החיים מסביב נמשכו. אני נתקעתי במקום

•  
•  
•  

טוטאל לוק: בוטיק Nuni (צילום: רותם לבל)

גאיה קלדרון (21) לא יכולה לומר הרבה על החודשים שקדמו ל-7 באוקטובר, היום שבו נחטפו אביה עופר (54) ושני אחיה, סהר (16) וארז (12), מביתם שבקיבוץ ניר עוז לעזה. "אני לא זוכרת הרבה ממה שהיה לפני המלחמה. יש לי כמו בלקאאוט", היא אומרת היום. "זה פשוט לא פייר, הרסו לי את החיים ברגע. אחרי שהשתחררתי מהצבא רציתי להתקדם, לכבוש מטרות. לפני שנה וחצי עברתי מהקיבוץ עם חברה לתל אביב, והתוכנית שלי הייתה לעבוד ובקרוב לטוס לטייל, אולי בדרום אמריקה, אולי במזרח. משהו נחמד. התחלתי לעבוד בחנות בגדים ולדגמן קצת, ובוקר אחד קמתי ונהרסו לי החיים. ערב לפני זה הכל היה בסדר. ממש ככה, בטאק".

באותו שבת הייתה בדירתה בתל אביב, מנסה להבין מה קורה לבני המשפחה בדרום. "חוויתי הכל מרחוק. ממש לא היה לי אכפת מהאזעקות, זה הכי לא מלחיץ ורגיל בשבילי בעולם. התקשרתי להורים וראיתי שהם סבבה, אבל שניהם אמרו לי, 'גאיה, זה בחיים לא היה ככה. אנחנו לא יודעים מה קורה. משהו ממש מוזר'. אמרתי, 'טוב, בסדר, הם בממ"ד, אני לא צריכה לדאוג'. באמת לא דאגתי. אבל אז חברה התקשרה ואמרה לי שמחבלים נכנסים מהשמיים לתוך הקיבוץ. אז התחלתי באמת לקלוט".

•  
•  
•  

גופייה: Zara | ג'ינס: Bimba Y Lola (צילום: רותם לבל)

אמרתי בקול, "מה אני אעשה בלי המשפחה שלי?"

ככל שהתאחרו השעות, גודל האירוע הלך והתברר. "אבא שלי אמר, 'אנחנו צריכים להיות בשקט ואני לא יכול לדבר איתך', וסהר אמרה, 'אני מפחדת ממש, אני שומעת יריות'. בהתחלה חשבתי שגם אם יש מחבלים אז יש אחד, שניים, שלושה, אבל יש צבא, יש רבש"צים. אמרתי לסהר, 'הכל טוב, את שומעת את הצבא שלנו', שלא תפחד. ואז היא כבר כתבה לי, 'הם נכנסים אלינו הביתה'. בדיעבד מה שאנחנו יודעים שקרה זה שהמחבלים זרקו רימון, אבא סגר את האחים שלי בממ"ד וישב מחוץ לדלת. ברגע שהוא ראה שהמחבלים נכנסים הוא נכנס מהר לממ"ד, אמר לסהר לפתוח את החלון והם ברחו שלושתם החוצה, ממש כמו בסרט פעולה. הם רצו והסתתרו מאחורי האוטו, ואז רצו והסתתרו מאחורי שיח. הם התחבאו לפחות שעתיים מאחורי השיח, כשבשביל הסמוך עוברים כל הזמן מחבלים. סהר סיפרה שהם פשוט ראו אנשים נגררים. הם ראו ושמעו הכל, כל מה שקרה בקיבוץ".

עד איזו שעה נשארת איתה בקשר?
"עד שמונה וחצי בבוקר. היא סיפרה לי אחר כך שהיא ראתה את ההודעות ולא הצליחה לענות לי, היא פחדה".

המחבלים תפסו לבסוף את עופר, סהר וארז ולקחו כל אחד מהם בנפרד לעזה. אמה של גאיה, הדס, ואחיה רותם (19) שהו בשעות האלה בנפרד, כל אחד בממ"ד של דירתו. "גם אליהם המחבלים הגיעו", מספרת קלדרון. "שניהם פשוט החזיקו את הדלת. לאמא היה מוט ברזל של מתח שהיה בממ"ד והיא לקחה אותו וחסמה את הדלת, ורותם החזיק את דלת הממ"ד ביד, הוא חזק. ככה הם ניצלו. סבתא שלנו, כרמלה דן, הייתה בממ"ד שלה עם בת הדודה הקטנה שלי, נויה בת ה-13, שבאה לישון אצלה. הן נרצחו".

