"אמא שלי הרגישה שהולכת להיוולד לה מפלצת"

•  
•  
•  

ליבר בלילתי (צילום: נועם אקהאוס)

ליבר בלילתי יודעת מה חושבים עליה. ילדת מותגים שנולדה לאמא הנכונה, מעצבת אופנה בינלאומית שפותחת לה דלתות מבלי שתצטרך להתאמץ. אחרים ימהרו להתנצל על זה או להכחיש, אבל לא היא. כשקים קרדשיאן, אישה שלא לובשת מידה אפס, לימדה את העולם שיעור במינוף של מה שאחרים תופסים כחסרונות שלך – בלילתי הקשיבה. למותג החדש שלה, שפתחה בגיל 23 בלבד, קראה "הבת של".

סיפור הסינדרלה של האם ברטה, שמשגרת שמלות לשטיחים אדומים בניו יורק מהסטודיו שלה באזור התעשייה של אשדוד, מוכר היטב. שני מיליון עוקבים באינסטגרם, נקודות מכירה בכל העולם ולקוחות כמו בריטני ספירס, קרלי קלוס, שרון סטון ואחת, עדן בן זקן. בלילתי ג'וניור נשאה אליה עיניים, מאפיין מרכזי במערכת היחסים ביניהן, והשנה הרגישה שעכשיו תורה. היא הקימה מותג-בת שבו משקיעה אמא ("תדמייני שאנחנו זארה וברשקה") ובנתה חזון: "עם השמלות של אמא נכנסים לחופה, ועם שלי הולכים לאפטר פארטי. ג'יג'י חדיד כבר לבשה ברטה, ואני רוצה שאותי תלבש בלה חדיד".

•  
•  
•  

צילום: נועם אקהאוס

תגידי שוב איך קוראים למותג.
"קוראים למותג 'לה פי דה', 'הבת של' בצרפתית. אני לגמרי גאה בלהיות הבת של אמא שלי, זאת מי שאני. וממילא לקרוא למותג על שמי זאת לא הייתה אופציה. 'ליבר' זה לא בדיוק שם בינלאומי".

מה באמת פירוש השם של ליבר?
"אין ממש משמעות בתכלס. לאחים שלי יש שמות הכי רגילים אבל אמא שלי הרגישה שהולכת להיוולד לה מפלצת אז חיפשה שם שהוא לא בגדר הרגיל. פתחו אנציקלופדיה וראו שם את המילה 'ליבר', כמו החברה של הוופלים. כל החיים היא מספרת שיש לזה משמעות, כאילו 'פרא שלי', 'הצמיחה שלי', אבל בואי, זה רק נשמע טוב".

הקולקציה נמכרת במחירים מטורפים, 5,000 שקל לשמלה.
"תראי, האיכות שלי היא איכות. בשמלות פאייטים רגילות, אם נפרם פאייט, נפרמת איתו כל השורה. בשמלות האלה כל פאייט הוא בפני עצמו, הכל בעבודת יד. אני עושה אחוזי רווח הכי נמוכים שאפשר, לא חושבת שיש מעצב שמרוויח מהעיצובים שלו כל כך מעט כמו שאני מרוויחה. על כל הוצאה אני אומרת, 'בסדר, בואו נספוג את זה'".

•  
•  
•  

גאה להיות "הבת של" (צילום: נועם אקהאוס)

מי הקונות הפוטנציאליות של השמלות האלה?
"אומרים שבעולם של הסושיאל מדיה אי אפשר ללבוש את אותו בגד פעמיים אם כבר צילמת אותו, אבל לבנות שאין להן אינסטגרם שכולם מסתכלים עליו זה יהיה מצוין. פה קונים את השמלות האלה לאירועים, אבל בחו"ל יש קהל שלם שקונה רק כי בא לו 'פיס' מסוים בארון".

עם יד על הלב, החנות שלך יכלה לקום בלי התמיכה כלכלית מהבית?
"אל תראי את זה ככה, לעבוד עם משפחה זה לא קל. אם זה לא יצליח יגידו לי, 'ליבר, תקפלי את הבסטה נשמה. זה לא מסחרי'. אין כאן ברז של כסף ואנחנו מאוד ישירים אחד עם השני. לא עושים לי הנחות, הפוך. בגלל שאני צעירה ומתחילה אני צריכה להוכיח את עצמי יותר, להראות שאני יודעת לדאוג לכסף ולא רק פנים יפות עם עוקבים באינסטגרם. להראות שבאתי לעבוד".

