"הייתי הולך שעות ברגל לסטודיו רק כדי לרקוד בשבת"

יענקל'ה פילצר היה ילד דתי מרחף, שגדל עם 11 אחים וחצאי-אחים, בלי כסף לגלידה או לבגדים חדשים. היום הוא שורף את הרחבה ב"רק רוצים לרקוד", עובד עם להקת בת שבע והרכבים מחו"ל, וגם מדגמן לקסטרו ולווג איטליה. בדרך הוא לומד לדבר מחדש עם אבא שלו, שעדיין לא סולח לו על היציאה בשאלה

מאת  | ‏ 20 יולי 2017

יענקל'ה. לא מתכוון להחליף את השם (צילום: שי כהן ארבל)

יענקל'ה. לא מתכוון להחליף את השם (צילום: שי כהן ארבל)

"רוב האנשים ששומעים את השם שלי אומרים 'הוא לא מתאים לך'", מספר יענקל'ה פילצר. "בדיוק כמו שאסי עזר הגיב".

אז למה שלא תשנה אותו?
"פעם ניסיתי להיות יעקב, אמרו לי שיש עניין לקרוא לאדם בשמו האמיתי, אבל לפני כמה שנים חזרתי ליענקל'ה. מה נשאר?".
 
אני יודעת? יקי.
"אין מצב. יקי זה משהו שאומרים כשרואים משהו מגעיל. זה לא אני".

קשה לראות על יענקל'ה פילצר (24) שהוא היה בעברו דתי, אפילו חרדי. ההליכה הבטוחה, התנועות הגמישות והתלתלים הפרועים לא מסגירים ילדות שהוקדשה בחלקה הגדול ללימודי קודש. אבל אז יוצאים ממנו ביטויים כמו "יש עניין", מושג שרומז שיש סיבה הלכתית לעשות משהו. מבחינתו, אפילו שהוא כבר יצא בשאלה, יש עניין שהוא ירקוד. ואם צפיתם בפרק הראשון של "רק רוצים לרקוד" בקשת, וראיתם את האודישן שלו, אתם יודעים שהוא ממש טוב בזה.

יענקל'ה תמיד אהב לרקוד, עוד מאז שנחשף בילדותו לריקודים החסידיים בבית הכנסת ובשמחות. "היתה בהם אפס מקצועיות אבל משהו מאוד אמיתי, שלא הבנתי למה הוא מושך אותי ומה עושים איתו", הוא נזכר. יום אחד, כשהיה בן שמונה, אמא שלו הביאה אותו לביקור בסטודיו למחול שבו למדה. הוא ראה מופע של נערות, "משהו קטן ואפילו בלי סיפור", אבל כל כך התרגש שבאמצע הריקוד פרץ בבכי ולא הצליח להפסיק.

אין הרבה ילדים שמתרגשים ככה מצפייה במחול.
"הייתי ילד לא כל כך מודע, מרחף, לא אסוף. במופע הזה ראיתי את המשהו הגדול שאני חייב לקחת בו חלק, את האפשרות שלי להיות מאושר. כשההופעה נגמרה אמרתי לאמא שבפעם הבאה אני רוצה להיות איתן על הבמה. ממש חיכיתי שזה כבר יקרה".

רק כשהתחלתי לרקוד השתחררתי מהבית והסיוטים

מאז השיחה ההיא עם אמא יענקל'ה הספיק לעלות על הרבה יותר מבמה אחת. בין היתר הוא עבד עם להקת בת שבע ותיאטרון המחול ענבל, ייצג את ישראל בפסטיבל המחול Danceweb בווינה והעביר סדנאות אמן בצרפת ובאוקראינה. כיום הוא מורה לגאגא, שפת התנועה שפיתח אוהד נהרין, ובנוסף מלמד מחול באופן עצמאי, יוצר כוריאוגרפיה ומתכונן לרקוד בפסטיבל "גוונים במחול" במרכז סוזן דלל.

