מתנה בשישי

מתנה בשישי: שני זוגות משקפיים של Private Vintage Collection

ספרו לנו מה אתם הכי שונאים במקום העבודה שלכם ואולי תזכו בשני זוגות משקפיים של Private Vintage Collection בשווי 500 שקלים

מאת  | ‏ 30 נובמבר 2017

My Private Vintage Collection (צילום: רותם לבל)

Private Vintage Collection (צילום: רותם לבל)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשים מלאי הסטייל של FF, והשבוע:

שני זוגות משקפיים של Private Vintage Collection בשווי 500 שקלים

כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

מה אתם הכי שונאים במקום העבודה שלכם?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן להשיג בסניפי הרשת

**הזוכה יבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 3/12/17 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשר שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר ב-500 שקלים לקנייה מקולקציית החורף החדשה של המעצבת נטע אפרתי היא רוני, שסיפרה לנו איך הרסה בגד של חברה: "הייתה לי חברה טובה שהייתה בהיריון והבטן שלה גדלה כל כך מהר שהיא גילתה שאפילו בגדים מלפני כמה חודשים כבר לא עולים עליה. לכן כשגילתה שהשמלה השחורה הקצרה, המהממת, אך יקרה בטירוף שלה כבר לא עולה עליה, היא הסכימה לתחנוניי להשאיל לי אותה לאירוע שהיה לי. האירוע עבר חלק בלי מפגעי יין או אוכל, אבל יכול להיות שהגעתי הביתה לא הכי צלולה ולכן השלכתי אותה איפשהו על הרצפה בניסיון להיכנס לפיג'מה כמה שיותר מהר. מפה לשם למחרת בבוקר היא מצאה את עצמה בתוך סל הכביסה ולאימתי הסתבר שהכנסתי אותה למכונה. בסוף השמלה כל כך התכווצה שכשניסיתי להיכנס אליה שוב נוצר קרע ענק במותן ואני הייתי צריכה להתמודד עם הרבה הורמוני היריון כועסים מאוד".

  • אוקיי אז אני ברמנית, באמת שאני מאד אוהבת את העבודה שלי, את המשכורת בסוף החודש גם, את השעות קצת פחות וגם את היציאות המוזרות של הלקוחות, כמו למשל, לקוחות אוהבים לראות שמתאמצים בשבילם. בבקשה תפסיקו לבקש מלח. לחכות שאני אבוא ואז קש. לחכות שאני אבוא ואז לימון. לחכות שאני אבוא ואז קרח. אני מתה לשרוף קלוריות אבל לא ככה. או כשלקוחות רוצים לדעת למה המנה שלכם מתעכבת במטבח (למרות שהזמנתם אותה בדיוק לפני 5 דק') אפשר לוותר על "הלכת לגדל את הירקות?/ קוטפת את החיטה לבירה שלי?/ הלכת לשאוב מים מהבאר?" ועוד ועוד..
    אז אולי אני לא ברמנית השנה, אבל אני אוהבת את העבודה שלי וזאת תקופה ואני סטודנטית וכולם עשו את זה לפני ועוד יעשו אחריי…

    מאת: יולי |‏ 4 בדצמבר 2017 | 18:21
  • אני אישית עובדת מהבית ומה שאני הכי שונאת "במקום העבודה שלי" זה הקושי להפריד בין העבודה עצמה לעבודת הבית, הצורך לעצור הכל ולעשות כביסות, להכין ארוחת צהריים, לנקות. ומאוד קשה לעשות את ההפרדה בניהם.

    מאת: בוני |‏ 3 בדצמבר 2017 | 11:38
  • הצטרפתי לאחרונה לארגון לפיתוח מחלקה חדשה לאחר מספר שנים כעצמאית.
    שונאת כשיש ניצנים של חוסר אמון, של דקדקנות על נהלים, של חוסר הבנה שגמישות בכל המובנים רק מביאה תפוקות טובות יותר.
    שונאת גם דברת רוויה באגו

