני כל כך מתחרטת שלא נתתי לעצמי לזרום על חוויה חד פעמית עם אחד הבחורים המתוקים שפגשתי.
מאת: Neta |‏ 13 ביוני 2020 | 07:06
אני בעקרון מתחרטת שלא עשיתי יותר ילדים, היום אני מרגישה עד כמה הייתי זקוקה לעוד מסביבי, ילדים הם האושר הכי גדול ואהבה ללא תנאי .ח
מאת: אסנת ברזילי |‏ 13 ביוני 2020 | 04:11
מתחרטת שלא טסתי לפולין בתקופת בית הספר, בדיעבד מבינה את החשיבות ואת גודל הפספוס
מאת: ליעד |‏ 13 ביוני 2020 | 02:27
מתחרטת על 2 דברים בחיי:
הראשון ,הוא לעבור לגור בארהב ולנסות את החיים שם, רק טיילתי.

2. שלא אמרתי דברים שהיו צריכים להאמר בוויכוח ,שייח ,או סתם אדם מטריד,
אני נוטה"להבליג". .
מאת: מורן גולן |‏ 13 ביוני 2020 | 01:25
מצטערת שלא צחצחתי לבן שלי את השיניים מאז שיצא לו השן הראשונה כמו שממליצים (ולא ידעתי אפילו שמומלץ ..היה נישמע לי הזוי לצחצח רק שן אחת
מאת: נועם |‏ 13 ביוני 2020 | 00:39
לפני עשור סבא שלי היה בבית חולים עקב דלקת ריאות, התקשרתי לאמא שלי אחרי עבודה ואמרתי לה שאני הולכת לסבא שלי לאחל לו שבת שלום … אמא שלי ביקשה שלא אלך מכיוון שדודה שלי מחו"ל הגיעה לארוחת ערב והיא לא רוצה שאאחר לארוחת שישי.
הסברתי לה שאלך לכמה דקות ואגיע והיא ביקשה שנלך לסבא שלי במוצ"ש.
לצערי נכנעתי לאמא שלי ויום למחרת (בוקר שבת)
סבא שלי נפטר בלי שנפרדנו ממנו
אני מתחרטת שלא הייתי עקשנית עם אמא שלי -עד היום מתחרטת על שלא הלכתי לבקר אותו.
מאת: רחלי |‏ 13 ביוני 2020 | 00:00
מתחרות שקניתי מלא בגדים בכמה מדינות …ולא לובשת כי אין לאן ….ממש חבל שלא מראה את יופי של בגד ..וגם את מגוון של תרבות. מדינות. שבהם היתי וקניתי בגדים ….ממש חבל שהעולם לא רואה אותי הבגדים האלו…
מאת: אנה |‏ 12 ביוני 2020 | 23:25
אני מתחרטת שלא עשיתי צניחה חופשית שהייתי בדרום אמריקה בזמן הטיול הגדול לפני חמש שנים☹️
מאת: גל אשכנזי |‏ 12 ביוני 2020 | 23:11
מתחרטת על כך שלא אמרתי לבן הזוג שלי שאני אוהבת אותו קודם לכן. שמרתי את התחושות בבטן עד שיגיד לי בעצמו… כבר 9 שנים יחד. אולי זה השפיע על זה שעד היום אני אומרת את המילה האחרונה (:
מאת: רומי |‏ 12 ביוני 2020 | 23:01
אני מתחרטת שלא למדתי כשהייתי צעירה ושחיכיתי עד גיל 31 כדי ללמוד. אבל היי, אף פעם לא מאוחר מדי לא?
מאת: שיר בר |‏ 12 ביוני 2020 | 22:54
מצטערת שעדיין לא מצאתי את האומץ לגלח את שיערי המאוד ארוך לקרחת. זה משהו שאני חולמת עליו במשך שנים ומרגישה שחשוב שאעשה.
מאת: גל |‏ 12 ביוני 2020 | 22:15
אני מצטערת שלא המשכתי את לימודיי באוניברסיטה לאחר עלייתי לארץ, הייתי יכולה להתקדם ולהתפתח וחבל שלא…..
הדבר היחידי שעשיתי זה השלמת בגרות כדי להתקבל לעבודה וזהו…. אני מצטערת על זה עד היום ואפילו עזרתי לפתוח כיתות לימוד ללומדים עבור תואר ראשון וזה יוצר בי עוד יותר תחושת חרטה ממה שכבר יש לי. אני לא רוצה שדבר כזה יקרה גם לנכדיי אז אני דוחפת אותם ונותנת להם מוטיבציה להמשיך , ואם אני אזכה אני אתן את המתנה להם. מקווה לזכות ⁦❤️⁩
מאת: מזל |‏ 12 ביוני 2020 | 22:12
אני מתחרטת שלא עשיתי את הטיול הגדול אחרי הצבא או טיול ירח דבש כי עכשיו הרבה יותר קשה להוציא אותו לפועל כשכבר יש ילדים ונמצאים בתוך שיא הקריירה
מאת: טניה גולן |‏ 12 ביוני 2020 | 22:07
מתחרטת שלא הספקתי לחבק את סבתא לפני שנפטרה, ולנצל איתה את הזמן. תמיד מזהירים אותנו שהזמן הזה שאול ושצריך לנצל ואנחנו לא מפנימים, והנה, קיבלתי חתיכת שיעור.
