מתנה בשישי: חבילת ספא יופי של "כולה" בשווי 635 שקלים

העבודה הכי נוראית שלי היתה בגיל 16 באוגוסט בחופש הגדול. עבדתי בבית קפה ברחוב דיזינגוף בתל אביב בתור מחלקת פלאיירים (התקופה היא תחילת שנות האלפיים) כ-10 שעות. ביום הראשון של העבודה הביאו לי משהו שהרגיש כמו שני טון נייר שהייתי צריכה לחלק לעוברים ושבים ברחוב. גיליתי שלא רק שהעבודה הזו משפילה (כמעט אף אחד לא עונה לך שאתה פונה אליו. ובטח שלא לוקח את האלון), אלא גם הבוס שלי בא לרגל אחרי כמה פעמים במשמרת ולראות אם אני באמת מצליחה במשימה (הבלתי אפשרית – אוגוסט חם ולח + 10 שעות עמידה על הרגליים, בלי מים או כבוד עצמי).
בסוף יום העבודה הראשון היו לי כתמים שחורים, מפיח של מכוניות, על הפנים (כמו במרי פופינס, רק עם זיעה במקום חיוך) ושפגשתי חברים ברחוב הם צחקו שאני נראית הומלסית. בסוף משמרת ישבתי לאכול שניצלונים לבד עם עצמי כדיי להעמיק את תחושת העליבות. יום למחרת לקחתי את האלונים אליי הביתה למזגן ועזבתי.
michal.zur88@gmail.com

אין ספק שהעבודה הגרועה ביותר שלי היתה להכניס למעטפות שוברי חג. לספור כל פעם 3 שוברים, להכניס למעטפה, וככה להמשיל במשך 8 (!!!) שעות כ-ל יום!!! סיוט שאין לתאר… אולי הספר ישכיח את כל הטוב הזה ממני.. :)

אז העבודה הכי נוראית שלי היתה שהייתי בת 16 ועבדתי בחנות אקססורייז בחופש הגדול.
חלק מה"כשרות" התפקיד היה לעשות עגילים באוזניים :(
מיותר לציין שזה היה החלק השנוא עלי ביותר בעבודה! כל תינוקת שהייתה מגיעה לעשות עגילים היתה רואה בי כסוג של שד או רופאה חח
אז בכי, צרחות ודחיפות היה חלק יומיומי בעבודה שלי מזל שזה רק היה חודשיים :)

העבודה הכי גרועה שהיתה לי היא עבודה עם שני בוסים שיחסי אנוש זה מהם והלאה אם אפס ביחסני אנוש זה מגדיר רף מסיום הם הרבה מתחת לאפס
אין ספק שזה בלתי נסבל לי כעובדת וכמובן ללקחות שנעלמים..והם מאשמים אותי ואת כל העולם אך לא רואים את הגורם האמיתי
והבעסה הכיח גדולה שאני צריכה את העבודה

יום אחד חברה הציעה לי לבוא איתה לעבודה עם שכר גבוה לערב אחד כמובן שלא יכולתי לסרב וזרמתי עם ההצעה.
העבודה הייתה לקחת אנשים מהרכבים שלהם למרכז כנסים עם מטריות ולהגן עליהם מפני הגשם של דצמבר בירושלים – לא חוויה הכי נעימה חזרתי רטובה וקופאת עד עמקי נשמתי ובונוס מיוחד – נהרסו לי הנעלי נייק האהובות שלי שעלו 700 ש"ח.

שילוב של גיל 17 , נואשות לכסף ורצון להוציא רישיון דירדרו אותי לעבוד באחת העבודות היותר נוראיות וסיזיפיות בחיי : שטיפת כלים של מזנון בית קפה! זה נורא כמו שזה נשמע וכלל בעיקר כמות בלתי נגמרת של כוסות קפה כאשר הגיוון היחידי שהעבודה כללה זה התעסקות מידי פעם בכוסות קפה עם סימני ליפסטיק בגוונים שונים ומהסוג שלא יורד בקלות וכן, כאבי גב כרוניים.

