"הכוכבות סומכות עליי בעיניים עצומות"
אדיר אברג'יל יודע משהו על קצוות מפוצלים: במציאות אחת הוא בנו של איש הפנתרים השחורים ראובן אברג'יל, ירושלמי בנשמה וילד שהתמודד מקרוב עם עוני; באחרת, הוא Adir Abergel, ממעצבי השיער המצליחים בהוליווד שעובד צמוד עם הכוכבות הגדולות בעולם. בראיון ראשון בעברית הוא מספר על הדרך הארוכה שעשה, ומגלה מה זאת תספורת מרוקאית ב-650 דולר
נתחיל מהסוף: מעצב השיער אדיר אברג'יל דורש היום 650 דולרים תמורת תספורת אחת במספרה שלו בלוס אנג'לס. האם מדובר בסכום שערורייתי? ובכן, תחליטו בעצמכם: בעולם של אברג'יל, עוד לפני שהלקוחה המאושרת מתיישבת בכיסא, כשעל השולחן לצידה מוגשים ענבים, אבטיח חתוך לקוביות ומי מנטה להנאתה, כבר דואגים אנשיו לבצע עליה "תחקיר שיער מעמיק". תמונות מארכיונה הפרטי יישלפו, שאלות על סגנונה האישי ואורח חייה יישאלו, לוח השראה עמוס תמונות של כוכבות הוליוודיות בעלות שיער דומה ייבנה – הכל כדי לגבש עבורה את התספורת המושלמת. מתכננת תסרוקת מיוחדת לאירוע? אברג'יל מצפה שתביאי איתך את כל הבגדים שתכננת ללבוש וגם את התכשיטים, כדי שהוא יקבל קצת השראה. אה, וכדאי שתזמיני תור הרבה זמן מראש. מתמלא כאן מהר.
"תאמין לי, אין לי זמן לנשום, המון המון עבודה", אומר אברג'יל, 37, בשיחת טלפון מלוס אנג'לס. זו הפעם הראשונה שהוא מעניק ראיון נרחב לכלי תקשורת ישראלי, ולוקח לו כמה דקות להתרגל שוב לדבר בעברית. "עכשיו אני כל הזמן בטיסות בתוך ארצות הברית ולאירופה. עונת הפרסים התחילה ויש השקות, גלובוס הזהב, האוסקר שמתקרב. הכוכבות רוצות שאהיה צמוד אליהן כל הזמן, לא מוותרות עליי פשוט כי הן סומכות עליי בעיניים עצומות. זו עבודה מטורפת, אבל אני אוהב אותה ויש לי סיפוק עצום אז אני לא מתלונן".
חשוב להבין שכשאדיר, בנו של ראובן אברג'יל, מראשי תנועת "הפנתרים השחורים", מדבר על כוכבות – הוא לא מגזים. זהו לא עוד סיפור על ישראלי שחלף במקרה ליד ריס ויתרספון במסיבת בריכה, אלא על מי שמשמש כבר שנים כספר הצמוד של השחקנית, אחד שמכתיב טרנדים על השטיח האדום ועבודתו מסוקרת בהרחבה. "רציתי להעניק לריס את המראה הלא עשוי המזוהה איתי", סיפר לא מזמן למגזין "הארפרס בזאר" על המהפך התדמיתי שחולל בשיערה של הכוכבת. מלבדה, עברו תחת ידיו, שאחת מהן מקועקעת בציור של מספריים, כמה מהאייליסטיות הגדולות של העשור האחרון: אן האת'ווי, ג'ניפר לורנס, גווינית' פלטרו, קריסטין סטיוארט, ג'ניפר גארנר, קיירה נייטלי, ניקול ריצ'י ועוד רבות.
"הן בוטחות בי שאעשה עבורן את הכי טוב שבעולם, אני איש המקצוע", הוא אומר. "אלה נשים שפתוחות לשינויים, והן אוהבות את הרעיונות המהפכניים שלי שהופכים אותן למיוחדות. אנחנו מתייעצים לגבי העיצוב והן זורמות איתי, כי בסופו של דבר יש ביננו יחסים מאוד אישיים. הן מספרות לי על החיים שלהן ומדברות בחופשיות, אבל גם יודעות שהכול אצלי נשמר כמו כספת. שום דבר לא יוצא החוצה. אנחנו מסתדרים טוב כי כולנו אנשים שזורמים אחרי הלב שלהם, פשוט עובדים במה שעושה לנו טוב".
