מתנה בשישי: חבילת ספא יופי של "כולה" בשווי 635 שקלים

ספרו לנו מה הייתה העבודה הכי נוראית שלכן ואולי תזכו בחבילת יופי של ספא "כולה" הכוללת טיפול פנים, מניקור, פדיקור, כוס קאווה ומתנה

מאת  | ‏ 5 יולי 2018

מתנה בשישי (צילום: יעל אנגלהארט)

מתנה בשישי (צילום: יעל אנגלהארט)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

חבילת ספא יופי של "כולה" הכוללת:
* טיפול פנים 60 דקות
* מניקור
* פדיקור
* כוס קאווה
* מתנה 

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

מה הייתה העבודה הכי נוראית שלכן?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 635 שקלים
ניתן לממש בכולה, האנגר 26, נמל תל אביב

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 8/7/18 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר בכפכפים של Amria בשווי 680 שקלים היא נירה, שסיפרה לנו מה הדבר הכי מעליב שילד אמר לה: "אני עובדת עם ילדים. לפני כמה שנים ילד בן 3 וחצי שאל אותי בת כמה אני. שאלתי אותו 'בת כמה אני נראית לך?' הוא ענה לי במתיקות רבה 'מאוד זקנה, אולי בת 20, אולי בת 100…'".

השאירו תגובה

 

  • כשהייתי בת 14 אבא שלי סידר לי עבודה בקולנוע בחופש הגדול (האפשרות הייתה לעבוד בקולנוע או בפליירים בגיל הזה). לא היה שם תפקיד מוגדר לכל עובד,כולם עשו הכל בין אם זה קופות,מזנון או סדרן.
    באחד מן הימים העובד ניקיון לא הגיע ובגלל שהייתי הכי צעירה במשמרת (כולם היו בני 40-50) המנהלת ניגשה אליי ואמרה לי ללכת לנקות את השירותים בטענה שהעובדים האחרים לא יכולים להתכופף להחליף את השקיות בפחים או לאסוף את הזבל מהרצפה.
    ניגשתי לשירותים והזוהמה שהייתה שם לא ניתנת להסברה! זה היה היום האחרון שלי בעבודה.

    מאת: איילה |‏ 9 ביולי 2018 | 01:04
  • בת 6 או 7 עזרתי לאימא לנקות קונדיטוריה בעיקר גרדתי את הרצפה עם שפכטל מהבצק שנדבק ושטפתי את הכלים הענקיים של העוגות

    מאת: נעמה |‏ 8 ביולי 2018 | 15:18
  • העבודה הכי נוראית שלי היתה בגיל 16 באוגוסט בחופש הגדול. עבדתי בבית קפה ברחוב דיזינגוף בתל אביב בתור מחלקת פלאיירים (התקופה היא תחילת שנות האלפיים) כ-10 שעות. ביום הראשון של העבודה הביאו לי משהו שהרגיש כמו שני טון נייר שהייתי צריכה לחלק לעוברים ושבים ברחוב. גיליתי שלא רק שהעבודה הזו משפילה (כמעט אף אחד לא עונה לך שאתה פונה אליו. ובטח שלא לוקח את האלון), אלא גם הבוס שלי בא לרגל אחרי כמה פעמים במשמרת ולראות אם אני באמת מצליחה במשימה (הבלתי אפשרית – אוגוסט חם ולח + 10 שעות עמידה על הרגליים, בלי מים או כבוד עצמי).
    בסוף יום העבודה הראשון היו לי כתמים שחורים, מפיח של מכוניות, על הפנים (כמו במרי פופינס, רק עם זיעה במקום חיוך) ושפגשתי חברים ברחוב הם צחקו שאני נראית הומלסית. בסוף משמרת ישבתי לאכול שניצלונים לבד עם עצמי כדיי להעמיק את תחושת העליבות. יום למחרת לקחתי את האלונים אליי הביתה למזגן ועזבתי.
    michal.zur88@gmail.com

    מאת: מיכל צור |‏ 8 ביולי 2018 | 11:00
  • העבודה הכי נוראית שלי היתה בערך בגיל 15 ( לפני המון המון שנים ) כאשר עבדתי במשתלה של העירייה . בזמנו לא היו כל סוגי האדמה וקומפוסט כמו שיש היום ואנחנו היינו צריכים לערבב את האדמה בידיים שלנו כאשר היא מלאה זבל לדישון וכל מיני תולעים אדומות..
    אבל לא רק לערבב אלא גם למלא את כל העציצים בתערובת המסריחה והמגעילה הזאת ולשתול את השתילים. איחס…

    מאת: לבנה מלוך |‏ 8 ביולי 2018 | 10:58
  • אין ספק שהעבודה הגרועה ביותר שלי היתה להכניס למעטפות שוברי חג. לספור כל פעם 3 שוברים, להכניס למעטפה, וככה להמשיל במשך 8 (!!!) שעות כ-ל יום!!! סיוט שאין לתאר… אולי הספר ישכיח את כל הטוב הזה ממני.. :)

    מאת: טל |‏ 8 ביולי 2018 | 10:54
  • לפני כמה שנים חסכתי לטיול אחרי צבא בברזיל. חיפשתי עבודה "קלה ומהירה" (כך חשבתי ) שבה ארוויח את הסכום שחסר לי , אז התחלתי לעבוד בחלוקת פליירים . עמדתי שעות בחוץ בשמש הקופחת של יולי-אוגוסט וחילקתי פליירים לעוברים ושבים. הזעתי בכל הגוף והייתי על סף שבירה ממש כבר רציתי לפרוש .לא ידעתי איך אני אמשיך לעשות את זה אבל לשמחתי, התאפסתי על עצמי כי ראיתי את מטרתי מול העיניים , לא וויתרתי , התאמצתי והשגתי את המטרה .

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 8 ביולי 2018 | 10:48
  • אז העבודה הכי נוראית שלי היתה שהייתי בת 16 ועבדתי בחנות אקססורייז בחופש הגדול.
    חלק מה"כשרות" התפקיד היה לעשות עגילים באוזניים :(
    מיותר לציין שזה היה החלק השנוא עלי ביותר בעבודה! כל תינוקת שהייתה מגיעה לעשות עגילים היתה רואה בי כסוג של שד או רופאה חח
    אז בכי, צרחות ודחיפות היה חלק יומיומי בעבודה שלי מזל שזה רק היה חודשיים :)

    מאת: גלי סולומון |‏ 8 ביולי 2018 | 10:30
  • העבודה הכי גרועה שלי הייתה מוכרת בחנות בגדי ים,כי את פוגשת כל יום כל כך הרבה נשים שלא שלמות עם עצמן והגוף שלהן ,גם נשים במידות 36-38, נשים מהממות ומדהימות בכל גיל,מידה וצורה .זה נורא כי בנות כבר בגיל 10-9 מרגישות רע בקשר לגוף שלהן.
    זה נורא כי אני לא תמיד יכולה לעזור לילדה בת 8 שצריכה בגד ים במידה 48,שהוא בלי ריפוד בחזה ומתאים מבחינת העיצוב.
    זה נורא כשבאות נשים עם צלקות מניתוחים שונים,סימני מתיחה ולא תמיד יש לך את הבגד המתאים לכיסוי.אז את יודעת שנכשלת.
    זה נורא ,לבלות שלוש שעות בתא עם לקוחה מבוגרת שלא יכולה למדוד לבד את הבגד ים ואת חושבת מי יעזור לה בבריכה?
    במקום מסויים זאת העבודה הגרועה בעולם כשאת יודעת שנכנסת מישהי ולא תוכלי לעזור לה.
    במידה ואזכה בספא, את הפרס אני רוצה לתת לאמא שלי שמעולם לא הייתה בספא.והיה לה יום הולדת שבוע שעבר.תודה ובהצלחה!