    מאת: עירית |‏ 3 בדצמבר 2017 | 10:49
  • אני עובדת בזארה , שזארה זו עבודה קשה בפני עצמה!! ממש רק בודדות מצליחות להתמודד עם העומס , של הלקוחות , של הבגדים , הכי מעצבן כמובן זה לקפל הכל אחרי שכל לקוחה ולקוחה נכנסת לחנות ופשוט מבלגנת את השולחן בלי להתחשב שיש עובדות שנשארות עד מאוחר (מאוד מאוחר) ! אבל אתם יודעים איך זה זארה … הכי קשוח זה תקופת הסיילים בזארה!! במקום חנות אתם נכנסים למעברה , אין סוף תורים .. כך שאם את גם קופאית במקרה שלי, גם מקפלת וגם נותנת שירות … בסוף כל יום של סייל מגיע לך צלש!

    מאת: ירין |‏ 3 בדצמבר 2017 | 10:27
  • להיות כל היום במשרד מול מסך המחשב, בלי אפשרות לצאת לסיבוב בחוץ באויר. הנסיעה בבוקר ואחה"צ בפקקים, לצאת בשעה מוקדמת כעדיין חשוך בחוץ ולחזור כשכבר השמש שקעה.
    הייתי מעדיפה לעסוק במשהו מהבית לקבוע את שעות העבודה שלי ו/או לעבוד בחוץ לראות את העולם…
    אני מרגישה שאני מפספסת את החיים מול המחשב!

    מאת: אתי |‏ 3 בדצמבר 2017 | 10:20
  • מתקמצנים על כוסות חד פעמיות חמות, ממחזרים חוצצים ומוחקים בטיפקס את מה שהיה כתוב והשיא הוא שבעבר התקמצנו על נייר ניגוב לידיים

    מאת: מירי |‏ 3 בדצמבר 2017 | 09:48
  • הדבר שאני הכי שונאת במקום העבודה שלי הוא העובדה המרה שאין פיצה כל יום!
    אני לא מבינה למה אני צריכה לחכות שאנשים יחגגו ימי הולדת או יפרדו מאיתנו (חלקם לא מרצון אבל זה בסדר לפעמים) כדי שיזמיננו לנו פיצה!?
    אני באמת מאמינה בלב שלם שכל יום הוא יום לפיצה!

    Fashion Forward you have a pizza of my heart

    מאת: הילה |‏ 3 בדצמבר 2017 | 09:45
  • רוב שעות העבודה שלי זה שיחות טלפון עם אנשים שאני לא מכירה. החלק שאני לא אוהבת זה לראות את הפרצופים מאחורי האנשים בטלפון.

    מאת: זהב |‏ 3 בדצמבר 2017 | 08:41
  • אני חלק מצוות רפואי והדבר שאני הכי שונאת בעבודה זה את הצעקות

    מאת: מירב |‏ 3 בדצמבר 2017 | 01:26
  • אני מאוד אוהבת את העבודה שלי אני עובדת עם ילדים קטנים כמלווה התפתחותית ומאבחנת התנהגותית מה שאני שונאת בעבודה שלי שאני עובדת בחוץ מצורך תפקידי אני מאבחנת בסביבה הטבעית וכך יוצא שאני עובדת רוב היום בשמש

    מאת: אמונה גל |‏ 3 בדצמבר 2017 | 01:05
  • אחד הדברים שאני הכי שונאת זה שהבוסית שלך מתנשאת עלייך כאילו את חייבת לה משהו.
    מה שהיא שוכחת זה שדבר ראשון אני בנאדם,( ויש לי זכות להגיד לא) דבר שני אני לא חייבת לעשות משהו שהוא לא בתחום העבודה שלי

    סיכום:
    בוס מתנשא זה אחד הדברים הכי מעצבנים שיש!

    מאת: Gafnit |‏ 2 בדצמבר 2017 | 23:22
  • עובדת במקס סטוק שונאת את כל המוצרים בחנות ובמיוחד את החדשים שמגיעים כל הזמן!!!הפכתי למכורה בתוך מקום העבודה חחחקונה כל מה שזז אז שונאת אותם!!!!