בתקופת הצבא עברתי לגור בירושלים לפני 3 שנים בערך והייתי מאוד נואשת לעבודה וחיפשתי מקום שישלם טוב ולא שכר מינימום, לשמחתי מצאתי …זה היה קפיטריה בבניין של משרדים ומקום מרכזי בעיר אבל המקום הזה לא היה כל כך רווחי מבחינת מכירות ולכן באופן קבוע היה לנו מאפים קפואים,רטבים של שבועות,מוצרים פגי תוקף של חצי שנה ….כל מיני חרקים שזוחלים על האוכל ואפילו כמה פעמים היו חולדות במטבח… :/ והייתי צריכה מדי יום ביומו לשקר ללקוחות,לחייך ולהגיד שהכול טרי . זה היה ממש לא נעים ורק קיוויתי שלא יקרה להם משהו אבל הייתי צריכה את הכסף….
בשבילי זה עבודה ממש נוראית ולא נעימה.
המייל שלי הוא : vikashuster1@gmail.com

עבדתי אצל פרופסור קצת משוגע שחקר סוסים, מפה לשם צפיתי במאות סרטונים, עשרות שעות של סוסים בטבע בשביל ללחוץ אנטר כל פעם שהסוס מנפנף בזנב.. הייתן מצפות שיהיה מעניין אבל סוס ישן 18 שעות ביום ובשאר סתם עומד.

הייתי בת 14 וחיפשתי איך להרוויח קצת כסף בחופשת הקיץ. האופציה היחידה שהייתה באיזור שבו גרתי (יישוב מרוחק מהמרכז וקטן יחסית) זה בקאנטרי של היישוב. העבודה הייתה לאסוף בדלי סיגריות מהדשא, לרוקן מאפרות, לקפל כסאות בערמות ולהחליף שקיות זבל בכל הפחים שבשטחים הציבוריים. זאת הייתה עבודה סיזיפית, בחום הכבד של יולי-אוגוסט, הרגשתי כמו "פועל שחור" שמנצלים אותו בעבור שכר מינימום (ועוד שכר נוער שהיה בזמנו משהו כמו 14 שקלים לשעה), אבל הייתה לי מטרה אחת מול העיניים: לטוס לחו"ל בסוף החופש, וכך לפחות הצלחתי לחסוך קצת כסף כדי להגשים לעצמי את החלום.

חופש גדול 1995, בת 16 – מקפלת ארגזים לתפוחי עץ במושב.

בתור ילדה בכיתה יב' עבדתי כמלצרית באולם אירועים. עד כאן לא כזה נורא.. אלא שבאחד מהאירועים מילצרתי את השולחן של המשפחה של החתן. האבא של החתן היה כל כך שיכור שבכל פעם שהייתי מתקרבת לשולחן הוא היה מבקש ממני להביא משהו, ובכל בקשה הוא התקרב אליי יותר, הניח יד על הגב, פעם נוספת עד המותן, ועד שממש לחש לי באוזן שהיה רוצה ש"אתגנב איתו לשירותים". למען הסר ספק, אישתו ישבה בכיסא שהיה על ידי. לאחר אותה הצעה לא מפתה בעליל כבר התלוננתי למנהל האירוע והוא הרגיע אותו- הבהיר לו שאו שהוא מפסיק, או שהוא עף מהאולם. כעבור חצי שעה הוא עף מהאולם.

