מתנה בשישי: מוצרי טיפוח של להבית אקרמן בשווי 1,000 שקלים
בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:
מארז מוצרי טיפוח של להבית אקרמן:
סבון עדין לעור הפנים
סרום
סרום גליקולי
קרם למיצוק והבהרה
כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:
מה אף אחד לא יודע עליכן?
*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל
שווי המתנה: 1,000 שקלים
ניתן להשיג בקליניקות של להבית אקרמן:
רחוב המנופים 2, הרצליה (054-2646114)
הדקל 3, נווה סביון (03-5332068)
**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 3/5/20 בשעה 12:00
***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
הזוכה משבוע שעבר במוצרי הרבלייף בשווי 525 שקלים היא מעין, שסיפרה לנו למי היא הכי מתגעגעת עכשיו: "הכי מתגעגעת לאמא ולסבתא שעברה לגור איתה בגלל משבר הקורונה. מתגעגעת לחיבוק שלהן, לאוכל הטעים, לשיחות מצחיקות בארבע עיניים, מתגעגעת לבית שלי, לבית שגדלתי בו שתמיד יישאר עבורי ה-בית, מתגעגעת לארוחות משפחתיות וחגים משותפים. מתגעגעת לימים של 'פעם' מלפני חודשיים".
אף אחד לא יודע שאני נוחרת.
מאת: שמרית | 6 במאי 2020 | 22:18בעלי נוחר חזק מאוד בעצמו אז הוא מסווה את הנחירות שלי ואני תמיד נרדמת אחריו וקמה לפניו אז יש לי סיפור כיסוי מושלם
אף אחד לא יודע עליי שפעם עפתי/ריחפתי (לא עם מטוס או מסוק או כלי אחר)
מאת: אירה | 3 במאי 2020 | 11:00אנשים לא יודעים שיש לי פטיש לכפות רגליים. זה בערך הדבר הראשון שאני מסתכלת עליו באנשים. אני אוהבת לבחון את הסימטריה, את הטיפוח ואת המראה הכללי…
מאת: הגר | 3 במאי 2020 | 09:36מה שהרבה לא יודעים עליי זה שאני אוהבת לכתוב שירים ״למגירה״. עוד מהילדות אהבתי מאוד לכתוב שירים על כל מיני תקופות שהיו לי בחיים.. מעולם לא חשפתי את זה בפני הקרובים שלי ואת כל השירים שמרתי במגירה. מדי פעם אני פותחת אותה וקוראת חלק מהיצירות, זה נחמד, מצחיק ומרגש.
מאת: נועה | 3 במאי 2020 | 09:34אף אחד לא יודע עליי שיש לי קיבוע על קרם עיניים. לפני כמה שנים קראתי כתבה על החשיבות של קרם עיניים, לעולם לא השתמשתי לפני כן ופתאום נפתחה לי המודעות וממש נכנסתי לאובססיה שאני חייבת לטפל באזור הזה כי הוא ממש רגיש. מאז אני מנסה כל קרם עיניים של כל חברה שאני נתקלת בה ויש לי ממש אוסף לחלוטין מוגזם של מעל 40 קרמים שונים. אני שומרת אותם עמוק בתוך השידה כדי שאף אחד לא יגלה.
מאת: אלה | 3 במאי 2020 | 09:22אף אחד לא יודע עליי שפיתחתי הרגל מתקופת המבחנים כשאני נכנסת ללחץ "לגנוב" קוביית שוקולד מהחפיסה. זה נראה ממש כמו מבצע צבאי בעיקר אם אני נכנסת למטבח ויש שם מישהו. לאחר שהגנבתי את הקובייה זה גורם לי לתחושה שהצלחתי לעבוד על כולם ומתוק לי בפה וישר עובר לי כל הלחץ ועולה לי חיוך על הפנים.
מאת: לרה | 3 במאי 2020 | 09:15אף אחדלא יודע שבתקופה הזו אני חווה דיכאון, עצבות ובדידות.. התקופה הזאת הכניסה אותנו למצב חדש ומוזר, וכל ההסגרים וההגבלות האלו הכניסו אותי למצבי רוח שלא יצא לי להתמודד איתם.. אני לא אדם שחווה דיכאונות ומתמודדת עם משברים בצורה טובה, אבל התקופה האחרונה הביאה אותי, כמו הרבה אחרים למצבים חדשים. אבל עדיין משתדלים להסתכל על הנקודות אור בגל התקופה, ומקווה שההגרלה הזו תעזור לזה!