•  
•  
•  

שמלה: Volver | מגפיים: אוסף פרטי (צילום: רותם לבל)

מה את עושה בשעות האלה, כשאת בדירה בתל אביב ולא מצליחה להבין מה מצבם?
"פשוט התחרפנתי. ממש אמרתי בקול, 'אם הם מתים, אני מתאבדת. אין לי מה לעשות בחיים האלה. מה אני אעשה בלי המשפחה שלי?'. לא באמת התכוונתי לזה, אבל זה מה שהרגשתי. לא היה לי מושג מה קורה איתם".

עד מתי לא ידעת כלום?
"ידעתי שאמא ורותם בסדר, אבל חוץ מזה כלום. רק למחרת מצאתי סרטון של ארז, שרואים בו שחוטפים אותו. בהתחלה הודיעו לנו גם שסבתא ונויה חטופות, ורק אחרי שבועיים הבנו שהן נרצחו".

בימים הראשונים, עדיין תחת אזעקות, קלדרון כמעט לא יצאה מהדירה. כשקהילת ניר עוז פונתה לאילת, נסעה לפגוש את אמה ואחיה. "הגעתי למלון שנראה כמו מחנה פליטים. היה מאוד עצוב. חצי מהאנשים חסרים, כי רצחו או חטפו אותם".

•  
•  
•  

מעיל: And Other Stories | עגילים: Volver (צילום: רותם לבל)

ללכת להפגנות מכניס אותי לסטרס

מאז עברו כמעט חמישה חודשים. אחיה שבו משבי חמאס אחרי 52 יום וממשיכים בימים אלה את תהליך השיקום שלהם עם אמם במשכנם החדש בקריית גת. אביה עדיין מוחזק בעזה. קלדרון מספרת שהיא מתקשה להשתתף בהפגנות של המאבק להשבת החטופים. "זה מכניס אותי לסטרס, אני לא יכולה ללכת. כולם צועקים, 'עכשיו. עכשיו. עכשיו'. כשאת במצב רגשי מסוים כמו שלי, זה מאוד קשה", היא אומרת. "אני עושה מה שאני יכולה, מתראיינת, מדברת, מנסה להפיץ כמה שיותר. זה מתיש מאוד להתעסק בזה".

לאחרונה התחילה לעבוד במחלקת התוכן בחברת Safe School, ובמסגרת העבודה השתתפה בהפקת פרויקט הסברה בין-לאומי. "בחרנו אנשים שחזרו מהשבי, שהיו בנובה, כל מיני סיפורים. גם אני הצטלמתי, ובמקביל הצטלמתי גם לקמפיין של אורבניקה". כבר שנה שהיא חתומה בסוכנות של אלינור שחר וגם השתתפה במספר הפקות אופנה, אבל הקמפיין הזה, ששם את נושא השבת החטופים במרכז, היה שונה עבורה. "הצטלמנו כולנו עם הסיכה, זה היה מדהים. הרגשתי שאני משתתפת לא רק כגאיה, אלא שאני מסמלת את כל מה שקורה עכשיו במדינה".

•  
•  
•  

מתוך הקמפיין לאורבניקה (צילום: שי יחזקאל)

כשהציעו לך את הקמפיין הייתה לך התלבטות?
"כן. את חושבת, 'מה, זה לא הכי מנותק בעולם לעשות דבר כזה?'".

התייעצת עם אמא ועם האחים שלך?
"כן. אמא אמרה לי ישר לעשות. היא התלהבה".

יהיה מי שיגיד שלהצטלם לקמפיין אופנה כדוגמנית זה ניצול ציני של הסיטואציה מצדך. מה יש לך לומר על זה?
"היה לי מאוד כיף בצילומים, לכמה שעות הרגשתי שוב הכי רגילה, שבאתי להצטלם והכל טוב. וגם ראיתי בקמפיין הזה עוד הזדמנות לדבר על החטופים. אני לא חושבת שאף אחד ניצל פה אף אחד".

מאיזה גיל ידעת שאת רוצה לדגמן?
"תמיד היו אומרים לי שאני חייבת לדגמן. יש לי אזרחות צרפתית ותמיד חלמתי לגור בפריז, ללמוד אומנות או עיצוב פנים ולשלב עבודה בדוגמנות. אני אתחיל להוציא את הדברים לפועל כשאבא יחזור והכל יהיה בסדר פה. עד אז ידיי כבולות".

