חלמת להיות ספורטאית, ואת מוצאת את עצמך עם ייסורי מצפון על זה ששתית מים

•  
•  
•  

טופ: Roya Boutique | מכנסיים וחגורה: Zadig & Voltaire (צילום: שי כהן ארבל)

לא יוצא לפגוש הרבה אנשים שעלו ארצה שלוש פעמים, אבל זה הסיפור של אנה סופיה, פעם מתעמלת והיום דוגמנית. היא נולדה בלונדון, בילדותה הגיעה לישראל, ואז עזבה עם משפחתה לבולגריה – וחזרה לכאן כחלק מסגל נבחרת ההתעמלות האומנותית. מה שהחל עם חלומות אולימפיים הסתיים במשבר גופני ונפשי ובחזרה לבולגריה, אבל לפני כשנה – בדיוק שלושה ימים לפני השבת האיומה ההיא באוקטובר – סופיה בת ה-21 החליטה לעלות לבדה. כיום היא מתגוררת עם סבה בזיכרון יעקב.

"בבולגריה הרגשתי שאני רוצה לחזור, ידעתי שבאיזשהו שלב בחיי זה יקרה", מספרת סופיה. "למה דווקא עכשיו? בעיקר כי מיציתי את בולגריה, אני פחות מתחברת למנטליות שם. האנשים יותר קרים, ואני אוהבת את האופי הישראלי, את זה שכולם מחוברים".

עוד לא התאקלמת, ופתאום 7 באוקטובר. מה חשבו ההורים בבולגריה?
"אמא שלי התחילה להתקשר אליי נון סטופ, רצתה שאחזור, אבל משהו בתוכי לא רצה ואמרתי לה את זה. אנרגטית הרגשתי שאני לא רוצה לעזוב, שאני רוצה להיות פה עם העם שלי. ממש ככה".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by (@annasophiakelman)

הם עדיין מנסים לשכנע אותך?
"כן, בעיקר אבא שלי. אני יכולה להבין אותם, גם אני הייתי בלחץ אם הבת שלי הייתה במדינה שכרגע היא אדומה, נגיד ככה".

רוב חייך גרת בחו"ל, זה מה שהכרת, היו לך חיים רגועים שקטים. סליחה, אבל מה את עושה פה? ועוד בתקופה הנוכחית?
"אני יהודייה ומרגישה את זה בתוך תוכי. אני לא יכולה להתחמק מזה, ואני צריכה להתגאות בזה. בבולגריה עברתי תהליך רוחני, ובשנים האחרונות מאוד התחברתי לדת. אני קוראת תהילים, ברכות השחר, מאוד מקפידה על תפילות".

יש לך חברים בארץ?
"פחות, אבל זה כיף כי אני מכירה אנשים, גם כשאני סתם הולכת לחוף הים. את זה לא תמצאי בבולגריה, את מתיישבת ואנשים באים ומדברים איתך ומתעניינים בך. אבל חברים? לאט לאט. בגלל העבר שלי מאוד קשה לי לסמוך על אנשים. אני חושבת שאתה יכול לסמוך רק על עצמך, על המשפחה שלך ועל הקב"ה".

•  
•  
•  

שמלה: M13 כיכר המדינה (צילום: שי כהן ארבל)

תסתכלו על הרוסיות ותהיו ככה

העבר שעליו מדברת סופיה, הסיפור השזור בנדודים שלה ובחיי הנפש שלה, הוא העיסוק בהתעמלות אומנותית. היא נחשפה לענף כשחייתה עם משפחתה בארץ, בגיל 7, ומהר מאוד מצאה את עצמה מפתחת קריירה. "זה התחיל במקרה, כשאמא שלימצאה איזה פלאייר ששכב על הרצפה", היא נזכרת. "הייתי קודם בכמה חוגים, והיא אמרה 'בואי ננסה'. אז הלכנו, והאמת היא שהתאהבתי בספורט הזה ממבט ראשון. בשנה הראשונה זה היה רק חוג, ואז ראו פוטנציאל וקידמו אותי לנבחרת, רצו שאהיה באליפויות ישראל. התאמנתי ארבע פעמים בשבוע, והרגשתי שזה מלא, כי הרי בגיל כזה הולכים לשחק עם חברים, לאכול גלידה. ואנה לא יכולה אף פעם, כי אנה מתעמלת".

