שווי המתנה: 558 ש"ח

בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע לכבוד חג הסוכות תוכלו לזכות בעגילי פליז מצופה כסף, בשילוב חרוזי בד, אריגים ואבני קריסטל של המעצבת איילה בר. ספרי לנו בתגובות על החג האהוב עלייך ביותר ולמה את הכי אוהבת אותו? התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותבת בעגילים שבתמונה.

•  
•  
•  

מתגעגעים לסבתא? אמצו לכם אחת | צילום: גטי אימג'ס

סוודר בעבודת יד, בעיצוב מיוחד רק לכם, שנסרג עם הרבה אהבה והשקעה, לא חייב להישאר רק במגירת זיכרונות הילדות המתוקים. זה הזמן לאמץ לך סבתא. באתר הבריטי "סבתות בע"מ" יושבות סבתות ומחכות שתזמינו מהן כל פריט סרוג שחשקה בו נפשכם. סוודר, כובע, צעיף, כפפות, נעלי בית, יו ניים איט – הכל על פי טעמכם האישי, מהצבע, דרך הסגנון וסוג הצמר ועד לחלק החשוב ביותר – הסבתא שתסרוג במיוחד עבורכם (לא כולל הצביטה בלחי ו"למה אתה לא בא לבקר לעתים תכופות יותר?").

•  
•  
•  

תספורת קליאופטרה ולק כהה. הסטייל של אומה תורמן ב"ספרות זולה" | צילום מסך

סטריפטיז בלבוש מלא | "גילדה", 1946
הסרט משתייך לסגנון הפילם נואר, עם אווירה אפלה ומסוכנת ועלילה המתרחשת בקזינו מפוקפק בארגנטינה. "גילדה" הנציח את מעמדה של ריטה היוורת' כ"פאם פאטאל" מסתורית וקטלנית, המשתמשת במיניותה להשיג את מבוקשה. "כל הגברים שלי הולכים לישון עם 'גילדה'. למחרת הם מתעוררים איתי", אמרה בעבר הכוכבת הנחשקת בצער מר-מתוק. קסמה של גילדה הוא דווקא באיפוק, הניכר בסצנה בה היא שרה את השיר "Put the Blame on Mame" במועדון הלילה. זוהי סצנת הסטריפטיז הראשונה שנעשתה, אם כי סטריפטיז בלבוש מלא (היא מסירה כפפה אחת בלבד). הסרט עבר את חוקי הצנזורה הנוקשים של שנות ה-40, והסצנה נרשמה כאחד מהרגעים האירוטים ביותר בקולנוע.
לגזור ולשמור: שמלת הסאטן השחורה והמבריקה היא תמצית הזוהר ההוליוודי. בעזרת גזרת הסטרפלס המחמיאה והשסע הסקסי גילדה חושפת טפח אך מסתירה טפחיים ומשאירה הרבה מקום לדמיון.

•  
•  
•  

האקססוריז שחובה להצטייד בהם: אפליקציות | צילום: גטי אימג'ס

"The Cut on the Runway"
מה זה? תצוגות אופנה בלייב וידאו באפליקציה חינמית לאייפד
פאשניסטה אמיתית חולמת לדלג בין בירות האופנה הגדולות, רצוי עם מקום של כבוד בשורה הראשונה בפאשן וויק. אבל עד שנהיה אנה וינטור, האפליקציה הזו היא הדרך הטובה ביותר לראות את כל תצוגות האופנה בלייב, במקום אחד. אפשר גם לשוטט בין תצלומים מתצוגות קודמות ולדרג את הפריטים שהכי אהבתן בכל תצוגה.

•  
•  
•  

מציאות חד פעמיות יש גם באינטרנט

שופינג זה כיף, וזו עובדה שקשה להתווכח איתה. אבל מאיזה סוג? חלקנו אוהבות להסתובב בקניון, חלקנו ברחוב, לקנות ברשתות, ולפעמים למצוא פריטי מעצבים ייחודים. מה שבטוח זה שלכל אחת גם שמורה פינה חמה בלב למציאה הלא שגרתית הבאה – זו שמוצאים על הדרך, בדוכן רחוב במקרה, בשוק פשפשים אירופאי מגניב. טוב לדעת שגם בשביל המציאות האלו לא צריך להרחיק ולצאת מהבית – גם הן נמצאות במרחק קליק עכבר אחד קטן.

במדריכים הקודמים שלנו התמקדנו בחנויות מקוונות וחנויות מותגים שניתן לעשות בהן שופינג אונליין,  חלק ג' במדריך הקניות ברשת שלנו מציג את אתרי זירות המסחר שהרשת מציעה לנו – המוכרים הפרטיים שפותחים את הארון בפני הגולשים לקנייה, מעצבים קטנים שפותחים חנויות אינטרנטיות, ומציאות וינטג' חד פעמיות.

הקליקי כאן לכניסה למדריך

•  
•  
•  

די לגרבי הספורט, הגיע הזמן להשקיע גם בפריט האיזוטרי הזה

לפעמים קשה להבין את הגבר הישראלי המצוי. לאחר התגובות האמוציונאליות שעורר הטור הקודם, אי אפשר שלא לתהות מדוע הוא חש כה מאוים לנוכח מעיל גשם? למה דווקא הוא, שלכאורה חושל על ידי המציאות המזרח תיכונית הסבוכה, כל כך חרד שגבריותו תפגע מפריט לבוש זה או אחר? תקוותנו היא שקוראינו יאזרו אומץ וייקחו את עצמם מעט יותר בקלות: בסך הכל מדובר בכיף, בטעם ובביטוי אישי, ורוב הסיכויים שהעדפותיכם המיניות לא ישתנו באופן דרמטי על ידי פריט לבוש. ובאמת חברים, מעיל טרנץ'?! לא המלצנו על חצאית טוטו, אלא על פריט שייצא היישר מהשוחות. בכל אופן, ניחא.

