שמלה של רוס אובטה במתנה

כל אחת צריכה לפחות פריט משי אחד בארון | בואי לזכות בשמלה של רוס אובטה

מאת  | ‏ 6 מאי 2011

שמלת משי של רוס אובטה

שווי המתנה – 899 ש"ח

בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. כל מה שאתן צריכות לעשות כדי להיכנס לתחרות ואולי לזכות בשמלת המשי של רוס אובטה, הוא לספר לנו בתגובות על השמלה הכי מיוחדת שיש לך בארון ומה הפך אותה לכזו. התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותבת בשמלה שבתמונה.

* הזוכה תיבחר בין המגיבים לפוסט עד יום א', 8.5.11, בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
* את השמלה ניתן להשיג בחנויות רוס אובטה – דיזנגוף 155, תל אביב | אוסישקין 48, רמת השרון | קניון רמת אביב

 

הזוכה בטבעת היוקרתית של טובי פרבר מהשבוע שעבר הוא יונתן, שכתב לנו על הצעת הנישואים שלו לאישתו:

לאשה של חיי
שמי יונתן ואני נשוי 4 שנים לאשה מדהימה, באושר אך לא בעושר…(בינתיים). נישאנו בחתונה צנועה ודלת אמצעים אך מלאת שמחה ואהבה. בשל מצב שנקלעתי אליו רציתי לדחות את הצעת הנישואין והחתונה כולה אך היא רק רצתה להיות האישה שלי ולא איכפת היה לה דבר.. היא הייתה כלה יפייפיה ומאושרת, האהבה שלי.
מהמצב הכלכלי אנו מתאוששים עכשיו אך עדיין לא מספיק כדי שאוכל להעניק למלכה שכ"כ ראויה לכך – טבעת….ולהציע לה שתמשיך להיות אשתי לנצח!

השאירו תגובה

 

  • Excellent concepts.

    מאת: Glenview Carpet Cleaners (or cleaners) |‏ 22 בספטמבר 2012 | 17:56
  •  מוכריםם כאלה שבוק ב2 שקלל פחחח עלק 800 שימלה של סבתות

    מאת: נטלי |‏ 29 באוקטובר 2011 | 19:13
  • הסיפור הוא של שמלת הרוס אובטה שלי.
    הכל התחיל, כאשר האתר fashion forward המקסים מבית מאקו הציע את שמלת קיץ 2011 המושלמת מבחינתי, שמלה של רוס אובטה, במתנה (!!!) אם אצליח לספר סיפור על השמלה הכי מיוחדת שנמצאת לי בארון.
    השמלה הכי מיוחדת שתימצא לי בארון תיהיה כמובן שמלת רוס האובטה שלי ואיך זכיתי בה. אאאמן.
    :)

    מאת: מעין |‏ 10 במאי 2011 | 20:38
  • השמלה הכי מיוחדת שיש לי בארון, היא למעשה שמלה שממש עכשיו סיימתי להכין לפרוייקט גמר שלי במגמת אמנות…
    עיצבתי אותה בהשראת הפופ ארט והיא עשויה מסוכריות ובדים בגוונים 'פופיים'.
    היא מאודדד מיחודת עבורי מכיוון שהשקעתי בה רבות ע"מ שתצא הכי מושלמת שאשפר, ואכן – המאמץ השתלם!!!

    מאת: רינה |‏ 10 במאי 2011 | 13:02
  • כשאימי הייתה צעירה, היא גרה בארה"ב וקנתה שם שמלה פרחונית מדהימה שהיא הייתה לובשת אותה לכל מקום- היא הייתה השמלה האהובה עליה.
    לפני שנה וחצי ראיתי תמונה שלה כשהיא לובשת את השמלה ושאלתי אותה אם עוד יש לה את השמלה הזו, והיא ענתה שהיא זרקה אותה. בפסח האחרון, כשניקינו וסידרנו את כל הבית אמא שלי מצאה שקית שחורה ובה כל השמלות מהילדות שלה בארה"ב- והשמלה הפרחונית הייתה ביניהן. היא נתנה לי אותה וכשמדדתי אותה היא דמעה- דמעות של אושר וזיכרונות…

    מאת: תמר |‏ 8 במאי 2011 | 20:35
  • את השמלה הכי מיוחדת שיש אצלי בארון, מצאתי בחנות ספרים דווקא!, אצל אדם מוזר שיש לו בירושלים חנות שמלבד ספרים מצויים שם גם פרטי אספנות, קשה היה להתעלם מהשמלה המתפוררת הלבנה, שמצאתי שם בתוך ארגז מעץ, אני בתוך אספנית פרטי אופנה, שמלות בפרט, מיד ביקשתי לשמוע את סיפורה, הוא אסף אותה מבית של אישה מנוחה, והשמלה עברה אלפי גלגולים, חצתה יבשות, מדינות, ובתים… את השמלה לא ניתן ללבוש, היא מתפוררת ומוכתמת, לכן גם שילמתי עליה מחיר סמלי בלבד. אך אין ספק שהיא השמלה המיוחדת ביותר שיש לי בארון

    מאת: ענבר |‏ 8 במאי 2011 | 18:12
  • לי יש בארון שמלה אחת שקניתי לפני שנתיים, שמלה לא מיוחדת ממש אבל היא העדות היחידה לכך שאינני יודעת לרכוש שמלות. אצל אחרות הכל נראה מאודיפה, אך כשאני מגיעה לחנות הכל נראה לי צבעוני מידי, קצר מידי, ארוך מידי, רחב מידי או צמוד מידי . ואז באופן שאינו ניתן לשליטה אני איכשהו תמיד יוצאת עם מכנסיים……… למרות שאני תמיד מאוד מאוד רוצה לצאת עם שמלה

    מאת: עינבל |‏ 8 במאי 2011 | 13:06
  • לפני כמה חודשים סבתא שלי עבר לגור בדיור מוגן, סבתא שלי-סבתא מלכה היא ליידי אמיתית והכל אצלה שמור טיפ-טופ.
    לרגל המעבר היא השאירה מאחור הרבה מהבגדים שלה-אוצרות וינטא'ג מדהימים שמורים במצב מושלם, מבין כל השמלות הכי אהבתי שמלה אחת יפייפיה- פרחונית בגווני כחול-סגול עם צווארון תחרה וכפתורי פנינה.
    בפעם הראשונה שבאתי לבקר אותה בבית החדש שלה רציתי לשמח אותה ולבשתי את השמלה, סבתא שלי התרגשה מאוד וסיפרה לי שהשמלה הזאת היא לא אחרת מהשמלה שהיחא לבשה ליום החתונה של הוריי!
    מאז יש לשמלה מקום מיוחד אצלי בארון ובלב ואני מאוד מקווה שיום יבוא וסבתא שלי תוכל ללבוש אותה שוב לחתונתי שלי….

    מאת: הדס |‏ 8 במאי 2011 | 11:57
  • אהיה בת 50 בספטמבר הקרוב, היום אני שוקלת 69 ק"ג אבל מעל 20 שנה לא לבשתי שמלה, הייתי עמוסה ב-30 ק"ג יותר, כשהייתי מגיעה לחנות או מסתכלת בחלונות ראווה לא הייתי מביטה על שמלות הן היו "נמוגות-מתאדות" מעיניי וכאילו לא קיימות, הייתי מביטה בקנאה תהומית בנשים שלבשו שמלה לא האמנתי שאלבש שמלה אי פעם , היום אני מסוגלת ללבוש-אך לא בטוחה בעצמי , אולי זו תתאים לי?????????????

    מאת: בלה |‏ 8 במאי 2011 | 11:48
  • לפני שנה וחצי התחתנתי וכמובן בגלל שאנו סטודנטים אז היינו קצת לחוצים מכל ההוצאות הכלכליות של החתונה ולכן החלטתי ששמלה לשבת חתן אני לא קונה, אין צורך לבזבז עוד :). כחודש לפני החתונה הגעתי לחנות קאלה בקניון רמת אביב וזה היה הפעם הראשונה שהייתי בחנות הזו וראיתי שם שמלה מהממת בצבע שמנת , השמלה הכי הכי יפה שראיתי , עדינה מאוד עם תחקה יפה יפה כמו שרק בקאלה ניתן למצוא, התלבטתי קשות אם לקנות אותה למרות שהיא הייתה בהנחה היא עדיין היתה יקרה לי במקצת לבסוף בעלת הסניף ראתה שכל כך אהבתי אותה ונתנה לי עוד הנחה קטנה על השמלה וקניתי אותה. מאז זו השמלה שאני הכי אוהבת היא באמת השמלה הכי יפה ומיוחדת שיש לי בארון ואפילו אני אוהבת אותה קצת יותר מאת שמלה הכלה שלי :)

    מאת: שני מרציאנו |‏ 8 במאי 2011 | 11:00
  • סבתא שלי נפטרה בשנה שעברה. אף פעם לא היינו יותר מדי קרובות ורגשות האשם שתקפו אותי על כך רק הלכו והתגברו לאחר מותה. האישה חסרת האונים שהיא הפכה להיות בשלוש שנים האחרונות רחוקה שנות אור מהאישה שהיא כנראה הייתה פעם. בתמונות שלה משנות החמישים נראית אישה יפיפיה וקלאסית שלבושה כמו אודרי הפבורן. סבתי הייתה מתלבשת מדהים. לאחר שנפטרה הוריי העבירו אליי מעט מבגדיה. אחד הפריטים הוא שמלת פפיטה מדהימה משנות החמישים בשחור ואדום עם שרוולים ארוכים ורוכסן בגב, שמלה שיכלה להשתלב בקלות ברומן תקופתי. בשמלה הזו טמונים כל כך הרבה ערכים סנטימנטליים ואמוציונליים, עד כדי כך שהצלחתי להפסיק לאכול סרטים וללבוש אותה. עד היום לבשתי אותה בדיוק פעם אחת.

    מאת: רוני |‏ 8 במאי 2011 | 10:55
  • חיפשתי שמלה לחתונה של חברה טובה. אחרי שיטוט בכל החנויות התייאשתי ונכנסתי ל"שתיים" בשינקין. הראשונה שמדדתי היתה שמלת וינטג' מלונדון. שעלתה 250ש"ח, לצערי הרב הייתה עם כתמים של שמן תפרים קרועים וריצת לולאות. כשהמוכרת ראתה שאני מתלבטת היא שאלה מדוע והסברתי לה את הבעיות בשימלה, היא צלצלה מהר לבעלת החנות שישר הורידה לי 50% מהמחיר, לא התלבטתי לרגע ורכשתי אותה, אמרתי לעצמי שבסכום הזה אני אעשה את כל המאמצים לתקנה ומקסימום כפרה על הכסף. עוד בשינקין הוצאתי את השמלה להראות לחברה ופתאום באה מישהי ושאלה מאיפה קניתי אותה, הסיפוק כבר היה גדול.כשהגעתי הביתה התחלתי לעבוד על תיקונה מה שלקח בערך 3-4 שעות. ביום החתונה כשליוותי את הכלה, דני מזרחי בעצמו שאל אותי מאיפה היא ובחתונה בא אלי אדם ואמר לי במילים האלו: "כמה ששילמת על השמלה אני אתן לך כפול, אשתי רוצה אותה".כמובן שאף אחד לא קיבל אותה, היא אצלי בארון שמורה לארועים מיוחדים בלבד. הכי יפה שיש.

    מאת: דנית |‏ 8 במאי 2011 | 10:28
  • השמלה הכי מיוחדת ומשמעותית שיש לי בארון נתפרה במיוחד עבורי לחתונתה של האחות של בן זוגי. מכיוון שהחתונה היתה הפקת המאה, יש לאמר ש"הכריחו" אותי לתפור שמלה לאירוע. בצורה עדינה נאמר לי שהשמלה שרכשתי ורציתי ללבוש לחתונה לא היתה מספיק הולמת את המארוע, ולכן ביקשו ממני לתפור כמו כל הבנות שמלה. כמובן שבהתחלה הייתי אנטי ודי ממורמרת מה"גזירה" שנכפתה עליי בניגוד לרצוני, אבל בסופו של דבר השמלה שתפרתי הייתה בעיצוב שלי ובצבע ורוד פוקסיה מהמם שבחרתי והיום זה הדבר היפה ביותר שיש לי בארון!