העבודה הכי נוראית שלי הייתה כשגרתי בלונדון עברתי אחרי התיכון והייתי צעירה ובלי ניסיון, עבדתי בחברת נסיעות של ישראלי והבוס שלי היה פשוט אדם מגעיל ומעצבן שציפה שאדע מה הוא רוצה שאעשה בלי להגיד לי והיה מתעצבן אם ראה אותי יושבת שניה ולא עובדת, כל מה שעניין אותו זה כסף והייתי צריכה לריב איתו כל הזמן כדי שישלם לי את מה שהבטיח כי הוא תמיד ניסה לרמות ולשלם פחות (גם את הלקוחות הוא ניסה לרמות). פעם אחת הוא ביקש שאכין לו קפה, מכוון שאני לא שותה קפה ולא הכנתי קפה בעבר השתמשתי במים פושרים ולא רותחים והקפה לא נמס, זה אכן היה רגע מספק, הוא לא ביקש ממני להכין קפה יותר. אולי אם אזכה בפרס זה יפצה על החוויה הנוראית

שניה לפני הגיוס עבדתי כדיילת מכירות של חברת קד"מ. רוב הזמן הייתי עומדת בסופרים השונים ושכנעתי אנשים לטעום פסטרמה חדשה או ליין חדש של עוגיות. אבל מדיי פעם היו מבקשים ממני להצטרף לפעילות בחוץ. הסתובבתי בכל הארץ בתחפושות הזויות וחילקתי לאנשים מגבונים, מחזיקי מפתחות, בקבוקי מיץ או הסתובבנו עם ספרי הגנה משמש והתזנו על אנשים ועוד. פעם אחת הלבישו אותנו בתחפושת של נשים הולנדיות עם קבקבי העץ הבלתי אפשריים האלה וחילקנו מעדנים מבית לבית בצפון תל אביב. אבל השיא היה שנתנו לי תחפושת של פראו בצבע כתום ובגד ים ועל הראש היה לי כובע כבד בטירוף עם המון פירות מפלסטיק והסתובבתי ככה בחוף הים, בחול הלוהט וחילקתי מיץ חדש וקר לבאי החוף. זה היה קשה מנשוא, מביך, משפיל ומעיף. ההתנפלות עליי הייתה מטורפת, וכל כמה דקות הייתי צריכה לעלות בחזרה כדי למלא את המגש שסחבתי. כל הגוף שלי כאב אחרי ואחרי הפעילות הזו פשוט התפטרתי.

עבודה מזעזעת נוספת שהייתה לי: כשהייתי בת 13, במסגרת משימות לכבוד שנת בר מצווה (בקיבוץ), היינו צריכים (כל ילדי הכיתה) לעזור במשלוח עופות בלול. העירו אותנו בארבע בבוקר בשביל החוויה "המרנינה" של רדיפה אחרי תרנגולות (בלול מסריח ומחניק שבקושי אפשר לנשום בו) והעמסתן על המשאית. בתור חובבת בע"ח היה לי נורא קשה עם זה. גם היינו צריכים לתפוס אותן ברגליים והתחושה של הרגליים שלהן די מגעילה. היה לי כל כך קשה עם זה שבשלב מסוים פשוט עשיתי עצמי כאילו אני לא מצליחה לתפוס אותן. בעקבות החוויה הטראומטית, אני נעשיתי צמחונית ואח"כ גם טבעונית. העבודה המזעזעת הזאת הייתה בהתנדבות, ללא תשלום. גם אם ישלמו לי מיליון דולר, אני לא אעבוד שוב בלול.

עבדתי במשך 3 שנים במשרד עורכי דין גדול בתל אביב, שמייצג את כל החברות הגדולות במשק בהוצאה לפועל.
ללקוחה היה חוב ולאחר שלא ענתה מספר פעמים וקיבלה את המסירה בדואר.. פתחתי לה תיק בהוצאה לפועל.
לאחר כחודשיים מקבלת שיחה, הלקוחה בצד השני – אומרת שהיא מצטערת שלא שילמה את החשבון ולא ענתה כי היא הייתה בתקופה קשה, מאחר והבן שלה נפל בצוק איתן! הרגשתי כלכך רע עם עצמי…שאחרי שבועיים התפטרתי.

