מתנה בשישי: חולצה ומכנסיים של So Simple
בכל יום שישי נחלק מתנה מדליקה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע, תוכלו לזכות בחולצה ומכנסיים של So Simple, רשת חדשה למידות ביניים. כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מה מצליח להרגיע אתכם, בימים לא פשוטים אלו?
שווי המתנה: 448 ש"ח.
*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 14\7\20 בשעה 12:00.
**בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
את הפריטים של So Simple ניתן להשיג ברשת החנויות ברחבי הארץ. לבירור הסניף הקרוב.
הזוכה בשובר בסך 500 ש"ח ללודוויג היא סיגלית, שסיפרה לנו על הסרט ששינה את חייה:
"הסרט ששינה את חיי הוא אחד ויחיד- קן הקוקייה. סרט שנעשה בשנות ה-70 ובו ג'ק ניקולסון בתפקיד הראשי, המשחק פושע שנקלע לבית חולים לחולי נפש כיוון שרצה להתחמק מתקופת מאסר ובבית החולים לחולי נפש הוא מגלה דמויות מדהימות ומיוחדות אחת אחת בנפשם ובאופיין, אך אישיותם והאינדווידואליות שלהם נשללת מהם משום שהם לא עומדים בקו אחד עם הנורמה. הסרט מסתיים בסוף טרגי והמון מחשבות על החברה שלנו ומאז שראיתי אותו משהו גדול השתנה בי בפנים- למדתי להסתכל על האחר ולא לפסול אף אחד בגלל מראה עיניים או שיחה בת דקה-דקותיים, ובזכות אותו סרט נפתחו בפניי חברויות חדשות עם אנשים יקרים ומיוחדים. לדעתי זהו סרט חובה שרלוונטי גם היום ולדעתי גם תמיד ימשיך להיות כי קשה לנו לעשות סטופ ולא להיסחף מליצור מסגרת לאדם על סמך רושם ראשוני כי כולנו נורא "מעוניינים" שהאדם שמולנו יתאים אחד לאחד ל"נורמה" שאנחנו בנינו, שגם היא אינדוודואלית בסופו של דבר…"
שנים שהייתי בטטת כורסא אמיתית. לפני חצי שנה, מתול רצון להוריד במשקל ולהוות דוגמא טובה יותר לילדיי התחלתי לעשות פעילות גופנית. אופניים, ריצה, יוגה. קשה לי להסביר מה זה עשה לי נפשית, כי חיצונית זה די ברור. אבל רק שמן לשעבר יכול להבין את התחושה הזו שאתה מתמלא מבפנים, ממש מוצף מגאווה והישגיות.מדהים אותי לגלות, שאפשר לעשות דברים נוספים מרק לשבת ולקסוס ציפורניים. יחד עם ילדיי (שזו הסחת דעת מעולה גם להם ), אני רוקדת, קופצת, רצה בחדר המוגן. אנחנו עושים תחרויות עלייה במדרגות ומסיימים ביוגה משותפת.
מאת: ניני | 20 ביולי 2014 | 09:08על מנת להירגע מהמצב אני מנסה כמה שיותר לחיות את השגרה .אני הולכת לעבודה יום יום , פעמיים בשבוע אני עושה פילאטיס והליכות בפארק כי ידוע שספורט משחרר את הגוף, משתדלת להיפגש עם חברות לארוחת צהריים כשניתן ,שומעת מוסיקה שאני אוהבת ועושה לי טוב בלב ובעצם ממשיכה לעשות את מה שאני תמיד עושה רק נוקטת יותר זהירות ודואגת שאהיה בקרבת מקום מוגן במקרה הצורך .אי אפשר להסתגר בבית כל היום ולתת למצב הנוכחי להשפיע עלינו צריך להמשיך בכל הכוח ולשמור על אופטימיות ,להתפלל לשלום החיילים ששומרים עלינו ולקוות שלא יהיו יותר פצועים או הרוגים וכולי תקווה שנגיע להסכם שלום בין שני הצדדים ושהשקט והביטחון יחזרו לחיינו במהרה .אמן !!!