איך נראים הימים שלך עכשיו?
"יש ימים מאוד קשים, שאת ממש מאבדת את עצמך. בהתחלה בכלל לא שמתי לב לימים שעוברים, שרדתי יום-יום. בימים הראשונים הייתי כל היום עם חברות, רואות סרטים, אוכלות אוכל טעים. הן היו איתי כל הזמן, תמכו בי. לא הייתי עונה לאף אחד, לא הצלחתי. לא שמתי לב בכלל למה שקורה לידי, הייתי ממש במין סרט. את לפעמים בוכה, לפעמים שמחה, כמו רכבת הרים. היום זה כבר שונה, כי החיים מסביב איכשהו נמשכו, קשה להגיד את זה. אני מרגישה שנתקעתי במקום, שאני כאילו ממש מנסה להמשיך יחד עם כולם, ופשוט בכל שנייה נמשכת אחורה. אני תקועה". 

•  
•  
•  

מעיל: Mishi Mono | גופייה: Zara | מכנסיים: And Other Stories | חגורה: Volver (צילום: רותם לבל)

איפה למשל את מרגישה את זה?
"כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל קשה לי לראות אנשים שטסים לחו"ל, נהנים ומעלים פוסטים ותמונות לרשת כשאני עוברת את השיט של החיים שלי, בתוך לופים, צריכה להכיל את האחים שלי ולטפל בהם ולדאוג לאבא שלי אם הוא חי או מת בשבי בתוך פאקינג עזה. אני לא יכולה לשקר ולהגיד שזה בא לי טוב בעין. אבל אם עושה לך טוב להעלות באינסטגרם, תעשה את זה. אני באמת לא שופטת, כמו שאני לא הייתי רוצה שישפטו אותי".

היה לך קשה לעשות דברים "שגרתיים" כשהאחים שלך עוד היו שם? ועכשיו, כשאבא שלך עדיין שם?
"ברמות. כשארז וסהר עוד היו בעזה, לא הייתי מסוגלת לשבת בבית קפה. אם הייתי יושבת, היו לי אחר כך רגשות אשם מטורפים. כשארז וסהר חזרו, לאט-לאט אמרתי לעצמי שאני חייבת לתת לעצמי מקום לפרוק וליהנות, לא לחשוב וקצת ליהנות למרות הכל. יש ימים שאני חוזרת הביתה ואני אומרת, 'מה אני עושה? מה נראה לי?' ויש ימים שאני אומרת, 'לא, זה מה שאבא היה רוצה, שאני אשמח ואיהנה ולא אשב ואבכה כל היום".

בשיח הציבורי עלתה לאחרונה האפשרות שתוכניות ריאליטי ילהקו חטופים שחזרו או בני משפחה שלהם. את יכולה לראות משהו כזה קורה?
"אני לא יודעת להגיד על עצמי. אני יכולה להגיד בכללי שאם לאחד מהאנשים שחווה את מה שאני חווה יעשה טוב ללכת לתוכנית ריאליטי, יאללה ברור. מה שעוזר לך. בסופו של דבר זה החיים שלנו, ואנחנו לא צריכים לחשוב איך אחרים יראו את זה. אנחנו צריכים לחשוב מה יעשה לנו טוב, מה ירפא לנו את הנפש".

•  
•  
•  

מעיל: Mishi Mono (צילום: רותם לבל)

ילדים קטנים לא אמורים לראות את מה שהם ראו

הדס קלדרון הפכה לפנים של המאבק למען החטופים כשהתראיינה בכל הזדמנות ועשתה הכל כדי להחזיר את ילדיה הביתה. "אמא שלי לביאה אמיתית. כל החיים ידעתי שאין דבר שיותר חשוב לה ממני ומהאחים שלי, והיא פעלה בשביל זה", אומרת גאיה.

האמנת שהאחים שלך יחזרו?
"נראה לי שכן, אבל היו נקודות שבירה, בכל פעם שאמרו שהם לא ברשימה, ולא ברשימה, ולא ברשימה. את נשברת, שמחה בשביל משפחות אחרות אבל אומרת, 'זה לא פייר, בא לי גם, בא לי שהם יחזרו אליי, בא לי לחבק אותם'. בסוף זה קרה וזה היה מדהים, זה היה הרגע הכי טוב שקרה לי, הכי מרגש. בחיים שלי לא הרגשתי כמו שהרגשתי באותו היום".

אחרי שהם חזרו נראה שאמא שלך הורידה קצת את המינון התקשורתי.
"היא מאוד רוצה, אבל היא לא מספיקה ולא מצליחה. עכשיו היא צריכה להיות עם שני ילדים שחזרו מהשבי".