איך השפיעו עלייך האינטנסיביות, המחויבות?
"פתאום דברים שלא חשבתי עליהם כילדה התחילו להיות נושאי שיחה. למשל, ההתעסקות במשקל. אני זוכרת שהייתי מתגנבת לבית של סבא וסבתא, שגרו לידינו. תמיד היו להם בארון רוגלך ועוגיות, ואני הייתי לוקחת שקיות סנדוויץ' ודוחפת פנימה כמה שיותר, לוקחת איתי ואוכלת".

בלי שיראו.
"כן, ממש מחביאה. הייתי לוקחת קופסאות קורנפלקס שלמות ואוכלת אותן באמצע הלילה, דברים כאלה. אז לא חשבתי שזו הפרעת אכילה, והיום בדיעבד אני אומרת, 'וואו. זה עצוב'".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by (@annasophiakelman)

ההורים ידעו?
"אני לא חושבת. זה היה משהו עם עצמי".

ואני מניחה שהיית רזה.
"לא הייתי אדם מלא אף פעם, אבל כמתעמלת אומנותית את צריכה להיות מקל, זאת האסתטיקה של הספורט הזה. תמיד היו משווים אותנו לרוסיות, כי הרוסיות תמיד היו מאוד דקיקות. זה היה כאילו, 'תסתכלו עליהן ותהיו ככה'".

אביה של סופיה הוא אדריכל ומעצב פנים, אמה היא מורה לשחייה לשעבר שעוסקת כיום בנדל"ן. הם לא מצאו את עצמם בישראל, וכשסופיההייתה בכיתה ה' החליטו לעזוב לבולגריה. היא חשבה לפרוש מההתעמלות, אבל אמה רצתה שתמשיך ורשמה אותה לבית ספר לספורט."הייתי ילדה קטנה, סמכתי על אמא שלי", היא אומרת. "ובאמת בתוך שנה עשיתי קפיצה מטורפת, דורגתי במקום השני בבולגריה. אחרי שנתיים כבר נכנסתי לנבחרת".

•  
•  
•  

שמלה: M13 כיכר המדינה (צילום: שי כהן ארבל)

איך היו האימונים?
"קשים. הייתי נשארת עם המאמנת כל יום עד עשר בלילה, הייתה לי שעה אחת של הפסקה ביום".

היו לזה תוצאות?
"זכיתי במקום השלישי באליפות אירופה, אבל לאולימפיאדת הנוער שלחו מישהי אחרת בגלל כל מיני פוליטיקות של הענף. זה מאוד אכזב אותי כילדה שנתנה מעל ומעבר, הייתי רק בת 15 וזה גרם לי לחשוב אם אני בכלל רוצה להמשיך. בסוף המשכתי להתאמן, אבל אחרי עוד הופעה באליפות אירופה החלטתי שאני פורשת. הודעתי לאמא שלי, והיא סוף סוף הסכימה ותמכה".

אבל.
"אבל בתחרות האחרונה הזאת פגשתי שופטת מישראל. דיברנו, אמרתי לה שאני מתכננת לפרוש, והיא אמרה לי: 'מה פתאום, את יודעת כמה שנים אנחנו רוצים שתבואי לארץ?'. היו לי ניצוצות בעיניים, כי היא בעצם הציעה לי לבוא ולהתחרות בשביל המדינה שלי. אמרתי, אין מצב שאני מסרבת".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by (@annasophiakelman)

סופיה מספרת שעוד לפני חזרתה לישראל דאגו כאן לכל דבר עבורה – ממקום מגורים, שלא היה לה כאן בהינתן שהוריה נשארו בבולגריה, ועד למשכורת חודשית. באוקטובר 2019, כשהיא בת 16, התייצבה לאימונים בנבחרת ב', שהמצטיינות בה מעפילות לנבחרת הלאומית. אבל מה שהחל בתחושת שליחות הפך כמעט בן לילה לתחושת סיוט. "חשבתי שאם הצלחתי להתמודד עם האימונים בבולגריה, לא יהיה לי קשה בישראל", אומרת סופיה בחיוך מריר, "אבל טעיתי ובגדול". 