"כמו אבא, למדתי לשרוד"
על פניו, אברג'יל היה מצופה לעבור תהליך ארוך ומורכב כדי להשלים עם האמת הפנימית שלו: הוא נולד בשכונת מוסררה בירושלים למשפחה קשת יום, ואביו היה מהפכן זועם שלא היסס לצאת למאבק ארצי ואלים לעיתים נגד הממשלה. המרחק בין נקודת הפתיחה הזו לבין חייו כספר צמרת נוצץ החי בלוס אנג'לס עם בעלו, מרסלו פרייר, נראה תהומי – אלא שמסתבר כי כבר בגיל צעיר, אברג'יל הרגיש מאוד נוח ללכת בעקבות הלב. משפחתו מספרת שכילד לא הפסיק לדבר על חלומו להיות רקדן בלט, ושבארוחות הערב אימו הרשתה לו ללבוש את בגדיה ללא מפריע.
"הוא היה ילד מוכשר מאוד. אומן בלב ובנשמה שכבר בגיל חמש הוא היה מצייר ציורים מדהימים", מספר אביו ראובן, גרוש ואב לארבעה, היום בן 72. "הבעיה הייתה שאדיר נולד לבית של מהפכן חברתי, והכל התפורר בגלל הפעילות שלי ב'פנתרים השחורים'. שילמתי מחיר אישי כבד ביותר, המשטרה והשב"כ ישבו עלינו כל הזמן. הוא למזלו העסיק את עצמו: אהב לצייר בגדים ושמלות מתקופת הרנסנס, היה כשרוני מאוד, חכם".
אדיר לא זוכר הרבה מאותה תקופה, אבל מרגיש שהיעדרותו של אביו מהבית לא הייתה לחינם. "אני זוכר כל הזמן את המאבקים של אבא שלי למען החלשים שבחברה. גם היום, שנים אחרי, אני עדיין גאה בו על כך ששימש קול ופה עבור אלא שלא יכלו להשמיע את קולם, המסכנים והאומללים".
הטון המפויס שלו מסתיר משבר משפחתי עמוק. האב ראובן אולי לחם מחוץ לבית על זכויות מגזר שלם – אך כאמור, הדבר עלה בהתפרקות התא המשפחתי. כשהיה אדיר בן 8 הוא נשלח להתגורר עם דודותיו בארצות הברית. הקשר עם אביו נותק באחת. "הן גידלו אותו כמו בן, זו הייתה הדרך שלי לשמור עליו", אומר ראובן. "אנחנו מדברים על תקופה קשה מאוד, של מעצרים שלי ושל חברים אחרים בפנתרים השחורים, ואני רק רציתי שלאדיר יהיה טוב, שלא יהיו לו טראומות וחוויות קשות. רציתי שהוא יגדל באווירה יותר רגועה ונינוחה. הניתוק היה לי קשה מאוד, אבל חשבתי אך ורק על טובתו".
"מבחינתי זו הייתה הגעה לעולם אחר", אומר אדיר. "הייתי ילד קטן שצריך ללמוד שפה חדשה, להכיר חברים חדשים. לגדול בלי הורים זה לא קל בכלל – אבל אני, כמו אבא, למדתי לשרוד. היה בי איזה יצר שגרם לי לשאוף להיות הכי טוב. התחלתי ללמוד בבית ספר לריקודים קלאסיים, רציתי להגשים את החלום להיות רקדן בלט. הריקוד עזר לי להכיר את הגוף שלי, סחף אותי".