•  
•  
•  

מעיל: And Other Stories | עגילים: Volver (צילום: רותם לבל)

איך הם?
"כולנו היינו באופוריה בהתחלה, אבל אז לאט-לאט נזכרנו שגם אבא שם. שמענו סיפורים מאנשים שחזרו משם, שראו אותו. אני עוד יותר דואגת אחרי מה שסיפרו לי".

האחים שלך ראו את אבא?
"ארז וסהר הוחזקו בנפרד ולא ידעו כלום אחד על השני, הם נפגשו רק בדרך לישראל. אני מקווה שאבא לפחות יודע מי חי, שהוא לא חושב שמישהו מאיתנו מת".

סהר וארז מספרים מה עבר עליהם בשבי?
"ממה שאפשר לספר, אז פשוט זוועות. ילדים קטנים לא אמורים לראות את מה שהם ראו. זו ברבריות".

•  
•  
•  

טוטאל לוק: בוטיק Nuni (צילום: רותם לבל)

היום, כמעט מאה יום אחרי שהם חזרו, את מרגישה שהם במקום טוב יותר?
"הם כמובן הרבה יותר בטוב ממה שהם היו, אבל אני לא אשקר, הביטחון הכי בסיסי בחייהם הופר. הם עדיין עם חרדות ופחדים והשיקום עוד ארוך. הם מנסים לחזור לשגרה, אבל זה לא פשוט. אין באמת חזרה לשגרה. אנחנו בעיקר דואגים וחרדים לאבא שעדיין שם. עד שאבא לא יחזור הריפוי שלהם לא יהיה שלם. בסך הכל הם ילדים חזקים ועם כוחות, זה ייקח זמן, אבל הם יתגברו. קודם כל צריך את אבא, ואחר כך צריך להתאבל על מה שקרה. איבדנו סבתא ובת דודה שם, איבדנו חצי מהקהילה שאנחנו מכירים. עולמנו חרב עלינו. צריך להתמודד עם כל הסיטואציה הזו. אחרי שאבא יחזור, אני בטוחה שאיכשהו נצליח לבנות חיים חדשים שיתאימו. אני בטוחה שנצליח להשתקם, אבל זה קשה. זו טראומה לכל החיים".

הם חזרו ללמוד?
"יש בית ספר, אבל לרוב הם לא הולכים. זה מאוד קשה להם. הבגרויות, בסופו של דבר, לא מעניינות כרגע. יותר מעניינת הנפש שלהם. הם במקום זר, זה לא הבית שהם רגילים אליו. ברור שהם הולכים לטיפול פסיכולוגי. גם אני הולכת, ברור, לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי הולכת".

חזרת לבית בניר עוז?
"כן. זה פשוט מזעזע. חזרנו אמא, רותם, סהר, ארז ואני. מצד אחד התגעגעתי לקיבוץ, לקולות הציפורים, לרוח הנעימה, לשבילים עם כל העצים. מצד שני הכל ממש מזכיר מוות. הכל שרוף, הרוס. את רואה בתים של אנשים שהכרת ושרצחו אותם בתוך הבית. זה פירק אותי לגמרי. הייתי צריכה לעמוד במשך כמה שעות בתוך הבית של אבא ולדבר על מה שקרה. זה שובר ממש".

•  
•  
•  

גופייה: Zara | ג'ינס: Bimba Y Lola (צילום: רותם לבל)

לא לקחתם מהבתים שום דבר?
"לא. הכל הרוס, שבור ושרוף. אין מה לקחת. הכי עצוב זה שהבית של סבתא נשרף, ושם היו אלבומים של דורי דורות. הכל נשרף. כאילו מחקו לנו את המשפחה. רצחו אותה ושרפו את כל מה שהיה לה".

אהבת לגדול בקיבוץ?
"זו הילדות הכי טובה שיכולתי לקבל. עם כל הקושי, זה ממש חישל אותי. אני מי שאני היום בגלל זה. זה קיבוץ מהמם, קהילה מדהימה. אני בטוח ארצה לחיות שם קצת, אבל אין מצב שאני אגדל שם ילדים. במיוחד אחרי כל מה שקרה".

המשפחה שלך תחזור לניר עוז?
"אנחנו לא רוצים. לא".

