מתנה בשישי: חזייה של סימון פרל בשווי 580 שקלים

ספרו לנו איך הכרתן את החברה הכי טובה שלכן ואולי תזכו בחזייה של סימון פרל לאפרודיטה בשווי 580 שקלים

מאת  | ‏ 25 אוקטובר 2018

מתנה בשישי (צילום: יח"צ חו"ל)

מתנה בשישי (צילום: יח"צ חו"ל)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

חזיית אנדורה של סימון פרל לאפרודיטה

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

איך הכרתן את החברה הכי טובה שלכן?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 580 שקלים
ניתן להשיג בסניפי הרשת ובאתר

**הזוכה תבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 28/10/18 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר ב-500 שקלים לרכישה ב-Jack Kuba היא נועה, שסיפרה לנו מה הדבר הכי מוזר שקרה לה בחופשה: "לפני כשנתיים הייתי בחופשה ברומא עם בן זוגי, וכמובן איך אפשר חופשה בלי קניות, אז נכנסנו לחנות בגדים מוכרת וגדולה שהייתה ממש מתחת למלון שלנו ויצאתי עם 3 שקיות עמוסות בכל טוב. לאחר מכן התיישבנו בבית קפה קרוב וכשקמנו פתאום גילית שגנבו לי 2 שקיות. הייתה מהומה קלה וגם קצת דמעות, חזרתי מובסת לחלוטין למלון עם עיניים דומעות וככה נגמר היום. למחרת בבוקר קוראים לי מהקבלה של המלון שיש לי חבילה – מישהו נכנס לבית המלון והחזיר את 2 השקיות שלי עם כלללל הבגדים ופתק באנגלית שכתוב בו 'סליחה' ונעלם".

השאירו תגובה

 

  • נכנסתי באוטו שלה (תאונה )

    מאת: נעמה |‏ 29 באוקטובר 2018 | 10:12
  • טיסת לוס אנגלס – ישראל, 18 שעות צמודות במושבים, כי 14 שעות טיסה ישירה ועוד כ4 עיקוב כשאנו על המטוס, גרם לנו לקלל יחד לכעוס וכך להכיר טוב אחת את השניה לעומק

    מאת: יפית |‏ 28 באוקטובר 2018 | 10:53
  • לפני 6 שנים הייתי בירח דבש עם בעלי בתאילנד, יצאנו לפאב מקומי רקדנו נהננו עד שקלטתי בחורה שלא נראית מקומית מוטרדת על ידי 2 מקומיים, התקרבתי וראיתי שהיא שיכורה וממלמלת בעברית תעזבו אותי , תעזבו. מיד לקחתי לה את היד וקירבתי אותה אליי ואל בעלי, המקומיים עזבו, בינתיים שטפתי לה את הפנים, עזרתי לה להקיא , לא אפרט הכל אבל עזרתי לה להתאושש , היא הצטרפה אלינו להמשך הטיול וככה זכינו להכיר אחת את השניה, לפני חודשיים הייתי השושבינה שלה בחתונה והיא הזכירה לכולם איך הכרנו, היה מרגש

    מאת: שרה |‏ 28 באוקטובר 2018 | 09:56
  • כשרק התגייסתי הייתי די בשוק, לא ידעתי לאן אני נכנסת ולקחתי את הכול קשה. ביום השני לטירונות המ״כית צעקה עליי בתור לחדר האוכל ובתגובה פרצתי בבכי קולני ומכוער שנמשך לתוך ארוחת הצהריים כשאני בוכה מעל הצלחת. במקרה ישבה מולי טירונית מתוקה ששאלה למה אני בוכה. התחלנו לדבר וגילינו שיש לנו המון במשותף, ולא סתם- אנחנו אפילו גרות באותה שכונה! השיחה איתה וגילוי האיכפתיות שיפרו לי את המצב רוח ועודדו אותי, ומכאן כבר הרגשתי פחות רע. ביום למחרת נסענו יחד הביתה וכבר היה ברור שזאת תחילתה של חברות. בהמשך הטירונות שובצנו לאותו החדר והיא ישנה מיטה מעליי ואחרי קורס ההכשרה שובצנו באותה יחידה. החברות איתה הייתה ותישאר משמעותית וחשובה, ומי יודע מה היה קורה אם המ״כית לא הייתה צורחת עליי.

