מתנה בשישי: מוצרים של פולה בליק בשווי 760 שקלים

ספרו לנו מה איבדתן ומצאתן במקום הכי לא צפוי ואולי תזכו במוצרים של פולה בליק בשווי 760 שקלים

מאת Fashion Forward | ‏ 6 פברואר 2020

מתנה בשישי (צילום: תומר מסינגר)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

מוצרים של פולה בליק בשווי 760 שקלים:
Serum Pola Gen Active – סרום אנטי אייג'ינג להצערת העור
Magic Drops 3 – תמצית סרום המכילה תאי גזע להאטת הזדקנות העור

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

מה איבדתן ומצאתן במקום הכי לא צפוי?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 760 שקלים
ניתן להשיג בזריצקי 4, תל אביב, בדיוטי פרי ג'יימס ריצ'רדסון ועל מטוסי אל-על

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 9/2/20 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר בתליון זהב של PADANI בשווי 780 שקלים היא לימור, שסיפרה לנו מתי נתפסה עוברת על החוקים: "בגיל 8 בדרך חזרה מבית הספר מצאתי גור חתולים אפור וקטן שכנראה ננטש על יד אמו. ידעתי שאין סיכוי שאמא תסכים לי לגדל אותו אז הכנסתי אותו לילקוט ומשם הכנתי לו בית קטן בקופסת נעליים מתחת למיטה. לאחר 3 ימים חזרתי מביהס ומסתבר שאמא גילתה את הסוד אבל כשראתה את המתיקות ועם המון תחנונים ובכי ממני הסכימה להשאיר אותו! 12 שנה גידלנו את שולמן החתול האפור שלי' ומסתבר שזו העבירה על החוקים הכי טובה שעשיתי בחיים!".

השאירו תגובה לבטל

סיפור אמיתי – בחיי.
בגיל ההתבגרות – כמו לכולם, היה לי גשר בשיניים.
באחד מימי החופש הגדול, ראיתי נער שחיבבתי מתקרב לעברי והחלטתי להוציא את הגשר ולהכניס אותו למכנסי הברמודה שלבשתי (בכל זאת, מדובר בשנות ה- 80). בקיצור, לאחר זמן מה, רציתי להוציא את הגשר מהכיס והסתבר שהיה לי חור בכיס והגשר נפל.
בעודי רועדת, כיצד אספר להוריי שאיבדתי את הגשר, נאלצתי לעדכן אותם ואף נענשתי על כך.
כשנה וחצי לאחר מכן, האדמה פלטה את הגשר מתוכה ומצאתי אותו בגינה בה עמדתי עשרות פעמים מונח לו.
מיותר לציין שמזג האוויר והחול הפכו את הפלסטיק לקשיח וסדוק, אך בכל זאת מדובר היה בגשר שלי.
בזמנו נענשתי על כך אך היום זו כבר אנקדוטה משעשעת
מאת: ליאת |‏ 21 בפברואר 2020 | 06:22
כשעבדתי בעבר באריסות לאוטוקלב סטאריליזיה הנחתי בכיס את העגילים דלי מפנינים בכיס החלוק ובטעות בסוף היום במקום להניח את החלוק בערימת הכביסה המלוכלכת הנחתי את החלוק בערימה הקיה ואז בטעות קיפלו את החלוק והניחו אותו באוטוקלאב לסטרילזציה .חיפשתי בכל מקום אפשרי ולא מצאתי.שבועה אחרי כשהגעתי לעבודה לקחתי מהמדף את החלוק ולהפתעתי מצאתי בכיס החלוק את עגיל י הפנינים שלי
מאת: סיגל |‏ 11 בפברואר 2020 | 20:57
אימי ז"ל נפטרה לפניי שנתיים. היא הייתה אומנית.
בכל התמונות שלה, וכל הילדות שלי הדבר החומרי הכי זכור לי ממנה זו טבעת מיוחדת שליוותה אותה ולא משה מאצבעה מאז נעוריה ומאז שאנחנו זוכרים אותה. נעשתה בעבודת יד בצבע טורקיז חזק, צבע שהיה מאוד מזוהה איתה.
ידעתי שהיא הורידה אותה במהלך טיפולי הכימותרפיה, אך אחרי מותה לא מצאנו אותה.
חיפשנו את הטבעת בקדחתנות, שאלתי את אבי, חיפשתי באוטו שלה, בדברים שלה שהעלו את הריחות מלאי הגעגועים…
יחד עם האבל על לכתה התאבלתי שאפילו סימן ההיכר שלה- לא נמצא.
בעלייה לקבר לאחר 30 יום נפגשנו בבית הוריי לפניי שיצאנו לבית הקברות.
ואז, כבדרך אגב, אבא שלי שולף את הטבעת בנונשלנטיות מכיסו ואומר לי- "אה, רציתי להגיד לך שמצאתי"
"איפה?" שאלתי. "בתיק שהיה צמוד אליה בטיפולים, תיק ירוק טורקיז".
עד היום לא מבינה איך פספסנו את התיק הזה ואיפה הוא היה, אבל הטבעת על אצבעי ולא משה ממני כל עוד אני חיה ונושמת. מרגישה שכך היא איתי באיזשהו אופן.
מאת: יולי |‏ 9 בפברואר 2020 | 15:56
זה היה לפני 7 שנים בערך…
חזרתי מניו יורק עם משקפי שמש חדשות מהממות של שאנל,
כשחזרתי ארצה יום אחד שמתי לב שנפל לי סמל ה-CC של המשקף בצד אחד.
זה היה פשוט נוראי.
מבחינתי משקפי השמש ״הלכו לפח״ איך אפשר ללבוש אותן כשצד אחד חסר הסמלי ״חור בצורתו״