בתור סטודנטית עברתי כמה וכמה עבודות זמניות מבאסות.
אבל האיומה מכולן היתה מנקה ומטפלת אצל אחת האמהות הכי פסיכיות שנתקלתי בהן ותאמינו לי שנתקלתי בלא מעט ! היא היתה עוקבת אחרי לכל מקום ומתחבאת מאחורי שיחים בגינה , סופרת את השוקולדים והחטיפים ושואלת למה חסר במידה והיתי אוכלת . היא היתה מתלוננת על הכל – -שהסלט שאני חותכת לא מספיק קצוץ, שהדלקתי מזגן .
השיא היה כשפעם היא ביקשה ממני לקפל כביסה והתלוננה ש״זה לא מקופל יפה״ וביקשה שאקפל הכל מחדש . היא היתה משלמת לי בשקלים וחצאי שקלים . היה גם ״חוק״ שטיפת ידיים בכניסה לבית שלה .מיותר לציין שברחתי משם כמו משריפה בשדה קוצים .

בחופשת פסח ירדתי כסטודנטית למלון באילת לעבודה זמנית. לא דמיינתי לעצמי כמה מסריח הולך להיות. במהלך השבוע שיבצו אותי בחדר פוליש קטן יחד עם בחור נוסף שסבל מגזים בבטן והבחור פשוט לא הפסיק לשחרר נפיחות כל השבוע.. סבלתי מאוד אבל הייתי כל כך זקוקה לעבודה הזו !!

ישר אחרי הצבא עבדתי כמלווה של חבורת נערים אמריקאים שהגיע לחילופי סטודנטים למשך 3 חודשים.
בקטן התפקיד שלי היה להכיר להם את ארץ ישראל היפה. בגדול הייתי הבייביסיטר של חבורת נערים מפונקים בלי שמץ של אחריות. השיא היה שבערב פסח החמודים התקשרו אליי ואמרו שהם תקועים בתחנת אוטובוס בקריית שמונה ואין להם איך להגיע לדירה שלהם כי אין כבר אוטובוסים בגלל החג!!!
אז נסעתי שעתיים וחצי עד קרית שמונה… בערב חג! נראה לי שפיצוי על המני פדי שהפסדתי באותו יום מתבקש ;)

העבודה הכי נוראית שעשיתי, היא עבודת סטודנט במשרד פרסום – הייתי מוכרת מודעות אבל ללקוחות עד 23:00 שהעיתון יורד לדפוס.
לשמוע שלאדם נפטר היקיר, לענות אותו בהגהה ועיצוב המודעה בזמן שהוא שבור, נוראי…

עבדתי בנקיון של מתחם משרדים ,העבודה כשלעצמה לא היתה נוראית , אבל במתחם עבדו אנשים שרבים מהם בגילי שהחזיקו בתארים נחשקים והיה קשה לי עם ההרגשה שאני במקום הזה של להגיע בסוף היום לפגוש במבט מובך אנשים בגילי שמסתכלים עלי ברחמים ולנקות את שאירות האוכל במשרד שלהם ולשטוף כוסות קפה
בלי לרגע שמישהו יחשוב שיש בחורה צעירה שמגיעה בסוף יום לאסוף אחריהם את הבלאגן . זה בנוסף לעוד משימות נקיון כלליות שעלי לעשות במתחמים הציבורים במפעל . לבד .
אבל גם נקודה של אור מצאתי בעבודה ההיא
וקיבלתי מוטבציה לצאת ללמוד . היום אני יכולה לשבת על אחד הכסאות במשרד ההוא (בצד השני)