    מאת: רותם |‏ 28 באוקטובר 2018 | 09:15
  • יצאתי עם בחור שהיה מאוד סודי לגבי הפלאפון שלו. החלטתי שאני חייבת לראות עם מי הוא מתכתב, באחת הפעמים שהוא היה במקלחת התגנבתי והצצתי, להפתעתי גיליתי שהוא עדיין בקשר עם האקסית שלו. העתקתי את המספר שלה והתקשרתי אליה מהנייד שלי במטרה לצעוק עליה. פתאום ענתה לי בחורה מקסימה מהנה וכיפית. התחלנו לדבר והתחברנו ממש. מיותר לציין שאני היום כבר לא בקשר איתו וכך גם היא, אבל לפחות בזכותו הרווחתי את החברה הכי טובה שלי :)

    מאת: ולריה ליולינסקי |‏ 28 באוקטובר 2018 | 09:09
  • יצאתי עם בחור שהיה מאוד סודי לגבי הפלאפון שלו. באחת הפעמים החלטתי שאני חייבת לראות עם מי הוא מתכתב, התגנבתי בזמן שהוא התקלח וקלטתי שהוא עדיין בקשר עם האקסית שלו. העתקתי את המספר שלה והתקשרתי אליה מהנייד שלי במטרה לצעוק עליה. פתאום ענתה לי בחורה מקסימה , התחלנו לדבר והתחברנו ממש. מיותר לציין שאני כבר לא בקשר איתו היום וגם לא היא, אבל לפחות הרווחתי בזכותו את החברה הכי טובה שלי :)

    מאת: ולריה ליולינסקי |‏ 28 באוקטובר 2018 | 09:05
  • בשנה הראשונה באוניברסיטה למדה איתי בכמה קורסים בחורה מגניבה שתמיד דיברה לעניין, אבל הייתי טרודה ועייפה מדי כדי ליצור קשרים, ונראה שגם היא הייתה עסוקה בשלה. בשנה ב' למדנו יחד בקורס שהסתיים מאוחר בערב. אחרי השיעור התחלנו במקרה לדבר והשיחה כל-כך זרמה שמצאנו את עצמנו עולות יחד לאוטובוס ומדברות כל הנסיעה, ומשם כבר לא יכולנו שלא להמשיך לבירה, והשאר היסטוריה. אני תמיד אומרת שהיא הbromance הנשי שלי, חברות כל-כך סוחפת שאני כבר לא זוכרת ולא מסוגלת לדמיין איך זה היה כשלא היינו חברות וכשהיא לא הייתה חלק מחיי.

    מאת: נעמה |‏ 28 באוקטובר 2018 | 08:59
  • בכיתה ט' עברנו לעיר אחרת ובבית ספר לא הכרתי אף אחד. היום הראשון העה נורא. אף אחד לא דיבר איתי, אף אחד לא היה איתי בהפסקות, הייתי הכי לבד בעולם. ביום השני ללימודים, באמצע שיעור מעבדה נפצעתי ביד והיא נהייתה אדומה ונפוחה. הדס וגדי, שניהם מנדבים במד"א, אמרו למורה שהם ייקחו אותי לאחות ויטפלו לי ביד. הם עשו את זה רק כדי להתחמק מהשיעור, אבל תוך כדי ששמו לי קרח ומשחה בחדר האחות, התחלנו לדבר ומאז, כל התיכון נהיינו שלישיה בלתי נפרדת. ובינינו, לפעמים כל מה שצריך זה חבר טוב אחד או שניים. היום אנחנו עדיין החברים הכי טובים וגם המשפחות שלנו, למרות שהדס גרה בספרד, אנחנו בקשר רציף ונפגשים כמה פעמים בשנה

    מאת: נטע |‏ 28 באוקטובר 2018 | 08:05
  • הייתי אז בכיתה י"א, במסע לפולין יחד עם כל השכבה. ביום האחרון של הטיול, פנתה אליי יועצת בית הספר שהתלוותה אלינו וביקשה לחבר אותי עם נערה ישראלית שחיה בורשה עם משפחתה מספר שנים. מסתבר שאותה נערה הגיעה כדי לסייר יחד איתנו, ביומנו האחרון בפולין, במחנות ובאנדרטאות הפזורות באזור. ממש כמו בסרטים, זה היה סיפור אהבה, כי עוד לפני שהיועצת ניגשה אליי, ראיתי אותה עומדת בלובי של המלון יחד עם אביה, עטויה במעיל פוך צחור כשלג, ותהיתי על קנקנה. כשהיועצת פנתה אליי מובן שהסכמתי לקחת אותה תחת חסותי, ומאז, 14 שנים, דרכינו לא נפרדות. היא החברה הכי טובה שלי, חברה שחציתי יבשות עבורה (מאז פולין היא הספיקה לגור בעוד כמה מקומות בעולם), והיא יודעת עליי את הסודות הכי כמוסים.