•  
•  
•  

צילום: נועם אקהאוס

"מה, אני קיילי ג'נר? כל כך הרבה אנשים רוצים לקנות ממני?"

לכתוב שברטה היא המודל לחיקוי שלה זה מובן מאליו. החלקים המעניינים מגיעים כשליבר מחפשת משפט ביקורתי אחד על אמא שלה. "כשהאחים שלי היו קטנים אמא שלי עוד יכלה לאסוף אותם מהגנים, אבל כשאני הגעתי התחיל הסטראגל האמיתי. בילדות שלהם העסק שלה 'קרה', אבל בתקופה שלי העסק שלה 'קרה בענק' והיא הפכה לאימפריה. מצפים ממני לשמוע שהזניחו אותי בילדות, שכל היום אמא הייתה בעבודה ואני נשארתי לבד בבית, אבל זה רחוק משם".

מה האמת?
"היא נתנה לי להרגיש כאילו אני הדבר הכי חשוב שיש בעולם, לא משנה מה היא עוברת באותו רגע עם העסק. הייתי מתקשרת אליה סתם בצהריים, כשהיא באמצע הכל, 'היי אימוש, מה העניינים?' ומדברת ומדברת, כמו שאת מתקשרת לחברה בדרך לאנשהו ורק בא לך להעביר את הזמן. היום כשאני עסוקה אני מסננת ימים שלמים בוואטסאפ".

אולי אמא שלך פחדה בעצמה ליפול לקלישאה של האמא המזניחה?
"כן, הייתי עושה לה רגשי כשהיא הייתה חוזרת הביתה והיא הייתה נשברת מולי. היום כשאני נזכרת בשנים האלה אני המומה, לחשוב שבגיל שלי היו לה שני ילדים ואני עוד בוכה על שטויות".

•  
•  
•  

לא תמיד קל לעבוד עם המשפחה (צילום: נועם אקהאוס)

נראה שהיא הצליחה לשלב את העבודה והאימהות מבלי שתכעסי עליה.
"ברור, ועוד העמדתי לה אתגר ענקי, אני חושבת שהייתי החלק הכי קשה שלה בגידול הילדים. הרסתי לה את כל התוכנית לילדים מושלמים, אפילו שאני זאת שהולכת בדרכה בסוף. כמעט את כל שנות הלימודים העברתי במחשבות על איך אני בורחת מבית הספר. ביסודי אלו היו טלפונים באמצע היום, מתחילה לבכות ומבקשת שיבואו לקחת אותי כי אני חולה, והיא יודעת שאני משקרת אבל באה בכל זאת. בתיכון זה כבר הסתבך. לא מסכימה לקום בבוקר, המורים מתקשרים ומתלוננים עליי כל הזמן".

למה? מה במסגרת הזאת דחה אותך?
"פשוט ישבתי כל השנים האלה בכיתה ולא הבנתי מה אני עושה שם. יש כל כך הרבה דברים לעשות בחוץ, אז למה להיות דווקא כאן? כולם מסביב טורפים את החיים, ואני נחנקת בבית ספר במקום לצאת ולהכיר אנשים".

מה החזיק אותך בתקופה ההיא, כשאת תקועה בבית הספר?
"האינסטגרם, הייתי מהראשונים שגילו אותו בארץ בתקופה שזאת עדיין הייתה אפליקציה לעריכת תמונות. לא הבנתי בכלל שמישהו מסתכל על מה שאני מצלמת ואף אחד לא הבין מה יצא לי מזה".

•  
•  
•  

צילום: נועם אקהאוס

את דרכה בשואוביז התחילה ליבר בלילתי בגיל 17, בדירת דוגמניות במיאמי. "הסוכנת שעובדת עם אמא שלי הציעה לי לבוא לדגמן. אמרתי, יש פה כסף טוב ויעשו לי מלא תמונות לאינסטגרם, בוא נלך על זה. שלחו אותי לצילומים בחו"ל אבל בפנים הבנתי שאני משהו אחר. ניסיתי כל הזמן להגיד שאני לא ניבר מדר עם הפנים הסימטריות, אלא שיש לי כוח השפעה אז שישתמשו בזה".