מאת: אודליה | 20 ביולי 2014 | 09:04לא הרבה דברים מצליחים להרגיע אותי בימים אלו. אולי רק סקס. ואם אין בנמצא, אז נירוונה פורטה.
מאת: נטע | 20 ביולי 2014 | 08:33בעיר שלנו נמצאים מזה שלושה שבועות חיילים יקרים של פיקוד העורף שעוברים מבית לבית , ממשרד למשרד , מחנות לחנות , ולא מספיקים להעביר ולהסביר ברוגע ובנחת , איך להתנהג במצב שבו לצערנו אנו נמצאים , עוברים בן המקלטים בעיר ובודקים שכלם בסדר , לצערי בעירנו אין מלון והם נאלצים לישון בבית הנוער , כאות הוקרה על כל פועלם ,התארגנו והכנו אוכל לשבת , והבאנו להם ביום שישי האחרון, החיוך שעלה על פניהם כשנכנסו עם הסירים והמטעמים לכבוד שבת , גרם לנו לנחת חלק מאיתנו החליטו שלעשות איתם את השבת ירגיע אותם, והיינו רגועים שכמו שהם דואגים לנו אנו עושים ולו במעט כדי להחזיר להם
אני מקווה שיחזרו כל חיילנו במהרה לבתיהם בריאים ושלמים , אמן
מאת: חנה פחימה | 20 ביולי 2014 | 08:09כמו כל אחד במדינת ישראל , בימים טרופים אלו
אנחנו משתדלים לעשות רק מה שנחוץ ,
ומכיוון שכך , אנחנו מוותרים על הדברים שעושים לנו טוב בחיים.
הצגות, ים, בריכה, קניות בגדים …..
אני תמיד אמרתי לילדים שלי אם רע לכם , תנהגו כאילו אתם יוצאים
לאירוע חשוב , מקלחת טובה , בושם הכי אהוב , מריחת קרם גוף
פעולות אלו תמיד מרגיעות כמו קסם .
אני מוסיפה לזה את ריח הנכד המדהים שלי וזה מושלם
אני מקווה שבקרוב נעבור לשגרה שהייתה לנו
ושהחיילים יחזרו במהרה ובשלום .
מאת: מירה | 20 ביולי 2014 | 08:01בעיר שלנו נמצאים מזה שלושה שבועות חיילים יקרים של פיקוד העורף שעוברים מבית לבית , ממשרד למשרד , מחנות לחנות , ולא מספיקים להעביר ולהסביר ברוגע ובנחת , איך להתנהג במצב שבו לצערנו אנו נמצאים , עוברים בן המקלטים בעיר ובודקים שכלם בסדר , לצערי בעירנו אין מלון והם נאלצים לישון בבית הנוער , כאות הוקרה על כל פועלם ,התארגנו והכנו אוכל לשבת , והבאנו להם ביום שישי האחרון, החיוך שעלה על פניהם כשנכנסו עם הסירים והמטעמים לכבוד שבת , גרם לנו לנחת חלק מאיתנו החליטו שלעשות איתם את השבת ירגיע אותם, והיינו רגועים שכמו שהם דואגים לנו אנו עושים ולו במעט כדי להחזיר להם
אני מקווה שיחזרו כל חיילנו במהרה לבתיהם בריאים ושלמים , אמן
מאת: anat a | 20 ביולי 2014 | 07:56בעיר שלנו נמצאים מזה שלושה שבועות חיילים יקרים של פיקוד העורף שעוברים מבית לבית , ממשרד למשרד , מחנות לחנות , ולא מספיקים להעביר ולהסביר ברוגע ובנחת , איך להתנהג במצב שבו לצערנו אנו נמצאים , עוברים בן המקלטים בעיר ובודקים שכלם בסדר , לצערי בעירנו אין מלון והם נאלצים לישון בבית הנוער , כאות הוקרה על כל פועלם ,התארגנו והכנו אוכל לשבת , והבנו להם ביום שישי האחרון, החיוך שעלה על פניהם כשנכנסו עם הסירים והמטעמים לכבוד שבת , גרם לנו לנחת , והיינו רגועים שכמו שהם דואגים לנו אנו עושים ולו במעט כדי להחזיר להם
אני מקווה שיחזרו כל חיילנו במהרה לבתיהם בריאים ושלמים , אמן
מאת: ענת פחימה | 20 ביולי 2014 | 07:52כתושבת באר שבע שעובדת בעבודה זמנית לפני לימודים נוצלתי על ידי אימי לשמור על אחי משום שהקייטנה שלו התבטלה. לאחר שבוע שלם של הסתגרות בדירתנו הקצרה, במהלכה צפינו בסרטים מצוירים, שיחקנו קלפים וקראנו ספרי מתח וקפטן תחתונים, החליטה אימי שכדאי שננצל את דירתה של סבתי בקרואטיה ונטוס לשבוע על מנת שאחי לא ישתגע.