מתנחמת שנפטרה בשיבה טובה ולא חוותה את תקופת הקורונה הנוראית הזאת♥️
מאת: רעות |‏ 12 ביוני 2020 | 21:37
אני מצטערת שגוננתי יותר מדי על אחותה הקטנה בגיל ההתבגרות. הייתי יותר "אמא" מאחות
מאת: יובל מלול |‏ 12 ביוני 2020 | 21:34
אני מתחרטת שלא עבדתי על שפגט מגיל קטן. היום אני רקדנית וזה מאוד מייאש אותי שלמרות שאני מתאמנת כל יום על שפגט אני עדיין לא מצליחה. זו תנוחה מאוד חשובה ובסיסית למחול
ואני אהיה ממש מאושרת כשסוף סוף אצליח.
מאת: מוני |‏ 12 ביוני 2020 | 21:13
שהיתעלל בי הגרוש שלי ולא העזתי לקום וליברוח
כי הייתי לבד ויתומה מגיל צעיר מאוד ..
אחרי ששירתתי בצבע כקרבית
תודה רבה
מאת: מרגלית |‏ 12 ביוני 2020 | 21:09
מתחרטת שלא עשיתי רישון נהיגה, בת 46.
הלוואי והייתי עושה. לא יוצא בגלל העבודה ומתחרטת על זה. מקווה שיום אחד אוכל להשלים ולהוציא רישון. בקצב שלי אני אוציא רישיון יחד עם הבת שלי, בת 15 עוד שנה וחצי
מאת: ורוניקה |‏ 12 ביוני 2020 | 20:59
מתחרטת שלא ביקרתי יותר את סבתי האהובה לפני שהיא נפטרה, יכולתי לבוא יותר, ולבלות בחברתה,לחבק אותה ולשוחח על החיים ועל מה שכואב, להגיד לה יותר שאני אוהבת וזקוקה לה.
לחץ החיים והמטלות שהיו לי לא אפשרו לי לעצור שנייה ולפנות זמן לדברים היותר משמעותיים בחיים. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, לפחות לפני פטירתה חיבקתי אותה ואמרתי לה בבכי גדול שאני אוהבת אותה כל כך.
מאת: הדר |‏ 12 ביוני 2020 | 20:25
אני מתחרטת שלא עשיתי גשר בשיניים. כל תקופה בחיים פחדתי שיצחקו עליי והיה לי חשוב מהדעות של החברה אם זה בחטיבה בתיכון ואחרי זה בצבא ועד היום אני מרגישה שאני כבר מבוגרת וכנראה שבחיים לא אעשה. זה תמיד הפריע לי ואף פעם לא עשיתי עם זה כלום. היום אני מסתכלת אחורה ואומרת למי היה אכפת מכמה צחוקים עליי בתיכון שאני גם ככה לא זוכרת את רוב האנשים שם..אם היום זה היה מעלה לי את הביטחון
מאת: חן |‏ 12 ביוני 2020 | 20:12
אני מתחרטת על כך שלא הספקתי להיפרד מאבי היקר ז"ל ואני כואבת זאת בכל בוקר שאני משכימה ובכל לילה עת כניסתי למיטה.
הייתי נותנת הכל כדי להחזיר את הגלגל לאחור.
מאת: עפרה |‏ 12 ביוני 2020 | 19:33
אני מצטערת שלא עשיתי צבא.
למדתי והייתי עתודאית ואחרי שנתיים לימודים התחתנתימלמרות שהאמת רציתי לסיים את הלימודיםמלהתגייס ורק אחר כך להתחתן..
דבר נוסף שלא עשיתי תואר ראשון בזמן כדי להמשיך לתואר שני ובסוף לנהל בית ספר ולא רק סגנית..

אהבתי את הדרך שבחרתי ההוראה הקשר עם התלמידים.מאוד מספק .
היןם אני בפנסיה אך ממשיכה להתנדב בבית הספר.
מאת: גילה |‏ 12 ביוני 2020 | 19:32
בעקבות הקורונה יצא לי לחשוב הרבה על דברים שהספקתי או לא הספקתי עד אז…
בהתחלה התחרטתי שלא הספקתי את כול הדברים שרציתי לעשות כי אז הכול נסגר בבת אחת ולא יכולתי להתקדם,אבל עכשיו אני מתחרטת על זה שכול הזמן הייתי במרדף עם עצמי להספיק הכול ולא נתתי לעצמי רגע מנוחה עד שהייתי קורסת, אני הבנתי שזה לא הגיוני לחיות ככה, בלי רגע של מנוחה והנאה, עכשיו אני יודעת שלפעמים אני צריכה לקחת פסק זמן מהכול, אני מתחרטת שלא הגעתי למסקנה הזו עד עכשיו…
מאת: אור שם טוב |‏ 12 ביוני 2020 | 19:27
מאשרת את התקנון.
מתחרטת שלא התגרשתי כשהילדים היו קטנים.
זה לא נכון לחשוב שהילדים קטנים..הם יפגעו..הפסדתי הרבה וגם הם ובטוח נפגעו יותר.