בחיים לא חשבתי שאמצא אותו כי זה כה קטן ושברירי
עד ש…. שבוע לאחר מכן בכניסה לבניין שלי מצאתי אותו! והדבקתי את זה חזרה עם דבק מגע למשקפי שמש ועד היום זה החזיק והמשקפיים המהממות עדיין עימי
מאת: גילת |‏ 9 בפברואר 2020 | 15:16
הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו – לפני זמן הייתי צריכה למכור את הרכב שלי ולבצע העברת בעלות ובשביל זה הייתי חייבת את התעודת הזהות שלי , הפכתי את כל העולם ולא מצאתי אותה וזה גרם לי לעכוב במכירת הרכב התעצלתי ללכת למשרד הפנים לחדש (ידוע ששם צריך "לישון " עד שהתור שלך מגיע מליון אנשים) ראיתי שאני לא מוצאת לא רציתי לפספס את הקונה בכל זאת הלכתי למשרד הפנים המתנתי בתור ועשיתי תעודה חדשה (ביומטרית ) ומכרתי את הרכב , אחרי חודש בערך אני מטיילת עם הכלב שלי בשכונה ברח' צדדי שם אני מדי פעם מחנה את הרכב רק אם אין מקום זה קורה אחת ל… אני רואה על הרצפה שקית עם ניירות אני מרימה את השקית ומתברר שזו שקית שלי אשר נפלה לי מהרכב ולא שמתי לב בתוך השקית הייתה התעודת זהות הישנה. מצד אחד כעסתי על עצמי שרצתי והוציאתי חדשה והייתי גם חייבת לבטל את הישנה ומצד שני אני שמחה כי אף אחד לא מצא ולא עשה שימוש בה
מאת: anat |‏ 9 בפברואר 2020 | 11:58
הייתי ילדה בת 10 בערך, כבר התחלתי להרגיש את השינויים שבי, גדלתי להיות ילדה דעתנית ומורדת.
אמא שלי חזרה מטיול בחו"ל והביאה עמה טבעת כסף עם אבן שחורה, היא אמרה לי שהאבן תשנה את צבעה כאשר ישתה לי מצב הרוח(בדיעבד הבנתי שהאסן שינתה את צבעה עם שינוי הטמפרטורה של היד שלי). אהבתי את הטבעת כל כך הראיתי אותה לכל החברות שלי שהיו מוקסמות מהטבעת, היה למה מראה של טבעת של הגדולים, היא נראתה יקרה מאוד ובאמת שינתה צבע מדי פעם.
כל כך אהבתי את הטבעת ואת אמא שהביאה לי אותה.
בחופשת הפסח יצאנו לנפוש בחוף באילת היינו שם שבועיים תמימים, במהלך השבועיים הייתי ילדת חופש, נטולת דאגות ונהניתי כל כך מהמים הכחוליים, החול הלבן והשמש הרותחת!
השתזפתי כל כך, ורק על האצבע הקטנה לי היה כתם עור לבן שלא השתזף בגלל הטבעת המושלמת שלי.
חזרנו הביתה ואז ההורים החליטו להמשיך ונוסעים לסוף השבוע לטבריה, שם נישן על החוף ליד הכינרת. שמחנו כל כך, שוב חופש!
הגענו לחוף, אבל אמא לא סיפרה שמגיעים גם חברים שלהם והיות איתנו, אני שמשו מה לא אהבתי את הדינמיקה שהשתנתה ואמא שפתאום הפכה להיות יותר עם החברים קינאתי וכעסתי מאוד, עמדתי מולה וביקשתי שתבוא איתי לשחות במים, היא סרבה ואמרה לי שבועיים תמימים לא היית צריכה אותי, פתאום את לא יכולה בלעדי? המשפט הזה נשמע לי נוראי! כעסתי כל כך ורצתי לכיון שפת המים השמש כבר שקעה וממש התחיל להחשיך, הוצאתי את הטבעת היפה שלי הטבעת המשולמת שרק לי יש כזו ויחד עם הדמעות שלי והפגיעה השלכתי אותה למים. הסתובבתי והלכתי לשבת לי בצד לבד.
כל הלילה בכיתי, איך זרקתי את הטבעת שאמא הביאה לי? לא העזתי לספר לאף אחד. הרגשתי שאני צריכה להתבייש בהתנהגות האנוכית שלי, בבוקר קמתי ראשונה עם אור ראשון לקחתי את מברשת השיניים ורצתי לשפת הכינרת למקום שעמדתי בו אתמול והחלתי לצלול ולחפש את הטבעת, שעה עברה, שעתיים… כלום העיניים שורפות לי כל כך, אני ממשיכה וממשיכה ואז פתאום אני רואה אותה מונת על אבן מתחתי ממש ממתינה לה שם שאני ארים אותה! למזלי היא חזרה אלי! אנחת רווחה!
חזרנו הביתה בסוף השבוע והכנסתי אותה לקופסאת תכשיטים שלא תלך לי לאיבוד לעולם!
בדיעבד, היום אני לא זוכרת מתי ואיפה היא נעלמה שוב… עם השנים… אבל הזיכרון חקוק לי בליבי לנצח!
מאת: אסתר ניר |‏ 9 בפברואר 2020 | 11:39
לפני החתונה ביקש ממני הרב להוריד טבעות מיותרות הורדתי טבעת יהלומים קטנה שאימי קנתה לי ליום הולדת 16, היא בעיקר סמלית ופחות יקרה, ביקשתי מחברתי שתשמור לי עליה.
לאחר החופה ביקשתי את הטבעת שאני אוכל לשים מהלך הערב (התאמתי את כל הלבוש והתכשיטים כמובן לשמלת הכלה) חברתי חיפשה ולא הצליחה למצוא, היא נלחצה ברמות מטורפות והתחילה לחפש בכל אזור החופה יחד עם בעלה, חברותי ואחי.. אחרי שהבינה שהיא לא מוצאת אותה התחילה לבכות בהיסטריה.
בינתיים אני חגגתי בחתונה אבל שאלתי חברות אחרות היכן היא ולמה היא גם לא רוקדת, הן המציאו תירוצים ולבסוף היא הגיחה עם עיניים דומעות, מיד הבנתי שמשהו קרה ושאלתי אותה מה זה.. היא לא סיפרה לי עד ההפסקה והתחילה שוב לבכות והבטיחה להחזיר לי את העלות הכספית של הטבעת. כמובן שדחיתי את הצעתה ואמרתי לה שזה לא חשוב, זה חפץ, העיקר שהיא פה ושלא תבכה בחתונה שלי כי זה מביא מזל רע..
כעבור שנתיים מצאתי את הטבעת בתיק קטן שכנראה לקחתי ליום החתונה וקצת זמן אח"כ, התגרשתי..
הטבעת עד היום איתי
בן הזוג-לא :)
מאת: מיכל |‏ 9 בפברואר 2020 | 11:37
קניתי לפני כמה שנים טבעת מהממת לזרת של הוטקראון, כשהם עוד היו דוכן קטן בדיזינגוף סנטר.
היתי תקופה שלא ענדתי אותה וממש לפני שבוע התחשק לי להחזיר אותה חזרה. מרוב שקר היא נפלה ואבדה לי. חיפשתי והפכתי את כל הבית, חיפשתי ברחובות הסמוכים, ובגלל שבאותו יום הסתובבתי בטירוף בעיר אמרתי לעצמי שאולי אין סיכוי למצוא אבל- אנסה לשלוח לחמי על פני המים.

פרסמתי מודעת חיפוש בכמה קבוצות של נשים, קבוצות תל אביביות, ולאט לאט הפוסט צבר תאוצה.
המון נשים נהדרות הציעו לחפש ולפרסם, המון התבאסו בשמי, והמון שלחו דאגה וחיזוקים והרבה איחולים שאמצא את הטבעת. לא האמנתי לכמות הפניות והאכפתיות, זה היה מדהים ומילא את החלל הריק באור גדול.

כמה ימים אחכ, באתי להכין קפה, ניגשתי למקרר להוציא חלב, ותוך כדי שהתכופפתי, ראיתי משו מנצנץ אלי. הטבעת היתה שם, חיכתה בקור ובשקט. המקום הכי לא צפוי להיות בו. הרגשתי מבוכה גדולה ורציתי למחוק את הפוסטים, אבל היו כאלה שביקשו שאשאיר עבור אותן בנות שאיבדו תכשיט יקר, ורגע לפני שיאבדו את תקוותן למצוא אותו..

reutneo@gmail.com
מאת: רעות אשכנזי |‏ 9 בפברואר 2020 | 10:45
היה יום הולדת לבן זוגי, והחלטתי לקנות לו מתנה צמיד עור ולאפות לו עוגה. תוך כדי ההכנה של העוגה הוא התקשר אלי התחיל לספר לי על היום שלו ולעדכן אותי שהוא יצא מוקדם יותר מהעבודה והוא בדרך. מהלחץ רצתי לקחת את הצמיד ולהחביא אותו ותוך כדי ניסיתי למהר עם העוגה. איכשהו בדרך לא דרך הכנסתי את העוגה לתנור ורצתי להתארגן לבואו. עם כניסתו לבית באתי להפתיע אותו עם הצמיד. התחלתי לחפש בכל הבית ולא הצלחתי להיזכר מה עשיתי עם הצמיד. מבואסת אמרתי טוב לפחות יש עוגה שהכנתי, הבאתי את העוגה לשולחן יחד עם יין. הוא חותך את העוגה פתאום נתקל במשהו קשיח, מסתבר שזרקתי את הקופסא לבלילה ואפיתי אותה. העוגה לא יצאה אכילה אבל הצלחתי להפתיע בדרך מקורית של "הגשת" המתנה.
מאת: שירן |‏ 9 בפברואר 2020 | 10:35
כשהתגייסתי אמא שלי העניקה לי טבעת יהלומים שקיבלה בעבר מאבא שלי. לטבעת היה ערך ככ חשוב עבורי, והתגאתי מאוד לענוד אותה

