מתנה בשישי: תכשיטים של Soleil Jewelry בשווי 600 שקלים

מתחרטת על המון דברים
אבל הכי הכי.זה שלא בקשתי סליחה מהגרוש שלי ולא הספקתי י להיפרד ממנו בצורה יפה ולבקש ממנו סליחה ומחילה..ולא בגללי בגלל בת זוגתו שמנעה ממני…מתחרטת על זה שהייתי צריכה לעמוד על שלי! ולדרוש לראותו ולהיפרד ממנו בצורה יפה!! עכשיו הוא נפתר וחוץ מלבקש סליחה על הקבר…תעמדו על שלכן אין דרך חזרה!!!

אני מתחרטת, ממש מתחרטת, על שלא התגייסתי לצבא בשל נישואים מוקדמים ובלחץ בן הזוג שלי דאז!!! הייתי צעירה ולא חשבתי לעומק, עשיתי פעולות באימפולסיביות של רגש והייתי עסוקה בלהמציא סיפורים לעצמי… אם הזמן היה חוזר אחורה בטוח שהכל היה אחרת !!

אני מתחרטת שלא הרחבתי אומנות וציור בתיכון שבו אני עוסקת היום ובמקום זה הקשבתי לכולם והרחבתי פיזיקה- זה הדבר שאני הכי מתחרטת עליו…
אנשים! אם אתם לא ריאליים פשוט אל תקחו פיזיקה!!! הדבר הזה יותר גרוע ממתמטיקה 5 יחידות…

שני דברים שאני מתחרטת שלא עשיתי כבר בילדות- בניגוד לימים אלו, שם אני באמת רואה הורים שממש דוחפים לזה את הילדים שלהם זה: קפוארה וללמוד לנגן.
אני רואה איך המיומנויות האלו, בבגרות, פשוט נותנות עוד ועוד אפשרויות ושמחה וטוב – ואני רואה כמה שקשה לסגל אותן ברצינות בבגרות.כיום אני רואה את כל החבר'ה שאיתי שעושים את זה כל החיים שלהם, ואני רואה איזה אנשים הם, וכמה יש להם במשותף בדיוק את התדרים האלו של בטחון ושמחה, וכמה הנאה הם מסוגלים להפיק מהגוף שלהם, וכמה טוב הדבר הזה מביא לחיים שלהם.
זה יהיה רווח נקי של הילדים. ממש מתנה לכל החיים.

מתחרטת שלא נלחמתי יותר בבוס המטריד שלי בזמנו והעדפתי להתפטר, אולי כיום בעולם הmetoo הייתי מוצאת קוחות ונלחמת

אני מתחרטת שעדיין לא פתחתי את העסק לעיצוב תכשיטים ששנים רבות א י חולמת עליו

היי, כחבורת משקפופריות בעלות מספר גבוהה, הצלחנו לארגן מחיר קבוצתי לניתוח לייזר, בסוף בעקבות לחץ של בעלי ויתרתי, כולן עשו חוץ ממני. ואני כיום כשבעלי כבר לא בשטח קבעתי את הניתוח הזה באותו מקום בדיוק אך בתוספת של אלפיי שקלים, מתחרטת שויתרתי ולא עשיתי עם החברות בזמנו

מתחרטת שכשחמשת חברותיי טסו לחצי שנה טיול בדרום אמריקה מיד אחרי שהשתחררנו מהצבא, לא חברתי אליהם והעדפתי ללכת ללמוד ולהתחתן כעבור שנה. היום כשהן רק סיימו ללמוד ומתחתנות אני כבר גרושה עם חסך עצום לטיול שכזה ועם חרטה ענקית

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

אני מתחרטת נורא שבתור בחורה בגיל ה- 15/16 הסתרתי את היותי אנורקסית מכל הסביבה. ומעולם לא קבלתי את הטיפול הראוי. הייתי אנרוקסית ומורעבת למשך 4 שנים עד שיצאתי מיזה בעצמי וזאת אשמתי המלאה.
אם מישהי קוראת את זה, אל תתפדחי! תספרי! יעזרו לך ואת צריכה את העזרה הזאת כי אם לא זה לעולם לא עובר באמת.