האימונים בארץ היו מפרכים, ומה שבמיוחד הקשה על סופיה היה המשמעת סביב המשקל. "היינו רצות בשיא החום של ישראל, כמו שיש עכשיו, ושמות על עצמנו מעילים בשביל להוריד עוד גרם מסכן", היא מספרת. "הייתה פעם אחת שאני ועוד מתעמלת היינו צריכות לרדת 2.5 קילו בארבע שעות כדי להתחרות, אז רצנו, הלכנו  ל'ימית 2000' כדי לשבת בסאונה, הכל כדי להוריד במשקל. אני זוכרת שלזו שהייתה איתי כבר ירד דם מהאף כי היא איבדה כל כך הרבה נוזלים, אבל הורדנו את ה-2.5 קילו".

בארבע שעות?
"כן. זה לא שומן שנשרף אלא נוזלים, ממש הוצאנו כל טיפת נוזל שהייתה לנו בגוף. חזרנו מאושרות, נשקלנו, שתינו המון, ואז התברר שבעצם היינו צריכות להוריד עוד קילו. רק שעכשיו זה היה בלתי אפשרי, כי כבר שתינו את כל המים. אז התיישבנו על ספסל בחוץ, מאוכזבות, מיואשות, עייפות נפשית ופיזית. את רוצה להיות הספורטאית שחלמת להיות, ואת מוצאת את עצמך עם ייסורי מצפון על זה ששתית מים. את מבינה מה אני אומרת?".

•  
•  
•  

שמלה: Netta's Dresses (צילום: שי כהן ארבל)

אחרי האולימפיאדה אני שוב ארצה לחיות 

הסטנדרטים של עולם ההתעמלות האומנותית, בישראל ובכל העולם, שנויים במחלוקת שנמשכת שנים; סופיה, עם ההיסטוריה הפרטית שלה בכל הנוגע למשקל ולאוכל, מצאה את עצמה במקום בלתי אפשרי. "לא היו לנו תזונאים. פשוט היו באים ואומרים לנו 'אתן צריכות להוריד כך וכך', ואנחנו לא ידענו מה לאכול, אז לא אכלנו, הרעבנו את עצמנו", היא מספרת. "לפעמים היינו מנסות לא לאכול, ואז אוכלות בלילה ארבע פיתות עם שוקולד. בכלל, היינו אוכלות רק שוקולדים וצ'יפסים, שלא באמת בונים שריר ולא בהכרח נותנים כוח ואנרגיה לאימון. אני לא אשכח את הפעם שהייתי צריכה להוריד 7 קילו בשבוע אחד, באמת שאני לא יודעת איך התמודדתי, אבל הורדתי אותם. פשוט לא אכלתי כלום, ולקראת הסוף של השבוע הזה הרגשתי כבר שאני עומדת להתעלף. רציתי להקיא באמצע אימון". 

הבנת בזמן אמת שזה לא נורמלי?
"בתקופה ההיא הייתי קמה בבוקר ולא רוצה לקום, מתעוררת ב'למה התעוררתי, למה אני קיימת'. כל יום היה לופ. את מסיימת אימון ב-1 בלילה, קמה ב-7 בבוקר ומתחילה אימון, אותו אימון. גלגל שמסתובב לו. לא היו לנו ימי חופש, לא היה לנו יום שבת פנוי. אז את קמה בבוקר עם רצון לא לקום".

