מתנה בשישי: מוצרים של פולה בליק בשווי 760 שקלים

כשעבדתי בעבר באריסות לאוטוקלב סטאריליזיה הנחתי בכיס את העגילים דלי מפנינים בכיס החלוק ובטעות בסוף היום במקום להניח את החלוק בערימת הכביסה המלוכלכת הנחתי את החלוק בערימה הקיה ואז בטעות קיפלו את החלוק והניחו אותו באוטוקלאב לסטרילזציה .חיפשתי בכל מקום אפשרי ולא מצאתי.שבועה אחרי כשהגעתי לעבודה לקחתי מהמדף את החלוק ולהפתעתי מצאתי בכיס החלוק את עגיל י הפנינים שלי

זה היה לפני 7 שנים בערך…
חזרתי מניו יורק עם משקפי שמש חדשות מהממות של שאנל,
כשחזרתי ארצה יום אחד שמתי לב שנפל לי סמל ה-CC של המשקף בצד אחד.
זה היה פשוט נוראי.
מבחינתי משקפי השמש ״הלכו לפח״ איך אפשר ללבוש אותן כשצד אחד חסר הסמלי ״חור בצורתו״

בחיים לא חשבתי שאמצא אותו כי זה כה קטן ושברירי
עד ש…. שבוע לאחר מכן בכניסה לבניין שלי מצאתי אותו! והדבקתי את זה חזרה עם דבק מגע למשקפי שמש ועד היום זה החזיק והמשקפיים המהממות עדיין עימי

הייתי ילדה בת 10 בערך, כבר התחלתי להרגיש את השינויים שבי, גדלתי להיות ילדה דעתנית ומורדת.
אמא שלי חזרה מטיול בחו"ל והביאה עמה טבעת כסף עם אבן שחורה, היא אמרה לי שהאבן תשנה את צבעה כאשר ישתה לי מצב הרוח(בדיעבד הבנתי שהאסן שינתה את צבעה עם שינוי הטמפרטורה של היד שלי). אהבתי את הטבעת כל כך הראיתי אותה לכל החברות שלי שהיו מוקסמות מהטבעת, היה למה מראה של טבעת של הגדולים, היא נראתה יקרה מאוד ובאמת שינתה צבע מדי פעם.
כל כך אהבתי את הטבעת ואת אמא שהביאה לי אותה.
בחופשת הפסח יצאנו לנפוש בחוף באילת היינו שם שבועיים תמימים, במהלך השבועיים הייתי ילדת חופש, נטולת דאגות ונהניתי כל כך מהמים הכחוליים, החול הלבן והשמש הרותחת!
השתזפתי כל כך, ורק על האצבע הקטנה לי היה כתם עור לבן שלא השתזף בגלל הטבעת המושלמת שלי.
חזרנו הביתה ואז ההורים החליטו להמשיך ונוסעים לסוף השבוע לטבריה, שם נישן על החוף ליד הכינרת. שמחנו כל כך, שוב חופש!
הגענו לחוף, אבל אמא לא סיפרה שמגיעים גם חברים שלהם והיות איתנו, אני שמשו מה לא אהבתי את הדינמיקה שהשתנתה ואמא שפתאום הפכה להיות יותר עם החברים קינאתי וכעסתי מאוד, עמדתי מולה וביקשתי שתבוא איתי לשחות במים, היא סרבה ואמרה לי שבועיים תמימים לא היית צריכה אותי, פתאום את לא יכולה בלעדי? המשפט הזה נשמע לי נוראי! כעסתי כל כך ורצתי לכיון שפת המים השמש כבר שקעה וממש התחיל להחשיך, הוצאתי את הטבעת היפה שלי הטבעת המשולמת שרק לי יש כזו ויחד עם הדמעות שלי והפגיעה השלכתי אותה למים. הסתובבתי והלכתי לשבת לי בצד לבד.
כל הלילה בכיתי, איך זרקתי את הטבעת שאמא הביאה לי? לא העזתי לספר לאף אחד. הרגשתי שאני צריכה להתבייש בהתנהגות האנוכית שלי, בבוקר קמתי ראשונה עם אור ראשון לקחתי את מברשת השיניים ורצתי לשפת הכינרת למקום שעמדתי בו אתמול והחלתי לצלול ולחפש את הטבעת, שעה עברה, שעתיים… כלום העיניים שורפות לי כל כך, אני ממשיכה וממשיכה ואז פתאום אני רואה אותה מונת על אבן מתחתי ממש ממתינה לה שם שאני ארים אותה! למזלי היא חזרה אלי! אנחת רווחה!
חזרנו הביתה בסוף השבוע והכנסתי אותה לקופסאת תכשיטים שלא תלך לי לאיבוד לעולם!
בדיעבד, היום אני לא זוכרת מתי ואיפה היא נעלמה שוב… עם השנים… אבל הזיכרון חקוק לי בליבי לנצח!