העבודה הכי גרועה שהייתה לי היא ללא ספק במוקד שירות לנהגי מונית.
כשהייתי בת 22 הגעתי לעבוד באחת החברות המוכרות של שירותי הזמנת מוניות.
העבודה שלי הייתה מתן שירות לקוחות לנהגי המונית שעובדים עם אותה החברה.
95% מהשיחות שהגיעו למוקד היו של נהגי מונית מתוסכלים שהיו בטוחים שיש מישהו שמנהל את חלוקת הנסיעות (כמו בתחנות של פעם, שרק מקורבים לסדרן התחנה היו מקבלים נסיעות שוות). לא משנה כמה הסברתי להם שחלוקצ הנסיעות היא ממוחשבת וללא התערבות של גורם אנושי, זה פשוט לא עזר. היו נהגים שהיו יושבים שעות ארוכות וממתינים לנסיעה, וכל תסכולם היה יוצא עליי: קיללו אותי, את אבא שלי, אמא שלי, אחיי ואחיותי בכל קללה אפשרית, שמעתי על בסיס קבוע משפטים כמו "מה עשו רע ההורים שלך שיצאה להם ילדה זבלה כמוך", "את יכולה לקבל קצבה מביטוח לאומי על כמה שאת מטומטמת" ועוד ועוד שלל מחמאות כאלה.
ככה כל יום, 8 שעות ביום – קללות, איחולים מזעזעים וצרחות מטורפות. אי אפשר לתאר לכן איך הייתי יוצאת הביתה בסוף המשמרת.
ידעתי שזה לא אישי, שהנהג הזה לא מכיר אותי, שאסור לקחת ללב ושהם כנראה לא מתכוונים לזה, אבל עדיין – זה פשוט סחט אותי.
עמדתי בזה 7 חודשים (רק כי הייתי צריכה לשלם שכר דירה ולא הייתה לי עבודה אחרת על הכוונת), עד שפשוט הרגשתי שאני לא יכולה להכיל את זה ושהמחיר שזה גובה ממני יקר מדי.
Hanale1962@gmail.com

הייתי לפני צבא והתחלתי לעבוד בתור מלצרית במסעדה על הים. לא רק שהרווחתי רק טיפים, כמובן התלמדויות היו ללא תשלום. במשמרת הראשונה שלי שובצתי ביום מאוד חלש בו הרווחתי 72 שקלים. להפתעתי בסוף המשמרת לקחה אותי מנהלת המסעדה למשרד ואמרה לי, ״ תפרישי״ אף אחד לא סיפר לי שבכל סוף משמרת היינו צריכות להביא 30% מהכסף למטבח ולבר.

הייתי בת 16 וחברה טובה מאוד אירגנה לי לעבוד בחנות סופגניות ,העבודה הייתה נוראית סה"כ עבדתי יומיים שם ובעל החנות נתן לי לעשות נקיון פסח על כל החנות הייתי מעין עבד שלו וזה לא התאים לי אז התפטרתי

עבדתי פעם בתוך מפעל עצים כל יום הייתי חוזר תץץ

עבדתי פעם במפעל עצים כל היום הייתי חוזרת הביתה ועל כל הבגדים היה ליכלוכים של נסורת.

בגיל 20+ גרתי כמה שנים בארה"ב וכשעברתי למנהטן עבדתי כנהגת משלוחי פרחים.
עיקר העבודה היה "להילחם" על מקומות עצירה בעיר הצפופה מול נהגי מוניות אכזריים וחוצפנים,
מהר מאוד למדתי להכיר כל פינה בעיר ולהיות חוצפנית ואסרטיבית כדי להצליח בתפקיד.
זה לא היה נורא… אבל בהחלט מתיש.

שלום רב
העבודה הכי נוראית שהיתה לי עבדתי במפעל סנפרוסט והתפקיד שלי היה למיין אפונה לפני שלה ההקפאה
האפונים עברו על סרט נע ואני הייתי צריך לברור ולהוציא את האפונים הפחות יפים.