    מאת: ויקטוריה |‏ 8 ביולי 2018 | 10:16
  • העבודה הכי גרועה שהיתה לי היא עבודה עם שני בוסים שיחסי אנוש זה מהם והלאה אם אפס ביחסני אנוש זה מגדיר רף מסיום הם הרבה מתחת לאפס
    אין ספק שזה בלתי נסבל לי כעובדת וכמובן ללקחות שנעלמים..והם מאשמים אותי ואת כל העולם אך לא רואים את הגורם האמיתי
    והבעסה הכיח גדולה שאני צריכה את העבודה

    מאת: עידית |‏ 8 ביולי 2018 | 10:09
  • לפני מספר שנים במסגרת העבודה שלי הייתי צריכה במשך כחודש לבוא לבקר בקו יצור של מפעל נקניקים, אני בכלל צמחונית וכמעט התעלפתי מהריחות. כל בוקר הייתי עושה הכנה ושמה לי בתיק ענף של לואיזה שיהיה לי להסחה. מאז כל פעם שאני מריחה לואיזה זה מזכיר לי את החוויה הזו…

    מאת: אפרת |‏ 8 ביולי 2018 | 10:03
  • יום אחד חברה הציעה לי לבוא איתה לעבודה עם שכר גבוה לערב אחד כמובן שלא יכולתי לסרב וזרמתי עם ההצעה.
    העבודה הייתה לקחת אנשים מהרכבים שלהם למרכז כנסים עם מטריות ולהגן עליהם מפני הגשם של דצמבר בירושלים – לא חוויה הכי נעימה חזרתי רטובה וקופאת עד עמקי נשמתי ובונוס מיוחד – נהרסו לי הנעלי נייק האהובות שלי שעלו 700 ש"ח.

    מאת: רות |‏ 8 ביולי 2018 | 09:04
  • כשהייתי בת 16 מכרתי בלונים בלונה פארק. על פניו נשמע מקסים, מי לא רוצה לעבוד בלונה פארק ועוד עם בלונים…. אבל בפועל עמדתי 8 שעות בשמש, בלי הפסקה, בלי לזוז, בלי לשבת. כל היום הגיעו אבות לילדחם שחשבו שהם מאוד מצחיקים ומתלוצצים עם מוכרת הבלונים הקטנה. משפטים מטומטמים שהייתי צריכה לחייך אליהם כמו: כמה עולה קילו בלונים, למה אין בלון בדמותי?אפשר לשלם לך באוויר? מתי יש מבצע של 1+1? אבל הכי נורא היה שאף ילד לא בחר בפעם הראשונה את הבלון שהוא רוצה ותמיד נתן כמה אפשרויות קודם. כל פעם שהם בוחרים בלון עליי לשחרר אותו מקשר הבלונים. וכשהם לא רוצים אז להחזיר. ולדאוג שהבלונים לא יעופו לי. אז פעם אחת ילד אחד ממש התלבט והחליף לי בלונים כל שניה. בזמן הזה אח שלו, שכבר בחר בלון, שיחק לי בבלונים ובקשר שעשיתי… ואיכשהו כל הבלונים השתחררו ו 17 בלונים עפו להם לשמיים. הילדים התלהבו והתרגשו. אני התחלתי לבכות. האימא תפסה רגליים וברחה איתם מהמקום. מיותר לציין שפוטרתי באותו יום, לא לפני ששילמתי על כל 17 הבלונים, שזה בערך משכורת של יומיים עבודה

    מאת: נטע |‏ 8 ביולי 2018 | 08:17
  • שילוב של גיל 17 , נואשות לכסף ורצון להוציא רישיון דירדרו אותי לעבוד באחת העבודות היותר נוראיות וסיזיפיות בחיי : שטיפת כלים של מזנון בית קפה! זה נורא כמו שזה נשמע וכלל בעיקר כמות בלתי נגמרת של כוסות קפה כאשר הגיוון היחידי שהעבודה כללה זה התעסקות מידי פעם בכוסות קפה עם סימני ליפסטיק בגוונים שונים ומהסוג שלא יורד בקלות וכן, כאבי גב כרוניים.

    מאת: חני |‏ 8 ביולי 2018 | 07:44
  • כשהייתי סטודנטית צעירה לתואר ראשון עבדתי כמלצרית בבית קפה עם בעלים נ-ו-ר-א-י…פעם אחת הגיעה מלצרית חדשה להתלמדות עם כפכפים והיה לה לא נוח. רצתי הביתה והבאתי לה נעלי אדידס שלי. בסוף המשמרת שכחתי לקחת אותן והוא זרק אותן לפח…בפעם אחרת מלצרית התעכבה עם מגש משקאות ביד אז הוא בעט במגש…וכשהטבח היה מכין לנו סלט קטן להפסקת אוכל הוא היה נוזף בו על כמות הגבינה שהוא שם לנו…ועוד ועוד…

    מאת: אביטל |‏ 8 ביולי 2018 | 07:33
  • בתקופת הצבא עברתי לגור בירושלים לפני 3 שנים בערך והייתי מאוד נואשת לעבודה וחיפשתי מקום שישלם טוב ולא שכר מינימום, לשמחתי מצאתי …זה היה קפיטריה בבניין של משרדים ומקום מרכזי בעיר אבל המקום הזה לא היה כל כך רווחי מבחינת מכירות ולכן באופן קבוע היה לנו מאפים קפואים,רטבים של שבועות,מוצרים פגי תוקף של חצי שנה ….כל מיני חרקים שזוחלים על האוכל ואפילו כמה פעמים היו חולדות במטבח… :/ והייתי צריכה מדי יום ביומו לשקר ללקוחות,לחייך ולהגיד שהכול טרי . זה היה ממש לא נעים ורק קיוויתי שלא יקרה להם משהו אבל הייתי צריכה את הכסף….
    בשבילי זה עבודה ממש נוראית ולא נעימה.
    המייל שלי הוא : vikashuster1@gmail.com

    מאת: ויקטוריה |‏ 8 ביולי 2018 | 02:15
  • העבודה הכי נוראית שהייתה לי – אחרי הצבא עבדתי כפקידה בפנצ'ריה , בת יחידה בין פועלים גברים שמזיעים כל היום , כל השולחן שלי היה מכוסה אבק ושחור , ריח מסריח של גריז וכל מיני חומרים במוסך, הייתי חוזרת הביתה ישר למקלחת!! עד היום זוכרת את הריחות של המקום…

    מאת: חגית דריי |‏ 8 ביולי 2018 | 00:19
  • עבדתי אצל פרופסור קצת משוגע שחקר סוסים, מפה לשם צפיתי במאות סרטונים, עשרות שעות של סוסים בטבע בשביל ללחוץ אנטר כל פעם שהסוס מנפנף בזנב.. הייתן מצפות שיהיה מעניין אבל סוס ישן 18 שעות ביום ובשאר סתם עומד.