קניתי לפני כמה שנים טבעת מהממת לזרת של הוטקראון, כשהם עוד היו דוכן קטן בדיזינגוף סנטר.
היתי תקופה שלא ענדתי אותה וממש לפני שבוע התחשק לי להחזיר אותה חזרה. מרוב שקר היא נפלה ואבדה לי. חיפשתי והפכתי את כל הבית, חיפשתי ברחובות הסמוכים, ובגלל שבאותו יום הסתובבתי בטירוף בעיר אמרתי לעצמי שאולי אין סיכוי למצוא אבל- אנסה לשלוח לחמי על פני המים.

פרסמתי מודעת חיפוש בכמה קבוצות של נשים, קבוצות תל אביביות, ולאט לאט הפוסט צבר תאוצה.
המון נשים נהדרות הציעו לחפש ולפרסם, המון התבאסו בשמי, והמון שלחו דאגה וחיזוקים והרבה איחולים שאמצא את הטבעת. לא האמנתי לכמות הפניות והאכפתיות, זה היה מדהים ומילא את החלל הריק באור גדול.

כמה ימים אחכ, באתי להכין קפה, ניגשתי למקרר להוציא חלב, ותוך כדי שהתכופפתי, ראיתי משו מנצנץ אלי. הטבעת היתה שם, חיכתה בקור ובשקט. המקום הכי לא צפוי להיות בו. הרגשתי מבוכה גדולה ורציתי למחוק את הפוסטים, אבל היו כאלה שביקשו שאשאיר עבור אותן בנות שאיבדו תכשיט יקר, ורגע לפני שיאבדו את תקוותן למצוא אותו..

reutneo@gmail.com

כשהתגייסתי אמא שלי העניקה לי טבעת יהלומים שקיבלה בעבר מאבא שלי. לטבעת היה ערך ככ חשוב עבורי, והתגאתי מאוד לענוד אותה

במהלך עבודת המלצרות שלי במהלך התואר , איבדתי את הטבעת באחת המשמרות כאשר נכנסתי למטבח ועזרתי בהכנות לסרוויס. בסוף המשמרת רק הבנתי מה קרה, כולם היו על הרגליים וניסו לעזור.. אבל בינינו? מי יודה שמצא טבעת יהלומים ?? או יותר מזה , מי בא עם טבעת כזו למשמרת??
אכלתי את עצמי תקופה ארוכה מאוד ולא סיפרתי לאימי..
יום בהיר אחד, אחרי שנתיים שלמות!! כשעשו שיפוץ נרחב בסניף ופתחו את כל תעלות הביוב, הטבעת נמצאה והוחזרה אלי! זה היה נס משמיים !!!!