מנסה לתקן❣
מאת: אביבה פרץ |‏ 12 ביוני 2020 | 19:19
אני מתחרטת שאני לא מתייחסת לכל יום כמו אל חג כי כל יום מיוחד ואנחנו צריכים להיות שמחים ובאנרגיה טובה כי זה מגיע לנו
מאת: ליטל |‏ 12 ביוני 2020 | 19:19
מצטערת כל כך שלא הקשבתי לעצמי לפני הרבה שנים והתחתנתי עם הגבר הלא נכון בכל מובן אפשרי..מצטערת שהתעלמתי מכל הסימנים.
היום מנסה לסלוח לעצמי ולשחרר…אומרת לעצמי שזה כנראה מכתוב והייתי פשוט צריכה לחוות את זה❤
מאת: אןשי |‏ 12 ביוני 2020 | 19:11
אם יש משהו שאני כן מתחרטת עליו זה שלא הספקתי להיפרד מאמא שלי ולהגיד לה כמה אני אוהבת אותה ומעריכה אותה. הייתי רק בת 16 ודי מרדנית. לקחתי את אמא כמובן מאליו ולא הבנתי שזה הסוף. חשבתי שהיא (שוב) תצא מזה. לצערי זה לא קרה. בפעם האחרונה שראיתי את אמא היא ישנה בבי"ח. נתתי לה נשיקה על הלחי והלכתי.
מאת: תמי |‏ 12 ביוני 2020 | 18:48
מתחרטת שלא היה לי אומץ לבטא את רגשותיי במקרים מסוימים ומהותיים.
מאת: אפרת |‏ 12 ביוני 2020 | 18:35
היום בבוקר נפטר המורה האהוב שלי לתנועה
בניסן נתיב.
אני מצטערת שלא אמרתי לו עד כמה הוא שינה לי את חיי שהכיר לי שיש לי גוף והגוף הזה יכול לעשות דברים מופלאים.
מאת: אביטל |‏ 12 ביוני 2020 | 18:33
בכללי אני תמיד מנסה לא להתחרט על החלטות שקיבלתי כי אי אפשר לדעת מה היו קורה אם.. אבל! בכיתה יב' סתם במקרה סיננתי ידיד שלי שהתקשר כי עשיתי איזה משהו סתמי ומסתבר שהוא התקשר להגיד שאח שלו הבריז ויש לו כרטיס פנוי בשבילי להופעה של בוב דילן, שאסף אבידן מחמם אותו. טירוף. פסיספתי את שני האומנים האהובים עלי מופיעים על אותה במה רק כי לא עניתי לשיחת טלפון.
מאת: דנה אופיר |‏ 12 ביוני 2020 | 18:32
לא מתחרטת על כלום.
מאת: מעין |‏ 12 ביוני 2020 | 18:26
אם יש משהו שאני מתחרטת עליו זה שלא הלכתי להופעות של כל מיני אמנים גדולים שהופיעו בקיץ… פספסתי את ליידי גאגא, את בוב דילן.. חלק כבר מאוחר מדי וחלק עוד תהיה לי אולי הזדמנות (אם הקורונה תעבור מחיינו ואפשר יהיה להנות שוב במופעים)
מאת: עדי |‏ 12 ביוני 2020 | 18:25
מתחרטת שכשטסתי לחופשה בסינגפור לא סגרתי לילה במלון האייקוני המטוגףבצורת אוניה עם הבריכה האין סופית!!! קראתי בחוות דעת שניתן להיכנס לבריכה בתשלום אך כשעליתי עד לגג המלון גיליתי שרק לאורחי המלון יש כניסה!
מסקנה: לא תמיד להקשיב להמלצות.
מאת: ספיר |‏ 12 ביוני 2020 | 18:16
מתחרטת שלא הקדשתי יותר זמן להיות עם אימי ז"ל , שהייתה בשלנית עירקית מדהימה ואופה מהממת. אין תבשיל או מאפה או ריבה או חמוצים או…. שלא ליקקנו את האצבעות.
לצערנו אימא נפטרה מסרטן תוך עשרה חודשים ולא למדתי או רשמתי כלום המתכונים שלה.נשאר לי ולאחיי רק להיזכר ולדבר על כך בגעגוע שלא נגמר
מאת: רותי זוהר |‏ 12 ביוני 2020 | 18:15
מתחרטת שלא קניתי יותר בסייל בזארה
מאת: רינת |‏ 12 ביוני 2020 | 18:11
אני מתחרטת שלא עשיתי קפיצת בנג'י בתאילנד מחכה כבר לחזור לשם
מאת: יסמין |‏ 12 ביוני 2020 | 18:09
אני מתחרטת על זה שהחתונה שלי עוד מעט ומטעמים כלכליים החלטתי לוותר ולא לקנות תכשיטים
מאת: שחף |‏ 12 ביוני 2020 | 17:56
אני מתחרטת שלא יצרתי יותר זכרונות בתור ילדה ושהייתי נורא ביישנית וחסרת ביטחון
לכולנו מגיע להיות הכי טובים שאנחנו יכולים בלי לחשוב מה יגידו, או מה יחשבו
ואין כמו תכשיטים למשוך תשומת לב ושיראו אותנו ומה אנחנו שווים :)
מאת: שלי טישלר |‏ 12 ביוני 2020 | 17:54
מתחרטת שאמרתי I DO
מאת: עינבל |‏ 12 ביוני 2020 | 17:54
שלא הוצאתי תואר 1והיום אני בת 45ולא מוצאת עבודה מסודרת לאחר שפוטרתי אני כבר חיתנתי 2בנות ואין לי את הכסף בכדי ללמוד לתואר
מאת: רוחמה |‏ 12 ביוני 2020 | 17:49
אני מתחרטת על כך שלא השקעתי בעצמי והגשמתי את עצמי מבחינת מקצוע שמתאים לי ולאופי שלי לפני שהתחתנתי….עכשיו אני עם שתי בנות והשלישי בדרך
מאת: לאה יהודה |‏ 12 ביוני 2020 | 17:44
מאשרת את התקנון.