    מאת: אלה |‏ 8 ביולי 2018 | 00:08
  • העבודה הכי גרועה שלי היתה במשרד פיננסי , המנהל היה טיפוס נוראי שבוחן את הבחורות בצורה לא נעימה וגם מעיר הערות לא נעימות, וחושב את עצמו יותר מדי , מרשה לעצמו לבקש להכין לו שתיה וכו׳, טיפוס מאיים וכוחני, כמובן שברחתי משם מהר

    מאת: Ronit |‏ 7 ביולי 2018 | 23:40
  • הייתי בת 14 וחיפשתי איך להרוויח קצת כסף בחופשת הקיץ. האופציה היחידה שהייתה באיזור שבו גרתי (יישוב מרוחק מהמרכז וקטן יחסית) זה בקאנטרי של היישוב. העבודה הייתה לאסוף בדלי סיגריות מהדשא, לרוקן מאפרות, לקפל כסאות בערמות ולהחליף שקיות זבל בכל הפחים שבשטחים הציבוריים. זאת הייתה עבודה סיזיפית, בחום הכבד של יולי-אוגוסט, הרגשתי כמו "פועל שחור" שמנצלים אותו בעבור שכר מינימום (ועוד שכר נוער שהיה בזמנו משהו כמו 14 שקלים לשעה), אבל הייתה לי מטרה אחת מול העיניים: לטוס לחו"ל בסוף החופש, וכך לפחות הצלחתי לחסוך קצת כסף כדי להגשים לעצמי את החלום.

    מאת: שרון |‏ 7 ביולי 2018 | 23:23
  • אז הייתי "בין עבודות" וחברה הציעה לי לבוא לעבוד איתה בחברת תרופות. נשמע מבטיח. לא? מפה לשם, מצאתי את עצמי כל בוקר נכנסת לחדר נקי, בלי איפור, בלי לק, עם סרבל פלסטיק, מסכת פה ופנים, שתי זוגות כפפות על הידיים וכיסוי נעלים. התארגנות של חצי שעה לכניסה.. לחדר אסור להכניס כלום וצריך לשבת בו כמה שעות לעשות כל מיני פרוצדורות להכנת התרופות. המקום הכי עצוב אברררר.

    מאת: תמר כהן ארזי |‏ 7 ביולי 2018 | 23:07
  • חופש גדול 1995, בת 16 – מקפלת ארגזים לתפוחי עץ במושב.

    מאת: שירלי |‏ 7 ביולי 2018 | 23:01
  • העבודה הכי נוראית שלי הייתה להיות פקידת קבלה בבריכת שחיה ביולי אוגוסט. עם הכל הצלחתי איכשהו להסתדר: הילדים שגדשו את המקום, הרוחצים ששכחו בבית כובעי ים ובאו לבקש ממני שאמצא להם פתרון שלא היה קיים, הפנסיונרים שהתעצבנו שילדים בחופשה נכנסים להם לתוך מסלולי השחיה…אבל דבר אחד שיגע אותי: לראות במשך כל משמרת את הבריכה מולי כמו באיזה ריזורט מפנק ביוון, נורא רציתי להיכנס אבל אסור היה לי לנטוש את העמדה… בשניה שנגמרה העונה יצאתי לחופשה מפנקת אמיתית

    מאת: lia |‏ 7 ביולי 2018 | 22:05
  • בתור ילדה בכיתה יב' עבדתי כמלצרית באולם אירועים. עד כאן לא כזה נורא.. אלא שבאחד מהאירועים מילצרתי את השולחן של המשפחה של החתן. האבא של החתן היה כל כך שיכור שבכל פעם שהייתי מתקרבת לשולחן הוא היה מבקש ממני להביא משהו, ובכל בקשה הוא התקרב אליי יותר, הניח יד על הגב, פעם נוספת עד המותן, ועד שממש לחש לי באוזן שהיה רוצה ש"אתגנב איתו לשירותים". למען הסר ספק, אישתו ישבה בכיסא שהיה על ידי. לאחר אותה הצעה לא מפתה בעליל כבר התלוננתי למנהל האירוע והוא הרגיע אותו- הבהיר לו שאו שהוא מפסיק, או שהוא עף מהאולם. כעבור חצי שעה הוא עף מהאולם.

    מאת: פולי |‏ 7 ביולי 2018 | 21:43
  • כשההיתי נערה רציתי לעשות כסף בחופש הגדול(בת 17)
    הגעתי לחברת מסטיקים ואז בזמנו השיקו מסטיק בטעם בננה
    ההיתי צריכה להכנס לתחפושת של קוף מסריחה למות מזיעה בשיא הקיץ ולחלק מסטיקים אישיים בגני התערוכה
    השכר היה מינימום אבל בתור נערה היה לי דמי כיס

    מאת: רחלי |‏ 7 ביולי 2018 | 19:59
  • העבודה הכי נוראית שלי הייתה כשגרתי בלונדון עברתי אחרי התיכון והייתי צעירה ובלי ניסיון, עבדתי בחברת נסיעות של ישראלי והבוס שלי היה פשוט אדם מגעיל ומעצבן שציפה שאדע מה הוא רוצה שאעשה בלי להגיד לי והיה מתעצבן אם ראה אותי יושבת שניה ולא עובדת, כל מה שעניין אותו זה כסף והייתי צריכה לריב איתו כל הזמן כדי שישלם לי את מה שהבטיח כי הוא תמיד ניסה לרמות ולשלם פחות (גם את הלקוחות הוא ניסה לרמות). פעם אחת הוא ביקש שאכין לו קפה, מכוון שאני לא שותה קפה ולא הכנתי קפה בעבר השתמשתי במים פושרים ולא רותחים והקפה לא נמס, זה אכן היה רגע מספק, הוא לא ביקש ממני להכין קפה יותר. אולי אם אזכה בפרס זה יפצה על החוויה הנוראית

    מאת: זואי לוורניק |‏ 7 ביולי 2018 | 17:59
  • למרות שהיו לי כמה עבודות מזעזעות אבל עבודת קיץ כשהייתי בת 15 מתעלה על כולם. למדתי בתיכון חקלאי ועבדתי ברפת.. שלוש משמרות ביום: חליבת בוקר בזריחה, חליבת צהריים וחליבת לילה עד חצות. אחרי משמרת הריח של הרפת נשאר בבגדים ובשיער. הכי נוראי היה לנקות את השוקת מלאת התולעים וכשפרות דרכו עלי.. חוויה!
    Nela559@yahoo.com

    מאת: תמר |‏ 7 ביולי 2018 | 16:04
  • שניה לפני הגיוס עבדתי כדיילת מכירות של חברת קד"מ. רוב הזמן הייתי עומדת בסופרים השונים ושכנעתי אנשים לטעום פסטרמה חדשה או ליין חדש של עוגיות. אבל מדיי פעם היו מבקשים ממני להצטרף לפעילות בחוץ. הסתובבתי בכל הארץ בתחפושות הזויות וחילקתי לאנשים מגבונים, מחזיקי מפתחות, בקבוקי מיץ או הסתובבנו עם ספרי הגנה משמש והתזנו על אנשים ועוד. פעם אחת הלבישו אותנו בתחפושת של נשים הולנדיות עם קבקבי העץ הבלתי אפשריים האלה וחילקנו מעדנים מבית לבית בצפון תל אביב. אבל השיא היה שנתנו לי תחפושת של פראו בצבע כתום ובגד ים ועל הראש היה לי כובע כבד בטירוף עם המון פירות מפלסטיק והסתובבתי ככה בחוף הים, בחול הלוהט וחילקתי מיץ חדש וקר לבאי החוף. זה היה קשה מנשוא, מביך, משפיל ומעיף. ההתנפלות עליי הייתה מטורפת, וכל כמה דקות הייתי צריכה לעלות בחזרה כדי למלא את המגש שסחבתי. כל הגוף שלי כאב אחרי ואחרי הפעילות הזו פשוט התפטרתי.