זה סיפור עם מוסר השכל…. ללידת ביתי השנייה קיבלתי מבעלי מתנה שעון של לונג'י מאוד יפה אשר ענדתי בכל יום. אנחנו גרים בדירה שכורה עם מרפסת מאוד גדולה, וביום אחד שבו היו רוחות עזות, המרקיזה שבמרפסת נהרסה ובעל הדירה הזמין אנשי מקצוע שיטפלו בבעיה, בדיוק בזמן שחזרתי מהעבודה. לאחר שהם הלכו, חיפשתי את השעון ולא מצאתי אותו, חיפשתי בכל הבית ורק לאחר ייאוש החלטתי להאשים את בעלי המקצוע. בעלי הפציר בי שאני יחפש ממש טוב לפני שהוא מאשים מישהו, אך השעון לא נמצא ובלית ברירה האשמתי מישהו שהייתי בטוחה באותה עת שבו האשם. וכך חלפו להם השנים, וכלאחר שלוש שנים מצאתי את השעון באיזשהו קופסא איפור זניחה. לא יודעת איך זה הגיע לשם. לא שיתפתי את בעלי שהשעון נמצא כי לא רציתי שהוא יתבאס עליי. איזושהי נסיעה תמימה באוטו ביקשתי ממנו שיקטין לי את הרצועה בשעון (שכמובן לא טרחתי לענוב מפאת הפדיחה) הוא לתומו אמר לי שהשעון נגנב ועל איזה שעון אני מדברת בכלל. וכך התוודיתי בפניו . ועכשיו מס מסקנות: לשקר אין רגליים. הסודות בין בעל ואישה בבחינת עולם ומלואו. ועכשיו גם מהסיפור הזה אני מנסה להוציא מתנה…. מה נסגר איתי??? היו כמה ימים שחשבתי להתנצל בפני אותו אדם שהשמתי אבל לא יכולתי לשאת את הבושה ואת המבוכה…. לא רציתי כל כך להיות בסיטואציה הזו.

איבדתי אהבה ומצאתי אהבה- ושני הדברים קרו במקומות לא צפויים.
את האהבה שהייתה לי איבדתי באמצע חופשה, במקום הכי ציורי ובתולי שאפשר לחלום עליו.
פשוט הסתכלנו אחר על השנייה והבנו, אחרי 4 שנים, שזה לא זה.
מצאתי אהבה בספרייה של הלימודים, כנגד כל הסיכויים.
ישבתי בפקולטה של מדעי הרוח, למרות שאני לומדת משפטים ומישהו, שלא למד באוניברסיטה, ישב שם כדי לחכות לאחותו. הוא ניגש וביקש ממני את הקוד לווייפיי בספריה, התפתחה שיחה, ומפה לשם.. אנחנו מתחתנים :)

בחנות שניהלתי הייתי מביאה כל יום בפלסטיק מיוחד שקניתי די ביוקר פירות לאכול בארוחה בריאה ומרעננת. יום אחד הבאתי אותו ושכחתי לקחת חזרה הביתה. למחרת חזרתי לחנות ופתחתי אותה ולא מצאתי את הפלסטיק במקום שידעתי שהשארתי אותו. כשעמדתי להתייאש, הצצתי בפח ומצאתי אותו שם- מסתבר שהבוס שלי בא אחרי שעות העבודה, וומכיוון שהמזגן היה כבר סגור, המיץ של הפירות הסריח בחום, הוא התרגז וזרק את הפלסטיק לפח… כמו שהבנתם הוא היה בוס לבבי ונעים..

לילה אחד אירגנתי את הבגדים גיהצתי וסידרתי שיהיה לי למחרת.
קמתי בבוקר באתי להתלבש ואין חצאית! היא נעלמה!
העמדתי על הרגליים בחיפושים את כל הבית, את ההורים שלי את האחים שלי ואין זכר לחצאית!!!
התחלנו כבר לאכל סרטים שנכנס גנב לבית ולקח תחצאית (כן!! פרץ לבית ולקח רק חצאית

אמא שלי הקפיצה אותי בוקר אחד לבסיס עצרנו לתדלק וכנראה בזמן שמילאתי דלק השארתי את האייפון על גג המכונית. המשכנו בנסיעה ולקחו לי איזה 5 דקות עד שהבחנתי שהפלאפון לא ברכב והבנתי מהר מה קרה.
עשינו פרסה לבית פתחתי מחשב ונכנסתי למצוא את המיקום של האייפון בזמן שאני מתפללת שולחת הודעות ומתקשרת ללא סוף.
הפלאפון הראה מיקום באיזור תעשייה בתוך מתחם משרדים עם למעלה מ3000 עובדים.
טוב, נסעתי.
עשיתי עוד כמה נסיונות של התקשרות בזמן שאני בחניה של המתחם אבודה ומתוסכלת.
ענה לי בחור אמר שאי אפשר לדבר בפלאפון כי הוא מרוסק והצליח להבין שאני בחניה.
חצי שעה שהוא מחפש אותי ואני אותו, לבסוף מצא אותי, הודיתי לו בטירוף נשמתי לרווחה ובלי לחשוב פעמיים נסעתי לעיר קרובה למסור את הפלאפון הדרוס שלי לתיקון ואפשר לומר תודה שלפחות לעשות ביטוח היה לי את השכל.
טוב הגענו כבר לשעה 13:00 בצהריים אני כבר בדרך חזרה הביתה עם טלפון חלופי ומקבלת שיחה מהמפקדת שלי.
הזכרתי כבר שאני חיילת שהייתה בדרך לבסיס בבוקר ולא הודיעה לאף אחד שלא מגיעה????
זה נגמר בשבועיים ניצול מצד המפקדת ועוד סיפור מטומטם לארכיון :)