במהלך עבודת המלצרות שלי במהלך התואר , איבדתי את הטבעת באחת המשמרות כאשר נכנסתי למטבח ועזרתי בהכנות לסרוויס. בסוף המשמרת רק הבנתי מה קרה, כולם היו על הרגליים וניסו לעזור.. אבל בינינו? מי יודה שמצא טבעת יהלומים ?? או יותר מזה , מי בא עם טבעת כזו למשמרת??
אכלתי את עצמי תקופה ארוכה מאוד ולא סיפרתי לאימי..
יום בהיר אחד, אחרי שנתיים שלמות!! כשעשו שיפוץ נרחב בסניף ופתחו את כל תעלות הביוב, הטבעת נמצאה והוחזרה אלי! זה היה נס משמיים !!!!
מאת: ליטל |‏ 9 בפברואר 2020 | 10:33
בשנה ב שלי ללימודים גרתי עם 2 שותפים שאהבו לארח הרבה. באחת הפעמים לפני שהאורחים באו החלטתי לעשות סדר בשולחן הקפה בסלון והעפתי את כל הניירות שהיו שם לפח ואפילו הגדלתי ראש והלכתי לזרוק זבל טרם הגעתם. לאחר שכל האורחים הלכו לקראת חצות אחד השותפים שלי התחיל לחפש בקדחנות אחר ברכה שמסתבר שהיה בה סכום כסף נכבד. לאחר חיפושים בכל הבית הנחנו שהמעטפה היתה על השולחן יחד עם שאר הבלאגן ופשוט זרקתי אותה לפח. וכך בחצות ירדנו למטה שלושתינו חמושים במטאטא ומגב (המקלות היחידים שמצאנו בבית) אחד השותפים נכנס פיזית לפח והתחלנו לנסות לדוג את שקית הזבל שלנו. כל פעם שמישהו עבר לידנו אחד השותפים התחיל לעשות הצגה של איך הוא איבד את הטבעת וזרק אותה ככה כדי שעוברי האורח לא יחשבו עלינו שלגמרי ירדנו מהפסים) לאחר כשעתיים מאומצות של חיטוטים בזבל נמצאה השקית המיוחלת, ולמזלי הברכה היתה בתוך מעטפה, כך שנמצאה האבידה ונשמרה בשלמותה, חזר שלום הבית וכולנו נשארנו עם זיכרון לכל החיים של אותו הלילה….
מאת: לרה |‏ 9 בפברואר 2020 | 10:26
זה סיפור עם מוסר השכל…. ללידת ביתי השנייה קיבלתי מבעלי מתנה שעון של לונג'י מאוד יפה אשר ענדתי בכל יום. אנחנו גרים בדירה שכורה עם מרפסת מאוד גדולה, וביום אחד שבו היו רוחות עזות, המרקיזה שבמרפסת נהרסה ובעל הדירה הזמין אנשי מקצוע שיטפלו בבעיה, בדיוק בזמן שחזרתי מהעבודה. לאחר שהם הלכו, חיפשתי את השעון ולא מצאתי אותו, חיפשתי בכל הבית ורק לאחר ייאוש החלטתי להאשים את בעלי המקצוע. בעלי הפציר בי שאני יחפש ממש טוב לפני שהוא מאשים מישהו, אך השעון לא נמצא ובלית ברירה האשמתי מישהו שהייתי בטוחה באותה עת שבו האשם. וכך חלפו להם השנים, וכלאחר שלוש שנים מצאתי את השעון באיזשהו קופסא איפור זניחה. לא יודעת איך זה הגיע לשם. לא שיתפתי את בעלי שהשעון נמצא כי לא רציתי שהוא יתבאס עליי. איזושהי נסיעה תמימה באוטו ביקשתי ממנו שיקטין לי את הרצועה בשעון (שכמובן לא טרחתי לענוב מפאת הפדיחה) הוא לתומו אמר לי שהשעון נגנב ועל איזה שעון אני מדברת בכלל. וכך התוודיתי בפניו . ועכשיו מס מסקנות: לשקר אין רגליים. הסודות בין בעל ואישה בבחינת עולם ומלואו. ועכשיו גם מהסיפור הזה אני מנסה להוציא מתנה…. מה נסגר איתי??? היו כמה ימים שחשבתי להתנצל בפני אותו אדם שהשמתי אבל לא יכולתי לשאת את הבושה ואת המבוכה…. לא רציתי כל כך להיות בסיטואציה הזו.
מאת: חני קרן |‏ 9 בפברואר 2020 | 10:16
קורה לכם שהכנסתם בגדים למכונת כביסה ולא כל מה שהכנסתם יצא?!?
אז לי זה קרה כשהכנסתי בגדים של התינוק שלי למכונה ובניהם גרביים… וכשהוצאתי לתלות שמתי לב שחסר הזוג השני של אחד הגרביים.
חיפשתי במכונה ולא מצאתי ואיך שהוא ירדתי מהעיניין. ולאחר כמה ימים שקיפלתי כביסה מצאתי את הגרב בשרוול של אחד החולצות …
מאת: נעמה טוויטו |‏ 9 בפברואר 2020 | 09:49
איבדתי אהבה ומצאתי אהבה- ושני הדברים קרו במקומות לא צפויים.
את האהבה שהייתה לי איבדתי באמצע חופשה, במקום הכי ציורי ובתולי שאפשר לחלום עליו.
פשוט הסתכלנו אחר על השנייה והבנו, אחרי 4 שנים, שזה לא זה.
מצאתי אהבה בספרייה של הלימודים, כנגד כל הסיכויים.
ישבתי בפקולטה של מדעי הרוח, למרות שאני לומדת משפטים ומישהו, שלא למד באוניברסיטה, ישב שם כדי לחכות לאחותו. הוא ניגש וביקש ממני את הקוד לווייפיי בספריה, התפתחה שיחה, ומפה לשם.. אנחנו מתחתנים :)
מאת: הילו |‏ 9 בפברואר 2020 | 09:38
כשהייתי בהריון מתקדם שאלתי מאמא שלי שרשרת עם תליון יהלום שהיא מאוד מאוד אוהבת כדי ללכת איתה לחתונה. כמה ימים אחרי נזכרתי פתאום שאני לא זוכרת איפה השרשרת ושיש מצב שהיא נפלה לי מהצוואר עוד בחתונה. לא רציתי לספר לאמא שלי והפכתי את העולם: הלכתי לאולם, עד החתן והכלה הגעתי שישאלו אם מישהו מצא וכלום. הייתי מיואשת. אחרי כמה שבועות הגענו לארוחה משפחתית אצל אמא שלי וראיתי אותה עונדת את השרשרת! כששאלתי אותה מאיפה יש לה את השרשרת היא אמרה לי "החזרת לי אותה ביום שאחרי החתונה את לא זוכרת?!". וכך טפשת הריון כמעט הורידה לי שנים מהחיים.
מאת: מיכל |‏ 9 בפברואר 2020 | 09:35
בחנות שניהלתי הייתי מביאה כל יום בפלסטיק מיוחד שקניתי די ביוקר פירות לאכול בארוחה בריאה ומרעננת. יום אחד הבאתי אותו ושכחתי לקחת חזרה הביתה. למחרת חזרתי לחנות ופתחתי אותה ולא מצאתי את הפלסטיק במקום שידעתי שהשארתי אותו. כשעמדתי להתייאש, הצצתי בפח ומצאתי אותו שם- מסתבר שהבוס שלי בא אחרי שעות העבודה, וומכיוון שהמזגן היה כבר סגור, המיץ של הפירות הסריח בחום, הוא התרגז וזרק את הפלסטיק לפח… כמו שהבנתם הוא היה בוס לבבי ונעים..
מאת: מרים |‏ 9 בפברואר 2020 | 02:44
אני גרה במרכז תל אביב ופעם אחת איבדתי את האוטו שלי. אני לרוב רוכבת על האופניים והאוטו לא משמש אותי יותר מידי ולכן באחת הפעמים שחזרתי מההורים חניתי לאחר חיפושי חניה ממושכים (כמו תמיד) ולצערי שכחתי לשים לב איפה חניתי. לאחר כמעט 10 ימים שהייתי צריכה את האוטו הבנתי שאין לי מושג איפה הוא…. התקשרתי לאמא שלי שהגיעה אחרי הרבה בכי ותסכול ואמרה שתעזור לי לחפש. שעה וחצי לא מצאנו – עלינו הביתה והפכנו כוס ואז שירדנו חזרה למטה ראיתי שהוא בכחול לבן ממש בבניין הצמוד
מייל:gbarwalter@gmail.com