    מאת: נטע |‏ 7 ביולי 2018 | 15:58
  • העבודה ההזויה שעבדתי היא ליווי משפחות לים הכלל איסוף כסף ועצירה בתחנות שונות לאיסוף אנשים… איזה טירוף היה בכל פעם שפיספסתי תחנה..אחזה צעקות קיבתי מהאנשים בכל פעם שהייתי צריכה לחזור…

    מאת: חיה |‏ 7 ביולי 2018 | 15:00
  • עבודה מזעזעת נוספת שהייתה לי: כשהייתי בת 13, במסגרת משימות לכבוד שנת בר מצווה (בקיבוץ), היינו צריכים (כל ילדי הכיתה) לעזור במשלוח עופות בלול. העירו אותנו בארבע בבוקר בשביל החוויה "המרנינה" של רדיפה אחרי תרנגולות (בלול מסריח ומחניק שבקושי אפשר לנשום בו) והעמסתן על המשאית. בתור חובבת בע"ח היה לי נורא קשה עם זה. גם היינו צריכים לתפוס אותן ברגליים והתחושה של הרגליים שלהן די מגעילה. היה לי כל כך קשה עם זה שבשלב מסוים פשוט עשיתי עצמי כאילו אני לא מצליחה לתפוס אותן. בעקבות החוויה הטראומטית, אני נעשיתי צמחונית ואח"כ גם טבעונית. העבודה המזעזעת הזאת הייתה בהתנדבות, ללא תשלום. גם אם ישלמו לי מיליון דולר, אני לא אעבוד שוב בלול.

    מאת: תמי |‏ 7 ביולי 2018 | 12:53
  • לא במפתיע העבודה הכי נוראית שלי הייתה כמלצרית. ספציפית יום שזכור לי כנורא ביותר היה יום שבו כל מה שיכול נכשל, היום שבו מרפי שנא אותי במיוחד!! קמתי בבוקר והלכתי לעבודה, הגעתי והמסעדה הייתה כבר מלאה מהרגיל. ניסיתי לעשות יותר מידי דברים במקביל ואז נפל לי מגש של 20 בקבוקי שתיה וכוסות וכולם נשברו מה שגרם למנהל שלי לצעוק עליי. בגלל זה שכחתי להוציא קוראסון בזמן, והוא נשרף. כשכבר הוצאתי את הקוראסון החדש הלקוחות צעקו עלי שלקח לי הרבה זמן, והייתי על סף דמעות.
    בקשה שלי אל כולכם, תזכרו שגם המלצרים הם בני אדם, ותנסו לגלות יותר הבנה(:

    מאת: תמר |‏ 7 ביולי 2018 | 08:46
  • עבדתי במשך 3 שנים במשרד עורכי דין גדול בתל אביב, שמייצג את כל החברות הגדולות במשק בהוצאה לפועל.
    ללקוחה היה חוב ולאחר שלא ענתה מספר פעמים וקיבלה את המסירה בדואר.. פתחתי לה תיק בהוצאה לפועל.
    לאחר כחודשיים מקבלת שיחה, הלקוחה בצד השני – אומרת שהיא מצטערת שלא שילמה את החשבון ולא ענתה כי היא הייתה בתקופה קשה, מאחר והבן שלה נפל בצוק איתן! הרגשתי כלכך רע עם עצמי…שאחרי שבועיים התפטרתי.

    מאת: חן |‏ 7 ביולי 2018 | 06:22
  • העבודה הכי גרועה שהייתה לי היא מלצרית בריכה באילת הייתי עובדת 12 שעות ביום בבריכה במלצרות בחום שיא עם מדים מעיקים וכל פעם שעבר לידי בחור שהעזתי לייצר איתו קשר עין הייתי מקבלת בתמורה הטרדה מינית #me too אחרי חודשיים התפטרתי אחרי שלקוח נתן לי טיפ נמוך ופתק שמציין את המספר חדר שלו עם סמיילי קורץ.

    מאת: מישל |‏ 7 ביולי 2018 | 01:22
  • בתור סטודנטית עברתי כמה וכמה עבודות זמניות מבאסות.
    אבל האיומה מכולן היתה מנקה ומטפלת אצל אחת האמהות הכי פסיכיות שנתקלתי בהן ותאמינו לי שנתקלתי בלא מעט ! היא היתה עוקבת אחרי לכל מקום ומתחבאת מאחורי שיחים בגינה , סופרת את השוקולדים והחטיפים ושואלת למה חסר במידה והיתי אוכלת . היא היתה מתלוננת על הכל – -שהסלט שאני חותכת לא מספיק קצוץ, שהדלקתי מזגן .
    השיא היה כשפעם היא ביקשה ממני לקפל כביסה והתלוננה ש״זה לא מקופל יפה״ וביקשה שאקפל הכל מחדש . היא היתה משלמת לי בשקלים וחצאי שקלים . היה גם ״חוק״ שטיפת ידיים בכניסה לבית שלה .מיותר לציין שברחתי משם כמו משריפה בשדה קוצים .

    מאת: גאיה |‏ 7 ביולי 2018 | 00:54
  • כשהייתי תיכוניסטית מצאתי עבודה ליומיים בחופש הגדול. העבודה הייתה שיווק חנות בקניון הנגב בבאר שבע… נתנו לי שקיות (ריקות!) של החנות והייתי צריכה לחלק אותן לעוברים ולשבים.
    אין לי דרך לתאר את כמות הפעמים שהייתי צריכה להסביר לאנשים ש"זו רק שקית. כן, שקית פשוטה. כן, היא ריקה. לא, אין מתנה." ביומיים האלו.
    הניחוש שלי הוא שהחנות הלכה על הרעיון של אין פרסום גרוע. מה דעתכן?

    מאת: ג'ן |‏ 6 ביולי 2018 | 23:06
  • בחופשת פסח ירדתי כסטודנטית למלון באילת לעבודה זמנית. לא דמיינתי לעצמי כמה מסריח הולך להיות. במהלך השבוע שיבצו אותי בחדר פוליש קטן יחד עם בחור נוסף שסבל מגזים בבטן והבחור פשוט לא הפסיק לשחרר נפיחות כל השבוע.. סבלתי מאוד אבל הייתי כל כך זקוקה לעבודה הזו !!

    מאת: רונית |‏ 6 ביולי 2018 | 22:02
  • העבודה הכי נוראית שלי היתה בחברת סטארט אפ עם בוס לחוץ. ביום הראשון לעבודה הוא הביא לי 3 דפים מפוצצים במשימות ואפילו ביקש ממני לעשות דוח רווח והפסד לועד בית שלו… אחרי אותו יום לא חזרתי לשם…

    מאת: אנה |‏ 6 ביולי 2018 | 20:58
  • ישר אחרי הצבא עבדתי כמלווה של חבורת נערים אמריקאים שהגיע לחילופי סטודנטים למשך 3 חודשים.
    בקטן התפקיד שלי היה להכיר להם את ארץ ישראל היפה. בגדול הייתי הבייביסיטר של חבורת נערים מפונקים בלי שמץ של אחריות. השיא היה שבערב פסח החמודים התקשרו אליי ואמרו שהם תקועים בתחנת אוטובוס בקריית שמונה ואין להם איך להגיע לדירה שלהם כי אין כבר אוטובוסים בגלל החג!!!
    אז נסעתי שעתיים וחצי עד קרית שמונה… בערב חג! נראה לי שפיצוי על המני פדי שהפסדתי באותו יום מתבקש ;)

    מאת: שובלי |‏ 6 ביולי 2018 | 20:35
  • כשהייתי סטודנטית עבדתי במחלקת הביטחון של נמל חיפה. משמרות לילה / בוקר צהריים שבהן הייתי צריכה לעלות על אוניות שעליהן עשרות מלחים שלא ראו אישה כבר כמה שבועות. תארו לכם את המבטים שהייתי מקבלת עם המדים הצמודים שלבשתי. הם היו מכבדים אותי מפאת התפקיד שלי, ולא חוויתי הטרדות בצורה מפורשת. אבל בכל פעם שהייתי עולה על אוניה באמצע הלילה עם המדים הצמודים שהיו לי, והגוף הצעיר שהיה לי, הרגשתי את כל העיניים שלהם ננעצות בי.

