חיכינו לראות את ליה נגה בשמלת כלה. מה אומרים על התוצאה?
מאיה ורטהיימר חשפה את הבטן ההריונית על המסלול, מיה דגן צעדה בשמלת סטרפלס אדומה, לאה שנירר שלפה שמלה בת יותר מעשור ואון רפאלי עשה לאמא ציפי הפתעה. שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב ממשיך לספק רגעים בלתי נשכחים
על המסלול של דילן פריאנטי (צילום: עומרי רוזנגרט)
דילן פריאנטי
התצוגה של דילן פריאנטי נפתחה בסרטון מונטאז' של תחנות פריזאיות מוכרות. בהתחלה זה נראה כמו אוסף השראות בסיסי מבירת השיק העולמית, אלא שמהר מאוד הסרטון קיבל טוויסט – ונהיה ברור שהוא עוסק בעליית האנטישמיות בצרפת, זו שהניעה את המעצב, יהודי צרפתי, לעלות ולקבוע את מקומו כאן. קריינות בקולו שהדהדה באולם דיברה על האומץ שנדרש לכך, כשפריאנטי מסביר: "זו קולקציה שנולדה בחושך, אבל זה לא סיפור על חושך".
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
המסר הזה עבר היטב בתצוגה, שניכרה בה גם השאיפה לקוטור צרפתי כהלכתו. היא נפתחה עם מערכת לוקים שחורים שעברו מהקל אל הכבד – שמלות מיני וחליפות התפתחו למראות ערב דרמטיים של קטיפה, תחרה ומחוכי קשירה בסגנון ויקטוריאני. אבל אז נכנס קצת גלאם לאירוע, עם שמלות משולבות פרנזים כסופים ומוזהבים, שהיו מוצלחות במיוחד ותנועתן הייתה מהפנטת.
צילום: עומרי רוזנגרט
כשיובל רפאל הופיעה פתאום ופצחה בביצוע (משגע) של Feeling Good, ניתן האות לעזיבת החושך – ואל המסלול זרם רצף של מראות כלה לבנים, ביניהם שמלה אחת בלתי נשכחת עם חצאית "מרובעת" ועתירת נפח. על תשומת הלב התחרו גם נעמה קסרי בשמלת כלה שבהחלט הלמה אותה, ואון רפאלי שהפתיע את אמא ציפי בקהל עם הלוק הגברי היחיד.
שחר אבנט
תמות של קשר בין הורים לילדיהם מסתמנות כמוטיב חוזר בשבוע האופנה הנוכחי, ואחרי שאהרון גניש דייק בשפתו את כאב אובדן אם וכמיהה אליה, גם המעצבת שחר אבנט חוקרת את הנושא בתצוגה ששמה: "אותך אני אוהבת אותה", שעוסקת בקשר נשי בין אימהות, בנות ונכדות, מערבולת רב-דורית שמעסיקה אבנט מאז שאמה נפטרה, ובעצם לא זכתה להכיר את בתה.
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
"יש משהו שעובר בין נשים במשפחה", אמרה, וכשאת התצוגה שלה פתחו אריאלה ורטהיימר ובנותיה מאיה ורטהיימר ההריונית וסיון טלמור, אפשר היה לחוש מיד איך התמה מתמלאת בחיים, צבע וכוונה.
אבנט, הידועה בעיצוביה הנשיים- צבעוניים, לא פעם בשמלות טול מורכבות שנלבשות על ידי כוכבות בינלאומיות כמו זנדאיה וכריסטינה אגילרה, שלחה אל הבמה קולקציה עשירה, מתובלת באלמנטים שמאפיינים כל-כך את עבודתה כמו לבבות אדומים, רקמות, נגיעות של גווני ניאון ואלמנטים תלת ממדיים. אל המסלול עלו 49 דגמים שמשלבים בין רדי-טו-וור לקוטור. "זו קולקציה לנשים שיש להן סטייל ואמירה, שרוצות שיהיה להן נוח אבל גם ייראו פגז", מספרת אבנט לתקשורת.
צילום: אור גפן
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
על המסלול בלטו פנים מוכרות נוספות: מיה דגן בשמלת סטרפלס באדום דם, עדי ואייר בוזגלו במערכות לבנות, שיר אלמליח בשמלה מעוטרת בפרחי טול ועוד. נוכחות מעניינת נוספת על המסלול הייתה של חמש נשים, דיירות רשת הדיור המוגן "משען".
אפרת קליג
אפרת קליג היא שם נרדף לקוטור מקומי, עם פעילות ענפה בתחום שמלות הערב והכלה. אחרי שלא הציגה בשבוע האופנה מספר שנים, היא חוזרת עם קולקציה מרשימה, ספוגה במאורעות הקשים שהשנים האחרונות הביאו איתן, מהם גם שאבה השראה לשם הקולקציה: White as black.
