אין סיבה שאני אמחק פיפס ממנו או ממה שהיה לנו

•  
•  
•  

שמלה: coperni by romis closet, תכשיטים: אוסף אישי, מגפיים: אוסף אישי (צילום: רותם לבל)

יובל כספית בוכה לאורך רוב הפגישה שלנו, דומעת ומוחה את הדמעות בעדינות אגבית אך מיומנת של מי שהתרגלה לעשות את זה הרבה בתקופה האחרונה. העוקבים המסורים שלה כנראה זוכרים היטב את רצף הסטוריז שבו קבעה על דלת הדירה החדשה את השלט "יובל ואריאן". את הדירה היא שכרה עם בן זוגה, אריאן טופול, וכמו כל התרחשות קטנה או גדולה בחייה של כספית – גם המעבר תועד היטב מכל זווית. עכשיו, כשנתיים אחרי כן, השלט עדיין תלוי על דלת הדירה, אבל כספית גרה בה לבד.

"אין פה משהו סימבולי, אני פשוט עוד בתהליך. בדיוק הורדתי את המגנטים מהמקרר", היא מסבירה. "בגלל שאני כל כך אוהבת את אריאן וכל כך נהניתי מהקשר שלנו, אני לא אקרע תמונות ואזרוק לארגז. שואלים אותי הרבה איך אני מרגישה עם זה שזה היה הבית שלנו ועכשיו אני גרה בו לבד, אבל אין לי סנטימנטים לחפצים, אלה רק זיכרונות טובים. לפני כמה זמן עשיתי שאלות-תשובות בסטורי, ושאלו אם אני מתכוונת למחוק את התמונות שלנו מהפיד. בתגובה פשוט העליתי סרטון שלנו רוקדים וכתבתי 'בחיים לא'. חברות שלי כתבו לי – 'יובל, מה את עושה?'. לא הבנתי מה הבעיה. הוא היה חלק ממני והוא תמיד יהיה, אז אין שום סיבה שאני אמחק פיפס ממנו או ממה שהיה לנו. רק לזכור. רק לפחד לשכוח".

במשך כשבועיים זמזמה כוורת העוקבים בדאגה: אריאן נעלם מהסטוריז של יובל. דיווחים מהשטח טענו שהוא נצפה "בלוק שבור לב", שהיא מתעלמת מהודעות. כתבי הרכילות התחילו לשאול שאלות. "רציתי לשים שכפ"ץ ולדחות את הקץ, שזה יהיה עוד קצת רק שלי", היא משחזרת. "התחלתי להימנע מכל מיני אירועים, כי ידעתי שישאלו ולא רציתי להיות בסיטואציה הזאת. הרגשתי שאני צריכה לעבור את זה כיובל, לא כ'יובל כספית'. רציתי לקום בבוקר למציאות ההזויה הזאת שאין לי מושג איך לעכל, בלי שאף אחד יודע. רציתי שכולם יחשבו שהכל נורמלי כדי שאוכל להתמודד לבד עם הדבר הלא-נורמלי הזה, וגם רציתי להמשיך לשקר. היו אנשים מאוד קרובים שלא סיפרתי להם, פשוט כי באותו רגע לא רציתי להגיד, והיו אנשים רחוקים שאמרתי להם כי בדיוק רציתי לפרוק. הייתי אצל חברה, ובעלה אמר לי, 'את יודעת, המצב בחוץ מזעזע. אין גברים כמו אריאן'. יצאתי משם בוכה. זה הפחד הכי גדול של כל בחורה אחרי פרידה".

•  
•  
•  

שמלה: Dion lee by dress code by romy, שרשרת: אוסף אישי, גרביונים: zohara, נעלי פלטפורמה: h&m (צילום: רותם לבל)

איזה קשר היה לכם?
"זאת הייתה מערכת יחסים שאני מאחלת לעצמי ולכל אחת בעולם לחוות שוב, ושוב ושוב. היה בה הכל: שלווה, אכפתיות, כיף, ספונטניות, תמיכה, חיבור ואהבה מאוד גדולה, שאת אומרת לעצמך, 'מה זה הדבר הזה?'. קינאתי בעצמי. הייתי שוכבת לידו בלילה ואומרת לעצמי, 'מה עשיתי טוב שזה מגיע לי?'. נשגב מבינתי".