אני מתחרטת שישר אחאי השירות, המכללה הראשונה שראיתי נרשמתי אליה.
שרפתי 4 שנים מהחיים שלי על לימודים שבכלל לא קשורים אלי ואני לא מתחברת אליהם!
מאת: אודליה |‏ 12 ביוני 2020 | 17:43
אני מתחרטת שלא נרשמתי לאודשנים לביהס למחזות זמר קיבלתי פיק ברכיים ופחד במה
וגם אני דתייה פחדתי שהסגנון שונה ויצחקו עליי
מאת: שירה לוי |‏ 12 ביוני 2020 | 17:40
מצטערת שלא חשבתי קודם עלי ולעצור את הלרצותתת
מאת: נחמי שאול |‏ 12 ביוני 2020 | 17:34
אני מתחרטת שהתעקשתי בתוקף להפרד מהאיש שהיה אהבת חייי
הוא ניסה מספר פעמים לחזור אבל ידעתי שכלום לא יעזור ואם אוותר שוב נפרד
חשבתי שאם באמת אתעקש ואראה שאני חזקה הוא יחזור ויסכים להשתנות הוא פשוט הלך ולא חזר
אז העקשנות שלי גרמה לא לוותר במקום להלחם
מאת: אורנה |‏ 12 ביוני 2020 | 17:32
בדרך כלל מעדיפה שלא להתעסק במה הייתי עושה אחרת.. מהסיבה הפשוטה שזה כבר היה ואת הגלגל אי אפשר להחזיר אחורה :) אבל אם בכל זאת.. מתחרטת על כל דקה של עצבות או ביאוס שיכלו להיות 60 שניות של שמחה! שבת שלום לכולן
מאת: עמית |‏ 12 ביוני 2020 | 17:11
מתחרטת על שלא ניצלתי את ההזדמנות ללמוד מסבתא שלי ז"ל לבשל את המטענים שהייתה מבשלת לכל המשפחה היום אין סיכוי לאכול את הדברים שהיא הייתה מכינה בשום מקום!
מאת: סול |‏ 12 ביוני 2020 | 17:09
אני מתחרטת שלא הקשבתי לאחי כבר לפני הרבה שנים. לאח שלי יש חבר טוב ומלא זמן הוא נדנד לי שישדך ביננו ושנתחיל לצאת ביחד.
ככה במשך שנים. אחרי כל פעם שסיימתי איזה קשר וכל פעם ששוב נשבר לי הלב, הוא הציע את אותו חבר מחדש. ואני, כל פעם דחיתי אותו בתרוצים שונים..
מזל שהוא נודניק!!
לפני 5 שנים סוף סוף נכנס לי קצת שכל והקשבתי לו. היום אנחנו נשואים כבר 3 שנים ויש לנו 2 ילדים מתוקים.
אבל אני מדי פעם תוהה, מה היה קורה אם הייתי מקשיבה לו לפני. כמה שנים של שברונות לב זה היה לי חוסך…
מאת: טלי לבקוב |‏ 12 ביוני 2020 | 17:07
מצטערת שלא יצאתי לטיול של אחרי הצבא..משהו בחופש נטול אחריות שפיספסתי דבר שלא יחזור אף פעם, בזמנו לא הרגשתי שאני צריכה את זהורציתי להתחיל ללמוד ולעבוד והיום כשאני כבר אישה נשואה ואמא לילד מקסים טיול כזה כבר לא יהיה.
מאת: שני |‏ 12 ביוני 2020 | 17:04
מתחרטת שפחדתי לעשות את הדברים החשובים באמת ולהישאר לבד וחזקה. וליתר דיוק שלא סיימתי מערכת יחסים בזמן וחיכיתי שמשהו ישתנה במקום זה
מאת: אנה |‏ 12 ביוני 2020 | 17:02
אני אמא לשלושה ילדים ומיילדת במקצועי. לפני שנה התחלתי ללמוד תואר שני באוניברסיטת ת"א ובשל קשיים לתמרן בין עבודה בית וילדים החלטתי לפרוש אחרי חודשיים. ההחלטה היתה קשה מנשוא כיוון שלקח לי המון זמן להחליט לצאת ללימודים. ברגע שהחלטתי ביתי הקטנה היתה מאושרת, היא הרגישה שקיבלה את אמא בחזרה (אפילו יצאנו לחגוג את הפסקת התואר בסרט מצוייר) . היום, כשחברותיי לתואר לקראת סיומו אני מתחרטת שלא המשכתי, על אף הקשיים.
* הנני מאשרת שקראתי את התקנון ואני מסכימה.
