על בריקדות: סטייל של מחאות

•  
•  
•  

החולמים. וודסטוק 1969 | צילום: גטי אימג'ס

צעירים יפים עם חלומות גדולים על שינוי העולם, חוש צדק מפותח וברק של תקווה בעיניים, ממלאים כיכרות כבר מאז המאה ה-18. ולמרות מה שאולי עלול להיראות כדבר והיפוכו, אופנה ומחאה דווקא מקיימות ביניהן מסורת ארוכה ומורכבת של שיתוף ופעולה והפריה הדדית.

•  
•  
•  

המהפכה הגיעה, האם גם הסטייל יבוא בעקבותיה? מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב | צילום: גטי אימג'ס

שורשיו של קשר זה נטועים בימי המהפכה הצרפתית של 1789. הסנקילוטים, קבוצת מהפכנים צרפתיים רדיקליים במיוחד בני המעמדות הנמוכים, היו אוונגרדים גם בכל הנוגע לתחום האופנתי. כחלק מהמרד של הבורגנות נגד כוחות האריסטוקרטיה והפיאודליזם, הסנקילוטים סירבו ללבוש "קולוט" – מעין טייץ או גטקעס שהגיע עד הברך והיה המכנס הנפוץ בקרב המעמד הבורגני-גבוה והאריסטוקרטיה. מכאן גם משמעות שמם – Sans-culottes חסרי ה"קולוט". אז מהם הם כן לבשו? מכנסיים, שנחשבו באותם ימים כבגד עבודה נחות ולא ראוי. בכך אפשר לומר שחלק משמעותי ממורשת המהפכה, לצד נישול האריסטוקרטיה וכינונה של הרפובליקה, הם המכנסיים, או בגדול, הקז'ואל.

•  
•  
•  

מהפכה אורבנית. דנה ספקטור (בעקבים) ובתה מאיה במחאת האוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב | צילום: גטי אימג'ס

| אדומים |

גם במהפכה הבולשביקית של 1917 המפלגה הקומוניסטית פעלה ליצור סגנון לבוש מהפכני בתקווה שישקף את האידיאולוגיה המרקסיסטית. התוצאות היו ניסיונות אוונגרדיים מרהיבים, שמהדהדים גם עשרות שנים לאחר מכן ביצירותיו המוקדמות של המעצב גארת' פיו. אבל אולי הדבר הבולט ביותר בכל הנוגע לסגנון ולמהפכות הוא הצבע האדום. גם במרד הסטודנטים הצרפתי של שנת 1968, במהלכו שותקה פריז, האדום שלט ברחובות – מצבע שערו הג'ינג'י של מנהיג המרד "דני האדום", ועד לרעיונות שהגיעו היישר ממהפכת התרבות המאואיסטית כפי שניתן לראות בסרטו (המופתי) של ז'אן לוק גודאר משנת 1967, "הסינית" ("La Chinoise").

•  
•  
•  

רק לא להיות כמו ההורים. חוזרים בטרמפים מוודסטוק, 1969 | צילום: גטי אימג'ס

| טי שירט במקום חליפה |

במקביל, בארצות הברית אופיינה תנועת הנגד של שנות השישים ברצח-אב אופנתי. הצעירים של וודסטוק מרדו בדור הקודם, על חליפותיו האפרוריות וחזותו המעונבת, ובשילוב עם מתירנות מינית גוברת, אלו היו הגורמים שהביאו להתקצרותה של החצאית ואימוץ הטי שירט כלבוש יומיומי. הטי שירט הפשוטה, לבוש פרולטרי אופייני בזמנים ההם, הפכה נפוצה יותר ויותר תוך שנוספו לה כתובות פוליטיות או דימויים פסיכדליים.

•  
•  
•  

המהפכן הכי מפורסם לא רק בהסטוריה, אלא גם באופנה. צ'ה גווארה | צילום: גטי אימג'ס

אבל הדימוי המזוהה ביותר עם מהפכות מאז סוף שנות ה-60 ועד היום, הוא דיוקנו של המהפכן המרקסיסטי ארנסטו צ'ה גווארה, המבוסס על צילום מפורסם בשם Guerrillero Heroico של הצלם אלברטו קורדה. הצילום הופץ ראשית באיטליה באמצעות מוציא לאור שחזר מביקור בקובה ורצה למחות נגד הוצאתו להורג של צ'ה. עם פרסום יומנו האישי של גווארה ממסעותיו בדרום אמריקה שנה לאחר מותו, קיבלה התמונה תפוצה בינלאומית על כריכת הספר המצליח. הדימוי התפשט לצרפת, הולנד, גרמניה בריטניה וארצות הברית והפך לדגלן של מחאות ברחבי העולם. אך עם השנים ובעקבות האינפלציה האדירה בשימוש בדימוי – ראשית במחאות, כפוסטר, טישירט או גרפיטי, ולבסוף בחנויות ברחבי העולם כתיק, סיכה או גלויה – נדמה שערכו המוסף נשחק והמהפכן המרקסיסטי הפך בעל כורכו לחלק מהעולם נגדו לחם.

•  
•  
•  

על השטיח האדום. קרלוס סנטנה מגיע לפרימיירה בחולצה עם הדפס של צ'ה גווארה | צילום: גטי אימג'ס

•  
•  
•  

המנהיגים האדומים הופכים בסוף למוצר צריכה. חולצות צ'ה גווארה ומאו בהפגנה בסין | צילום: גטי אימג'ס

| ממסחרים את המרד |

איזו אופנה מייצגת את המחאה כיום? מי שינסה לחפש בגוגל את הערך "אופנת תחריר", יגיע במהרה לאתר שמנסה להרוויח קצת מהרוח המהפכנית הנושבת באזורנו: סיכות, תיקים וכובעים עם דגלי מצרים וכתובות תמיכה מוצעים למכירה. אם מחאות כיום נידונות להפוך לסחורה עוד לפני שסיימו להתרחש מה זה בדיוק אומר על טיבן והשפעתן?

•  
•  
•  

מוכרים חולצות עם ססמאות מהפכה במצרים | צילום: גטי אימג'ס

מצד שני – כתובות, בין אם הן מודפסות על חולצה או על פוסטר, תמיד היו ותמיד יהיו אמצעי פוליטי ומחאתי, דרך לנסוך בנו השראה. זהו אחד מאותם כלים מעטים רבי כוח המאפשרים לנו לכתוב מיתוסים בעוד ההיסטוריה מתרחשת.