ראשי מאמרים מאת נילי לנדסמן

•  
•  
•  

למה להיות זנב לאריות? תצוגת שאנל קוטור לחורף 2011 בפריז | צילום: גטי אימג'ס

על פניו מצטייר אירוע "שבוע האופנה הישראלי", שעל היתכנותו הצהירו לאחרונה המפיק מוטי רייף ואיש העסקים אופיר לב, כמיזם משונה למדי. האמנם מישהו מהמארגנים הנלהבים באמת סבור בסתר לבו שכל מה שתעשיית האופנה המקומית זקוקה לו הוא כינוס של קניינים ואנשי תקשורת שיחזו בתצוגות? האמנם ישנם בעולמנו העסקי הכה מפותח וירטואלית, מעצבים החפצים לפרוץ לשווקים עולמיים, אשר משליכים את יהבם על מנגנון שיווק כל כך מסורבל ומיושן?

•  
•  
•  

חנות קונספט קטנה ומדליקה. בוטיק 5 בתל אביב

את טעמי האופנתי עיצבתי בתל אביב שלא היו בה לא קסטרו ולא H&M. חנות הלנז'רי הראויה היחידה היתה גרטרוד בשינקין. אריסטו שמאט היתה פירמה מובילה ולוצ'י תפקדה כבוטיק הדגל שלנו. אלה היו ימים קשים מאוד לנשים שחפצו להתלבש כמו בז'ורנלים. עד כדי כך שכאשר הבליח בכישרון מרהיב המעצב רונן וינשטוק, שהלביש את נערי שינקין שהתהלכו בתסרוקת של שיער ארוך ונופל עם שביל בצד, לא ידענו את נפשנו מרוב חדווה ושידלנו אותו לתפור לנו חצאיות עיפרון קצרות מאריגים של מכנסיים לגברים.

•  
•  
•  

בדיעבד שתיהן היו צריכות לוותר על השמלה האיומה הזו. קלי וברנדה באותה שמלה, בוורלי הילס 90210 | צילום מסך

בן דודי החתיך והמגניב גדי, אסף אותי במכוניתו בדרך לאירוע משפחתי משותף בגליל. הוא די צעיר, גדי, שהוא למעשה הבן של הבן-דוד, מה שלא גורע ממנו כהוא זה, הוא יודע לנהוג בדודתו בדרך ארץ ולתת לה להרגיש הכי גרובית ובעניינים (עד כמה שמי שמשתמשת עדיין במילה גרובית יכולה להיות). במושב האחורי ישבה בחורה חמודה שגם לקחה עם גדי טרמפ, אבל רק לכמה רחובות. בחיקה היה מונח תיק של מנגו, אחד באמת מוצלח. בדיוק אותו התיק היה תלוי גם על זרועי כשנכנסתי למכונית.

•  
•  
•  

אחיות לצבע. בר רפאלי ופריס הילטון | צילומים: גטי אימג'ס

באחריות אני אומרת לכן: בלונדיניות לא נהנות יותר. כל יתרונותיו של הבלונד, שהם רבים ונכבדים, בטלים בשישים לנוכח העינויים שהוא מסב. נכון, עור הפנים שלך נדמה כקורן וצח מתמיד, בגדים שחורים מקבלים טוויסט חד ואם את מחפשת תשומת לב, תקבלי כזו בשפע כשעטרה זהובה על ראשך. ועם זאת – חישבו לרגע על המילה הזאת – לחמצן – היא אוגרת בקרבה את כל הבאסה שכרוכה בלשבת עם החומר הזה על הראש ולהדחיק שדחילאק, כל הכימיקלים האלה נספגים לך עכשיו עמוק בתוך העור.

•  
•  
•  

מי שמנסה לא יכולה להפסיק. קניות ברשת

הנה תחביב שלא הצלחתי לטפח: אני לא עושה שופינג באינטרנט. ולא שיש לי משהו נגד שופינג או נגד אינטרנט, נהפוך הוא – שניהם תענוגות מאוד גדולים. ואף על פי כן, לא הצלחתי להתברג כהוא זה בזירת המסחר האלקטרונית. עד עכשיו לפחות.

