"בבית היו אומרים לי, 'בתל אביב תמצא המון כמוך, הומואים שלבושים יפה'"

•  
•  
•  

אביחי דעי (צילום: ערן אלסטר)

לא כל אחד יודע לייצר לעצמו את ההזדמנות להיות בחלל סגור ואינטימי עם ניקי מינאז', ואז עוד לגרום לה להתמוגג ממה שהוא לובש. וכשזה קורה, סביר להניח שהאדם הממוצע יהפוך לשלולית אנושית ויחייך חיוך נבוך, או בהתלהבות מוגזמת יושיט טלפון בשביל סלפי. אבל לא אביחי דעי (26), שניהל עם מינאז' שיחה נונשלנטית כאילו עמדו שניהם ליד הקולר, במטבחון משרדי. 

"הייתי במסיבת השקת הקולקציה של דיזל במילאנו, אירוע מצומצם שהזמינו אליו בלוגרים חשובים וסלבס שמקדמים את המותג. היא הסתובבה שם והמעצב הראשי של דיזל, שבדיוק דיברתי איתו, קלט שהיא מתקרבת ואמר לי, 'אתה מכיר את ניקי? בוא תכיר'. עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה היא התמגנטה למה שלבשתי ואמרה לי, 'ביצ', לוק אט יו! וואו'. הכי נמסתי מבפנים. אמרתי לה, 'היי, איטס נייס טו מיט יו' והיא אמרה שגם לה ושהיא אוהבת את איך שאני נראה".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Sep 21, 2018 at 2:32pm PDT

ולא ביקשת תמונה? אחרת איך יודעים למחרת שלא הזית הכל?
"כשאתה עם האנשים האלה במסיבות סגורות אתה לא אמור לבקש תמונה אלא לשחק אותה אחד מהם. אתה כבר לא מעריץ. באירוע הזה הסתובבו גם קיארה פראני ופדז, שעשיתי להם שלום עם הראש, ובאירוע אחר ראיתי את קאיה גרבר עם קנדל וקיילי. לבשתי טוטאל לוק של ברברי, משובץ מכף רגל ועד ראש, אז תפסתי להן את המבט, הן יצרו קשר עין ואז יש שיחה קבועה של, 'היי, נעים להכיר'".

המינגלינג הזה טבעי לך, או שאתה צריך לדחוק בעצמך להפסיק לעמוד בפינה ולדבר עם מישהו?
"המראה שלי ומה שאני לובש כבר מסדרים לי באופן אוטומטי תשומת לב. הכי קל ללבוש איזה מותג עילית  לאירוע כזה, אבל אני במקום זה לוקח כל פעם משהו מופרע אחר מהסטודנטים של שנקר. זה גם גורם לי להתבלט וגם מספק נושאים לשיחה. כשיצאתי מתצוגת אופנה במילאנו, בחליפה ורודה רחבה, מאתיים צלמים רדפו אחרי, התחילו לצעוק לי ולביים אותי באמצע הכביש, 'תסתכל לפה', 'לך קצת אחורה'. כמעט נדרסתי עד שהם צילמו אבל היה שווה, התמונות רצו בכל מקום באינסטגרם".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Sep 22, 2018 at 10:48am PDT

"חסמתי את אלכסה דול. היא לא הייתה שם בשבילי"

לתאר את אביחי דעי כאושיית אופנה וכאינסטה-בלוגר עם 200 אלף עוקבים, זה נאמן למציאות אבל חוטא לדמות. כוכבי רשת יש הרבה, אבל גבר שבוחר בחצאיות פליסה ארוכות וחלוקי משי עבור לוק יומיומי, כמעט ואין בכלל. הפיכתו לתופעה היא ברורה ותשומת הלב שהוא מושך היא בלתי נמנעת, במיוחד כשמוסיפים לזה את החברויות שלו עם הבנות הנכונות של הרגע. עדן פינס, שני גולדשטיין (שהתייעצה איתו על כניסתה לריאליטי והוא זה שניהל את פרופיל האינסטגרם שלה בתקופה ההיא), טיטי איינאו, אבישג נגר וליבר בלילתי, וזוהי רק רשימה חלקית.