אז מה קרה?
"אנחנו כבר לא אותם אנשים שהיינו ונפערו המון פערים. אריאן ואני צוות מדהים, ולכן זה כל כך קשה, אבל לפעמים שתי חתיכות הפאזל שעד היום התאימו בדיוק, כבר לא נכנסות עד הסוף".

יום למחרת הסטורי שבו אישרה את החשד שהלך והתגבש בקרב העוקבים, העלתה המשפיענית רצף תמונות וסרטונים שמתעדים אותה מתייפחת, לצד טקסט ארוך על כוונתה להניח לעצמה להרגיש "את כל הרגשות". "זה היה בשלב שזה כבר היה אול אובר, ב-1 בינואר, שזה גם התאריך שבו נכנסנו לדירה לפני שנתיים. היה בזה משהו סימבולי של התחדשות, אבל גם כל כך פחדתי מהרגע הזה", היא מודה. "חשבתי שאני אקבל המון תגובות שיורידו אותי, כי אנשים נורא אוהבים אותנו ביחד וזה יכול להכניס אותם לשוק. גם אני נורא אוהבת אותנו ביחד, אז אני מבינה אותם. חשבתי שיהיו תגובות שיעשו לי קווץ' בלב, והיו, אבל הרוב המוחלט היו אוהבות, חכמות ומלמדות".

אז עברת מהסתרה לחשיפה מוחלטת, עם פוסט הבכי הגדול. לא חששת שזה שיתוף יתר?
"אני לא רואה בושה בעצב ובבכי. העצב והלבד הכי מלמדים, החרא מצמיח. הדבר החריג היה ההסתרה, לא החשיפה. אני תמיד במקום חשוף, כותבת ומתעדת את הרגשות שלי. תחשבי איזה מטורף זה לדפדף אחורה ולהיזכר, זו אשכרה מכונת זמן. אני מצלמת את עצמי בוכה בסיטואציות קשות כדי לזכור".

מה היית רוצה להגיד לעצמך של עוד שנתיים?
"לא הייתי לבד עשור ברצף, אז אני לא יודעת. זו תקופה מבלבלת. יש לי תשובות להכל, אבל לזה פחות. הייתי רוצה להרגיש שעשינו את ההחלטה הנכונה, אבל אני לא חושבת שיש דבר כזה. באותה מידה היינו יכולים להישאר ביחד והכל היה טוב. זה הקטע, זו ביצת הפתעה, רולטה רוסית".

•  
•  
•  

צילום: מתוך אינסטגרם, yuvalkaspit

ברגשות זה אחרת

כספית (27) הייתה על מסלול אחר לגמרי ממסלולה של משפיענית מן המניין. היא גדלה בראש העין, ובצבא שירתה ביחידה 8200 הנחשקת, שם גם פגשה את האקס הטרי. לפני כארבע שנים, כשהיו לה אלף עוקבים, היא החליטה לעזוב את המשרה בחברת הסייבר שבה עבדה ולהפוך לבלוגרית אופנה במשרה מלאה. לאחרונה פורסם שהיא נכנסה לרשימת עשר המשפיעניות המשמעותיות ביותר לשנת 2022. 18.6% מהגולשים שהגיעו בזכותה לאתרי המכר ביצעו רכישות, בסכום ממוצע של 544 שקל. "משמעותיות? הגדרה יפה", היא אומרת. "לא ידעתי שככה ניסחו את זה, אהבתי".

משמעותית מבחינה מסחרית.
"אה. אז זה קצת פחות כיף. אבל אני בכל זאת אאמץ את המילה הזאת".