כרגע אני נמצאת בקרואטיה ומנסה ליהנות כמה שאפשר, אך אי אפשר שלא להתעדכן מדי שעה במצב. מקווה שכשאחזור המצב יירגע מעט ויהיה ניתן לחזור לשגרה עד למבצע הבא. שבוע טוב שיהיה!
מאת: נטלי אנדריאשביץ? | 20 ביולי 2014 | 07:33בימים כאלה של המבצע, שלכל לב ברחבי המדינה מתחילה לחלחל חרדה ברמה כזו או אחרת, אני מוצאת מקום מפלט בציור. רעש האזעקות והיירוטים שמטיל פחד ממש מעל הראש שלי נעלם כליל כשאני אוחזת בעיפרון או טובלת את המכחול באקריליק, ויוצרת לעצמי עולם אחר, שונה. הריכוז ביקום הנבדל שלי מעניק לי שקט ורוגע, משהו ששום דבר אחר לא מצליח לעשות.
אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי לצייר.
מאת: ענת | 19 ביולי 2014 | 12:44בימים טרופים אלו, שאזעקה רודפת פיצוץ, זה הזמן הטוב ביותר לשוטט ברחבי האינטרנט בחיפוש אחר השראה, זה יכול להיות אאוטפיט מיוחד, עיצוב בית חדשני, מוזיקה חדשה, או אפילו כתבה מעוררת מחשבה.
תהנו.
מאת: עדי פרנק | 19 ביולי 2014 | 09:04השבוע הזמנתי טפטים מגניבים לקיר שיש עליהם כיתובים מגניבים ורקע של ים ופרחים. קצת מפחיד ללכת עכשיו לים בערב ולשבת להרגע כשאני יודעת שכל שנייה יכולה להיות אזעקה. קניתי מלא נשנושים טעימים, הזמנתי את האחיות שלי לבוא אליי, הזמנו מסזיסט, ישבנו וראינו סרטים ולפני שהלכנו לישון רקדנו זומבה חצי שעה, כי ללכת בחוץ להליכה זה לא ממש מרגיע(: אז פשוט כך..מביאים את הטבע, המסעדה והאנשים שאוהבים הביתה ונרגעים(:
מאת: סימונה | 19 ביולי 2014 | 07:57אני פשוט הולכת לבקר את הנכד שלי בן השנה. החיבוק שלו הוא הדבר שהמרגיע אותי. אני מסתכלת על היצור התמים הזה, מנשקת אותו ומריחה אותו. מי צריך כדורי הרגעה כשיש נכד שמחבק אותך?
מאת: אורלי ונטוררו | 19 ביולי 2014 | 05:27אני פשוט הולכת לבקר את הנכד שלי בן השנה. החיבוק שלו הוא הדבר שהמרגיע אותי. אני מסתכלת על היצור התמים הזה, מנשקת אותו ומריחה אותו. מי צריך כדורי הרגעה כשיש נכד שמחבק אותך?
