אלכסנדר מקווין קיווה להתאבד על המסלול

דרמה מקווין: ביוגרפיה חדשה מתארת את התקופה הקשה בחייו של מעצב העל - ההתמכרות לסמים, הדיכאונות, שאיבות השומן הבלתי נגמרות, ההתנתקות מהעולם והרצון ליטול את חייו בתצוגת אופנה

מאת  | ‏ 3 פברואר 2015
רצה לגמור את חייו על המסלול שגמר אותו (צילום: AP)

רצה לגמור את חייו על המסלול שגמר אותו (צילום: AP)

לאלכסנדר מקווין המנוח היה הכל. הוא היה מטאור אופנתי שתמיד סבבו אותו המוני חברים מפורסמים ונוצצים שאהבו את החוש שלו לשיק ודרמה. כעת, בביוגרפיה חדשה, מתבררות עובדות רבות וסנסציונית על המעצב, ביניהן שאת הדרמה הגדולה ביותר שתכנן למסלול לא ביצע לבסוף: התאבדות פומבית הכי גרנדיוזית שיש.

מקווין התאבד בביתו הלונדוני בפברואר 2010 אך זו לא הייתה התוכנית המקורית שלו. למעשה, תכנן מספר שנים קודם התאבדות מסוג אחר, תוכנית שאף חלק אותה עם חברים. היו לו, למקווין, חזיונות, בהם ראה את עצמו נוטל את חייו בידיו על מסלול אחת התצוגות שלו, מול התעשיה והעדשות.

מתוך אחת התצוגות האחרונות של מקווין ב- 2009 (צילום: גטי אימג'ס)

מתוך אחת התצוגות האחרונות של מקווין ב- 2009 (צילום: גטי אימג'ס)

אחת הסיבות הראשיות לחוסר הנוחות של מקווין עם עצמו, בתוך תעשיה אובססיבית לרזון, היה המראה החיצוני שלו. הוא לא היה מרוצה מגופו, שהלך והתעגל עם השנים, והרגיש שעליו להיראות יותר כמו רלף לורן או קלווין קליין על מנת להפוך לאייקון כפי שהם עשו.

מקווין אף פנה למיטב המומחים שאת פרטיהם השיג מחבריו הידועים. הוא עשה טיפולי שיניים מטורפים, הוציא עשרות אלפי דולרים על שאיבות שומן מהבטן והירכיים, ואז שוב חזר להשמין. השלב הבא היה ניתוח קיצור קיבה בשווי עוד עשרות אלפי דולרים, אותו עבר בשנת 2000. כמובן שאחריו הוריד משקל משמעותי ונראה כי הוא יותר מרוצה מעצמו.

התקשורת טענה כי הוא שונא נשים (צילום: גטי אימג'ס)

התקשורת טענה כי הוא שונא נשים (צילום: גטי אימג'ס)

לאחר הטרנספורמציה הזו נחטף מקווין על ידי גוצ׳י תחת אפם של אנשי ג׳יבנשי תמורת חוזה של מעל 30 מיליון דולר והבטחה לחמישים חנויות נוספות תחת שמו מסביב לעולם.

נראה שהכל הסתדר למקווין, שבראיונות אמר לכולם שהוא אוכל בריא, מתעמל ועושה מדיטציות, אך למעשה המעצב החל לצרוך כמויות אדירות של סמים, לרכוש חפצים מאד יקרים, להחליף בני זוג ולהסתכסך עם הרבה מאד אנשים ובעיקר עם נשים.

לאחר מספר תצוגות שונות וקמפיינים בהם נראו הנשים בסיטואציות מעולם הסאדומזוכיזם, החלו לצאת נגד מקווין לא מעט כתבות קשות ואנשי תקשורת שהאשימו אותו בהשפלת ושנאת נשים. מקווין לא ענה למבקריו מעולם, והפך ליותר ויותר סלבריטי, שעתה התייחסו לעיצוביו כאל אמנות, והם אפילו הוצגו במוזיאון ויקטוריה ואלברט הלונדוני.

התקשה לקבל את גופו ועבר אין סוף ניתוחים (צילום: גטי אימג'ס)

התקשה לקבל את גופו ועבר אין סוף ניתוחים (צילום: גטי אימג'ס)

סגנון החיים של מקווין החל להסתחרר לתוך שרשרת מתמשכת של בילויים וסמים, כולל מסיבות של שלושה ימים בהן הסתובבו בביתו שורות קוקאין על מגשי כסף בידי מלצרים. הסמים הפכו את מקווין למרושע יותר לסביבתו. הוא תמיד העדיף תגובות דרמטיות לתצוגות שלו, וצוטט כאומר ש״אני רוצה שיהיו להם התקפי לב. אני רוצה אמבולנסים״. בשנת 2007 התאבדה המנטורית של מקווין, עורכת האופנה איזבלה בלו, מה שהשפיע עליו עמוקות.