מאת: בר ולטר |‏ 8 בפברואר 2020 | 23:08
לילה אחד אירגנתי את הבגדים גיהצתי וסידרתי שיהיה לי למחרת.
קמתי בבוקר באתי להתלבש ואין חצאית! היא נעלמה!
העמדתי על הרגליים בחיפושים את כל הבית, את ההורים שלי את האחים שלי ואין זכר לחצאית!!!
התחלנו כבר לאכל סרטים שנכנס גנב לבית ולקח תחצאית (כן!! פרץ לבית ולקח רק חצאית
מאת: מלכה גומרי |‏ 8 בפברואר 2020 | 21:46
שמי הודיה ואני בת 23.
יום אחד שמרתי על אחיין שלי בן שנתיים וחצי, הילד בתהליך גמילה שהולך לא ככ פשוט…
הלכתי למטבח להכין אוכל, ולאחר 20 דק בערך אני שמה לב שאני שומעת שקט דממה! והילד איננו!!! אני מחפשת בכל מקום אפשרי בבית, צועקת "ניתאי ניתאי איפה אתה?!?!?!" והילד לא עונה!! התחלתי לבכות ולהכנס ללחץ!! התקשרתי לאמא שלי כולי רועדת שאני לא מוצאת את הילד, תוך כדי ממשיכה לחפש. ופתאום מוצאת אותו מאחורי הוילון במקלחון לא פחות ולא יותר באמצע קקי!!!!! אין לי מילים לתאר מה שחוויתי באותו רגע! היום אני רק צוחקת על זה
מאת: הודיה גומרי |‏ 8 בפברואר 2020 | 21:42
אמא שלי הקפיצה אותי בוקר אחד לבסיס עצרנו לתדלק וכנראה בזמן שמילאתי דלק השארתי את האייפון על גג המכונית. המשכנו בנסיעה ולקחו לי איזה 5 דקות עד שהבחנתי שהפלאפון לא ברכב והבנתי מהר מה קרה.
עשינו פרסה לבית פתחתי מחשב ונכנסתי למצוא את המיקום של האייפון בזמן שאני מתפללת שולחת הודעות ומתקשרת ללא סוף.
הפלאפון הראה מיקום באיזור תעשייה בתוך מתחם משרדים עם למעלה מ3000 עובדים.
טוב, נסעתי.
עשיתי עוד כמה נסיונות של התקשרות בזמן שאני בחניה של המתחם אבודה ומתוסכלת.
ענה לי בחור אמר שאי אפשר לדבר בפלאפון כי הוא מרוסק והצליח להבין שאני בחניה.
חצי שעה שהוא מחפש אותי ואני אותו, לבסוף מצא אותי, הודיתי לו בטירוף נשמתי לרווחה ובלי לחשוב פעמיים נסעתי לעיר קרובה למסור את הפלאפון הדרוס שלי לתיקון ואפשר לומר תודה שלפחות לעשות ביטוח היה לי את השכל.
טוב הגענו כבר לשעה 13:00 בצהריים אני כבר בדרך חזרה הביתה עם טלפון חלופי ומקבלת שיחה מהמפקדת שלי.
הזכרתי כבר שאני חיילת שהייתה בדרך לבסיס בבוקר ולא הודיעה לאף אחד שלא מגיעה????
זה נגמר בשבועיים ניצול מצד המפקדת ועוד סיפור מטומטם לארכיון :)
מאת: בתאל דהן |‏ 8 בפברואר 2020 | 21:04
העגיל מברלין- לאחותי היה זוג עגילים שהיו עגילי המזל שלה (ראיונות עבודה, דייטים וכד'). לפני כמה שנים טיילנו בברלין ובשלב כלשהו שמנו לב שעגיל אחד נעלם. התחלנו לחזור את כל הרחוב, עם הראש במדרכה, מחפשות ומחפשות. אחרי חצי שעה התייאשנו והבנו שלעולם לא נמצא אותו. התיישבנו לנוח על ספסל ו…. העגיל חיכה מתחת לספסל!!!!! אכן עגיל המזל…..
מאת: גלית |‏ 8 בפברואר 2020 | 20:57
אז למען האמת זה קרה ממש עכשיו… יושבת בבית, מחליטה שבא לי גלידה, נכנסת לאפליקציה האהובה עליי בעולם Wolt- מזמינה לי גלידה מפנקת מאניטה וגם מזמינה חברות שיבואו .
השליח מגיע, אני לוקחת את הגלידה, נכנסת להתקלח … וכשאני יוצאת … אין גלידה!
מחפשת בכל מקום אפשרי, הופכת את הבית וכל מקום שנראה לי הגיוני לשים בו גלידה- אין!
החברות בדרך, אין ברירה, מזמינה גלידה חדשה. השליח מגיע, אני פותחת את הדלת, הגלידה הקודמת תלויה על הידית !!! איך? למה? כמה? אין לי מושג…. עכשיו אני צריכה להתמודד עם קילו גלידה.. :))
מאת: shani |‏ 8 בפברואר 2020 | 17:33
עברתי הליך רפואי לא פשוט נפשי ,לפני הניתוח ביקשו להוריד את כל התכשיטים.
התכשיט היחידי שהיה לי היו עגילי יהלום שקיבלתי מבעלי לפני עשר שנים.
בסיום הניתוח ולאחר התאוששות, בעלי ואמא שלי סיפרו לי שעגיל אחד אבד.
בנוסף להרגשה שהייתי בגלל הניתוח נוספה הרגשה של קארמה על העגיל.
עברו הימים ותחושת הבאסה עדיין ריחפה עלי, חזרתי הביתה לאחר שהעוזרות היתה ומה היא מצאה באחת החולצות שלי ??? את העגיל!!!
כנראה שהורדתי את הבגדים לפני הניתוח העגיל נתפס בחולצה ונשאר שם.
אין לתאר את האושר והשמחה.
מאת: לילי |‏ 8 בפברואר 2020 | 14:38
יום לפני נסיעתה של אחותי לטיול מתוכנן לארה"ב היא איבדה את הדרכון שלה(שבו מוטבעת חותמת הויזה).העניין גרם לסערה רבה ולתחושת חוסר אונים מהידיעה שהאפשרות של דחיית הנסיעה ,אם לא ביטולה-תעלה על הפרק. כולם נרתמו וחיפשו את הדרכון ללא הצלחה. בלילה , מס' שעות לפני הטיסה ..עליתי לעליית הגג ולהפתעתי הרבה מצאתי את הדרכון שלה בין הספרים ..אחותי קפצה עליי מאושר והתמלאתי בסיפוק עצום! אפילו קיבלתי ממנה מתנה שווה במיוחד מניו יורק !!!:)))))
מאת: עדי בן -ארי |‏ 8 בפברואר 2020 | 14:15
שלום :)
לפני שנה בערך נכנסתי לאטרף ניקיון בבית.
מצאתי כפפות ששכבו מתחת לכיור וחיכו רק לי! במשך חמש שעות ניקיתי את כל הבית וברגע שכל אדי האקונומיקה נגמרו הורדתי את הכפפות מהידיים.
וזה הזמן לציין כי טבעת הנישואים שלי תמיד נשארת על הכיור באמבטיה כשאני מתקלחת,מצחצחת שינים ואפילו שוטפת כלים רק מהפחד שהיא תחליק לי ותיפול..הפרעה משו..
בכל מקרה באותו יום חיפשתי בשיגעון את הטבעת ועוד במשך כמה ימים..איפה לא חיפשתי?? במכונת כביסה, בארון הבגדים ואפילו בתוך האוטו! לבסוף השלמתי עם העובדה שהיא פשוטה הלכה לי לאיבוד! ובעלי? בואו נגיד שהשם "חסרת אחריות" נשמע הרבה :)
לאחר חודש החלטתי שהגיע הזמן לחפש טבעת חדשה וכך היה. שישי הבוקר אצתי לחנות הקרובה להזמין טבעת, רק שלא מצאתי משהו שדומה לטבעת שלי. בצהריים חיפשתי שוב את הכפפות על מנת להתחיל את הניקיון היסודי, מכניסה את היד לכפפות, מרגישה משהו בתוך הכפפה והייתי בטוחה שמדובר בחרק מת!!! הפכתי את הכפפה וניערתי אותה, ומה יצא ממנה?!!?!?? הטבעת שלי!!!
מאת: נופר |‏ 8 בפברואר 2020 | 13:56
איבדתי אהבה ועבודה,ומצאתי אותה במקום הכי לא צפויה- בעבודה זמנית.מצאתי את הבן זוג והחבר הכי טוב בעבודה זמנית והיא הגיעה בזמן ובמקום הכי לא צפוי..