    מאת: שרון הראל |‏ 27 באוקטובר 2018 | 22:56
  • את החברה הכי טובה שלי הכרתי בכיתה ב'. היא הייתה בכיתה א' ולבשה סוודר גדול וורוד ולשתינו לא היו חברות. כ"גדולה" מבין שתינו הרגשתי מיד צורך לגונן עליה והתחלתי לדבר איתה. מהר מאוד החברות התחזקה והתחלנו לשבת ביחד קבוע בהסעה של בית הספר. אחרי הרבה שנים, חוויות חיוביות וגם פחות, אנחנו עדיין חברות טובות בגיל 31 ובשבילי היא כבר לא רק חברה אלא גם אחות. אוהבת אותך!

    מאת: ליטל |‏ 27 באוקטובר 2018 | 21:35
  • את החברה הכי טובה שלי הכרתי אי שם בגן חובה!
    באותו הזמן הייתי חברה של מישהי אחרת והיא תכננה בליבה שיום אחד נהיה חברות הכי הכי טובות.. נותר לומר שהשאר היסטוריה ובקרוב מאוד אנחנו נחגוג 20 שנה של חברות!

    מאת: עדי |‏ 27 באוקטובר 2018 | 14:57
  • את דניאל, החברה הכי טובה שלי הכרתי באוניברסיטה. גדלתי בצפון והחלטתי ללמוד בבן גוריון, בבאר שבע. לא הכרתי אף אחד אבל ההתחלה החדשה במקום שונה לגמרי ריגשה אותי. נרשמי לתואר דו חוגי בכלכלה ופילוסופיה, שילוב די נדיר. השיעור הראשון ביום הראשון ללימודים היה בכלכלה, ולאחריו היה לי שיעור בפילוסופיה, בבניין מרוחק, בקצה השני של האוניברסיטה. מיהרתי למצוא את הכיתה וראיתי לידי מישהי שהולכת באותו כיוון, שבמקרה שישבה כמה כיסאות ממני בשיעור הקודם בכלכלה. די מהר הבנו שאנחנו היחידות במחזור שבחרו בשילוב הזה של כלכלה ופילוסופיה והחלטנו שנעזור ונשמור אחת על השניה. מהיום הראשון ללימודים היינו בלתי נפרדות, ועברנו יחד הכל- משיעורים ולמידה למבחנים ועד יציאות בערב עם חברים ומסיבות סטודנטים. תמכנו אחת בשניה גם במשברים פרטיים, והיינו המשפחה אחת של השניה, הבית רחוק מהבית (שתינו מהצפון). מאז עברו כמה שנים ואנחנו עדיין צמודות, יחד ברגעי המשבר והשמחה. אני אסירת תודה שהכרתי את דניאל באותו יום ראשון ללימודים ומצאתי לי אחות.

    מאת: יעל |‏ 27 באוקטובר 2018 | 14:18
  • את החברה הכי טובה שלי הכרתי בצבא ,היא הגיעה לאיפה ששירתתי והתחלנו לדבר ואז הסתבר שנולדנו באותו יום ,באותה שנה ,באותו אזור בארץ ממש צירוף.מקרים מוזר ונאז אנחנו חברות כבר 22שנה

    מאת: יעל ליגי |‏ 27 באוקטובר 2018 | 11:32
  • את החברה הכי טובה שלי הכרתי לפני שש שנים, אבל אז, ממש לא היינו חברות. הסתובבנו באותם המעגלים, התראנו המון, אבל חוץ משלום-שלום יבש וקר היא לא ממש עניינה אותי, ואני לא אותה. כעבור שלוש שנים באחד מן הימים, היה כרגיל מפגש במסגרת מעגל החברים המשותף – ופתאום נדלק ניצוץ. מאז אנחנו לא נפרדות :)

    מאת: עדי |‏ 27 באוקטובר 2018 | 10:11
  • את נטע הכרתי בגן חינוך המיוחד של הילדים שלנו.הסתכלנו אחת על השניה ומיד ידעתי שיש חיבור בינינו .כבר עם העיניים ידעתי שהיא שם בשבילי ואני בשבילה הילדים כבר בבית הספר ועדיין חברות בלב ובנפש אני בשבילה והיא בשבילי יחד עם כל הקשיים וכאבי הלב בלגדל ילד עם צרכים מיוחדים.שהייתי נופלת היתה מרימה אותי ולהיפך