    מאת: ענבר שורוק |‏ 8 במאי 2011 | 10:25
  • השמלה הכי יפה שלי היא השמלה שמעולם לא לבשתי.
    לפני קצת יותר משלושים שנים, אבא שלי שנולד באיטליה וכל חייו התלבש, אכל, שתה, צחק ונהנה מהחיים כמו שרק האיטלקים יודעים, חזר מאחד מביקוריו בארץ המגף הגדול עם שמלת מקסי יפיפיה בצבע ירוק מנטה עם נקודות לבנות ועיטור בזהב של נינה ריצ'י במתנה לאמא שלי.
    השנים עברו, להתלבש ולאהוב את החיים למדתי מאבא שלי שנפטר בינתיים. השמלה נשארה ואני לא מסוגלת ללבוש אותה מרוב יופיה. וכל פעם שאני פותחת את הארון, אני מביטה בה, נזכרת איך היא הגיעה לשם, מתלבשת ומתחילה לי את היום.

    מאת: שרי |‏ 8 במאי 2011 | 10:22
  • שמלת החתונה שלי מחכה לי בארון…. אשמח לזכות בשלכם כדי ללבוש אותה במסיבת הרווקות :)

    מאת: שירלי |‏ 8 במאי 2011 | 09:52
  • השמלה הכי מיוחדת בארון שלי היא השמלה שקניתי לכבוד החתונה שלי עוד חצי שנה- והשמלה שאתם מחלקים תתאים לי למסיבת רווקות :)

    מאת: שירלי חלילי |‏ 8 במאי 2011 | 09:50
  • לפני כשנתיים, כשאח שלי הודיע שהוא מתחתן, ידעתי שלחתונה שלו אני אלבש שמלה. השמלה הראשונה שאני אלבש בתור בחורה בוגרת ולא כילדה. החלטתי שפעם ראשונה אני "אדפוק הופעה" וארגיש מושכת בשמלה יפה, מחמיאה ונשית. עשיתי ספורט ושמרתי על תזונה נכונה עד שהגעתי לגזרה, וכשיצאתי לחיפושים, זה היה ברחוב דיזינגוף בתל אביב, האוטובוס עצר בדיוק מול חנות שמלות קטנה וקלטתי את השמלה מרחוק וידעתי שזאת השמלה. שמלה שחורה קצרה, קלאסית, עם מקום מתחת לאיזור החזה לחגורת סטן בצבע ורוד בייבי קלאסי. המשכתי להסתובב בכל דיזינגוף אבל חזרתי כי ידעתי שזו השמלה. בחתונה של אחי, לא הרגשתי אי פעם יותר יפה ומושכת מאשר עם השמלה הזו, וזה היה אחד הערבים הכיפיים בחיי, הרבה בזכות השמלה :)

    מאת: טל ל. |‏ 8 במאי 2011 | 03:16
  • לפני כ8 שנים הייתי בטיול בארה"ב,טיול שארך כחצי שנה .
    ובשבוע האחרון של הטיול רכשתי שמלת מקסי שחורה ..מדהימה ביופיה ובפשטותה ..
    השמלה עלתה לי 100$ והחלטתי שאני לובשת אותה בטיסה חזרה…
    וכך רצה הגורל שישב לידי בחור שב5 הדקות הראשונות שפך עליי את כוס מיץ התפוזים שלו והכתים לי את השמלה…..כיום אני נשואה לאותו בחור כבר 4 שנים ואת השמלת מקסי השחורה שלי אני שומרת למזכרת לביתי שתיגדל ….כי עם המזל שהשמלה הביאה לי בחיים ..הייתי רוצה שגם יהיה ממנו ולו קצת לביתי הקטנה שי-לי

    מאת: טל מגידיש |‏ 8 במאי 2011 | 00:31
  • השמלה המיוחדת שיש לי בארון היא שמלה שחורה ופשוטה שליתר דיוק היא יותר סרפן אבל מה שבאמת הופך אותה למיוחדת היא הפריטים שאני לובשת איתה כל פעם. גופיה לבנה/ שחורה עם תחרה או בלי מתחת, סוודר שחור /סריג בהיר/שרוולון זהוב עם חגורה ו/או עם פרח. לפעמים החתך שלה למעלה מתחת לחזה, לפעמים למטה על המותן ולפעמים היא גם הופכת לחצאית.
    מה שחשוב שתמיד אני מקבלת עליה מחמאות ומחייכת לעצמי שבעצם זאת לא השמלה אלא היצירתיות שלי..

    מאת: אווה |‏ 8 במאי 2011 | 00:02
  • אני בת 32. לפני 7 שנים התחתנתי והחלטתי לחזור בתשובה. עד החתונה הייתי חילונית גמורה. אחרי החתונה כבר חזרתי בתשובה – כיסיתי את הראש ואמרתי שלום למכנסיים. אני לא קיצונית ולא חרדית. השמלה המיוחדת שלי בארון היא שמלת החינה שלי. לאחר שחרשתי את כל תל אביב הגעתי למעצבת לא כל כך ידועה באיזה סמטה נחמדה, נכנסתי, וסיפרתי שאני רוצה משהו מיוחד אך עם זאת לא חשוף. היא תפרה לי שמלה מיוחדת, לבנה עם פרחים גדולים בצבעי תכלת וירוק, ולבקשתי היא תפרה לי גם שרוולון מאותו הבד. יצא מהמם, לא האמנתי שאפשר להיות גם צנועה וגם יפה. בתור אחת שלבשה המון שמלות חשופות בחיי ויודעת שאין מה להשוות ביופי של שמלה מיוחדת וחושפת לבין שמלה סגורה ופחות מעניינת. וכך גם בחיי, כל הזמן חשבתי שלהיות דתייה זה הכי משעמם שיש, בלי חיים, בלי בילויים וכל מה שמתלווה לזאת. אך כמו השמלה נוכחתי לדעת שאפשר להנות משני העולמות, אפשר להיות גם דתייה וגם להנות מהנאות העולם היפה שבו אנו חיים.

    מאת: איילת |‏ 7 במאי 2011 | 22:58
  • גם התגובה שלי איננה

    מאת: עדימי |‏ 7 במאי 2011 | 22:20
  • זו פעם ראשונה שלי… ולא יכולתי להתעלם מכך שהרבה מהתגובות נורא מרגשות, וקשה לומר מי טובה יותר. והאמת היא, שאין צורך. לכל אחת יש את השמלה הסמלית שלה וזה בעצם כל היופי! כיף להיחשף ו"להציץ" לרגע לאותם סיפורים קטנים שמרכיבים חיים.

    מאת: עדימי |‏ 7 במאי 2011 | 21:56
  • אין לי בארון שמלה עם סיפור מיוחד :( אבל אם אזכה.. תהיה לי שמלה עם הסיפור הכי מיוחד :)

    מאת: תניר |‏ 7 במאי 2011 | 20:34
  • אין לי בארון שמלה עם סיפור מיוחד:( אבל אם אזכה.. תהיה לי שמלה עם הסיפור הכי מיוחד :)

    מאת: תניר |‏ 7 במאי 2011 | 20:32
  • הארון שלי מלא בשמלות מכל הסוגים, חלק זולות וחלק יקרות יותר, אבל השמלה האהובה ביותר היא השמלה השחורה הקטנה שקניתי בזארה לכבוד נשף הסיום של כתה י"ב- לפני 5 שנים. חרשתי את כל תל אביב כדי למצוא את השמלה המדויקת שתגרום לי להרגיש כמו נסיכה. בסוף השמלה נמצאה הרחק מכל חנויות המעצבים במחירי הון תועפות, אלא דווקא בזארה. שמלה פשוטה, שחורה וקטנה עם זוג נעלים עדינות ומושלמות עם פפיונים. באותו ערב באמת הרגשתי כמו נסיכה והזיכרון המתוק מאותו ערב ילווה אותי תמיד :)

    מאת: מיכל |‏ 7 במאי 2011 | 20:17
  • בקיץ האחרון חיפשתי שמלה לארוע נורא חשוב שהייתי צריכה ללכת אליו,כמובן שהתקציב היה דל והדרישות היו די גבוהות אך בכל זאת יצאתי למסע שופניג בעקבות השמלה.בכל תל אביב טיילתי ביום הכי שרבי של הקיץ אבל עדיין אופטימית-רק שיהיו אנרגיות חיוביות ונמצא שמלה מתאימה..הגיע כבר ערב ובייאוש חזרתי לירושלים שם נכנסתי לחנות הקבועה והמנחמת..סתם כדי לקנות חולצה או ג'ינס ולהרגיש שהיום לא היה מבוזבז..כמובן שכמו כל האפי אנד שם נמצאה שמלת הניוד הקייצית המושלמת שקצרה ככ הרבה מחמאות באותו ערב :) הערב היה בלתי נשכח,כך גם השמלה שעדיין משמשת אותי ומעלה חיוך

    מאת: עדן |‏ 7 במאי 2011 | 20:12
  • השמלה הכי מויוחדת נקנתה משור הכרמל ב- 50 ש"ח!!! כשאין מה ללבוש היא שם: שמלה שחורה, חיתוך וי מתחרה בחזית. מתאימה עם כפכפים/סנדל שטוח/מגפיים/פלטפורמה/נעלי עקב/ג'קט ג'ינס/קרדיגן צבעוני – או בקיצור עם ה-כ-ל. שמלת חיים!

    מאת: עידית שיינר |‏ 7 במאי 2011 | 19:20
  • כשהייתי קטנה, אמא שלי אהבה להלביש אותי בשמלות, וכמה שהיו יותר חמודות, מתוקות, קיטשיות – ככה לבשתי אותם יותר.
    כשהייתי בת 4 בערך, דודה שלי (שהיא אחותה של סבתא שלי) קנתה לי שמלה אדומה ממשי, שהגזרה שלה הייתה פשוטה וחמודה – כראוי לילדות קטנות. והוי – כמה שאהבתי את השמלה הזאת! הייתי הולכת איתה לגן כל יום שישי, ובפעמים שהלכנו לאירוע משפחתי כלשהו, תמיד הייתי בוחרת אותה משלל השמלות שמאז בואה לא יצאו מהארון.
    אבל, כדרך הטבע וכדרכם של ילדות בנות 4, גם אני גבהתי וגדלתי, לעומת השמלה האדומה, שכדרכן של שמלות נשארות תמיד באותה המידה.
    אני זוכרת את הבוקר שרציתי ללבוש את השמלה לבריתה של קרוב משפחה, והקו של המותן הגיע לי לאמצע הצלעות. כאן אמא שלי התערבה, ואמרה שהשמלה קטנה כבר.
    לאותו אירוע לבשתי שמלה אחרת, בצבע כחול עם משבצות ועליונית לבנה תואמת. היה לי כל כך לא נוח, שמאז ועד כיתה ז' לא לבשתי שמלה, חצאית, או אפילו ג'ינס. (בכיתה ז' הבנתי שהג'ינס הוא לא נורא כל כך, אבל לא כך לגבי השמלות). הייתי הסיוט הכי גדול של כל מוכרת. אמא שלי נכנסה לחנות, והיה לה משפט קבוע – "אנחנו מחפשים מכנסיים/חולצה, בלי ורוד, בלי נצנצים, לא ג'ינס ולא ברבי או בראץ"…
    בכיתה ט' אני, אמא שלי ואחותי הלכנו לטיול, ובדרך חזרה עברנו על פני חנות. אמא שלי מיד נכנסה, כמובן, אחותי אחריה כדי לבדוק מה קורה, ואני ניסיתי לחפש לאמי משהו, כדי שנצא מהר יותר מהחנות.
    הזזתי קולבים, בחנתי חולצות, ופתאום ראיתי אותה – שמלה אדומה ממשי עם חצאית מותן. ובמידה שלי!
    אחרי שקניתי את השמלה אני מרגישה חופשייה ללכת עם "בגדים של בנות", כמו שאמא שלי אומרת.

