מתנה בשישי: חבילת טיפוח של Payot בשווי 615 שקלים

עשיתי תואר ראשון בגיל 50

במשך שנים רציתי לעסוק בתחומים של אסתטיקת הגוף (קוסמטיקאית, בניית ציפורניים וכד'). הלחץ של הסביבה היה שאלך ללימודים אקדמאים. השנה, אחרי 3 תארים ו15 שנות ניסיון החלטתי ללכת אחרי החלום האמיתי וללכת ללמוד איפור. שזה ההישג הכי גדול שלי. לעשות משהו לעצמי בלי לדאוג מה אחרים יגידו ויחשבו…..

ההישג שאני הכי גאה בו ללא ספק, הוא שחזרתי בשאלה בגיל 16, ברחתי מהבית, רשמתי את עצמי לתיכון חילוני, השלמתי לבד את כל החומר שהיה חסר לי, וסיימתי בגרות בהצטיינות! כל זה לבד, ללא עזרה ובלי רחמים עצמיים. אני מודה לעצמי על הבחירה הזו עד עצם היום הזה, וזה גרם לי להאמין בעצמי שאני יודעת מה טוב בשבילי.

בצעירותי ניסיתי המון פעמים ולא הצלחתי ה לפני מספר שנים לא מזמן, ההישג שאני הכי גאה בו הרישיון נהיגה כאחת עם בעיות קשב וריכוז וליקוי למידה מאד גבוהים לא התייאשתי ואמרתי לעצמי גם אחרי המון נסיונות הבטחתי לעצמי בכל מחיר להצליח ולא להתייאש ואכן אחרי נסיונות רבים הצלחתי להוציא רישיון והיום אני גאה בעצמי ולא תלויה באף אחד אחר ומאד עצמאית קראתי כת התקנון ומאשרת אותו

האמת היא שכשמדברים על הישגים, הדבר הראשון שהמוח חושב עליו זה הישגים מקצועיים או חומריים. אבל כשנצבתי לחשוב על השאלה מתוך חוויית החיים שלי, האמת היא שההישג שאני הכי שמחה בו הוא בכלל הישג רוחני- כזה שאי אפשר למדוד בכמות, אבל הוא זה שהפיק לי הכי הרבה איכות מכל ההישגים המקצועיים או האקדמיים או וואט אבר. ההישג הזה הוא ההצלחה שלי בעבודת המידות שלי. יש לי משהו באופי שלי, מעין פחד פנימי אולי לא מספיק בטחון: כל פעם שמשהו לא מסתדר כמו שתכננתי, אני נוטה לקוות להכי טוב אבל לצפות להכי פחות (כמו שאומר השיר)- וזו חתיכת תכונה הרסנית. מצאתי את עצמי מתמודדת עם פרידה קשה מאהוב, עם אתגרים בריאותיים שהובילו לעיכוב מקצועי ולחוב- כל פרט היה מטלטל את עולמי עד כדי אפיסת כוחות. עד שהבנתי שאני חייבת לגלות את נקודת החוזק הפנימית שלי. כמו ספר עב-כרס אפוף אבק, ניערתי את כל המחשבה השלילית. חזרתי להיתלות באוצר השפע האלוקי- כי בעצם מה אני?- אני רק בת אדם, יש כח חזק ממני שמשגיח, אוהב ומגן- התחלתי להתחזק באופן שיטתי במידת הביטחון, למדתי והתפללתי. תרגלתי נשימות בטניות וחשיבה חיובית, הכרחתי את עצמי לא להגיב כשחוויה שלילית מגיעה לפתחי, כי הדבר רק מנציח את הישנותה. חזרתי לשתות ממעיין הנעורים שלי וסוף סוף התחלתי להרגיש רוויה. הבנתי ש"אני" זה אותיות "אין", אני הכל, שהרי השם צילי על יד ימיני, אך אני גם לא כלום, שהרי הכל ממנו. ונכון, זה קשה (ובעצם זו עבודה יומיומית)- חודשים של עבודת כפיים מייזעת בה נלחמתי עם התת מודע (הלא נודע) שרצה לסחוב אותי לדפוסים הישנים. לפעמים הרגשתי שזה כמו לנופף בחרב בחדר חשוך מול אויב שאין לך מושג מי הוא ואיך הוא נראה, אבל ככל שתרגלתי יותר וחזרתי לאוצרות שלי, גיליתי שבדרך שביקשתי לילך, השם הוליך אותי- ולאט לאט נדלקה עוד נורה, עוד הארה מחשבתית- עד שהחדר כולו הואר. וזה הישג אדיר. היכולת לבטוח ולדעת שאפשר לשחרר, אפשר להניח את הראש ולנוח על כתפיים רחבות ולהיות בטוחה שהכח היחיד בעולם רוצה את טובתי יותר ממה שאני רוצה את טובתי. השינוי המחשבתי הזה הוביל אותי לשינוי התנהגותי אדיר ולאיכות חיים גם בתוך נסיבות מאוד קשות לצערי, וזה לגמרי ההישג בו אני הכי גאה, ואני אסירת תודה שזכיתי להיות כלי להכיל אותו ואת ההשלכות המדהימות שהיו לו על חיי. "מזמור לתודה הריעו להשם בני אלים"- אלו אנחנו, ואשרינו שזכינו להיות בנים הסמוכים על שולחן אבא ענק זה… תודה (:

