ניסיתי להשתיק את הכישרון. היה אחד שזה התפקיד שלו במשפחה
בשביל נועה יצפאן, אלי יצפאן הוא לא אחד מהבדרנים המוכרים בישראל – אלא אבא שבא לאסוף מכל מקום באמצע הלילה ותומך בעסק הצעיר שהקימה. אבל לא מפתיע לשמוע שבארוחות שישי הם מריצים צחוקים בג'יבריש, וגם לא מפתיע לגלות שלמרות שהיא ממש פחדה ללכת בדרכו, בסופו של דבר גילתה השחקנית הצעירה שזה חזק ממנה. "אני בן אדם מבדר, אני לא יכולה לברוח מזה"
טוטאל-לוק: וינטג', אוסף פרטי (צילום: טל חמדי)
נועה יצפאן החליטה שהיא מפסיקה לברוח מהייעוד שלה. זה אולי נשמע דרמטי, אבל הייעוד הוא דווקא קומי. מה לעשות, כשאת הבת של אלי יצפאן, קשה להישאר רציניים הרבה זמן. כמו אבא שלה, גם יצפאן הצעירה מצחיקה בקלות; אבל דווקא העובדה שהיא הבת של אחד מהבדרנים המוכרים בישראל היא זו שעיכבה אותה. "זה תמיד היה קיים בי, אבל היה לי מאוד קשה לקבל את זה שאולי גם אני ככה, כמו אבא שלי".
מה זה "ככה"?
"מבדרת. אני בן אדם מבדר, קיבלתי הרבה מהכישרון של אבא שלי. זה תמיד היה אצלי במאחורה, וניסיתי להשתיק את זה. עד עכשיו היה בן אדם אחד שזה היה התפקיד שלו במשפחה. הרגשתי שזה שלו".
ועכשיו?
"לפני שנה בערך החלטתי שאני מנסה לגשת לאודישנים במקום רק להצחיק את החברות שלי. אני שמחה שזה נפתח לי. זה משחרר לא לפחד, לא להתבייש במה שאת באמת רוצה. להגיד לעצמי, 'כן, זה בסדר שאני רוצה להיות שחקנית. למרות שאבא שלי הוא אחד מהקומיקאים הגדולים בארץ, גם אני רוצה'. עד עכשיו הרגשתי שזה לא בסדר".
כי יגידו שאת שם בזכותו?
"לא, כי אני אף פעם לא אוכל להיות טובה כמוהו. אבא שלי הוא אישיות כל כך גדולה, יש לו נעליים כל כך גדולות למלא. פחדתי להתקרב לעולם הזה, חשבתי שאני לא יכולה להצליח בו. לא הבנתי שזה משהו בתוכי שאני לא יכולה לברוח ממנו".
טוטאל-לוק: וינטג', אוסף פרטי (צילום: טל חמדי)
כיף להצחיק אנשים
וכך מצאה את עצמה יצפאן (24) מצטלמת לצד אביה ל"גבעה 338" – פרויקט הכולל סרט קולנוע וסדרת טלוויזיה בהשראת סרט הפולחן "גבעת חלפון אינה עונה" מ-1976, שבגרסתו הטלוויזיונית ישודר בקשת 12. יצפאן הבת תגלם את הרל"שית של מפקדת הבסיס, יעל פוליאקוב (שאביה, פולי, כיכב בסרט המקורי כסרג'יו קונסטנצה), ויצפאן האב יגלם דמות שנכתבה בהשראת ויקטור חסון, שאותו שיחק במקור שייקה לוי.
כשאת מגיעה לאודישן, המלהק יודע מה הייחוס המשפחתי שלך?
"אי אפשר לברוח משם המשפחה, ואני גם לא צריכה לברוח, זו מי שאני".
נעזרת פעם באבא?
"אני לא אוהבת לערב אותו והוא גם לא היה רוצה להתערב, כדי שאני אצליח לבד. יש בינינו מין הבנה כזאת, 'נועה, זה שלך, את טובה ואת תצליחי'".
קיבלת תפקיד ראשון אחרי הרבה אודישנים שלא צלחו.
"נכון, אבל זה בסדר גמור. יכול להיות שלא הרגשתי מספיק מוכנה, וזה מה ששידרתי. רק לאחרונה הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, וכנראה גם שידרתי את זה, ולכן קיבלתי את זה".
טוטאל-לוק: וינטג', אוסף פרטי (צילום: טל חמדי)
היה מלחיץ להיות בפעם הראשונה בסט צילומים עם שחקנים מנוסים?