    מאת: הילה |‏ 7 במאי 2011 | 19:01
  • זו השמלה היחידה שאני יכולה לזכור שלבשתי אי פעם. כילדה הייתי "טום בוי" ותמיד העדפתי מכנסיים למרות שסביבי תמיד ראיתי שמלות על חברות, גם אני רציתי אבל לא היה לי אומץ. למרות שאני רזה ותמיד אמרו לי שזה יתאים לי זה פשוט לא קרה. והיום בת 32 עדיין נהנית לראות שמלות על הקולב ועל נשים ותמיד מקדישה לנושא זמן, בחנות באינטרנט ושוב לא קונה. ואז הגיעה ההזדמנות הגדולה מכולם, החתונה, ושם בשמלה הזאת השקעתי את כל מה שהיה לי בראש מאז ומתמיד בשמלה שלי בעיצוב אישי. היא הייתה יפה ואני הייתי מרוצה. יפה ומאושרת מאין כמותה!!!

    מאת: עדי |‏ 7 במאי 2011 | 18:31
  • אני מכורה לאופנה, אך אף פעם לא יכולתי להרשות לעצמי לרכוש מותגי אופנה יקרים אלא רק לחלום עליהם בעודי מדפדפת במגזיני אופנה. כ
    מו הרבה פאשניסטיות האלילה שלי היא שרה ג'סיקה פרקר, שהסגנון שלה הפך למושא הערצה אצל בנות רבות.
    בסרט סקס והעיר הגדולה היא לובשת שמלה מדהימה של Halston בצבע לבן, שכמובן יכולתי רק לפנטז אותה, אך בעלי המקסים עשה לי הפתעה לאחר לידת ילדי השני והצליח למצוא לי את השמלה באי ביי במחיר מציאה.
    אני כנראה לעולם לא אלבש את השמלה כי היא מהודרת מדי בשביל חייה של אמא לשני ילדים, אבל רק המחשבה שהיא נמצאת אצלי בארון גורמת לי אושר רב ומעלה בי חיוך ענק כל פעם שאני מסתכלת עליה.

    מאת: מיכל |‏ 7 במאי 2011 | 17:38
  • בקיץ של 2007 עבדתי באוניה- מג'יק 1 בצוות בידור. במהלך העונה בחודש יולי חגגתי יומולדת 22. איכשהו התפספסו לי התאריכים וממש ביום של היומולדת עגנו באלניה שבתורכיה וכולם קפצו עליי ושרו לי שירי יומולדת ואפילו קיבלתי חופש לטייל בעיר. בזמן שאני וחברה שלי טיילנו היא סיפרה לי שיש בערב מסיבה ושהיא צריכה שאני יעזור לה למצוא משהו ללבוש… מיד הבנתי שעושים לי מסיבת הפתעה ושאני חייבת למצוא משהו ללבוש. הבעיה, יצאתי מהמלון עם 30 דולר ובזבזתי מתוכם כבר 10. המזל, שקלתי 47 קילו והגובה שלי 1.54 הפתרון, נכנסתי לחנות בגדים לילדים ומצאתי שמלה מדהימה מידה 16 ב-18 דולר מתחרה בצבע שחור לבן עם פופיון ענק!!! נראיתי כמו נסיכה וכולם התלהבו ואף אחד לא מאמין עד היום שבגיל 22 קניתי שמלה של ילדים….ועד היום זו המציאה הכי טובה שלי!

    מאת: מיקי |‏ 7 במאי 2011 | 16:57
  • טום בוי? אני הכי הייתי כזאת,עד שיום בהיר אחד ויפה פגשתי את "שמלת חלומתי" כמו שאומרים,זה קרה שחיפשתי בגד לחתונה של משפחה. ומאז אותה שמלה התהפכתי מכל הבחינות ונעשתי נשית נורא. היא קרצה לי מהחלון ראווה ובאותו רגע בלי למדוד אפילו בחרתי בה. ממש כמו הגבר שאת יודעת ממבט ראשון שהוא יהיה בעלך!
    היא פירחונית יפייפיה,כאילו תפרו אותה במיוחד בשבילי.
    כשכולם זוכרים לי את עברי השיחה הזאת על השמילה תמיד עולה ברקע,זה זיכרון יפה ומתוק שאני לא אשכח בחיים:)

    מאת: סימה |‏ 7 במאי 2011 | 16:40
  • יש לי שמלה של סבתא משנות 70 אותה מצאתי לאחר תקופה שאני מנסה לאסוף פריטים ישנים ממנה ומסבתא השניה (התחלתי להתעניין באופנה לא מזמן וכבר מההתחלה אהבתי דברי וינטז' ומה יותר וינטז' מדברים של סבתא). באותו יום היינו אצל סבתא, אמא וסבתא חיפשו מעיל. הן לא ידעו איזה מעיל לקחת לחופשה שהן נוסעו בחורף. סבתא הוציא כל מיני מעילים שהיו לה בארון עד שקפצתי ורצתי לארון . בהתחלה חשבתי שזה עוד מעיל או איזה משהו מעניין שהיא נהגה ללבוש כשהייתה צעירה אבל אחרי שהוצאתי אותה וראיתי אותה (אפשר להגיד שהתאהבתי). היא הייתה שמלת מקסי בצבע ורוד עתיק-בורדו עם כל מיני תוספות באזור הצוואר. סבתא סיפרה שזו הייתה שמלה שהיא הייתה יצאת איתה לכל מיני מסיבות ודברים חשובים כשהם היו בארגנטינה והוסיפה שהיא נתפרה במיוחד בשבילה. ממש התלהבתי וביקשתי אותה היא כמובן לא יכלה לסרב ונתנה לי אותה. עכשיו היא יושבת בארון שלי מחכה לזמן הנכון לצאת.

    מאת: יעל |‏ 7 במאי 2011 | 15:36
  • דווקא השמלה הכי מיוחדת שלי לא נמצאת בארון שלי וגם היא לא כל כך שלי…מדובר על שימלה שחורה מקטיפה מאוד נסיכותית… סבתי זיכרונה לברכה לבשה אותה בחתונת אימי …לצערי חוץ מטבעת שירשתי ממנה זוהי המזכרת היחידה שלי ממנה . היא נפטרה כמה חודשים לפני שנולדתי… לשימלה הזאת יש ריח מיוחד שבילדותי כיניתי אותו ריח סבתא. משום שמעולם לא הייתה לי סבתא , בכל פעם שהרגשתיצורך כלשהו בסבתא הייתי עולה לארון של אימי וובעדינות מורידה את השימלה ומסניפה את הריח המיוחד שלה שנתן לי מןתחושת ביטחון ואהבה אומנם השימלה הזו היא לא הכי יפהאוהכיי לבישה שיש לי אבל יש לה ערך מוסף. 

    מאת: ... |‏ 7 במאי 2011 | 15:04
  • לפני כ8 שנים הייתי בטיול בארה"ב,טיול שארך כחצי שנה .
    ובשבוע האחרון של הטיול רכשתי שמלת מקסי שחורה ..מדהימה ביופיה ובפשטותה ..
    השמלה עלתה לי 100$ והחלטתי שאני לובשת אותה בטיסה חזרה…
    וכך רצה הגורל שישב לידי בחור שב5 הדקות הראשונות שפך עליי את כוס מיץ התפוזים שלו והכתים לי את השמלה…..כיום אני נשואה לאותו בחור כבר 4 שנים ואת השמלת מקסי השחורה שלי אני שומרת למזכרת לביתי שתיגדל ….כי עם המזל שהשמלה הביאה לי בחיים ..הייתי רוצה שגם יהיה ממנו ולו קצת לביתי הקטנה שי-לי

    מאת: ליטל מגידיש |‏ 7 במאי 2011 | 13:52
  • לי בארון יש שמלה שיותר מ 25 שנה ,כשאימי הייתה קטנה היא לבשה אותה ולאחר מיכן אחותה ואחר כמה שנים רבות (אני בת 16) אני נולדתי וגם אני לבשתי אותה ואז אחותי וכעת מחכים לבת דודה שלי ,שתגדל עוד קצת ותלבש גם אותה,זו שמלה מאוד מיוחדת אני מאוד אוהבת אותה מהילדות רק חבל שהיא כבר לא עולה עליי ,לשמלה הזו ללא ספק יש היסטוריה בעבר בהווה וגם בעתיד ,נקווה :))

    מאת: אילנה |‏ 7 במאי 2011 | 12:43
  • השמלה הכי מיוחדת שלי היא השמלה איתה התחתנתי לפני שנה בדיוק (!!) התחלתי את חיפושי השמלה בשתי חנויות עם אמא שלי ואחותי אך באמצע התכנונים לחתונה פקד אותנו אסון משפחתי וכל הטיפול בענייני החתונה נדחה בחודש. היות ואמא שלי הייתה צריכה לטוס לחו"ל עד בחודש שלאחר מכן הגעתי לחנות פיש אנד דג בה ראיתי הרבה שמלות שאהבתי, גייסתי את החברה-הכי-טובה ואת האמא כמובן ואמרתי ולהם שאנחנו לא יוצאות מכאן עד שאין בידינו שמלה. השמלה שנבחרה הייתה פשוטה ויפיפיה וההי לייט שלה היה שצורפה לה ההינומה אותה סבתא שלי לשה לבשה בתחונתה אי שם בשנות ה-20 ואותה אמא שלי לבשה בחתותה אי שם בשנות ה-70 ואתה אני כמובן אוריש לאחותי ואחיה לילדי (בהנחה וינטג' עדיין יהיה באופנה עד אז.. מחזיקה אצבעות..) כמעיין סגולה לנישואים טובים (טפוטפו טפו כמובן) :)

    מאת: תמר דגן |‏ 7 במאי 2011 | 12:41
  • אף כלה לא תשכח לעולם את יום חתונתה ואת שמלת הכלה אותה לבשה. את השמלה קניתי בחנות וינטג', והיא היתה אלגנטית, נשית, מיוחדת ואצילית. וכמו בעלי – מהרגע שראיתי אותה בחנות ידעתי שזו אהבה ממבט ראשון…
    מספר חודשים לאחר החתונה, קראתי על פועלו של גמ"ח "יד אברהם", עמותה הבאה לקראת כלות שידן אינה משגת לקניית/השכרת שמלת כלה. כשבאתי למסור את השמלה, הרגשתי את האוירה המדהימה והחיובית של המקום וראיתי את המתנדבות החייכניות והמסורות. מקום מדהים! במקום מגוון ענק של שמלות במגוון סגנונות ומידות, מקום נעים מאד ומקפידים בו מאד על אסתטיקה, נקיון ועל פרטיות הלקוחה. וכמובן, תמיד ישמחו לקבל כתרומה שמלות וכן אביזרים נלווים (הינומה, נעליים וכיו"ב).
    עם אהבה רבה וללא שום יסורי מצפון מסרתי את שמלת הכלה לידיהם המיומנות של מפעילי העמותה.
    אז אמנם השמלה כבר לא נמצאת אצלי בארון, אך אין לי ספק שמישהי אחרת תמצא תועלת רבה יותר מהשמלה.

    ליצירת קשר עמותת יד אברהם – 03-5170573.