    מאת: שרי |‏ 27 באוקטובר 2018 | 08:02
  • פגשתי את החברה הכי טובה שלי דרך חברה אחרת, בהתחלה לא סבלנו אחת את השנייה ואפילו מתבאסות אם נפגשנו שלושתנו, אך כשעברתי לתל אביב(החברה מתל אביב), יצאנו פעם אחת לפאב ומאז היה חיבור מטורף.

    מאת: דניאל |‏ 27 באוקטובר 2018 | 04:13
  • את החברה הכי טובה שלי הכרתי לפני 20 שנה באוטובוס בדרך לבסיס.. היה יום ראשון ושתינו היינו בדרך לעוד שבוע רחוק מהבית, כל אחת במקום אחר. הייתי מאוד עצובה אחרי פרידה מבן זוג בסופשבוע.והיא הבחינה בכך ואיכשהו התפתחה שיחה בינינו.. כשירדנו מהאוטובוס היא הביאה לי את הטלפון שלה יחד עם שקית סוכריות ש"ימתיקו לי את השבוע".. מאז ועוד היום אנחנו בקשר ובלתי נפרדות.

    מאת: רונית |‏ 27 באוקטובר 2018 | 02:16
  • זה היה בכיתה ג', התיישבה ליידי בשולחן ביום הראשון ללימודים ילדה חדשה שאני לא מכירה. היא חייכה אליי ושאלה איך קוראים לי, השאלה השנייה הייתה אם אני רוצה להיות חברה שלה. מפה לשם אנחנו החברות הכי טובות כבר 14 שנים.

    מאת: פלי ארגז |‏ 27 באוקטובר 2018 | 00:44
  • את החברה הכי טובה שלי הכרתי בתחנה המרכזית..לפני 8 שנים נפלתי וקיבלתי 2 שברים בקרסול.בחורה נחמדה עזרה לי ,הזעיקה אמבולנס וליוותה אותי לביהח ..ואז הכל הסטוריה…

    מאת: חיה |‏ 26 באוקטובר 2018 | 21:56
  • את החברה הכי טובה שלי זכיתי להכיר אחרי לא מעט כאבי לב שחוויתי בקשרים במסגרות חברתיות.
    במהלך שירותי הצבאי נפצעתי בראש במהלך תרגיל, לאחר השיקום הצטרפתי ליחידת עוקץ בעקבות אהבתי האדירה לארצי ולכלבים, עברנו את צוק איתן המלחמה שלעולם לא תרפה ושכיצאו מעזה וגם השתחררנו במדים אך כמובן לא עם הלב, קבלתי את לוקה, לוקה ג׳ונאהם שלי, לוקה נפלה מיד לעיוור במבחנים בעקבות אהבתה האובססיבית לאוכל, חיפשו לה בעלים והגיעו אליי, היא למדה את ההבל פה שלי ואת כל מה שאני, בלילות קפואים במנהטן הקרה ועד לימים חמים בדשא בקיבוץ ומדי פעם בבריכה, בכאבי לב ושיברונות, שאבי היה צריך להפרד מאיתנו וברגע האחרון ניצח נגד כל הסיכויים, היא היתה שם, בכל מקום, מלווה אותי ותומכת בי. כך הכרתי אותה, על הדשא דל ההורים בקיבוץ היא לקחה את הלב שלי ועטפה אותו כל כך חזק שכל הכאבים הרפו, היא החברה הכי טובה שלי, היא הנפש שלי. ג׳ונאהם.

    מאת: ליאור |‏ 26 באוקטובר 2018 | 21:48
  • חברה הכי טובה שלי היא אחותי התאומה ,כך שהיינו ביחד גם בבטן של אמא והכרנו שם .
    ,מצחיק אבל אנחנו כל הזמן מכירות אחת את השניה ומגלות דברים חדשים .עברנו ביחד עליה לארץ ,בית ספר,צבא ולימודי תואר .התמודדנו עם הרבה קשיים ביחד ולמרות שאנחנו תאומות זהות אנחנו שונות מאוד והיא תמיד תשאר חברה הכי טובה שלי.