אבל עם כל הכבוד לקשרים, ודווקא הוא יכול להעיד שהם חשובים מאוד, המקומות שאליהם הגיע בשנה החולפת מפתיעים גם אותו. בתי אופנה גדולים מזמינים אותו למסיבות ולהשקות שלהם בחו"ל, כולל טיסות במחלקה ראשונה ומלונות חמישה כוכבים, קלווין קליין ואדידס פונים אליו לשתף איתם פעולה וכבר יצא לו להצליב מבטים עם עורכת "ווג" בריטניה בשורה הראשונה. וכל זה קורה כשביום יום הוא בכלל עובד בבנק.

"אנשים מופתעים כל הזמן כשהם פוגשים אותי מחוץ לאינסטגרם. כשמסתכלים עליי שם, אני משדר שנולדתי עם כפית זהב בפה, שהחברים שלי הם 'החבר'ה הנכונים של תל אביב' וזה כאילו שכתוב לי על המצח 'אתה לא יכול לשבת איתנו'. אבל אם הם היו מגלים מאיפה באתי, ושרוב השבוע אני עושה משמרות בבנק 'pepper' מקבוצת לאומי, הם היו מבינים את גודל הטעות שלהם".

אתה לא חושף יותר מדי מהדברים האלה באינסטגרם.
"אני לא מהחייכנים והמשתפים, אני מתחזק את הדמות. אבל כשאני נפתח אני נפתח כמו פרח".

•  
•  
•  

צילום: ערן אלסטר

איך חוזרים אחרי סוף שבוע של תצוגות אופנה והתחככות בכל הביג-שוטס האלה, הישר לבנק?
"לבנק? איך בכלל חוזרים לתל אביב? איך הולכים בעיר הזאת בלי להרגיש שהיא הכי קטנה בשבילך, ושאתה לגמרי יכול יותר? אני אומר לעצמי שבעתיד גם אני אגור בחו"ל ושאעשה שם דברים גדולים, שאשתף פעולה עם גל גדות וזה לא יראה לאנשים מוזר".

תל אביב לא תמיד נראתה לאביחי דעי כל כך קטנה, אלא בדיוק להיפך. יעד רחוק שכמעט בלתי אפשרי לתקוע בו יתד. "כל הזמן ידעתי שאני חייב לעבור לעיר הגדולה כי שם נמצאים האנשים הנכונים. המרחק בין טבריה שבה גדלתי לתל אביב, הוא כמו בין באר שבע לניו יורק. אין כלום בטבריה, אף אחד לא קיים שם. חברים היו אומרים לי, 'בתל אביב תרגיש בבית, יש שם המון כמוך, הומואים שלבושים יפה'. ובלב האמביציה בערה בי והרגשתי שאני משתגע, שחייב להיות מקום שבו אוכל להראות מי אני".

וכשסוף סוף הגעת לעיר?
"לא הצלחתי להפסיק לבכות במשך חצי שנה. לא ידעתי מאיפה להתחיל ולאן אני הולך. הרגשתי בודד בטירוף, זה היה משבר. עבדתי בתקופה ההיא בבית השקעות והייתי רואה בטלוויזיה ובעיתונים אנשים מסביבי שהצליחו, שזה הרגע שלהם, וחשבתי שאני לא נופל מהם בשום דבר, אז למה זה לא קורה גם לי? היום אני מבין שחייתי אז בסיפור סינדרלה, חיכיתי שמישהו יראה אותי ויגלה את הפוטנציאל שלי, במקום לעבוד בעצמי. רציתי להיות מישהו בעולם האופנה ולא ידעתי איך להיכנס אליו". 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Jul 29, 2018 at 6:58am PDT

הדרך שסימן לעצמו הייתה יצירת קשרים, וכמה שיותר מהם. תוך זמן קצר הוא התמחה באמנות "בזמן הנכון ובמקום הנכון" והקיף את עצמו בדוגמניות, מאמנות, איט-גירלס ופליטות ריאליטי. "החברה הראשונה שלי בעיר הייתה יעל צ'רטוק שהייתה לוקחת אותי למסיבות ואומרת, 'תכירו, זה ידיד שלי'. אחר כך נטלי דדון הביאה אותי לסקר ביחד איתה את שבוע האופנה ואת עדן פינס אני מכיר שנים. חוץ מזה ששנינו גדלנו במשפחות מזרחיות, אנחנו גם לא שוכחים מאיפה באנו".