•  
•  
•  

מותק הבגדים התכווצו. קולקציית הקפסולה של סטלה מקרטני לגאפ קידס | צילום מסך

רוב הזמן אני מצליחה איכשהו לחמוק מהשיחה המסוימת הזאת עם עצמי. השיחה הקטנה והמעט מדכדכת לגבי אותם פריטי לבוש מפתים שאינם הולמים את גילי. כי נדמה לי שזהו עידן מצוין למי שלא מעוניינת להחליף את סגנון הלבוש שלה, רק בגלל שהיא בעיצומן של שנות הארבעים לחייה. אבל אירועי אחר צהריים מר ונמהר בחנות גאפ בקניון עזריאלי, גרמו לי לחשוב מחדש על השאלה הכאובה – האם יש בגדים שמותר ללבוש רק עד גיל מסוים?

•  
•  
•  

בגדי מעצבים גם לחוף הים. גווינת' פלטרו בביקיני משולשים | צילום מסך Goop.com

ראיתי תמונה מאוד מוצלחת לאחרונה, של גווינת' פלטרו, על חוף הים, בביקיני משולשים. בכיתוב התמונה, שנתן המגזין שבו דיפדפתי, העירו לה בנימה מפרגנת על החתיכות העילאית שלה. הגוף של גווינת' פלאטרו באמת נראה לקוח מקטלוג החלומות ולבי נצבט לרגע, לא כל כך מקנאת הפיגורה אלא יותר ממראהו של הביקיני משולשים. תמיד חשבתי שזה הביקיני הנכון להסתובב בו אם את יכולה להרשות לעצמך. אני אוחזת במחשבה הזאת מגיל 17, עת רכשתי את ביקיני המשולשים הראשון שלי, לבן ובחתימת המעצב גדעון אוברזון.

•  
•  
•  

רק שטוח, בכל צבעי הקשת. נעלי בלרינה של Repetto

נדמה לי שהקדשתי חלק נכבד ביותר מהזמן שנקצב לי כאן על פני האדמה למציאת הנעליים המושלמות. אותן נעליים שגורמות לך להרגיש ולהיראות נהדר גם יחד. נעליים שקושרות את הפרטים יחד להופעה ניצחת ומוצלחת. כאשר אמצא את הנעליים הללו, כך הבטחתי לעצמי, אקנה מהן כמה זוגות ואלך רק בהן לכל מקום ובכל זמן.

•  
•  
•  

בתפקיד הכלה: נילי | סריקה מתוך האלבום האישי

היום בו מוצאת עצמה בחורה בעלת חוש לאופנה נאלצת לבחור את שמלת הכלה שלה מתוך כך וכך אפשרויות, אינו צפוי להיות היום המאושר בחייה. זכרו של יום החתונה וכל הכרוך בו הוא אכן בלתי נמחה, אבל זה לא בהכרח בגלל שהוא משמח. על אף שהכל סבורים שאין יפה מכלה ביום חופתה, אפשר לצפות שהכלה עצמה תיקלע שוב ושוב לתחושה המציקה, שבפנטזיות שלה היא נראתה הרבה יותר מושלמת לתפקיד.

•  
•  
•  

כמה שיותר מנצנץ יותר טוב. מיאמי ביץ' | צילום: istock photo

על התהייה הרת הגורל מה עלי לארוז לחופשת האביב במיאמי ביץ', השיבה האישה שהזמינה אותי לשם: "לא יותר מדי". מחלונות מלון הספא נשקף האוקיינוס האטלנטי, מתרפק בעצלתיים על רצועת החוף. זהו המקום להרהר בו בכובד ראש בסוגיית הביקיני כנגד השלם, ולהכריע אחת ולתמיד בעד בגד החוף.

זו היתה החזרה הגנרלית האידיאלית לקראת הקיץ המתקרב. כי שום קלישאה של מראה נופש, מהסוג שמתמחזר מדי עונה חמה בהפקות אופנה במגזינים, אינה נתפסת כזרה או מוזרה בחוצות מיאמי ביץ'.

