צבעונית ונועזת: תצוגת הגמר של בוגרי שנקר
שנה אחרי שעפו טילים מעל תצוגת הגמר של שנקר, נדמה כי השנה בוגרי מחלקת האופנה החליט להציג עבודות גמר נועזות יותר מתמיד. עם הרבה בגדי גברים ושימוש ניכר בבדי צלילה, מצאנו מי הם המעצבים הבאים של ישראל
ניכר היה שתצוגת האופנה השנתית של בוגרי שנקר סבלה השנה מתופעות של פוסט טראומה. "בשנה שעברה נפלו עלינו כאן טילים" היה משפט שחזר בנאומיהן של נשיאת המכללה, הפרופסור יולי תמיר וראש המחלקה לאה פרץ וכן בפטפוטי הקהל, והזכיר את ימי מבצע צוק איתן. "זו לא מדינה שקל לעשות בה אופנה", אמרה תמיר, וצדקה. אלא שתצוגת הגמר של בוגרי המחלקה הוכיחה כי האתגר הזה לא נמצא בעוכריהם של המעצבים, אלא להפך.
כשהסטודנטים נדרשים למצוא השראה במציאות היומיומית שלהם, התוצאה היא שלל נקודות מבט מגוונות על שאלות עמוקות של זהות שמתבטאות בקולקציות מתוחכמות ומורכבות. לא פלא שמדובר ב"מחלקה קטנה שהפכה מהטובות בעולם, כי כשאנשים רואים את הדברים שאנחנו עושים פה הם תמיד אומרים 'כזה עוד לא ראיתי'", כפי שהתגאתה תמיר. אם מסתכלים במבט רחב על כלל היצירות, ניתן לראות בבירור כמה נקודות השקה ביניהן, שאמנם נתנו תחושה כי הדברים חוזרים על עצמם מדי פעם, אבל גם יצרו מעין אחידות סגנונית ורעיונית שאיגדה את 35 הקולקציות תחת מטריה צבעונית אחת.
היו קולקציות נועזות יותר, היו מסחריות יותר, והיו כמה מרהיבות במיוחד שחילצו מהקהל תשואות נרגשות. מבחינת מגמות בולטות, ראוי לציין קודם כל את המקום המכובד שקיבלו השנה בגדי הגברים. קיבלנו כמה פרספקטיבות באמת מרתקות על הגבר הישראלי.
עוד זווית משמעותית היא של השפעות שבטיות אפריקאיות, בפרשנות מסורתית ומודרנית, וכמובן ז'אנר הספורט שיק – נדמה שהסטילטו מעולם לא היו במיעוט כזה מול הסניקרס. צלליות קופסה עתידניות בלטו גם הן, לצד שימוש בחומרים "קרים" ולא קונבנציונאלים כמו פי. וי.סי, פלסטיק, ניילון וסקובה.
ראשונה עלתה הקולקציה המשמחת של רומי פיילו, שהציגה סטריט סטייל יהודי למהדרין. את הערב פתח דוגמן שעל רעמת תלתליו הונחה כיפה גדולה, והוא לבוש מערכת מרשימה של ספק חלוק, ספק קימונו, ספק טלית. אחריו השלימו את הקולקציה עוד גברים הלבושים במה שהזכיר בגדי כוהנים מודרניים, והמסורת היהודית מעולם לא נראתה כיפית יותר. בקרוב במאה שערים?
דפנה קירשנר כבר לקחה את הדיון הגברי למחוזות אחרים. "Why Not?" היה הכיתוב שנמרח לכל אורך מה שהזכיר כותנת סאטן ורודה בסטייל גנגסטרי מובהק וקידש את הטשטוש המגדרי המאפיין את ימינו. לא מפתיע לקרוא שאחד ממקורות ההשראה שלה היה האדון קניה ווסט. למה לא באמת?
ערן צמח הציג גם הוא קולקציית גברים, במה שהיה (לדעתה של כותבת שורות אלה) אחד הרגעים המרגשים של הערב. לצלילי "Song To The Siren" המצמרר של טים באקלי, צעדו על המסלול דוגמנים שביטאו משל עמוק על מודל "החייל הגיבור". במגפיים ומעילים צבאיים (אך בצבעי ורוד וסגול), ובתחתונים בלבד, הם פרטו על נימי ההוויה הצבאית הישראלית, ונראו כילדים אבודים במדים.
בגזרת הנשים הצטיינו גילי צדר, עם קולקציה שהיא אנחנו – דור ה-Y שמגיע קומפלט עם הפייס, האינסטוש והסלפי. ההתעסקות היצירתית בנושא אמנם נפוצה מאד בזמן האחרון, אבל הפרשנות של צדר הייתה הומוריסטית, חכמה ומענגת. את מעיל הפרצופים ושמלת הדאק פייס לארוננו ומיד בבקשה, תודה.
רונה נחמד הצעידה על המסלול אנסמבלים מרהיבים ומעילים מושלמים בעלי פוטנציאל מסחרי מצוין, וגם קולקציית הלונה פארק של מיתר בלאו כללה הדפסים יפהפיים שיכולים להיחטף מהקולבים.
ציפורה בייזר שלחה אל המסלול ביקורת נוקבת ואינטליגנטית על תעשיית החתונות, באמצעות שימוש באלמנטים כמו טבעת יהלום עצומה וכבדה, כרית סיכות ומסרקיה שביצבצו מתוך השמלות הלבנות הנפוחות וללא ספק תפסו את עיניהן של הקהל.
בפרס על שם פיני לייטרסדורף זכתה ובצדק המעצבת דנה כהן, שיצרה קולקציה מפירוק והרכבה מחדש של סריגים ישנים לכדי מערכות לבוש מהממות, חדשניות ולגמרי לבישות, שילבה טקסטורות ביד מקצועית וחכמה וגרמה לנו לקוות שכבר בחורף הקרוב נוכל לעשות לה כבוד וללבוש את יצירותיה.
את התצוגה סגר שי טקו, שככל הנראה עבר את חוויית הטיול הגדול בהודו, וחזר עם השראות שהוציאו קריאות התפעלות מהקהל הנפעם. דמויותיהם של האלים ההודים עיטרו מערכות לבוש צבעוניות, צעירות ועליזות. הקולקציה העשירה (גם מבחינת כמות הדגמים) של טקו הציגה כשרון בלתי מעורער ויצירתיות מאירת עיניים, והצליחה להיות מגניבה בטירוף וגם בעלת אמירה מרתקת על מיזוג אתני.
השאירו תגובה