"בלילה שלפני זה לא נרדמתי מהתרגשות, אבל כשהגעתי הכל היה בסדר. זו הייתה חוויה מטורפת".
זה עשה לך חשק לעוד?
"כן. הבנתי שזה כיף להצחיק אנשים. הרגשתי מהר מאוד בנוח".
הקל עלייך שאבא שלך איתך שם?
"היו לנו רק שתי סצנות משותפות, וגם בהן אנחנו לא מדברים אחד עם השני. הרגשתי שזה מאוד טבעי להיות איתו על סט הצילומים. אנחנו החברים הכי טובים, אני המיני-מי שלו".
עבר לך בראש שאולי הסיבה שהתקבלת לסרט הזה היא שגם הוא משחק שם? שזה גימיק?
"ברור, אבל זה העולם שלנו. אני צריכה להגיד תודה על מה שקיבלתי. ילדים שההורים שלהם רופאים משיגים מהר יותר תור לרופא, ילדים שלהורים שלהם יש חוות סוסים גדלים עם סוס. שם המשפחה שלי פותח לי דלתות, אבל אני זאת שצריכה להיכנס בהן ולהוכיח את עצמי. אם אני אהיה שחקנית גרועה, לא מצחיקה ולא מבדרת, לא ייקחו אותי שוב. זה לא משנה מה השם שלי".
עכשיו את כבר חולמת בקול רם להיות חלק מתעשיית הבידור בארץ?
"אני לא אגיד שאני חולמת, אבל אני עובדת על זה. אני רוצה לעשות עוד המון דברים, וזה אחד מהתחומים שבהם אני רואה את עצמי".
טוטאל-לוק: וינטג', אוסף פרטי (צילום: טל חמדי)
אבא שלך עודד אותך להיכנס לעולם הזה?
"הוא תמיד מחזק אותי. ברור שכמו כל הורה גם הוא היה רוצה שאני אהיה רופאה, עורכת דין, אדריכלית, משהו יציב. מי כמוהו יודע כמה עולם הבידור לא יציב, אבל הוא גם יודע ששם אני אמורה להיות".
ואמא שלך? היא בעד?
"היא מאמינה בי, אבל היא הססנית, כמו כל אמא. 'אולי תלכי לעשות תואר?'. הם רוצים להגן עליי".
למרות שהחוויה שלהם היא חוויה של הצלחה.
"נכון, אבל אבא שלי הוא באמת אחד בדור. הוא איש מטורף, אני באמת מעריצה אותו, הוא האיידול שלי בעולם. אבל הזמנים שלו היו אחרים. היה ערוץ אחד, כולם הכירו אותו. היום אין את זה ברמה הזו".
בתור ילדה את זוכרת עליות וירידות מקצועיות של אבא שלך לאורך השנים?
"מבחינתי אבא שלי תמיד היה מוצלח, לא משנה מה הוא עשה. זה יישמע מגוחך, אבל את רוב הדברים שהוא עשה לא ראיתי. אני חוויתי אותו רק בתור אבא שלי, לא בתור קומיקאי. חוויתי את הרגעים איתו, את הצחוקים, את החיבוקים, את השיחות. אבא שלי גם אדם צנוע מאוד, הוא בחיים לא הושיב את כולנו מול הטלוויזיה כי הוא הופיע".
יש לך רעיון לעשות איתו משהו יחד? אולי מופע בידור משותף?
"אני עוד בהתחלה, מנסה להכיר את התעשייה, רגע לראות איפה אני בלי אבא שלי. אבל יכול להיות שמתישהו, לא יודעת. לא בטוח שתהיה לו סבלנות אליי. הוא איש עסוק, הוא מבוגר. אני לא יכולה להגיד לו, 'בוא תרוץ איתי על הבמות'".
טוטאל-לוק: וינטג', אוסף פרטי (צילום: טל חמדי)
לצחוק על הכל ולשמור על הפה שלך
ארוחת שישי אצל היצפאנים, כמו שאפשר לתאר, היא חגיגה אחת גדולה. "זה טירוף, יש כל הזמן צחוקים. אבא שלי ואני מדברים בשפות זרות בג'יבריש. אנחנו דומים מאוד בקטע הזה".
גם את חקיינית?
"כן. הוא במבטאי המזרח ואני במבטאי המערב".