ההישג שאני הכי מתגאה בו הוא שלאחר שצלחתי את התואר הראשון יחד עם הריון ראשון,במקום העבודה שלי ממש לחצו שאחזור בסיום החופשת לידה הרגילה,התעקשתי שאני מוכנה לחזור רק אם התינוקת תגיע יחד איתי ואחרי שיחות ארוכות ההנהלה הסכימה ,וכך יצא שהעברתי ישיבות והדרכות עם תינוקת עד גיל 10 חודשים ולא רק אני כל הצוות טיפל בה.

אני הכי גאה בהשג שלי בשבע שנים האחרונות. זה אולי ישמע לחלק כדבר רגיל , אך עבורי זה הישג שאני ממש גאה בו! מבחורה מפונקת הפכתי לבחורה אחראית ורצינית ולא סתם. הייתי רגילה שאבא שלי דאג לכל ולצערי הרב הוא ניפטר, ז"ל. היה לי חבר במשך שלוש שנים וגם הוא דאג לכל. היום אני עובדת , משלמת חשבונות, אחראית לקניות ואני מאוד מסודרת. והכל אני עושה לבד, בלי עזרה או עצה ואני ללא זוגיות. אני מאוד גאה בעצמי על השינוי ובכל בוקר אני מחייכת למראה מהשינוי שעשיתי ומכך שגם לבד אני מסתדרת יפה מאוד!

ההישג שאני הכי גאה בו הוא סיום התואר שלי במשפטים עם כל האתגרים שהיו לי בדרך – התחלתי בשנה א׳ תוך כדי עבודה בשלוש משרות שונות כדי לממן את התואר שלי. במהלך אותה שנה סעדתי את סבי ז״ל עד שהלך לעולמו. שבועיים אחר כך בעלי איבד את אמא שלו, מאותה מחלה שבה חלה סבי. בשנה שאחרי התחלתי עבודה חדשה ובמקביל התנדבתי כדי לסייע לפונים להשיג דיור ציבורי. בשנה שאחרי בעלי ואני התארסנו ועבדנו במרץ תוך כדי פרויקטים לתכנן את החתונה שלנו. בשנה ד׳ והאחרונה לתואר עברנו לגור בעיר אחרת, כתבתי סמינר, התחתנו, קיבלנו את התואר ונכנסתי להריון :)