בת 30.מתחרטת שלא האמנתי בעצמי מספיק בשנות נעוריי.
אף פעם לא מאוחר מידי להעריך את עצמך

כירושלמית עברתי השבוע בתל אביב ליד הקונדטוריה החדשה של אור שפיץ וקלטתי ולא עצרתי לטעימה מתחרטת קשות

כששאלו אנשים על ערש דווי על מה הם מתחרטים, הם ענו בעיקר שלא היו נאמנים לעצמם ועשו דברים כדי לרצות אחרים או מה שמצופה מהם.

כדי לרצות אחרים, הלכתי ללמוד ראיית חשבון. מסלול ארוך ומייגע, אבל בעיקר תחום שלא אהבתי. אז כדי לא להתחרט על ערש דווי אלא רק על 5 שנים מבוזבזות, ברגע שקיבלתי את הרישיון מיד עזבתי את התחום.

מתחרטת שלא טיילתי יותר בעולם בשנות ה20 המוקדמות,הייתי סטודנטית ככה שנהננו מהרגע אני ובעלי לעתיד וטיסות לחול היו מותרות ,נשמרו לאירועים מיוחדים והיו ליעדים קרובים וקצרים. היום עם שני ילדים זה עדיין מותרות מכל הבחינות.

אני מתחרטת שלא הספקתי לרשום שבוע שעבר את הסיפור המרגש שהיה לי לרשום כאן.
.

הכי מתחרטת שלא הספקתי לעשות טיול אחרי צבא לדרום אמריקה ואז הגיעה הקורונה :((

למדה איתי מישהי בתיכון ובחטיבה, היא הייתה מגניבה, חכמה, יפה, ומדהימה והאמת התאהבתי בה. כל שנות לימודיי ייחלתי לכך שנהיה חברות וניסיתי להתחבר אליה אבל ללא הצלחה. תמיד תהיתי מה הסיבה לכך; האם היא לא אהבה את האישיות שלי או המראה שלי, את הביישנות והחיוכים המרובים שלי?… השנים חלפו ועד היום היא מופיעה לי מידי פעם בחלומות, אני חולמת שאנחנו חברות ושהיא אוהבת אותי ואני מקיצה בעצב בגלל תחושת הפספוס הזו. לפעמים אני עוברת בכל מיני מקומות ומדמיינת לעצמי שאני נתקלת בה, היא לא מתעלמת ממני ואנחנו יושבות ומדברות.. עד היום אני מתחרטת שלא הייתי אמיצה מספיק להתוודות, שלא ניסיתי מספיק להתחבר אליה בגלל ביישנותי ושלא נפרדנו כמו שצריך בסוף כיתה י"ב. (אפילו עכשיו כשאני כותבת את זה אני מקווה בסתרי ליבי שהיא תקרא את זה…)

לפני שלוש שנים נסעתי לטיול אחרי צבא בארה"ב ועם עוד 2 חברות הגענו לוגאס אחרי שממש חיכיתי להגיע לשם וראיתי בשלט ענק שהיה תלוי באחד המלונות שיש הופעה של בריטני ספירס (האגדית!!!) לאותו הערב במלון ממול למלון שהתאכסנו בו .. אני בשיא ההתרגשות מגיעה עם 2 החברות שלי למלון לקנות כרטיסים והיו רק כרטיסים בודדים מפוזרים ולא יכולנו לשבת יחד ,הן התבאסו ואמרו שלא רוצות לשבת בנפרד ואני פחדתי ללכת לבד להופעה בוגאס .. ככה פספסתי הופעה מטורפת של בריטני ספירס ועד היום אני מתחרטת שלא הלכתי לבד לשיר בקולי קולות !!!!!!

מתחרטת חרטה עמוקה על שנטשתי את בן זוגי שהיה אהבה חיי ,כי כולם אמרו לי שמגיע לי יותר ושהוא "פשוט" מידי עבורי .
יצאתי להמון דייטים אחריו ,עם גברים "מוצלחים " לפי פרמטרי הסביבה ,ברם ,איש לא הגיע לקרסוליו ,ואיש לא הצליח לאהוב אותי כמוהו.
היום הוא בזוגיות מאושרת עם אישה חכמה שיודעת להבחין שיהלום לא מלוטש בידיה .
כל כך מתחרטת ,אהוב שלי ,לעולם לא תדע כמה !

