מתנה בשישי: 500 שקלים ל-Zohara

מגיל 8 אני עם קוצר ראייה של מינוס 5 .ובזמנו עדשות מגע לא היו משהו טריוויאלי ובטח לא בגיל צעיר.
הדבר החיובי היחיד היה שיכולתי תמיד להתעלם ממי שרציתי בטענה שפשוט לא ראיתי…

שבוע שעבר נסעתי באוטובוס ועלה מישהו שיצאתי איתו כמה חודשים לפני כן. ראיתי שהוא מנסה לחפש איתי קשר עין ואני שקעתי בפלאפון והייתי עם אוזניות, הכל כדי שלא יפנה אליי. מה הוא חושב, שאחרי שגיליתי שבזמן שיצאנו הוא התחיל עם החברה הכי טובה שלי (דרך הפייסבוק, איכס) – שאני אגיד לו שלום?
הוא התיישב בספסל מולי ואני כמה תחנות אחרי זה ירדתי וכשהאוטובוס חלף הוא הסתכל מבעד לחלון ואני עשיתי לו אצבע משולשת, חייכתי, והמשכתי בדרכי.

כשהייתי סטודנטית גרתי בדירת שותפות והייתי מאוד קפדנית בנושא ניקיון, בעיקר כלים בכיור. השותפות שלי ידעו שאני לא סובלת כלים בכיור וזה ממש יכול להטריף אותי. יום אחד חזרתי אחרי יום לימודים ארוך אחרי שבבוקר ניקיתי וצחצחתי הכל ואני רואה כיור מלא בכלים והשותפות שלי יושבות בכיף בסלון וצוחקות. הייתי מאוכזבת מכך שהשותפות שלי לא מכבדות אותי ולמרות כל הבקשות הרבות שלי וההסברים לחשיבות הנושא בשבילי הן עשו את זה אז יצאתי מהבית בסערה, הלכתי לישון אצל חברה וכיביתי את הטלפון. הן כמובן שהרגישו ממש רע עם עצמן, יום למחרת חזרתי הביתה והכל היה כבר נקי ומאז לא קרה יותר מקרה דומה :)

כבר מספר פעמים ששלחתי לחברה הודעות והיא ממש התעלמה ממני וכ ל הזמן היתה ממציאה תואנות שונות למה לא ראתה את ההודעות ואני ממש נפגעתי מכך.החלטתי גם לנהוג אותו דבר ושהיא שלחה לי הודעות התעלמתי ולא נכנסתי למספר ימים. בכוונה.ואז התקשרה והתנצלה וזה לא חזר יותר.שבוע טוב לכולם

האמת שהתעלמתי פעם אחת מאמא שלי (מביך…!) היא בדיוק התיישבה עם חברתה באותו בית קפה שבו היה לי דייט.. מזל שישבתי בפינה והיא לא ראתה אחרת הבן זוג הפוטנציאלי היה נלחץ (וואלה לא פוגשים את אמא על הדייט הראשון וזה).

לפני שנתיים התעניינתי בניתוח להרמת חזה והלכתי לפגישת יעוץ אצל רופא מוכר באזור מגוריי.
כחלק מהפגישה כמובן התפשטתי (חלק עליון) והרופא בחן את החזה שלי והדגים לי איך הוא יראה אחרי הניתוח. הפגישה היתה חיובית אך בסופו של דבר החלטתי לא לבצע את הניתוח.
מספר חודשים לאחר מכן התחלתי לעבוד בבי"ח, כפקידה במחלקת רופאים, והרופא הראשון שנתתי לו שרות היה אותו רופא שהיתי אצלו בייעוץ. הרופא אמר לי שאני מוכרת לו ואני פשוט התייבשתי ואמרתי שאני לא יודעת מאיפה…. לא יודעת אם הוא זכר אותי מפגישת היעוץ (הרי הוא פוגש המון נשים במסגרת עבודתו) אבל אני בכל מקרה הרגשתי מבוכה נוראית והעברתי אותו לקבלת שרות מפקידה אחרת.