מאת: נעה | 3 במאי 2020 | 09:10לא מצליחה להרדם בלי סדרות תיעודיות על רצח ברקע…
מאת: אפרת | 3 במאי 2020 | 08:57באוגוסט השנה, ימלאו לי שבעים. אני עדיין עובדת בשתי מישרות, פרט למשפחתי הקרובה אף אחד לא יודע את גילי האמיתי סוד המראה הצעיר שלי, הוא השימוש רב השנים באמצעי טיפוח כגון קרם מיצוק והזנה וסרום. פרט לכך אני לא השתמשתי במייק אפ או בכל תכשיר קוסמטי אחר.
מאת: שרה מורגנשטרן | 3 במאי 2020 | 08:14אף אחד לא יודע שיש לי יכולות ווקאליות מרשימות. אני אמנם מקפידה להישאר רגועה ושקטה, אבל פעם בזמן שהתווכחתי ויצאתי קצת משליטה, צעקתי קצת יותר מידי חזק ושתי כוסות יין עדינות נשברו…
מאת: חוי | 3 במאי 2020 | 03:13אף אחד לא יודע שהוחלפתי בלידתי. מספר שעות לאחר הלידה הביאו לאמי בן וכשהיא אמרה שילדה בת. אמרו לה: אתן היולדות' עייפות ומבולבלות. אמי לא איבדה את העשתונות וקמה מייד לחפש אותי ומצאהה אותי בוכה מונחת על מיטה של יולדת אחרת.. לולא ערנותה' אין לי מושג אצל איזה משפחה הייתי מוצאת את עצמי היום..
מאת: יפה שלו | 3 במאי 2020 | 03:10אף אחד לא יודע שאני עיוורת צבעים אפילו בן זוגי לחיים לא יודע זאת למרות שהמשימה העיקרית שלו בבית היא יישום בפועל של חוק ההפרדה האופטימלי בין הכביסה הצבעונית הבהירה לבין הכביסה הצבעונית הכהה …(נ.ב. אני בטוחה שמכונת הכביסה שלי מאוד מרוצה מהיישום בפועל של חוק ההפרדה)
מאת: עליזה | 3 במאי 2020 | 02:36אף אחד לא יודע על האהבה שלי לכתיבה. כותבת למגירה כבר שנים רגשות, מחשבות וסיפורים קצרים. מתארת את מה שאני מרגישה, איך אני רואה את הדברים מנקודת מבטי ועל מה אני חולמת. ובינתיים אוהבת את הסוד שלי סודי. שבוע טוב!
מאת: נוי שני | 3 במאי 2020 | 01:56הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
מאת: רותם | 3 במאי 2020 | 00:58תמיד מתלהבים מהתכשיטים שאני שמה ושואלים אותי מאיפה קניתי
אף אחד לא יודע שאני אוהבת לקחת תכשיטים שנהרסו ולשלב אותם עם תליונים מגניבים ותוספת של שרשרת וזה נראה סופר ייחודי
אני אוהבת היסטוריה , בגלל זה תמיד הלכתי לשיעורי היסטוריה ותולדות האומנות כשהייתי בבית ספר ובמכללה .לא פספסתי אף שיעור גם אם זה אומר לחכות שלוש שעות חלון בשביל השיעור או להתעורר ממש מוקדם ביום שישי בבוקר כשהנוכחות לא חובה בכלל …
מאת: ירדן | 2 במאי 2020 | 21:20שהתגרשתי
מאת: נעמה | 2 במאי 2020 | 19:22היי, אף אחד לא יודע שבימי הקורונה אני קמה כל יום שישי מוקדם בבוקר אופה עשר חלות לקידוש, ואחכ נוסעת לחלק אותם באופן אישי, לחברות, שכנות, משפחה, גם אם הדבר מצריך נסיעה מחוץ למקום המגורים שלי.
מאת: אורה | 2 במאי 2020 | 18:49בגיל 19 נחלצתי ממערכת יחסים הרסנית ואלימה שיכלה להסתיים אחרת, אף אחד מקרובי לא היה מודע לך, הסתרתי מתוך בושה ופחד שיגידו שהייתי כנועה. כיום נמצאת בזוגיות אוהבת ומכבדת, בן הזוגי מלמד אותי מה זאת אהבה ואיך זוגיות אמיתית אמורה להיראות ♡
מאת: סהר | 2 במאי 2020 | 18:44אף אחד לא יודע שעד כה הוצאתי אלפי שקלים על טיפוח הפנים, אבל כיוון שנראה שעוד לא קלעתי ואין תוצאות, אף אחד לא יודע שאני באמת מנסה.