מה ההורים שלך אמרו?
"לא שיתפתי אף אחד. את סגורה בתוך עצמך, לא רוצה לאכזב, בטח לא את המשפחה. אחרי כל כך הרבה שנים שאת נותנת את כל כולך, את לא רוצה לוותר ברגע הכי קריטי והאחרון שלך. כשמישהו מציע לך אולימפיאדה, לא תגידי 'קשה לי מדי, אני עוזבת'. המחשבה הייתה, 'עכשיו אין לי רצון לחיות, אבל אחרי האולימפיאדה יהיה לי'".

•  
•  
•  

טופ וג'ינס: Roya Boutique (צילום: שי כהן ארבל)

אני שואלת את סופיה אם לפחות היו הישגים בדרך, קצת נחת. זה הרגע שבו היא נשברת ובוכה. "גם כשהיו הישגים, לא הייתי מספיק טובה. היום, כשאני חיה את החיים הרגילים שלי, אני עדיין מרגישה שאני לא מספיק טובה בשום דבר", היא אומרת. "אני מקטינה את עצמי, כי אני רגילה לזה אוטומטית. אפילו כשזכיתי במקום השלישי באליפות אירופה והייתי האדם הכי מאושר בעולם, המאמנת שלי בבולגריה אמרה לי, 'לא עשית מספיק טוב'. אז אין לך את האישור הזה, והיום אני עדיין מחפשת אישורים מאנשים. אפילו אנשים שאני לא מכירה".

לאחר ההשלה הבלתי אפשרית של אותם 7 קילוגרמים, סופיההייתה אמורה להתחרות במוסקבה – "אבל אז, ממש יום לפני הטיסה, העוזרת של המאמנת הודיעה לי שאני לא מתחרה. ככה, בלי הסבר. במצב כזה את עדיין טסה, כדי להחליף מישהי אם משהו קורה, ואז את כל הזמן יושבת בצד ומסתכלת על האחרות מתאמנות. בסוף הודיעו לי פתאום, 'את מתחרה'. את יודעת איזו טלטלה נפשי זאת? הרגשתי ממש כמו בובה".

ובאמת התחרית?
"לא. את התרגיל לא הצלחתי לעשות כמו שצריך כי לא התאמנתי שבוע שלם, הבנות צרחו עליי, כולם צעקו עליי, ובאותו רגע הרגשתי שאין לי אף אחד שיהיה שם בשבילי, שאני הכי קטנה. אחרי האימון הזה אמרתי, 'אני רוצה לפרוש'. לחצו עליי להישאר, אבל באותו רגע כבר לא היה לי אכפת. נתתי מעל מעבר, באתי לישראל, ובשביל מה?".

•  
•  
•  

שמלה: M13 כיכר המדינה (צילום: שי כהן ארבל)

זה היה רגע הפרישה?
"בשלב הראשון המשכתי להתאמן, אבל הרגשתי שמתעלמים ממני, עד שיום אחד כבר לא היה לי אכפת וקניתי שוקולד עם חברה מהקבוצה, שקנתה סוכריות גומי. ראו אותנו עם הדברים האלה באימון, ופשוט היה ברור שזהו, זה נגמר".

היית שלמה עם זה?
"לא באמת. כמה שרציתי שזה ייגמר עוד במוסקבה, ככה רציתי יותר שיראו פתאום את הפוטנציאל שלי. אבל כן הבנתי שזהו, שקריירת ההתעמלות שלי הסתיימה".

אני מודעת להפרעת האכילה שלי, זה צעד קדימה

באביב 2020, לאחר כשנה וחצי בישראל, סופיה חזרה לבולגריה. האכזבה הייתה התמודדות בפני עצמה, וכך גם המפגש המחודש עם המשפחה – הוריה, אחותה ושני אחיה. "זאת הייתה תקופה מאוד קשה, כי זה לחזור הביתה להורים שאת לא באמת מכירה. הרי לא גדלת איתם, גדלת עם המאמנות שלך, וגם את כבר לא בת 11. היו לנו מלא ריבים, מלא". 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by (@annasophiakelman)

על מה?
"הנושא העיקרי היה הפרישה שלי. זה מאוד אכזב אותם. הייתי אכזבה".