    מאת: אילנית כהן |‏ 2 בדצמבר 2017 | 22:17
  • תאמת מקום העבודה שלי די מושלם!(חמסה חמסה חמסה-שלא יתחילו עכשיו תקלות למיניהן ;)חוץ מהעובדה שאני עובדת במשרד ממשלתי מהגדולים בארץ ולצערי הוא ממוקם מול מתחם סינימה סיטי כך שלעיתים (קרובות) אני מוצאת את עצמי בדרכי לבזבוז המשכורת במתחם או "שמא" מבלה את המשך היום בסרט עם חברות… אפשר לומר שבאותם רגעים "אני חיה בסרט" שיש לי כסף לבזבוזים..

    מאת: נועה |‏ 2 בדצמבר 2017 | 19:16
  • במשך שנים עבדתי כמנהלת שיווק של רשת מרכזי ספורט ובריאות. משרדי ההנהלה ישבו בצמוד לאחד ממרכזי הבריאות. שנאתי את זה שכולם היו לבושים בטרייניגים וטייצים ובגדי ספורט צמודים, כאילו הם בדרך או אחרי אימון. ואני, שהיה לי תפקיד ייצוגי, שכלל המון פגישות, והמון נסיעות לספקים ושיתופי פעולה פוטנציאלים, הייתי צריכה ללבוש בגדים רשמיים ומחוייטים יותר. נראיתי כמו פיגווין באמצע הספארי. הם עם נעלי ריצה ויוגה, אני עם נעלי עקב או נעלי בובה, הם בטייץ וקפוצון תואם, אני בחצאית עפרון וג'קט מחוייט. ממש שנאתי את זה שהם לא מתלבשים בבגדים משרדיים יותר, ושנאתי את זה שאני לא יכולה להרשות לעצמי להתהלך בטרנינג כל היום או לקפוץ לאימון טיאראקס באמצע היום…..

    מאת: נטע |‏ 2 בדצמבר 2017 | 17:41
  • אני הכי שונאת במקום עבודה שלי את המנהל. אני עובדת במוקד משפחתי קטן והכל טוב ונחמד והשעות נוחות אבל יש לי תחושה שהוא מזלזל באינטליגנציה של העובדות (כל העובדות הן נשים ומעליהן מנהל אחד).
    חוץ מזה העבודה שלי מדהימה ואני מאוד מעריכה אותה ואת הבנות שאיתן אני עובדת, ולכן אני נשארת שם. עם כמה שהמנהל מנסה להתנשא מעלינו או "לעצבן" אותנו אנחנו עומדות חזקות כנגדו, ובלעדינו המוקד לא היה מצליח.

    מאת: אנה |‏ 2 בדצמבר 2017 | 16:53
  • אני עובדת במיון בביה"ח גדול, והדבר שהכי קשה בעבודה אלו האנשים חסרי הפרופורציות. אנשים שבאים למיון על דעת עצמם כי כאבה להם הבטן בבוקר או שהם מצוננים כבר כמה ימים (רופא משפחה, מישהו?) והופכים את המיון בשביל לקבל טיפול דקה אחרי שהגיעו, ולכי תסבירי להם שבאותו הזמן מישהו יכול לעבור החייאה בחדר טראומה ושצריך לחכות. ואז עוד אומרים לך שהם מבינים למה אנשים הופכים כיסאות על רופאים, כאילו זה מה שיעודד אותי לתת להם טיפול מהיר וטוב יותר. האהובים עליי מביניהם הם אלו שמאיימים ללכת למיון של בית חולים אחר, ולא מבינים שזה רק ייקל עליי.

    מאת: אלה |‏ 2 בדצמבר 2017 | 12:46
  • אנשים שנבהלים כשאני אומרת להם שלום :)

    מאת: דנה |‏ 2 בדצמבר 2017 | 11:36
  • אני עובדת במשרד ממשלתי ושונאת את זה שהכל מאד אפרורי שם, איכשהו המשרדים נראים כמו משנות השבעים, וגם העובדים באותו סגנון. מי שיגיע מבחוץ עלול לחשוב שהוא מציץ לאיזו בועת זמן שקפאה לכמה שנים ולא השתנתה.. בכל בוקר אני מנסה להתלבש יפה וצבעוני, עם הרבה אקססוריז ולנסות להאיר את המקום אבל לא ממש מצליחה