מתחרטת שלא הגשמתי את החלום הגדול שלי לשיר. יש לי קול נוראי, ולכן זה היה אבוד מראש. ובכל זאת החרטה הזו מלווה אותי….

אני מתחרטת על נשימות עמוקות שלא לקחתי כשהייתי צריכה, אין דבר טוב יותר משלווה פנימית, הבנה וסליחה.

מצטערת שלא טיילתי יותר בעולם ולא ראיתי מדינות רחוקות ואקזוטיות

אני הכי מתחרטת שכשהטרידו אותי לא התלוננתי, בחרתי לברוח, לעבור בסיס. השארתי הרבה חברים טובים מאחור, וגם המטרידן, שחתם עכשיו קבע ומצא קורבן חדש. תחושת האשמה יושבת לי על הלב ואוכלת אותי כל יום. הוא ממשיך להטריד ולשלוח לי הודעות והלוואי שהייתי בוחרת אחרת

אני מתחרטת על כך שלא הקדשתי יותר זמן לשמוע על ילדותו וזכרונותיו של אבי ממשפחתו שברובה הגדול הושמד במלחמת העולם השנייה, ועל כך שלא חרטתי על לוח ליבי את כל מה שהספקתי ללמוד ממנו, משום שהיום הוא כבר בשלב מאוד מתקדם של מחלת האלצהיימר וכל הידע והזכרונות האלה אבדו לעד.

מתחרטת שלא תיעדתי אפילו פעם את ההריון שלי עם בני, ולא אוכל להראות לו ביום מן הימים, כשיסתקרן, איך הוא היה בבטן. מנסה להתנחם בכך שעשיתי לו צילומי לידה איכותיים, ובכך שכתבתי על כל שלב בהתפתחות שלו (שן ראשונה, צעד ראשון , חיוך …)מרגע שנולד בספר מיוחד שאתן לו כשיגדל.

הכי מתחרטת שנתתי מקום לאנשים קנאים שחיפשו להוריד ולמשוך אותי למטה, שלא פעלתי אחרת ושנתתי להם לפגוע
אבל ממש לא מתחרטת על הבן אדם שהפכתי להיות בזכותם ועל הכוח והעוצמה שיש בי היום

אני מתחרטת על שלא למדתי לימודי חינוך מיוחד לפניי 5שנים…ורק עכשיו אני משלימה את הלימודים…. זה מעניין ומאתגר מאוד.

מתחרטת שלא התעקשתי על מקצוע וקריירה עקב נישואים וויתור שנעשה רבות וחבל משנה חיים

מצטערת שלא עשיתי צבא כי הוא אמר שצבא זה ממש לא לנשים ועכשיו אחרי 30 שנה אזרתי אומץ והתגרשתי ממנו

אני מאוד שלמה עם ההחלטות שעשיתי בחיים. הדבר היחיד שאני באמת מתחרטת שלא עשיתי הוא לשכנע את אחד החברים הטובים שלי לא לרכב על אופנוע. הוא קנה אופנוע וכעבור כמה שבועות הוא עשה תאונה שגרמה לו להיות משותק בשתי הרגליים. אני יודעת שזה לא אשמתי או באחריותי אבל אי אפשר שלא להרגיש קצת אשמה על זה שלא לחצתי עליו יותר להיפטר מהאופנוע.

היוש לכולן…. הכי הכי מתחרטת שקראתי את כל התגובות.

אני מתחרטת כשאמי נפטרה הייתי ליד מיטתה בשעות האחרונות לחייה בבית חולים ולא אמרתי לה שאני סולחת לה על הכול ואוהבת אותה והיתה אמא טובה מאוד ומודה לה על הכול שהיא חקוקה בליבי ונשמתי לעד ולא חיבקתי אותה מספיק…לפני פחות משנתיים וזה מאוד מעיק על ליבי….

אני מדריכת יצירה ואומנות גם לקשישים.פגשתי בסופר קשישה שלמדתי אותה אומנות לפני שנים היא זכרה את שמי גם חיבקה אותי וסיפרה לי שכול העבודות של היצירה שעשתה אצלי היו הרבה הנכד שלה לקח אותם לחו"ל ותלה במשרד שלו..ולכולם מספר שסבתא שלו ציירה זאת שהיא שבת תשעים

מתחרטת שבטיול הגדול שלי בהודו לא הקשבתי לעצת "תקני מה שבא לך בלי חשבון" ו ויתרתי על הרבה בגדים ופריטים יפים שרציתי. זכור לי במיוחד תיק גב צהוב יפה ואיכותי, שבמונחי טיול עלה הרבה .