השבוע נפנה את תשומת לבכם לפינה איזוטרית ומוזנחת למדי במלתחה הגברית, אי שם למטה במגירה חבויה (שלא לומר מצחינה): הגרביים. עם בוא החודשים הקרירים יותר, כשרגלינו צריכות לשוב ולהיסגר בשבי הנעליים, שבה ועולה שאלת הגרביים. גברי ארצנו נוטים ככלל לקחת את הגרביים כמובנים מאליהם ולרכוש אותם בשרירותיות ובסיטונות. גרבי ספורט לבנים (לשעבר) הם הסטנדרט, כאשר אפשרות הבחירה העיקרית היא בין נייקי להייקי.

•  
•  
•  

אין סלבס על השער. משרדי מונוקל בלונדון

עד לא מזמן הייתי מנוי למספר מוגזם של כתבי עת ועיתונים" "GQ", "ESQUIRE", "אקונומיסט", "GLAMOUR" ו-"WALLPAPER". ביטלתי את כולם במכה (הסיבה, קל וחומר, היא עומס חומר) ועשיתי מנוי למגזין בשם "MONOCLE" עליו שמעתי שבוע קודם לכן מקולגה. העלות: 80 ליש"ט לשנה לא חשוב איפה אתה מתגורר בעולם. ב"ניו יורק מגזין" או לחילופין ב-"ELLE" יש תמיד אותה פרשנות על נושא טחון שקשור לשמלה של מישל אובמה או לבורסה ואז קטע על פיפה מידלטון. במונוקל לא.

•  
•  
•  

היפות והאמיצות. ביונסה וגווינת' פלטרו בכתום | צילומים: גטי אימג'ס

כשאת הולכת עם בגד כתום את בוחרת להגיד משהו לעולם – ולא, זה לא שאת עובדת במע"צ, אלא שיש לך חוש הומור, שאת לא מתחבאת, ושאת לא מוכנה שאף אחד יתעלם ממך. בין השחורים, האפורים, והכחולים הכהים של העונה – הכתום העז הוא בדיוק כוס ויטמין הסי הנחוצה לכל מלתחה.

•  
•  
•  

מצליחה להבריק על השטיח האדום גם בלי עור ופרוות. נטלי פורטמן | צילום: גטי אימג'ס

באביב של 1988 עזבתי את תל אביב ועברתי לגור באמסטרדם. הייתי בת 22 והיו לי תכניות טיפוסיות לטווח הארוך: להתמסטל בפארק, להשתכר במסיבות, לראות את כל מופעי הרוק הכי שווים בפרדיסו, להתפרנס בקטנה מצביעה וניקיון ולהשיג מעמד חוקי כדי לזכות בדמי אבטלה. לא התכוונתי לחזור לפה בכלל בקרוב.

על מנת להשתלב בסביבה נאלצתי להשליך את כל הבגדים שהבאתי איתי במזוודה, פרי עבודתן של לוצ'י, קמילה, שרית קדם, אילנה אפרתי ויתר המעצבות הבולטות בעיר דאז. כי באמסטרדם המסוימת שאני נקלעתי אליה, אפשרויות הלבוש הצטמצמו לשתיים: או בשחור או מעור. את השילוב בין השניים, כלומר פריט שחור מעור, אפשר להמשיל למצב הזה בפוקר כשאתם מקבלים בחלוקה זוג אסים.

•  
•  
•  

הסרט המומלץ בפסטיבל "My little princess" | כרזת הסרט

לצרפתים יש את פסטיבל קאן, הגרמנים מחלקים את דב הזהב בברלין, לאיטלקים יש פסטיבל סרטים על גדות התעלות בוונציה ולנו יש את פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. אמנם בחיפה לא תמצאו שטיח אדום עטור כוכבים בחליפות ושמלות נוצצות, אבל כן תמצאו סרטים מעניינים בהצגת בכורה והזדמנות לצאת לבלות עם אאוטפיט סתווי בניחוח בינלאומי.

ֿ

•  
•  
•  

לא הסתפק בפחות ממושלם. סטיב ג'ובס | צילום: גטי אימג'ס

אומרים שהעולם מתחלק למי שרואה עצמו כחלק בלתי נפרד מה"כת" המכונה אפל ולאלו שלא. עבורי העולם מתחלק לאלו שמתעקשים להדביק לאפל את המושג "כת" – על הקונוטציות השליליות שמגיעות עם זה – ולשאר. מעולם לא הבנתי את ההתעקשות של מתנגדי אפל לשים ללעג את האהבה העיוורת של מיליוני צרכנים בכל העולם למכשירים שזו הכניסה לחייהם. מבחינתי, אין הבדל בין הרגש האמיתי והכן שמתעורר בי בכל פעם שאני משדרגת את מערכת ההפעלה של המק-בוק שלי, לבין תחושת הסיפוק של אחד כשהוא נכנס למכונית החדשה שזה עתה רכש, או של אחרת שעוטה על עצמה את המעיל האחרון לבית "גוצ'י".