    מאת: עדי |‏ 2 בדצמבר 2017 | 10:13
  • מלחמת המינים לא נגרמה אצלנו בעבודה בגלל פערים בשכר, או חובר שיוויון בקידום והזדמנויות. הגורם היחיד למלחמה הנצחית בין המין החזק למין היפה והקפוא מקור זה המזגן. הבוקר מתחיל סביר, ואז משום מקום הטמפרטורות צונחות לאפס ואיכשהו בתזמון פלאי גם השלט נעלם. תמיד מקפיאים נורא וכך יוצא שלא משנה כמה השקעתי ומה לבשתי באותו יום, אני תמיד אמצא את עצמי מתכסה במעיל פוך ענקי שנשאר בעבודה לנצח, מצטערת שלא הבאתי בגדי סקי כדי לגלוש לכיוון המטבח ולצלול לתוך כוס תה חם.

    מאת: נטע |‏ 2 בדצמבר 2017 | 09:31
  • אני עובדת כעוזרת רופא בבית החולים והדבר שאני הכי שונאת זה את היחס של חלק מהאנשים לעובדי בית החולים.
    אנחנו נמצאים בתקופה בה זה לגיטימי לצעוק או להרים יד על איש רפואה שכל רצונו הוא לעזור לך, גם אם באותו רגע זה לא נראה לך ככה.
    אנחנו משקיעים את חיינו בבית החולים ולא מחפשים גמול גדול בחזרה אלא רק הערכה ותחושת ביטחון במקום העבודה.

    ובנימה פחות רצינית- הדבר הבא ששנוא עליי כל כך זה צבע המדים! אין לכם צבע מחמיא יותר מירוק מנטה?!?

    מאת: דניאל |‏ 2 בדצמבר 2017 | 09:25
  • אני אמא לשלושה ילדים והחלטתי לא לעבוד מחוץ לבית אלא לגדל אותם במשרה מלאה. אני שונאת שאומרים שאני לא עובדת, כשהעבודה שלי היא אחת העבודות העמוסות שקיימות (והמתגמלות!)

    מאת: ענת |‏ 2 בדצמבר 2017 | 00:57
  • בשש בבוקר עולה על אוטובוס שלוקח אותי לבית החולים. רחבת הכניסה עמוסה אנשים במצב מתפרק אחרי לילה בו ישנו על כורסאות במחלקה כלשהי בישיבה או על ספסלים קשים ומלוכלכים, מנקה אנושי אוטומטי מטאטא עשרות בדלי סיגריה שחרכו כאבים ותקוות ומחשבות של עוד לילה ארוך לצד בן משפחה סובל. השמש עולה על עוד יום שמחביא דרמות וטרגדיות, דרמות וטרגדיות שיתגלו בין תקתוק חדרי הניתוח ומכונות ההנשמה הבלתי פוסק, תנועת הסניטרים מבניין לבניין, גוררים מיטות וכסאות גלגלים, ספורי חיים שבורים ואנשים שבורים, מקום עבודה עם כאב יומיומי קבוע.

    מאת: מאיה |‏ 1 בדצמבר 2017 | 22:23
  • אני עובדת בגלידרייה והחלק הכי מעצבן זה זה שבכלל נותנים לנו אפשרויות של גלידה בחינם! אני עושה הרבה ספורט שומרת על תזונה נכונה ואז פתאום מקבלת משמרת ואיכשהו זה תמיד נגמר בגביע גלידה גדול ומפנק עם 3 כדורי גלידה ושוקולד חם אני מרגישה כאילו היקום רומז לי להשמין אז אני זורמת איתו.

    מאת: יהב טננבאום |‏ 1 בדצמבר 2017 | 22:17
  • בשש בבוקר עולה על אוטובוס שלוקח אותי לבית החולים. רחבת הכניסה עמוסה אנשים במצב מתפרק אחרי לילה בו ישנו על כורסאות במחלקה כלשהי בישיבה או על ספסלים קשים ומלוכלכים, מנקה אנושי אוטומטי מטאטא עשרות בדלי סיגריה שחרכו כאבים ותקוות ומחשבות של עוד לילה ארוך לצד בן משפחה סובל. השמש עולה על עוד יום שמחביא דרמות וטרגדיות, דרמות וטרגדיות שיתגלו בין תקתוק חדרי הניתוח ומכונות ההנשמה הבלתי פוסק, תנועת הסניטרים מבניין לבניין, גוררים מיטות וכסאות גלגלים, ספורי חיים שבורים ואנשים שבורים, מקום עבודה עם כאב יומיומי בלתי פוסק.

