מיאו, חתולה

•  
•  
•  

המדים של 2018 (צילום: רותם לבל)

יש רגעים שבהם חובתו המוסרית של אדם היא לעצור, להביט סביב ולחולל שינוי חברתי. אני לא האדם הזה, אבל אם הוא במקרה בסביבה (בסביבה = קניון גינדי), אשמח אם השינוי החברתי הזה יכלול ריסון מסוים, אולי הפוגה קלה, בטרנד המנומר. מישהו שיעמוד על הדום קטן בזארה ויצרח "ישראל 2018! מה קרה לנו?" על אישה שלובשת פרווה סינטטית מנומרת שמצוותת לטופ נחש ולסטילטו מנומר.

המשוואה פשוטה: מנומר זה יפה, אבל הכל וכולן מנומרות כל הזמן – פחות. 2018 הייתה השנה שבה עשינו את מה שאנחנו יודעים הכי טוב. הגזמנו. היינו הבחורות האלה שכבר בדייט שני שולחות לו לב אדום ואימוג'י תינוק. אפס פאסון. במקום לאמץ אלמנט אופנתי במתינות, ברוגע, בהבלחות מלאות טעם, עשינו לו בינג'. המנומר הפך למשהו שבולעים ברגעים של הכרה מעורפלת, כמו פיצה משפחתית וטלוויזיה גרועה. אחרי זה נשארים עם תחושה עמומה של בושה ומדף שלם בארון שאת לא מאמינה שקנית.

•  
•  
•  

יש עוד דברים שאפשר ללבוש (צילום: רותם לבל)

וזו לא אשמתנו הבלעדית, רשתות האופנה נושאות אחריות לא פחותה למצב. כשכל כניסה לזארה נראית כמו טיול בת מצווה לטנזניה ו-H&M נראית כמו זירת טבח במשפחת החתוליים, כמה ברירות כבר יש לנו? זה כל כך יפה ונימורי, אז למה לא לקנות את הכל ולגוון עם מנומר זברה או מנומר נחש או מנומר אדום או כל יצירי כלאיים ניסיוניים אחרים שהאדם הצליח לחשוב עליהם וההנדסה הגנטית בטח גם? השילוב הזה, של רשתות אופנה שהפכו חברבורותיהן ובני אדם נטולי איפוק, הפך את כולנו לעדר. עדר של נמרות. בקרוב לא יישאר מזה כלום, אבל מדי פעם אתן תעיפו מבט אקראי על איזה מגנט מאיזו חתונה שדבוק לכן על המקרר, ויצופו לכן החודשים האלה שבהן הסתובבתן במדים אחידים. ערב שלא תזכרו עם אאוטפיט שהדחקתן.

זו לא הפגישה הראשונה שלנו עם הדפסי נמר. כבר ב-2014 וב-2016 היו הבלחות. ואלו גם לא רק אנחנו, כל העולם נפל בזה, בתי האופנה הכי גדולים עשו מנומר. עושה רושם שהדפסי הנמר חוזרים בגלים, כל כמה שנים, אבל השנה הם יצאו משליטה. אם פעם המנומר היה מגיעה כיציאה אמיצה – תיק מפתיע, נעל שהיא גם קריצה, השנה הכל הודפס בנמר ומכריו, כלומר זברה ונחש. הכל. וביחד. בגדים שבטבע אמורים לאכול אחד את השני צוותו זה לזה.

•  
•  
•  

זו לא אשמתנו הבלעדית (צילום: רותם לבל)

אתם בטח זוכרים שפעם הדפסי נמר נחשבו לצ'יפ. אופנה נמוכה וזולה, אלנבי. אבל האמת היא שההיסטוריה המנומרת הרבה יותר עתיקה ומורכבת מזה. התדמית של תלבושות מנומרות הייתה תמיד דואלית, נעה כמו מטוטלת בין גבוה לנמוך. כבר בשנות העשרים, עם עליית הקולנוע ההוליוודי, נשים החלו ללבוש מנומר, שסימל אז זוהר ועושר. אחרי מלחמת העולם השנייה הטרנד צץ שוב, עדיין כסמל לעושר, אבל גם לעוצמה, נועזות וסקסיות. כריסטיאן דיור שילב נמר בעיצוביו ואמר: "אם את מתוקה והגונה, אל תלבשי את זה". בפיפיטיז המנומר הפך להיות סמל ל"טרופי ווייפז", נשים שנשואות לגברים עשירים, וכלל לא מעט פרוות נמר אמיתית. הוא גם כיכב ב-בי מוביז, בעיקר כאלו שהתרחשו במדינות אקזוטיות, כללו החפצה וניצול של אנשים מגזעים פחות לבנים וסלוגנים כמו "הריקוד הפרוע של הבתולות!" ו"אלילות גשם יפהפיות!". מנומר היה בגדים שבטיים חושפניים, שנלבשו על ידי נשות ג'ונגל או ראשי שבט שחורים ושריריים.

