מתנה בשישי: 500 שקלים ל-Zohara

ספרו לנו מתי התעלמתן ממישהו בכוונה ואולי תזכו ב-500 שקלים ל-Zohara

מאת  | ‏ 7 נובמבר 2019

מתנה בשישי (צילום: נטשה זריקר)

מתנה בשישי (צילום: נטשה זריקר)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

500 שקלים לרכישה ב-Zohara

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

מתי התעלמתן ממישהו בכוונה?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג בדיזינגוף 255, תל אביב בקניון TLV ובאתר

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 10/11/19 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר עגילי זהב של תכשיטי צבאן בשווי 749 שקלים היא ירדן, שסיפרה לנו עם מי היא הכי הייתה רוצה לשבת לדרינק: "בתור ילדה הייתי דלוקה על ניק מהאחים ג'ונאס. כל יום בין גיל 12-16 הייתי רצה הביתה לפתוח את המחשב ופשוט לחפש שעות בגוגל וביוטיוב מידע וסרטונים חדשים עליו. כל החדר שלי היה מלא בפוסטרים שלו, כל הפאלפון מלא בתמונות שלו ואפילו הייתה לי חולצה עם תמונה שלו. הרומן נגמר בגיל 16, כשהבנתי שהמפגש לא יקרה ואני מבזבזת את הזמן. היום אחרי 9 שנים הייתי שמחה לסגור מעגל, לשבת איתו לאיזה דרינק וסתם לראות האם כל השנים שבזבזתי על מרדף אחריו היו שוות".

השאירו תגובה

 

  • אני התעלמתי מעצמי, או ליתר דיוק, מצילום הדיוקן שלי.. נשמע מוזר? אז ככה. מעשה שהיה כך היה.
    בצעירותי כסטודנטית באוניברסיטה לתואר ראשון, הייתי מועמדת לאגודת הסטודנטים.
    כחלק מהפרסומים לקראת הבחירות, הפיצו את תמונות המועמדים בכל רחבי הקמפוס.
    אז עוד הייתי ביישנית וסגורה משהו. נזכור שזה היה לפני שנים, הרבה לפני עידן הרשתות החברתיות שעיקרן הפרסום.
    כל פעם שהייתי חולפת ברחבי הקמפוס ורואה את תמונתי מתנוססת לגאווה, היה קשה לי לצפות בתמונתי והייתי מפנה ראש לכיוון אחר.
    כך בעצם התעלמתי מהפרסום של עצמי.
    היום שכל אחד מצלם סלפי זה ודאי נשמע משונה…

    מאת: טל |‏ 13 בנובמבר 2019 | 20:11
  • מגיל 8 אני עם קוצר ראייה של מינוס 5 .ובזמנו עדשות מגע לא היו משהו טריוויאלי ובטח לא בגיל צעיר.
    הדבר החיובי היחיד היה שיכולתי תמיד להתעלם ממי שרציתי בטענה שפשוט לא ראיתי…

    מאת: rotem |‏ 10 בנובמבר 2019 | 12:16
  • כשהייתי בשנת השירות שלי יצאתי עם מישהו.. לא משהו רציני זו הייתה תקופה של כמה חודשים ויום אחד עשיתי לו גוסטינג כשהבנתי שלא זורם לי יותר הקשר ולא כל כך ידעתי איך להפסיק אותו (לא גאה בזה בכלל!) מפה לשם שנה אחרי זה עליתי לרכבת הקלה בירושלים וראיתי אותו אני דיי בטוחה שהוא קלט אותי אבל אני פשוט דפקתי סיבוב ונעמדתי עם הגב אליו תוך כדי שאני משכנעת את עצמי שאין מצב שהוא שם לב ועד היום אני לא יודעת אם הוא ראה או לא.
    מפה לשם אחרי 6 שנים אני נשואה לבעל מהמם עם ילד מושלם והיום זה פשוט מצחיק אותי.