•  
•  
•  

הכובען המטורף | צילומים: גטי אימג'ס

כובעה של הנסיכה יוג'יני יכול לשמש את התביעה כמוצג מפליל מספר 1. עם כל הכבוד לנאומים הנלהבים שנשאו אושיות אופנה בערוצים הבריטיים, על כמה מרהיב היה מפגן האופנה בכנסיית ווסטמינסטר, נדמה כי ראוי להעמיד דברים על דיוקם. מצעד השמלות והכובעים שהתכנסו בכנסיה, העיד בעיקר על הפיצול המשונה שמקנן בנפשה של המתלבשת הבריטית. מצד אחד דבקות בשמרנות בכל מה שקשור לבגדים, ומהצד השני, נטייה לגחמנות אקסהביציוניסטית, שבמקרה של החתונה המלכותית, באה לידי ביטוי בכובעים. מן שילוב מטריד שלעולם אינו באמת מוצלח, אלא יותר נוטה אל הביזאר.

•  
•  
•  

אפשר לא רק בפסח. שמלה מקולקציית קיץ 2011 של לוצ'י | צילום: שי יחזקאל

מכל האירוע הלא ממש נעים הזה, במהלכו התנגשו זה בזה שני כוחות הטבע – הצמד טריני וסוזנה מצד אחד, והסטייל הישראלי מהצד השני – יצא שהרווחנו בכל זאת, חרף הפאדיחה, כמה תובנות מעניינות לגבי אורחות הלבוש שלנו, כפי שנצפו על ידי האורחות המגונדרות.

נתמקד בבולטת מביניהן: בכל הניתוחים שסיפקו המומחיות הבריטיות, הן בראיונות לתקשורת והן במהלך התכנית, הן חזרו וציינו את נטייתן של הישראליות להעדיף מכנסיים על פני שמלות. ובאמת, למעט הטרנד ההוא שנמתח על פני קיץ שלם, של חצאיות העיפרון הגבוהות במותן והקצרות מאוד, כבר כמה שנים שמגמת ההתגנדרות החיננית נסוגה מפני מדי היומיום באפור-שחור-לבן-ג'ינס.

•  
•  
•  

הצדיקות. רוס אובטה | צילום: עמית ברלוביץ'

לא צריך לחפש הרבה. מעל שלטי חוצות, על גבי מודעות בעיתונות או בהפסקת פרסומות בטלוויזיה. כשמדברים על צילום מסחרי הנועד לקדם אינטרסים של יצרני אופנה ויתר מזדנבים, הסקסיזם לא סתם מדבר, הוא ממש זועק. דור חדש של חקיינים קם לנו אחת לכל כמה שנים. לפעמים נטפלים בחורינו המצוינים הלוחצים על הדק המצלמה או אמונים על הקריאייטיב שמאחורי, לצלם בינלאומי מצליח, מוצלח ובעל שאר רוח, אבל רוב הזמן הם נצמדים, בהיעדר יכולת טכנית מספקת וחזון עצמאי, למישהו שעשה את הקריירה שלו על הגימיק. כי לחקות את מריו טסטינו או יורגן טלר זה לא משהו ששולפים מהשרוול, אבל לדפוק את הדאווין של טרי ריצ'רדסון – זה כבר יותר פשוט, כמעט אפשר לומר נגיש.

•  
•  
•  

צובעת את הבית הלבן. מישל אובמה, סטייל אייקון | צילום: Getty Images

"אנשים שלובשים שחור מנהלים חיים ססגוניים”, אמרה פעם כמדומני קוקו שאנל. הציטוט הזה במדויק נחרט בזיכרוני, כאשר קראתי אותו באחד מספרי סדרת “שיק סימפל”, התנ”ך של המתלבשת האינטליגנטית בניינטיז. שם נקבע, די במפורש, שהשחור וסקאלת הצבעים שנמתחת בינו לבין הלבן היא הבחירה הכי ראויה. ההכרזה על הקשר הבלתי ניתן להתרה בין פשטות לשיק, היתה עמדה די מרחיקת לכת באמריקה של אותן שנים. ביבשת הגדולה, שדגלה ברובה בחיבה מופרזת למשחקי צבעים, כללי ההופעה האלגנטית של מגישות טלוויזיה למשל, תמיד כללו ז’קט בעל צבעוניות בוטה – אדום, צהוב ואפילו סגול – כנגד מכנסיים שחורים. זה נראה בדיוק כמו שזה נשמע.