    מאת: מאיה |‏ 1 בדצמבר 2017 | 22:04
  • הלקוחות, לגמרי! היום שלך תלוי לגמרי באיך שהלקוח מרגיש בבוקר, אם הלקוח קם רגוע או קם עצבני. כמה שאתה מנסה להיות נחמד, אם הלקוח עצבני אז הוא יכול להתעצבן עליך למרות שלא עשית לו כלום, וכמובן שהלקוח תמיד צודק.

    מאת: יובל |‏ 1 בדצמבר 2017 | 20:59
  • אוקיי אז ככה, אני מלצרית, ומה שאני הכי שונאת במקום העבודה שלי הוא עובד אחד שיש לו מן מנהג כזה כל יום חמישי בערב לשים לי רגל כשאני יוצאת עם מנה ביד. וכן, נפלתי כמה פעמים מול כל הלקוחות כשהיו לי דברים בידיים. לא נעים,לא נעים בכלל!

    מאת: גל |‏ 1 בדצמבר 2017 | 19:07
  • יש אצלנו במשרד כל כך הרבה חטיפים וממתקים זמינים – עד שלרדת במשקל או לשמור על משקל קיים דורש כל כך הרבה כוח רצון שזה נהיה כמעט בלתי אפשרי.

    מאת: תמר |‏ 1 בדצמבר 2017 | 19:03
  • הדבר שאני הכי שונאת בעבודה בעודי צעירה וחדשה בעבודה מול אנשים בכירים ממני זו היכולת שלהם לתת לי משימה ולהיעלם. היי תכיני דברים כאלו וכאלו ותציגי לי אותם ואנחנו כבר מגיעים. מכינה הכל, מניחה מסודר על השולחן את העבודה, מחכה במתח שיגיעו, יראו את כל מה שסידרתי והצגתי ויקחו אליהם את העשייה שלי ובום! מורחים את הזמן ואני מתייבשת קשות ולא מבינה איפה הם. תמיד מלחיץ מידי!

    מאת: נויה |‏ 1 בדצמבר 2017 | 16:49
  • אני סטודנטית ולכן עובדת רק ברבע משרה. העבודה ממש קלילה, אחלה שכר ותנאים מצוינים לסטודנטית ובדיוק בגלל זה אני לא יכולה להתלונן בכלל ועושה לעיתים גם יותר מהמינימום כל פעם שיש בקשה קצת מבאסת מצד הבוס אני לא יכולה להתלנון או לבקש דחיה ולכן נאצלת לעשות הכל גם כשזה ממש מציק כי הרי עם התנאים שלי מי יכול להתלונן בכלל?

    מאת: אביב |‏ 1 בדצמבר 2017 | 16:24
  • הפוך גדול. בלי קצף. עם תוספת אספרסו בצד. בכוס זכוכית. עם חלב קר בצד. וכמובן כמובן כמובן עם סויה.
    מה אני שונאת?
    בקשות מוגזמות של קפה!
    גבירתי הנכבדה למדי להבא, ברגע שהמלצרית צריכה להעביר דף בפנקס על מנת לרשום הזמנת כוס קפה.
    ישנה בעיה.
    ונכון זה לגיטימי לחלוטין
    ובסופו של דבר אני עושה את עבודתי..עם חיוך :)
    חצי בשביל הטיפ וחצי בשביל המורל!
    אולי לפעמים גם כדאי
    להזמין שחור רותח גם.

    מאת: בר בן דוד |‏ 1 בדצמבר 2017 | 15:36
  • לא יודעת אם זה נחשב עבודה, אבל אני עושה שירות לאומי באסף הרופא כסייעת רופא והחלק השנוא עליי הוא האפתיות והאדישות של הצוות לגבי מוות של חולים. זה לגמרי מובן למה אחרי שנים על גבי שנים במקצוע זה כבר לא מפתיע אבל זה קצת מצמרר לראות שזה כבר נוגע בהם.