אחיה הגדול של יצפאן הוא טייס אזרחי וחי בברלין, ואחותה הצעירה חיילת. היא עצמה גרה עם ההורים בביתם ברמת השרון. אמה, גלית, היא מדריכת הורים, מרצה ומטפלת קוגניטיבית-התנהגותית. "הבית שלנו תמיד היה שמח ומכיל מאוד. לא היו נזיפות. יש לי הפרעת קשב וריכוז, אבל אף פעם לא אמרו לי, 'את לא מתרכזת כי את ילדה רעה', אלא, 'יש לך קושי וזה בסדר, נמצא דרכים להתמודד'".
אפרופו הפרעת קשב וריכוז, אז אבא שלך.
"הוא? כן. יש לך חלון הזדמנויות קצר מאוד לתפוס אותו למשהו רציני, 'אבא, אני צריכה ככה וככה'. אבל הוא אבא מדהים. כשהיינו קטנים הוא לא היה הרבה בבית, הוא היה כל היום בעבודה. הוא חיית עבודה. בשנים האחרונות הוא בבית יותר, ככה גם התחילו הצחוקים והקרבה בינינו. אני מתה עליו".
טוטאל-לוק: וינטג', אוסף פרטי (צילום: טל חמדי)
איזה אבא הוא?
"תמיד מפנק ואוהב ונדיב, תמיד רצה לתת לנו ולאנשים סביבו הכל. דואג מאוד. אם בלילה הייתי צריכה שמישהו ייקח אותי מאיפשהו, הוא היה קם באמצע הלילה. עד היום, אם לא כולנו חזרנו הביתה, הוא יישאר ער עד ארבע בבוקר ויחכה. הוא גם רגיש מאוד, לא רואים עליו, כי הוא כל היום מצחיק. קיבלתי ממנו את הרגישות הזאת אבל גם את היכולת לצחוק כל הזמן, להקליל, להשתמש בהומור עם אחרים וגם בהומור עצמי".
גלית יצפאן, אמא של נועה, היא אושיה פעילה ברשתות החברתיות ועובדת איתן הרבה. הבת פחות מתחברת, בינתיים. "אני לא כזו שמוציאה מצלמה בתוך סיטואציות. יש לי איזה 2,000 עוקבים, אני לא אושיית אינסטגרם כמו אמא שלי. כשהיא מצלמת אותי אני זורמת, אבל בעצמי עוד לא נכנסתי לזה. אני מניחה שמתישהו אני אצטרך להתחיל לטפח את זה".
היה קשה לגדול בבית שמסוקר במדורי הרכילות?
"אנחנו כולנו כל כך לא רציניים, אנחנו לוקחים הכל תמיד בצחוק. גם אם יש דרמה, זה לשנייה – ואז שוב נהיה צחוק. אתה לומד לצחוק על הכל ולשמור על הפה שלך, להיות אדם טוב. אם יש לך משהו רע להגיד, תשמור אותו לעצמך. זו דרך חיים שכל אחד צריך ללכת בה: תהיה בן אדם טוב, ואז שום דבר רע לא יקרה".
אבל דברים רעים קורים, לפעמים. לפני שבע שנים עבר אלי יצפאן אירוע מוחי שהבהיל מאוד את המשפחה. "הייתי תלמידה, זה היה מטלטל ומלחיץ. אבא שלי הוא העוגן שלנו, וכשדבר כזה קורה את פתאום מרגישה שהקרקע זזה. ניסינו לשמור על שגרה ועל אופטימיות בבית, כל אחד תרם בדרכו. למדנו הרבה על כוחות, על סבלנות ועל משפחה. זו הייתה תקופה לא פשוטה, אבל היא גם חיזקה אותנו מאוד".
טוטאל-לוק: וינטג', אוסף פרטי (צילום: טל חמדי)
רוב האנשים לא כמוני
לפני כשנה הקימה יצפאן עסק לבגדי וינטג' ויד שנייה שהיא מייבאת. את הבגדים היא מוכרת בחנויות פופ-אפ שהיא שוכרת לתקופה, ובסטודיו שפתחה בבית הוריה. "תמיד אהבתי בגדים ואופנה", היא מספרת על החיבור לעולם הזה, "הייתי הארון הקבוצתי של כל החברות שלי בכל אירוע או מסיבה, 'נועה, תלביש אותנו'. בכתה י"א נחשפתי לעולם היד השנייה, ונורא הגניב אותי שיהיה לי בגד שאין לאף אחד אחר. התחלתי לעשות מכירות חצר של הבגדים שלי וזו הייתה הצלחה, הבנתי שיש צורך ושבנות אוהבות את זה, ופשוט רצתי על זה".
את מתפרנסת מזה היום?