להתקבל לטכניון למסלול לאדריכלות נוף שזה הדבר שחלמתי ללמוד

אני הכי גאה ביכולת שלי להשתנות, ולשנות את המציאות שלי יחד איתי, לא לפחד להחליף מקום עבודה או אפילו מקצוע, ( לעבור מעבודה יוקרתית בהייטק, להוראת יוגה) להחליף מקום מגורים ולהתרחק קצת מהמשפחה והחברים, לצאת מהאיזור הבטוח, להתמסר אל הלא נודע

הדבר שאני הכי גאה בו הוא ששנה שעברה התקבלתי ללימודים בחו׳׳ל, ולמרות כל הסיכויים (אני לא לומדת באנגלית אלא בשפה זרה) הצלחתי לעמוד בזה ועכשיו אני בשנה שנייה של התואר

לא מזמן התחלתי אץ התואר הראשון שלי, ובהתחלה היה לי נורא קשה שכבר חשבתי לפרוש, ואז אמרתי לעצמי שאם עני אעבור את הסמסטר הראשון בהצלחה כולל המבחנים זה סימן שאני צריכה להמשיך, זה היה התנאי שלי לעצמי. ובאמת המשכתי ללמוד עם כל החששות שלי וברוך ה' עברתי בהצלחה, ואני כל כך גאה בעצמי כי חשבתי שאני כיבכול לא ראוייה ללימודים האלה אבל הכל הסתדר ברוך ה'.
אני מאשרת שקראתי את התקנון ומסכימה לדבריו.
Hgkakd156@gmail.com

ההישג שאני הכי גאה בו
הוא היותי אמא לחמישה ילדים ביולוגיים פלוס 3 לא ביולוגים..
אמא במשרה מלאה שמצליחה לגדל את הילדים לחשיבה חופשית להאמין בעצמם לאהבה בינהם וכבוד הדדי ושפה נקיה.. ומקבלת ומכילה ומאפשרת להם להיות הם באהבה ללא תנאי.
דואגת לכל צריכהם הפיזיים ןהרוחניים.
זה הישג עצום כשאני רואה את הדור היום וכמה הם אומללים ברדיפה אחרי הישגיות.. וכמה ההורים לוחצים כדי שיגשימו את הרצונות של ההורים ואף אחד לא עוצר רגע ומבין שהם ילדים אבל לפני הכל גם בני אדם שהגיעו למסלול חיים שנועד רק להם.. אילו היה לי מקום בבית הייתי לוקחת עוד ילדים כי מבחינתי זה הצלת נפשות אמיתית:)

אחרי שנים ל ניסיונות להכנס להריון וטיפולים,הצלחתי להקלט ולהביא תינוקת מהממת לעולם.שנה אחרי כבר זה קרה באופן טבעי. אין ספק ששתי האהובות שלי הן ההישג הכי הכי הכי בעולם.

ההישג הכי גדול שלי :
אני מאוד אוהבת חתולים מאז היותי ילדה במושב ,
יש לי חתול רחוב שאימצתי לחיקי באהבה גדולה והוא היה מפוחד , כל פעם ליטפתי קלות , עד שיתרגל אליי ותמיד אמרתי הלוואי שאוכל להרים אותו זה יהיה ההישג הכי גדול שלי !
הוא הלך וגדל ואני קצת חששתי מהתגובה שלו , אז זה לא קרה , השנים חלפו וטרם זכיתי להרים אותו ואז ביום ביום אחד סתמי , הוא נכנס לבית ועלה על השולחן והיו אנשים שקצת חששו מהעניין ואני בתגובה אינסטינקטיבית הרמתי אותו והורדתי אותו לרצפה , הוא הביט בי ואני בו כלא מאמינה – עשיתי זאת ושנינו היינו מרוצים ! ( ;
מאז אני מרימה אותו באופן קבוע ואין ספק שזה ההישג הכי גדול שלי !! מחתול רחוב לבן משפחה אהוב ומוערך 3>