מאת: אורלי ונטוררו | 19 ביולי 2014 | 05:24מאז תחילת המצב הכנתי לי רשימת שירים שאני הכי אוהבת שכללו בערך 60 שירים ופשוט אני לוקחת שמיכה , מים , ופירות ושומעת מוזיקה ובערך כל כמה דקות שיש אזעקה המשפחה שלי נכנסת ואני שמה על רמקול ואנחנו מעבירים את הזמן שלנו עם מוזיקה מכל הסוגים אבל בכל זאת זה קשה ולא קל כמו שזה נשמע אי אפשר לצאת מהבית ואי אפשר לישון כמו שצריך אבל ה שומר עלינו מלמעלה
מאת: עמית | 18 ביולי 2014 | 21:53המתח הורג אותי וכדי להרגע אני משתדלת להמשיך בפעילויות הרגילות שלי , ללכת לחוגים במיוחד לריקודי עם ששם אני גם מוציאה אנרגיה וגם מצליחה להתנתק מהמציאות , ממשיכה להתנדב בבית חולים , וכשיש ימים שעדיף להיות בבית , אני יושבת יותר עם המחשב , מבשלת מתכונים חדשים , ומתפללת לקב"ה שישמור לנו על החיילים ויחזיר אותם כמה שיותר מהר בריאים ושלמים.
מאת: מירי קרמין | 18 ביולי 2014 | 21:39כדי להרגיע את עצמי אני חייבת להיות כמה שיותר עסוקה ולהמשיך בשיגרת החיים עד כמה שניתן, משתדלת להגיע לחוגים ובעיקר לריקודי עם , שמרגיעים אותי מאוד וממש מנתקים אותי מהמציאות, הולכת להתנדבות שלי בבית החולים וכשאני מרגישה שעדיף להשאר בבית אני מבשלת יותר, יושבת עם המחשב ומתפללת שהקבה ישמור לנו על החיילים ויחזיר אותם במהרה הביתה בריאים ושלמים.
מאת: מירי קרמין | 18 ביולי 2014 | 21:26אני גרה כמרחק של 3.5 קילומטר מעזה. מגיל קטן מאוד אני מתמודדת עם אזעקות, חדירות מחבלים – מצב ביטחוני שמערער גם את המצב הנפשי, אם להיות כנה אז עד היום, אני בת 20- לא הצלחתי להיתרגל למציאות הזאת. אבל מה שמצליח להקל עליי זה החיבוק של אמא. אני ואמא עברנו כל כך הרבה. מחלה שלה, וכרגע מתמודדת עם מחלה שלי (אנורקסיה)
ומה שתמיד מרגיע אותי זה החיבוק של אמא, חיבוק שאומר שהיא שומרת עליי, שהיא לא תעזוב אותי לרגע, שהיא פה איתי לתמיד, חיבוק אמיתי של אהבה אינסופית. בימי מלחמה רק אמא היא זאת שתרגיע אותי.
מאת: מיכל | 18 ביולי 2014 | 18:46מה שמצליח להרגיע אותי זה בהייה בתמונה של האחיינית הדנדשה שלי.
אני מבקשת מאחותי לשלוח לי תמונה של הפיצוש הקטנה שלה כל יום.. ובכל פעם שתוקפת אותי חרדה, פחד, או הרגשה לא נעימה אני פשוט מסתכלת על הפנים התמימות האלה וחיוך נפרש על פניי.
מאת: לירון | 18 ביולי 2014 | 18:35בעלי הוא איש קבע בצבא ומאז הלחימה חוזר ממש מאוחר הביתה (בהנחה שחוזר ולא נשאר לישון שם). אני לא אוהבת להישאר לבד בבית הקטן שלנו אז אני נוסעת להורים שלי ובדרך קוראת גם לאחותי ולאחיין שלי לבוא. כן, אני נרגעת עם המשפחה שלי. נכון שזה גורם לגעגועים לבעלי לגבור אבל אני מעדיפה תמיד להיות קרובה לאנשים האהובים עליי, זה מעודד ומחזק אותי. אחיין שלי, תינוק בן פחות משנה, לא מבין מה זה אזעקות ולשמחתי לא נבהל מהן ובממ"ד אנחנו עושים תחרות מי מצחיק אותו הכי הרבה. מיותר לציין שבתחרות הזו אין מפסידים. רגעים קטנים של אושר :))
מאת: רחל | 18 ביולי 2014 | 18:34אני גרה כמרחק של 3.5 קילומטר מעזה. מגיל קטן מאוד אני מתמודדת עם אזעקות, חדירות מחבלים – מצב ביטחוני שמערער גם את המצב הנפשי. אם להיות כנה אז עד היום, אני בת 20. לא הצלחתי להיתרגל למציאות הזאת. אבל מה שמצליח להקל עליי זה החיבוק של אמא. אני ואמא עברנו ביחד כל כך הרבה. מחלה שלה, וכרגע מתמודדות עם מחלה שלי (אנורקסיה)
ומה שתמיד מרגיע אותי זה החיבוק של אמא. חיבוק שאומר שהיא שומרת עליי, שהיא לא תעזוב אותי לרגע, שהיא פה איתי לתמיד, חיבוק אמיתי של אהבה אינסופית. בימי מלחמה רק אמא היא זאת שתרגיע.