צילום: עומרי רוזנגרט
זו קולקציה שמתרכזת בניגודים – כאב ועצב מול ריפוי ותקווה, אור ואופל, מסורת מול טכנולוגיה. הפרק שהוקדש לשמלות הערב הציג פרשנות לחליפת הטוקסידו הקלאסית, תוך שילוב אלמנטים שכל כך מזוהים איתה כמו הצווארונים הנוקשים, הפפיונים ודשי הסאטן המבריקים של הז'קטים, בשמלות ערב אולטרה נשיות. שמלת סטרפלס יפיפייה בפסי שחור ולבן אלכסוניים ועבים ייצגה באופן מושלם את המתח שקליג ביקשה ליצור על המסלול.
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: עומרי רוזנגרט
בקו שמלות הכלה בלטו במיוחד משחקים עם קו המותן, כשקליג משנה את חוקי המשחק המוכרים עם חגורות שמוטות שקוראות תיגר על פרופורציות שמלת הכלה השמרנית. גם מי שתרצה דגמים מסורתיים יותר תמצא את מבוקשה בעולם הפלאות המקסימליסטי של קליג.
צילום: עומרי רוזנגרט
ליה נוגה, שסגרה את התצוגה כשבשורות הראשונות יושב הבויפרינד דביר, דגמנה היטב אופציה כזו. נוגה סגרה את התצוגה בשמלת סטרפלס עם חצאית דמוית פפיון ענק. בשורות הראשונות בלטה גם לאה שנירר, ששלפה מהארון שמלה של קליג שלבשה לפני לא פחות מ-13 שנה. שמלת הערב השחורה שלה מאופיינת בפאנלים שקופים בצדי הגוף, שיוצרים אשליית עירום מטריפה.
המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר
התצוגות של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר הן תמיד רגע שיא בשבוע האופנה. המבט מופנה ליצירתיות, דמיון ותהליכי עבודה, הרחק משיקולים מסחריים, חישובי מלאי, עלויות והפצה. כך, נכנסו האורחים אמש למעין מעבדה חיה, בה עבדו 15 מעצבים צעירים על דגמים בזמן אמת.
60 דגמים הוצגו בסך הכל במהלך הערב, שחולק לשבעה פרקים העוסקים בהיבטים כמו צבע, צללית, תרבות מקומית ומלאכות יד. את הערב פתחה הענקת מלגת הצטיינות לזכרה של הילי סולומון ז"ל, שהקימה את מותג האופנה "אשכרה", ונרצחה במסיבת הנובה.
צילום: שוקה כהן
צילום: שוקה כהן
את התצוגה אצרו עידית ברק, אופיר איבגי וראש המחלקה לעיצוב אופנה, אילן בז'ה. מתוך שבעת הפרקים השונים צמחו אינספור אינטרפרטציות שונות לנושאי מחקר מגוונים, בין שמדובר בעיסוק בחומר, בשאלות של זהות, תרבות, שייכות, או בסיפור אישי.
בלטו במיוחד לטובה עיצוביה של טל זוהר, מי שזכתה בשנה שעברה במלגה ע"ש הילי סלומון וקיבלה השנה שלושה פרסים בשתי תחרות אופנה בינלאומיות. היא העלתה לבמה מערכת לבנה מעור בהשראת עולמות הטניס לצד מערכת פסים מרהיבה, ארוגה בעבודת ידני, שנעשתה בשיתוף פעולה עם עמותת "סידרה", שפועלת לשימור מלאכות האריגה והטקסטיל המסורתיות של נשים בדואיות.
צילום: עומרי רוזנגרט
צילום: שוקה כהן
זוכת המלגה השנה היא אלמוג זוהרי רוזן מקיבוץ אור הנר בעוטף עזה, שהעלתה למסלול, בין היתר, שמלת מעיל טרנץ' בעלת פרופורציות מיוחדות והדפס אמורפי, כחלק מעיסוק בשאלות של דימוי גוף והפרעות אכילה.
צילום: עומרי רוזנגרט
המציאות הישראלית וההשפעות של שנות המלחמה הארוכות קיבלו גם הן התייחסות מעמיקה. שמלת נוצות האלומיניום החדות והמשקשקות של גאיה לוי נייס, הייתה דוגמה בולטת – מעין שמלת אריגה "עירומה", המדמה אדמה מבוקעת וממנה משתלשלות נוצות מתכתיות, רפרנס לחלום יונת השלום הלבנה, ולמתח שבין קדושת החיים והאדמה.
השאירו תגובה