בתור סטודנטית נאלצתי למלצר לא מעט בכדי לממן את התואר וכשהיו מציעים לי עבודות מזדמנות הייתי מנצלת את ההזדמנות כדי לחסוך עוד כמה שקלים. אחת העבודות המזדמנות הנוראיות שיצא לי לעבוד בהן היה חלוקת שוקולדים על רולר בליידס בשוק פתח תקווה ביום שישי כדי לפרסם מוצר חדש. היה כל כך חם וצפוף והרצפה הייתה רטובה ומלוכלכת שבקושי הצלחתי לזוז. לפחות השוקולדים שחילקתי העלו חיוך לאנשים לקראת הסופ"ש. כל כך שמחתי לחזור הבייתה ולהמשיך למשמרת ערב במסעדה בה עבדתי

עבדתי סדרנית מדפים של אוסם בשופרסל שסיימתי עזרתי לסדרנית מדפים של חברה אחרת האחראית מישמרת פיטרה אותי בגלל זה

יצא לי לעבוד בכמה עבודות נוראיות בחיים שלי אבל זאתי שאני הולכת לספר לכם עכשיו היא הנוראית מכל…אז העבודה בעיקרון הייתה לנקות אבל הייתי צריכה לנקות ישיבה של בנים!!! היה שם סירחון שלא ראיתי מעולם….מרוב הגועל הייתי חייבת לצלם את זה…באמת. יש לי סרטון…וכל המסדרון היה עמוס בלכלוכים…עכשיו בגלל שזה ישיבה זה היה איזה ארבע קומות והמון חדרים בכל קומה….טיפ לחיים זו לא עבודה שווה. ….אל תנסו את זה
אני מאשרת שקראתי את התקנון ואני מסכימה לדבריו
Hgkakd156@gmail.com

כשהייתי סטודנטית עבדתי במכבסה בתקופת מבחנים. היה חם מאוד בקיץ הבאר שבעי כשמכונות הכביסה פלטו מלא אדים וחום לאורך כל היום.
הייתי מכבסת תחתונים של זקנות מהבית אבות ומקפלת עשרות מכונות כביסה ביום (כל מי שיש לה ילדים יכולה לתאר כמה זה קשה)
זו הייתה העבודה הכי נוראית שלי אבל למדתי איך לקפל סדין ישר ומתוקתק!
Maayanbakal@gmail.com

מבין כל העבודות המגעילות שהיו לי, באמת קשה לבחור… הייתי קופאית בבנק, עבדתי במשרד פרסום בו בכיתי כל בוקר לפני העבודה, וגם הייתי צריכה לנסוע שעתיים בפקקים… אבל ללא ספק המנצחת הגדולה היא מורה מחליפה! הילדים לא הקשיבו לי ואפילו חטפתי סטירה (!) וביקורות אופנה רבות. התפטרתי אחרי יומיים :)

חלוקת טמפונים לשיווק באירועים.
היה מביך מאוד, באירועים שיש בהם גם רוב גברי הרבה פעמים.

האמת אני מתלבטת בין 2 עבודות, למרות שאחת מהן לוקחת בגדול-
1. בתור נערה עבדתי כמחלקת עיתונים בתחנת דלק בימי שישי. אני חושבת שזה הכי נוראי שלי. חוץ מזה שזו עבודה נוראית יש 2 רגעים נוראיים שזכורים לי האחד -הידיים השחורות בסוף היום. והשני הוא הרגע שבו מגיעים לעבודה ולובשים את חולצת הטישרט הלבנה עם כיתוב ישיעות אחרונות שלא משנה באיזו מידה היא הייתה זה היה נראה עלי כמו אוהל.
2. עבדתי במאפייה . המשמעות היא שכל היום ״מיישרים״ עוגות שנמכרות במשקל ואוכלים בורקסים / בייגלה/ פיתות חמות שיוצאות מהתנור שקורצים לך ולא משאירים לך ברירה.