קשה להיות הסייד קיק? זה שמסתובב ליד בנות חזקות ומצליחות?
"בהתחלה כן הלכתי עם התחושה הזאת שאני החבר הגיי של הבנות היפות, אבל קשרים מהסוג הזה הם אסטרטגיים ואתה זוכר את זה, וגם ברוב המקרים מתפתחים לחברות כיפית. אני נקשר לבני אדם, גם אם לפעמים נפגעים".

מתי למשל נפגעת?
"נפגעתי מאלכסה דול, היינו יושבים בברים וחולמים, מנסים לנחש מה יקרה איתנו בעתיד. אני אפילו זוכר את המקום שישבנו בו אחרי האודישן שלה ל"ספורטס אילוסטרייטד". היינו חברים שהם כמו אחים, ישנו באותה מיטה ואחרי כל דבר קטן שהיא עברה אני הייתי האדם הראשון שהיא התקשרה אליו. אבל הבנתי שמערכת היחסים הזאת לא הדדית כשהיא לא הייתה שם כשאני הייתי צריך אותה, אלא רק ההיפך. היא לא נמצאת במקום בחיים שלה שהיא יודעת מי חבר שלה ומי לא. חסמתי אותה".   

•  
•  
•  

צילום: ערן אלסטר

הרגע שלך מגיע עכשיו.
"זה קורה אחרי עבודה מאוד קשה. הקפיצות הגדולות במספרי העוקבים קרו כשדפים של מותגים גדולים שיתפו את הפוסטים שלי. אחר כך התחילו לשלוח לי בשמים כדי שאצטלם איתם ולהזמין אותי לאירועים. כמעט מיליון אנשים נחשפו לפוסטים שלי משבוע האופנה במילאנו, והכל אורגני. שום דבר לא עלה כסף. אין דבר שאני שונא כמו שאומרים לי שאני קונה לייקים. זה הכי פתטי שיש".

מה עוד אתה עושה בשביל לשמור על המותג שלך?
"הציעו לי לפרסם קונדומים, חטיפי אנרגיה וכל מיני יוגורטים משונים שממציאים, אבל זה לא הקו שלי. אני עושה יוקרה, ומגיע רק לאירוע של מותג שאני מאמין בו או שהתשלום בו טוב". 

מה זה טוב?
"בארץ לא באמת משקיעים, הסכום לא יעבור את ה-3,000 שקלים לאירוע וברוב המקרים מקבלים מתנה. רוב אושיות האינסטגרם חיות על ברטרים (שירות בתמורה למתנה במקום תשלום) ומגרדות כסף מכל פינה. בגלל זה יש לי עבודה מסודרת בבנק, זה נותן באלאנס והזדמנות לחשוב ולהפעיל קצת את השכל, לא להתעסק כל יום בדברים שטחיים. אופנה זאת אומנות אבל אינסטגרם יכול לפעמים לגרום לך לחשוב על אוטומט, לא לאתגר אותך מספיק".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Sep 21, 2018 at 4:17am PDT

"עד גיל 16 כעסתי על אבא שלי, ניסיתי להתנקם בו"

בגדי מעצבים וחברות דוגמניות, מתגלים אל תוך השיחה כמו הפילטר היפה ששם דעי על המציאות שלתוכה גדל. ממש לא דברים שהיו חלק מהחיים שלו מאז ומתמיד. מוצרי היוקרה שהוא מקבל היום בחינם מהמותגים הכי גדולים, היו פעם מכנסי ג'ינס שאמא שלו הייתה עובדת בשבילם חודש. מסיבות נוצצות על גג העולם החליפו משמרות באולמות אירועים. לפינוקים ולרווחה הכלכלית קדם עוני, ולפופולריות וההצלחה קדמה אלימות והתבגרות מוקדמת.