    מאת: דנה |‏ 6 ביולי 2018 | 19:47
  • העבודה הכי נוראית שעשיתי, היא עבודת סטודנט במשרד פרסום – הייתי מוכרת מודעות אבל ללקוחות עד 23:00 שהעיתון יורד לדפוס.
    לשמוע שלאדם נפטר היקיר, לענות אותו בהגהה ועיצוב המודעה בזמן שהוא שבור, נוראי…

    מאת: יעל |‏ 6 ביולי 2018 | 19:25
  • שלום, אני נועה בת 22 מאזור המרכז.. העבודה הכי נוראית שלי הייתה בבר. הייתי ממלצרת לקוחות ולהחזיק מגש זה לא הצד החזק שלי, אז כן.. קרו מספר מקרים בהם החוסר יציבות הכה בי וכל הכוסות בירה שהיו על המגש נפלו על לקוחות שפשוט נרטבו מכף רגל ועד ראש..
    מאז הבנתי שלמלצר זה לא הצד החזק אצלי..

    מאת: נועה |‏ 6 ביולי 2018 | 18:39
  • עבדתי בנקיון של מתחם משרדים ,העבודה כשלעצמה לא היתה נוראית , אבל במתחם עבדו אנשים שרבים מהם בגילי שהחזיקו בתארים נחשקים והיה קשה לי עם ההרגשה שאני במקום הזה של להגיע בסוף היום לפגוש במבט מובך אנשים בגילי שמסתכלים עלי ברחמים ולנקות את שאירות האוכל במשרד שלהם ולשטוף כוסות קפה
    בלי לרגע שמישהו יחשוב שיש בחורה צעירה שמגיעה בסוף יום לאסוף אחריהם את הבלאגן . זה בנוסף לעוד משימות נקיון כלליות שעלי לעשות במתחמים הציבורים במפעל . לבד .
    אבל גם נקודה של אור מצאתי בעבודה ההיא
    וקיבלתי מוטבציה לצאת ללמוד . היום אני יכולה לשבת על אחד הכסאות במשרד ההוא (בצד השני)

    מאת: שי |‏ 6 ביולי 2018 | 18:18
  • בטיול אחרי צבא לאוסטרליה, עבדתי במפעל שימורים לפירות ובמשך חודשיים קילפתי בננות למשך 12 שעות ביום. אני מקווה שהיום כבר יש מכונה:)

    מאת: איריס קרדי |‏ 6 ביולי 2018 | 17:55
  • העבודה הכי גרועה שהייתה לי היא ללא ספק במוקד שירות לנהגי מונית.
    כשהייתי בת 22 הגעתי לעבוד באחת החברות המוכרות של שירותי הזמנת מוניות.
    העבודה שלי הייתה מתן שירות לקוחות לנהגי המונית שעובדים עם אותה החברה.
    95% מהשיחות שהגיעו למוקד היו של נהגי מונית מתוסכלים שהיו בטוחים שיש מישהו שמנהל את חלוקת הנסיעות (כמו בתחנות של פעם, שרק מקורבים לסדרן התחנה היו מקבלים נסיעות שוות). לא משנה כמה הסברתי להם שחלוקצ הנסיעות היא ממוחשבת וללא התערבות של גורם אנושי, זה פשוט לא עזר. היו נהגים שהיו יושבים שעות ארוכות וממתינים לנסיעה, וכל תסכולם היה יוצא עליי: קיללו אותי, את אבא שלי, אמא שלי, אחיי ואחיותי בכל קללה אפשרית, שמעתי על בסיס קבוע משפטים כמו "מה עשו רע ההורים שלך שיצאה להם ילדה זבלה כמוך", "את יכולה לקבל קצבה מביטוח לאומי על כמה שאת מטומטמת" ועוד ועוד שלל מחמאות כאלה.
    ככה כל יום, 8 שעות ביום – קללות, איחולים מזעזעים וצרחות מטורפות. אי אפשר לתאר לכן איך הייתי יוצאת הביתה בסוף המשמרת.
    ידעתי שזה לא אישי, שהנהג הזה לא מכיר אותי, שאסור לקחת ללב ושהם כנראה לא מתכוונים לזה, אבל עדיין – זה פשוט סחט אותי.
    עמדתי בזה 7 חודשים (רק כי הייתי צריכה לשלם שכר דירה ולא הייתה לי עבודה אחרת על הכוונת), עד שפשוט הרגשתי שאני לא יכולה להכיל את זה ושהמחיר שזה גובה ממני יקר מדי.
    Hanale1962@gmail.com

    מאת: חנה עומר |‏ 6 ביולי 2018 | 17:51
  • העבודה הכי נוראית שהייתה לי הייתה גם העבודה הראשונה שלי. עבדתי בחנות לכלי בית בתור עוטפת מתנות יחד עם שלוש חברות בשולחן הכי קטן שיכול להיות. אבל השיא היה הצרצר שהתחבא איפשהו בחנות ואף אחד לא הצליח למצוא, ואיכשהו הבוס החליט שאני חייבת למצוא אותו! במשך שלושה ימים שלמים הצרצר הזה צירצר בלי הפסקה ושיגע אותנו ואני הייתי צריכה להתחמק מהבוס כל פעם שראיתי אותו כי הוא באמת ציפה שאמצא את היצור הזה ואהרוג אותו. מאז, כל פעם שאני שומעת איזה צרצר אני נזכרת בשלושת הימים האלו..:)

    מאת: אליה |‏ 6 ביולי 2018 | 16:52
  • הייתי לפני צבא והתחלתי לעבוד בתור מלצרית במסעדה על הים. לא רק שהרווחתי רק טיפים, כמובן התלמדויות היו ללא תשלום. במשמרת הראשונה שלי שובצתי ביום מאוד חלש בו הרווחתי 72 שקלים. להפתעתי בסוף המשמרת לקחה אותי מנהלת המסעדה למשרד ואמרה לי, ״ תפרישי״ אף אחד לא סיפר לי שבכל סוף משמרת היינו צריכות להביא 30% מהכסף למטבח ולבר.

    מאת: סימונה |‏ 6 ביולי 2018 | 16:45
  • עבדתי במשק בית..והייתי צריכה לנקות ארון עם מקקים מתים!

    מאת: דבורה קלצקין |‏ 6 ביולי 2018 | 16:17
  • הייתי בת 16 וחברה טובה מאוד אירגנה לי לעבוד בחנות סופגניות ,העבודה הייתה נוראית סה"כ עבדתי יומיים שם ובעל החנות נתן לי לעשות נקיון פסח על כל החנות הייתי מעין עבד שלו וזה לא התאים לי אז התפטרתי

    מאת: נטלי |‏ 6 ביולי 2018 | 15:22
  • עבדתי במפעל של עצים הייתי חוזרת כל יום עם מלא נסורתת על הבגדים סיוט..

    מאת: Michal |‏ 6 ביולי 2018 | 15:20
  • עבדתי פעם בתוך מפעל עצים כל יום הייתי חוזר תץץ

    עבדתי פעם במפעל עצים כל היום הייתי חוזרת הביתה ועל כל הבגדים היה ליכלוכים של נסורת.

    מאת: Michal |‏ 6 ביולי 2018 | 15:19
  • העבודה הנוראית ביותר הייתה… בייביסיטר! הרבה לפני שהיו לי ילדים, אי שם בתיכון שמרתי על שני ילדים שההורים שלהם תיארו כמלאכים אבל בפועל הם היו שני רודנים קטנים שהיו צמאים כנראה לתשומת לב. בסופו של דבר אחרי כמה חודשים החלטתי לעזוב כי הם החביאו לי דברים שהיו לי בתיק והורידו את הכסף שהיה לי בארנק באסלה!!!