מאת: מיכל | 18 ביולי 2014 | 18:29אני גרה כמרחק של 3.5 קילומטר מעזה. מגיל קטן מאוד אני מתמודדת עם אזעקות, חדירות מחבלים – מצב ביטחוני שמערער גם את המצב הנפשי. אם להיות כנה אז עד היום, אני בת 20. לא הצלחתי להיתרגל למציאות הזאת. אבל מה שמצליח להקל עליי זה החיבוק של אמא. אני ואמא עברנו ביחד כל כך הרבה. מחלה שלה, וכרגע מתמודדות עם מחלה שלי (אנורקסיה)
ומה שתמיד מרגיע אותי זה החיבוק של אמא. חיבוק שאומר שהיא שומרת עליי, שהיא לא תעזוב אותי לרגע, שהיא פה איתי לתמיד, חיבוק אמיתי של אהבה אינסופית. בימי מלחמה רק אמא היא זאת שתרגיע.
מאת: נעמה | 18 ביולי 2014 | 18:24חברה שלי עשתה עלייה לפני כחצי שנה ועברנו לגור במושב שבו גדלתי.
המצב הנוכחי מוכר לי שנים, אבל בשבילה זה חדש לגמרי. היא מעולם לא חוותה אזעקות, הפצצות וירידה למקלטים.
מאחר והיא עשתה עלייה למען הקשר בינינו, וכמובן בגלל שאני אוהב אותה, אני מרגיש שחובתי לשמור עליה ולהבטיח לה את כל הטוב שמגיע לה.
תמיד אהבנו לראות סרטים יחד (פעם פעולה ופעם קיטש רומנטי) אז החלטתי להפוך את המקלט לאולם קולנוע.
אני מדריך נערים במושב ויחד הורדנו את הטלויזיה והספות מהמועדון למקלט. סידרנו תאורת אוירה ואפילו מיקרו כדי להכין פופקורן.
את מכונת התפירה שלה העברתי לחדר הבטחון בדירה שלנו ושם היא מבלה את השעות שבהן אני בעבודה.
זה מרגיע אותה ומעביר לה את הזמן.
כבר שבועיים שאני חוזר מהעבודה, חוטף משהו לאכול ויורד יחד איתה (ועם עוד חברה מהמושב) לאולם הקולנוע שלנו.
אני מקווה שאצליח לשמור עליה ולהרגיע אותה מספיק בכדי שתשאר איתי כאן בארץ לתמיד
מאת: ארז | 18 ביולי 2014 | 17:50אני בחורה שנוטה להתעצבן מהר והרבה
וכבר הספקתי ללמוד איך להרגיע את עצמי- עם מוזיקה ובמיוחד שירים מרגיעים של VANGELIS או ENIGMA
מאת: קורל | 18 ביולי 2014 | 15:05
מאת: קורל | 18 ביולי 2014 | 15:04רוגע זה משהו ממש נדיר בתקופה האחרונה. אי אפשר להגיד עלי שאני בן אדם היסטרי אבל בזמן האחרון הדבר שהכי קשה לי לעשות זה לנשום עמוק ולהרגע. אני בחורה צעירה, פולניה, סטודנטית בתקופת מבחנים, עובדת בשתי עבודות, עם אזעקות יומיומיות, משפחה וחברים בדרום, חברים בצבא בתוך עזה…
קיצר כפי שאתם רואים לא חסרות סיבות להיות לחוצה. ואני יכולה להגיד ששופינג עושה לי טוב, שכוס יין עם החברה הכי טובה נחמד לי, שחיבוק עם החבר מרגיע קצת, ששיחה עם אמא עושה לי מדהים על הנשמה.. אבל רוגע?! רוגע אמיתי יגיע רק כשיהיה שלום ואנשים יפסיקו להירצח (בשני הצדדים- וסליחה על הפן הפוליטי). חייבים להבין שיש אנשים טובים משני צידי החומה- רק אז יהיה רוגע.