לפעמים מעט זה הרבה, ומצבים שנדמים לנו ככישלון/אכזבה יכולים להיות הזדמנות להצלחה גדולה. :-)
מאת: דניאל |‏ 8 בפברואר 2020 | 13:16
איבדתי את שמחת החיים שלי כשהתחלתי לעבוד במקום חדש שלא התאים לי כלל. היוקרה, המשכורת, המשמעות – כל אלה לא גרמו לי לחוש סיפוק מעבודתי, וכמובן שלא הייתה לי מוטיבציה לקום בכל בוקר ליום חדש. מצאתי את האושר בחזרה כשהתפטרתי ולקחתי לעצמי חופשה ארוכה בבית, חופשה שהחזירה לי את השקט הנפשי, שהחזירה אותי לחיים.
מאת: ענבל |‏ 8 בפברואר 2020 | 12:53
איבדתי שרשראת יקרה ללבי..
קשרתי מטפחת כפי שחברתי המליצה
שבוע אחרי נמצאה השרשראת במגירה של הגרבים.

מאשרת תקנון.
מאת: ענבל |‏ 8 בפברואר 2020 | 11:23
התחתנתי בגיל צעיר מאוד ושנינו היינו תפרנים וחסרי אמצעים.אבל בעלי לא ויתר וקנה לי טבעת נישואין יקרה מאוד של מותג ידוע ונחשק.כי טבעת נישואין זה לכל החיים..אחרי שנה וחצי,הבחנתי לפתע שהיא לא על האצבע! חיפשתי והפכתי כל מקום אפשרי.הטבעת כנראה החליקה ממני כי ירדתי במשקל.איפה לא חיפשתי-מפחי הזבל בעבודה ועד ציפיות הכריות.אין זכר לטבעת.בכיתי ימים ולילות מצער וממש כעסתי על עצמי.אחרי שלושה חודשים בערך,בעודי מכינה מרק במטבח,מוציאה את קופסת אבקת המרק מהמקרר,לוקחת כף,ופתאום אני רואה את הטבעת מנצנצת אליי מתוך כף מרק עוף!! צרחתי מהתרגשות! כנראה החליקה מהאצבע כשבישלתי הישר לתוך אבקת המרק עוף!
מאת: שחר מ. |‏ 8 בפברואר 2020 | 06:47
באחד מהסופשים בהם ביקרתי אצל ההורים התכוונתי ללכת לאימון בחדר הכושר -החלפתי בגדים, הכנתי תיק ולבשתי את המעיל. באתי לצאת מהבית אך להפתעתי גיליתי שהמפתחות של האוטו שלי נעלמו.
שעות של חיפושים בחדרים, במקלחת, במקרר,במיקרוגל – אין מקום שלא הגענו אליו… אחרי שויתרתי על האימון ועל שאר הלו"ז של אותו היום הלכתי אל ארון הבגדים כדי להחליף לקראת ארוחת הערב ולהפתעתי מתחת לערימת החולצות חיכה לו המפתח של האוטו .
מסתבר – שאמא שלי הניחה את ערימות הכביסה על השולחן עליו היה מונח גם המפתח והוא נכנס בטעות לארון יחד עם הבגדים.
מאז ועד היום למפתח שלי יש צנצנת מיוחדת בכניסה לבית והוא לא זז משם לשום מקום :)
מאת: מתן |‏ 8 בפברואר 2020 | 00:12
אבדתי את הפלאפון שלי בחוף גורדון בתל אביב בלילה של יום העצמאות ממש היה זרוק איפשהו בחול,ולמחרת התקשר אליי הבן אדם שמצא אותו והחזיר לי אותו (לא מישהו שאני מכירה ולא היה לי מושג שהיה באותו המקום) והסתבר שהוא גר ממש לידי באותה שכונה בירושלים
מאת: אלינה |‏ 7 בפברואר 2020 | 22:45
איבדתי עגיל יקר שענדתי ולאחר כמה ימים של אכזבה מצאתי אותו בפה של הכלבה שלי
מאת: טליה |‏ 7 בפברואר 2020 | 22:30
איבדתי את המפתחות של הרכב ומצאתי אותם במקפיא בתוך שקית סופר
מאת: אילנית פקטורוביץ |‏ 7 בפברואר 2020 | 22:09
החלפתי מצעים בחדרים והרמתי את המצעים והשמיכות כדי לכבס אותם, הכנסתי את הכל למכונת כביסה והפעלתי, לאחר עשר דקות הבת שלי שאלה אם מישהו ראה את הפלאפון שלה , כולנו נרתמנו לחפש ולא מצאנו ולא הצלחנו להבין למה מוצאים את הפלאפון , שהמכונה סיימה אחרי שעה ורבע אני מנערת את הסדינים והשמיכות כדי לתלות אותם ובום נופל הנייד על הריצפה, מיותר לציין שהפלאפון הלך לעולמו, הבת שלי התחילה לבכות וכמובן שיום למחרת הייתי חייבת לקנות לה נייד חדש.
ככה זה שאימא מעופפת ודרך אגב עוד המון דברים בפעמים אחרות נמצאו במכונת כביסה.
הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
מאת: בוהדנה קרן |‏ 7 בפברואר 2020 | 19:42
יום אחד לקחתי לאחותי את האוטו והיא בתמורה ביקשה ממני לקנות עבורה כמה פריטים ששמרו לה בחנות בעיר רחובות, הסכמתי ונסעתי.
כהרגלי התייאשתי מהר מאוד מלחפש חנייה ונכנסתי לחניון הקרוב- שבשיא הטכנולוגיה (אחמ אחמ 2019) לא מקבל תשלום באשראי! מפה לשם סיכמתי עם האחראי שאני מפקידה ת.ז והולכת למשוך מזומן מכספומט.
הגעתי לחנות וכשבאתי לשלם גיליתי שהאשראי לא עליי, המוכרת חייבה אותי ידנית ופתאום נזכרתי שאני חייבת לשלם במזומן לחניון- ביקשתי ממנה לחייב אותי ב15 שח נוספים (עלות החנייה) ולהביא לי אותם במזומן והיא סרבה- אקצר לכן את הסיפור:
העברתי יותר משעתיים ברחובות העיר רחובות בניסיון להעביר לאנשים 15 שח באפליקציית ביט על מנת שיביאו לי מזומן- מדגישה שוב רק 15₪!!
לאחר שסוף סוף הצלחתי במשימה חזרתי לחניון, שילמתי 15 שח וקיבלתי את הת.ז שלי בחזרה ובתוכה גיליתי את כרטיס האשראי;
אני לא יודעת מה זה יותר- לא צפוי או סופר מטומטם?
מאת: עמית |‏ 7 בפברואר 2020 | 18:29
ביום הולדת 5 של ביתי הקטנה ערכנו לה מסיבה עם הרבה אורחים בביתנו . בסוף המסיבה הכנסתי את כל הכלים למדיח ובבוקר כשפיניתי אותו ראיתי שחסרים 2 סכינים מהסט היקר שפתחנו לכבוד יום ההולדת. חיפשתי בכל הבית ולא מצאתי את הסכינים האבודים , בעלי הציע שאולי זרקנו אותם לפח יחד עם האשפה שזרקנו אחרי המסיבה . ירדתי לרחוב לאזור פחי האשפה ונלחצתי איך אני אמצא 2 סכינים בתוך ערימות של שקיות אשפה מ4 פחים . כשהתקרבתי לפחים פתאום שמעתי מנגינה של HAPPY BIRTHDAY מתנגנת מהפח .