    מאת: אלי |‏ 10 בנובמבר 2019 | 10:52
  • שבוע שעבר נסעתי באוטובוס ועלה מישהו שיצאתי איתו כמה חודשים לפני כן. ראיתי שהוא מנסה לחפש איתי קשר עין ואני שקעתי בפלאפון והייתי עם אוזניות, הכל כדי שלא יפנה אליי. מה הוא חושב, שאחרי שגיליתי שבזמן שיצאנו הוא התחיל עם החברה הכי טובה שלי (דרך הפייסבוק, איכס) – שאני אגיד לו שלום?
    הוא התיישב בספסל מולי ואני כמה תחנות אחרי זה ירדתי וכשהאוטובוס חלף הוא הסתכל מבעד לחלון ואני עשיתי לו אצבע משולשת, חייכתי, והמשכתי בדרכי.

    מאת: שחר |‏ 10 בנובמבר 2019 | 10:26
  • שכחתי יומולדת של חברה טובה שהיה ביום ראשון. היה לי כל כך לא נעים ולא ידעתי איך להגיד לה שפשוט שכחתי. אז החלטתי להתעלם ממנה למשך שבוע בתקווה שזה יישכח.
    מיום שני עד ראשון בשבוע שאחרי לא עניתי לשיחות שלה, הודעות, כלום. ביום ראשון אחרי שבוע חידשתי את הקשר ותירצתי שהייתי עסוקה בעבודה. ביום אחרי ראיתי שהיא מחמיצה לי פנים ולא הבנתי למה. התברר לי שיום ההולדת היה בעצם ביום בו הפסקתי להתעלם ממנה……

    מאת: אורטל |‏ 10 בנובמבר 2019 | 09:52
  • כשהייתי סטודנטית גרתי בדירת שותפות והייתי מאוד קפדנית בנושא ניקיון, בעיקר כלים בכיור. השותפות שלי ידעו שאני לא סובלת כלים בכיור וזה ממש יכול להטריף אותי. יום אחד חזרתי אחרי יום לימודים ארוך אחרי שבבוקר ניקיתי וצחצחתי הכל ואני רואה כיור מלא בכלים והשותפות שלי יושבות בכיף בסלון וצוחקות. הייתי מאוכזבת מכך שהשותפות שלי לא מכבדות אותי ולמרות כל הבקשות הרבות שלי וההסברים לחשיבות הנושא בשבילי הן עשו את זה אז יצאתי מהבית בסערה, הלכתי לישון אצל חברה וכיביתי את הטלפון. הן כמובן שהרגישו ממש רע עם עצמן, יום למחרת חזרתי הביתה והכל היה כבר נקי ומאז לא קרה יותר מקרה דומה :)

    מאת: דינה |‏ 10 בנובמבר 2019 | 09:25
  • בתור תיכוניסטית לא הייתי הנערה הכי מקובלת, הייתי די ילדה מופנמת וחנונית שפחדה מקהל ומהצל של עצמה בגדול. כשהתחלתי לחשוב על מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה החלטתי שאני הולכת להתמודד עם הפחדים שלי וללכת על משהו שרותי ולראות עולם על הדרך, והלכתי להיות דיילת באל-על. ההחלטה הזאת שינתה את חיי נפתחתי מאוד לעולם נהייתי סופר חברותית והתקדמתי מהר להיות דיילת בביזנס. יום אחד הגיעה לטיסה "מלכת הכיתה" שהייתה מתעללת ומתעמרת בי המון בתקופת התיכון. איך שראיתי אותה חזרו אלי כל התחושות וכל הרגשות שחוויותי כמתבגרת ובמקום לבוא ולהתעמת איתה ולהראות לה כמה שהשתנתי פשוט לא הייתי מסוגלת להתקרב ושלחתי דיילת אחרת להתמודד איתה כל פעם שהיא ביקשה שרות.