האמת שעבדתי בהרבה עבודות גרועות….כשלמדתי לתואר הראשון שלי ממנתי את כל התואר לבד ללא עזרה כלל והייתי חייבת לעבוד בכל דבר ע"מ לשלם שכר לימוד. באחת הפעמים חברה הציעה לי לעבוד במשק בית אצל מישהי עשירה שתשלם לי כסף נזיל ומזומן כל פעם שאני אגיע… ובאמת כך היה הגעתי אליה לבית הענק שלה ונכנסתי להלם!! הבית היה מבולגן מאוד, מלא בכלים בכיור, כתמים על הרצפה… ואני אפילו לא רוצה לדבר על השירותים!!!! זה היה ממש קשה ויצאתי משם אחרי 6 שעות בערך, אני לא ממש יודעת למה הקרבתי כל כך הרבה אבל המשכתי לעבוד אצלה במשך תקופה למרות הקושי העיקר לקבל כסף ללימודים.
זהו, היום תודה לאל אני לקראת סיום התואר השני שלי ואני מסתכלת על זה כעוד חוויה מעניינת ומוזרה שקרתה בחיים:)

בתקופת החטיבה עבדתי כבייביסיטרית.
העבודה הכי קשה שהיתה לי היא לשמור על משפחה בה יש 6 ילדים בטווח גילאים של חצי שנה עד 8 הכי גדולה !!
מיותר לציין, שאחרי המקרה הזה לא הסכמתי יותר לעבוד בבייביסיטנג על יותר מ-2 ילדים :-)

עבדתי כטלפנית במטה בחירות של מועמד לא אהוד במיוחד. העבודה היתה כלולה בהרבה ניתוקים וקללות מצד תושבי המדינה… בהחלט לא הדרך האולטימטיבית להעביר את היום…

פעם עבדתי בחברה של אירועים, זו היתה מסיבת חנוכה בסינמה סיטי ואני הייתי הסופגנייה. התחפושת שלבשתי היתה כבדה וחשוכה, לא ראיתי כלום והיה חם ומחניק בפנים, אבל הי, לפחות אף אחד לא יכל לזהות אותי..

אחרי הצבא יצאתי לטייל בחול לתקופה ארוכה. לאחר מספר חודשים של טיול התחיל להיגמר הכסף והחלטנו לעבוד קצת תוך כדי. מצאנו עבודה ברפת.. העבודה כללה להכניס יד לתוך פי הטבעת 'של הפרה להזרעה.. עבדתי שם בדיוק יום אחד. דבר אחד טוב יצא מזה שמאז אני טבעונית!

כשהייתי בת 16 , למדתי בכפר נוער ובחודשי יולי אוגוסט במקום לרבוץ על הספה כמו כולם,
העדפתי להועיל ולעשות משהו עם עצמי .

הייתי אחראית מגבות , כלומר , עוברת חדר חדר , מקישה ושואלת : ׳ מגבות ׳?
אם עונים אז פותחים ולוקחים ממני את המגבות ואם לא עונים ( לרוב כאמור) אני נאלצת לפתוח עם המאסטר שלי ולהניח להם על המדף .
עד כאן נחמד , אך כאשר יוצא לי מישהו עירום למחצה ורוצה את המגבת לחצי השני – זה כבר נוראי בעיניי .

העבודה הכי נוראית שלי הייתה בגיל 17.
הייתי מלצרית באולם אירועים, שילמו לי 2 שקלים מעל המינימום והרגשתי שאני מרוויחה המון.
היחס של הבעלים היה מזעזע, לפני כל משמרת הושיבו אותנו לתדריך, ובאחד התדריכים הוא אמר לאחת הבנות: "מלצרית זה כמו רובוט. לא צריך לדבר, לחשוב, רק לתת לעצמך פקודות מה לקחת לאן".
מידי פעם אני עוברת ליד האולם הזה ונזכרת בעצמי בת ה17 מציצה מהחלון.