    מאת: מעין |‏ 7 במאי 2011 | 11:13
  • לפני כשנה, באמצע החיים, התפטרתי מעבודתי ונסעתי להתנדב בפרויקט סיוע הומניטארי באפריקה. במסגרת ההכנה להתנדבות תדרכו אותנו כי מדובר במדינה שמרנית מאוד ועל כן קודי הלבוד קפדניים, ואף לא מומלץ להסתובב בגופיות. לא ממש ידענו למה לצפות, והגענו בעיקר עם בגדי יום יום פשוטים וזרוקים וטי-שירטים.
    מהר מאוד הבנו כי ההנחיות שקיבלנו היו קצת נוקשות, והנשים המקומיות לא היו כלל כ"כ צנועות… כמו כן, כדי להתפרק מחוויות היום-יום הקשות נהגנו לצאת בסופי שבוע לבלות במועדונים המקומיים, ולא היה לנו כ"כ מה ללבוש.
    חיפשנו מקומות לקנות בגדים קצת יותר הולמים לבילויי סופ"ש, והופתענו לגלות כי בעיר הבירה, המונה מיליונים של תושבים, לא היה כ"כ היכן לקנות בגדים.
    המקומיים העניים קנו בעיקר בשווקים השונים ברחבי העיר, שהציעו בעיקר בגדים יד שנייה שנמכרו בערמות על הרצפה. אמנם כשחיטטנו מצאנו שם לפעמים מציאות מפתיעות, ואף מותגים כמו טופ-שופ, זארה ומנגו, לעיתים עם הטיקט, עם פגמים קטנים (ככל הנראה מדובר בתרומות מחו"ל, שנשלחות למדינות עולם שלישי), אולם, מרבית הבגדים היו בכל זאת, 'סמרטוטים', וכן, חוויית הקנייה לבחורות 'לבנות' באזורים הנ"ל הייתה לא פשוטה ואף לעיתים מסוכנת….
    למעט הנ"ל, היו בכל העיר רק שני קניונים קטנים עם חנויות בגדים 'מזעזעים' ומצועצעים מאוד. באחד הקניונים גילינו חנות בגדים 'מערבית' אחת, בסגנון דומה ל- FOX או TNT, וגם היא לא הייתה ממש שיא האופנה…
    באחד הביקורים שלנו שם עשיתי סיבוב סתמי בחנות, ובאופן מפתיע סוף סוף מצאתי שם שמלה יפיפייה, 'שיקית' מאוד – לבנה, עם כתמים צבעוניים בצבעים עזים, צמודה בחלק העליון, ועם חצאית גבוהה, מתרחבת וקצרה. ממש מתאימה לטרנדים של הקיץ…
    זהו פריט הלבוש היחיד שקניתי שם, שאני יכולה ממש ללבוש וליהנות ממנו גם בארץ ועוד מקבלת עליו המון מחמאות, ובנוסף יש לו ערך סנטימנטלי עבורי, כי הוא מזכיר לי תקופה מאוד משמעותית, יוצאת דופן ומכוננת בחיים שלי.

    מאת: אפרת |‏ 7 במאי 2011 | 10:50
  • היתה ילדה קטנה – חנה'לה. תפרה לה אמא שלה שמלת שבת חדשה, שמלה יפה לבנה. והנה בא יום שישי.

    השמש כבר נטתה לשקוע. חנה'לה התרחצה לכבוד השבת, לבשה את שמלתה החדשה ושמחה מאוד. שמחה היא, שמחה אמא שלה.

    יצאה חנה'לה מן הבית לטייל קצת, לשחק. ראתה את עדנה הפרה שבה מן המרעה. נגשה אליה חנה'לה, החליקה בידה את צוואר הפרה ואמרה: "רואה את, עדנה, את שמלת השבת החדשה, שתפרה לי אמא?" שמחה עדנה, הוציאה את לשונה ורצתה ללקק. אך חנה'לה אמרה: "לא, עדנה. עכשיו אסור; השמלה…"

    הלכה חנה'לה הלאה. ראה אותה זוזי, הכלב המנומר, ורץ לקראתה בנהימה: הום, חנה'לה הקטנה…הום, הום… אמרה חנה'לה: "רואה אתה, זוזי, את שמלת השבת החדשה שתפרה לי אמא?" שמח זוזי, הרים את רגליו הקדמיות ורצה לקפוץ על חנה'לה, להתרפק עליה. אך חנה'לה אמרה: "לא, זוזי, עכשיו אסור; השמלה תתלכלך."

    כך טילה לה חנה'לה, גם שחקה. וכשרצתה כבר לחזור, ראתה מרחוק איש יוצא מן החורשה. והאיש עמד, הסיר מעל גבו שק משא וישב על הארץ לנוח. קרבה חנה'לה, וראתה שהאיש איש זקן, ופניו וגם שערותיו הלבנות מכוסות זעה. התעייף כנראה, האיש מאוד, ואמר: "גשי הנה, ילדה… שלום לך!"

    "שלום", עונה חנה'לה, ונגשה, הסתכלה ושאלה: "אתה עייף?"

    "כן", אמר האיש, "לא קל".

    "מה זה אתה נושא?"

    "פחם", ענה האיש, "פחמי עץ מן היער".

    "אתה עובד ביער?"

    "כן. מוציא פחם… ומה שמך?" שאל האיש. " שמי חנה'לה". והיא שתקה רגע ואחר אמרה: "אתה מביט אל השמלה שלי? היא חדשה. אמא תפרה לי".

    "תתחדשי! שמלה יפה", אמר האיש."תודה!" אמרה חנה'לה. והאיש ישב עוד שעה קלה, אחר קם, עמס שוב את השק על שכמו ואמר "צריך למהר. השבת באה." והולך לו האיש. הולך וצועד צעדים כבדים, לאים… וחנה'לה עומדת, מביטה אחריו, רואה את גבו הכפוף תחת המשא שלו, משא הפחם וחושבת: "קשה לו לשאת. אעזור לו". וממהרת חנה'לה אל האיש הולכת על ידו ואומרת: "אתה רוצה שאעזור לך?"

    האיש הצטחק: "את רוצה לעזור? יפה, ילדה, יפה, עזרי, עזרי…" וחנה'לה באה מאחוריו, תחת השק הגדול התלוי, שולחת את ידיה הקטנות, מטה את כתפיה, מרימה, תומכת… והם הולכים שניהם, נושאים, משוחחים. לא הרבה הולכים, כי עמד האיש ואמר: "עכשיו די, כבר עזרת. ילדה טובה את. שובי הביתה"

    חוזרת חנה'לה. רגליה קלות כרגלי אילה וליבה טוב עליה. אך אוי! מה זה?.. מה קרה לשמלה? הנה כתם שחור, והנה עוד אחד, והנה עוד ועוד… מפוחמת השמלה. התלכלכה משק הפחם ומבגדיו של הפחמי השחור.

    התפרצה חנה'לה בבכי, וי, וי, שמלת השבת הלבנה, אמא תפרה לה, ורק היום לבשה בפעם הראשונה, וי! איך תשוב הביתה? איך תראה בצער של אמא? וי!

    כבר ערב. החשיך. ועל אבן בשדה יושבת ילדה קטנה. יושבת יחידה ובוכה, כי מר לה מאוד.

    אז השקיף הירח מן השמים אל חנה'לה הקטנה, השקיף ושאל בלי קול, בלי מילים, רק חנה'לה שמעה: "מה קרה לך ילדה? ולמה תבכי?"

    לחנה'לה קשה לדבר, והיא רק מראה באצבע על השמלה: "ראה ירח, וזה מן השק, משק הפחם."

    הירח מביט, והוא שואל שוב בלי קול, בלי מילים, רק חנה'לה שומעת: "האם את מתחרטת, חנה'לה, על שעזרת לו, להולך?.." וחנה'לה אומרת: "לא, איני מתחרטת, אבל השמלה… שמלת השבת הלבנה, ואמא."

    אז אמר הירח לחנה'לה: "אל תבכי ילדה. קומי לכי לביתך. שמלתך תהיה יפה יותר".

    הירח שלח את קרניו, קרני האור שלו. ואך נגעו קרני האור בכתמים השחורים שעל שמלת חנה'לה, וראה: הכתמים נעלמו, אינם. ובמקומם אור! הנה פה היה תו שחור, ועתה הנה תו אור, ופה היתה נקודה מפוחמה, ועתה, נקודה מזהירה, כך היתה שמלתה של חנה'לה זרועה כפתורי אור וחרוזי אור והם ככסף טהור, מתנוצצים, מתנוצצים.

    חנה'לה הולכת, מאירה כולה, ולקראתה בדרך באה אמא שלה, באה ושואלת: "מי זאת?"

    חנה'לה שומעת, רצה אל אמה, צוחקת: "אמא, האם לא הכרת אותי?"

    חנה'לה ספרה הכל לאמא שלה ושתיהן נכנסו הביתה וכל החדר התמלא אור, אור שמלת השבת של חנה'לה הקטנה.

    מאת: חנה'לה |‏ 7 במאי 2011 | 09:42
  • היא השמלה שדודתי לבשה בחתונה של הורי!
    זו שמלה ארוכה, שוליה משחקים על הרצפה,
    הבד בבסיסו שחור אבל מעוטר בזיקוקים צבעוניים,
    שמושכים את העין ומסובבים את הראש.
    אבל הדבר הכי מיוחד בה, כמובן, הוא שדודתי, שלבשה אותה ביום המאושר ההוא,
    העבירה אותה לידי, הבת הבכורה של הזיווג, שנולדה שנה לאחר החתונה.

    מאת: דנה |‏ 7 במאי 2011 | 09:09
  • מרגע שמדדתי את השמלה התאהבתי בה, החמיאה לי לגופי החטוב שמלה קלסית צמודה לגוף רכשתי אותה מלפני כעשר שנים שאני לובשת את השמלה אני נראית ליידי אמיתית כולם מחמיאים לי, שאני אומרת שהשמלה נרכשה לפני למעלה מעשר שנים אנשים נשארים פעורי פה. השמלה הזאת תמשיך להיות בארון שלי נצח נצח

    מאת: רחל לסרי |‏ 7 במאי 2011 | 07:47
  • בגיל שמונה עשרה החלטתי שאת שמלת נשף הסיום אני לא קונה אלא תופרת בעצמי, חיפשתי בדים מיוחדים בכל מקום ופשוט לא הייתה התאהבות. יום אחד פתחתי את הארון של אימי ודגתי משם חלוק פנאי (חלוק בית) עשוי כולו משי עם הטבעות של פרחים מקטיפה כחולה והחלטתי שאת הבד הזה אני צריכה, כמובן גזרתי מהחלוק את גזרת השמלה המיוחלת- שמלה קלאסית והדוקה במותניים, באורך שעולה מעט מעל הברכיים. השמלה עדיין אצלי בארון ומשמשת אותי גם כעבור עשור, האמת בזכותה הכרתי את מי שהיום בעלי.