    מאת: רחל |‏ 10 בנובמבר 2019 | 09:03
  • כבר מספר פעמים ששלחתי לחברה הודעות והיא ממש התעלמה ממני וכ ל הזמן היתה ממציאה תואנות שונות למה לא ראתה את ההודעות ואני ממש נפגעתי מכך.החלטתי גם לנהוג אותו דבר ושהיא שלחה לי הודעות התעלמתי ולא נכנסתי למספר ימים. בכוונה.ואז התקשרה והתנצלה וזה לא חזר יותר.שבוע טוב לכולם

    מאת: שרה |‏ 10 בנובמבר 2019 | 08:20
  • בסופר השכונתי היכן שאני קונה עבד בחור קצת מוזר, שתמיד היה מדבר עם כולם סך הכל נראה לא מזיק, כשהנזק הכי בולט שיכולתי לחשוב עליו שתמיד היה עוצר אותי ומדבר כשהייתי עם הגלידה בדרך לבית. פעם אחת הגעתי 3/4 שעה לפני הסגירה עם רשימה ביד, והוא בדיוק היה עסוק בלריב עם הבוס שרצה שיבוא מוקדם ביום שלמחרת, והוא לא רצה.. משום מה זה שבאתי עם רשימה ביד הדליק אותי והוא התחיל להתלונן עלי בקול רם במכוון בפני הקופאית, ובפעם שאחרי התחיל לקרוא לי באיזה שם מטופש, ומאז התחלתי להתעלם ממנו בלית ברירה כי הסבר על כך שהדבר אינו מתאים גרם לו להתפרצות זעם שהבהילה את כל העובדים שם… גם שיחה עם האחראי שלו לא עזרה, ומכיוון שכך ובהתאם לזאת פשוט הפסקתי לקנות שם והתחלתי לפקוד את הסניף שנמצא קמ' יותר רחוק משם, שבימי השלום הוא זה שהמליץ לי עליו והרווחתי גם מחירים יותר זולים… הקטע המוזר שפגשתי בו ברחוב במקרה מספר פעמים, והוא קרא לי 'גברת, גברת', כאילו לא קרה דבר- ואני פשוט התעלמתי מקיומו בכוונה והמשכתי ללכת כאילו הוא אוויר, עם חיוך על שפתיי.

    מאת: miriam |‏ 10 בנובמבר 2019 | 06:24
  • האמת שהתעלמתי פעם אחת מאמא שלי (מביך…!) היא בדיוק התיישבה עם חברתה באותו בית קפה שבו היה לי דייט.. מזל שישבתי בפינה והיא לא ראתה אחרת הבן זוג הפוטנציאלי היה נלחץ (וואלה לא פוגשים את אמא על הדייט הראשון וזה).

    מאת: אלינה |‏ 10 בנובמבר 2019 | 04:01
  • התעלמתי במופגן מהמאהב שלי שהוא גם במקרה הבוס שלי בעבודה וזאת בערב גאלה חגיגי לציון 25 שנה למרכז תרבות שבו אני עובדת בכך שלא היתה לי ברירה אחרת וזאת מלהיתקל במבטו החודר והעוצמתי של הבוס שלי כאשר לצידי נמצא בעלי וכאשר לצידו נמצאת אישתו…

    מאת: עליזה |‏ 10 בנובמבר 2019 | 00:09
  • לפני שנתיים התעניינתי בניתוח להרמת חזה והלכתי לפגישת יעוץ אצל רופא מוכר באזור מגוריי.
    כחלק מהפגישה כמובן התפשטתי (חלק עליון) והרופא בחן את החזה שלי והדגים לי איך הוא יראה אחרי הניתוח. הפגישה היתה חיובית אך בסופו של דבר החלטתי לא לבצע את הניתוח.
    מספר חודשים לאחר מכן התחלתי לעבוד בבי"ח, כפקידה במחלקת רופאים, והרופא הראשון שנתתי לו שרות היה אותו רופא שהיתי אצלו בייעוץ. הרופא אמר לי שאני מוכרת לו ואני פשוט התייבשתי ואמרתי שאני לא יודעת מאיפה…. לא יודעת אם הוא זכר אותי מפגישת היעוץ (הרי הוא פוגש המון נשים במסגרת עבודתו) אבל אני בכל מקרה הרגשתי מבוכה נוראית והעברתי אותו לקבלת שרות מפקידה אחרת.