למה ההפתעה?
"כי אני בעצמי הופתעתי כשמצאתי בזה משמעות. במקור רציתי להשפיע דרך אופנה. ידעתי שאופנה היא לא באמת העניין, אלא פשוט כלי שגורם להרגיש דברים. אבל אז בנות התחילו לכתוב לי, 'את גורמת לי לאהוב את עצמי', 'גרמת לי לצאת ממערכת יחסים רעילה', 'כשאני בדיכאון את גורמת לי לחייך' ו'את גורמת לי ללכת לים עם ביקיני', והבנתי שזה לא קשור רק לאופנה. זה הזוי כי אני בכלל לא מדברת על הדברים האלה, על דיכאונות ועל ביקיני, אבל כל אחת לוקחת מה שנכון לה. לא תמיד צריך לדבר על הדבר עצמו, אלא פשוט לחיות אותו, וזה מה שאני עושה. אני מראה כל מיני דברים שאת לא חושבת שיכולים להיות משמעותיים, ואז מגלה כמה משמעות יש בהם. זו באמת הפתעה, ואני זוכה בזה כל יום". היא חושבת רגע, מחייכת ומודיעה: "כן, אני חושבת שאני משמעותית".

אז זו הייתה החלטה נכונה לעזוב את ההייטק?
"זה כמו עם הפרידה, אי אפשר באמת לדעת דברים כאלה, אבל אני יודעת שאני מאושרת ומסופקת מהמקצוע שלי. הייתי מרוצה בהייטק, והרגשתי שאני מתמודדת עם אתגרים וסוללת דרך נשית בעולם מאוד גברי, וגם מבחינת הגיל – הייתי בת 20 כשהקולגות שלי היו בנות 30 ו-40. גם הייתי טובה בזה, אבל הבנתי שאני לא אוהבת את זה, ואני לא יכולה להיות הכי טובה כשאני לא מספיק אוהבת, אז החלטתי לעזוב".

•  
•  
•  

בלייזר פאייטים: h&m, חצאית: The Attico by dress code by romy, חזיה: אוסף אישי, מגפי זברה: אוסף אישי (צילום: רותם לבל)

מודל די מעודד עבור אנשים שרוצים ללכת אחרי התשוקה שלהם ולסכן את הרווחה הכלכלית.
"ללכת רק אחרי תשוקה זה לא דבר חכם. תשוקה צריכה לבוא עם רציונל".

מה היה הרציונל שלך כשהיו לך אלף עוקבים והחלטת להיות משפיענית?
"ידעתי שאני טובה בזה וידעתי שאני אצליח. אני זוכרת שסיפרתי על החלום הזה לחבר מהלימודים והוא צחק עליי, אבל אני רגילה. צחקו עליי גם כשנכנסתי ל-8200, בחורה חמודה עם שולחן ורוד. לא הבינו מה אני עושה שם. צוחק מי שצוחק אחרון".

אז כלכלית זו החלטה שהשתלמה.
"כן".

ומה עם עוקבות שמרגישות שהתוכן שלך מורכב בעיקר משת"פים מסחריים, וזה מתיש אותן?
"תמיד יש מקום להציף את זה, ואני רוצה לקבל הודעות שמראות לי את הדרך, אבל השאלה היא איך. בסוף המטרה של משפיען זה להיות באיזון בין תוכן אורגני לתוכן מסחרי, אבל יש ימים ורגעים שבהם אני לא במיטבי ואני פשוט באה לעשות את העבודה שלי וללכת הביתה. לפעמים העבודה שלי היא להעלות איזה שת"פ בלי להיות האפי-האפי. כי אני לא. כי אין לי זמן, כי לי כוח, או כי סתם אין לי זין עכשיו לדבר עם אף אחד, גם לא עם אמא שלי. אז ההודעות המורידות דווקא עושות לפעמים את הפעולה ההפוכה – מלחיצות עוד יותר וגורמות לי להרגיש שלא רק שאני גם ככה ברע, זה גם משתקף כלפי חוץ, ואז גם כועסים עליי. אני מבקשת מהעוקבות שלי להפעיל שיקול דעת ולזכור שאני בן אדם, ואם הן מרגישות שיש יותר שת"פים, אני מציעה להן לחשוב אם אולי קורה כאן משהו מאחורי הקלעים. וגם לא תמיד צריך לדעת הכל, פשוט לזכור שכולנו אנשים שרוצים גם ליהנות וגם להתפרנס. וכולנו עצובים. וכולנו עושים קקי". 