מאת: רותם פוליקר-כהן |‏ 12 ביוני 2020 | 16:59
הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
אני מתחרטת על הרבה דברים שלא עשיתי . על זה שלא עשיתי טיול אחרי צבא כי לא ידעתי לאן ועם מי ,שאף פעם לא הייתי לבד בחול עם בן הזוג או עם חברות ואני כבר נושקת עוד חצי שנה לגיל 25 וזה משהו שאני צריכה כבר לעשות ומאוד רוצה.
שלא ידעתי מוקדם יותר מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי מה ללמוד . אחת החרטות הכי גדולות שלי היה להיפרד מבן זוג שאהבתי. היה לנו קשר קשה ואחרי 8 חודשים של זוגיות נפרדנו וזה היה הדבר שהיה לי הכי קשה בעולם כי שקלנו לעבור לגור ביחד ואני לא הייתי מסוגלת עם כל הרצון שלי להיות איתו ולעשות את זה מכל מיני סיבות והיו המון דברים בקשר הזה שהיה אפשר לעשות אחרת ואי אפשר להחזיר את הזמן אחורה ,לקבל אותו בחזרה . אני מתחרטת שאולי לא נתתי לו זמן להבין לבד את הדברים שכל הזמן אמרתי לו ,שאולי הוא היה חוזר לבד והיום אולי הוא היה מאורס לי ולא למישהי אחרת. אני מתחרטת על זה שאולי לא טופלתי יותר מוקדם בחרדות שלי ,שאני נותנת לאנשים להוריד לי את הבטחון העצמי ואני לעצמי , שאני מפחדת לעשות דברים שאני רוצה ושאולי החיים האלו עוברים מהר מדי ואני אגיע לגיל 60 ואחשוב על מה שלא הספקתי לעשות .
מאת: יובל לוי |‏ 12 ביוני 2020 | 16:58
מאת: אביטל |‏ 12 ביוני 2020 | 16:54
אני מתחרטת שלא הסכמתי לזוגיות עם גבר שמאוד אהב אותי והעדפתי לחכות לנסיך הדמיוני על הסוס הלבן
מאת: תמי |‏ 12 ביוני 2020 | 16:49
מתחרטת שאין לי תואר ראשון יכולתי לעשות עכשיו הסבה להוראה
מאת: חני מורדוך |‏ 12 ביוני 2020 | 16:49
אני מתחרטת כמעט כל בוקר שאני לחוצה וממהרת לקחת את הילדים לגן וללכת לעבודה ושלא עצרתי הכל לקחתי לכולנו יום חופש שנוכל לטייל ביחד ופשוט להיות יחד.
מאת: טל סולומון |‏ 12 ביוני 2020 | 16:27
כשאני ממהרת ורואה ברחוב אדם מבוגר הולך לאטו עם שקיות, אני תמיד מתחרטת על כך שלא יצאתי כמה דקות קודם בשביל להספיק לגשת ולעזור
מאת: שיר |‏ 12 ביוני 2020 | 16:20
כמה חודשים אחורה, הייתי מסתכלת על התחרות וחושבת לעצמי איזה כיף היה יכול להיות לזכות.
אבל ישר הייתי מחשבת מה הסיכוי שלי ומוותרת מראש, מהמבוכה ומהמחשבות של ״מה הסיכוי שדווקא אני אזכה?״
ואז הגיעה לה הקורונה.
שבאה ולימדה אותנו שאת החיים האלה צריך לחיות ללא חרטות.
ללכת בכל הכח על דברים שאתה רוצה בלי יותר מדי לחשוב, כי אתה אף פעם לא יודע מתי החיים האלה יכולים להתהפך ולהשתנות.
לכן החרטה היחידה שלי היא שלא אימצתי את הגישה הזו הרבה לפני, כי את ה״לא״ תמיד יש לנו,
אז למה לא לקחת את הסיכון ולקבל את ה״כן״?
את ההצלחות ואת הנצחונות
מאת: טל מיכאלי |‏ 12 ביוני 2020 | 16:08
מתחרטת שלא המשכתי ללמוד ישר אחרי התואר הראשון. מתה לחזור לאקדמיה, אבל אחרי שמתרגלים לשוק העבודה זה מאתגר מאוד.
מאת: רחל |‏ 12 ביוני 2020 | 16:08
אני מתחרטת שבחרתי לגור בעיר אחרת מהעיר שבה גרים ההורים.. החברות הטובות.. בתחילה זה היה נראה לא נורא.. עסוקים בבניית החיים החדשים,הזוגיות, אבל כשמתחילים להיכנס לשגרה מסויימת.. את מגלה כמה לחברות מהלימודים יש משקל אצלך..ואז זה חסר, וכבר לא בר תיקון….
מאת: גל |‏ 12 ביוני 2020 | 16:01
מתחרטת מעמקי נשמתי שלא נהניתי מההורים שלי לפני שנפטרו.
מאת: אלין שכטמן |‏ 12 ביוני 2020 | 15:53
מתחרטת שלא אמרתי לחברה את הדברים שהיו לי על הלב ולצערי אנחנו לא בקשר היום בגלל זה..אבל בסופו של דבר התחזקתי והתבגרתי מזה!
מאת: אוריה |‏ 12 ביוני 2020 | 15:46
אני לרוב לא מתחרטת כי אי אפשר לשנות את העבר ולכן משתדלת להסתכל קדימה תמיד וללמוד מטעויות.. אבל אחד הדברים היחידים שאני כן מתחרטת עליהם זה שלא ביליתי עם אבי יותר זמן כאשר הוא חלה במחלה הנוראה.. בתור ילדה בת 15 היה לי נורא קשה לראות אותו סובל והיום שאני יותר בוגרת זה אחד הדברים שהכי קשים עבורי שלא "ניצלתי" את הזמן איתו יותר.