הם ידעו כמה קשה זה היה?
"אני לא יודעת. עד היום אני חושבת שהם קצת מכחישים, וזה בסדר, כי הם לא היו שם. הם לא היו במקום שלי, לא ראו את האימונים שעברתי, ולספר להם לא אומר שהם מבינים את הסיטואציה או מרגישים את מה שהרגשתי בפנים".

איך היחסים שלך איתם היום?
"הם גאים בי, מרוצים מאיך שפרחתי וגדלתי להיות מישהי שהם לא חשבו שאהיה. היה שלב שהם מאוד פחדו שלא אסיים את בית הספר, ואבא שלי אמר, 'לא ספורט, לא לימודים, לא יהיה לך עתיד'. כילדה בת 16 את אומרת לעצמך שאולי באמת לא יהיה לך כלום, את חושבת שאת באיזה בור שחור שלא תצאי ממנו. אבל סיימתי בית ספר, והיום אני בעצמי מאמנת מתעמלות". 

•  
•  
•  

שמלה: Netta's Dresses (צילום: שי כהן ארבל)

סופיה מאמנת בנות 8, ילדות שמתלבטות אם ההתעמלות תהיה עבורן ספורט תחרותי או תחביב. "אני נותנת להן מהידע שלי ונמצאת שם בשביל לכוון אותן", היא אומרת. "אני עוזרת להן לקבל את ההחלטות לאט, ולדאוג קודם כל לבריאות ולחיזוק האופי. אני עוברת איתן תיקון". 

נו, ומה אבא שלך חושב על זה?
"הוא חושב שזה נפלא".

את מרגישה היום במקום יותר טוב מבחינה נפשית?
"בהתנהגות שלי בהרבה סיטואציות אני עדיין עושה הקטנה לעצמי או מרצה אנשים, אבל אני מאמינה שזה מסע שלוקח זמן, ואני נותנת לעצמי את הזמן הזה".

•  
•  
•  

שמלה: M13 כיכר המדינה (צילום: שי כהן ארבל)

כמה את מתעסקת היום במראה החיצוני?
"מלא. זה אחד הדברים שאני רוצה להחלים מהם, אבל הבנתי שזה יהיה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי".

יש לך הפרעות אכילה היום?
"כן, ואני מודעת לזה. אז זה כבר צעד אחד קדימה".

מאז שעלתה ארצה באוקטובר ("והפעם אישאר", היא מכריזה), סופיה מפתחת קריירת דוגמנות. בזמן הקצר הזה היא הספיקה להצטלם בין השאר לקמפיינים של סקארה, טופ טן וקרולינה למקה, ולהשתתף בפרסומת לתנובה. "דוגמנות זה חלום ילדות שלי, אבל אמא תמיד רצתה שאהיה ספורטאית", היא אומרת. "אולי זה לטובה, כי גם התעשייה הזו מאוד קשוחה, ואם לא היה לי אופי שעבר דברים כבדים וקשים, אני לא יודעת איך הייתי מתמודדת. כולם אוהבים להגיד שזה לא רק נצנצים וזרקורים, וזה פשוט נכון. יש מלא קושי. זה צילומים שמתחילים ב-6 בבוקר ונמשכים עד 9 בערב, זה להחליף בגדים כמו מכונה. לא שואלים איך את מרגישה, את צריכה לעמוד ולהיות יפה, זה לא כזה קל, אבל – ויש אבל גדול – אני הכי נהנית מזה". 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by (@annasophiakelman)

ממה בדיוק?
"כנראה מזה שהילדה שבתוכי יוצאת החוצה. זאת אנה שאני לא מכירה, שטותניקית שנותנת לעצמה להשתחרר ולא להיות רצינית מדי כמו בספורט".