מתחרטת שלא הצלחתי לסלוח לחמתי כבר מזה זמן מה וכבר תקופה שאנחנו לא מדברות או מתראות ואז גם הנכדים לא רואים אותה וזה לא בריא לשני הצדדים….
**הינני מאשרת את קריאת התקנון ומסכימה לדבריו

הכי מתחרטת על אותם רגעים שלא ראיתי את
הצד החיובי, לא הסקתי את הטוב שבהם, לא למדתי מהם . בדיעבד, זה היה משנה לי את החיים.
*הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

פעם חשבתי שאני מתחרטת שלא לקחתי תרופה נגד חצקונים בתיכון.-
הדימוי העצמי שלי היה כל כך נמוך ואיתו הבטחון עצמי שלי.והמעמד החברתי.
מרגישה שאחרי שטיפלתי הדימוי העצמי שלי עלה פלאים ונהפכתי בהרגשה מברוז לברבור והתעצמתי!
היום רק מתחרטת שלא היה לי ביצים לעמוד על שלי ולא להקשיב לילדים מטונפים!!!

אני מתחרטת על כל גילוי של אי סובלנות
בבית ובעבודה
תמיד מתנקם… ברמה האישית והמקצועית

אני בעקרון מתחרטת שלא עשיתי יותר ילדים, היום אני מרגישה עד כמה הייתי זקוקה לעוד מסביבי, ילדים הם האושר הכי גדול ואהבה ללא תנאי .ח

מתחרטת על 2 דברים בחיי:
הראשון ,הוא לעבור לגור בארהב ולנסות את החיים שם, רק טיילתי.

2. שלא אמרתי דברים שהיו צריכים להאמר בוויכוח ,שייח ,או סתם אדם מטריד,
אני נוטה"להבליג". .

לפני עשור סבא שלי היה בבית חולים עקב דלקת ריאות, התקשרתי לאמא שלי אחרי עבודה ואמרתי לה שאני הולכת לסבא שלי לאחל לו שבת שלום … אמא שלי ביקשה שלא אלך מכיוון שדודה שלי מחו"ל הגיעה לארוחת ערב והיא לא רוצה שאאחר לארוחת שישי.
הסברתי לה שאלך לכמה דקות ואגיע והיא ביקשה שנלך לסבא שלי במוצ"ש.
לצערי נכנעתי לאמא שלי ויום למחרת (בוקר שבת)
סבא שלי נפטר בלי שנפרדנו ממנו
אני מתחרטת שלא הייתי עקשנית עם אמא שלי -עד היום מתחרטת על שלא הלכתי לבקר אותו.

אני מתחרטת שלא עשיתי צניחה חופשית שהייתי בדרום אמריקה בזמן הטיול הגדול לפני חמש שנים☹️

אני מתחרטת שלא למדתי כשהייתי צעירה ושחיכיתי עד גיל 31 כדי ללמוד. אבל היי, אף פעם לא מאוחר מדי לא?

אני מצטערת שלא המשכתי את לימודיי באוניברסיטה לאחר עלייתי לארץ, הייתי יכולה להתקדם ולהתפתח וחבל שלא…..
הדבר היחידי שעשיתי זה השלמת בגרות כדי להתקבל לעבודה וזהו…. אני מצטערת על זה עד היום ואפילו עזרתי לפתוח כיתות לימוד ללומדים עבור תואר ראשון וזה יוצר בי עוד יותר תחושת חרטה ממה שכבר יש לי. אני לא רוצה שדבר כזה יקרה גם לנכדיי אז אני דוחפת אותם ונותנת להם מוטיבציה להמשיך , ואם אני אזכה אני אתן את המתנה להם. מקווה לזכות ⁦❤️⁩

מתחרטת שלא הספקתי לחבק את סבתא לפני שנפטרה, ולנצל איתה את הזמן. תמיד מזהירים אותנו שהזמן הזה שאול ושצריך לנצל ואנחנו לא מפנימים, והנה, קיבלתי חתיכת שיעור.
מתנחמת שנפטרה בשיבה טובה ולא חוותה את תקופת הקורונה הנוראית הזאת♥️

אני מתחרטת שלא עבדתי על שפגט מגיל קטן. היום אני רקדנית וזה מאוד מייאש אותי שלמרות שאני מתאמנת כל יום על שפגט אני עדיין לא מצליחה. זו תנוחה מאוד חשובה ובסיסית למחול
ואני אהיה ממש מאושרת כשסוף סוף אצליח.