מאת: רבקה | 2 במאי 2020 | 17:36אף אחד לא יודע.. שבשבעת השבועות האחרונים שאני בבית לבד בגלל הקורונה לקחתי על עצמי אתגר לא פשוט: הכנסתי את עצמי למשטר של אורח חיים בריא שכולל דיאטה ( לא קשה מדי) וריקוד במשך 45 דקות כל יום. התחלתי את הבידוד כאדם שמן, ועכשיו אני עשרה קילו פחות, עדיין לא ממש במישקל הרצוי, אבל איזה שינוי!! מחכה לחזור לעולם ולעבודה שלי ולהשוויץ באני החדשה.
מאת: אריאלה אזולאי | 2 במאי 2020 | 17:21מה שלא יודעים עלי זה הגבורה שגיליתי אחרי שאבי ניסה להתאבד, בגיל 14, רצתי להשיג טלפון ע"מ שיגיעו ממגן דוד לקחת אותו. זאת היתה אחת הגבורות שילדה יכולה לעשות ע"מ להציל את אביה. אף פעם לא אשכח אפילו דקה לפני המוות.
מאת: מזל | 2 במאי 2020 | 16:54אף אחד לא יודע שאני חייבת שהמילה הראשונה שלי בכל בוקר כשאני מתעוררת תהיה ״תודה״,וזו חייבת גם להיות המילה האחרונה שאני אומרת לפני השינה.מן רצון ocd כזה להיות בהודיה כל הזמן.לפעמים אם זה לא מתאפשר,אני אומרת ״תודה״ בלחש כדי שבעלי לא יחשוב שאני משוגעת:)
מאת: מארי | 2 במאי 2020 | 09:36בכל בוקר לפני שכל הבית מתעורר, אני מתעוררת מעט מוקדם לפני כולם ואומרת כמה מילות תודה ותפילה קטנה שהמצאתי בעצמי. תודה על שקמתי לעוד יום חדש, תודה שהילדים ובעלי בסדר במיוחד בתקופה שכזו ומבקשת עוד כמה דברים בשבילי :-)ככה כבר שנים ואני מרגישה שכך אני מגינה על כולם. זהו טקס קטן ופרטי שלי שאף אחד לא יודע…
מאת: זיו | 2 במאי 2020 | 09:01משהו שאף אחד לא יודע עלי זה- אני יודעה באפיית עוגות ועוגיות.
מאת: טלי | 1 במאי 2020 | 16:37תמיד שהייתי באה לבית של חבר שלי הייתי אופה משהו טעים וכולם היו עפים על זה.
רק שאף אחד לא ידע שלא היה לי באמת מושג איך לאפות והייתי משתמשת הקופסאות המוכנות של פילסברי.
אף אחד לא יודע עלי שאני דווקא שמחה על הבידוד החברתי של הקורונה, כי אני הכי אוהבת להשאר לבד בבית ובשקט שלי עם בן הזוג שלי. בזמן שאחרים משתגעים בבידוד עם בן הזוג, אני מאושרת להיות רק איתו (למרות ואולי דווקא בזכות זה שאנחנו ביחד כבר 8 שנים יחד).
מאת: שירה | 1 במאי 2020 | 15:42עכשיו אני לא צריכה לתרץ לאף אחד למה אני לא יכולה להגיע/להתארח/לארח.
אני אגלה לכם משהו שאף אחד לא יודע עלי. אני בחורה מאוד טובה ואני משתדלת אחת לשבוע להכין אוכל ולתת סכום כסף צנוע למשפחה שגרה כמה רחובות ממני. בחיצוניות אני נראית קשוחה ומעט מרוחקת וסנובית, אבל מבפנים אני הכי רגישה ותמיד חושבת איך להועיל ליקום ולו במעט. אל תגלו….שלא יתחילו להתקרב אליי או לנצל אותי. בריאות וחזרה מהירה לשיגרה לכולם.
מאת: רינת | 1 במאי 2020 | 15:14אף אחד מלבד המשפחה שלי לא יודע…. שאובחנתי כמחוננת כשהייתי ילדה.
מאת: עליזה | 1 במאי 2020 | 14:46עד גיל מסויים התביישתי לספר לחברות כי חשבתי שזה יתייג אותי כיותר "חנונית" ממה שכבר הייתי, וכשגדלתי לא מצאתי לנכון לספר את זה. הרגיש לי מוזר לדבר על זה, ובכלל לדבר על עצמי.