מאת: שירה |‏ 12 ביוני 2020 | 15:46
מתחרטת שחזרתי המטיול אחרי צבא שלי מוקדם מהצפוי כי היה לחץ סביבי להתחיל ללמוד ול"התבגר" בחיים שלי. היום אחרי רק 3 שנים אחרי אני מבינה שאין מה למהר ומקווה לחזור חזרה לטיול
מאת: עתליה |‏ 12 ביוני 2020 | 15:40
היי, שאלה גדולה ומשמעותית עבורי!
הורי עברו(עדיין עוברים) גירושים מאוד מכוערים, התהליך הזה נמשך מעל ל6 שנים. 6 שנים של סבל, כאב,עצבים, תסכול והמון חוסר וודאות. זה סיפור מאוד מורכב שכולל בגידה ואלימות במשפחה(מצד האב) ואני זאת שפתחה לאמא שלי את העיניים כדי להתחיל לעשות את השינוי הזה; לכן הדבר היחידי שאני מתחרטטת עליו זה שלא פעלתי קודם תכן כשכל הדברים היו לפניי..
***הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו***
מאת: לינוי |‏ 12 ביוני 2020 | 15:31
אני הכי מתחרטת על שהייתי עסוקה עד מעל הראש בעבודה ולא הייתי יותר עם הילדים
מאת: קרן-אור אמיר |‏ 12 ביוני 2020 | 15:30
מאשרת שקראתי את התקנון
אני מתחרטת שלא הקשבתי ללב שלי לפני 10 שנים והלכתי ללמוד בבס לאחיות,במקום זה הקשבתי להורים..
מאת: דבורה |‏ 12 ביוני 2020 | 15:24
מתחרטת שלא עשיתי חורים באוזניים בגיל קטן! תמיד מתעצלת לעשות ומתבאסת כשזה חסר לי כשאני מתלבשת
מאת: נוגה סבאון |‏ 12 ביוני 2020 | 15:23
מתחרטת שהקשבתי לדעות של אחרים כשהיה באלי ללבוש משהו בסטייל וקצת שונה מהרגיל כי פחדתי מתגובות
מאת: דנה מקס |‏ 12 ביוני 2020 | 15:22
הכי מתחרטת בעולם שלא הוצאתי רשיון נהיגה בזמן שהייתי צעירה למרות שבעלי שהיה אז חבר שלי שילם על התאוריה והשעורים בתקופה שהיו הרבה תאונות דרכים ומוות לכן חששתי לנהוג אחר כך התחתנו והבאנו ילדים ועם הזמן זה נשכח היום שההבנה שרשיון זה חופש ועצמאיות אני ממשיכה להתנהל באוטובוסים ורכבות ועכשיו זה בכלל להיט עם הקורונה והמסכות
מאת: מיטל ניזרי |‏ 12 ביוני 2020 | 15:17
סבתי האהובה חלתה בקורונה. בגלל שאני קשורה אליה לא הצלחתי נפשית לדבר איתה בזום, כי פחדתי לראות אותה במצב קשה. זמן קצר לאחר מכן היא נפטרה
הלוואי שלא הייתי כזו פחדנית :(
מאת: דניאל אלון |‏ 12 ביוני 2020 | 15:04
אני מתחרטת על האופן בו ויתרתי לעצמי במשך שנים על עודף משקל! עד לפני 6 שנים שקלתי כ 40 ק"ג יותר.
היום אני חטובה, שומרת על תזונה ועל פעילות גופנית.
זה מהפך בחיים ואני מאחלת אותו לכל אדם שסובל מעודף משקל, כל יום שחולף הוא יום פחות מאושר עם עודף משקל. אני יודעת!!!!
מאת: דפנה מנור |‏ 12 ביוני 2020 | 15:03
אני מצטערת שלא ביקרתי את סבא שלי יותר בשנים האחרונות, ועכשיו כשהוא נפטר יש בי נהר של געגוע וחרטה.מהדהדת :-(
מאת: קרן אמיר |‏ 12 ביוני 2020 | 14:57
בתוך שגרת החיים,משפחה ילדים אין לנו זמן לנשום…..אני מחרטת שלא הקדשתי לסבי וסבתי יותר זמן של ביקורים ושיחות טלפון.
בכל תקופת הסגר -קורונה השיח על סבא וסבתא העלה בי זכרונות וגעגוע.
אם היה אפשר להזיז את הגלגל לאחור אז…….
מאת: סאני |‏ 12 ביוני 2020 | 14:38
מצטערת שלא עשיתי טיול גדול אחרי הצבא, וישר אחרי שלוש שנים בצבא, נהן שנה בקבע, התחלתי ללמוד באוניברסיטה… ומשם לעבודה…תואר שני… ולא לקחתי את פסק הזמן הזה של טיול, תקופה של חופש, חופש, חופש…
מאת: נעמה סמורודינסקי |‏ 12 ביוני 2020 | 14:23
אני הכי מתחרטטת שלא שמרתי על עור הפנים,
שיזוף זה כל כך רגעי וחייבים לזכור להישמר מהשמש :)!