במקביל לריקוד גם קריירת הדוגמנות שלו משגשגת. הוא כיכב בתצוגות אופנה ובקמפיינים של אירוקה, קסטרו ורנואר, ואפילו התנוסס על דפי המגזין ווג איטליה. בסוכנות שלו, "יולי", היו צריכים לפנות אליו כדי שישקול את הכיוון הזה, כי הוא מעולם לא חשב על עצמו כדוגמן. "אף אחד לא אמר לי 'אתה ילד יפה' כשגדלתי, אז לא חשבתי שאני כזה. במקום שבאתי ממנו לא ממש התעסקו באסתטיקה".

דוגמן עסוק בתעשייתה אופנה המקומית (צילום: רותם ברק)

דוגמן עסוק בתעשייתה אופנה המקומית (צילום: רותם ברק)

וזאת לא הסיבה היחידה שמדובר באנדרדוג אמיתי. פילצר, שמגיע ממשפחה של חסידי חב"ד, למד עד אחרי בר המצווה בחינוך הממלכתי-דתי ("אבל בבית ספר מחמיר, יותר מהרגיל"). הוריו הכירו בברית המועצות בתקופה שבה הדת הייתה מחוץ לחוק, ולמרות זאת התחילו לחזור בתשובה, תוך ניסיונות להסתיר זאת מהעולם החיצון. הם נישאו בגיל צעיר, הולידו שני בנים, עלו לירושלים והביאו לעולם שניים נוספים – כשיענקל'ה הוא הצעיר שבהם. כשהיה בן שנתיים התגרשו ההורים, ושנתיים לאחר מכן אימו חזרה בשאלה. האב נישא בשנית ונולדו לו שמונה בנים ובנות, כך שיענקל'ה יש לא פחות מ-11 אחים וחצאי-אחים.

"עד גיל מאוחר היה לי קשה עם הגירושים", הוא אומר, "הקהילה שלנו לא קיבלה את זה, ואמא חטפה לא מעט טלפונים עם קללות. אולי זה מה שהניע אותה לצאת בשאלה ולהתנתק מהחרדיות. הייתה לי ילדות לא פשוטה, אני עדיין זוכר את האווירה של המשפחה המפורקת והענייה. ירשתי את הבגדים מהאחים הגדולים וקינאתי בילדים עם קופסאות האוכל והסנדוויצ'ים, שההורים שלהם אספו אותם באוטו בזמן שנסעתי באוטובוס. אמא דאגה שתמיד יהיה אוכל בבית, ואף פעם לא הלכתי לישון רעב, אבל לפעמים שלחו אותי להביא סלי מזון מגמ"חים (מוסדות במגזר הדתי שמסייעים לנזקקים). מותרות לא היו. אם רציתי גלידה, לא יכולתי לקבל".

מה אתה עוד זוכר מהתקופה הזאת?
"רוב הזמן גרנו עם אמא, ובסופ"שים היינו אצל אבא. גרנו בדירה שלו ארבעה בנים בחדר אחד עם מיטות קומותיים. הייתי במצוקה והגבתי כמו שילד במצוקה מגיב. הייתי עושה פיפי במיטה, היו לי סיוטים חוזרים, כל לילה הייתי חולם על דינוזאור ענקי שבולע אותי. אמא שלי פסיכותרפיסטית, אז הייתה מודעות למה שקורה איתי והייתי קצת בטיפול, אבל עד שהתחלתי לרקוד לא היו לי כלים להתמודד".

מה הקשה עליך כל כך, חוץ מהמצב הכלכלי?
"היה בבית בלאגן שאני בתור האח הצעיר לא הצלחתי לקבל. אמא הייתה חילונית, אבל גידלה אותנו כדתיים – גם אם לא חרדים – כדי לשמור על קשר טוב עם אבא. לא הכלתי את הבלבול הזה, לא הבנתי מה זה אומר. במקביל אחד האחים שלי התחרד, והיינו צריכים לאכול בכלים חד-פעמיים בגלל הבעיה של הכשרות. האחים הגדולים נלחמו כדי ליצור סטטוס קוו שאפשר להתנהל בו, והנפש שלי, כילד, היתה מפורקת. וואו, עד הרגע הזה לא אמרתי אף פעם שהנפש שלי הייתה מפורקת".