    מאת: אסתי נדיב |‏ 7 במאי 2011 | 06:53
  • השמלה הכי מיוחדת שלי היא השמלה שקניתי לפני תהליך ההרזיה שלי, במידה שאליה רציתי להכנס.
    שמלה ורודה, פשוטה, של ZARA.
    לא הייתי מאושרת עם העודף משקל שהיה לי, ולא היה בידי את האמצעים לקנות שמלה חדשה… אז מצאתי עבודה, וברגע הראשון שקיבלתי משכורת קניתי את השמלה [ אע"פ שלא יכלתי ללבוש אותה באותה עת ] , והיא התקווה שהחזיקה אותי בתהליך ההרזיה שלי.
    אני מאמינה שבזכותה ירדתי 20 ק"ג !!! :-)

    מאת: ליאור סימון |‏ 7 במאי 2011 | 02:48
  • נקנתה לפני כ20 שנה ועדיין אקטואלית מתאימה לתקופה והתאימה גם בעבר
    אממה? היום עליתי במשקל גופי בגר והיא נשארת בארון מזכרת לתקופות יפות יותר

    עצוב וכעת אנסה להחזיר ממדי כדי שאוכל להחליק לתוך השמלה

    ביייייייייייייייייייייייייי

    מאת: פופאית |‏ 7 במאי 2011 | 01:10
  • התאהבתי בשמלה בסגולה שלי ממבט ראשון, היא הייתה צמודה ומלכותית, עם סיכת פרח גדול שמחוברת במותן. הרגשתי כמו נסיכה, כשלבשתי אותה למסיבת הסיום- אף פעם לא הייתי כל כך נשית. תמיד הייתי טום בוי- רוקרית מאשר קארי ברדשאו. בשמלה הזאת ראה אותי ג' , אהבת נעוריי האפלטונית. בעיניי ג' היה יפה כמו השמש,מושא הערצותיי ומקור כל חוסק הביטחון שלי. בפעם הראשונה שלבשתי את השמלה הרגשתי שוות ערך לו עם ביטחון ועוצמה, הרגשתי כמו אישה .
    במשך לילה אחד הרגשתי מיוחדת והייתי שיכורת ניצחון ממבטיו המשתאים של הנסיך. עד היום אני מסתכלת בחיבה על השמלה הסגולה שלי , שהייתה איתי באותו ערב בלתי נשכח של גילוי עצמי.

    מאת: מיכל |‏ 7 במאי 2011 | 00:36
  • כשהייתי 9בכיתה ח' זכיתי בתחרות מטעם הבצפר וטסתי לצרפת עם חברה טובה שלי,היינו משלחת של 30 איש מכל הארץ.
    עשינו ממש כיף ,טיילנו,צחקנו,שמחנו אבל הכי חשוב היתאהבנו…
    פגשתי שם בחור מהמשלחת שפשוט שבה את ליבי,והוא היה הנשיקה הראשונה שלי,הנשיקה הצרפתית הראשונה שלי בצרפת :).
    כשהיתנשקנו לראשונה לבשתי שמלה כחולה ממשי,שקניתי בחנות קטנה בצרפת,היא פשוט מהממת ומחמיאה.מאז היא נשארה השמלה האהובה עלי עם סיפור ענק מאוחריה.

    מאת: דניאל |‏ 6 במאי 2011 | 23:33
  • אוגוסט 2010, פראג. טסנו להופעה של מדונה האחת והיחידה. מאחר והיינו די תפרנים החלטתי שאני קונה רק שמלה אחת מיוחדת. ראיתי אותה על הקולב בחנות-בצבע סגול-לוונדר, ללא שרוולים, מתרחבת מהמתניים ועד קצת אחרי הברך, ממש פיפטיז. היתה רק אחת במידה שלי ולשמחתי התאימה בול. קצת יותר מאוחר התברר שסגנון זה נהיה שיא האופנה, כן אני מדברת על מד-מן.. כך קרה שהקדמתי את זמני בזכות עין טובה וחוש אופנתי משובח (באותה הזדמנות קניתי גם נעלי סירה עשויות לק באותו הצבע עם פפיון, ושוב קלעתי בול לאופנת הפפיונים שהציפה את העולם-שוב הקדמתי את זמני).. כנראה שאני יכולה להיות חוזת טרנדים, לא?

    מאת: ניבה |‏ 6 במאי 2011 | 22:56
  • השמלה הכי מיוחדת שיש לי בארון היא שמלה שרכשתי לחתונה של אחותי הגדולה לפנימספר שנים, הסיבה שהיא כל כך מיוחדת היא לא רק בגלל יופיה, היא באמת יפה כסופה עם פרחים צבעוניים לכל אורכה, אלא דווקא בגלל החברות הטובה שהיא מסמלת עבורי. נסעתי לת"א עם שתי חברות טובות לחפש את השמלה המושלמת , כאשר מצאנו אותה אחרי שעות של חיפושים השמלה הייתה כל כך יקרה שלא יכולתי להרשות לעצמי לרכוש אותה…….. שתי חברותיי המהממות השתתפו איתי בקניית השמלה ולכן זו השמלה הכי הכי מיוחדת.

    מאת: ענבל |‏ 6 במאי 2011 | 22:51
  • אני סטודנטית תפרנית לעיצוב, שעובדת כדי לשלם את שכר הלימוד הגבוה וההוצאות הנלוות הכבדות בבוטיק יוקרתי רק כי אופנה זו האהבה שלי, ואני מוכנה כרגע לספוג את שכר המינימום כדי להיות קרובה לפאשן עם פאשיין. כשקולקציית אביב קיץ שלנו הגיעה הבגדים סינוורו אותי למדי, פריטים משגעים, שפשוט קראו לי למדוד אותם ולקחת אותם איתי אליי לארון. אבל כמו שכבר ציינתי למעלה, אני סטודנטית. אנחנו לא קונים בגדים ביוקר. אם בכלל. ארבע שנים. ייסורים. בגלל שהבוטיק כל כך ייחודי, מגיעה מידה אחת מכל דגם, כשהיא נמכרת לא יהיו עוד כמוה. שמתי את עיניי על שמלת פיפטיז משגעת- סאטן ונקודות, ובאחד מאחה"צ המנומנמים בבוטיק עשיתי מעשה ומדדתי אותה. היא הייתה מושלמת, בדיוק כמו שחששתי שתהיה. אבן כבדה התיישבה לי על הלב, רציתי אותה יותר מכל דבר אחר. כשבעלת הבוטיק צלצלה לשאול על היום היא שמה לב שטון הדיבור שלי מהורהר, נשברתי וסיפרתי לה שעשיתי מעשה, שמדדתי את שמלה והתאהבתי בה. היא לא היססה ואמרה: "היא שלך, תתחדשי. " היא הכי מיוחדת שיש לי בארון כי היא ניתנה באהבה וכי באמת היא אחת היפייפיות שיש לי בארון…

    מאת: ליאה |‏ 6 במאי 2011 | 22:05
  • השמלה הכי מיוחדת שיש לי בארון היא בעצם תיק.
    כחלק מפרויקט שלקחתי על עצמי, לקחתי פריטים ישנים וחסרי שימוש של אמא וסבתא,
    עם כל המשמעות הענקית שהם נושאים איתם, והפכתי אותם לפריטים חדשים, שמייצגים את כל המכלול של מי שאני. השמלה היתה בעצם סרפן קורדרוי ארוך בצבע חום- סבנטיז, שאמי לבשה שהייתה בגילי- 18, הסרפן המיוחד הפך לתיק צד יפייפה שאני נושאת עימי, יחד עם הזיכרונות והסיפורים שהבד נושא עימו, בכל הזדמנות.

    מאת: גל |‏ 6 במאי 2011 | 22:02
  • השמלה הכי מיוחדת שלי היא שמלה שמעולם לא נלבשה, בניגוד לכל השמלות האחרות שיש לי. שמלה לבנה שקניתי לפני כשנתיים ב"קפה ביזאר" ביחד עם בן הזוג שלי, שיש לו עין לבגדים וסבלנות לשופינג. שמלה קצרה א-סימטרית שכינינו אותה באירוניה: "שמלת הכלה". אז אומנם לא תכננתי להתחתן אבל מאז הוא הספיק להציע לי נישואין (לפני שבוע ממש!) ואפילו הסכמתי.

    מאת: שחר |‏ 6 במאי 2011 | 21:19
  • לפני הארוע המדובר מדדתי אינספור שמלות. אף אחת מהן לא היתה זו שדמיינתי. אבל אז בחנות בוטיק קטנה היא היתה תלויה על קולב בין הרבה שמלו תאחרות. שמלה עדינה בגוון פודרה, עם תחרה בחלק הלעיון. תחרה מדהימה ואיכותית. מדדתי והיא היתה מושלמת. ראויה בדיוק לפגישה עם חבריי משכבר הימים. בבית גיהצתי אותה בזריזות ומבלי לשים לב, עברתי עם המגהץ על התחרה ויצרתי חור. לא הפסקתי לבכות מאותו רגע. לא האמנתי לטעות שעשיתי. עזבתי הכל ורצתי לחנות בגדים בקרבה לביתי, ממררת בבכי. מצאתי שמלה שחורה חמודה מבד פליסה ואיתה הלכתי למפגש.
    השמלה ההיא שכבה בארון די הרבה זמן עד שסיפרתי במקרה לחברה שלי שהינה מעצבת שמלות כלה. היא מיד לקחה אותה לסטודיו שלה ובידי הקסם שלה הצליחה להחזיר לי אותה עם תיקון בלתי נראה לעין. זה היה רגע מאושר.
    אמנם לא זכיתי ללבוש אותה באותו ערב מרגש, אבל כעבור מס' חודשים חגגתי יום הולדת 70 לאמי בהפתעה והיא הרי היתה מושלמת מלכתחילה למסיבה שמהולה ברגש.

    מאת: מאיה |‏ 6 במאי 2011 | 21:18
  • למה אני לא רואה את מה שכתבתי? או שאני לא אמורה לראות?

    מאת: דניאל |‏ 6 במאי 2011 | 21:00
  • השמלה הכי יפה שלי נקנתה בשלוש דקות של לחץ אטומי.
    לפני שהכרתי את הבחור שהיום הוא בעלי היקר, ראיתי אותו עם מכר משותף שלנו בזמן שהסתובבתי לי בסחבה ברחובות ת"א. שניהם לא שמו לב אליי ואני שכל כך רציתי ללכוד את תשומת ליבו (של בעלי) החלטתי שאני רצה לחנות הכי קרובה באיזור,קונה שמלה ופשוט מחפשת אותם וניגשת לדבר איתם. החנות הכי קרובה הייתה טופ שופ. כידוע בגדים מאוד מיוחדים אך גם יקרים מאוד. בשלוש שניות ניגשתי לשמלה שהייתה הכי לא מתאמצת ורכשתי אותה.ככה בלי למדוד,כי ידעתי פשוט ידעתי שהיא תעשה את העבודה. היא אכן עשתה אותה,אמנם לקח לי שעה למצוא את שניהם שוב והייתי כולי נוטפת זיעה,אבל היי היום הוא בעלי:))
    בחיים לא אזרוק את השמלה הזו!!!!!!

    מאת: מורן |‏ 6 במאי 2011 | 20:11
  • זו שמלה שנמצאת איתי הרבה זמן.. מגיל 9. שמרתי אותה עד היום בארון בדיוק כמו שאמא שמרה עליה עד שגדלתי. השמלה הזו היא מתנה שקיבלתי מסבא שלי כשהוא נסע לאמריקה וביקש מהמוכרת משהו יפה לנכדה שלו. יש לה בד רך רך ומאז שקיבלתי איתה לא הסכמתי להוריד אותה ממני, אמא שלי אומרת שהסתובבתי איתה כמעט חודש, כשגדלתי היא כבר לא התאימה אבל אמא השאירה אותה בארון והיו המון תצלומים באלבום איתה- ילדה עם שמלת פרחים מחוייכת. אני בת 30 היום ואני מקווה שיום אחד השמלה תשמש את הבת שלי ותמיד יהיה לי הזכרון הנעים מסבא שהכי אהבתי.