    מאת: רינת |‏ 6 ביולי 2018 | 15:11
  • בגיל 20+ גרתי כמה שנים בארה"ב וכשעברתי למנהטן עבדתי כנהגת משלוחי פרחים.
    עיקר העבודה היה "להילחם" על מקומות עצירה בעיר הצפופה מול נהגי מוניות אכזריים וחוצפנים,
    מהר מאוד למדתי להכיר כל פינה בעיר ולהיות חוצפנית ואסרטיבית כדי להצליח בתפקיד.
    זה לא היה נורא… אבל בהחלט מתיש.

    מאת: גילה |‏ 6 ביולי 2018 | 14:00
  • הייתי נערה צעירה (אולי 15) ומאוד רציתי מחשב אז במשך חופשת הקיץ עשיתי בייביסיטר לכל מי שביקש . אני לא אשכח את הבייביסיטר על הבנות של השכנים במשך שבוע שהיו נראות מקסימות בהתחלה אבל התברר שטעיתי הן היו פשוט מהשטן לא הסכימו לאכול אף פעם ,לא לעשות יצירה ,תמיד היו צרחות ובכי בבית והנורא מכל שתמיד היו זורקות עלי חפצים שאפילו נפצעתי מהן. לא האמנתי שבנות מסוגלות להתנהג ככה . היתרון היה שלמדתי עבודה קשה מהי ולמדתי שכסף ממש לא גדל על העצים.

    מאת: ליר אברגיל |‏ 6 ביולי 2018 | 13:46
  • שלום רב
    העבודה הכי נוראית שהיתה לי עבדתי במפעל סנפרוסט והתפקיד שלי היה למיין אפונה לפני שלה ההקפאה
    האפונים עברו על סרט נע ואני הייתי צריך לברור ולהוציא את האפונים הפחות יפים.

    מאת: רוני וקנין |‏ 6 ביולי 2018 | 13:28
  • בתקופה "בן עבודות" עבדתי בחנות בגדים. יותר נכון…חנות בזאר ענקית עם מחסן תת קרקעי חשוך וצפוף שבו ישבתי עם נשים מבוגרות שבקושי יודעות מילה בעברית וכול היום קיפלתי בגדים. בקושי היה שם אויר. בקושי היה שם מקום ואם זה לא מספיק הייתה שם מנהלת מהגיהנום שלא עשתה לנו "הנחות" ז"א שאף פעם לא ידענו מתי משמרת נגמרת./ מתי אפשר לצאת להפסקה. כבר שיצאתי להפסקה ישבתי בשמש וספגתי ויטמין D….שנגמרו הבגדים לקפל עשינו את עצמנו עסוקות להעביר את הזמן…הספיקו לי שבועיים למצוא עבודה טובה שלשמחתי נשארתי שם כבר יותר זמן….

    מאת: קרן רייס |‏ 6 ביולי 2018 | 13:18
  • בתור סטודנטית נאלצתי למלצר לא מעט בכדי לממן את התואר וכשהיו מציעים לי עבודות מזדמנות הייתי מנצלת את ההזדמנות כדי לחסוך עוד כמה שקלים. אחת העבודות המזדמנות הנוראיות שיצא לי לעבוד בהן היה חלוקת שוקולדים על רולר בליידס בשוק פתח תקווה ביום שישי כדי לפרסם מוצר חדש. היה כל כך חם וצפוף והרצפה הייתה רטובה ומלוכלכת שבקושי הצלחתי לזוז. לפחות השוקולדים שחילקתי העלו חיוך לאנשים לקראת הסופ"ש. כל כך שמחתי לחזור הבייתה ולהמשיך למשמרת ערב במסעדה בה עבדתי

    מאת: אלה |‏ 6 ביולי 2018 | 13:17
  • באחד מהטיולים שלי בחו"ל הגעתי לניו זילנד, ועל מנת לממן את השהות שלי באחת העיירות, הסכמתי לעזור ברפת בתמורה ללינה של שבוע חינם. אוי ואבוי, כמה שזו הייתה טעות. הגעתי לעיירה אחרי חיידק שהיה לכמה מהפרות, וגם כשהייתי מכוסה מכף רגל ועד ראש בבגדי מגן, מגפי עבודה, וכפפות, עדין כל הלכלוך, ואתם-יודעים-מה-עוד, נכנס דרך הבגדים, ובסופו של יום (או יותר נכון בוקר, העבודה מ5 בבוקר עד 9 בבוקר), הייתי מכוסה כולי בלכלוך שדורש לפחות כמה שעות טובות במקלחת.

    מאת: זהר |‏ 6 ביולי 2018 | 13:05
  • עבדתי סדרנית מדפים של אוסם בשופרסל שסיימתי עזרתי לסדרנית מדפים של חברה אחרת האחראית מישמרת פיטרה אותי בגלל זה

    מאת: גתית אביטן |‏ 6 ביולי 2018 | 13:02
  • העבודה הכי נוראית שלי היתה במקדונלדס, ללא ספק. כשהייתי לפני צבא עבדתי באחד הקניונים הגדולים במרכז הארץ בדיוק בתקופת החופש הגדול. המוני ילדים ובני נוער הגיעו, טינפו את המקום וציירו ציורים עם הרטבים על השולחנות. הייתי חייבת לנקות את כל זה לבדי לאורך כל המשמרת שארכה 8 שעות!

    מאת: הדר |‏ 6 ביולי 2018 | 13:00
  • יצא לי לעבוד בכמה עבודות נוראיות בחיים שלי אבל זאתי שאני הולכת לספר לכם עכשיו היא הנוראית מכל…אז העבודה בעיקרון הייתה לנקות אבל הייתי צריכה לנקות ישיבה של בנים!!! היה שם סירחון שלא ראיתי מעולם….מרוב הגועל הייתי חייבת לצלם את זה…באמת. יש לי סרטון…וכל המסדרון היה עמוס בלכלוכים…עכשיו בגלל שזה ישיבה זה היה איזה ארבע קומות והמון חדרים בכל קומה….טיפ לחיים זו לא עבודה שווה. ….אל תנסו את זה
    אני מאשרת שקראתי את התקנון ואני מסכימה לדבריו
    Hgkakd156@gmail.com

    מאת: יעל שלג |‏ 6 ביולי 2018 | 12:43
  • יצא לי לעבוד בהמון עבודות זחוחות אבל זו שמתעלה מעל כולם היא כשלמדתי בתיכון חקלאי ועבדתי ברפת בקיץ. מעבר לשלוש משמרות קשות כל יום שבסיומם הרחתי כמו צואת פרות אז גם הייתי צריכה לנקות את השוקת מלאת התולעים עם הידיים ופעמיים פרה דרכה עלי. חוויות!