ואת מרגישה מספיק טובה?
"שאלה יפה. אני חושבת שתמיד יש לאן לשאוף, ואני כל יום רוצה להיות הגרסה היותר טובה שלי. זאת המטרה שלי בחיים, להיות מי שדמיינתי כילדה קטנה. על זה אני עובדת כרגע".

מכשולים בונים אותנו

כבר לפני כשלוש שנים, כשמלאו לה 18, סופיה הגיעה ארצה עם מחשבות על השתקעות. זה לא נגמר טוב. "זאת הייתה תקופה מאוד מסובכת, הייתי בסביבה של אנשים שפחות התאימה לי ועברתי מלא טלטלות נפשיות. עד אז חייתי תמיד באולם ספורט, אז לא היו לי ממש חיי חברה. לא ידעתי איך אנשים מתנהגים, ואת יכולה לדמיין איך מישהי כל כך תמימה מגיעה לארץ ונופלת לפה ולשם. עברתי הכל מהכל. השנה שהייתי כאן שברה אותי, אבל קמתי ונולדתי מחדש".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by (@annasophiakelman)

את זוכרת מה הרגע ששבר אותך?
"נקלעתי לסיטואציה מאוד לא נעימה עם גבר. אני לא רוצה לפרט, אבל לדעתי זה עשה לי צלקת נפשית לכל החיים". 

איך התמודדת עם זה?
"חזרתי לבולגריה. הגעתי למסקנה שאני צריכה להישאר קצת שם, לעשות מדיטציות, לחבק עצים ביער ולהחלים. לפני שנה חזרתי לכאן וראיתי את ישראל באור אחר לגמרי, עם החיבור לדת לא היה לי ספק שאני נשארת".

את כאן, ההורים שלך שם. הם חווים אנטישמיות בבולגריה?
"הם גרים באמצע היער, בקושי יוצאים לעיר, אז לא. אבל לי למשל יש חברים, כלומר חברים לשעבר, שהתהפכו ונהיו אנטישמים".

•  
•  
•  

בגד גוף: פמינה (צילום: שי כהן ארבל)

את רוצה להשתקע בארץ, להתחתן? לעשות ילדים?
"ברור. אין מדינה כמו ישראל".

את בזוגיות?
"האמת היא שממש לפני יומיים סיימתי קשר עם מישהו חמוד. היה חיבור מטורף, אבל משום מה אני לא מספיק טובה גם בשבילם. את שמה לב איך זה חוזר אליי?".

מה את מאחלת לעצמך בהקשר הזה?
"אני רוצה אהבה אמיתית, כזו שבאה עם הבנה שהחוסרים של האדם שמולך זה מה שיפה בו, ושצריך לגדול יחד ולהעצים אחד את השני ולדחוף במקום להקטין. גם בזוגיות אני צריכה ללמוד להפסיק לרצות אחרים".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by (@annasophiakelman)

תגידי, את מתחרטת על השנים שלך בהתעמלות?
"כן ולא. יש ימים שהייתי רוצה שתהיה לי ילדות רגילה, אני שומעת מחברים שלי את הסיפורים שלהם והחוויות בבית הספר ולי לא היה את זה. הייתי בספורט, בקנאות, במריבות. אבל אני לא מתחרטת, כי בגלל זה אני מי שאני היום".

את מרגישה חזקה?
"אני עדיין לא שם, ואני גם לא חושבת שאהיה בקרוב. וזה בסדר, כי מכשולים בונים ומחזקים אותנו. ההתעמלות הייתה כזאת, ועכשיו יש עוד מכשולים קטנטנים שאני כנראה צריכה לעבור. ככה אני אתחזק".

•  
•  
•  

טופ: Roya Boutique | מכנסיים וחגורה: Zadig & Voltaire (צילום: שי כהן ארבל)

צילום: שי כהן ארבל | סטיילינג: לימור ריחאנה | איפור: אדם משעלי | שיער: גיא סמואל | הפקה: טל פוליטי