יענקל'ה כילד חרדי. בפעם הראשונה שראה מחול פרץ בבכי (צילום ביתי)

יענקל'ה כילד חרדי. בפעם הראשונה שראה מחול פרץ בבכי (צילום ביתי)

הייתי ילד שמופיע בשבת אבל עושה קודם הבדלה

המסלול שהביא את יענקל'ה למקום שבו הוא נמצא היום התחיל בסטודיו מחול קטן בשם "פני ים" בירושלים, שכבר נסגר מאז. הוא הגיע לשם קצת אחרי ההופעה שראה עם אמא שלו, ולמרות חוסר הניסיון וההיכרות על התחום – הכישרון שלו בלט מיד. שם, הוא אומר, "התחיל הקונפליקט הגדול בילדות שלי. מצד אחד למדתי בבית ספר דתי, ובהמשך אפילו הלכתי לאחד יותר דתי כי הקודם לא הספיק לי. תמיד הייתי מוגזם: הייתי נשאר לומר עוד פרק תהילים, דקדקתי בהגייה של האותיות בתפילה, זה באמת היה חשוב לי. אפשר לומר שהייתי קצת פנאט. מצד שני, כשהגעתי לסטודיו החבאתי את הכיפה, וכשהיו חזרות בשבת הלכתי לשם ברגל שעות. גם הופעתי בשבת, למרות שניסיתי למזער את הנזק ולעשות הבדלה רגע לפני ההופעה, אבל היה לי קשה".

ואם העניין הדתי לא מספיק מסובך, גם היית בן שרוקד.
"הייתי הבן היחיד בסטודיו, עם כל הבנות, אז ברור שהייתי חושב על זה. דווקא בהקשר הזה הרקע שלי עזר לי: חייתי בכמה חברות במקביל, ובכל חברה יש סטנדרטים אחרים למה שנחשב גברי, וזה טשטש את הצורך לענות לסטריאוטיפ. גם היום יש בי את המקום שרוצה להיות גבר גבר, אבל אני יודע שזה בסדר להיות עדין ורך".

איך היה לעבור מהפרדה מוחלטת לריקוד עם בנות?
"בסטודיו הראשון הייתי ילד יחסית קטן, זה נושא שפחות מתמקדים בו בגילאים האלה, אבל כמה שנים אחר כך הגעתי להיבחן ב'מחולה', סטודיו שנחשב יותר מקצועי. הייתי צריך לעשות 'פינה', שזה אומר ללכת בחדר מפינה אחת לשנייה. בדרך כלל עושים את זה בזוג, וממש פחדתי שאני אצטרך למצוא לעצמי בת זוג לעשות את זה איתה. לא ידעתי איך לפנות לבנות, ושמחתי שהרשו לי לעשות 'פינה' לבד. כשהייתי דתי חשבתי שכל מה שחילונים חושבים עליו זה סקס, כי זה מה שסיפרו לי, ויש בזה משהו. אני שומע שיר פופ וזה הנושא היחיד שמדברים עליו".

גם במחול יש משהו מיני.
"נכון. בהתחלה לא היה לי נעים להיות במקום הזה. מצד אחד זה מאוד סיקרן אותי וקסם לי, ומצד שני הייתה תחושה של ריקנות, של 'איך יכולה להיות משמעות בעולם כזה'. עם הזמן הבנתי שהרבדים וההתרגשות מהמקום הדתי יכולים להישאר איתי".

תמיד הייתי מוגזם (צילום: רותם ברק)

תמיד הייתי מוגזם (צילום: רותם ברק)

גם כיום, אחרי עשור כחילוני, פילצר עדיין מרגיש שיש לו חסכים בריקוד – ולא רק בו ("לא ראיתי סרטי דיסני כילד. השבוע ראיתי אלאדין פעם ראשונה, מאוד נהניתי"). כשניסה להתקבל ל"רק רוצים לרקוד", הוא מספר, היה רגע מביך. "ההפקה אמרה לכולם לרקוד לצלילי איזשהו שיר שאני לא מכיר, וואו, איך קראו לו? וואצ' מי ניי ניי, משהו כזה? ואני רואה שכולם זזים ויודעים מה לעשות, ורק אני לא הבנתי מה רוצים ממני. אחר כך התחלתי לקחת שיעורים כדי להתחזק בהיפ הופ".