    מאת: תמר |‏ 6 ביולי 2018 | 12:42
  • כשהייתי סטודנטית עבדתי במכבסה בתקופת מבחנים. היה חם מאוד בקיץ הבאר שבעי כשמכונות הכביסה פלטו מלא אדים וחום לאורך כל היום.
    הייתי מכבסת תחתונים של זקנות מהבית אבות ומקפלת עשרות מכונות כביסה ביום (כל מי שיש לה ילדים יכולה לתאר כמה זה קשה)
    זו הייתה העבודה הכי נוראית שלי אבל למדתי איך לקפל סדין ישר ומתוקתק!
    Maayanbakal@gmail.com

    מאת: מעיין בקל |‏ 6 ביולי 2018 | 12:17
  • העבודה הכי נוראה שעבדתי בא היתה ניקיון של חדרים נקיים במפעלי ייצור
    הייתי צריכה לזחול מתחת לרצפה כדי לנקות כל מה שהיה מתחת, ולא מצאתי שם יהלומים

    מאת: עינת |‏ 6 ביולי 2018 | 12:15
  • מבין כל העבודות המגעילות שהיו לי, באמת קשה לבחור… הייתי קופאית בבנק, עבדתי במשרד פרסום בו בכיתי כל בוקר לפני העבודה, וגם הייתי צריכה לנסוע שעתיים בפקקים… אבל ללא ספק המנצחת הגדולה היא מורה מחליפה! הילדים לא הקשיבו לי ואפילו חטפתי סטירה (!) וביקורות אופנה רבות. התפטרתי אחרי יומיים :)

    מאת: אביטל |‏ 6 ביולי 2018 | 11:54
  • לפני תקופה מסויימת עבדתי כסדרנית סחורה של מוצרי חלב הייתי צריכה להרים מגשים כבדים וקרים להוציא מהמקרר הפנימי הגדול ולסדר את הסחורה .התקופה הזאת היתה לי סיוט אפילו שלבשתי ארוך לא עזר לי .כל הזמן דלקות בשתן ונזלת כמו מים שזה הפך למטרד רציני בשבילי ממש סבל.עזבתי כי ממש הבריאות שלי לא איפשרה לי להמשיך .כל החיים אזכור זאת

    מאת: שרי |‏ 6 ביולי 2018 | 11:35
  • חלוקת טמפונים לשיווק באירועים.
    היה מביך מאוד, באירועים שיש בהם גם רוב גברי הרבה פעמים.

    מאת: מיכל |‏ 6 ביולי 2018 | 11:27
  • העבודה הכי נוראית שלי הייתה בגיל 18, ימים בודדים לאחר הבגרות האחרונה. הגעתי לחנות בגדים במדרחוב ברחובות והצעתי את עצמי כמוכרת. הבעלים בחנות מיד אמר "כן" והתחלתי לעבוד באותו הרגע ממש. קיפלתי בגדים ימים שלמים על הרגליים ועבדתי מאוד קשה פיזית. לאחר מס' ימים כבר מצאתי עבודה אחרת, וביקשתי את השכר שמגיע לי. הבעלים אמר ש"הוא בירר" את העניין, וכיוון שמדובר ב"תקופת השתלמות" לא מגיע לי שכר.
    כמובן שזה לא חוקי, וניסיתי לפנות אליו כמה פעמים, אבל לא היה עם מי לדבר.
    מעצבן כמה אנשים מנצלים נוער שרוצה לעבוד.

    מאת: שיר |‏ 6 ביולי 2018 | 11:18
  • האמת אני מתלבטת בין 2 עבודות, למרות שאחת מהן לוקחת בגדול-
    1. בתור נערה עבדתי כמחלקת עיתונים בתחנת דלק בימי שישי. אני חושבת שזה הכי נוראי שלי. חוץ מזה שזו עבודה נוראית יש 2 רגעים נוראיים שזכורים לי האחד -הידיים השחורות בסוף היום. והשני הוא הרגע שבו מגיעים לעבודה ולובשים את חולצת הטישרט הלבנה עם כיתוב ישיעות אחרונות שלא משנה באיזו מידה היא הייתה זה היה נראה עלי כמו אוהל.
    2. עבדתי במאפייה . המשמעות היא שכל היום ״מיישרים״ עוגות שנמכרות במשקל ואוכלים בורקסים / בייגלה/ פיתות חמות שיוצאות מהתנור שקורצים לך ולא משאירים לך ברירה.

    מאת: רזיאלה |‏ 6 ביולי 2018 | 11:12
  • הי. בתחילת שנות העשרים שלי הגעתי דרך חברת כח אדם לעבוד בחברת אשראי מסוימת. הכי שמחתי על ההזדמנות אבל אז התברר לי שהעבודה שמופקדת בידי היא להשלים "פאזל" של כרטיסי אשראי גזורים. אחרי שהלקוח ביטל את הכרטיס שלו הוא היה צריך לשלוח אותו לחברה גזור ואני ועוד בת מזל שעבדה איתי היינו מחברות את כל החלקיקים הקטנים לכדי כרטיס אחד שלם ורושמים את המספר והפרטים שלו בטופס. לזה קוראים עבודה סיזיפית!

    מאת: רחלי |‏ 6 ביולי 2018 | 11:01
  • האמת שעבדתי בהרבה עבודות גרועות….כשלמדתי לתואר הראשון שלי ממנתי את כל התואר לבד ללא עזרה כלל והייתי חייבת לעבוד בכל דבר ע"מ לשלם שכר לימוד. באחת הפעמים חברה הציעה לי לעבוד במשק בית אצל מישהי עשירה שתשלם לי כסף נזיל ומזומן כל פעם שאני אגיע… ובאמת כך היה הגעתי אליה לבית הענק שלה ונכנסתי להלם!! הבית היה מבולגן מאוד, מלא בכלים בכיור, כתמים על הרצפה… ואני אפילו לא רוצה לדבר על השירותים!!!! זה היה ממש קשה ויצאתי משם אחרי 6 שעות בערך, אני לא ממש יודעת למה הקרבתי כל כך הרבה אבל המשכתי לעבוד אצלה במשך תקופה למרות הקושי העיקר לקבל כסף ללימודים.
    זהו, היום תודה לאל אני לקראת סיום התואר השני שלי ואני מסתכלת על זה כעוד חוויה מעניינת ומוזרה שקרתה בחיים:)

    מאת: עליזה |‏ 6 ביולי 2018 | 10:47
  • העבודה הכי נוראית שלי הייתה כשהייתי בת 12-13 ונמשכה כמה שנים. אני גרה בקיבוץ. בשנות ה80 (ולפני כן), כל נערה הייתה צריכה לעבוד בבתי ילדים יום או יומיים בשבוע (אז לא חיפשו ניסיון מקצועי, מספיק שהיית בת …). כשהייתי בת 12-13, עוד לא היו בארץ טיטולים (ואם כן הם היו נורא יקרים) כי הם הגיעו לארץ באיחור של 20-30 שנה (בגלל שאני ואחותי נולדנו בארה"ב אמא שלי כן נהנתה מעולם הטיטולים). התינוקות והפעוטות היו עם חיתולי בד. כשתינוק או פעוט עשה קקי, המטפלת הבכירה באותו פעוטון/בית תינוקות בדיוק הייתה עסוקה עם משהו אחר (או בדיוק בהפסקת קפה) יותר "חשוב". היא הייתה מטילה עלי (ועל שאר הבנות בגילי) להחליף את החיתול, לקלח את התינוק (רשלנות פושעת לתת לילדה בת 12-13 לקלח תינוק שעלול להחליק באמבטיה או לקבל כוויה מהמים החמים !!!) ולכבס את החיתול המלוכלך. זה היה מגעיל !!! לשמחתי, כשאני הפכתי לאמא, כבר היו בארץ כמה חברות של טיטולים.

