העולם הוא שטוח

•  
•  
•  

רק שטוח, בכל צבעי הקשת. נעלי בלרינה של Repetto

נדמה לי שהקדשתי חלק נכבד ביותר מהזמן שנקצב לי כאן על פני האדמה למציאת הנעליים המושלמות. אותן נעליים שגורמות לך להרגיש ולהיראות נהדר גם יחד. נעליים שקושרות את הפרטים יחד להופעה ניצחת ומוצלחת. כאשר אמצא את הנעליים הללו, כך הבטחתי לעצמי, אקנה מהן כמה זוגות ואלך רק בהן לכל מקום ובכל זמן.

ובכן, מפעל חיי עדיין רחוק מלהסתיים. נעליים רבות היו לי ומן הסתם עוד תהיינה, אבל טרם מצאתי את הזוג הזה שאשבע בשמו. כן, היו כמה בלתי נשכחות, אשר עשו את שלהן במהלך הדרך הארוכה הזאת. לכולן, כמובן, היה מכנה אחד – הן היו שטוחות. כמובן שזכיתי פה ושם להיות הבעלים של נעלי עקב מצטיינות בתחומן אשר הקפיצו שמלות ונתנו שפיץ למכנסיים, אבל לגמרי מנוי וגמור עמדי, שעל עקבים לעולם לא אהיה באמת אני.

על עקבים אולי אהיה מישהי שהייתי לפעמים רוצה להיראות, הרבה פחות בת הכפר, יותר מלוטשת ועירונית. מוקפדת באופן הנחרץ הזה שאינו מותיר מקום לרישול. מצד שני, אין לי בעיה להמשיך בחיי כשאני מבינה שפחות ופחות אלך על נעליים שאינן שטוחות וכי עקבים יהיו משולים למעין סטיית תקן.

1. שני בר | 2. בן סימון | 3. Shelly's לבוטיק שושו | 4. בלוך | 5. מיכל מילר

שלא תטעו חלילה, נעלי עקב אינן פסולות בעיני כלל ועיקר. אני מכירה נשים שלא ייצאו בלעדיהן מהבית. ואני מכירה אישה מסוימת אחת, מסחררת ביופייה, שפוסעת לה על עקביה הגבוהים כמו שאני צועדת יחפה על החול בשפת הים. אבל גם היא, שנולדה להתהלך על עקבים, יוצאת לסיבוב היומי עם הכלב כשהיא בכפכפים.

יש שיגידו כי בחורה שמעדיפה להסתובב עם נעליים שטוחות של בן סימון לא כשירה לחלק ציונים לטובי המעצבים, אבל קשה לי להבין, למה להסתובב על הגבהים הבלתי אפשריים הללו, גם אם הם באים בגרסת הפלטפורמות? בסופו של יום נעלי עקב הן שיעבוד. אם את מתרגלת לאפקט שהן יוצרות, את מתחילה לחשוב שזה נורמלי שהתחת שלך קפוץ, הבטן שלך לחוצה, הגב שלך חורק ואין מצב שתרגישי ממש בטוחה ביחס לקרקע. לכל דבר אפשר להתרגל. גם אם הוא נקנה בייסורים. רק שבתוך כך, את מאבדת את היכולת לזהות כמה את יפה כשאת עצמך. ועל הדרך את מתעלמת מאיך שאת מרגישה (או ליתר דיוק איך הגוף שלך מרגיש) מרוב שאת עסוקה באיך שאת נראית. וזהו, למעשה, מצב בטוח למדי שבו שוב תכאיבי לעצמך.