קצת לפני גיל 15 עזב אברג'יל את לוס אנג'לס כשהתקבל ללהקת "AMERICAN BALLET THEATER" בניו יורק. כדי לשרוד בעיר הגדולה עבד כמלצר בבית קפה וערך קליפים עבור להקות, ואת יתר הזמן בילה בסטודיו. לתקופה, הוא מספר, הרגיש שהוא חי את החלום, עד שפציעה אחת ברגל הכריחה אותו לחשב מסלול מחדש. "הייתי חלק מהלהקה במשך שנה עד שנפצעתי, וכשזה קרה זה היה רגע קשה מאוד. לא היה לי קל להבין שיותר לא אהיה רקדן בלט, אבל ידעתי שאני לא יכול להרים ידיים. התחלתי לחשוב מה יכול לעניין אותי, מה יגרום לי אושר בחיים, והחלטתי לחזור ללוס אנג'לס כדי ללמוד בבית ספר לעיצוב שיער ואופנה. הגעתי למסקנה שזה הדבר שאני רוצה לעשות בעולם הזה. הבנתי שאני אוהב להפוך נשים ליפות ולמאושרות. אישה זה הדבר הכי מדהים והכי מרתק, ובזכות נשים הכל קיים. ירשתי מאבא שלי את היצר לעזור לאנשים ולסייע להם להיות מאושרים, ושם הבנתי שזו הדרך שלי לעשות את זה".
לחפוף שיער לדיאנה רוס
אברג'יל הצעיר סיים את לימודיו בהצטיינות והחליט לכוון הכי גבוה שאפשר: הוא ביקש להתמחות אצל ספר הצמרת האמריקאי ארתור ג'ונס, שהיה אחראי באותה תקופה על מחלפותיהן של כוכבות כמו אוליביה ניוטון ג'ונס, דיאנה רוס וטינה טרנר – ובעזרת קצת חוצפה ישראלית פילס את דרכו אל קודש הקודשים: עמדת חפיפת השיער.
"אמרתי לארתור שאני מוכן לעבוד אצלו עכשיו, ולמרות שבהתחלה הוא דחה אותי ואמר שהוא מחפש מעצבי שיער מנוסים, לא ויתרתי והמשכתי להתעקש. בסוף הוא הבין שאני רציני והחליט לתת לי הזדמנות. מבחינתי זה היה השלב הראשון בדרך להצלחה: כל פעם צריך לשבור עוד קיר ועוד חומה, עד שמתקדמים. בהתחלה עשיתי שטיפות שיער לטינה טרנר ודיאנה רוס תמורת 150 דולר לשבוע, אחר כך עברתי לתחום הצבע, וכך התקדמתי צעד אחר צעד, מאפס. זה לקח כמה שנים, אבל זו הייתה חוויה מדהימה להתחכך עם כל הכוכבות ולהכיר אותן מקרוב, וגם לגרום להן להיות מרוצות".
חצי עשור עבד אברג'יל במספרה של ג'ונס, עד שהרגיש ששמו מבוסס מספיק כדי לצאת לדרך משלו. הוא השיק את עצמו מחדש כמעצב שיער עצמאי וסטייליסט – ולמרות שבשוק האכזרי של לוס אנג'לס מהלך כזה הוא תמיד סיכון, ההימור התגלה כמוצלח. "לאט לאט צברתי לקוחות, וכל הכוכבות הלוהטות של הוליווד הגיעו אליי. עשיתי הפקות אופנה ועיצוב שיער במגזינים כמו ווג, אל, ו-W, והלבשתי המון זמרות ולהקות כמו רד הוט צ'ילי פפרז".
עם ההצלחה הגיעה גם רווחה כלכלית שלא הכיר בעבר. "כשהייתי בן 16 חיפשתי משמעות בעולם הזה, להבין מה התפקיד שלי בו, ובכלל לא ידעתי שיש כסף בתעשייה הזאת, רק רציתי לשלם את שכר הדירה שלי", סיפר בעבר בראיון. "לא נתמכתי על ידי המשפחה שלי כשגיליתי את התשוקה הזאת כי הם לא חשבו שזו קריירה אמתית. רק מאוחר יותר הבנתי שאם אני אעשה את העבודה שלי טוב, תהיה לי קריירה ענקית".