    מאת: סשה |‏ 26 באוקטובר 2018 | 21:34
  • את החברה הכי טובה שלי הכרתי בקורס בצבא. סגרנו את השבת הראשונה בקורס ביחד ולא הכרנו ממש.. לשתינו היה חבר ולשתינו איחר המחזור, וכך יצא שבאווירת הלחץ ששררה דיברנו והבנו שיש לשתינו משימה זהה לבוקר המחרת- ביצוע בדיקת הריון, בבסיס, בשבת הראשונה שסגרנו אי פעם. מיותר לציין שאין דבר שיותר מחבר בנות מצרה משותפת, שאומנם הסתמנה כדאגת שווא אבל יצרה חברות שנשארה עד היום :)

    מאת: שני |‏ 26 באוקטובר 2018 | 20:33
  • בשנה א׳ של התואר הייתי די אבודה והשנה התחילה בחורף והכל היה במילא די מדוכא ועלוב, הגעתי להרגיש תרגיל באחד התאים של המרצים כשדפק בחוץ גשם שהרטיב לי את הנשמה והבניין היה די נטוש עד שהגיעה עוד מישהי שבאה להגיש את התרגיל באותו זמן, היא פשוט היתה חיובית נורא, כמו סמיילי ענקי ופתאומי באמצע היום האפרורי הזה וגם פרסה את התואר כמוני
    דיברנו קצת והזדהנו וליווינו אחת את השניה
    מאז אותו יום היא החברה הכי טובה שלי בתואר עשינו ביחד מיליון עבודות ומכירה בי הכל לטוב ולרע והיא תישאר הכי טובה שלי לכל החיים!

    מאת: ספיר |‏ 26 באוקטובר 2018 | 19:33
  • בבטן!!
    את החברה הכי טובה שלי הכרתי עוד בבטן, הלוא זו אחותי התאומה!
    המלאך השומר שלי, האוזן הקשבת, והחברה הכי טובה בעולם

    מאת: זהר |‏ 26 באוקטובר 2018 | 18:55
  • את החברה הכי טובה שלי הכרתי בכיתה ז' בחטיבה. בזמנו הייתי טומבוי מהשורה הראשונה, החל מהלבוש המיוחד (במילים עדינות) וכלה בהתנהגות ובתחביבים – אחד מהמרכזיים היה טיפוס על עצים. אז באותה הפסקה חמימה באחד הימים הראשונים של כיתה ז' כרגיל טיפסתי על עץ בבית הספר. לקראת סוף ההפסקה ראיתי חברה הולכת ליד העץ שלי, וקפצתי ממנו כדי להפתיע אותה. למזלי איתה הלכי עוד ילדה שלא הכרתי, שמאוד נבהלה ממני, באותו היום כבר קבענו להיפגש ואחרי ממש קצת זמן נהינו חברות הכי טובות, כבר 10 שנים :)

    מאת: הדר |‏ 26 באוקטובר 2018 | 17:52
  • אני גל בת 25. כשהייתי בכיתה ח' עבר לבית הספר שלי ילד שסיפר שבמקום ממנו הוא הגיעה הייתה לו חברה בשם רעות ושהם עדו הרבה דברים מיניים יחד. הוא ממש לא הפסיק להתרברב בזה ולי שנהיה נשמע מוזר.. או שהיא לא קיימת או שהיא קיימת ומישנו מפיץ עליה שקרים נוראיים. אז לקחתי את הטלפון שלו וחיפשתי את שמה. להפתעתי הרבה היא הייתה קיימת. מיד הרמתי טלפון ושאלי "היי רעות היה לך חבר בשם א'?" והיא ענתה "היי.. היה לי ידיד בשםהזה אבל לא היינו חברים" מיד ידעתי אותה בכל הסיפורים.. שכמובן התגלו השקר. תכננו יחד נקמה וביום העצמאות קבענו שתגיע לעיר שלי כדי להתעמת איתו, לתת לו סטירה וללכת( ילדות חיות בסרט בכיתה ח'). הוא גילה את זה חברי הביתה.. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אותה אחרי תכנונים של חודשים. מאז ועד היום אנחנו חברות הכי טובות!