מתחרטת שלא עשיתי רישון נהיגה, בת 46.
הלוואי והייתי עושה. לא יוצא בגלל העבודה ומתחרטת על זה. מקווה שיום אחד אוכל להשלים ולהוציא רישון. בקצב שלי אני אוציא רישיון יחד עם הבת שלי, בת 15 עוד שנה וחצי

אני מתחרטת שלא עשיתי גשר בשיניים. כל תקופה בחיים פחדתי שיצחקו עליי והיה לי חשוב מהדעות של החברה אם זה בחטיבה בתיכון ואחרי זה בצבא ועד היום אני מרגישה שאני כבר מבוגרת וכנראה שבחיים לא אעשה. זה תמיד הפריע לי ואף פעם לא עשיתי עם זה כלום. היום אני מסתכלת אחורה ואומרת למי היה אכפת מכמה צחוקים עליי בתיכון שאני גם ככה לא זוכרת את רוב האנשים שם..אם היום זה היה מעלה לי את הביטחון

אני מצטערת שלא עשיתי צבא.
למדתי והייתי עתודאית ואחרי שנתיים לימודים התחתנתימלמרות שהאמת רציתי לסיים את הלימודיםמלהתגייס ורק אחר כך להתחתן..
דבר נוסף שלא עשיתי תואר ראשון בזמן כדי להמשיך לתואר שני ובסוף לנהל בית ספר ולא רק סגנית..

אהבתי את הדרך שבחרתי ההוראה הקשר עם התלמידים.מאוד מספק .
היןם אני בפנסיה אך ממשיכה להתנדב בבית הספר.

מאשרת את התקנון.
מתחרטת שלא התגרשתי כשהילדים היו קטנים.
זה לא נכון לחשוב שהילדים קטנים..הם יפגעו..הפסדתי הרבה וגם הם ובטוח נפגעו יותר.

מנסה לתקן❣

מצטערת כל כך שלא הקשבתי לעצמי לפני הרבה שנים והתחתנתי עם הגבר הלא נכון בכל מובן אפשרי..מצטערת שהתעלמתי מכל הסימנים.
היום מנסה לסלוח לעצמי ולשחרר…אומרת לעצמי שזה כנראה מכתוב והייתי פשוט צריכה לחוות את זה❤

מתחרטת שלא היה לי אומץ לבטא את רגשותיי במקרים מסוימים ומהותיים.

בכללי אני תמיד מנסה לא להתחרט על החלטות שקיבלתי כי אי אפשר לדעת מה היו קורה אם.. אבל! בכיתה יב' סתם במקרה סיננתי ידיד שלי שהתקשר כי עשיתי איזה משהו סתמי ומסתבר שהוא התקשר להגיד שאח שלו הבריז ויש לו כרטיס פנוי בשבילי להופעה של בוב דילן, שאסף אבידן מחמם אותו. טירוף. פסיספתי את שני האומנים האהובים עלי מופיעים על אותה במה רק כי לא עניתי לשיחת טלפון.

אם יש משהו שאני מתחרטת עליו זה שלא הלכתי להופעות של כל מיני אמנים גדולים שהופיעו בקיץ… פספסתי את ליידי גאגא, את בוב דילן.. חלק כבר מאוחר מדי וחלק עוד תהיה לי אולי הזדמנות (אם הקורונה תעבור מחיינו ואפשר יהיה להנות שוב במופעים)

מתחרטת שלא הקדשתי יותר זמן להיות עם אימי ז"ל , שהייתה בשלנית עירקית מדהימה ואופה מהממת. אין תבשיל או מאפה או ריבה או חמוצים או…. שלא ליקקנו את האצבעות.
לצערנו אימא נפטרה מסרטן תוך עשרה חודשים ולא למדתי או רשמתי כלום המתכונים שלה.נשאר לי ולאחיי רק להיזכר ולדבר על כך בגעגוע שלא נגמר