    מאת: שרון |‏ 6 במאי 2011 | 20:11
  • השמלה שלי היא שימלה מאוד מיוחדת עבורי .. לא בגלל המחיר שלה
    כי בסך הכול היא די זולה , 100 ש"ח לשמלה זה מאוד זול .
    הערך שלה זה מה שעושה אותה כ'כ מיוחד , ד"א היא שימלה פרחונית קלילה מאלו שהולכים איתן בקיץ , השמלות הקלילות .
    ליפני 3 שנים לבשתי את השימלה הזאת ובאותו יום הכרתי את אהבת חיי , את הגבר שעושה אותי מאושרת .. קניתי את השמלה הזאת באותו יום ומאז ביום השנה שלנו או סתם יום שאני חייבת מזל אני לובשת את השמלה הזאת ומרגישה שיש עלי השגחה עליונה . אשמח לקבל שמלה חדשה לחידוש המלתחה .. תודה ושבת שלום לכולם

    מאת: שירי |‏ 6 במאי 2011 | 20:03
  • השמלה שלי היא שמלה מדהימה שסבתי ז"ל תפרה לי כשהייתי בערך בת 7 ושימשתי שושבינה בחתונה של בת דודה שלי.
    השמלה מורכבת בעצם משתי שמלות. התחתונה היא פשוט שמלה לבנה צמודה ופשוטה מסאטן עם כתפיות ספגטי ועליה לובשים את השמלה שנרכסת במותניים. היא עשוייה מבד שקוף(אני לא בטוחה איזה) ויש עליה עיטורי תחרה פרחונית בקצה השרוולים, במותניים ובחלקה התחתון.
    היא שמורה אצלי עמוק בארון ששום דבר חלילה לא יקרה לה ומחכה לבנות שלי שייגעו בעתיד ויילבשו אותה.
    כשסידרתי את הארון בפסח האחרון נתקלתי בה והתאהבתי בה כל כך שאני בטוחה שכשאני אתחתן אני אקח אותה לתופרת שתעשה העתק מוגדל שלה.

    מאת: דניאל |‏ 6 במאי 2011 | 20:01
  • השמלה שלי- השמלה נרכשה לחתונה של אחותי- שבוע לפני החתונה אני משוטטת ברחובות דיזינגוף חנות אחר חנות ולא מוצאת שום דבר, (למה כל כך מאוחר כי הייתי בצבא וסגרתי הרבה, שירתתי בגבול לבנון ולא היה לי כל כך זמן אפילו שאמושש נורא התעצבנה על זה!!!), אני הייתי לגמריי מיואשת נכנסתי לאיזה חנות אחרי שכבר אמרתי לעצמי שאני בטח הולכת להיכנע לרעיון הגרוע של אמוש (ע"ע) ולהשכיר שמלה, יאקוש זה כלכך עלוב :| ואז מצאתי שמלה שממש התאימה לי ואהבתי אותה מלכתחילה (אומנם עוד עשתה לי בעיות בהמשך(ההמשך זה אומר ביום החתונה OMG) לא הייתי כ"כ סגורה עלייה אבל בסוף ממש אהבתי אותה- כן אני לא החלטית כל כך :| השמלה בצבע כחול רויאל עם המון כיווצים לרוחבה כתף אחד לא משהו אקטראורדינרי מבד מעניין כזה (המוכרת תדע להגיד איזה בדיוק, אני קצת פחות (: וזהו עד היום שוכבת אצלי בארון אני רוצה לעשות לה איזה שיפוץ וללבוש אותה גם למסיבות (: כי חבל על הכסף (וזה היה הרבה!!! ) (:

    מאת: קרן |‏ 6 במאי 2011 | 19:46
  • השמלה האהובה עלי, היא שמלה שנוצרה קודם כל בראש שלי. חשבתי עליה הרבה זמן ובסופו של דבר הראתי את הציור לאמא שלי והיא תפרה אותה. השמלה מאוד פשוטה וזה מה שאני אוהבת בה. היא מתאימה לכל אירוע, לכל מצב רוח ולכל דמות שבא לי לשים על עצמי. היא אף פעם לא מאכזבת. וזה מה שהופך אותה לשמלה האהובה עלי…

    מאת: נטלי |‏ 6 במאי 2011 | 19:42
  • אני ואחותי היינו בניו יורק בחופשה ומצאנו חנות ענתיקות ובגדי וינטג'.בחנות הייתה שמלת כלה עוצרת נשימה שעלתה רק 120$! אמנם היא הייתה קצת מיושנת וזקוקה לתיקונים אבל החלטנו שהיא שווה את ההשקעה המזערית הזו.קנינו אותה ובארץ לקחנו אותה לתופרת.לאחר התיקונים שמנו אותה למשמרת בארון ליום חתונתה של אחת מאיתנו.לימים חברתי הכי טובה התחתנה באולם לא רחוק מהבית שלי.באמצע החופה כאשר הכלה שתתה מן היין נפלה הכוס והכתימה את כל השמלה ביין אדום!!! חברתי הייתה בהיסטריה ואני לא חשבתי פעמיים התנעתי את האוטו ונסעתי להביא לה את השמלה המהממת.השמלה התאימה לה בול!!! והיא הייתה מאושרת :)

    מאת: אור |‏ 6 במאי 2011 | 18:53
  • בטיול בו ביקרתי בספרד לפני מספר שנים עם בן זוגי,בעודנו מטיילים ברחובות העיר, נתקלנו בהתקהלות וכמו כל ישראלי נגשנו לבדוק במה מדובר. לפתע הבחנו מאחוריו בהמון אנשים שרצים ריצת אמוק. בתחילה לא הבנו במה מדובר אבל באחת הבחנתי בשלושה שוורים גדולי מייחדים שרצים בטרוף לעברי. בלי לחשוב פעמיים התחלתי לרוץ את ריצת חיי, אחר כשתי דקות שהרגישו כמו נצח, שמעתי את בן זוגי דב צורח , השמלה אדומה , השמלה אדומה.אני בחיבור אחד ועוד אחד קרעתי את השמלה מעלי והשלכתי אותה לצד הדרך. כעבור מספר מטרים הכנתי את מבטי אחור וראיתי את שלושת השוורים רוכנים מעל השמלה ונוגחים. 

    מאת: חופית |‏ 6 במאי 2011 | 18:23
  • השמלה שלי יש לה ערך סנטימנטלי, כיוון שאמי היקרה תפרה לי אותה בהיותי בהריון הראשון וזאת שמלה מיוחדת ומקסימה שמשמשת אותי גם כיום בהריון השני ובכל פעם שאני לובשת אותה התגובות נהדרות ומאוד מפרגנות:)))

    מאת: לירז ברי |‏ 6 במאי 2011 | 18:08
  • כתבתי פה איזו תגובה באורך ספר ממוצע של אתגר כרת, אחרי לחיצה על "שלח" היא פשוט נעלמה, רק על העלבון הזה מגיעה לי שמלה!.

    מאת: רעות |‏ 6 במאי 2011 | 17:36
  • לפני שלוש שנים גילו לי גידול ברגל שמאל, בעקבות הטיפולים והניתוחים שעברתי בשלוש שנים האחרונות יכולתי ללבוש רק שמלות. קיבלתי באהבה את "המגבלה" האופנתית שהוטלה עלי, ואט אט הארון שלי התחיל להתמלא בשלל שמלות, מכל הסוגים והמינים!
    השמלה הכי מיוחדת שלי היא זו שמסמלת את הרגע הכי מרגש שקרה לי לאחרונה. מדובר בשמלה פרחונית מקסימה שקניתי במהלך חופשה בארצות הברית, לבשתי אותה כאשר הרופא שלי הודיע לי שהחלמתי. מאז היא השמלה שהכי חשובה לי במלחתה, מסמלת רגע חזק ומשמעותי בחיי. אין ספק שלעולם לא אזרוק אותה!

    מאת: ניר |‏ 6 במאי 2011 | 17:34
  • קיבלתי מאמא שלי שמלה מדהימה, שהיא קיבלה מאמא שלה, שכנראה קיבלה את זה גם מאמא שלה וכ"ו… בטח איזה דינוזאורית קדומה התחילה את המסורת.
    אניווי, זו ליטל בלאק דראס קלאסית כזאת, עם גזרה פצצות, ממש גורמת לי להרגיש כמו אודרי הופרבון בברקפסט אט טיפני'ז.
    אני מתה עליה, וכמו שהיא יושבת עלי אפשר מיד להבין שגם היא אותי.

    עכשיו אני רק צריכה את השמלה המהממת הזאת מלמעלה כדי שיהיה לי איזו שמלה להעביר דורות קדימה כשזאת מהסיפור כבר תתפורר.
    -אני רוצה את השמלה!-

    מאת: רעות |‏ 6 במאי 2011 | 17:27
  • לפני פסח השנה, אני ואמי הלכנו לקנות שמלה לחג, ולאחר חיפושים רבים, מצאנו שמלה שמאוד הזכירה לי את סגנון שנות ה50. כמה ימים אחר כך, ראיתי באלבום משפחתי תמונה משנות ה50 שבה מצולמת סבתא רבה שלי ז"ל, לבושה בשמלה דומה מאוד לשמלה שלי. מאז, כל פעם שאני לובשת את השמלה הזו, אני מרגישה גאווה ובעיקר זכות, על כך שאני קרובה בדם לאישה כלכך מיוחדת, חכמה ואמיצה, ובעיקר- שיש לי איזה זיכרון קטן, מלא געגועים. משהו קטן שעוד מחבר בין שתינו למרות שהיא כבר לא איתנו עוד.

    מאת: אפי |‏ 6 במאי 2011 | 17:23
  • השמלה שלי היא שמלה שחבר טוב שלי הכין לי בעצמו, או יותר נכון "שדרג".
    במקור היא בעצם…. חולצה ענקית שהיתה כנראה שייכת לאשה ממש שמנה. חולצה משיפון (כשלובשים אותה היא די מיני), עם כפתורים וקפוצ'ון (וזה הטוויסט שבה!)
    הוא חיבר לזה חגורת עור עבה, מה שהפך אותה לשמלה שיקית ביותר. תענוג צרוף.

    מאת: רותם |‏ 6 במאי 2011 | 17:18
  • אמא שלי שמרה המון בגדים ותכשיטים מתקופת הנערות שלה. אחת השמלות הייתה שמלה קטנה ולבנה. הבד שלה דק ומזכיר מין ריבועים קטנים של שמיכת פוך. התפירה של השמלה ממש מיוחדת ומדגישה קימורים נשיים מהממים. הבעיה הייתה שהשמלה, בגלל שהיא לבנה וישנה, סבלה תלאות במהלך השנים ונוצרו עליה כתמים צהובים של עובש. בכל צורה שניסיתי בבית לנקות אותה לא הצלחתי להוריד את הכתמים. אפילו אקונומיקה רק עשתה את המצב רע יותר. עד שיום אחד, כשכבר השתגעתי וכל כך רציתי שהיא תהייה מושלמת הלכתי לחפש מכבסה לניקוי יבש שתגאל אותי מיסורי. מצאתי מקום קטן עם מוכרת מבוגרת מאוד שהבינה את הבעייתיות. שתינו חשבנו ולקחנו את הסיכון שאולי השמלה לא תצא מזה. לקחתי נשימה עמוקה ומסרתי לידיה את השמלה. אחרי שבוע חזרתי והשמלה הייתה זוהרת! שום כתם. היא הייתה מהממת. והיא יושבת עליי בצורה מושלמת. לפני שבוע הסתובבתי בקניון רמת אביב ובאחד מחלונות הראווה מוצגת שמלה כמעט זהה לשמלה שלי (סוג הבד היה שונה). השמלה הזו היא נצחית.

    מאת: עדי |‏ 6 במאי 2011 | 17:16
  • מסיפור הצניחה.

    מאת: נעמי |‏ 6 במאי 2011 | 17:16
  • אני הולכת עם הרבה שמלות וחצאיות, כי בעיניי בארץ זו הדרך היחידה לשרוד את הקיץ (מה גם שלמרות השינויים התכופים שלי במשקל אני תמיד באותו מידה בשמלה..).בדרך כלל זארה,מנגו וH&M מספקות את גחמותיי בנושא זה, עם השלמות מדי פעם בחנויות יד שנייה.אבל, לפני כ-4 שנים ראיתי לראשונה את שמלת מונדריאן שיצר איב סן לורן בסיקסטיז והתאהבתי. למרות כל החיפושים, והשיטוטים ברחבי האינטרנט לא מצאתי את השמלה במחיר שיכלתי להרשות לעצמי.למזלי אמו של בן זוגי נהגה לתפור לעצמה שמלות שהייתה צעירה והתנדבה למשימה של תפירת השמלה.אז בנוסף לכך שהשמלה מיוחדת ונתפרה בשבילי,היא גם נעשתה בידיים אוהבות.