    מאת: תמי |‏ 6 ביולי 2018 | 10:44
  • בתקופת החטיבה עבדתי כבייביסיטרית.
    העבודה הכי קשה שהיתה לי היא לשמור על משפחה בה יש 6 ילדים בטווח גילאים של חצי שנה עד 8 הכי גדולה !!
    מיותר לציין, שאחרי המקרה הזה לא הסכמתי יותר לעבוד בבייביסיטנג על יותר מ-2 ילדים :-)

    מאת: אלה וישליצקי-שושן |‏ 6 ביולי 2018 | 10:40
  • העבודה הכי נוראית שלי הייתה בגיל 16 לשמור על ילד בתהליך גמילה מחיתולים. מה שהיה נורא זה שהוא התאפק במשך 3 שעות ולא הסכים ללכת לשירותים, עד שלא יכל יותר…

    מאת: אביטל |‏ 6 ביולי 2018 | 10:29
  • עבדתי כטלפנית במטה בחירות של מועמד לא אהוד במיוחד. העבודה היתה כלולה בהרבה ניתוקים וקללות מצד תושבי המדינה… בהחלט לא הדרך האולטימטיבית להעביר את היום…

    מאת: עדי |‏ 6 ביולי 2018 | 10:09
  • העבודה הכי נוראית שהייתה לי, הייתה כשהייתי בת שש-עשרה ועבדתי בקייטרינג של אירועים. העבודה הייתה פיזית וקשה, השכר היה נמוך והדרך היחידה להעלות אותו הייתה באמצעות טיפים אבל, מעטים האנשים שזוכרים להשאיר טיפ למלצרים באירוע ורבים מאד האנשים שנהנים לטרטר את המלצרים עם מגשי הענק הלוך ושוב.
    פעם היה לי שולחן אחד מלא חיוכים שביקש ממני מגש של בירות פתוחות ורמז על הטיפ שאקבל על זה. ממוקדת מטרה השגתי את הבירות הכי קרות ופתחתי את כולן וסידרתי אותן באיזון מופלא על המגש. כשבאתי להגיש להם השתנו הזוויות והבירות נשפכו בקול גדול עליי ועל נותן הטיפ הפוטנציאלי (שנשאר כזה)
    למדתי מזה, שיש כנראה מקומות עבודה טובים יותר עבורי, ולשמחתי לא הגעתי שוב לשפל של אז, אבל אני אזכור לנצח להביא טיפ למלצרים לכל אירוע שאני מגיעה אליו, מתוך שותפות גורל :)

    מאת: גפן |‏ 6 ביולי 2018 | 10:04
  • פעם עבדתי בחברה של אירועים, זו היתה מסיבת חנוכה בסינמה סיטי ואני הייתי הסופגנייה. התחפושת שלבשתי היתה כבדה וחשוכה, לא ראיתי כלום והיה חם ומחניק בפנים, אבל הי, לפחות אף אחד לא יכל לזהות אותי..

    מאת: יעל ויסברגר |‏ 6 ביולי 2018 | 09:29
  • העבודה הכי נוראית שהיתה לי כשעבדתי בניידת טיפול נמרץ בתור חובש במד"א, ועשיתי החייאה על אח שלי שסבל ממחלה שנקראת "דושן" והוא נפטר 12 יום לאחר מכן.

    מאת: אסף פלפלה |‏ 6 ביולי 2018 | 09:27
  • אחרי הצבא יצאתי לטייל בחול לתקופה ארוכה. לאחר מספר חודשים של טיול התחיל להיגמר הכסף והחלטנו לעבוד קצת תוך כדי. מצאנו עבודה ברפת.. העבודה כללה להכניס יד לתוך פי הטבעת 'של הפרה להזרעה.. עבדתי שם בדיוק יום אחד. דבר אחד טוב יצא מזה שמאז אני טבעונית!

    מאת: שרה |‏ 6 ביולי 2018 | 08:40
  • לעמוד בסופר בגיל ולשכנע אנשים לקנות טיטולים למרות שלא היה לי שום קשר מעשי לתחום.

    במקרה לגמרי
    כעבור מספר שנים, עבדתי עם ילדים שחלקם לא היו גמולים ולכן נתבקשתי להחליף טיטולים בשעת הצורך.
    בפעם הראשונה הקאתי מהריח, בפעמים הבאות היתה לי בחילה ובסוף בסוף הגוף התרגל.
    ואז באה מלאכית ואמרה שלהחליף חיתול זו בעצם שליחות.
    את האמת? היא ממש צודקת!

    מאת: אור |‏ 6 ביולי 2018 | 04:02
  • כשהייתי בת 16 , למדתי בכפר נוער ובחודשי יולי אוגוסט במקום לרבוץ על הספה כמו כולם,
    העדפתי להועיל ולעשות משהו עם עצמי .

    הייתי אחראית מגבות , כלומר , עוברת חדר חדר , מקישה ושואלת : ׳ מגבות ׳?
    אם עונים אז פותחים ולוקחים ממני את המגבות ואם לא עונים ( לרוב כאמור) אני נאלצת לפתוח עם המאסטר שלי ולהניח להם על המדף .
    עד כאן נחמד , אך כאשר יוצא לי מישהו עירום למחצה ורוצה את המגבת לחצי השני – זה כבר נוראי בעיניי .

    מאת: לירון |‏ 5 ביולי 2018 | 23:51
  • לפני 2 עשורים כשחזרתי מהטיול שאחרי הצבא הייתי מאוד להוטה לעבוד במשהו, כל דבר וזה מה שאמרתי לכל האנשים סביבי. עד שבאמת בסוף בחור (שכנראה גם היה דלוק עלי) דיבר עם ידידה שלו וסידר לי עבודה בחנות של פוקס בקניון. כל כך שמחתי! ממש חגגתי את המאורע :) ואז הגעתי ליום עבודה הראשון. מוקדם בבוקר המנהלת לוקחת אותי לשיחה באחד מבתי הקפה לתיאום ציפיות והתקדמות בחברה… העובדת המנוסה מסבירה לי איך מקפלים את הבגדים ועובדים בקופה. כולן חמודות ונחמדות… ואז פותחים את הדלת של החנות ועדר של בנות באות באטרף לחנות, לוקחות בגדים מהלמטה של הערימה, דורכות על בגדים, רעש וטרפת!!!!! מסתבר שהתחיל סייל ממש שווה. במצטבר עבדתי כשעתיים וחצי. אני לא גאה בזה אבל תפסתי ללקוחה את היד בעצבים כשמשכה שמלה מתחת לערימה וצרחתי עליה "צריכה עזרהההה??"
    שניה אחרי זה פרצתי בבכי הסטרי, צעקתי למנהלת והמוכרות שאני ממש מצטערת וברחתי מהמקום.
    ומאז כשאני נמצאת בחנויות לעולם לא אחפש מידה לבד אם הבגדים מקופלים בערימה, לעולם לא!

    מאת: כרמית |‏ 5 ביולי 2018 | 23:32
  • העבודה הכי נוראית שלי הייתה בגיל 17.
    הייתי מלצרית באולם אירועים, שילמו לי 2 שקלים מעל המינימום והרגשתי שאני מרוויחה המון.
    היחס של הבעלים היה מזעזע, לפני כל משמרת הושיבו אותנו לתדריך, ובאחד התדריכים הוא אמר לאחת הבנות: "מלצרית זה כמו רובוט. לא צריך לדבר, לחשוב, רק לתת לעצמך פקודות מה לקחת לאן".
    מידי פעם אני עוברת ליד האולם הזה ונזכרת בעצמי בת ה17 מציצה מהחלון.

    מאת: נעה |‏ 5 ביולי 2018 | 22:47
  • אחרי הצבא עבדתי בחומוסיה. הייתי צריכה לערבל כל היום חומוס במערבל ענק ולנקות את הדפנות שלו. בין לבין הייתי צריכה להכין שקיות של בצל טרי ופלפל חריף.
    היה קשה, שלא נאמר סיוט, אך חסכתי לטיול אחרי צבא והכרתי את מי שהיה בן זוגי 3 שנים!

    מאת: טל פ. |‏ 5 ביולי 2018 | 21:49