אז למען האמת זה קרה ממש עכשיו… יושבת בבית, מחליטה שבא לי גלידה, נכנסת לאפליקציה האהובה עליי בעולם Wolt- מזמינה לי גלידה מפנקת מאניטה וגם מזמינה חברות שיבואו .
השליח מגיע, אני לוקחת את הגלידה, נכנסת להתקלח … וכשאני יוצאת … אין גלידה!
מחפשת בכל מקום אפשרי, הופכת את הבית וכל מקום שנראה לי הגיוני לשים בו גלידה- אין!
החברות בדרך, אין ברירה, מזמינה גלידה חדשה. השליח מגיע, אני פותחת את הדלת, הגלידה הקודמת תלויה על הידית !!! איך? למה? כמה? אין לי מושג…. עכשיו אני צריכה להתמודד עם קילו גלידה.. :))

יום לפני נסיעתה של אחותי לטיול מתוכנן לארה"ב היא איבדה את הדרכון שלה(שבו מוטבעת חותמת הויזה).העניין גרם לסערה רבה ולתחושת חוסר אונים מהידיעה שהאפשרות של דחיית הנסיעה ,אם לא ביטולה-תעלה על הפרק. כולם נרתמו וחיפשו את הדרכון ללא הצלחה. בלילה , מס' שעות לפני הטיסה ..עליתי לעליית הגג ולהפתעתי הרבה מצאתי את הדרכון שלה בין הספרים ..אחותי קפצה עליי מאושר והתמלאתי בסיפוק עצום! אפילו קיבלתי ממנה מתנה שווה במיוחד מניו יורק !!!:)))))

איבדתי אהבה ועבודה,ומצאתי אותה במקום הכי לא צפויה- בעבודה זמנית.מצאתי את הבן זוג והחבר הכי טוב בעבודה זמנית והיא הגיעה בזמן ובמקום הכי לא צפוי..

לפעמים מעט זה הרבה, ומצבים שנדמים לנו ככישלון/אכזבה יכולים להיות הזדמנות להצלחה גדולה. :-)

איבדתי שרשראת יקרה ללבי..
קשרתי מטפחת כפי שחברתי המליצה
שבוע אחרי נמצאה השרשראת במגירה של הגרבים.

מאשרת תקנון.

באחד מהסופשים בהם ביקרתי אצל ההורים התכוונתי ללכת לאימון בחדר הכושר -החלפתי בגדים, הכנתי תיק ולבשתי את המעיל. באתי לצאת מהבית אך להפתעתי גיליתי שהמפתחות של האוטו שלי נעלמו.
שעות של חיפושים בחדרים, במקלחת, במקרר,במיקרוגל – אין מקום שלא הגענו אליו… אחרי שויתרתי על האימון ועל שאר הלו"ז של אותו היום הלכתי אל ארון הבגדים כדי להחליף לקראת ארוחת הערב ולהפתעתי מתחת לערימת החולצות חיכה לו המפתח של האוטו .
מסתבר – שאמא שלי הניחה את ערימות הכביסה על השולחן עליו היה מונח גם המפתח והוא נכנס בטעות לארון יחד עם הבגדים.
מאז ועד היום למפתח שלי יש צנצנת מיוחדת בכניסה לבית והוא לא זז משם לשום מקום :)