אני מתחרטת שלא עשיתי קפיצת בנג'י בתאילנד מחכה כבר לחזור לשם

אני מתחרטת שלא יצרתי יותר זכרונות בתור ילדה ושהייתי נורא ביישנית וחסרת ביטחון
לכולנו מגיע להיות הכי טובים שאנחנו יכולים בלי לחשוב מה יגידו, או מה יחשבו
ואין כמו תכשיטים למשוך תשומת לב ושיראו אותנו ומה אנחנו שווים :)

שלא הוצאתי תואר 1והיום אני בת 45ולא מוצאת עבודה מסודרת לאחר שפוטרתי אני כבר חיתנתי 2בנות ואין לי את הכסף בכדי ללמוד לתואר

מאשרת את התקנון.
אני מתחרטת שישר אחאי השירות, המכללה הראשונה שראיתי נרשמתי אליה.
שרפתי 4 שנים מהחיים שלי על לימודים שבכלל לא קשורים אלי ואני לא מתחברת אליהם!

מצטערת שלא חשבתי קודם עלי ולעצור את הלרצותתת

בדרך כלל מעדיפה שלא להתעסק במה הייתי עושה אחרת.. מהסיבה הפשוטה שזה כבר היה ואת הגלגל אי אפשר להחזיר אחורה :) אבל אם בכל זאת.. מתחרטת על כל דקה של עצבות או ביאוס שיכלו להיות 60 שניות של שמחה! שבת שלום לכולן

אני מתחרטת שלא הקשבתי לאחי כבר לפני הרבה שנים. לאח שלי יש חבר טוב ומלא זמן הוא נדנד לי שישדך ביננו ושנתחיל לצאת ביחד.
ככה במשך שנים. אחרי כל פעם שסיימתי איזה קשר וכל פעם ששוב נשבר לי הלב, הוא הציע את אותו חבר מחדש. ואני, כל פעם דחיתי אותו בתרוצים שונים..
מזל שהוא נודניק!!
לפני 5 שנים סוף סוף נכנס לי קצת שכל והקשבתי לו. היום אנחנו נשואים כבר 3 שנים ויש לנו 2 ילדים מתוקים.
אבל אני מדי פעם תוהה, מה היה קורה אם הייתי מקשיבה לו לפני. כמה שנים של שברונות לב זה היה לי חוסך…

מתחרטת שפחדתי לעשות את הדברים החשובים באמת ולהישאר לבד וחזקה. וליתר דיוק שלא סיימתי מערכת יחסים בזמן וחיכיתי שמשהו ישתנה במקום זה

הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
אני מתחרטת על הרבה דברים שלא עשיתי . על זה שלא עשיתי טיול אחרי צבא כי לא ידעתי לאן ועם מי ,שאף פעם לא הייתי לבד בחול עם בן הזוג או עם חברות ואני כבר נושקת עוד חצי שנה לגיל 25 וזה משהו שאני צריכה כבר לעשות ומאוד רוצה.
שלא ידעתי מוקדם יותר מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי מה ללמוד . אחת החרטות הכי גדולות שלי היה להיפרד מבן זוג שאהבתי. היה לנו קשר קשה ואחרי 8 חודשים של זוגיות נפרדנו וזה היה הדבר שהיה לי הכי קשה בעולם כי שקלנו לעבור לגור ביחד ואני לא הייתי מסוגלת עם כל הרצון שלי להיות איתו ולעשות את זה מכל מיני סיבות והיו המון דברים בקשר הזה שהיה אפשר לעשות אחרת ואי אפשר להחזיר את הזמן אחורה ,לקבל אותו בחזרה . אני מתחרטת שאולי לא נתתי לו זמן להבין לבד את הדברים שכל הזמן אמרתי לו ,שאולי הוא היה חוזר לבד והיום אולי הוא היה מאורס לי ולא למישהי אחרת. אני מתחרטת על זה שאולי לא טופלתי יותר מוקדם בחרדות שלי ,שאני נותנת לאנשים להוריד לי את הבטחון העצמי ואני לעצמי , שאני מפחדת לעשות דברים שאני רוצה ושאולי החיים האלו עוברים מהר מדי ואני אגיע לגיל 60 ואחשוב על מה שלא הספקתי לעשות .