להתחזק בהיפ הופ זה הביטוי הכי חרדי-חילוני ששמעתי.
"לפעמים אין לך מילה אחרת. אני לומד שפה זרה".

קיוויתי שאבא ינסה לשכנע אותי להישאר דתי

יענקל'ה זוכר היטב את הרגע שבו החליט לצאת בשאלה. "חצי שנה אחרי בר המצווה יצאתי לטייל בשבת ביער ירושלים. זה היה אחרי שרבתי עם מישהו ויצאתי לנשום קצת אוויר בחוץ כדי להירגע. עד לאותה נקודה האמנתי במאה אחוז בדת, לא הרשיתי לעצמי לשאול שאלות או להטיל ספק באמונה כי זה אסור, והיה ברור לי שאהיה דתי עד 120. ובאותו רגע בשבת, מתחת לעץ אורן, החלטתי לברר עם עצמי את השאלות האלה".

מה שאלת? אם יש אלוהים?
"זה דווקא פחות העסיק אותי. יותר התעסקתי באיך אני מול הדת, ואם אזכה להגשים את החלום שלי ולרקוד עד הסוף, כמו שאני רוצה. הבנתי שכדי שזה יקרה אני צריך ללכת לחזרות בשבת, ולא לשמור נגיעה כמו שניסיתי לעשות עד אז. החלטתי שאני יוצא בשאלה כדי להיות מאושר. זה היה מפחיד בכל רמה אפשרית, אבל היתה לי ידיעה פנימית שאני חייב לעשות את זה. העולם החילוני לא קסם לי ולא הבנתי אותו, פשוט רציתי לרקוד".

"העולם החילוני לא קסם לי ולא הבנתי אותו, פשוט רציתי לרקוד" (צילום: שי כהן ארבל)

"העולם החילוני לא קסם לי ולא הבנתי אותו, פשוט רציתי לרקוד" (צילום: שי כהן ארבל)

איך ההורים שלך הגיבו?
"כשחזרתי מהיער סיפרתי ישר לאמא שלי שאני עוזב את הדת, אבל להפתעתי היא לא שמחה – היא יותר הייתה בהלם ולא ממש ידעה איך להגיב. אחרי כמה ימים סיפרתי גם לאבא. הוא בעיקר שתק. זה היה כל כך קשה עבורו שלא היה לו הרבה מה להגיד".

הוא ניסה לשכנע אותך להישאר דתי?
"לא, ודווקא הייתי מעדיף שהוא ינסה. אחי ניסה לשכנע אותי, אמר לי 'יש ספר שעונים בו על שאלות בדת, לא צריך לעזוב', וזה היה נחמד כי הרגשתי שהוא דואג לי".

ואיך הקשר עם אבא שלך כיום?
"זה היה משבר ששנים אחר כך אנחנו עדיין עובדים על לרפא אותו. הוא החליט לא לשבת עליי שבעה ולשמור איתי על קשר, אבל מבחינתו אכזבתי אותו ברמה הכי גבוהה שיש, והוא כעס מאוד".

גם אתה כעסת עליו?
"בטח. אבל בסופו של דבר, אחרי ההחלטה הזאת יש חיים ארוכים, וצריך למצוא דרך לחיות ביחד למרות הכל. לשמונת האחים הקטנים שלי לא סיפרתי בכלל שיצאתי בשאלה, אבל באיזשהו שלב הם גדלו והתחילו להבין, וזה היה השלב שבו הבנתי שאפשר לחיות ככה. עד שהם הבינו מה קורה נאלצתי לחיות בשקר, הייתי צריך לחשוב איך אני מתלבש כשאני מגיע לשם: לשים כיפה, שהמכנסיים לא יהיו קצרים מדי, דברים כאלה".