    מאת: גל פיאנקו |‏ 26 באוקטובר 2018 | 17:39
  • את החברה הכי טובה שלי הכרתי בצבא, אני זוכרת שכשראיתי אותה חשבתי שהיא האחרונה שאתחבר איתה ומסתבר שזה מה שגם היא חשבה עליי, אבל רצה הגורל ושמו אותנו באותו החדר בטירונות ומתוך כל האינטנסיביות הזאת של הטירונות ממש התחברנו וגילינו האחת את השנייה, המשכנו יחדיו גם בקורס ועשינו הכל כדי להשתבץ ביחד – הצלחנו ומאז עברו שנים רבות, כל אחת בעיסוקיה וחייה אבל תמיד היינו ונהיה חברות הכי טובות כי החיבור שלנו הוא נדיר, אנחנו גרות רחוק מאוד האחת מהשנייה אבל לא עובר שבוע שאנחנו לא מדברות בו בפלאפון, כשאני צריכה היא תמיד תהיה שם וזו חברות מבחינתי.

    מאת: טל |‏ 26 באוקטובר 2018 | 17:02
  • הייתי במפגש מדריכים והמרצה דיבר על מה לעשות כשחניך פונה למדריך עם בעיה אישית אבל מבקש שהמדריך לא יספר לאף אחד, והמדריך לא מרגיש שהוא מוסמך לטפל בעצמו בבעיה. ההרצאה דיברה אלי מאד כי בדיוק הייתי באותו מצב עם חניכה ששיתפה בבעיה אישית מאד סבוכה… פתאום מישהי לידי שהכרתי רק בשם שלה, כתבה לי פתק 'נכון את חושבת עכשיו על חניך שלך'?.. הייתי בשוק שהיא ככה קראה אותי… זה היה לפני 10 שנים ואנחנו חברות הכי טובות עד היום…

    מאת: חיה |‏ 26 באוקטובר 2018 | 16:37
  • בכיתה ט' התחלתי את בית הספר והייתי יושבת ליד חברים ומדברת הרבה, המורה החליטה, כדי שלא אדבר, לשים אותי ליד ילדה שלא הכרתי או דיברתי איתה אף פעם, אפילו שהיינו באותה הכיתה לאורך כל שנות היסודי. בהתחלה היה מוזר, לאט לאט התחלנו להכיר, והשאר היסטוריה. מה שבטוח, המורה התחרטה על זה שהושיבה אותנו ביחד, דיברנו אז יותר משדיברנו עם אחרים אי פעם. עד היום.

    מאת: רחל כהן |‏ 26 באוקטובר 2018 | 15:26
  • החברה הכי טובה שלי הייתה לפני שנים רבות האויבת הגדולה ביותר. שתינו גדלנו באותו המושב, גרנו יחסית בסמיכות וחלקנו את אותו מעגל חברים. לא ברורה הסיבה אבל תמיד הייתה עוינות בינינו ומתח לא מוסבר. במסיבת הסיום של כיתה ח׳ הכיתה שלנו העלתה הצגה בפני כל בית הספר. שהגיעה הסצנה שלי, קפאתי על הבמה ולא הצלחתי להוציא מילה. ״האויבת״ הגדולה שלי לא התמהמה לרגע ועלתה לבמה במונולוג מאולתר ואיפשרה לי להתאפס ולחזור לפוקוס. מאז אנחנו חברות צמודות שמצילות אחת את השנייה שצריך. אוהבת אותה.

    מאת: אדר כהן |‏ 26 באוקטובר 2018 | 15:23
  • אז ככה, במהלך תקופת הלימודים לתואר התיישב ליידי בחור וניסה להתחיל איתי. ממש התלהבתי והיה צלצול ויצאנו להפסקה וכל אחד הלך לדרכו, פתאום מישהי מהלימודים שאני לא מכירה אומרת לי שהבחור הזה הוא נשוי והוא מנסה להתחיל עם כל אחת וגם איתה הוא ניסה וכדאי שאני אזהר. ולאט לאט התחלנו לדבר ולספר אחת על השנייה, והתחלנו לצאת מפה לשם נסענו גם לחו"ל היה ממש כייף. והיום אנחנו החברות הכי טובות, שנינו התחתנו ילדנו ילדים ועדיין בקשר. חברה שהיא כמו אחות!!!