    מאת: Hanna |‏ 1 בדצמבר 2017 | 15:23
  • אני עובדת בפרמת ראיית חשבון, ואנחנו צריכים לבוא בלבוש רשמי ומחויט. מבחינת לבוש הגברים זה כיף לעיניים, אבל הנשים? סיפור שונה. רוב הנשים לא יודעות ליצור סטייל מחויט ונוצר מראה גברי וכבד. כל בוקר דילמה מול הארון..

    מאת: מאיה |‏ 1 בדצמבר 2017 | 15:23
  • היי אני עובדת במקום שהוא רשת מזון וחומרים לבית השנאה שלי בתור סדרנית שיש תקופות שבהן אנו עושים ״מבצעים״ בכדיי למשוך קהל ובעצם מעלים מחירים במוצרים אחרים שמשתווים למחירים הקודמים של המבצעים עצמם עצוב לי גם שכך שהכל שקר ובלוף אחד גדול שאפילו הלקוחות מודעים לכך שהיום אנשים קשה להם לסגור את החודש תודה רבה.

    מאת: יפעת אברהם |‏ 1 בדצמבר 2017 | 13:48
  • הדבר שאני הכי שונאת בעבודה זה שאני הבחורה היחידה שעובדת שם! העבודה הקודמת שלי הייתה במשרד שכלל רק נשים ועכשיו במקום החדש חוויות כמו מסע קניות מוצלח אחרי העבודה או נעליים חדשות שקניתי עוברות ללא התייחסות או עניין :(

    מאת: רעות |‏ 1 בדצמבר 2017 | 13:25
  • אני עובדת בהייטק, מאוד אוהבת את המקום שאני עובדות בו, אך שם יש כל כך הרבה גברים ומעט מאוד נשים, וזו לא הבעיה שלי, הבעיה שרובן מתלבשות כמו גברים ( מכנס דגמך ופליז) ואני מצליחה להתרגז מחדש בכל פעם שאני רואה יצור שכזה… לדעתי נשים שעובדות בהייטק הן נשים לכל דבר וצריכות להיראות כך

    מאת: רנין |‏ 1 בדצמבר 2017 | 12:50
  • אני עובדת בעבודה שמתאימה לשני אנשים , יש לי כמויות של עבודה שלא נגמרות
    העיסוק שהכי משגע אותי זה עבודת התיוק
    כמויות של ניירת ועבודה מונוטונית , בלי עניין
    התעסקות בתיוק היא עבודה רובוטית ולא מעניינת , נראית. לי כבזבוז זמן , אבל בלי זה אני נמצאת בבלאגן ובחוסר שקט .
    לכן עם כל זה שאני ממש ממש לא אוהבת את. עבודת התיוק
    אני נאלצת להתמודד בשקט .

    מאת: מירה |‏ 1 בדצמבר 2017 | 11:57
  • כל מה שקשור לסוגיית האוכל במקום העבודה: ראשית כל , אין כרטיס סיבוס או תן ביס או משהו דומה במקום העבודה שלי דבר שמאלץ אותי לחיות על תזונה המועשרת במונסודיום גלוטמט: שניצלוני תירס/תרד/ברוקלי , מנות חמות מרקים ברגע ושאר מסרטנים תוסיפו על זה שאין אפילו חלון /פתח אוורור ב'מטבח' מטר על מטר וקבלו חגיגת עובש וחיידקים. לא כיף

    מאת: חני |‏ 1 בדצמבר 2017 | 10:35
  • אני עובדת במקום ציבורי הנותן שירות פרונטאלי ללקוחות במהלך כל השבוע ובגדול מאוד אוהבת את העבודה שלי אבל הדבר שהכי הורס את כל הכייף ובדרכ גם את היום זה לקוחות (ולצערי יש לא מעט) שלא מעריכים את העבודה שלנו ומשליכים עלינו את כל התיסכולים ולא פעם אנחנו שק החבטות שלהם ופוגעים בצורה כואבת מאוד בנו, נותני השירות ולא משנה כמה שננסה לעשות את המקסימום עבורם….

    מאת: אשרף יפית |‏ 1 בדצמבר 2017 | 08:24

השאירו תגובה