אני מתחרטת שלא הסכמתי לזוגיות עם גבר שמאוד אהב אותי והעדפתי לחכות לנסיך הדמיוני על הסוס הלבן

אני מתחרטת כמעט כל בוקר שאני לחוצה וממהרת לקחת את הילדים לגן וללכת לעבודה ושלא עצרתי הכל לקחתי לכולנו יום חופש שנוכל לטייל ביחד ופשוט להיות יחד.

כמה חודשים אחורה, הייתי מסתכלת על התחרות וחושבת לעצמי איזה כיף היה יכול להיות לזכות.
אבל ישר הייתי מחשבת מה הסיכוי שלי ומוותרת מראש, מהמבוכה ומהמחשבות של ״מה הסיכוי שדווקא אני אזכה?״
ואז הגיעה לה הקורונה.
שבאה ולימדה אותנו שאת החיים האלה צריך לחיות ללא חרטות.
ללכת בכל הכח על דברים שאתה רוצה בלי יותר מדי לחשוב, כי אתה אף פעם לא יודע מתי החיים האלה יכולים להתהפך ולהשתנות.
לכן החרטה היחידה שלי היא שלא אימצתי את הגישה הזו הרבה לפני, כי את ה״לא״ תמיד יש לנו,
אז למה לא לקחת את הסיכון ולקבל את ה״כן״?
את ההצלחות ואת הנצחונות

אני מתחרטת שבחרתי לגור בעיר אחרת מהעיר שבה גרים ההורים.. החברות הטובות.. בתחילה זה היה נראה לא נורא.. עסוקים בבניית החיים החדשים,הזוגיות, אבל כשמתחילים להיכנס לשגרה מסויימת.. את מגלה כמה לחברות מהלימודים יש משקל אצלך..ואז זה חסר, וכבר לא בר תיקון….

מתחרטת שלא אמרתי לחברה את הדברים שהיו לי על הלב ולצערי אנחנו לא בקשר היום בגלל זה..אבל בסופו של דבר התחזקתי והתבגרתי מזה!

מתחרטת שחזרתי המטיול אחרי צבא שלי מוקדם מהצפוי כי היה לחץ סביבי להתחיל ללמוד ול"התבגר" בחיים שלי. היום אחרי רק 3 שנים אחרי אני מבינה שאין מה למהר ומקווה לחזור חזרה לטיול

אני הכי מתחרטת על שהייתי עסוקה עד מעל הראש בעבודה ולא הייתי יותר עם הילדים

מתחרטת שלא עשיתי חורים באוזניים בגיל קטן! תמיד מתעצלת לעשות ומתבאסת כשזה חסר לי כשאני מתלבשת

הכי מתחרטת בעולם שלא הוצאתי רשיון נהיגה בזמן שהייתי צעירה למרות שבעלי שהיה אז חבר שלי שילם על התאוריה והשעורים בתקופה שהיו הרבה תאונות דרכים ומוות לכן חששתי לנהוג אחר כך התחתנו והבאנו ילדים ועם הזמן זה נשכח היום שההבנה שרשיון זה חופש ועצמאיות אני ממשיכה להתנהל באוטובוסים ורכבות ועכשיו זה בכלל להיט עם הקורונה והמסכות

אני מתחרטת על האופן בו ויתרתי לעצמי במשך שנים על עודף משקל! עד לפני 6 שנים שקלתי כ 40 ק"ג יותר.
היום אני חטובה, שומרת על תזונה ועל פעילות גופנית.
זה מהפך בחיים ואני מאחלת אותו לכל אדם שסובל מעודף משקל, כל יום שחולף הוא יום פחות מאושר עם עודף משקל. אני יודעת!!!!

בתוך שגרת החיים,משפחה ילדים אין לנו זמן לנשום…..אני מחרטת שלא הקדשתי לסבי וסבתי יותר זמן של ביקורים ושיחות טלפון.
בכל תקופת הסגר -קורונה השיח על סבא וסבתא העלה בי זכרונות וגעגוע.
אם היה אפשר להזיז את הגלגל לאחור אז…….