•  
•  
•  

עם אגם בוחבוט (צילום: שי יחזקאל לאורבניקה)

המדינה לא תמשיך להתקיים אם הם לא יחזרו

על מצבו של עופר יודעים בני המשפחה מעט מאוד. "אנחנו יודעים שאבא פצוע. אין הרבה מידע. אני מקווה שהוא בסדר, שהוא שורד".

את קרובה אליו?
"מאוד. אבא ממש חבר טוב שלי. אני מתייעצת איתו ומדברת איתו על הכל. הוא חסר לי מאוד. אני רגילה לצאת איתו לטיולים, לעשות איתו המון דברים. עוד רגע הוא שם חצי שנה. מה, אני לא אראה את אבא שלי חצי שנה? הוא יסבול חצי שנה? אולי הוא ימות, כי כבר חצי שנה שהוא ללא תנאים ומתנהגים אליו כמו לזבל?".

בתוך תוכך את מאמינה שהוא יחזור?
"אני מאמינה שאם אני אאמין אולי זה יגדיל את הסיכויים, אז אני מנסה להאמין. אבל האמת היא שבשבועיים האחרונים ירדה לי התקווה. כל מה שקורה סביב העסקה פשוט לא ייאמן. אני לא מאמינה שיש אנשים שאומרים שהעסקה זה לא מה שהכי חשוב. זה מרתיח ופשוט לא נורמלי".

•  
•  
•  

שמלה: Volver (צילום: רותם לבל)

מדברים כל הזמן על המחיר.
"זה לא מעניין. אין דבר יותר חשוב מהחטופים. רצחו פה קהילות שלמות, אז את המעט שנשארו בחיים ושכנראה כבר נרצחו בנפש, צריך להציל. אני לא חושבת שהמדינה שלנו תמשיך להתקיים אם הם לא יחזרו. זו לא אופציה. חברים שלי שנכנסו לעזה אומרים לי, 'גאיה, אנחנו נחזיר להם'. אני אומרת לעצמי, 'לא אכפת לי. רק בא לי אותם. באמת שלא אכפת לי ממלחמות'".

אם אבא שלך היה פה, מה הוא היה אומר על כל הסיטואציה ההזויה הזו?
"הוא כנראה היה אומר לי שאני מדהימה וחזקה. הוא היה ממש מתלהב מהקמפיין היפה של אורבניקה, הוא תמיד רצה שאני אפרוץ בדוגמנות".

•  
•  
•  

מעיל: Mishi Mono | גופייה: Zara | מכנסיים: And Other Stories | חגורה: Volver (צילום: רותם לבל)

על מה בכיתי לפני זה

באותה השבת, בדירה בתל אביב, היה לצדה של קלדרון בן הזוג שלה בתקופה ההיא – אבל המציאות החדשה שנכפתה עליה גרמה למערכת היחסים הזו להיגמר. "זו סיטואציה קשה ולא תמיד אפשר להכיל אותה. זה מובן", היא אומרת. "זו סיטואציה שגם זוג שנמצא יחד 60 שנה לא אמור לעבור. דברים עולים על פני השטח, ולפעמים מבינים שזה לא מתאים, וזה בסדר".

היה קשה לעבור פרידה בתקופה הזו?
"מוזר להגיד, אבל זה לא כל כך הפריע לי. בואי, אבא שלי חטוף בתוך עזה. זה יותר כאב לי".

זה מכניס את החיים לפרופורציות?
"זה מכניס לפרופורציות עצומות. את אומרת לעצמך, 'על מה בכיתי לפני זה? מה יש לי? בסדר, הכל טוב'. וזה גם הזוי להגיד, אבל אני מרגישה שצמחתי בחודשים האלה".

•  
•  
•  

מעיל: And Other Stories | עגילים: Volver (צילום: רותם לבל)

מה זאת אומרת?
"אני אוהבת את עצמי יותר, מחוברת לעצמי יותר. מודעת ליכולות שלי יותר. אני רואה את עצמי מתמודדת עם המצב הבלתי הגיוני הזה, ואני מגלה שאני יכולה לבד מול כל העולם המטורף הזה. הוכחתי לעצמי שיש לי אותי, לא משנה מה".

מה את מאחלת לעצמך?
"שאבא שלי יחזור. זה כל מה שאני יכולה לאחל לעצמי. שום דבר אחר לא מעניין אותי פשוט. שכל החטופים יחזרו".

צילום: רותם לבל | סטיילינג: קורין סוויד | איפור: אורלי יצחק | שיער: רז ארביב | הפקה: טל פוליטי

•  
•  
•  

מעיל: Mishi Mono, גופייה: Zara (צילום: רותם לבל)