שבוע האופנה בפריז: כל מה שקרה מחוץ לתצוגות

בשנים האחרונות אני טסה לפחות פעמיים בשנה כדי לסקר את שבוע הרדי-טו-וור בפריז. אמנם כבר הפסקתי לספור לכמה שבועות אופנה יצא לי להגיע, אבל יש דברים שלא משתנים. התצוגות של שאנל שתמיד נערכות בגראנד פלאה, הדוגמניות שרצות על עקבים מתצוגה לתצוגה, כשתמיד תהיה זו שמגיעה ברגע האחרון וזוכה להתנפלות מצד המאפרים ומעצבי השיער, וכמובן, הפאשניסטות והפאשניסטים שכל מטרתם היא להילכד בעדשות צלמי אופנת הרחוב.

אמנם בעבר הלא רחוק מסלולי התצוגות היו אלו שהיוו את עיקר תשומת לב התעשייה, אבל היום כבר מובן לכולם כי השואו שמתרחש מבעד למבני התצוגה הוא נחשב לא פחות. כמובן שהצלמים עטים על מי שנראה מעניין מספיק או מפורסם. בסופו של דבר, כולם משחקים את המשחק. המפורסמים (יהיו אלו שחקנים, מוזיקאים או בלוגרים) נעמדים ודופקים פוזות בתוך מעגל הצלמים שסובב אותם. מי שמתחמק ולא מספק את הסחורה זוכה לקריאות בוז או אנחות אכזבה.

בין קהל המתלבשים אפשר לשים לב לכמה אסכולות קבועות. הבולטת מכולן היא כמובן זו המוגזמת והאקסטרווגנטית, עם אנשים מוחצנים המשלבים צבע, נפח ואיפור באופן כמעט בלתי אפשרי, נראים כאילו ברחו מאפטר פורים באומן, או נחתו הרגע מהרג'וקו ביפן.

מנגד, יש את המינימליסטיות האלגנטיות, כשלרוב מדובר במפורסמות מאופקות או נשות אולגירכים שעוטים על עצמן בגדים יוקרתיים בקווים נקיים. בין אותם שני קצוות יש את אלו שלובשים לרוב שכבות היוצרות מראה שמושך תשומת לב, אך לא מוגזם וגם לא נקי מדי.

כך נראתה פריז השבוע. חילופי עונות, סטיילים שונים ומגוונים. הכל קורה בעיר האורות.