אין ספק שהיא עלתה על משהו. בתקופה שבה הישראלים רק התחילו לגלות את האינסטגרם ו"כוכב רשת" עדיין היה מושג שנוטים לקשר לעולמות החלל ופחות ללייקים ויחצנים, היא כבר צברה עוקבים וביססה את עצמה כאוטוריטה. בלילתי במספרים: קצת יותר מ-70 אלף עוקבים, 40 אלף איש בקירוב רואים את הסטורי שלה, 3,000-5,000 שקל לפוסט ממומן.

•  
•  
•  

יותר מ-70 אלף עוקבים באינסטגרם (צילום: נועם אקהאוס)

יש גדולים ממנה, אבל אי אפשר לערער על המקצוענות שלה. את השיחה בינינו עוצרת מנהלת בית הקפה שמבקשת אישור להפריע ולקבל "עצה מקצועית ממלכת האינסטגרם". היא מושיטה את הנייד ובלילתי ממקמת לה בשמחה כיתוב על גבי סטורי ולבסוף מוסיפה אימוג'י קטן. לכן לא מפתיע שפרסום פוסטים נרגשים על הפתיחה של השואו-רום בנווה צדק היו החלק הקל. אבל שום דבר לא הכין אותה לרגע בו תצטרך לדאוג לבגדים עצמם. עניין לא שולי במקרה הזה.

"אבא ואמא שלי יכלו תוך יומיים להעמיד בשבילי את השואו-רום, לדבר בעצמם עם מי שצריך וכשאני אבוא זה יהיה מוכן, אבל אני בחרתי שלא, ועד שהגעתי לשם לא הבנתי באמת מה זה אומר. חשבתי שאפתח את הסטודיו והכל ילך בקלילות, אבל פתאום גיליתי כמה מאמץ וזמן צריך להשקיע כדי שדברים יקרו".

ואיך הולך עד עכשיו?
"אני קונטרול פריק רצינית, וזה הופך את הדרך למעניינת פי כמה. כבר קרה שמובילים איחרו לי והתעצבנתי ממש, התקשרתי לאבא והוא אמר הכי בנונשלנט, 'איך את לא יודעת? מובילים אף פעם לא יבואו בדקה שקבעת איתם, גם לא ביום'. לא הצלחתי להתגבר על זה, השקתי אתר, הפצצתי באינסטגרם, לקוחות עפות על זה אבל אז המוביל לא מגיע. וזה עוד כלום לעומת הימים שבאו אחרי ההשקה של השמלות הראשונות בקולקציה. האתר קרס מרוב כניסות".

•  
•  
•  

צילום: נועם אקהאוס

וואו.
"לא הייתי מוכנה לזה, חשבתי שאוציא את הדגמים, אנשים יסתכלו עליהם, יעקבו אחרי העמוד ויתרשמו, אבל אז הצטברו המון הזמנות והשרת נפל. הייתי בשוק, איך שרת יכול ליפול? מה, אני קיילי ג'נר? כל כך הרבה אנשים רוצים לקנות ממני?".

נו, לפחות אהבו. מה היית עושה אם היו צועקים המלך הוא עירום?
"קודם אף פעם לא ביקרו אותי על משהו שעשיתי. היו כבר פעמים שאמרו, 'היא לא כזאת יפה, מה עפתם עליה?', או 'איזו סתומה', אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהעמדתי לביקורת את העשייה שלי. ואת יודעת מה? עבר סבבה. לא הייתי יוצאת לדרך אם לא הייתי מרגישה שאני יכולה להתמודד עם ביקורת ושהיא לא תשמוט מתחתיי את הקרקע".

מרשים. קוראים לזה ביטחון עצמי.
"כל הזמן אומרים לי שיש לי המון ביטחון, אבל בואי, אני לא בן אדם שהולך בעולם בתחושה שאני הכי יפה והכי מוצלחת. יש לי ביטחון בזה שאני יודעת לעבוד קשה, להיות חרוצה".