    מאת: אודליה ישראלי |‏ 26 באוקטובר 2018 | 13:06
  • בגיל 12 הייתי מתאמנת בהחלקה על הקרח ובקבוצה הכרתי חברה והיינו חברות הכי טובות טובות במשך שנתיים עד שהיא עברה לגור בניו יורק. במשך כמה שנים עוד הצלחנו להשאר בקשר במכתבים (מדובר בתקופה לפני עידן האינטרנט) פה ושם שיחה למעבר לים ב 22 שח לדקה… ואז המכתבים החלו לחזור והקשר נותק. עשר שנים אחרי יום הולדת 24 (לפני עידן הפייסבוק) אני מקבלת הודעה ברשת חברתית עתיקה " שירי זו את? זה נראה כמוך אבל לא בדיוק, אני מחפשת אותך כל שנה ביום הולדת שלך, אם זו את תתקשרי!" גם היום אני בוכה כמו ילדה קטנה רק מלהזכר ברגע… החברה הכי טובה שלי חזרה… והיום זה קל מתמיד להשאר בקשר.. רק הבוקר שלחתי לה חום ואהבה בווטס אפ.
    Sugarshirim@gmail.com

    מאת: שירי |‏ 26 באוקטובר 2018 | 12:46
  • החברה הכי טובה שלי היתה בהתחלה, באופן מאוד קלאסי, הילדה שהכי שנאתי בשכבה.
    היינו באותה הכיתה מכיתה א והיא היתה מלכת הכיתה או במילים אחרות- זאת שהחליטה על מי החרם הבא. מאוד לא התחברתי לגישה ולכוחניות הזאת.
    ואז התחילה שנת הלימודים של אחרי מלחמת לבנון השניה, אז היינו בכיתה ה, ואני החלטתי שהשנה לא אשתוק.. אז ממש ביום הראשון לשנת הלימודים לקחתי אותה הצידה, ובמילים די פשוטות אמרתי לה שאני ועוד הרבה ילדים אחרים בכיתה לא אוהבים את הכוחניות הזו.
    מאז פשוט לא תמצאו אותנו בלי השניה.
    היא דא מכחישה עד היום את עצם היותה ילדה בריונית בבית הספר היסודי.

    מאת: עדי |‏ 26 באוקטובר 2018 | 12:33
  • הכרתי את החברה הכי טובה שלי בקורס הקצינות המשותף שעברנו,לפני כ25 שנה, אין כמו קורס אינטנסיבי, ארוך ומאתגר פיזית ונפשית להכיר את האדם באמת, בעת לחץ ובאוירה תחרותית, שרדנו את הקורס, סיימנו בהצלחה ומאז אנחנו חברות נפש כולל המשפחות שהקמנו.

    מאת: ורד |‏ 26 באוקטובר 2018 | 12:31
  • את החברה הכי טובה שלי הכרתי באמת במשמרת רפת שעשינו ביחד. למדנו באותה שכבה אבל לא ממש הכרתי אותה קודם. אז בזמן חליבת לילה ברפת יצא לנו להכין שוקו עם חלב טרי ולשבת לדבר,. הייתה משמרת מצחיקה ממש וכסיימנו לחלוב את כל הפרות כבר ידענו הכל אחת על השנייה.

    מאת: עדן |‏ 26 באוקטובר 2018 | 12:22
  • לפני מספר חודשים סגרנו יחד עשור! הייתה זו השנה הראשונה לחטיבת הביניים, ואצלי החל גיל ההתבגרות שהתבטא בהתבודדות מסוימת והאזנה ללהקות (בדיוק גיליתי את יוטיוב). לכיתה הצטרפה תלמידה חדשה- לאחר שפגה ההתלהבות הראשונית ממנה,מסתבר שבאתי ודחפתי לה אוזניה לשמוע שיר של להקה ( היא זוכרת את זה, אני כנראה הדחקתי), היא אהבה והתחלנו להעריץ את הלהקה,מה שהחזיק קרוב לשנה.. היא גם עברה לגור מולי, וכך עד היום.. מפעולה אקראית פשוטה (וקצת קריפית) של לדחוף למישהו אוזנייה, קיבלתי את האדם הקרוב ביותר אליי, את ישיבות הקפה הנמשכות אל תוך הלילה ואת החוויות הבלתי נשכחות (:

    מאת: שלי |‏ 26 באוקטובר 2018 | 11:50
  • את החברה הכי טובה שלי הכרתי לגמרי במקרה.
    הייתי בטיסה ללונדון לטיול בת מצווה עם המשפחה בטיול מאורגן וגם היא לבת מצווה שלה עם המשפחה שלה.
    כל הטיול העברנו ביחד וחגגו לשתינו .הפכנו מאז לחברות הכי טובות והמשפחות גם.