בשלב זה מקווין נעשה אובססיבי כלפי המוות וחקר את הנושא לעומק. הוא איבד רבים מחבריו ולא היה לו עוד בן זוג, וכך החל לשלם על מין לכוכבי פורנו באופן קבוע. זה נעשה לצד ההתמכרות חדשה לסם מסוג קריסטל מת׳. באותה תקופה החל לספר לקרוביו כי בקולקציה האחרונה שלו, אותה כבר עיצב בראשו, הוא מתכוון להתאבד, ובכך לסיים את הכל. הוא התכוון לשים מתחת לבמה קופסת זכוכית בגדול בן אדם ולעלות ממנה לקראת סוף התצוגה. הפינאלה כך תכנן, הייתה לירות בעצמו בתוך הקופסה, כך שהמח שלו ישפך על הזגוגית ויטפטף.

האיש שכולו דרמה (צילום: גטי אימג'ס)

האיש שכולו דרמה (צילום: גטי אימג'ס)

מעט לאחר מכן החל מקווין להפרד מחבריו ובני משפחתו באופן שקט ומסתורי. שיחות טלפון בהן הצהיר על אהבתו, מתנות שהעניק להן באמתלות שונות ולבסוף לקח כמות גדולה של כדורי הרדמה, משככי כאבים, קוקאין ואף ניסה לחתוך את הורידים. לאחר הניסיון שלא צלח, תלה את עצמו בחדר הארונות.

הספר החדש על חייו נקרא ״אלכסנדר מקווין: דם מתחת לעור״ מאת אנדרו וילסון, ויצא בסוף החודש בהוצאת סיימון ושוסטר.

היה אובססיבי סביב נושא המוות (צילום: גטי אימג'ס)

היה אובססיבי סביב נושא המוות (צילום: גטי אימג'ס)

אין ספק שהיה גאון אופנתי (צילום: גטי אימג'ס)

אין ספק שהיה גאון אופנתי (צילום: גטי אימג'ס)

  • וה"חברים" שלו שהוא שיתף בתכנון המוות המזעזע שלו.. לא חשבו לעזור לו איכשהו?

    מאת: זיו |‏ 5 בפברואר 2015 | 00:17
  • אוי איזה תיאור מזעזע של המוות שלו. יכולתם לחסוך בפרטים

    מאת: גל |‏ 4 בפברואר 2015 | 16:51
  • עצוב

    מאת: נילי |‏ 4 בפברואר 2015 | 16:51
  • חיים גדולים מסתכמים במוות שהיה יכול להימנע אם רק היה מטפל בעצמו. כמה חבל

    מאת: קרן |‏ 4 בפברואר 2015 | 16:14
  • חבל שאנשים צריכים לגמור ככה את החיים שלהם

    מאת: שיר |‏ 4 בפברואר 2015 | 16:13
  • אמן מטורף! אבידה ענקית לעולם האופנה! אבל הוא היה חולה נפש אמיתי לא נראה שהיה אפשר למנוע את ההתאבדות שלו

    מאת: אורח |‏ 4 בפברואר 2015 | 08:10
  • מעצב מדהים

    מאת: נירית |‏ 3 בפברואר 2015 | 23:53
  • איך אפשר להיות בתוך העולם הזה ולא ליפול להפרעות הנפשיות האלה?

    מאת: אורי |‏ 3 בפברואר 2015 | 23:53
  • לא ציינתם את הסיבה האמיתית שגרמה לו בסופו של עניין להתאבד-זה המוות של אמו, שהוא לקח אותו נורא קשה ולא הצליח לצאת מהדיכאון לאחר מותה וחודש אחרי התאבד!!!

    מאת: אליין |‏ 3 בפברואר 2015 | 23:25
  • בחור נאה מאוד דווקא. חבל שהוא לא יכול לראות את זה

    מאת: מור |‏ 3 בפברואר 2015 | 22:24
  • מסכן. מחלה ארורה

    מאת: סיון |‏ 3 בפברואר 2015 | 22:23
  • In the sound of a stream.

    The whisper
    of a fugitive bird
    covers the sadness
    placed near an
    hedge while the
    delicate singing
    describes an
    attraction full of
    happiness: and
    there, near the
    sound of a stream,
    a white dream
    reappears…..

    Francesco Sinibaldi

    מאת: Francesco Sinibaldi |‏ 3 בפברואר 2015 | 18:38

השאירו תגובה