הוא נולד בטבריה למשפחה דתית, הצעיר מבין שלושה ילדים. "גדלתי בשכונה שאפשר ללכת בה ברחוב ולראות אנשים מזריקים, אבל נקודת השבר האמיתית של המשפחה שלנו קרתה כשאבא שלי עבר תאונת עבודה. הוא עבד שנים בעיריית טבריה ובעבודת פחחות שעשה נקטעו לו ארבע אצבעות, מה שגרם לזה שהוא לא יוכל לעבוד יותר ושיפטרו אותו. הוא חטף חתיכת פוסט טראומה מהאירוע הזה, זה דבר קטן כל כך אבל אצלנו כל החיים השתנו".

איך המשבר שלו השפיע עליכם?
"זה השפיע על אמא שלי בעיקר ועל האחים הגדולים, כי אני הייתי אז ממש תינוק. הסיפורים שהיא סיפרה לי אחר כך, כשגדלתי, נתנו לי מושג על מה היא עברה בשנים האלה. אני משתדל לא להיכנס לפרטים כי זה כואב בגוף, אבל זוכר במיוחד לילה שבו אחד האחים שלי התעורר, היא קמה להרגיע אותו ואבא, שכנראה היה בהתקף, הפך עליה את המזרן שהם ישנו עליו ולא נתן לה לצאת".

•  
•  
•  

צילום: ערן אלסטר

האלימות שלו כלפי אמא שלך חזרה על עצמה?
"היו כמה וכמה מקרים, עד שבגיל שלוש אני זוכר שאני ואחים שלי עזבנו את הבית בטבריה ועברנו יחד איתה למעון לנשים מוכות בהרצליה. גרנו שם שמונה חודשים, וזה הרגיש כמו מקום בטוח, אין לי זיכרונות רעים משם. לאורך כל התקופה הזאת אבא לא היה בחיים של אף אחד מאתנו, אבל אז היינו צריכים לחזור הביתה ולהתמודד עם הכל מחדש".

למה? איך מצליחים בכלל לחזור למציאות כזאת?
"הם כמובן לא יכלו להיות זוג נורמלי מאז, שום דבר לא יכול היה להיות נורמלי, אבל במשפחות מזרחיות מסורתיות מתעקשים על שלום בית. אף אחד בסביבה שלהם, המשפחות של שניהם, לא הבין שהם צריכים לחיות בנפרד. אמרו להם שבכל מחיר הם צריכים לחזור לדבר, בשביל הילדים ובשביל המשפחה".

איך נראו היחסים שלך עם אבא בשנים שכבר הבנת מה הוא עשה?
"עד גיל 16 כעסתי עליו, הייתי עושה לו דווקא, מנסה להתנקם. הייתי צועק עליו מול חברים שלו ומביך אותו, מנתק את הקשר לתקופות. כל הזעם שהדחקתי כלפיו מהילדות צף בשנים האלה. אבל באיזשהו שלב הבנתי שהוא מסכן, ושגם אם אי אפשר לסלוח על מה שהוא עשה, ואני ממש לא סולח, זה יותר בריא בשבילי לא לחיות איתו במלחמות. בן אדם צריך להסתדר עם ההורים שלו, עם הסביבה שלו, לא משנה מה קורה. להבין שלאף אחד אין כוונה רעה. אני לא מדבר איתו יום באופן יומיומי, אבל אנחנו ביחסים טובים".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Sep 11, 2018 at 5:36am PDT

לא כל אחד היה נשאר לצדו. יש כאלה שהיו מסובבים לו את הגב. 
"הייתי איתו בתקופות הכי קשות שאפשר לדמיין, כשהפוסט טראומה הכתה בו בכל הכוח. הוא היה בוכה מולי ואומר לי שהוא לא רוצה להיות חלק מהחיים האלה יותר ואני הייתי מחבק בשקט. אתה יודע כמה זה קשה לראות את אבא שלך בוכה? הפכתי לפסיכולוג שלו". 

אתה כבר יודע להעריך את הנזק של השנים האלה?
"אמא שלי עשתה עבודה טובה והיא המלאך שלי, אבל אין לי באמת דמות אב שהיה שם בשבילי כל השנים ופיתחתי בגלל זה דדי אישיוז קשים. גברים שאני נמשך אליהם חייבים להיות גדולים ממני בעשור לפחות".