    מאת: שני |‏ 26 באוקטובר 2018 | 11:20
  • הכרתי את החברה הכי טובה שלי בבית הספר, בכיתה ז. היא ישבה בחוץ עם צמות וטיקה. למרות שהרבה ילדים חשבו שהטיקות שהיא שמה (כל יום במשך כל תקופת החטיבה ונדמה לי שגם בתיכון) קצת מוזרות, אני חשבתי שהיא הכי מגניבה בעולם. עשרים שנים אחרי ואני עדיין חושבת ככה:)

    מאת: מעיין מילר מולכו |‏ 26 באוקטובר 2018 | 11:11
  • זה היה בשנת 2002, עברתי את המבחנים להיות דיילת אויר באל על ולקראת הקורס זומנתי לקחת מדים.
    בחנות מדים, נרגשת לקראת הקורס, מדדתי שמלות, חצאיות מכנסיים ובמיוחד התעכבתי על הנעליים, כאילו שזו פעם ראשונה שאני מודדת נעליים, החלפתי איזה 20 זוגות ולא החלטתי איזה מידה תתאים גם באויר וגם בקרקע, ואז היא נכנסה, מי שתהיה החברה הכי הכי שלי בקורס ובחיים, ותוך דקה וחצי בחרה לי את המידה המתאימה.
    ומאז אני מתייעצת איתה על כל דבר כי לא רק בנעליים היא מבינה… היא פשוט סינדרלה שלי.

    מאת: הילית |‏ 26 באוקטובר 2018 | 11:06
  • את נעה, החברה הכי טובה שלי פגשתי בשנת שירות לאומי. שתינו בחרנו להתנדב לשנה במלכישוע- כפר לגמילה מסמים, אלכוהול והימורים. היינו שתי בנות שירות בכפר מלא בגברים, נשים ונוער שנמצאים בשלבי גמילה שונים. היה לא קל לעבור בשבילים ולקבל מבטים מאנשים שנמצאים בתוך הכפר בלי כמעט אפשרות לצאת ממנו אבל השתדלנו ללכת ביחד כדי לתמוך אחת בשניה במעברים המהירים בין המשרדים.. גרנו שתינו ביחד בקרוואן מעפן אבל השתדלנו לעצב אותו שיהיה נעים להיות בו. היה לנו לא קל להיות רק שתינו אבל התגברנו על הקשיים ונשארנו חברות בקשר מצויין עד היום, כמה שנים לאחר מכן ואפילו נעה הייתה המאפרת שלי ביום החתונה שלי בגלל שהיא למדה איפור מקצועי וסמכתי עלייה שתגרום לי להראות הכי יפה שאפשר ביום הזה.

    מאת: אילת קרניאל שחר |‏ 26 באוקטובר 2018 | 10:15
  • זה היה בכיתה י, אני וחברה שלי שאיתי אני חברה עד היום למדנו באותה כיתה במתמטיקה. מכיוון ששתינו עם משקפים אז היינו צריכות לשבת קרוב,אז יצא שישבו אחת ליד השניה מול המורה ופשוט התחלנו לדבר בהתחלה על מתמטיקה ואחר כך על הכל. עזרנו ותמכו אחת בשנייה וזה נמשך עד היום.

    מאת: שני |‏ 26 באוקטובר 2018 | 09:53
  • הכרתי את החברה הכי טובה שלי בשנה הראשונה לתואר שעשינו יחד.

    בשנה השנייה של התואר הכרתי את בן זוגי דרך אחת הרשתות החברתיות, וסיפרתי לה עליו.
    אחרי כמה חודשים ביחד, סיפרתי לה גם על המשפחה שלו.

    רק אז הסתבר לנו שהיא ואחיו ידידים טובים מספר שנים.
    גם בן הזוג שלי הופתע לגלות שהוא מכיר את החברה הכי טובה שלי: זאת שתמיד סיפרתי לו עליה וקראתי בשם שלה.

    מאת: הדר |‏ 26 באוקטובר 2018 | 09:15
  • גדלתי בתל אביב ובגיל 8 וחצי מסיבות לא נעימות ולא בשליטתי עברתי לגור בעיר חדשה . והיה לי ממש קשה שם בכיתה ד׳ עברה לבית הספר ילדה חדשה גם מתל אביב שהתחלה ממש אבל ממש לא הסתדרנו . ואז יום אחד בשבת הגנתי עלייה בבני עקיבא שבנות רצו להציק לה.
    מאותו יום אנחנו חברות נפש עד היום

    מאת: אורית |‏ 26 באוקטובר 2018 | 08:17