•  
•  
•  

לא אחת שתיתן לביקורת לשבור אותה (צילום: נועם אקהאוס)

"למה מגיע לי שישימו אותי במסגרת, עוד לפני שהכירו אותי?"

את החשיפה הגדולה היא קיבלה בעונה האחרונה של ה"איט-גירלז" ששודרה ב-HOT. תכנית שמפגישה ארבע נשים צעירות מאוד עם יד קלה על הטאקט ונטייה נפיצה לדבר על עצמן בגוף שלישי. במסען לכבוש את עולם האופנה הישראלי, הן התרוצצו באאוטפיטים מופרכים מהשקה אחת לסט שני, רבו ובעיקר חוו אגו-טריפ מול המצלמות. האופי המוחצן וזרם התודעה הקומי שחלקה עם הצופים הפכו את בלילתי לכוכבת ריאליטי שממשיכים לעקוב אחריה גם אחרי שהמסיבה נגמרת. אבל לה חשוב להבהיר עכשיו כמה דברים על הדמות שראיתם על המסך.

בקדימון לתכנית הציגו אותך כאילו גדלת בתל אביב, כשבעצם במקור את מאשדוד.
"נכון, וזה היה לי חבל. אני שמחה שגדלתי באשדוד, למרות שזה נשמע לא אמין. בגלל שכולם שם לא בדיוק היו אנשי עסקים ולמדו איתי לי בכיתה גם עולים חדשים שעלו מרוסיה, אתיופיה, וואר-אבר, גדלתי עם רגליים על הקרקע. אני רואה את חברים שלי שגדלו בצפון תל אביב ולא היה להם את זה, ואיך לומר, יש שם פינוק".

גרת עם ההורים בווילה באשדוד.
"עברנו לשם רק בשנים האחרונות ומותגים בטח לא היו לי. כולם באשדוד תמיד עשו קניות באיזו רשת זולה. הכי הייתי ילדת הוניגמן".

•  
•  
•  

צילום: נועם אקהאוס

הוניגמן זה לא הכי זול.
"נו, את יודעת, מעמיסים רק בחגים. היו מתים עליי שם, הייתי מרכיבה לוקים באמצע החנות".

נשמע שאת אוהבת להיות מאשדוד במקור.
"כשאני חוזרת לשם לפעמים בסופי שבוע אומרים, 'תראו את התל אביבית הזאת' ואני תמיד רוצה להסביר להם שאני לא כזאת. אני לא הנסיכה דיאנה, בשבילי להגיד 'כוסאמק' זה כמו להגיד 'בוקר טוב'".

את באה לשם עם התיק הזה של שאנל?
"זה בכלל תיק שלקחתי מאמא. אני עדיין לא במקום של לקנות שאנל בעצמי. אני באה לאשדוד איך שאני, לא מחביאה שום דבר בארון. תסתכלי על התיק הזה, הוא יצירת אמנות. אנשים יכולים לחשוב שהוא עולה כמו השכר דירה שלהם, אבל אני לא מרגישה צורך להתנצל. אני עובדת קשה ולא לוקחת כסף מאף אחד. מפרנסת את עצמי כבר כמה שנים ומשלמת שכירות מגיל 19".

•  
•  
•  

משלמת שכירות מגיל 19 (צילום: נועם אקהאוס)

ממה מתפרנסת איט גירל?
"אני עושה שיתופי פעולה עם המון חברות באינסטגרם ומאז שהשתחררתי עבדתי כמנהלת השיווק והיח"צ של 'ברטה'. אז בואי, אם אני אהיה חמה על איזה תיק, אני אפרגן אותו לעצמי. ביום-יום אני לא קונה כלום. את רואה את הנעליים האלה שעליי עכשיו? אני אנצל אותן עד הסוף, אלך איתן שנה ברצף ולא אוריד, וככה זוכרים אותי כזאת שכל הזמן לובשת מותגים".

את יודעת כבר להגיד איך השפיעה עלייך האיט גירלס?
"חוויה ששינתה הכל, ברמה שיש את ליבר שלפני וליבר שאחרי. זה מאוד מפחיד לדבר על החלומות והשאיפות שלך בטלוויזיה, להגיד בפני כולם שאתה רוצה להצליח. הרי אני יודעת מי אני ומה הן הציפיות שלי מעצמי, אבל כשאת משתפת את זה עם העולם, ליפול פתאום הופך למלחיץ פי כמה. מה אם כל מה שאני מתכננת לא יקרה? במקום שלא ישפטו אותי, יגידו עכשיו שפישלתי".