וגם דומיננטיים יותר? להיות דמות יציבה?
"זה כבר בסדר גם אם לא. היום אני הדמות החזקה בחיים שלי, עובדה שעכשיו אני לא בשום מערכת יחסים והכל בסדר איתי. הדבר שאני הכי שמח שקרה הוא שאמא שלי מצאה זוגיות, רק אז הרגשתי שאני יכול לעבור לתל אביב ולהתחיל את החיים שלי, שיש מישהו שדואג לה".

•  
•  
•  

צילום: ערן אלסטר

"היציאה שלי מהארון הייתה הכי טובה בעולם"

הוא למד בבית ספר ממלכתי-דתי וכבר בגיל צעיר ידע שהוא נמשך לגברים, אבל חשב שאף אחד בסביבה שלו לא יקבל טוב את הבשורה הזאת אז העדיף להסתיר. "אני זוכר את הלחישות שהיו לי בראש 'שלא יגלו את הסוד'. ניסיתי להיות רגיל, שיחקתי כדורגל וביסודי אפילו הצלחתי להיות מקובל. אבל בגיל קצת יותר מאוחר מתחילים לשים לב שיש בך משהו קצת שונה ואי אפשר לפספס את זה. בבית היה לי את אחי הקליבר שהביא כל הזמן בחורות הביתה ואני כלום. פיברקתי כמה מערכות יחסים עם בנות מבית הספר רק כדי שלא יציקו לי עם זה".

ניסית לשים את העקבים של אמא?
"דווקא לא, אבל כן הייתי אומר לה להוריד את האודם כי הוא לא מדויק. כבר אז הראייה האסתטית שלי הייתה מאוד בולטת וככה גם המשפחה שלי הסבירה את זה לעצמה ולסביבה, שיש לי ראייה אסתטית. אמרו שאני ילד מיוחד במקום שיגידו שאני הומו, מילה שהם לא העיזו להוציא מהפה". 

איך דמיינת שהם יגיבו כשתספר?
"פחדתי שיעיפו אותי מהבית אם יגלו. אני בן אדם שחייב יציבות, ופחדתי שלצאת מהארון בפניהם יגרום לזה  שאף פעם לא תהיה לי קרקע יציבה לנחות עליה. ניסיתי להכיר את עצמי לבד, הייתי מסתגר בחדר וקורא מדורי רכילות וכתבות שהן לא לגילי, על סקס ונטייה מינית אחרת. מנסה להבין איפה אני בכל הסיפור".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Sep 22, 2018 at 1:15am PDT

אבל אז המשפחה הקרובה שלו עשתה לו הפתעה, והוכיחה לו שהסוד שלו אף פעם לא באמת היה סוד. "באחד הבקרים שהייתי בבית והתארגנתי מהר לצבא, אמא התקרבה אלי ועצרה אותי באמצע הסידורים, אמרה לי ממש במילים האלה: 'אני אוהבת ומכבדת אותך בדיוק כמו שאתה, רק תשמור על עצמך והכל בסדר'".

איך היא גילתה?
"מסתבר שאחיות שלה כבר הבינו לבד את הסיטואציה והן תפסו אותה לשיחה ואמרו לה שהיא חייבת לפתוח את זה מולי, אחרת היא תאבד אותי והקשר שלנו ייחלש. באותה תקופה כבר הייתי יוצא עם גברים אבל כשישבנו לדבר בכיתי, לא הבנתי שעכשיו זה הרגע, הנה אני יוצא מהארון. היא הייתה כל כך רכה איתי, אפילו שהיא אומרת מדי פעם בארוחות שישי שהיא יודעת שהזיווג שלי עוד יגיע". 