לאורך השנים המשמעותיות ההן, אביו של אדיר נותרו מחוץ לתמונה. הם החליפו מכתבים ושוחחו מדי פעם בטלפון – אבל לא פגשו זה את זה במשך שני עשורים. עקב פעילותו בפנתרים השחורים הפך האב למשולל אזרחות, כך שלא יכול היה להוציא דרכון לטוס לבקר את בנו בארה"ב. "כאב לי מאוד שהפסדתי את כל חוויית הילדות של אדיר ובאמת התגעגעתי אליו מאוד, אבל לא הסכמתי להשפיל את עצמי במשרד הפנים כמו שהמדינה דרשה ממני, כנקמה. רצו שאשבע שוב אמונים למדינה ולדגל, אבל אני סירבתי כי לא הייתי מוכן לוותר על העקרונות. רק ב-1996 החלטתי לבלוע את הגלולה המרה כדי שאוכל לטוס אליו ולראות אותו. ידעתי שהוא מצליח ומתקדם בחיים וזה גרם לי אושר, אבל מצד שני לא הייתי לידו בתקופת הילדות והנעורים. הפסדתי אותו".
הפגישה המחודשת בין השניים, מספר האב, הייתה טעונת רגשות ומתוחה. רק עם הזמן, לדבריו, משהו התרכך. כיום הם נפגשים מספר פעמים בשנה – בלוס אנג'לס, ברלין או פריז, תלוי לאן נוסעת הכוכבת שאליה מתלווה אדיר. "בכל הזדמנות שיש לנו אנחנו משתדלים לראות אחד את השני ולסגור את הפערים של אותן שנים", אומר אברג'יל האב. "אדיר מגיע מידי פעם לביקורים משפחתיים בארץ. הוא ילד טוב, בלי פוזות, צנוע, ואני חושב שהוא הבין שגם אני עברתי תקופה לא קלה בלעדיו. הבאתי לו את התמונות שהוא צייר בילדותו, שאותן שמרתי כל השנים, ואדיר התרגש מאוד. בטוב וברע הוא הבן שלי ואני אבא שלו".
"רק לא להראות שאתה לחוץ"
החיים החדשים שבנה לעצמו אברג'יל הבן בהוליווד נעים על מתח מתמיד בין ההצלחה המקצועית הגדולה לה הוא זוכה, לבין מקורותיו הצנועים בירושלים והמורשת המשפחתית. בבית רחב הידיים שלו ושל בעלו, ברזילאי שלומד פוסט דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, ניצבת במרכז הסלון ספריה מעוצבת מלאת ספרי אומנות– ולצידה, כלים ורהיטים מרוקאיים, כתזכורת מתמדת לשכונת הילדות ולירושת סביו. רוח קזבלנקה, הוא אומר, גם משפיעה על סגנונו כמעצב, שנודע בטבעיות משוחררת הבולטת במיוחד על רקע התספורות המפוסלות שהתרגלנו לראות אצל הכוכבות.
"אני גאה במוצא שלי והאלמנטים המרוקאיים בהחלט משפיעים ומתערבבים עם העבודה שלי בתחום הסטיילינג", הוא אומר. "אני לא יכול להתנתק מזה: אני אוהב לבקר את המשפחה הרחבה שלי בארץ, לראות חברי ילדות, להרגיש את החמימות שהם מרעיפים עליי וליהנות מהאוכל המרוקאי הקלאסי ומהסגנון הישראלי". וכהוכחה: בכל פעם שאברג'יל ומרסלו מגיעים לירושלים, הם דואגים לרכוש סנדלים תנכ"יות בדוכן ליד כנסיית הקבר.
בחזרה בארצות הברית, אדיר מסתכל הלאה ומבקש לבסס את מעמדו כאחד ממעצבי השיער המצליחים בעיר המלאכים. הכוכבות שמלוות אותו שנים לא ממהרות לוותר על שירותיו, ומעמידות אותו לא פעם באתגרים חדשים שמצריכים ממנו לוותר על הפאסון ולהתחיל להזיע. כך למשל, כשאן האת'ווי הנחתה את טקס האוסקר, ליווה אותה אברג'יל מאחורי הקלעים ונדרש להחליף לה שמונה תסרוקות במהלך ערב אחד – כשהוקצבו לו פחות משתי דקות לכל שינוי. "באותו רגע, הדבר הכי חשוב הוא לא להראות שאתה לחוץ", סיפר. "אני רגיל לעומס הזה אבל לא מתרגש. בדמיונות שלי אני לא רואה מלאכים, אני רואה שיער".
ראובן, נשמע שאתה יכול להיות גאה בבן שלך.