יענקל'ה ובת הזוג מאיה שהם. בתור דתל"ש לקח לי הרבה זמן להבין נשים (צילום ביתי)

יענקל'ה ובת הזוג מאיה שהם. בתור דתל"ש לקח לי הרבה זמן להבין נשים (צילום ביתי)

חשבתי שכל החילונים מבינים בנות, ורק אני לא

את הרגע שבו להפוך לרקדן מקצועי יענקל'ה מתאר כ"התחלה של מה שעשה אותי אדם מאושר". אלא שהריקוד הוא לא האחראי היחיד לאושר בחיים שלו: הוא יוצא כבר חמש שנים עם מאיה שהם, אמנית ויוצרת. הם הכירו כשהיה בן 19 ורקד במשרה מלאה, לאחר שהיא ביקשה שישתתף במיצג שיצרה.

"עשינו חזרה וחצי, אבל היצירה פחות קרתה. במקום זה הפכנו לזוג. זאת הייתה תקופה קסומה, האהבה ממש קפצה עליי מעבר לפינה. היה משהו נורא יצירתי במפגש שלנו: טיפסנו על גגות, היא צבעה אותי וצילמה אותי, הייתה המון אינטימיות בכל הסיטואציה. עד אז לא הצטלמתי, ואחרי הסט הזה פתאום מעצבים פנו אלי לפרויקטים. תוך חודש עברתי לגור איתה בתל אביב. זה הרגיש נכון".

היא החברה הראשונה שלך?
"היו לי ניסיונות כשהייתי נער, אבל הם לא הרגישו לי משמעותיים. בתור דתל"ש לקח לי הרבה זמן להבין נשים, אפילו לעשות את הקטע של 'היי מה נשמע חיבוק נשיקה' כשפוגשים מישהי, ככה בקלילות. הייתי מנותק רגשית, חשבתי שכל החילונים יודעים מה לעשות עם בנות ורק אני לא. בדיעבד אני יודע שכל מתבגר מרגיש ככה".

לא חלמתי שאני אבחר בעדן כי לא חשבתי שיהיה לי האומץ (צילום: שי כהן ארבל)

לא חלמתי שאני אבחר בעדן כי לא חשבתי שיהיה לי האומץ (צילום: שי כהן ארבל)

יש משהו בעולם הדתי שאתה מתגעגע אליו?
"הריקוד במעגל שיש אצל החסידים. זה ריקוד שבו אף אחד לא צריך להתבלט אלא אם הוא רוצה, ואף אחד לא מחפש את עצמו. במסיבות יש משהו של לחפש את עצמך כל הזמן, וזה מאוד בודד. לעומת זאת, הריקוד החסידי הוא קהילתי ואותנטי – זה מה שהם, הם לא מנסים להרשים או לעשות כאילו. זו הדרך שלהם לעבוד את הקדוש ברוך הוא".

פילצר אולי מתגעגע לריקודים מימי ילדותו, אבל החליט לצאת מהקומפורט זון. מבין שלושת מנהלי הלהקות שבחרו בו ב"רק רוצים לרקוד" – עידן שרעבי, אנה ארונוב ועדן שבתאי – הוא הלך על שבתאי. "מסקרן אותי העולם המסחרי הזה של הפופ, ההיפ הופ, יש בזה כוח", מספר יענקל'ה, "לא חלמתי שאני אבחר בעדן כי לא חשבתי שיהיה לי האומץ, היא הכי רחוקה ממה שאני. מאוד התלבטתי, ואז הלכתי עם הלב. אחרי הכל, באתי לתוכנית כדי לחשוף את עצמי למשהו אחר, בדרך להגשים את החלום שלי".

אתה מדבר על חלום וחשיפה, אבל מי כמוך יודע שצריך גם כסף.
"הבנתי שהדרך להוציא את עצמי מהבוץ הכלכלי היא לרקוד במקומות הכי טובים, הרבה כסף מגיע לשם. כבר עכשיו יש לי מספיק כדי לקנות גלידה טובה כשבא לי, וזה לא מובן מאליו".

"רק רוצים לרקוד", ימי שני ושלישי ב-21:00, ערוץ 2.