תראה, העולם לא קרס כשסיפרת להם.
"זאת הייתה היציאה מהארון הכי טובה בעולם. אחי אמר לי, 'אני לא מסוגל להגיד הומו כקללה, שינית את הדרך שבה אני מסתכל על הכל'. אבא שלי קיבלת אותי באהבה, אמר שהוא תומך בי וגם סבתא יודעת. בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאוכל להביא בן זוג לאירוע משפחתי וזה קרה. אחרי הילדות הכל כך עקומה הזאת, המשפחה הוכיחה לי שאפשר להכיל, לקבל ולאהוב בן אדם שמספיק חשוב לך. זאת עדיין הפתעה ענקית". 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Nov 28, 2018 at 4:36am PST

אז אתה מגיע לארוחת שישי עם חצאית והכל בסדר?
"לא, אני לא אבוא עם חצאית. אמא שלי אישה דתייה וגם השכנים שלהם בטבריה אומנם מכירים אותי וכבר הפכתי לסלב, אבל הם עדיין בראש של שנות החמישים. לא רוצה להביך אותם". 

בסלון דירת השותפים שבה הוא גר, עומדת שידת נעליים שמלאה בנעלי אדידס בכל צבע שאפשר לדמיין. הוא מצביע על מעיל גדול שתלוי בפינת החדר ומספר שאת הפריט הזה הוא לא מעז לקפל, להכניס לארון או לתלות לצד ז'קטים אחרים מהפחד שהוא ייהרס. "זה ז'קט של ברברי וזה הפריט הכי יקר ואהוב שיש לי".

היה טבעי יותר למצוא אותך בלימודי אופנה מאשר בבנק, לא?
"אני לא מאמין בללמוד סטיילינג או דברים שקשורים לאופנה. אם אין לך את זה, כל ההסברים שבעולם לא יעזרו. ויז'ן אופנתי, קריאייטיב וראייה אסתטית אלו חושים מולדים. כל בית ספר שפותח קורס לסטיילינג זו פשוט מסחטת כסף. הקולגות בבנק לא מסתכלים עליי מוזר, נראה להם מגניב שפתאום אני בא עם סיפורים על קנדל ג'נר". 

•  
•  
•  

צילום: ערן אלסטר

עולם האופנה מנסה עכשיו להתאים את עצמו לכל המידות. אתה מאמין שהשינוי הזה יתפוס?
"זאת לא תהיה המציאות גם בעוד מאה שנה. כיף לראות וורסטיליות, אבל מעצבי אופנה תמיד יבחרו את הדוגמנית שתייצג את הבגד שלהם באופן מושלם. אני חושב שאנשים בעיקר דוהרים על זה, כמו למשל השער ההוא של אשלי גרהם". 

מה החלום הגדול שלך?
"להפוך לדירקטור אייקוני של אחד ממותגי האופנה הגדולים, כמו קארל לגרפלד. או להיות קיארה פראני (בלוגרית האופנה המצליחה בעולם) אבל בגבר. אין ריאליטי במדינה הזאת שלא הציעו לי להשתתף בו, אני ליהוק מושלם, אבל לא רוצה להיכנס לאיזה כלוב אריות ולצבור סתם פרסום. אני רוצה לבנות את המותג שאני, אביחי דעי".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Sep 21, 2018 at 12:53am PDT

•  
•  
•  

לא גדל עם בגדי מעצבים בארון (צילום: ערן אלסטר)

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Oct 27, 2018 at 6:13am PDT

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Sep 23, 2018 at 6:48am PDT

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Jun 29, 2018 at 6:54am PDT

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Avihay Dei (@avihay_dei) on Sep 16, 2018 at 10:45am PDT

צילום: ערן אלסטר | סטיילינג, איפור ושיער: סטודיו גילי אלגבי | בגדים (לפי לוקים): לוק 1: מעיל: Supreme,ז’קט ומכנסיים: גוצ'י, פאוץ': H&M & Moschino, חולצה: זארה, משקפיים:Off White. לוק 2: חולצה: זארה, ז’קט, משקפיים ומכנסיים: גוצ'י. לוק 3: חולצה: זארה, ז'קט: Supreme, מכנסיים: גוצ'י, פאוץ': H&M & Moschino. לוק 4: מכנסיים: H&M & Moschino, ז’קט: גוצ'י, חולצה: בלנסיאגה, גרביים: Champion. לוק 5: חולצה: ורסאצ'ה. לוק 6: אוברול ג'ינס: H&M & Moschino, חולצה: Supreme. לוק 7: חולצה: Champion, מכנסיים: גוצ'י, ז'קט: אלכסנדר וונג, משקפיים: דיזל