מיד הבנתי שהמנגינה היא מהנר המנגן בצורת פרח שהדלקנו במסיבה והמשיך לנגן עד ליום למחרת !! חפרתי ומצאתי את השקית ובה הנר ושני הסכינים . ללא ספק הנר הציל אותי ואת הסט היקר שלי .
מאחלת לסינים בריאות ושהמגפה תעבור כמה שיותר מהר כי המוצרים שלהם באיכות מעולה!
מאת: אולגה |‏ 7 בפברואר 2020 | 18:17
לפני כמה שנים בעלי ואני גרנו בקנדה ואחרי סופת שלגים שלחתי את בעלי לגרוף את השלג שבחוץ ליד המכונית ובמהלך הגריפה הוא לא שם לב ונפלה לו הטבעת נישואים לשלג וברגע שהוא שם לב הוא כבר לא מצא אותה בתוך השלג…
אז חיכינו יותר משבוע עד שהשלד ימס והלכנו לחפש אותה במקום שהוא גרף והתעסק חיפשנו במהלך שעות טובות ולבסוף מצאנו אותה :)
מאת: מאיה מיכאלי |‏ 7 בפברואר 2020 | 18:10
אני אמא לארבעה מתבגרים שהחיים שלהם סובבים סביב משחקי מחשב ופלייסטיישן. הלימודים לא בראש סדר היום שלהם בכלל וגם מבלים שעות על גבי שעות במשחקי מחשב. החלטתי לעשות מעשה והחבאתי את הנשלטים בכדי למנוע מהם לשחק. אכן המהלך עבד מצוין……..אולי אפילו יותר ממצוין כי לצערי לא זכרתי איפה החבאתי אותם . חודשיים הם הפכנו את הבית למצוא את השלטים והם לא נמצאו. הילדים העלילו עליי סיפורים ששמתי בשקית וככל הנראה זרקתי בפח או שהמנקה גנבה אותם.
בחג הפסח הם לקחו את הכסף האישי שלהם ורכשו שלטים חדשים.
הבטחתי יותר לא להחביא להם הצטערתי מאוד…..
לפני מספר שבועות שחיפשתי באחד הימים הגשומים את הכפפות והכובע בארון בגדים מצאתי את …..השלטים.
מאת: רויטל נאמן יהל |‏ 7 בפברואר 2020 | 18:09
כשהייתי בת 6 קיבלתי מדוד שלי טבעת קטנה משובצת בארבע אבני ספיר כחולות. שמרתי אותה בתיבת תכשיטים עד שיום אחד הוצאתי אותה והסתובבתי איתה בבית.
כעבור מספר שעות אני מגלה שהטבעת נעלמה, חיפשתי בכל מקום אפשרי בבית אבל לא מצאתי אותה.
כעבור כמה שנים הוצאתי סריג ישן מהארון והרגשתי בליטה משונה בכיס.. הטבעת שלי נחה שם (כמובן שכבר לא עלתה על אף אחת מהאצבעות שלי..)
אני שומרת אותה לבת שלי :-)
מאת: עינב |‏ 7 בפברואר 2020 | 17:54
איבדתי את הפלטה לשיניים, נכנסתי ללחץ היסטרי חיפשתי והפכתי את כל הבית ובסוף הייתי בטוחה שחבר של בעלי זרק אותה בטעות לפח אחרי ארוחה שאירחנו בבית,אחרי חודש מצאתי אותה בכיס של המכנס שלבשתי בארוחה,מזל שלא עשיתי חדשה.
מאת: הדר עשור |‏ 7 בפברואר 2020 | 17:52
יש לי טבעת שקיבלתי לכבוד בת המצווה מסבתי ז״ל.
לסבתא שלי אף פעם לא היה הרבה כסף, והיא חסכה הרבה זמן בשביל לקנות לי משהו משמעותי לבת המצווה.
לפני בערך 10 שנים (אני כבר בשנות ה-30 שלי…), הייתי אצל הורי – ופתאום שמתי לב שהטבעת לא על האצבע…
כולם חיפשו, שעות… וכלום.
אחרי כמה חודשים(!) טובים, אמא שלי פתאום מתקשרת אלי בהתרגשות – היא מצאה את הטבעת על הרצפה באזור שבו הם מחנים את הרכב. הטבעת כנראה עברה לא מעט, היא היתה מלוכלכת ודי מעוכה, ניקיתי אותה, ונאלצתי להקטין אותה כי חלק היה עקום מדי – אבל מאז היא על הזרת שלי ושם היא עד היום.
מאת: תמר |‏ 7 בפברואר 2020 | 17:11
לפני 9 שנים אבי נפטר וכל מה שנשאר לי ממנו זה תליון זהב קטן בצורת מפתח שקיבלתי ממנו בגיל 10, את התליון אני עונדת יחד עם תליון נוסף וכל לילה לפני השינה אני מורידה את השרשרת ועונדת אותה שוב בבוקר.
בוקר אחד לפני כשנתיים אני באה לשים את השרשרת, התליון הנוסף תלוי על השרשרת אך המפתח לא. הפכתי את כל הבית, את כל האוניברטיסה את כל המשרד בעבודה, הכל…מיותר להגיד שהמקום הראשון שהפכתי כמה וכמה פעמים הוא קופסת התכשיטים שלי.
אחרי בערך שבוע של חיפושים אפשר לומר – אובססיביים, החלטתי לשחרר.
יום אחד, אני מחפשת עגילים בקופסת תכשיטים ומה אני מוצאת שם, את התליון של המפתח! בקופסה שבה חיפשתי לא פעם ולא פעמיים כשהתליון נעלם והוא בטוח לא היה שם! לא יודעת להגיד ולהסביר בהגיון/ בצורה רוחניקית אבל אשכרה הוא היה שם!
כל האירוע קרה בתקופה מאד מעניינת בחיים שלי, אני חושבת שלמדתי ממנו כמה לקחים מאד חשובים לכל החיים.
מאת: ליז כץ |‏ 7 בפברואר 2020 | 16:49
אני.קיבלתי ספר תהילים וקמע בתוכו שאיתו אני הולכת לכל מקום. לעבודה, לקניות, למכון כושר וגם כשאני יוצאת לבר או מסעדה. אני פשוט שמה אותו בכל תיק שאיתו אני הולכת. כשקמתי בבוקר ללכת לעבודה חיפשתי אותו בתיק בכדי להעביר אותו לתיק החדש שקיבלתי ליום ההולדת שלי. לא מצאתי אותו וממש התבאסתי. כשבאתי לצאת מהבית לעוד יום עבודה דרכתי על משהו בכניסה לבית, זה היה הארנק שלי שכנראה נפל לי מהתיק. כמה שמחתי על זה!!! אחרת הייתי יוצאת מהבית בלי ארנק. וכשהרמתי אותו נפל ממנו הספר הקטן עם הקמע. הכי לא צפוי, הכי מרגיע בעולם! כמעט והייתי יוצאת בלי ארנק ובלי הקמע שלי.
מאת: רינת |‏ 7 בפברואר 2020 | 16:42
אחד הדברים היותר הזויים שקרו לי
מאת: עידית |‏ 7 בפברואר 2020 | 16:32
בהיותי על סף חודש תשיעי , לא מפליא שאני מאבדת דברים כל הזמן.