    מאת: אירינה |‏ 6 במאי 2011 | 17:10
  • אני ובעלי נהגנו לצנוח צניחה חופשית במשך שנים ארוכות. באחת הצניחות יצאנו עם צוות צילום כשאני עטויה בשמלה נילון רחבה. עלינו עם הפיפר לגובה שלושים אלף רגל. בן זוגי צנח ראשון ועשר שניות אחריו קפצתי גם אני. בשלב מסוים כאשר ניסיתי לפתוח את המצנח שלי הוא סירב להפתח. והמצנח הרזרבי נפתח רק בחלקו. בשלב מסוים שמעתי את בעלי צורח: השמלה, השמלה. כך ניצלתי בזכותה. את השימלה היפיפיה של רוס אובטה מדדתי אתמול בקניון רמת אביב, אך לבסוף בחרתי באחרת מאותה חנות.

    מאת: נעמי |‏ 6 במאי 2011 | 17:08
  • סבתא רבה שלי, עליה השלום, הייתה חיה בשנות החמישים. לפני פסח אני ואמי הלכנו לקנות שמלה לחג וראינו שמלה יפה ומיוחדת שמאוד הזכירה לי את שנות החמישים. לאחר כמה ימים, דפדפתי באלבום משפחתי וראיתי את קווי הדמיון בין מה שסבתא רבה שלי לבשה באותם ימים. כל פעם שאני לובשת אותה, אני מסתכלת במראה ונזכרת בגעגועים בסבתא רבה שלי, אישה חכמה ואמיצה, וזה גורם לי להרגיש גאווה רבה. זיכרון קטן שנשאר לי ממנה.

    מאת: אפי |‏ 6 במאי 2011 | 17:07
  • בזמן שיטוטי בתל האביב המקסימה, ברחוב קינג ג'ורג'- "נתקלתי" בחנות של ויצ"ו, ביגודית ואמרתי לעצמי שלמה לא,נעשה סיבוב קטנצ'יק,נתרשם ונצא מקסימום.
    על הבובה קלטו עייני חולצה רחבה מאוד עם שרוולי עטלף רחבים מאוד וירכית צרה עם קשירה בסוף. החולצה הייתה עם דוגמא של חור ופסים דקים של לבן ופשוט אין,אין מצב שהיא תישאר ככה על הבובה עם מחיר כל כך מגוחך (30 שקלים!!!).
    כמובן שתיקנתי ותפרתי את הקשירה והפכתי אותה לשמלה אלגנטית עם תגורה אדומה וינטג' להדגשת המותניים.השמלה שימושית להפליא, כל הזמן מקבלת מחמאות. פשוט אהבה ממבט ראשון. :)

    מאת: מעין |‏ 6 במאי 2011 | 16:57
  • למה האפליה הזאת?
    תנו שבוע אחד לגבר ושבוע אחד לאישה. אופנה זה לא רק לנשים וגם אנחנו אוהבים מתנות !

    מאת: גיא |‏ 6 במאי 2011 | 16:46
  • השמלה הכי יפה שלי היא שמלת ג'ינס משיפון שנקנתה בשני שקל ע"י אמא שלי בגמ"ח ירושלים. כל פעם אחרי שאמא שלי חוזרת מביקור אצל סבתא שלי היא עוברת שם, נוברת בערימות האינסופיות וקונה קולקציה חדשה בפחות מ-30 ש"ח. לפני כמה ימים, בחיטוט אקראי אצלה בארון, מצאתי אותה. כבר כמה חודשים שאני שפופה וכבויה, הן מבחינה פיזית ונפשית והן ברמה המקצועית. מדדתי אותה. הסתכלתי על עצמי בראי ולא האמנתי לתחושות שעלו בי. יום אח"כ לבשתי אותה לראיון עבודה. התקבלתי. אחר כך הלכתי ברחוב, ולראשונה מזה זמן רב, הרגשתי את הרוח בשיער ואת הרגליים שלי מטופפות להן ותהיתי לעצמי, מזו התחושה הזו? ואז הבנתי. טוב לי.

    מאת: שרון |‏ 6 במאי 2011 | 16:39
  • מדהים לראות כמה האופנה חוזרת על עצמה, אמא שלי שמרה את השמלה שנים בארון וסירבה להיפרד ממנה, גם כי היא מדהימה ביופיה גם כי היא נזכרת כמה חטובה, צעירה ויפה היא הייתה בצעירותה. מדובר בשמלת סטרפלס מוזהבת עדינה עם כיווצים בסטרפלס, ולמטה היא מתנפנפת, פשוט יושבת על הגוף מדהים, אני מודה לאמא שלי ששמרה זאת בארון בדיעבד, בשבילי… כששואלים אותי מאיפה השמלה, אני גאה לומר שהיא הייתה שייכת לאימי בצעירותה, אף אחד לא מאמין לי מכיוון שהיא נראית כמו חדשה ומתאימה לזמנים שלנו, מאוד אופנתית.חשוב לי לציין שאימי מאוד מתרגשת לראות שאני לובשת את השמלה הזאת כי זה מזכיר לה את הגוף החטוב שהיה לה ואיננו עוד….

    מאת: מזרחי לירז |‏ 6 במאי 2011 | 16:37
  • לא מזמן קניתי שמלה מדהימה!!
    היא כולה בצבע שחור תחרה ומחתיו יש צבע קרם!!
    שמלה מדהימה שכל פעם שאני לובשת אותה מחמיאים לי מחדש!
    והיא גורמת לי להרגיש הכי מיוחדת שאנ יכולה !!!ולכן זוהי השמלה שאני הכי אוהבת:)

    מאת: השמלה שלי!! |‏ 6 במאי 2011 | 15:43
  • סבתי המתוקה, מנוחתה עדן, ייקית חייכנית שאפתה עוגות תפוחים ריחניות ונפלאות….
    מאחר וחמאה וסוכר עושים את שלהם עם השנים, סבתי השמנמנה החליטה להפסיק לעמוד ולאפות. היא החליטה לשבת ולאפות.
    את השמלה למטבח- היא היתה מעצבת בעצמה ונותנת לתופרת הוותיקה שלה לרקום חלום למציאות.
    השמלה היתה תמיד מלבנית, עם צווארון מרובע ושרוולים עד המרפק. תמיד מכותנה, ותמיד עם קומבינזון (או כמו שאמרנו בילדותנו, קומבילזו)
    את זו שבארון שלי, אני אוהבת במיוחד, היא משומשת מאוד, אוצרת בתוכה את הריח והזכרונות, וכמה כתמי חמאה וקמח. זיכרון מושלם מאשה אהובה ושמלה

    מאת: דבורה |‏ 6 במאי 2011 | 15:11
  • אז ככה…כשהייתי בת 14 אחותי התחתנה אז כמובן שרציתי את השמלה הכי מיוחדת והכי יפה שיכולה להיות..אני ואמי חיפשנו בכל מקום שרק יכול להיות..אצל תופרות,חנויות מעצבים ועוד…חיפשנו כל כך הרבה ולא מצאתי שום דבר שאהבתי..עד שיום אחד מישהו מהמשפחה סיפר לנו על חנות שמייבאת בגדים מצרפת.כמובן שהלכנו לשם..ושם מצאתי שמלה שקלעה בול לטעם שלי!כשלבשתי אותה בחתונה הרגשתי כל כך מיוחדת ויפה..כמובן שהיום אני כבר לא לובשת אותה,אך היא עדיין אצלי בארון,וכל פעם שאני רואה אותה היא מעלה לי חיוך קטן על השפתיים…

    מאת: תהילה |‏ 6 במאי 2011 | 15:06
  • השמלה שלי היא שמלה שעברה אלי מאמא שלי שקיבלה אתה מאמא שלה שקיבלה אותה מאמא שלה. סבתא רבה שלי הייתה אישה יפייפיה ומאוד אלגנטית, היא קנתה את השמלה בפריז בחנות קטנה ושמה שנל. השמלה היא שמלה ארוכה בצבע צהבהב עדין מאוד משיפון עם שרוולים ארוכים ועם צווארון ויקטוריאני וכשאני מודדת אותה מידי פעם, לראות עם היא באמת מדהימה כמו שהיא עם הקולב, אני ממש מרגישה שלרגע אני מרחפת. את השמלה סבתא רבה שלי העבירה לסבתא שלא ממש אהבה אותה, סבתא העבירה לאמא שקצת נמוכה מידי לשמלה ולא רצתה לקצר אותה ועכשיו היא שלי! אני מקווה ללבוש אותה ליום החתונה שלי. כלה צהבהבה! כמו אליזבת טיילור (באחת מהחתונות שלה). אין אישה שלא תרגיש כמו נסיכה בשנל!- לכן השמלה שלי היא הכי טובה(:

    מאת: רוני |‏ 6 במאי 2011 | 14:31
  • שמלת השיפון הירוקה עם קפלי הפליסה שהייתה של סבתא רות הציצה אליי מהארון של אמא לאורך הילדות כולה. בתקופה אומללה בה לא הערכתי עדיין פריטי וינטאז' מכרתי אותה ומאותו רגע לא סלחתי לעצמי. השנים עברו, הפכתי לחובבת וינטאז' לא קטנה, הכרתי את מי שהפך לאיש שלי, וסיפרתי לו על גלגולה העצוב של השמלה, על הגעגועים והחרטה. ביום הנישואים הראשון שלנו, לפני שנה בדיוק, אחרי שיטוטים מפרכים בחנויות יד שנייה ברחבי תל אביב, הוא הניח על המיטה שמלת שיפון ירוקה עם קפלי פליסה וקיווה לטוב. השמלה של סבתא רות שבה אליי, בדרך מוזרה, מקרית ומרגשת, ודבר אחד אני יודעת בבטחון – אין מצב שניפרד שוב.

    מאת: עלמה |‏ 6 במאי 2011 | 14:20
  • השמלה הכי מיוחדת בארון שלי היא בעצם חצאית שעשיתי מהשמלה שסבתא שלי לבשה לחתונה של ההורים שלי. היא בצבע תכלת עם נקודות לבנות ומלבד זה שהיא מהממת זה גם כבוד ללבוש אותה.

    מאת: נעמה |‏ 6 במאי 2011 | 14:14
  • השמלה האהובה עלי היא ממותג שנקרא All Saints, מותג לונדוני שמפרק ומחבר מחדש את כל הפריטים הכי בייסיק שיש.
    השמלות שלהם לא נראות כמו שום דבר אחר שראיתי. גזרות שנראות בלתי אפשריות ומאד מורכבות אבל תמיד יושבות על הגוף כאילו נתפרו במיוחד עבורי.
    לא קרה אי פעם שלבשתי אותה ולא עצרו אותי ברחוב לשאול מאיפה היא.

    מאת: הילה |‏ 6 במאי 2011 | 14:00
  • כשראיתי את השמלה שלי על הקולב, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. היא שחורה פשוטה קצרה כשכל החלק העליון באזור של עצמות הבריח והשרוולים עשוי תחרה. כשקניתי היא הייתה קטנה עליי והבטחתי לעצמי שיום אחד אני אוכל ללבוש אותה. אחרי מאמצים רבים הגעתי לכמה מידות פחות, לבשתי אותה פעם ראשונה לטיול עם החברה הכי טובה בחול. היה מדהים :) מאז היא בארון ומתאימה את עצמה פשוט לכל אירוע, החל מחתונה וכלה במסיבה במועדון. אין לתאר כמה מיוחדת היא.