איבדתי עגיל יקר שענדתי ולאחר כמה ימים של אכזבה מצאתי אותו בפה של הכלבה שלי

החלפתי מצעים בחדרים והרמתי את המצעים והשמיכות כדי לכבס אותם, הכנסתי את הכל למכונת כביסה והפעלתי, לאחר עשר דקות הבת שלי שאלה אם מישהו ראה את הפלאפון שלה , כולנו נרתמנו לחפש ולא מצאנו ולא הצלחנו להבין למה מוצאים את הפלאפון , שהמכונה סיימה אחרי שעה ורבע אני מנערת את הסדינים והשמיכות כדי לתלות אותם ובום נופל הנייד על הריצפה, מיותר לציין שהפלאפון הלך לעולמו, הבת שלי התחילה לבכות וכמובן שיום למחרת הייתי חייבת לקנות לה נייד חדש.
ככה זה שאימא מעופפת ודרך אגב עוד המון דברים בפעמים אחרות נמצאו במכונת כביסה.
הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

ביום הולדת 5 של ביתי הקטנה ערכנו לה מסיבה עם הרבה אורחים בביתנו . בסוף המסיבה הכנסתי את כל הכלים למדיח ובבוקר כשפיניתי אותו ראיתי שחסרים 2 סכינים מהסט היקר שפתחנו לכבוד יום ההולדת. חיפשתי בכל הבית ולא מצאתי את הסכינים האבודים , בעלי הציע שאולי זרקנו אותם לפח יחד עם האשפה שזרקנו אחרי המסיבה . ירדתי לרחוב לאזור פחי האשפה ונלחצתי איך אני אמצא 2 סכינים בתוך ערימות של שקיות אשפה מ4 פחים . כשהתקרבתי לפחים פתאום שמעתי מנגינה של HAPPY BIRTHDAY מתנגנת מהפח .
מיד הבנתי שהמנגינה היא מהנר המנגן בצורת פרח שהדלקנו במסיבה והמשיך לנגן עד ליום למחרת !! חפרתי ומצאתי את השקית ובה הנר ושני הסכינים . ללא ספק הנר הציל אותי ואת הסט היקר שלי .
מאחלת לסינים בריאות ושהמגפה תעבור כמה שיותר מהר כי המוצרים שלהם באיכות מעולה!

אני אמא לארבעה מתבגרים שהחיים שלהם סובבים סביב משחקי מחשב ופלייסטיישן. הלימודים לא בראש סדר היום שלהם בכלל וגם מבלים שעות על גבי שעות במשחקי מחשב. החלטתי לעשות מעשה והחבאתי את הנשלטים בכדי למנוע מהם לשחק. אכן המהלך עבד מצוין……..אולי אפילו יותר ממצוין כי לצערי לא זכרתי איפה החבאתי אותם . חודשיים הם הפכנו את הבית למצוא את השלטים והם לא נמצאו. הילדים העלילו עליי סיפורים ששמתי בשקית וככל הנראה זרקתי בפח או שהמנקה גנבה אותם.
בחג הפסח הם לקחו את הכסף האישי שלהם ורכשו שלטים חדשים.
הבטחתי יותר לא להחביא להם הצטערתי מאוד…..
לפני מספר שבועות שחיפשתי באחד הימים הגשומים את הכפפות והכובע בארון בגדים מצאתי את …..השלטים.

איבדתי את הפלטה לשיניים, נכנסתי ללחץ היסטרי חיפשתי והפכתי את כל הבית ובסוף הייתי בטוחה שחבר של בעלי זרק אותה בטעות לפח אחרי ארוחה שאירחנו בבית,אחרי חודש מצאתי אותה בכיס של המכנס שלבשתי בארוחה,מזל שלא עשיתי חדשה.

לפני 9 שנים אבי נפטר וכל מה שנשאר לי ממנו זה תליון זהב קטן בצורת מפתח שקיבלתי ממנו בגיל 10, את התליון אני עונדת יחד עם תליון נוסף וכל לילה לפני השינה אני מורידה את השרשרת ועונדת אותה שוב בבוקר.
בוקר אחד לפני כשנתיים אני באה לשים את השרשרת, התליון הנוסף תלוי על השרשרת אך המפתח לא. הפכתי את כל הבית, את כל האוניברטיסה את כל המשרד בעבודה, הכל…מיותר להגיד שהמקום הראשון שהפכתי כמה וכמה פעמים הוא קופסת התכשיטים שלי.
אחרי בערך שבוע של חיפושים אפשר לומר – אובססיביים, החלטתי לשחרר.
יום אחד, אני מחפשת עגילים בקופסת תכשיטים ומה אני מוצאת שם, את התליון של המפתח! בקופסה שבה חיפשתי לא פעם ולא פעמיים כשהתליון נעלם והוא בטוח לא היה שם! לא יודעת להגיד ולהסביר בהגיון/ בצורה רוחניקית אבל אשכרה הוא היה שם!
כל האירוע קרה בתקופה מאד מעניינת בחיים שלי, אני חושבת שלמדתי ממנו כמה לקחים מאד חשובים לכל החיים.