סיפור על מישהו שהתעלם ממני בכוונה גם נחשב ? (:
יצאתי עם בחור שהחליט לאחר זמן מה ( ובאופן קלישאתי יש לציין ) להיעלם.
גרנו במרחק כמה דקות אחד מהשניה כך שזה היה עניין של זמן עד שאתקל בו.
שבועיים אחרי ההיעלמות ראיתי אותו ברחוב, המבטים שלנו נפגשו וזה היה ברור שהוא עומד להתעלם.
קראתי בשמו פעם אחת (התעלמות) פעם שניה (התעלמות) ובפעם השלישית הפלא ופלא הוא שמע אותי, כמובן שהיה "נורא מופתע " לראות אותי.
כמובן שמאותו יום והלאה בכל פעם שראיתי אותו זו היתה אני שהתעלמה..

התעלמתי מחברה טובה לשעבר שעברתי על פניה ברחוב עם קוקינט חשמלי אחרי מלא דרמה שהיא העבירה אותי בו

אתמול..
מחברה שכועסת עליי כי לא באתי לאירוע שלה עקב טיסה לחול
ניסיתי להתחנף אליה עשרות פעמים
ללא הצלחה
ואתמול שהתראנו והיה ביננו קשר עין
התעלמתי!

במקום העבודה שלי, יש בצוות שבו אני עובדת בנאדם שסובל מהתפרצויות עצבים תדירות וקיצוניות. כשרק הגעתי לעבודה, הייתי בשוק כי בחיים לא חוויתי דבר כזה. כמובן שנעלבתי ולקחתי את זה אישית. יחסית על ההתחלה ראש הצוות זימן אותי לשיחה, רצה לוודא איך אני מרגישה עם העובד הזה, והסביר לי שזה המצב, וזה ידוע לכולם. מאוחר יותר הבנתי מעובדים נוספים שזה הבנאדם. אז ניסיתי להתמודד בכל מיני דרכים – לענות לו בצורה רגועה, להסביר לו דברים וכו'. אבל יש גבול לכל תעלול…ובסוף הבנתי שכדי שאקח כמה שפחות ללב, הדרך הנכונה היא פשוט -להתעלם.

היי קוראים לי יעל שלג…תאמת שלא נעים לי להגיד אבל יוצא לי להתעלם מאנשים בכוונה הרבה פעמים, אבל לא מתוך רוע, אני פשוט חוששת שלא יהיה לי על מה לדבר איתו, או שאני פשוט מתביישת, אני באמת חייבת לעבוד על זה עוד יחשבו שאני סנובית, לא נעים בכלל
אני מאשרת שקראתי את התקנון ומסכימה לדבריו
hgkakd156@gmail.com

בחטיבת הביניים היה נער שלא הפסיק להתגרות בי ולהציק לי. הוא היה יורד עליי בקטע מיני או סתם ילדותי, ואני שהייתי מתרגזת כל פעם מחדש הייתי עונה לו, ובקלות ההצגה הפכה לריב שכולם נהנו לצפות בו, כשהוא נהנה יותר מכולם. הייתי יוצאת מדעתי בכל פעם שהעיר לי, ועונה לו ומחזירה לו וחוטפת בחזרה וכך הולכת ומאבדת את הכבוד העצמי שלי.
באחד הימים החלטתי שדי, לא ייתכן שאמשיך כך לעשות מעצמי צחוק, והחלטתי שהפעם הבאה שיתגרה בי או ילעג לי מול כולם, לא אענה לו. בהתחלה זה היה קשה, כי הריבים איתו הפכו להרגל, ולענות לו הפך לאינסטינקט. אך לאט לאט עבדתי על השליטה העצמית שלי וכשהוא ירד על המראה שלי רציתי לבעוט בו, אך שמרתי על פנים חתומות ולא עניתי דבר. רק המשכתי ללכת מבלי להביט בו. ולהפתעתי, לאחר מספר פעמים בהן התעלמתי ממנו, ההצקות מצידו פסקו. נדהמתי מן הקלות בה שמתי לדבר סוף.
מאז הוצאתי את ה'קאץ" מההיטפלות אליי, אותו נער לא הטריד אותי יותר.