    מאת: מירב |‏ 9 בנובמבר 2019 | 20:43
  • יש חבר ילדות שלי שאני מנסה לנתק את הקשר בעדינות (הוא התחיל לעצבן אותי) וכל פעם שהוא מתקשר אלי אני מסננת…

    מאת: רעות שחם-שביט |‏ 9 בנובמבר 2019 | 19:17
  • סיפור על מישהו שהתעלם ממני בכוונה גם נחשב ? (:
    יצאתי עם בחור שהחליט לאחר זמן מה ( ובאופן קלישאתי יש לציין ) להיעלם.
    גרנו במרחק כמה דקות אחד מהשניה כך שזה היה עניין של זמן עד שאתקל בו.
    שבועיים אחרי ההיעלמות ראיתי אותו ברחוב, המבטים שלנו נפגשו וזה היה ברור שהוא עומד להתעלם.
    קראתי בשמו פעם אחת (התעלמות) פעם שניה (התעלמות) ובפעם השלישית הפלא ופלא הוא שמע אותי, כמובן שהיה "נורא מופתע " לראות אותי.
    כמובן שמאותו יום והלאה בכל פעם שראיתי אותו זו היתה אני שהתעלמה..

    מאת: ריבי |‏ 9 בנובמבר 2019 | 16:40
  • בחודש שעבר ראיתי במעבר חצייה מנגד את המורה שלי מבית הספר, שאמרה שלא ייצא ממני כלום ושאני מקרה אבוד. היא נופפה לכיווני והחלטתי – במקום להוכיח לה כמה אני מוצלחת וכמה הנבואות שלה לא התגשמו – פשוט להמשיך במעבר כאילו היא טועה בזיהוי

    מאת: מיטל |‏ 9 בנובמבר 2019 | 15:16
  • התעלמתי מחברה טובה לשעבר שעברתי על פניה ברחוב עם קוקינט חשמלי אחרי מלא דרמה שהיא העבירה אותי בו

    מאת: מישל |‏ 9 בנובמבר 2019 | 10:48
  • אתמול!!! השאלתי מאחותי שמלה בלי להגיד לה לאירוע שהיה לי ובטעות נשפך לי עליה יין ,אני מנסה לנקות את הכתם בלי הצלחה.
    אחותי עדיין בחיפושים אחרי השמלה ואני החשודה העיקרית.

    מאת: הדר |‏ 8 בנובמבר 2019 | 19:08
  • אתמול..
    מחברה שכועסת עליי כי לא באתי לאירוע שלה עקב טיסה לחול
    ניסיתי להתחנף אליה עשרות פעמים
    ללא הצלחה
    ואתמול שהתראנו והיה ביננו קשר עין
    התעלמתי!

    מאת: אודליה |‏ 8 בנובמבר 2019 | 17:16
  • אחרי רצח רבין הייתי נערה כועסת על העולם, הוזמנתי להיות קהל בתכנית אירוח. ואז נכנסה דמות פוליטית בכירה שכעסתי עליה, כולם נעמדו ללחוץ ידיים בכניסתו לאולפן, כשהוא עבר על פני לא הושטתי את היד בעזות מצח שרק מתבגרת יכולה.. הוא המשיך הלאה והחמיץ לי פנים ואני הייתי מאוד מרוצה מעצמי