בניגוד למה שהלך בעונות הקודמות, לא נכנסתן יותר מדי אחת בשנייה.
"אם עושים לנו סטוקינג באינסטגרם אפשר לראות שאנחנו כל היום שולחות אחת לשנייה לבבות, לייקים ו'חיים שלי איזו יפה'. וזה הכי מהלב. אנחנו לא דנה זרמון ואדל. אני לא אחת שטובה עם נשים ופחדתי שיביאו בנות רכלניות וכבדות שאצטרך ללכת לידן על ביצים, אבל בסוף יצא שעפתי עליהן ברמות. רק כשנגמרו הצילומים התחילו החרדות".

•  
•  
•  

מתוך הקמפיין ל-Adika (צילום: בר שריר)

איך פחדת להיתפס?
"הכנתי את עצמי לגרוע מכל, שיוציאו אותי עם האף למעלה, ביצ'ית ומגעילה. שבסצנות של ויכוחים וריבים יחתכו את הקטע שבו אני מספרת את הצד שלי בעניין. כל החיים שפטו אותי, החליטו שאני סנובית ומתנשאת עוד לפני שנכנסתי לחדר ובתוכנית לא רציתי שזה יקרה לי שוב. כי במציאות אני כל כך ביישנית. את יודעת, אני חושבת שאני היחידה שרצתה באמת להיפגש עם המעריצות של הסדרה".

למה?
"כדי שיפגשו אותי ויראו כמה אני נחמדה במציאות. כשהסדרה שודרה פחדתי מאוד שיתפסו אותי ברגעים הפחות טובים שלי, בתור לקופת חולים או באמצע הרחוב, כשלא אהיה מוכנה לתת תשומת לב".

מה אכפת לך שאנשים לא יאהבו אותך?
"כי למה מגיע לי שישימו אותי במסגרת, עוד לפני שהכירו אותי? זה לא פייר בשום צורה, כבר התרגלתי לעשות העדפה מתקנת הפוכה לעצמי. אם לאנשים אחרים מותר לא לחייך ולהתנהג איך שבא להם, אני מראש צריכה להיות פיקס".

•  
•  
•  

צילום: נועם אקהאוס

נשמע מתיש, לנסות כל הזמן להוכיח.
"ברור, וזה פוגש אותך כל הזמן. מלצרית שקמה על צד שמאל היום ועונה לך בביצ'יות? אני הופכת להיות לידה אקסטרה חמודה. אנשים בעבודה שאי אפשר לרצות אף פעם? אני אמשיך לנסות שיאהבו אותי. עכשיו אני בניסיונות להשתחרר מזה. להגיד לעצמי, 'ליבר, אף אחד לא חייב לחשוב שאת מלאך'".

מה בסוף חשבת כשראית את התוצאה?
"הבלגתי על הרבה דברים ובעיקר הזכרתי לעצמי למה מלכתחילה עשיתי את זה, כדי לקבל חשיפה שממוקדת לתחום האופנה. ובאמת לפני התכנית הייתי הצלמת של עדיקה ואחרי התכנית הפכתי לפרזנטורית שלהם".

ולסיכום? אומרים שעדן פינס קברה לכולכן.
"הצעדים שלי קצת יותר קטנים משלה, הדרך שלי להצלחה יותר מאוזנת. ומלכתחילה אין לי חלום להיות יהודה לוי, כזה מישהו גדול. לעדן יש סטאר-קוואליטי מטורף, היא תרמה יותר לתכנית מאשר שהתוכנית תרמה לה, בייחוד כי היו שמועות על הרומנים שלה באותה תקופה. זה שם אותה בפה של אנשים. כמו שהיילי בולדווין לא הייתה אותו הדבר לפני החתונה עם ג'סטין ביבר".