מאת: שירלי |‏ 12 ביוני 2020 | 14:22
אין לי הרבה חרטות על דברים שלא עשיתי אלא על חלק מהדברים שכן עשיתי, אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. אם נשים בצד את ההחלטות החשובות והגדולות בחיים (שאני מתחרטת עליהן בדיעבד), יש משהו אחד שאני מתחרטת ואולי עוד לא מאוחר לתקן: לכבוד הקיץ ועונת הרחצה, אני מתחרטת שמעולם לא למדתי לשחות חתירה. יודעת רק שחיית חזה. מתחרטת על זה כל פעם שאני שוחה עם הבן שלי בבריכה והוא טס קדימה (כן יודע חתירה) ומשאיר אותי הרחק מאחור…
מאת: תמי |‏ 12 ביוני 2020 | 14:21
מתחרטת שלא עברתי לגור עם החברים הכי טובים שלי
מאת: אור שקורי |‏ 12 ביוני 2020 | 14:13
מה אני מתחרטת שלא עשיתי… לא אמרתי לאמא שלי זל כמה אני אוהבת אותה. מעריכה אותה. היא הלכה בפתאומיות ללא מחלה ואני ראיתי אותה מובן מאליו. לא ביקרתי אותה.מספיק.. לא אמרתי לה מילים חמות מספיק. לא לקחתי אותה איתי לטיולים. פשוט לא!!!אמא אני אוהבת אותך מה קשה להאגיד זאת פנים מול פנים. ועכשיו מאןחר מדי וזה אוכל לי את הלב כל יום.
מאת: אביבית ויוי מחלב |‏ 12 ביוני 2020 | 14:07
אני מתחרטת שלא שמרתי קשר עם חברה טובה מהתיכון. היה לנו קשר נורא קרוב, אבל עם השנים התרחקנו… בדיעבד, הייתי משקיעה יותר. חברוּת זה מעל הכל.
מאת: שירה |‏ 12 ביוני 2020 | 13:53
אני מתחרטת שלא טסתי לחו"ל כדי לפגוש את המשפחה של חבר שלי ועכשיו אין לדעת מתי אראה אותם והם ממש מחכים לראות אותי
ממש מקווה לזכות קצת ישמח אותי
מאת: אביטל בוחבוט |‏ 12 ביוני 2020 | 13:49
אני מתחרטת שלא השארתי תגובה ב״מתנה בשישי״ עד היום. אם לא אנסה – אין סיכוי גם להרוויח, וזה נכון לכל דבר בחיים.
מאת: מיכל לנדסמן |‏ 12 ביוני 2020 | 13:45
הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
אני מתחרטת שלא הגשמתי את החלום שלי ללכת לאודישן לתכנית טלוויזיה, רק בגלל חבר שלי שאמר "מה פתאום שתתנשקי עם מישהו אחר". כעבור זמן לא רק שנפרדנו אלא גם הפסדתי את הצ'אנס היחיד שלי
מאת: מרינה |‏ 12 ביוני 2020 | 13:42
אני מתחרטת שלא לבשתי בגדים קצרים כנערה. כנערה סבלתי מדימוי גוף נמוך, תמיד חשבתי שאני שמנה או לא מספיק טובה ועטפתי את עצמי בשכבות ובגדים ארוכים גם בקיץ. כשכולם הלכו לים תמיד מצאתי תירוץ למרות שכל כך אהבתי את הים. היום כשאני מסתכלת בתמונות אני מבינה שהכל היה בראש ולא הייתה שום סיבה למנוע מעצמי להנות ובכלל, לחגוג את עצמי ואת גופי. אגב, היום אני מפצה (:
* הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
מאת: שי |‏ 12 ביוני 2020 | 13:28
הייתי אמורה לעשות קרוז עם סבתא שלי, בסוף החלטתי מכל מיני אילוצים לדחות ואחר כך היה מאוחר מדי..
מאת: יעל |‏ 12 ביוני 2020 | 13:15
הכי מתחרטת שלא נסעתי לחילופי סטודנטים בשוויץ!
אני סטודנטית שנה ג' אנימציה בבצלאל. לפני שנה התקבלתי לחילופי סטודנטים בלוצרן, שוויץ. הייתי אמורה לנסוע בקיץ שעבר ובסוף לא נסעתי בגלל הכסף. הכי חרטה!
מאת: ליהי |‏ 12 ביוני 2020 | 13:14
האמת, לא אוהבת להתחרט על העבר. מה שהיה השפיע על מי שאני. אבל אם יש משהו שהייתי רוצה לעשות זה טיול אחרי צבא בעולם. לא יצא לי לעשות את זה הייתי צריכה ישר לעבוד וללמוד. אבל אני אעשה בעתיד את הטיול שלי.
מאת: אלמוג כהן |‏ 12 ביוני 2020 | 13:11
אני מתחרטת שעוד לא הוצאתי רישיון נהיגה..יש לי מחסום שלא מצליחה לפתור וכל פעם מתחילה ומפסיקה באמצע את התהליך,בדרך כלל פרפקציוניסטית אבל זה הדבר היחיד שלא מצליח לי
מאת: קורל אלבז |‏ 12 ביוני 2020 | 13:11
לפני שנתיים חברה טובה שלי זכתה בהגרלה לכרטיסים לתצוגה בשבוע האופנה בתל אביב! היא הזמינה אותי לבוא, אבל החלטתי להישאר בבית ללמוד למבחן
מאת: אלה אלטרץ |‏ 12 ביוני 2020 | 13:02
מתחרטת שלא עשיתי לייזר לפני ההריונות… ועכשיו צריכה להמתין עד שאסיים עם הריונות כדי לעשות..