אני הכי מתחרטטת שלא שמרתי על עור הפנים,
שיזוף זה כל כך רגעי וחייבים לזכור להישמר מהשמש :)!

מתחרטת שלא עברתי לגור עם החברים הכי טובים שלי

אני מתחרטת שלא שמרתי קשר עם חברה טובה מהתיכון. היה לנו קשר נורא קרוב, אבל עם השנים התרחקנו… בדיעבד, הייתי משקיעה יותר. חברוּת זה מעל הכל.

אני מתחרטת שלא השארתי תגובה ב״מתנה בשישי״ עד היום. אם לא אנסה – אין סיכוי גם להרוויח, וזה נכון לכל דבר בחיים.

אני מתחרטת שלא לבשתי בגדים קצרים כנערה. כנערה סבלתי מדימוי גוף נמוך, תמיד חשבתי שאני שמנה או לא מספיק טובה ועטפתי את עצמי בשכבות ובגדים ארוכים גם בקיץ. כשכולם הלכו לים תמיד מצאתי תירוץ למרות שכל כך אהבתי את הים. היום כשאני מסתכלת בתמונות אני מבינה שהכל היה בראש ולא הייתה שום סיבה למנוע מעצמי להנות ובכלל, לחגוג את עצמי ואת גופי. אגב, היום אני מפצה (:
* הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הכי מתחרטת שלא נסעתי לחילופי סטודנטים בשוויץ!
אני סטודנטית שנה ג' אנימציה בבצלאל. לפני שנה התקבלתי לחילופי סטודנטים בלוצרן, שוויץ. הייתי אמורה לנסוע בקיץ שעבר ובסוף לא נסעתי בגלל הכסף. הכי חרטה!

אני מתחרטת שעוד לא הוצאתי רישיון נהיגה..יש לי מחסום שלא מצליחה לפתור וכל פעם מתחילה ומפסיקה באמצע את התהליך,בדרך כלל פרפקציוניסטית אבל זה הדבר היחיד שלא מצליח לי

מתחרטת שלא עשיתי לייזר לפני ההריונות… ועכשיו צריכה להמתין עד שאסיים עם הריונות כדי לעשות..

מתחרטת שלא התחלתי ללבוש צבעים והדפסים מוקדם יותר, אחרי שנים שלבשתי בעיקר שחור, אפור ודנים, גיליתי כמה כיף להתפרע עם צבעים ומרקמים וכמה זה הופך כל יציאה לכיפית יותר ופשוט עושה מצב רוח טוב!

אני מתחרטת שאף פעם לא עשיתי צניחה חופשית. כל פעם שאני חושבת לעשות אני מתחילה לדמיין בראש את כל התרחישים האפשריים כולל איך שהמצנח שלי לא נפתח

mishel_ma@hotmail.com

אני מתחרטת שאף פעם לא עשיתי צניחה חופשית. אני מתה לעשות אבל אני תמיד מדמיינת שקורה משהו למצנח

א

טסתי לחול עם קבוצת רובוטיקה שאני נמצאת בה, בבית מלון כולם נכנסו לבריכה ונהנו, אני הייתי מאוד חסרת ביטחון לגבי הגוף שלי אז במקום להנות עם כולם בחוויה של פעם בחיים ירדתי לבריכה, ישבתי והסתכלתי על כולם נהנים בלעדי

החרטה הגדולה ביותר שלי היא שלא עשיתי צבא.
עד היום (בת 37) מתחרטת על כך. יודעת שאם הייתי עושה זה היה מחשל אותי מהמון בחינות (חברתית והתנהגותית). לצערי מכה היום על חטא.

מתחרטת שלא באתי לבקר את סבתי האהובה בשבוע שבו נפטרה
לו הייתי יודעת….. מאז עברו 10 שנים.

מסיימת בעוד שבוע כיתה יב' וקצת מתחרטת שלא ניצלתי יותר את זמן התיכון ולא נהניתי מספיק מהחוויות שעברתי ושיכולתי עוד לעבור
אבל מאמינה שהכל לטובה וזה לימד אותי המון לעתיד אז מקווה שעל התקופות הבאות בחיי לא אתחרט

omeroi555@gmail.com