בכל עשור היה פיק מנומר. בסיקסטיז הוא הפך לרגע למיינסטרים עם ג'קי קנדי ועוד שחקניות ואיט-גירלז של אותה התקופה. בסבנטיז הוא זוהה עם הגלאם רוק: דיוויד בואי, דבי הארי, סיד ווישס, כולם נפלו בנימור. אבל קצת לאחר מכן הצריכה ההמונית של הדפסי נמר ירדה. אנשים הפסיקו ללבוש פרוות בעלי חיים, לא מעט בזכות תנועות שהתנגדו לכך, וגם נשים כבר פחות התלהבו להיתפס כ"טרופי ווייף". המנומר מותג כצעקני, נדוש והפך להיות מקושר עם מעמדות נמוכים ופוראח קשה. ב"נשואים פלוס" רצו להדגיש שמשפחת באנדי היא ווייט טראש, מעמד כלכלי נמוך, אז פגי לבשה לא מעט מנומר. ב"נני" פראן פיין הייתה לובשת מלא מנומר, כדי להזכיר לנו שהיא פשוטה ומקווינס.

•  
•  
•  

חיות שאמורות לטרוף אחת את השנייה מצוותות יחד (צילום: רותם לבל)

אסוציאציה נוספת של בגדים מנומרים: קוגרית (אמנם מדובר בפומה, אבל מי מבדיל), נשים שחובבות גברים צעירים מהן בהרבה. ב-1967 יצא הסרט "הבוגר", בו אן בנקרופט כמיסיז רובינסון פיתתה את דאסטין הופמן, וכל הדרך לשם לבשה בגדים תחתונים מנומרים, מעילי פרווה מנומרים ושמלות נחש. המנומר כמזוהה עם מיניות מוחצנת, טורפנית, אגרסיבית, ומאז הסרט, גם לא צעירה.

הנמר תמיד היה, מה שהשתנה היא המשמעויות שהוא שידר, וזה נקבע לפי התקופה, השילוב במלתחה וגם זהות הלובשת. הדפסי נמר לא יהפכו אותך ליוקרתית או לטראשית – מי שאת והאופן שבו תלבשי את הנמר יקבעו אם הוא יהיה יוקרתי או טראשי. לא תמיד הוגן, אבל אלו החיים.

•  
•  
•  

כבר לא צ'יפ (צילום: רותם לבל)

המנומר של השנים האחרונות שבר את הסטריאוטיפים וההגדרות האלו של גבוה ונמוך. ב-2013, כשעדן בן זקן הגיעה עם אוברול מנומר בשלושים שקלים לאודישן ב"אקס פקטור", היא זכתה ללעג והתנשאות מהשופטים ומהקהל. היום כולם יודעים שהיא הקדימה את זמנה. מה כולן לבשו השנה? מנומר ואוברולים. תודה לך עדן! המנומר חצה השנה גבולות מעמדיים, הוא היה בכל מקום, זול, מותגים, מעצבים. פאשניסטות ומתוחכמות דהרו על ההדפסים כי הם פשוט היו באופנה. אבל למה?

יכול להיות שהעובדה שטרנד הנמר בלט במיוחד בשנת me too היא לא צירוף מקרים. זו הייתה שנה של מודעות עולה וגוברת להטרדות מיניות. נשים חשפו את התקיפות המיניות שעברו לאורך השנים, התאגדו, תבעו, מחו, נחשפו כקורבנות והחליטו שהן מפסיקות לשתוק ומתחילות לתבוע צדק. בהדפס מנומר יש אקט של בולטות, הוא מקשה להתעלם מהנוכחות שלך במרחב. בספר "Fierce: The history of leopard print" כותבת הסופרת, ג'ו וולדון: "אותה הדוגמה על פרוותן של החיות המסוכנות האלה שעוזרת להן להיטמע בסביבה, היא זו שעוזרת לנשים לבלוט".