בכל אופן, אמא שלי היחידה שעוד לפעמים פולטת "יאא חנונית שלי! עם איי קיו 157"
אף אחד לא יודע עלי שכבר חודשיים לא הלכתי לפגוש את אמא שלי ובתקופה האחרונה הבנתי כמה אני מעריצה אותה ודומה לה. במשך שנים, בשגרת הלילה של לפני השינה אני שמה קרמים ומסתכלת על עצמי במראה, עם כל המחשבות שרצות בזה. בחודשיים האחרונים התחלתי לאט לאט לראות את אמא שלי בי, ואם בעבר זה היה מרתיע אותי בחודשיים האלו זה היה גורם לי לחייך – אם בעבר הפנים שלי היו מלאות בפצעים בגלל הגנטיקה היום הן חלקות כי היא דאגה לקחת אותי לכל המומחים שיש כדי שאהיה "אישה מטופחת שאוהבת את עצמה" כמו שהיא תמיד רצתה שאהיה. אז אף אחד לא יודע שכבר חודשיים לא פגשתי את אמא שלי פיזית אבל אני פוגשת אותה ערב ערב מול המראה – עם הרבה געגוע, גאווה וחיוכים. ועור נעים למגע. אשמח לתת את המתנה לאמא שלי, כדי שהיא תהיה "אישה מטופחת שאוהבת את עצמה", כמו שאני בזכותה.
מאת: דנה | 1 במאי 2020 | 12:29לפני תשע שנים הייתי בחופשת לידה וגיליתי את עולם הבלוגים. הצטרפתי לקבוצות פייסבוק של בלוגרים, פתחתי בלוג והתחלתי לכתוב על מוצרים שונים שהתנסיתי בהם. באופן מהיר למדי הכרתי משרדי יח״צ והתחלתי לקבל הזמנות לאירועים ומוצרים לסקר בבלוג שלי. מאחר ואני פסיכולוגית, לא רציתי שידעו עליי פרטים וניהלתי את הבלוג כאנונימית. התפתחו אצלי שני עולמות מקבילים: חלק מהשעות ביום אני פסיכולוגית וחלק בלוגרית. שני העולמות לא נפגשו ולא התערבבו. תשע שנים ועד היום רוב המשפחה שלי והחברים לא יודעים שיש לי בלוג
מאת: עדי | 1 במאי 2020 | 11:32אף אחד לא יודע שמגיל קטן יש לי חלום להיות שחקנית. עם השנים אני הבנתי שכנראה אשמור את החלום הזה לגלגול הבא, כשיהיה לי את הכישרון המתאים :)
מאת: יעל | 1 במאי 2020 | 10:49אחד לא יודע עלי שאני זמרת ממש טובה – הייתי הסולנית במקהלת הסודי והתיכון ותמיד דיברו עלי בתור הדבר הגדול הבא בתחום. אבל בחיים כמו בחיים הכל משתנה, ובצבא התגייסתי בכלל לתחום אחר ומאז לא חזרתי לשיר. רק במקום אחד אני מרשה לעצמי לשיר- באמבטיה לעצמי בהחבא….
מאת: miriam | 1 במאי 2020 | 10:26במהלך העשור האחרון השלתי 23 ק"ג ממשקלי, רבים יודעים את זה עליי ורבים שפוגשים אותי היום תופסים ממני "אישה רזה". אבל מה שאף אחד לא יודע עליי- זה שאת המלחמה לתזונה נכונה, מאוזנת, שמירה על הישגים אני מנהלת יום יום, 24/7. זה לא נעשה קל יותר, או פשוט יותר, אף פעם. גם אחרי עשור אני משתתפת בכל שבוע בקבוצת תמיכה (ועדיין שואלים אותי "למה את צריכה את זה? את רזה")- הרבה אנשים לא מאמינים שזה באמת "לא יעבור לי". השמנה, נטייה להשמנה, וגרגרנות ואהבת אוכל.. לא עוברות! (לי בכל אופן) ויותר מזה… אני חושבת ש"שמן" זו תכונת אופי, שיש לה גם הרבה ייתרונות זה בהתאמה- כמו שאני אוהבת הרבה טעמים, מאכלים, מזונות, התנסויות קולוניריות.. והכל בכמויות גדולות… ככה גם בחיים- אני אוהבת הכל הרבה- אנשים, תחומי עניין, עיסוקים, לנסות דברים חדשים.. בדיוק כמו באוכל.
מאת: שקד ינאי | 1 במאי 2020 | 10:08ועל זה נאמר- תמיד צריך לראות את חצי הכוס המלאה. או חצי הקרם המלא ;)
שהיו לי הפרעות אכילה..סבלתי מזה ורק עכשיו חזרתי לעצמי אני כ"כ שמחה להיות במצב טוב שוב זו הייתה תקופה מזעזעת וקשה לדבר עליה
מאת: יפית | 1 במאי 2020 | 09:19