•  
•  
•  

שמלה: coperni by romis closet, תכשיטים: אוסף אישי, מגפיים: אוסף אישי
(צילום: רותם לבל)

הרבה חושבים שמשפיענים מרוויחים ארגזים של כסף בלי לעשות כלום.
"זו לא עבודה קשה, צריך להגיד את זה. אבל אני כן עובדת קשה, ואני חושבת שכל המשפיענים המצליחים עובדים קשה. יש בזה הרבה אתגרים, ואם אומרים שאנחנו לא עושים כלום אז זה זה כי רואים 10% מהעבודה שלנו – את הסטורי – אבל רוב העבודה היא זאת שלא רואים. זה לקום בבוקר ולהמציא את עצמך בכל יום מחדש. זה שעות על גבי שעות של עריכה, ואת הצלמת, העורכת, הבמאית, האיפור-שיער, המלבישה והטאלנטית, אבל את גם המנהלת שעושה עסקים וגם זאת שכיף לעבוד איתה, כדי שחלילה לא יגידו שאת אישה קשה, מה שכבר אמרו עליי".

למה את חושבת שאומרים את זה?
"אולי כי לא נתקלים בהרבה נשים שיודעות מה הן שוות, לצערי. אני יודעת מה אני שווה ואני יודעת לדרוש את מה שמגיע לי. אריאן תמיד אמר עליי שאני חסרת פשרות, אבל הוא לא אמר את זה בקטע טוב. ככל שעובר הזמן אני מפנימה את האמירה הזאת. זה עובד לטובתי הרבה מבחינה עסקית. אבל אולי מבחינה אישית וזוגית זה פחות היה לטובתנו".

מה הכוונה?
"תמיד ידעתי להגיד לעצמי, 'את לא במקום הנכון'. בהייטק, בלימודים, תמיד ידעתי לדייק את מה שאני מרגישה. אבל כשמדובר בזוגיות וברגשות זה קצת אחרת".

•  
•  
•  

עליונית נוצות: mishimono, עגילים – Area, מגפיים – אוסף אישי (צילום: רותם לבל)

אנשים רגילים

כספית והאקס הטרי הכירו בזמן השירות הצבאי. שניהם היו אז בזוגיות, אבל הפכו לזוג כשבוע אחרי שהיא נפרדה מבן זוגה דאז, ורגע אחרי שהשתחררה. מאז הם ניהלו קשר ארוך ופוטוגני של שש שנים כמעט, והפרידה שלהם עוררה סערה לא קטנה בביצה המקומית.

הספקולציות אומרות שהוא רצה להתחתן ושאת לא, או להפך. ויש גם את "עלה לה, לא היה לו נוח עם הפרסום ונמאס לו".
"יואו, צר לי לאכזב, אבל לא זה ולא זה. זו פשוט פרידה רגילה של שני אנשים רגילים. שנינו חכמים והיינו מאוד מחוברים לעצמנו ולסיטואציה. היה ברור שזה הולך לכיוון של חתונה וזה משהו ששנינו רצינו שיקרה, אבל בתנאים טובים ועל בסיס טוב. אני לא מאמינה בכוח האינרציה ובלהתאהב ברעיון. ראינו את כולם מתחתנים סביבנו, אבל זה לא אומר שככה זה צריך לקרות. לא רצינו לקפוץ לשם כי צריך, רצינו באמת לרצות. אני מאמינה שאני צריכה לבחור בו כל יום מחדש ולהיות שלמה עם הכל. אז זה לגבי עניין החתונה".