אחד הדברים היותר הזויים שקרו לי

לפני כמה שנים לא מצאתי את הדרכון שלי לילה לפני טיסה. מכיוון שהטיסה הייתה דאך העבודה חשבתי שאולי השארתי את הדרכון במשרד כשנרשמתי לטיסה.
הגעתי למשרד ב3 בבוקר! וחיפשתי את הדרכון. הערתי את כל המשפחה שימשיכו לחפש בבית.
לבסוף ,הגעתי לשדה והוצאתי שם דרכון שעלה לי 1400 שח.
אחרי החופשה ,חיפשתי שוב בכל הבית ובסוף מסתבר שהוא היה במגירה ופשוט נדבק לקערת פלסטיק מהחום וככה פספסתי אותו למרות שבדקתי שם 20 פעמים.

לפני כחצי שנה איבדתי 50 שקל שנפלו לי מהארנק שבוע לאחר מכן הסתובבתי עם אימא שלי בקניון בחיפה וניגשתי לזרוק את המסטיק בפח האשפה כשלפתע ראיתי משהו שהיה נראה לי כמו שטר של 20 שקלים מבצבץ מאחורי פחית שמישהו זרק. הזזתי את הפחית ואכן הוצאתי שטר של 20 שח מהפח. אני מראה לאמא שלי את המציאה המפתיעה והיא בתגובה אמרה לי בצחוק ללכת לחפש אולי יש שם עוד כמה שטרות אבודים. הלכנו לאותו הפח הרמנו את המכסה ולפתע ראינו כמה שטרות מפוזרים בפח של 100 ו 50 ו20 ש"ח. עמדנו מעל הפח והתפקענו מרוב צחוק, כל האנשים מסביב הסתובבו והסתכלו עלינו. סה"כ מצאנו בפח 190 שקל!
אחד הימים המצחיקים בחיי.

לפני כמה שנים אבא שלי הפך את הבית כדי למצוא את זוג התפילין שלו כדי להניח, מפה לשם אחרי ימים של חיפושים,נמצאה שקית חשודה במקפיא במטבח חחחחח, אמא חשבה שזה אוכל ודחפה למקפיא… ובא לציון גואל…..

איבדתי את טבעת האירוסין שלי בערך יומיים אחרי האירוסין עצמם. תארו לכן את הלחץ…!
מצאתי אותה כעבור 4 שעות (של חרדה יש לציין) בתוך קלמר עפרונות הציור שלי.
ציירתי, ולא רציתי שהיא תתלכלך אז הנחתי אותה לידי בתוך הקלמר..
כל העניין היה חדש אז לא הייתי רגילה אליה ושכחתי שהיא שם כשהיא סיימתי…
אחרי ארבע שעות של יאוש, החלטתי לצייר קצת כדי להירגע, ו..בום הנה הטבעת שוכבת לה בין העפרונות.
מיותר לציין שאת הציור ההוא לא סיימתי.

איבדתי- מחזיק מפתחות
מצאתי- במקפיא

כשהייתי בכיתה ז' עבדתי בבייביסיטר והרווחתי 200 שקל. אחרי הבייביסיטר הלכתי לבית הספר לתגבורים בתנ"ך אחר הצוהריים לקראת הבחינה. מאז לא ראיתי את הכסף וחשבתי שהוא אבד לנצח. כמה חודשים אחרי, בשיעור תנך פתחתי את הספר וגיליתי בין הדפים את השטר הנכסף! תחילה חשבתי שזה נס משמיים, ואז נזכרתי ב200 שקל שאיבדתי. זו הייתה הרגשה נפלאה, הרגשתי כאילו זכיתי בכסף משום שכבר שכחתי ממנו לגמרי. מבית הספר הלכתי עם חברות לקניון לשופינג!