מחכים לראות אותו בהמשך העונה  (צילום: שי כהן ארבל)

מחכים לראות אותו בהמשך העונה (צילום: שי כהן ארבל)

 צילום: שי כהן ארבל | איפור ושיער: אנה שוחט לסולו

  • סיפור ידוע מראש. משפחה של הפרעת קשב. חזרה בתשובה חזרה בשאלה בעיות כלכליות גירושין.חוסר יציבות..לא קשור בכלל לדת

    מאת: לילי |‏ 21 ביוני 2019 | 11:44
  • נראה הזוי שהוא מחב"ד, כנראה בגלל שההורים חוזרים בתשובה הם היו קיצוניים לצד הלא טוב. אבל בתור אחד שחי איתם הם דוגלים בפתיחות ו'כיבוש' כל תחומי החיים לצד היהודי.
    כנראה שההורים לא עשו מספיק עבודה

    מאת: יוסף |‏ 22 ביולי 2017 | 22:55
  • לכל אלו שלא מבינים את הסתירה בין להיות דתי לרקדן, אז זאת לא הסתירה, 99.99% שהוא הומו וזאת הסתירה.

    מאת: רון |‏ 22 ביולי 2017 | 19:11
  • טוב עשית.

    אין אלוהים. אנשים נורמליים מתבגרים ומבינים את זה.

    מאת: ליאור |‏ 22 ביולי 2017 | 15:20
  • זה מבקר המחול חזי לסקלי שאמר עליו שהוא "קרח נורבגי". לסקלי בטח באמת ניסה להתחיל איתו. לסקלי היה בוס מהגיהינום, איש נוראי ואכזרי כלפי כל מי שהוא זיהה כחלש ממנו. משורר טוב אומנם אבל חבר מצוין של אוחובסקי הרחום והחנון

    מאת: זותי שיודעת |‏ 21 ביולי 2017 | 19:31
  • אי אפשר לעזוב את אלוקים. טמטום כפשוטו.

    מאת: מנחם |‏ 21 ביולי 2017 | 17:01
  • כל הכבוד! רוקד מאוד יפה ומיוחד.

    מאת: ליאור |‏ 21 ביולי 2017 | 15:18
  • שיעשה בדיקת דנא ויגלה שאבא שלו הוא גוי מוחלט גם האמא לא משהו יש לה גנים של שונאי ישראל אייך הוא מתחבא בשם יענקלה זה כמו חזיר שבכח נאומר שהוא כבשה

    מאת: במבה |‏ 21 ביולי 2017 | 14:43
  • האמא והבן נראים לוזרים וכאילו האבא הוא רע והיהדות שבגללה הוא לא יכול לרקוד

    מאת: במבה |‏ 21 ביולי 2017 | 14:35
  • נראה מקסים, סיפור עצוב שגורם לחשוב כמה מנותקים החרדים ממה שקורה סעוחם. מאחלת לו אושר תמידי ושלמות

    מאת: קרן |‏ 21 ביולי 2017 | 12:25
  • אני לא מבינה איך הפנים האלה מתאימות לדוגמנות ??

    מאת: בלה |‏ 21 ביולי 2017 | 11:20
  • זה הכל עניין של חינוך, גם הבית היה מפורק לכן הוא עזב, הוא נראה בנאדם ממש עצוב ומסכן, העיניים הם המראה לנפש, והעיניים שלו אומרות הכל

    מאת: שאול |‏ 21 ביולי 2017 | 11:14
  • חבל שוויתרו עליך. היום יש להקות ריקוד לדתיים . תנסה אותם!! אל תוותר על עולם כל כך עשיר, אל תוותר על היהדות והנשמה שלך, בשביל הריקנות של עולם שאין בו השם..

    מאת: תמי |‏ 21 ביולי 2017 | 10:54
  • אי אפשר לעזוב את אלוהים, אתה חלק ממנו.

    מאת: מעיין |‏ 21 ביולי 2017 | 10:51
  • אי אפשר לעזוב את בורא עולם הוא עמנו לאורך כל הדרך.מקווה שבורא עולם יאיר דרכו לחזור אל השורשים האמיתיים

    מאת: שוקי |‏ 21 ביולי 2017 | 09:20
  • גירושים, בן לחוזרת בשאלה, למד בחינוך לא חרדי, נהיה דתל"ש כבר בגיל 13. הדלתשיות שלו היא כמו מסלול ידוע מראש, לא איזו הפתעה אדירה

    מאת: זכרוני |‏ 21 ביולי 2017 | 08:18
  • לעולם אל תביט לאחור, מה שהיה היה, רק כך תחיה טוב יותר, בלי מריבות עם בורא עולם.