ולגבי ה"עלה לה"?
"אני יכולה להגיד לך ששמעתי את זה מהמטפלת הזוגית שלנו, ושנינו מיד התחלנו לצחוק. הצלחה? לא מעניין ולא קשור. גם כל מיני מכרות רחוקות שאלו אותי אם זה בגלל זה, ואני כזה, 'מה?'. הרי הדבר הכי כיף כשאת מצליחה זה לחזור הביתה לבן אדם שהכי מכיר אותך לפני הכל ואחרי הכל, מישהו שיודע מי את, שבאמת רוצה בהצלחתך, שלא מסתנוור משום דבר שאת עושה ואומר לך את המילה הטובה".

אז היה טיפול זוגי?
"כן, כי זה מספיק חשוב. לשנינו הקשר הזה היה ועדיין מאוד-מאוד חשוב. אז טיפלנו גם בעצמנו וגם עם גורם מקצועי. הרגשנו שאנחנו לא רוצים לאבד לפני שאנחנו עושים הכל בשביל להציל, ולכן גם הפרידה הייתה החלטה משותפת. זה גם מאוד הגיוני, כי נפרדנו אוהבים. עברנו דברים אחד עם השנייה והבנו שאנחנו פחות מאושרים. שנינו רצינו ושנינו לא רצינו".

•  
•  
•  

בלייזר פאייטים: h&m, חצאית: The Attico by dress code by romy, חזיה: אוסף אישי, מגפי זברה: אוסף אישי (צילום: רותם לבל)

זה דורש הרבה אומץ.
"הרבה אומרים לי את זה ואני מבינה את זה, אבל מאוד מחזיקה אותי האמונה שהכל הפיך. אני ממש מרגישה שאני יכולה לשנות הכל, שאני הכלי היחיד על הלוח. אז אני סלחנית ואופטימית, זוכרת שיש מחר, וזה משהו שמשמח אותי ואני תולה בו תקוות". 

זה קצת נשמע כאילו יש אופציה לקאמבק. לא עכשיו, אבל אולי מתישהו?
"כן, ככה זה נשמע?". היא עוצרת, חושבת ומנסחת: "לא. אנחנו לא בסטייט אוף מיינד הזה כי אחרת לא היינו מצליחים להתקדם הלאה, אבל כל התקופה הזו היא בסימן של עכשיו. אני לא יודעת מה יהיה בעתיד. אם אני חושבת על מה אני רוצה עכשיו ומה יהיה לי נעים עכשיו, בלי העתיד והעבר, אני מרגישה משהו אחר. יש בזה משהו מפחיד, אבל לא היה דבר שאני גאה בו ומסופקת ממנו שלא הפחיד אותי. הלבד הוא הרפתקה. אני לא יושבת בבית ואומרת, 'טוב אנחנו נחזור' או 'טוב אנחנו לא נחזור'. אני יודעת שכרגע אני עוברת את מה שאני צריכה לעבור. אי-ודאות. וואו, מרענן!".

עוד תהיי גורו פרידות.
"אני כבר הופכת להיות כזאת בעל כורחי, ואני לא מעוניינת. אני מקבלת המון הודעות כאלה לאחרונה שמבקשות ייעוץ, ואני לא פה בשביל זה. אני לא מטפלת".

אבל את משפיענית, את צריכה להשפיע.
"אז ההשפעה שלי היא בזה שאני משתפת. מי שרואה ומזדהה, מדהים. אבל אני גם לא יכולה עכשיו להיכנס למאה סיפורי פרידה, וזה גם קשה לי, באמת. אני פחות שמחה לקבל סיפורים אישיים עכשיו. אני לא יכולה להכיל את הסיפור של עצמי, אז אני לא אדע איפה לשים את זה".

•  
•  
•  

שמלה: cult gaia by romys closet, נעליים: h&m, עגילים: אוסף אישי (צילום: רותם לבל)

לרקוד כאילו כולם מסתכלים

כשכספית לא בוכה, היא מרימה. הסטורי שלה כולל הרבה מאוד ריקודים – על הרחבה, מול המראה, באינסטגרם ובטיקטוק. היא רוקדת כל כך הרבה שמגיבים מסוימים זיהו "וייבים של בריטני ספירס" ותהו אם היא "מתפלפת". 