מאת: שחר | 18 ביולי 2014 | 14:57רוגע זה משהו ממש נדיר בתקופה האחרונה. אי אפשר להגיד עלי שאני בן אדם היסטרי אבל בזמן האחרון הדבר שהכי קשה לי לעשות זה לנשום עמוק ולהרגע. אני בחורה צעירה, פולניה, סטודנטית בתקופת מבחנים, עובדת בשתי עבודות, עם אזעקות יומיומיות, משפחה וחברים בדרום, חברים בצבא בתוך עזה…
קיצר כפי שאתם רואים לא חסרות סיבות להיות לחוצה. ואני יכולה להגיד ששופינג עושה לי טוב, שכוס יין עם החברה הכי טובה נחמד לי, שחיבוק עם החבר מרגיע קצת, ששיחה עם אמא עושה לי מדהים על הנשמה.. אבל רוגע?! רוגע אמיתי יגיע רק כשיהיה שלום ואנשים יפסיקו להירצח (בשני הצדדים- וסליחה על הפן הפוליטי). חייבים להבין שיש אנשים טובים משני צידי החומה- רק אז יהיה רוגע.
מאת: שחר | 18 ביולי 2014 | 14:56המצב בשטח מתוח, מפחיד לצאת מהבית ואת האמת שגם אין ממש מצב רוח. בבית המשפחה מחוברת 24/7 לחדשות ואין לאן לברוח מהמצב והאזעקות הלא פוסקות כאן בדרום. בדרך כלל שופינג בשבילי זה התרפיה הכי טובה. אז אם אני לא יכולה להגיע אל הקניון, הקניון יגיע אליי. אני פשוט עושה את הכל מהבית, עושה window shoping כלומר משוטטת במגזינים ואתרי אופנה און ליין, עושה שופינג- כלומר חוגגת על הpaypal, אפילו את עמדת המניקור בקניון החלפתי בפינת מני-פדי בממ"ד שבו אני גם מארחת את כל בנות המשפחה והקרובים, עם קפה עוגיות וכמה מגזינים לרפרף בהם. בהחלט התרפיה הכי טובה.
מאת: מריה דולגיך | 18 ביולי 2014 | 14:24איך לא,קנייה של פריט חדש.כאשר אני רוצה להרגיש שאני יוצאת קצת מהמציאות המרה,אני פשוט מזמינה לי פריט כלשהו מאתר נבחר.אף אם הוא לא גדול-יסכימו אותי גולשות האתר שזה תמיד פותח את הלב מחדש(יחד עם הארון..;)
מעניין לעניין באותו עניין,תמיד כיף לגלוש ב fashion forward.הוא לגמרי מאגד בתוכו את הפריטים-הכי-שווים,שאולי לא הייתי מוצאת בלעדיכם
מאת: אסתר | 18 ביולי 2014 | 14:14הרגיעון שלי …מחכה לערב אחרי נוהל שינה והשכבת הזעטוטים במיטה, מכינה נס קפה מתוק מתמתחת על הספר ונרגעת….נהנית מהשקט והופ למקלחת ארוכה ומפנקת לפני השינה. בדכ זה מצליח להרגיע אפילו בימים הקשים
מאת: קרן | 18 ביולי 2014 | 14:11
מאת: אורח | 18 ביולי 2014 | 08:38עד לפני שבוע, לא חשבתי שיש בי ולו שמץ של היסטריה. אחרי שנתקעתי 3 פעמים בחוץ באמצע מטח עם יירוטים מעל הראש, נראה לי רשמית, אני בחרדה. מזל שבכל פעם שזה קרה, היו מסביבי אנשים קצת יותר על הקצה: להוציא אותם מהאוטו ולהשכיב אותם על הריצפה, זה ממש ריפוי בעיסוק. אחכ, ברשותכם אפשר לחטוף התקף לב.