"כן. אני שואפת ליותר ואני גם רוצה לחסוך כדי לצאת מתישהו מהבית של ההורים, אבל כרגע אני מתפרנסת מזה וזו עבודה מספקת מאוד. ההורים שלי נתנו לי בהתחלה השקעה ראשונית ואני מודה להם שהם תמכו בי, אבל היום אני כבר מממנת הכל לבד ומתכננת להרחיב את העסק".
להתחיל לעצב בעצמך?
"אני אוהבת מאוד את הפן היצירתי, אבל אני לא רוצה לעצב משהו חדש, לייצר ולהכניס עוד בד לעולם כשכבר יש מיליוני טונות של בגדים שנזרקים. אני לא לובשת משהו שהוא לא יד שנייה".
בכלל?
"כן, ממש קשה לי עם חדש. אני מרגישה שאיכות הבגדים היום היא לא כמו זו שהייתה פעם, וגם קשה לי עם זה אידיאולוגית".
טוטאל-לוק: וינטג', אוסף פרטי (צילום: טל חמדי)
גם המשפחה שלך בקטע?
"הם לא כמוני. רוב האנשים לא כמוני. אנשים לא חושבים על אקולוגיה כשהם עושים הזמנה משיין או הולכים לחנות לקנות. יש אנשים שחשובים להם דברים אחרים, לי העולם והטבע חשובים מאוד. תמיד זה היה ככה".
אז את לא קונה בזארה?
"אני חושבת שלא הייתי בזארה יותר משבע שנים. משעמם לי בקניון, כי אני לא נכנסת לחנויות".
ואת מאלה שנוזפות במי שכן קונה חדש?
"ברור, 'יש לי חנות וינטג' במרתף, ואת הולכת וקונה משהו חדש? תתביישי לך'. אבל אין מה לעשות, זה העולם. חשוב לי להפיץ את זה, חשוב לי שזאת תהיה אנרגיה ושאנשים יחשבו שזה מגניב".
תמיד היית פאשניסטה?
"כן. רוב הזמן אני מתלבשת כמו אדם סנדלר, בפיג'מות כזה, אבל יש לי את הבגדים הכי יפים וכשאני צריכה להתלבש – אני מתלבשת".
מה מעניין אותך יותר, אופנה או במה?
"למה אני צריכה לבחור? גם וגם. אופנה זו דרך חיים. לגבי הבמה, אני עוד לא יודעת אם אני מוכנה ל'ערב טוב קיסריה, מה הקטע של אוכל במטוסים?' וזה, אבל להצטלם לסרט הייתה חוויה מטורפת והייתי שמחה מאוד לעשות את זה שוב".
טוטאל-לוק: וינטג', אוסף פרטי (צילום: טל חמדי)
בפורים הקרב מתכננת יצפאן להציע למכירה בגדי וינטג' בקונספט שונה. "אני רוצה לתת אלטרנטיבה מגניבה, להרכיב תחפושת יד שנייה, ואז, כשנגמר פורים, עדיין אפשר להשתמש בבגד. זו גם תהיה תחפושת ייחודית, שלא יראו על כל אחד".
גדלת בבית מאוד מיינסטרימי, אולי משם הצורך בייחודיות?
"אף פעם לא הייתי כזאת שהולכת אחרי טרנדים. יש לי את הסטייל שלי, אני אוהבת את מה שאני אוהבת. יש לי סנטר חזק מאוד בדברים האלה. ככה גידלו אותי, להיות אני, לאהוב את עצמי. לא כולם מקבלים את החיזוקים האלה".
טוטאל-לוק: וינטג', אוסף פרטי (צילום: טל חמדי)
הסנטר הזה עוזר לך, למשל בריאיון כזה? לא חששת להתראיין?
"חששתי, כי אני לא מנוסה בזה. אני יכולה לצאת וולגרית מאוד לפעמים, אני אבא שלי בבת".
אני לא מרגישה שאת וולגרית.
"נכון, כי אמרתי לעצמי, 'נועה, תהיי את, אל תהיי בהמה'. את יודעת, עם ההומור, הנוכחות, הביטחון, אנשים לא תמיד רגילים לזה. אותנטיות יכולה לפעמים להיתפס כגסה או מאיימת, אבל ככה גדלתי, להיות אותנטית. לא להסתיר, לא לשקר, לא לנסות להיות מישהי שאני לא".
צילום: טל חמדי | סטיילינג: קורין סוויד | איפור ושיער: ענבל שומר | הפקה: טל פוליטי | לוקיישן: מלון דה נורמן, תל אביב
השאירו תגובה