התפלפת?
"אני פשוט יותר מחוברת לעצמי מאי-פעם", היא צוחקת ומסבירה לעוקבים המודאגים. "זה יכול להיראות כמו תנודות קיצוניות, כי זה בדיוק מה שזה. אני מרגישה את הכל חזק יותר. כשאני שמחה אני רוקדת ומרימה, וכשאני עצובה אני בוכה ולא מבינה מה קרה לחיים שלי. הלוואי שכולם היו עוברים את התהליך הזה ככה, עם המון הסתכלות פנימה".

ההסתכלות פנימה מתבטאת בהרבה החצנה.
"אבל זה בדיוק איך שאני רואה את האינסטגרם, כמו תנועה מעגלית כזאת שהולכת מהפנים אל החוץ. ברגע שאת באמת מרגישה את זה בפנים, זה יוצא מאוד נקי וברור. אני מחוברת לעצמי ומצליחה להוציא את זה ככה. אז שיגידו שהתפלפתי".

יש מצב שאת רוצה לשדר פלרטוט, עכשיו כשאת פנויה?
"קודם כל, למה לא? חוץ מזה, רקדתי מאז ומתמיד. מי שבוחר לקשר את זה עכשיו לפרידה ולרווקות מסתכל על זה בצורה צרה ושטחית. ריקוד זה החיים. זה ביטחון, סיפור, הקשבה למה שקורה סביבך, חדות ורכות והשילוב ביניהן. זה להתאים את עצמך למשהו אבל גם להיות מאוד את בתוכו. זה המון משחק, אבל גם המון אמת. אין משהו שאני יותר אוהבת מלהסתכל על אנשים רוקדים. אני באמת חושבת שזה מראה מי הם".

•  
•  
•  

טופ וחצאית: mother of all, גרביונים: zohara, נעליים: h&m, תיק: cult gaia by romis closet (צילום: רותם לבל)

אבל כל הרעיון הוא לרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל.
"אז אני ממש ממליצה לרקוד כאילו כולם מסתכלים. אין בושה, ככה את רוצה שיראו אותך. אין פה עניין של יפה או מכוער, וכשאני רוקדת אני משולחת רסן. אני אוהבת את התנועות המוזרות, הבלתי צפויות, אלה שגורמות לאנשים להגיד 'מה קורה לה'. כשעושים אותן בביטחון כאילו מותר הכל – זה לא משנה".

חשוב לך להרגיש שאת יכולה הכל.
"לא מזמן אמרתי לפסיכולוגית שלי שאני באמת יודעת שאני יכולה לעשות הכל. אפילו היא הסתכלה עליי מוזר".

ההורים שלך ממש אהבו אותך, אה?
"פשוט גידלו אותי מאוד אחרת. לא הייתה בבית המילה 'לא'. נתנו לי לעשות מה שאני רוצה ולטעות, אז תחושת העצמאות שלי מאוד חזקה. לא משנה איפה תשימי אותי ומה יקרה לי, אני אסתדר, ואני חושבת שאני גם אדע איך ליהנות מזה. בתיכון לא הייתי הכי מקובלת ולא מלכת הכיתה, אבל הסתדרתי. להגיד לך שתמיד היה לי עם מי להיות בהפסקות? לא. לא הייתה לי חבורה ללכת אליה, אז הייתי הולכת ומחפשת את החברים שלי. זה לא כיף, אבל אחרי כמה שנים מישהי שהייתה איתי בתיכון אמרה לי, 'את יודעת, כשהיית הולכת ככה ברחבה של בית הספר, משהו בהליכה שלך היה עוצמתי. הסתכלתי עלייך ורציתי שלי יהיה כזה ביטחון ללכת לבד'. זה משהו שאפילו לא קלטתי בזמנו. זה לא משנה שאני הולכת לחפש עם מי להיות בהפסקה, אני עם עצמי, וזה הדבר הכי חזק שיש. מי יכול עליי?".