•  
•  
•  

שנת ה-me too (צילום: רותם לבל)

מנומר במקרה הזה הוא סוג של ריקליימינג – נאמץ מחדש את סממני הנשיות שנחשבים נחותים, צ'יפיים, זנותיים וחלשים, אבל ממקום של כוח. מנומר כסימן לכך שאת fierce. לאורך השנים הדפסי הנמר שידרו גם ציידת וגם ניצודה. כשהנמר שידר "טרופי ווייף" הנשים היו הניצודות, הפרס שיש להשיג ולפשוט את עורו, כלומר את בגדיו. כשהנמר שידר ציידת וקוגרית, הנשים מזכירות שמדובר גם בחיה טורפת. חלק מהאפיל של הדפסים מנומרים בשנה החולפת היה שהם ויתרו על הקונטקסטים האלה. הם שידרו כוח, אבל לא של פיתוי ולא כוח מיני, סתם כוח. את האומץ לתבוע מקום, להיראות ולהישמע, וזה מה שהנשיות עשתה השנה. אז יכול להיות שבאופן לא מודע ובהפוך על הפוך, הדפסי נמר היו האאוטפיט הפמיניסטי של 2018. ממש כמו שהאוברולים היו האאוטפיט שמקשה עלייך לעשות פיפי של 2018.

אנחנו נאמץ את הנרטיב הפמיניסטי (עוד בגדים פמיניסטיים שאנחנו אוהבות: אוברסייז, כיסים) וגם נשמח על השינוי התדמיתי של הפריטים המנומרים ונמשיך, בכל הכוח, ללבוש מנומר. אבל בואו נזכור שיש עוד דברים שמותר ללבוש במקביל. מנומר זה יפה ומתוחכם ואופנתי ואפשר לשלב אותו בחוכמה בחיינו ובמראה הכללי, אין צורך לתת לו להשתלט לחלוטין על המלתחה. זכרו! אנחנו נשים, אנחנו כאן, אנחנו חזקות, הקשיבו לנו שואגות. אנחנו לא מסכימות יותר להיות קורבן, ובטח לא קורבן אופנה.

•  
•  
•  

די להיות קורבנות אופנה (צילום: רותם לבל)

•  
•  
•  

כמו עדר (צילום: רותם לבל)

•  
•  
•  

הרשתות נראות כמו סניף של הספארי (צילום: רותם לבל)

•  
•  
•  

עוד ניזכר בזה ונצחק (צילום: רותם לבל)

•  
•  
•  

עד הטרנד הבא (צילום: רותם לבל)

צילום: רותם לבל | סטיילינג: חומי פולק | איפור ושיער: רוזה שוורצמן וגלי קרן | ע. סטיילינג: יונתן הראל | דוגמניות: אליאן בר, ניקול מצ'טנר, סופיה הנגר, נויה לוי ואריאל הלוי ל-R & R Roberto and Rotem | בגדים (לפי לוקים) מימין לשמאל: לוק 1: סריג שחור- קסטרו, ז'קט מנומר- טופשופ, קשת ושרשרת וינטג'- אוסף פרטי. חולצת קשירה- Ganni לבוטיק ורנר, חצאית- זארה. ז'קט קטיפה מנומר- Ganni לבוטיק ורנר, מכנסיים- זארה. חולצה מנומרת- זארה, חגורה- זארה, מכנסיים- קסטרו. קשת וצמידים וינטג'- אוסף פרטי, גולף ומכנסיים- קסטרו, עגילים- קרן וולף | לוק 2: 1 – מעיל פרווה חום- נומרו13, גולף לבן- קסטרו, נעליים- רושס לבוטיק ורנר, צמידים- וינטג', סיכת שיער ועגילים- קרן וולף, שרשרת וינטג', סרט- זארה, עגילים וכפפות- קרן וולף, ז'קט- אקנה, נעליים- רושס לבוטיק ורנר, חצאית- זארה | לוק 3: שמלה- קסטרו, כובע, שרשרת וצמיד- וינטג', עגילים- קרן וולף, ז'קט וחצאית- ganni לבוטיק ורנר, קשת ועגילים- קרן וולף | לוק 4: מעיל- טופ שופ, כובע- וינטג', ברט- וינטג', עגילים- קרן וולף, מעיל- נומרו13, מעיל שחור- קסטרו | לוק 5: 1 ברט- וינטג', חולצה וחצאית- קסטרו, שמלה- נומרו13, חגורה- זארה, נעליים- אלדו, סיכה לשיער- קרן וולף, שמלה- קסטרו, נעליים- רושס לבוטיק ורנר שרשרת- וינטג' | לוק 6: חולצה וחצאית- Ganni לבוטיק ורנר, ברט- וינטג', חולצה- ganni לבוטיק ורנר, ז'קט- שושנה בן צור, שרשרת- וינטג', שמלה וחגורה- זארה, שרשרת וקשת- וינטג', עגילים- קרן וולף.