לפני שבוע איבדתי את צרור המפתחות שלי שכלל את המפתח לבית ולאוטו. ידעתי שנכנסתי איתו הביתה, אבל מאז נעלמו עקבותיו.
אתמול במקרה פתחתי את הארון התחתון מתחת לכיור באמבטיה, שבו יש מוצרי טואלטיקה וכדומה. ולמרבה ההפתעה, צרור המפתחות היה שם!
אין לי מושג איך ולמה הוא הגיע לשם!
מאת: ליטל |‏ 7 בפברואר 2020 | 16:04
לפני כמה שנים לא מצאתי את הדרכון שלי לילה לפני טיסה. מכיוון שהטיסה הייתה דאך העבודה חשבתי שאולי השארתי את הדרכון במשרד כשנרשמתי לטיסה.
הגעתי למשרד ב3 בבוקר! וחיפשתי את הדרכון. הערתי את כל המשפחה שימשיכו לחפש בבית.
לבסוף ,הגעתי לשדה והוצאתי שם דרכון שעלה לי 1400 שח.
אחרי החופשה ,חיפשתי שוב בכל הבית ובסוף מסתבר שהוא היה במגירה ופשוט נדבק לקערת פלסטיק מהחום וככה פספסתי אותו למרות שבדקתי שם 20 פעמים.
מאת: זהבית |‏ 7 בפברואר 2020 | 15:52
סיפור קצר ומצחיק כהרגלי מידי יום בבוקר לעבודה הסיילפוןבכיס המכנסיים וכרגיל תיק יד ושקית אוכל ביד אחת ושקית הזבל ביד השניה אבל לא באותו בוקר זרקתי כהרגלי את שקית הזבל נכנסתי לאוטו שהגעתי לפינה מסויימת חיפשתי את הטלפון אבל כלום עושה סיבוב פרסה מגיעה לחניה ושומעת צילצול טלפון מכיוון פחי הזבל מן הסתם זרקתי את שקית הזבל ועדיין פון ביחד למזלי בדיוק היה לי צלצול וכך ניצלו חיי הטלפון שלי הללויה
מאת: אביבה ליברמן |‏ 7 בפברואר 2020 | 14:33
לפני כחצי שנה איבדתי 50 שקל שנפלו לי מהארנק שבוע לאחר מכן הסתובבתי עם אימא שלי בקניון בחיפה וניגשתי לזרוק את המסטיק בפח האשפה כשלפתע ראיתי משהו שהיה נראה לי כמו שטר של 20 שקלים מבצבץ מאחורי פחית שמישהו זרק. הזזתי את הפחית ואכן הוצאתי שטר של 20 שח מהפח. אני מראה לאמא שלי את המציאה המפתיעה והיא בתגובה אמרה לי בצחוק ללכת לחפש אולי יש שם עוד כמה שטרות אבודים. הלכנו לאותו הפח הרמנו את המכסה ולפתע ראינו כמה שטרות מפוזרים בפח של 100 ו 50 ו20 ש"ח. עמדנו מעל הפח והתפקענו מרוב צחוק, כל האנשים מסביב הסתובבו והסתכלו עלינו. סה"כ מצאנו בפח 190 שקל!
אחד הימים המצחיקים בחיי.
מאת: שני |‏ 7 בפברואר 2020 | 14:08
איבדתי את טבעת הנישואים שלי כמה חודשים אחרי החתונה. התבאסנו ממש שהטבעת המקורית שהיתה איתנו ברגע המרגש של החופה פשוט נעלמה. חיפשנו בכל מקום אפשרי.. התייאשנו והתחלנו להשלים עם הרעיון ולקנות חדשה, שאמנם לא יהיה לה את הערך הסנטימנטלי האמיתי, אבל היי, לפחות תהיה לי טבעת נישואים.. אחרי כמעט שלוש שנים עברנו דירה, בלהט המעבר נעלמה לי הטבעת החלופית שרכשנו, וכבר הרגשתי שיש ביש מזל אמיתי בכל מה שקשור אלי ולטבעות נישואין. (אף פעם לא איבדתי שום תכשיט אחר). כשהמובילים פרקו את חדר השינה שלנו בדירה החדשה, משהו נפל מארגז המיטה, התגלגל ונתקע בקיר. הטבעת המקורית שלי!!!
מאת: רוני |‏ 7 בפברואר 2020 | 14:00
לפני כמה שנים אבא שלי הפך את הבית כדי למצוא את זוג התפילין שלו כדי להניח, מפה לשם אחרי ימים של חיפושים,נמצאה שקית חשודה במקפיא במטבח חחחחח, אמא חשבה שזה אוכל ודחפה למקפיא… ובא לציון גואל…..
מאת: בתאל |‏ 7 בפברואר 2020 | 12:45
אז ככה, הלכתי לגלוש והורדתי את התכשיטים שלי, שמתי בכיס סגור בחולצה כבכל פעם, לאחר כמה ימים הבנתי כשקלטתי שהשרשרת והטבעות שלי לא עליי, התחלתי לחפש אותם כמו משוגעת( בכל זאת תכשיטים של סבתא), אחרי התוודות סוחפת דמעות לאמא שלי שאין מה לעשות הם הלכו לאיבוד, וכמה חודשים טובים, מצאתי את החולצה המיוחלת בכוך קטן בבית שמסתבר שהכלבה המקסימה שלי מאוד אהבה לקחת לשם בגדים שלי ולהחביא אותם.. מפה לשם התכשיטים נמצאו, ובוני קיבלה נשיקה ענקית
מאת: אפק כהן |‏ 7 בפברואר 2020 | 12:40
איבדתי את טבעת האירוסין שלי בערך יומיים אחרי האירוסין עצמם. תארו לכן את הלחץ…!
מצאתי אותה כעבור 4 שעות (של חרדה יש לציין) בתוך קלמר עפרונות הציור שלי.
ציירתי, ולא רציתי שהיא תתלכלך אז הנחתי אותה לידי בתוך הקלמר..
כל העניין היה חדש אז לא הייתי רגילה אליה ושכחתי שהיא שם כשהיא סיימתי…
אחרי ארבע שעות של יאוש, החלטתי לצייר קצת כדי להירגע, ו..בום הנה הטבעת שוכבת לה בין העפרונות.
מיותר לציין שאת הציור ההוא לא סיימתי.
מאת: אסתי |‏ 7 בפברואר 2020 | 12:28
איבדתי את האמונה באהבה ומצאתי אותה מחדש במקום הכי לא צפוי – באפליקציה להיכרויות.
מאת: מוריה יעקוב |‏ 7 בפברואר 2020 | 12:20
איבדתי- מחזיק מפתחות
מצאתי- במקפיא
מאת: מישל |‏ 7 בפברואר 2020 | 12:10
איבדתי נעל וחיפשתי אותה במשך כמה ימים ובסוף מצאתי אותה בתוך מכונת הכביסה.
מאת: שון |‏ 7 בפברואר 2020 | 12:09
כשהייתי בכיתה ז' עבדתי בבייביסיטר והרווחתי 200 שקל. אחרי הבייביסיטר הלכתי לבית הספר לתגבורים בתנ"ך אחר הצוהריים לקראת הבחינה. מאז לא ראיתי את הכסף וחשבתי שהוא אבד לנצח. כמה חודשים אחרי, בשיעור תנך פתחתי את הספר וגיליתי בין הדפים את השטר הנכסף! תחילה חשבתי שזה נס משמיים, ואז נזכרתי ב200 שקל שאיבדתי. זו הייתה הרגשה נפלאה, הרגשתי כאילו זכיתי בכסף משום שכבר שכחתי ממנו לגמרי. מבית הספר הלכתי עם חברות לקניון לשופינג!
מאת: תמר שנער |‏ 7 בפברואר 2020 | 11:55
איבדתי את שמחת החיים ומצאתי אותה במקרר.
מאת: דקלה |‏ 7 בפברואר 2020 | 11:40
מה איבדתי?…
איבדתי את עצמי, את הרצונות שלי, את השאיפות שלי וכמעט את החיים שלי ויום אחד בעבודה (אני גננת) אמרה לי סייעת "למה שלא תעסקי בצילום"?
והשאר יהיה היסטוריה…
מאת: תמי |‏ 7 בפברואר 2020 | 10:34
לאחר לידת בני, "טפשת ההיריון" חגגה והייתי מאבדת לא מעט דברים. בוקר אחד, איבדתי את המפתחות של הבית והרכב ולאחר חיפושים נרחבים בבית ושיחות היסטריות לבעלי (כי היה לנו תור לחיסון בטיפת חלב ומיהרנו מאוד) , הייתי חייבת לשתות מים לרגע, להירגע ולנסות להיזכר איפה שמתי אותם, ובזמן שאני מוציאה את בקבוק המים מהמקרר, מנצנץ לו משהו ממדף המקרר והנה- ליד מעדני החלב, היו מונח לו בכיף צרור המפתחות שלי!
מאת: שלי |‏ 7 בפברואר 2020 | 09:59
בזמן שעשיתי קוקו בשיער, הטבעת שלי (ירושה מסתבא) הסתבכה לי עם הגומיה והשיער ונשארה שם במשך כל היום. חיפשתי אותה בכל מקום במשך כל היום, עם דמעות בעיניים, וכשנכנסתי בערב למקלחת, לשטוף מעליי את היום הזה (ועל הדרך לחפוץ את השיער) , פירקתי את הקוקו , והופס הטבעת היקרה שלי נפלה לי מהראש.. אז מסתבר שהסתובבתי לי עם טבעת על הראש והיא הייתה ממש עליי במשך כל היום (העיקר שחיפשתי בכל מקום אפשרי). מזל שיש ראש… :)
מאת: נעמה |‏ 7 בפברואר 2020 | 09:36
אני והבן זוג שלי הלכנו להופעה של עומר אדם והייתי עם עגילי חישוק שעלו לי הרבה כסף.
מפה לשם כל ההופעה רקדנו וקפצנו ופתאום אני מרגישה שיש לי רק עגיל אחד באוזן.
התחלתי לחפש בהיסטריה בין המוני האנשים שהיו ובכל מקום אפשרי איפה זה ולא מצאתי.
שנגמרה ההופעה הבנתי שאין סיכוי שאמצא את זה אז המשכנו לכיוון היציאה ופתאום עברה מולי אמא עם ילד בעגלה ולפתע אני רואה שהוא מחזיק ביד את העגיל שלי . ישר פניתי אליה וקיבלתי את העגיל שלי בחזרה ..
מאת: סיון באבא |‏ 7 בפברואר 2020 | 09:13
לפני כמה זמן עברנו לדירה חדשה שהיה לי אליה רק מפתח אחד ולא הספקתי לשכפל…יום אחד אני באה לצאת מהבית ולא מוצאת את המפתח…חיפשתי בכל מקום הגיוני וכלום. התחלתי להילחץ ולהגיד פסוק שעוזר במציאת אבידה (״אמר רבי בנימין״..). פתאום חשבתי שיכול להיות מאוד שהקטנה שלי שיחקה בו והתחלתי לחפש בארגז צעצועים, הפכתי אותו ולא מצאתי כלום. ממש לפני שבאתי להחזיר את הצעצועים ראיתי משהו בולט מבעד לבד בדפנות של הארגז, מסתבר שהיא דחפה לשם את המפתח (היה קרע קטן בבד בצד הארגז והמפתח הצליח לעבור שם)…ותודה לרבי בנימין :)
מאת: הודיה |‏ 7 בפברואר 2020 | 08:30
בלידה של הבן השני שלי הגעתי לבית החולים ובקבלה ביקשו תעודת זהות כדי לפתוח תיק.
באתי להוציא אותה מכיס המעיל והיא לא הייתה שם .בעלי התחיל לחפש בתיק לידה ואמא שלי יצאה לחפש ברכב ובנתיים הצירים עולים ואני מנסה לשכנע את האחיות שיכניסו אותי רק לבדוק האחות שפחדה שאלד לה בקבלה ( זה היה נראה ככה בכיתי ממש) באה להכניס אותי לחדר לבדוק פתיחה וממש שנייה לפני שנכנסנו לחדר בעלי מצא את התעודת זהות בתוך השקית פדים .
מאת: עטרה הרוש |‏ 7 בפברואר 2020 | 08:27
כשהייתי ילדה בגן , אחד הילדים לקח לי את העגילים והחביא לי אותם , לי הוא אמר שהוא איבד אותם.
לא ידעתי מה לעשות עם אותו צער באותם ימים , איך אגיד להורים שעגילי הזהב אבדו ??