    מאת: יעל ויסברגר |‏ 8 בנובמבר 2019 | 14:22
  • במקום העבודה שלי, יש בצוות שבו אני עובדת בנאדם שסובל מהתפרצויות עצבים תדירות וקיצוניות. כשרק הגעתי לעבודה, הייתי בשוק כי בחיים לא חוויתי דבר כזה. כמובן שנעלבתי ולקחתי את זה אישית. יחסית על ההתחלה ראש הצוות זימן אותי לשיחה, רצה לוודא איך אני מרגישה עם העובד הזה, והסביר לי שזה המצב, וזה ידוע לכולם. מאוחר יותר הבנתי מעובדים נוספים שזה הבנאדם. אז ניסיתי להתמודד בכל מיני דרכים – לענות לו בצורה רגועה, להסביר לו דברים וכו'. אבל יש גבול לכל תעלול…ובסוף הבנתי שכדי שאקח כמה שפחות ללב, הדרך הנכונה היא פשוט -להתעלם.

    מאת: שיר |‏ 8 בנובמבר 2019 | 13:36
  • מגיל 12 אני עם קוצר ראייה של מינוס 7.ובזמנו עדשות מגע לא היו משהו טריוויאלי ובטח לא בגיל צעיר.
    הדבר החיובי היחיד היה שיכולתי תמיד להתעלם ממי שרציתי בטענה שפשוט לא ראיתי…

    מאת: מאיה |‏ 8 בנובמבר 2019 | 11:04
  • היי קוראים לי יעל שלג…תאמת שלא נעים לי להגיד אבל יוצא לי להתעלם מאנשים בכוונה הרבה פעמים, אבל לא מתוך רוע, אני פשוט חוששת שלא יהיה לי על מה לדבר איתו, או שאני פשוט מתביישת, אני באמת חייבת לעבוד על זה עוד יחשבו שאני סנובית, לא נעים בכלל
    אני מאשרת שקראתי את התקנון ומסכימה לדבריו
    hgkakd156@gmail.com

    מאת: יעל שלג |‏ 8 בנובמבר 2019 | 10:13
  • בלימודים לתואר, למד איתי מישהו ממש חתיך שמצא חן בעיני. בדרך כלל אני מאוד חברותית, מדברת עם כולם ומתחברת לכולם בכיתה. איתו לא הייתי מסוגלת לדבר כרגיל, אז פשוט יצא שבמשך כל השנה די התעלמתי ממנו, בלי סיבה מוצדקת. עם שאר הסטודנטים הייתי מדברת כרגיל. כנראה לקחתי צעד אחד רחוק מידי את השיטה לשחק אותה קשה להשגה.

    מאת: מירב |‏ 8 בנובמבר 2019 | 09:59
  • בחטיבת הביניים היה נער שלא הפסיק להתגרות בי ולהציק לי. הוא היה יורד עליי בקטע מיני או סתם ילדותי, ואני שהייתי מתרגזת כל פעם מחדש הייתי עונה לו, ובקלות ההצגה הפכה לריב שכולם נהנו לצפות בו, כשהוא נהנה יותר מכולם. הייתי יוצאת מדעתי בכל פעם שהעיר לי, ועונה לו ומחזירה לו וחוטפת בחזרה וכך הולכת ומאבדת את הכבוד העצמי שלי.
    באחד הימים החלטתי שדי, לא ייתכן שאמשיך כך לעשות מעצמי צחוק, והחלטתי שהפעם הבאה שיתגרה בי או ילעג לי מול כולם, לא אענה לו. בהתחלה זה היה קשה, כי הריבים איתו הפכו להרגל, ולענות לו הפך לאינסטינקט. אך לאט לאט עבדתי על השליטה העצמית שלי וכשהוא ירד על המראה שלי רציתי לבעוט בו, אך שמרתי על פנים חתומות ולא עניתי דבר. רק המשכתי ללכת מבלי להביט בו. ולהפתעתי, לאחר מספר פעמים בהן התעלמתי ממנו, ההצקות מצידו פסקו. נדהמתי מן הקלות בה שמתי לדבר סוף.
    מאז הוצאתי את ה'קאץ" מההיטפלות אליי, אותו נער לא הטריד אותי יותר.

    מאת: רעות |‏ 8 בנובמבר 2019 | 09:24