•  
•  
•  

שמלה: coperni by romis closet, תכשיטים: אוסף אישי, מגפיים: אוסף אישי

יואו, זה הכי יובל כספית

אז כספית בתקופה של שינויים, וזה עוד עשוי להתבטא בקודש הקודשים: הסטייל המזוהה איתה. "זה אחד הדברים הכי מדהימים שיצאו מהקריירה שלי. מישהי יכולה לעבור ברחוב ויגידו, 'יואו, זה הכי יובל כספית'. אם היא שמה כובע זה יובל כספית, ואם היא לובשת 'צפארי' זה יובל כספית, וזה מדהים. קוראים לזה ברנדינג, וכל מותג שואף לחותמת כזאת. אבל אני גם רוצה למצוא את עצמי במקומות אחרים. בא לי להיות יובל כספית אחרת, לצאת מהקומפורט זון שלי. עכשיו מדליקה אותי כל המגמה של 'אופנה מכוערת', כי זה מתחבר לכל מה שאני מאמינה בו באופן כללי. הדיכוטומיה הזאת בין יפה ומכוער, אלה הגדרות כל כך מיושנות. מכוער יכול להיות יפה ולהפך. זה בדיוק כמו הריקוד, וזה כוחה של האופנה. היא שלם שגדול מסך חלקיו".

וזה הולך לקרות בטיקטוק או באינסטגרם?
"טיקטוק זו הפלטפורמה של העתיד, זה היעד הבא. שמתי לעצמי מטרה להבין את הטיקטוק, והצלחתי. בקיץ האחרון הקדשתי לזה חודש, והבנתי שזו רשת חברתית ממש חכמה. שם המשפיען הוא קריאייטור, שזה טייטל יותר מכובד בעיניי, ויש שם את הקטע הזה של 'דמות ראשית' – שכל אחד הוא הדמות הראשית בסרט שהוא חי בו. כל אחד חושב שהוא הכי מעניין, מעלה כל שטות".

•  
•  
•  

טופ וחצאית: mother of all, גרביונים: zohara, נעליים: h&m, תיק: cult gaia by romis closet (צילום: רותם לבל)

את אומרת את זה בהתלהבות.
"אני חושבת שזה מאוד חיובי".

זה לא מעודד עיסוק אובססיבי בעצמך?
"אני גדלתי על עיסוק אובססיבי בעצמי ויצאתי בסדר. לא יודעת אם 'אובססיבי' זו המילה הנכונה, אבל העיסוק בעצמי זה העיסוק הכי טוב, הכי מתגמל, הכי מעצים והכי חשוב. זה הבסיס לכל דבר אחר, והטיקטוק מאוד מחזק ומעודד את זה".

אז מה התוכנית?
"ליהנות. הנאה מביאה עשייה, בטח בתחום כזה דינמי וחשוף שמשתנה כל כך מהר. קשה לתכנן, אבל אני יודעת שרק הנאה תגרום לכל הדבר הזה לקרות. יצא לי עכשיו הרבה פעמים להגיע למקומות ולהיות באמת במצב רוח רע, וזה בסדר, אבל היה רגע שממש אמרתי לעצמי, 'אם תמשיכי לעמוד פה עכשיו בפרצוף תחת שום דבר טוב לא יקרה, ואם לא תחליטי בכוח שאת מתחילה לחייך וליהנות – לכי הביתה'. בסוף נשארתי, ועזבי שברמה האישית היה לי כיף – גם יצאו מזה דברים מדהימים ברמה המקצועית. אז התוכנית היא למצוא את ההנאה, להרגיש את כל הרגשות, וגם לבכות. לבכות זה כיף".

•  
•  
•  

צילום: מתוך אינסטגרם, yuvalkaspit

צילום: רותם לבל | סטיילינג: קורין סוויד | שיער: אבישי מסטי | איפור: אופק לוי | הפקה: אור-אל רבינוביץ
צולם במלון תיאודור בראון, הרצל 10, תל אביב *9646