מה איבדתי?…
איבדתי את עצמי, את הרצונות שלי, את השאיפות שלי וכמעט את החיים שלי ויום אחד בעבודה (אני גננת) אמרה לי סייעת "למה שלא תעסקי בצילום"?
והשאר יהיה היסטוריה…

בזמן שעשיתי קוקו בשיער, הטבעת שלי (ירושה מסתבא) הסתבכה לי עם הגומיה והשיער ונשארה שם במשך כל היום. חיפשתי אותה בכל מקום במשך כל היום, עם דמעות בעיניים, וכשנכנסתי בערב למקלחת, לשטוף מעליי את היום הזה (ועל הדרך לחפוץ את השיער) , פירקתי את הקוקו , והופס הטבעת היקרה שלי נפלה לי מהראש.. אז מסתבר שהסתובבתי לי עם טבעת על הראש והיא הייתה ממש עליי במשך כל היום (העיקר שחיפשתי בכל מקום אפשרי). מזל שיש ראש… :)

לפני כמה זמן עברנו לדירה חדשה שהיה לי אליה רק מפתח אחד ולא הספקתי לשכפל…יום אחד אני באה לצאת מהבית ולא מוצאת את המפתח…חיפשתי בכל מקום הגיוני וכלום. התחלתי להילחץ ולהגיד פסוק שעוזר במציאת אבידה (״אמר רבי בנימין״..). פתאום חשבתי שיכול להיות מאוד שהקטנה שלי שיחקה בו והתחלתי לחפש בארגז צעצועים, הפכתי אותו ולא מצאתי כלום. ממש לפני שבאתי להחזיר את הצעצועים ראיתי משהו בולט מבעד לבד בדפנות של הארגז, מסתבר שהיא דחפה לשם את המפתח (היה קרע קטן בבד בצד הארגז והמפתח הצליח לעבור שם)…ותודה לרבי בנימין :)

כשהייתי ילדה בגן , אחד הילדים לקח לי את העגילים והחביא לי אותם , לי הוא אמר שהוא איבד אותם.
לא ידעתי מה לעשות עם אותו צער באותם ימים , איך אגיד להורים שעגילי הזהב אבדו ??

כעבור כמה ימים שיחקתי בארגז החול וכשהרמתי ערימת חול , מצאתי את עגילי הזהב שלי ודפקתי חיוך של החיים ! ( :
חזרתי נרגשת לבית וסיפרתי להורים את כ ל הסיפור.

בתור מאבדת סדרתית של דברים חשובים מאוד (ארנקים, כספים, מסמכים, מפתחות חשובים, ג׳אסט ניים איט) האבדה הכי גדולה שלי לא הייתה בדיוק אבידה, אלא יותר גניבה, כשבדרום אמריקה באמצע הטיול הגדול השארתי לדקה את הארנק עם הדרכון ללא השגחה וחבורה של ילדים בני 20 פשוט לקחה אותו. ניסיתי להתעמת איתם, להבטיח להם יותר כסף ממה שיש בארנק, לאיים, הכל! רק רציתי את הדרכון שלי בחזרה. שום דבר לא עבד והם ברחו. שבועיים הייתי בדיבורי סחור סחור עם השגרירות שבהתחלה דרשו שאגיע לעיר הכי קרובה להוצאת דרכון חדש (מובן בהחלט) ואז הודיעו שלא ניתן להוציא לי דרכון כי כבר נגנב לי בעבר (מבאס) ולבסוף ההבנה שאני חייבת לחזור ארצה. פתאום הודעה בפייסבוק ממדריך טיולים מקומי שמצא את הדרכון זרוק בצד השני של העיר. הזמנתי אותו לארוחת ערב וגם הרווחתי סטוץ של טיול על הדרך.

איבדתי צמיד שקיבלתי בירושה מסבתא רבה שלי..
יום אחד שיצאתי לריצה משהו ניצנץ לי בצד הדרך וכשלפתע התקרבתי ראיתי שזה הצמיד..

מסתבר ששכחתי את הצמיד אצל סבא שלי וכשדודה שלי הלכה לבקר אותו היא ענדה את הצמיד, שכחה להוריד והוא נפל לה מהיד.
כל המשפחה הייתה בטרוף למצוא אותו ועד היום אנחנו לא מבינים איך זה קרה ומודים למי ששמר לנו על הזכרון הנפלא שקיבלתי