מאת: עינת ליבשיץ | 18 ביולי 2014 | 08:38בימים לא פשוטים של לחימה אני מאמינה בשמירה על שגרה. הרבה מעדיפים להסתגר בבית, לא להתרחק ממבנים מוגנים, לוותר על עבודה ועיסוקים נוספים. כמובן שיש לשמור על הנחיות הבטיחות ולהישמע להוראות פיקוד העורף, אך דווקא השמירה על השגרה היומיומית היא שמרגיעה אותי. אני הולכת לעבודה כרגיל, לומדת בבית למבחנים ועבודות, ומבקרת באוניברסיטה תכופות. הגענו למצב של "מלחמה בשידור חי" – כך שתמיד אני נשארת מעודכנת מכל מקום, ודווקא ההסתגרות בבית וצפייה בלופים בערוצי החדשות מלחיצה יותר…
בברכת שקט ורוגע ושחיילנו יחזרו בשלום, ליהי
מאת: ליהי עדיני | 18 ביולי 2014 | 08:03מה שהכי מרגיע אותי זה שיעורי הקיקבוקס שאני הולכת אליהם 4 פעמים בשבוע (לא מוותרת על אפילו אחד, לא משנה כמה הפגזות יש בחוץ). דרך נהדרת להוציא את כל העצבים ולפחות שעה אחת של אימון בחושך בלי לחשוב על שום דבר!
מאת: יעל | 18 ביולי 2014 | 05:44דבר ראשון מאזינה למוזיקה ישראלית רגועה, מתעדכנת ברשתות החברתיות ובחדשות שהכל בסדר ושכולם בסדר. אח"כ לפעמים רואה סרט כדי לשכוח מהכל לכמה שעות, לפעמים לוקחת קצת זמן עם המשפחה והחברים.
מאת: לירי | 17 ביולי 2014 | 22:53דבר ראשון מאזינה למוזיקה ישראלית רגועה, מתעדכנת ברשתות החברתיות ובחדשות שהכל בסדר ושכולם בסדר. אח"כ לפעמים רואה סרט כדי לשכוח מהכל לכמה שעות, לפעמים לוקחת קצת זמן עם המשפחה והחברים.
מאת: לירי | 17 ביולי 2014 | 22:51מוזיקה רגועה בשילוב עם משפחה וחברים, לפעמים סתם לראות סרט ולשכוח מהכל לכמה שעות..
מאת: לירי | 17 ביולי 2014 | 22:47אמנם אני גרה במרכז אבל עדיין כל כך הרבה דאגה לבני משפחתי זה משהו שמטריף אותי ברגע שנשמעת אזעקה, אחי הקטן שעכשיו מבלה את רוב זמנו בבית כי הוא בחופש גדול, מצליח הכי הרבה להרגיע אותי ,בבוקר עם הישמע האזעקה הוא רץ ומעיר אותי כי הוא יודע שאני ישנה שינה עמוקה ולא שמה לב למה שמתרחש סביבי,ביחד אנחנו רצים למרחב המוגן,שם אני יושבת מפוחדת מכוסה בשמיכה והוא אומר לי- אל תדאגי בסוף הטובים מנצחים, כמה רוך וכמה תמימות, הוא מצליח לגרום לי להירגע בכך ששם לי שירים שמחים כדי שאני לא יפחד! לפעמים הקטנים הרבה יותר גיבורים מהגדולים!
מאת: נועה | 17 ביולי 2014 | 22:43מכינים אוכל טוב מוסיקה טובה בממד , פעילות גופנית עם המשפחה וכמובן ביטחון בבורא עולם ובצהל….במיוחד אנו בדרום מודים לכולם על המאמצים הכבירים שנעשים בשבילנו
מאת: Jחגית אנקרי | 17 ביולי 2014 | 20:07אני סומכת על בורא עולם יושבים עם בני המשפחה וצוחקים וכמובן סומכים על צהל הגדול …אני גרה בדרום הארץ כך שאנו רגילים לשיגרה או לשיגראד כפי שאנו מכנים זאת….
מאת: אורח | 17 ביולי 2014 | 16:35