    מאת: צדיק |‏ 21 ביולי 2017 | 07:07
  • לדתיה החופרת – שכל אחד יבחר את דרכו ולא יטיף לאחרים!
    יענקלה – אתה נשמע בחור מדהים, נבון ורגיש. לך בדרכך ללא חת!

    מאת: אני |‏ 21 ביולי 2017 | 06:20
  • הסיבה היחדה שהוא עזב את הדת היא בגלל נטיוציו המיניות אין שום קשר בין האהבה שלו לריקוד לבין העיזה שלו שלא י"""" תמוח שיהיה אמיתי עם עצמו !!!!!

    מאת: yossi choen |‏ 21 ביולי 2017 | 00:08
  • הפסיקו להכפיש את אלוקים בעלילות שקר, הוא טוב.

    מאת: טוויל |‏ 20 ביולי 2017 | 23:57
  • יאנקלה יחביבי הלכת בעקבות אלוהים, האמונה שלך הייתה במבחן ועמדת בה, הרגש הוא הסימן האנרגטי הגדול מכולם. שאפו ותדע שאתה מהווה השראה! עלה והצלח!

    מאת: יבגני |‏ 20 ביולי 2017 | 22:43
  • חמוד

    מאת: אחת |‏ 20 ביולי 2017 | 20:58
  • מסכן רק שלא יעשו ממנו הומו בתל אביב
    במהרה יגלה שעזב את עולם האמת לטובת עולם השקר.

    מאת: עמי |‏ 20 ביולי 2017 | 20:18
  • החילוניות ריקה מתוכן חבל עליך! אתה יכול להיות רקדן דתי!

    מאת: סימה |‏ 20 ביולי 2017 | 20:13
  • מבית זה מבולבל יוצא ינקלה לו לו לו לו ינקלה לה לו. נראה מסכן עניים כבויות.

    מאת: אהובה |‏ 20 ביולי 2017 | 19:09
  • אתה יכול להיות רקדן או דוגמן הכי מקצועי ודתי לא הצלחתי להבין את הסתירה…. חבל… נראה שקיבלתי חינוך דתי לא משהו אם ויתרת בגלל ריקוד על משמעות אמתית … אגב אפשר גם לראות את אלאדין וכו וגם זה לא סותר … אני מאד דתייה ומגיל קטן ראיתי כמעט את כל סרטי דיסני ואת חלקם אני יודעת בעל פה עד עכשיו.. עד היום אני צופה במה שיוצא ונראה מעניין ומכירה ושומעת לועזי יותר מעברי ולא רק אנגלית(נראה לי שדיברת כל השיר של ג'ס מקרטני אבל לא אמרת מספיק מילים כדי שאזהה) אבל מה הקשר..??? אף אחד לא מנע ממני שאלות כשהיו והיו … ברוב המקרים קריירה לא סותרת אני גם לומדת פיתוח קול כתחביב וכבר לומדת תואר שני גם אם לא במקום דתי ולא מוותרת על קריירה… זה תירוצים…אבל זה גם בחירה חופשית.. מקווה שתתעשת אבל לצערי לא נראה לי שזה יקרה … אולי אם היו מגבילים אותי לשאול שאלות או להביע דעות קונטרוברסליות כמו שלא לכל אשה מתאים לגדל משפחה וילדים או הרצון שלי לשאוף לקריירה בפוליטיקה אז הייתי גם מקשרת לדת ומאשימים אותה במקום את ההורים שלי … אני מניחה שלהיות דתי זה קשה לפעמים …. אבל היי גם אימונים בריקוד יכולים להיות לא קלים במיוחד..

    מאחלת לך החלטות נכונות בקרוב

    מאת: רקדן דתי |‏ 20 ביולי 2017 | 19:08

השאירו תגובה