•  
•  
•  

אין לחץ לחתונה (צילום: נועם אקהאוס)

"מבאס אותי שהחברה שלנו מעודד בנות להיות לחוצות חתונה"

התוכנית המקורית שלה הייתה בכלל לעבור לניו יורק אחרי הצבא וללמוד אופנה ב-FIT, אבל אז הגיע יאן, שכבש לה את הלב ובמקביל הוריד מהפרק, לפחות בינתיים, את השאיפה לכיבוש יעדים בחו"ל. יאן (29), סטארטאפיסט שעוסק בתחבורה ציבורית חכמה, פחות בקטע של להתערבב וביקש לאורך התכנית שתשמור את הקשר ביניהם רחוק מהמצלמות.

"איך שהכרנו אמרתי לו, 'יאן מאמי, אתה חמוד והכל אבל אני טסה. ניו יורק מחכה לי'. הייתי אז ילדה, לא חשבתי שהולכת להתפתח פה איזו אהבה מטורפת. אבל אז עברתי לגור אצלו, זה נהיה רציני והתוכניות שלי השתנו. הוא עובד 12 שעות ביום בעבודה שהוא אוהב, קשור למשפחה שלו פה ולא יכול לעבור איתי לניו יורק".

גרתם אחד ליד השני כל הילדות ובסוף נפגשתם בתל אביב.
"האשדודיות לגמרי מחברת בינינו. יש לנו מילים משלנו. כשפגשתי אותו אמרתי לו באמצע הדייט שהוא מתנהג כמו 'פיחו'. שזה פחדן, לפלף. ברור שהוא הבין, נהיה פיפי, מת מצחוק. אנחנו גם משתמשים הרבה ב'דבע', יעני סתום".

לא רואים אותו הרבה בתכנית.
"הוא הכי ההיפך ממני, שונא תשומת לב, אבל תמך מרחוק. הצילומים היו תקופה לא קלה, גברים אוהבים שמחבקים ומנחמים אותם, ובגלל שהייתי עסוקה מחמש בבוקר עד עשר בלילה לקחתי את את יאן לשיחה ואמרתי לו שיתכונן, זה הולך להיות קשה. בדרך כלל אנחנו עושים הכל ביחד, אבל בתקופה הזאת הניקיונות היו עליו. באתי הביתה, תכננתי מה ללבוש למחרת והלכתי לישון".

•  
•  
•  

"הייתי אז ילדה, לא חשבתי שהולכת להתפתח פה איזו אהבה מטורפת" (צילום: נועם אקהאוס)

הם ביחד ארבע שנים, גרים בקרבת שדרות רוטשילד בתל אביב ומשתדלים לצאת כמה שיותר אבל בפועל נרדמים מול נטפליקס. עוד לפני שהשאלה נשלפת, בלילתי ממהרת לענות: "אני מתה להתחתן, מגיל שש כבר סידרתי לכלות הינומות בסטודיו של ברטה, אבל ההצקות של אנשים בנושא הזה מוגזמות. זה כבר נהיה הדבר שאומרים כשאין מה להגיד, את מכירה את זה שיש חור בשיחה ושואלים משהו סתם? אז אותי שואלים מתי את מתחתנת. ואני רק בת 23!".

ספיר אביסרור שהייתה איתך באיט גירלס סופרת את הדקות עד שתקבל טבעת.
"מבאס אותי שהחברה שלנו מעודדת בנות להיות לחוצות חתונה. כולם נהנים לגחך על הבנות האלה, ובמקביל שואלים אותן מתי הן כבר מתחתנות. כשספיר פרסמה על זה פוסטים ודיברה על זה בטלוויזיה, כולם צחקו ונהנו מזה, ובו זמנית שלו אותה מתי באמת היא מתחתנת כי הם ביחד מלא שנים".

מתי מבחינתך יודעים שהגיע הזמן להתחתן?
"אנחנו חברים הכי טובים, גרים ביחד ומרוכזים כל אחד בהגשמה עצמית, רוצים לעשות את הכי טוב שאפשר בעבודה. יש לנו רק שעתיים אחרי שחוזרים הביתה ועד שנרדמים על הספה, בטח לא פנאי לתכנן עכשיו חתונה שצריכה להיות הפקה ענקית. ווואלה, מה רע ככה?".

•  
•  
•  

לגור בלב תל אביב, להירדם מול הטלוויזיה (צילום: נועם אקהאוס)