כעבור כמה ימים שיחקתי בארגז החול וכשהרמתי ערימת חול , מצאתי את עגילי הזהב שלי ודפקתי חיוך של החיים ! ( :
חזרתי נרגשת לבית וסיפרתי להורים את כ ל הסיפור.
מאת: לירז |‏ 7 בפברואר 2020 | 07:32
מאשרת תקראתי את התקנון.

איבדתי את טבעת הנישואין שלי.
במשך שבועיים חיפשתי אותה ופקדתי כל מקום שבו הייתי כדי לוודא שלא נשכחה שם.
הייתי כ"כ שבורה וחסרת תקווה עד שחברה שלי הציע לי להפוך כוס (ישנה אמונה כזאת שכשמאבדים משהו, על מנת למצוא אותו צריך להפוך כוס) ולשאת איזו תפילה מהתורה ועשיתי זאת.
יום או יומיים למחרת בעלי ניגש לנעול זוג נעליים (שהוא כמעט אף פעם לא נועל) והרגיש משהו קשיח.
הוא הפך את הנעל וממנה נפלה הטבעת.
שמחתי כ"כ הרגשתי שהתחתנתי מחדש.
מאת: שלי שמו |‏ 7 בפברואר 2020 | 06:27
בתור מאבדת סדרתית של דברים חשובים מאוד (ארנקים, כספים, מסמכים, מפתחות חשובים, ג׳אסט ניים איט) האבדה הכי גדולה שלי לא הייתה בדיוק אבידה, אלא יותר גניבה, כשבדרום אמריקה באמצע הטיול הגדול השארתי לדקה את הארנק עם הדרכון ללא השגחה וחבורה של ילדים בני 20 פשוט לקחה אותו. ניסיתי להתעמת איתם, להבטיח להם יותר כסף ממה שיש בארנק, לאיים, הכל! רק רציתי את הדרכון שלי בחזרה. שום דבר לא עבד והם ברחו. שבועיים הייתי בדיבורי סחור סחור עם השגרירות שבהתחלה דרשו שאגיע לעיר הכי קרובה להוצאת דרכון חדש (מובן בהחלט) ואז הודיעו שלא ניתן להוציא לי דרכון כי כבר נגנב לי בעבר (מבאס) ולבסוף ההבנה שאני חייבת לחזור ארצה. פתאום הודעה בפייסבוק ממדריך טיולים מקומי שמצא את הדרכון זרוק בצד השני של העיר. הזמנתי אותו לארוחת ערב וגם הרווחתי סטוץ של טיול על הדרך.
מאת: נטעלי |‏ 7 בפברואר 2020 | 03:38
זה היה לפני כמעט שנתיים, עוד הייתי חיילת יחסית צעירה ואיבדתי את הכומתה שלי.
הייתי לחוצה פחד כי הייתי באזור עם יחסית הרבה מ.צדיקים. אני מחפשת מחפשת.. פתאום קולטת שהחייל מאחורי מחזיק אותה
שורק לעצמו תוך כדי שהוא מסובב את הכומתה שלי כאילו מתוך שעמום. קיצור הבחור עשה עליי קטע ולא ידע שאני בכלל לא נחמדה ושאי אפשר להתחיל איתי, ואני לא צוחקת מהקטעים האלה. אבל העקשן התעקש ואמר שהוא לא מחזיר לי את הכומתה בלי שאני נותת לו את המספר שלי. לא הייתה לי ברירה ומפה לשם התחלנו לצאת ואנחנו זוג עד עצם היום הזה :)
מאת: עדי |‏ 7 בפברואר 2020 | 01:15
איבדתי צמיד שקיבלתי בירושה מסבתא רבה שלי..
יום אחד שיצאתי לריצה משהו ניצנץ לי בצד הדרך וכשלפתע התקרבתי ראיתי שזה הצמיד..

מסתבר ששכחתי את הצמיד אצל סבא שלי וכשדודה שלי הלכה לבקר אותו היא ענדה את הצמיד, שכחה להוריד והוא נפל לה מהיד.
כל המשפחה הייתה בטרוף למצוא אותו ועד היום אנחנו לא מבינים איך זה קרה ומודים למי ששמר לנו על הזכרון הנפלא שקיבלתי
מאת: דור |‏ 7 בפברואר 2020 | 01:07