"אני אוהב אותו בכל מצב. מאושר ממה שהשיג בחיים, שמח שהוא מתקדם ולא מוותר על העקרונות שלו. אני היום חי מקצבת זקנה, יש לי פה ושם הרצאות באוניברסיטה ואני מקפיד להיות מעורב חברתית ולסייע למשפחות חסרות דיור. זה בדם שלי, אבל אני תומך תמיד בדרך שאדיר החליט ללכת בה. כשאני רואה אותו מידי פעם בטלוויזיה, צמוד לכוכבות בהוליווד, אני באמת מאושר על ההצלחה שלו. זה ילד שלא היה לו קל, ועכשיו מגיע לו את כל הטוב שבעולם".
רק מתי מתי היא תבוא איתו לביקור בארץ מתי קירסטן תזיזי תתחת תעשי צעדים ובואי כבר בואי
מאת: אורח | 23 בדצמבר 2015 | 01:14מעלףףף אלוף! גאווה ישראלית ??
מאת: השועית הקסומה | 3 בפברואר 2015 | 18:50מדהים . גאווה שרק תצליח . 5 לכל הקנאים!!!
מאת: רוית | 27 בינואר 2015 | 21:54יש מלא ישראלים מוכשרים בארהב. פנינה טורה עושה שמות בשמלות כלה בקליינפלד בניו יורק ונחשבת למעצבת נחשבת ויוקרתית. ששון קדם, אלון ליבנה ודני מיזרחי תפסו שם בשטיח האדום. מעצב עולה בשם מאיר ימין מעצב במיוחד לזמרים ידועים ותכניות טלוויזיה בארהב, הוא גם הבעלים שני מוצגים מפורסמים בשם דונטלה ו- A7 jeans. שחקניות ישראליות תופסות תפקידים ראשיים בסרטים ותכניות טלוויזיה: גל גדות, אטיאס, ששון גבאי ועוד מלא אחרים… ישראלים מככבים אם רק נותנים להם הזדמנות. בארץ אין לנו הרבה אפשרויות. :(
מאת: אורית | 24 בינואר 2015 | 23:21בנאדם מקסים ומוכשר בטירוף!
מאת: אורח | 23 בינואר 2015 | 20:26גאים בך!
מה זה חי עם בעלו הוא אוכל בתחת?
מאת: אורח | 23 בינואר 2015 | 19:50הכל טוב ויפה אבל מזאת אומרת שהאבא חי על ביטוח לאומי ???
מאת: עדן | 23 בינואר 2015 | 13:20איך אפשר להתעלם מהפרט "השולי" הזה ?
כואב לבן לעזור לו בכסף שמן הסתם לא חסר לו ?
אתה מקסים
מאת: נטלי | 23 בינואר 2015 | 08:40המון בהצלחה
הקצוץ שהוא עשה להאן פשוט כיער אותה ברמות!!! לפני כן היא הייתה מהממת
מאת: שח | 23 בינואר 2015 | 07:23אלוף. תותח. גאה בך. חיבוקים ממיאמי.
מאת: מאיר | 23 בינואר 2015 | 04:49ואל תשכח לשלב את השמלות שלי מתישהו עם כל הסלבריטיס שאתה מכיר.
DonatellaDress נקודה com
התפוח נופל רחוק מהעץ לפעמים..
מאת: רינת | 23 בינואר 2015 | 00:33הספר הצמוד של מריה שראפובה… כותבת עליו כל הזמן בטוויטר…
מאת: אורח | 22 בינואר 2015 | 23:21אז הוא אחראי לשינוי המדהים בשיער של אן התוואי..
מאת: חן | 22 בינואר 2015 | 19:45כל הכבוד לו!
מאת: ענת | 22 בינואר 2015 | 19:44כיף לראות ישראלים שמצליחים ככה. ישר כוח!
מאת: עמית | 22 בינואר 2015 | 19:44מה זה חי מקצבת ביטוח לאומי? הבן שלו לא עוזר לו? תספורת אחת והוא כבר משפר משמעותית את התקציב החודשי שלו.
מאת: אורח | 22 בינואר 2015 | 19:18על מי?
מאת: אורח | 22 בינואר 2015 | 16:50אם על אדיר הספר?
סיפור נדיר ואדיר
כל הכבוד