מאת: מירית כהן |‏ 12 ביוני 2020 | 13:00
לפני שלוש שנים הייתי בתאילנד
הלכנו לעשות צניחה חופשית וברגע האחרון העדפתי שלא
מבט לאחרון אני מתחרטת שלא עשיתי את זה
זה חוויה של פעם בחיים ולא בטוח שיצא לי לעשות דבר כזה שוב בחיים
מאת: שחר |‏ 12 ביוני 2020 | 12:59
מתחרטת שלא התחלתי ללבוש צבעים והדפסים מוקדם יותר, אחרי שנים שלבשתי בעיקר שחור, אפור ודנים, גיליתי כמה כיף להתפרע עם צבעים ומרקמים וכמה זה הופך כל יציאה לכיפית יותר ופשוט עושה מצב רוח טוב!
מאת: זוהר |‏ 12 ביוני 2020 | 12:55
מתחרטת שלא ניצלתי מספיק את השקט של הקורונה
מאת: אופיר |‏ 12 ביוני 2020 | 12:54
אני מתחרטת שאף פעם לא עשיתי צניחה חופשית. כל פעם שאני חושבת לעשות אני מתחילה לדמיין בראש את כל התרחישים האפשריים כולל איך שהמצנח שלי לא נפתח

mishel_ma@hotmail.com
מאת: מישל |‏ 12 ביוני 2020 | 12:45
אני מתחרטת שלא עשיתי טיול גדול אחרי צבא
מאת: ענבר |‏ 12 ביוני 2020 | 12:44
אני מתחרטת שאף פעם לא עשיתי צניחה חופשית. אני מתה לעשות אבל אני תמיד מדמיינת שקורה משהו למצנח
מאת: מישל |‏ 12 ביוני 2020 | 12:43
מתחרטת שלא הלכתי לבקר את סבא וסבתא לפני הגל השני (סיכון
מאת: אריאלה |‏ 12 ביוני 2020 | 12:41
א
מאת: א |‏ 12 ביוני 2020 | 12:39
אני מתחרטת שלא נשארתי לגור בפריז עוד קצת.
גרתי רק שנתיים וחזרתי בגלל הלימודים, בדיעבד, הייתי צריכה להישאר שם!!!!
מאת: קורל שפירא |‏ 12 ביוני 2020 | 12:38
טסתי לחול עם קבוצת רובוטיקה שאני נמצאת בה, בבית מלון כולם נכנסו לבריכה ונהנו, אני הייתי מאוד חסרת ביטחון לגבי הגוף שלי אז במקום להנות עם כולם בחוויה של פעם בחיים ירדתי לבריכה, ישבתי והסתכלתי על כולם נהנים בלעדי
מאת: אלמוג |‏ 12 ביוני 2020 | 12:19
שלא קניתי אצלך את השרשראות שרציתי
מאת: נעם שביט |‏ 12 ביוני 2020 | 11:11
החרטה הגדולה ביותר שלי היא שלא עשיתי צבא.
עד היום (בת 37) מתחרטת על כך. יודעת שאם הייתי עושה זה היה מחשל אותי מהמון בחינות (חברתית והתנהגותית). לצערי מכה היום על חטא.
מאת: נועה |‏ 12 ביוני 2020 | 08:44
אני מתחרטת שלא עשיתי טיול אחרי צבא כמו כולם , איך שהשתחררתי מהצבא עשיתי פסיכומטרי ושיפרתי בגרויות ובמקום לעצור ולנוח ישר נרשמתי ללימודי תואר ראשון שאני גם ככה לא עוסקת בתחום. בדיעבד נותרתי עם תחושה של פספוס ואילו היה ניתן להחזיר את הזמן לאחור הייתי עושה הפסקה מהלימודים , מטיילת בעולם כמה חודשים , צוברת חוויות ונהנת מהחיים
מאת: שני |‏ 12 ביוני 2020 | 00:04
מתחרטת שלא באתי לבקר את סבתי האהובה בשבוע שבו נפטרה
לו הייתי יודעת….. מאז עברו 10 שנים.
מאת: שושי |‏ 11 ביוני 2020 | 23:56
מתחרטת שלא נתתי לעצמי מספיק פידבקים חיוביים בתקופת התיכון. בהסתכלות לאחור אני רואה נערה סופר מתוקה ויפייפיה. קצת העצמה עצמית :)
מאת: יעל |‏ 11 ביוני 2020 | 23:24
מסיימת בעוד שבוע כיתה יב' וקצת מתחרטת שלא ניצלתי יותר את זמן התיכון ולא נהניתי מספיק מהחוויות שעברתי ושיכולתי עוד לעבור
אבל מאמינה שהכל לטובה וזה לימד אותי המון לעתיד אז מקווה שעל התקופות הבאות בחיי לא אתחרט

omeroi555@gmail.com
מאת: עמר |‏ 11 ביוני 2020 | 22:44