    מאת: טורי |‏ 6 במאי 2011 | 13:57
  • השמלה שלי היא השמלה שמצילה בכל פעם מחדש. בחלקה העליון היא שחורה ובחלקה התחתון ישנם פסים שחורים ולבנים…שמלה מיני מפתיעה שרכשתי בשנה שעברה :)

    מאת: אלינור |‏ 6 במאי 2011 | 13:56
  • עד היום אני שומרת את השמלה מהבר מצווה של אחי.
    עברו אולי 3 שנים מאז, אבל גם היום היא מאוד יפה בעיניי מעבר לערך שיש לה.
    אני לא הייתי נערה שלבושת שמלות או חצאיות כמו כול החברות שלי כי לא הרגשתי בנוח עם הגוף שלי כמוהם, אבל החלטתי שאני ינסה להתעלות על זה בבר מצווה של אחי וזה יהיה מקרה חד פעמי.
    מהפעם הראשונה שלבשתי אותה התאהבתי בה לגמרי,לא חשבתי שאני ירגיש כ"כ טוב עם עצמי כשאני לובשת שמלה!
    בערב של הבר מצווה, הרגשתי אחרי הרבה שנים אישה סוף סוף,
    הרגשתי מאוד נשית והייתי מופתעת מעצמי שהרגשתי בנוח לאורך כול הערב.
    השמלה הזאת היא אבן דרך בעיניי, היא גרמה לי לרצות להרגיש יותר נשית ולנסות להבליט את היתרונות שלי ולא להסתתר מאחורי ג'נסים וחולצות טישרט יותר.
    השמלה הזאת שינתה את הגישה שלי כלפיי עצמי וגרמה לי להשלים עם איך שאני נראית בלי השוואות לחברות שלי באופן קבוע ובגלל זה, היא השמלה הכי מיוחדת שיש לי בארון..

    מאת: רנית |‏ 6 במאי 2011 | 13:43
  • לא אוהבת שמלות

    מאת: הדר |‏ 6 במאי 2011 | 13:37
  • שמלה שנקנתה לפני שנתיים האהובה עליי ביותר מניו יורקק:)

    מאת: הדריי |‏ 6 במאי 2011 | 13:37
  • טוב אז ככה, לפני הבת מצווה שלי אמא שלי איבדה תבן אדם הכי קרוב אליה וראיתי שקשה לה והיא הייתה שבורה לגמרי ולרגע אפילו הייתי בטוחה שהיא שכחה מהיום הולדת שלי אבל אז אמא שלי לקחה אותי איתה והראתה לי שמלה, מדהייייייימה ,וזה שמלה שהיא חשבה עליה המון זמן והיא קנתה כל מה שצריך והכינה אותה ולקחה לתפירות אפשר להגיד שהשמלה לא זולה אבל אמא שלי תמיד הייתה מוכנה לתת הכל וזאת שמלה שחורה קצת יותר מקצרצרה אם חגורה זהב שלמטה כתוב השם שלי באנגלית, וזאת שמלה מדהיייימה ויש לה המון המוון המוווווווון ערך בשבילי והיא גם נראית מהממם עלי :)

    מאת: אלין |‏ 6 במאי 2011 | 13:35
  • קניתי שמלה מבוטיק מצרפת שעלתה 200 יורו השמלה הכי יפייפיה שיש היא בצבע שחור עם פס לבן בקצה למעלה ולמטה ואמצע כתוב את שם המעצב היא שמלה בובתית ממש כמו של ברבי וקיבלתי עליה כל כך הרבה מחמאות .השמלה לא כל כך מתאימה ליום יום בארץ אבל אני לא מתביישת ללבוש אותה היא שמלה יוקרתית ומשגעת.
    היא פשוט השמלה החלומית!

    מאת: הדר |‏ 6 במאי 2011 | 13:32
  • השמלה שלי היא ורודה פרחונית, עם צווארון מיוחד וקצת שקופה שאמא שלי, היום בת 64 ונראית כמו כוכבת קולנוע יפהפיה, רכשה בעצמה ביד שנייה מחנות שייבאה דברים ישנים מאמריקה לפני למעלה משלושים שנה (!!!). רק לאחרונה היא חשפה אותה בפניי ויש בה משהו טהור ותמים שכבר לא רואים הרבה.

    מאת: עלמה |‏ 6 במאי 2011 | 13:00
  • שמלה של see by chloe שחורה ושקפקפה שמשרתת אותי נאמנה כבר 3 שנים. נקנתה באי ביי ב90 פאונד! מציאה מרגשת שזיכתה אותי במחמאות רבות. פנינה שכזאת מן הראוי לחלוק ולכן גם לחברותיי המקסימות זוכות להינות מהפריט הנחשק באירועים מיוחדים. נדיבות הרמוניה ואסטטיקה הם ערך עליון עבורי והשימלה הנל תקרב אותי צעד נוסף ליעד הנחשק! אין על הדס ועינב כוכבות אמיתיות!

    מאת: גבראילה |‏ 6 במאי 2011 | 12:44
  • השמלה הכי מיוחדת שיש לי בארון, היא לא שמלה שאני לובשת ,אבל זו שמלה ששזורים בה בנוסף ל-50 כפתורים (!) – זכרונות וסנטימנטים רבים. זו שמלת האירוסין של סבתי מצד אמא. סבתא שלי,ז"ל, נולדה בחלב שבסוריה ועלתה לארץ בשנת 1943 לארץ בתנאים לא תנאים. בכל מקרה ,בימים האלה היה מאוד מקובל כל תחום השידוכים ומאוד הקפידו שזה יהיה מאותה עדה . סבא לי ז"ל הגיע מסוריה ומיד הם מצאו חן האחד בעיני השנייה. מה שנקרא : MADE IN SYRIA … :)
    ונחזור לשמלה.לכבוד האירוסין של סבתי , היא הזמינה שמלה יפיפיה אצל תופרת ,בצבע ורוד אפרסק. כל ילדותי אני זוכרת את השמלה,כמה שהיא נסיכותית ונשית. בעיקר אני זוכרת סיפורי סבתי על השמלה ,כמה שהיא התגאתה בה : איך שהיא נתפרה במיוחד בשבילה ובזמנו לא כל אחת יכלה להרשות לעצמה לתפור שמלה ועוד לאירוסין , עד כמה שהשמלה הייתה קטנטנה , כי סבתי הייתה מאוד רזה . והיא הייתה אומרת לי : " לא תמיד הייתי שמנה , את רואה את השמלה ? " . בכל אופן סבתי הורישה לי את השמלה ואמרה לי ששמלה זו תביא לי הרבה מזל במציאת אהבה כזו כמו שהיא מצאה. השמלה מאוד שברירית ועדינה (בשל גילה המופלג) והיא לא מיועדת ללבישה … לא כל שמלה צריכה להילבש כדי להיות השמלה המיוחדת שלך ….

    מאת: מיכל אנגלנדר |‏ 6 במאי 2011 | 12:35
  • שמלה שחורה קטנה,קלאסית אבל עם טאץ" של כוכבת רוקנ'רול.הלכתי איתה לפני עשור להופעה של האיש והגיטרה-ברי סחרוף בפעם הראשונה ומאז לבשתי אותה המון אבל הקסם (וגם האיכות)עדין שם…

    מאת: רעות |‏ 6 במאי 2011 | 12:32
  • את אותה השמלה המדוברת קניתי במנגו..שמלה בסגנון ויקטורניאני בצבע כחול כהה מבד שיפון שפשוט נשפך על הגוף בצורה קלאסית ומדהימה:)
    השמלה הזו ליוותה אותי לנשף של חיי בסיום התיכון..ועד היום נמצאת אצלי בארון במקום הראשון!
    הפלוס הי גדול הוא שעוד לא ראיתי אותהעל אף אחת מה שיותר ויותר מייחד אותה:)

    מאת: אלין |‏ 6 במאי 2011 | 12:30
  • יש ללי כל מיני שמלות אבל השמלה הכי מיוחדת שלי זאת שמלה שסבתא הביאה לי מהארון שלה! היא מאוד מיוחדת שונה ובטח שלפעמים מרימה גבה (של איזה סבתא היא)
    אבל מאותו היום שלבשתי אותה לארוחת שישי אצל סבתא וראיתי את האושר על פניה כשלבשתי את השמלה שלה-היא השמלה הכי מיוחדת הכי יפה שלי! כשאני לובשת אותה אני מרגישה כמו טווס:)

    מאת: ליטל |‏ 6 במאי 2011 | 12:30
  • השמלה שלי היא שחורה!! ניצחית על פי תכתיביה של קוקו שאנל !!
    כולה מתחרה עם שרבול תחרה רק ביד שמאל צמודה ויושבת מושלם על הגוף.
    מיני לא קצרה מידי, לא רועשת מידי אך אצילית ועוצרת נשימה. 

    מאת: גליה |‏ 6 במאי 2011 | 12:29
  • בארון שלי, יש שמלה לבנה ארוכה ארוכה, רקומה בתחרה עדינה
    זו שמלה שנתפרה לאימי ליום חתונתה , על ידי איזה דודה, קרובה-רחוקה,
    מאז אמא התגרשה, הדודה נפטרה …
    והשמלה עודנה בארון, ואני עודני בודדה….

    מאת: שלומית |‏ 6 במאי 2011 | 12:28
  • ביום האישה האחרון אמי קנתה לי שמלה פשוטה וקלאסית וצירפה אליה פתק: "לאישה המושלמת".
    כשאימא שלך מפרגנת לך כך, זה לא הכי מיוחד שיש?

    מאת: רביד |‏ 6 במאי 2011 | 12:27
  • יש לי כל מיני שמלות אבל השמלה הכי מיוחדת שלי זאת שמלה שסבתא הביאה לי מהארון שלה! היא מאוד מיוחדת שונה ובטח שלפעמים מרימה גבה (של איזה סבתא היא)
    אבל מאותו היום שלבשתי אותה לארוחת שישי אצל סבתא וראיתי את האושר על פניה כשלבשתי את השמלה שלה-היא השמלה הכי מיוחדת הכי יפה שלי! כשאני לובשת אותה אני מרגישה כמו טווס:)

    מאת: ליטל |‏ 6 במאי 2011 | 12:23
  • השמלה הכי מיוחדת שיש לי בארון, זה שמלה שאימא שלי קנתה לי היא מצאה אותה במכירת סוף עונה והיא עלתה יחסית זול,
    כל דבר שאני לובשת איתה נראה טוב, היא תמיד נראת טוב עליי, ויש לה גם הטבות!
    אני יכולה ללבוש אותה גם בתור חולצה מגניבה שמתאימה לאירועים חגייגים…
    אם אני לובשת אותה אני יודעת שאני יראה מצוין לא משנה מה(:

    מאת: לי דדון |‏ 6 במאי 2011 | 12:22
  • רכשתי שמלה ממותג צרפתי שיובא לכאן ובינתיים החנות הספיקה להיסגר. השמלה הזו כ"כ מיוחדת ויפייפיה שאוכל ללבוש אותה תמיד לא משנה לאן תנשוב הרוח האופנתית בארץ. הבד מיוחד ואיכותי, הצבעוניות העזה והמיוחדת אך יחד עם זאת עדינה,ההדפס הגרפי המיוחד והגימור שאומר חו"ל. השמלה לא עשויה משי אך הבד עדין ונשפך ומאוד מחמיא לגוף והצביעה הגרפית משגעת. מאוד דומים בתכונותינן 2 השמלות הללו.
    המותג הצרפתי הזה גרם לי לחשוב שאם אי פעם אהיה מעצבת, הם יהוו לי השראה.
    חסרה לי הייחודיות הזאת בארץ והשמלה הזאת של רוס אבוט… מיוחדת ונדירה.

    מאת: שרית |‏ 6 במאי 2011 | 12:21
  • יש לי שמלה שרכשתי במנגו,שמלה ממש יפיפיה עם ציורי פרחים עליה,שמלה קלילה ואוורירית שפשוט כיף להסתבובב איתה
    בכל מקום שאני הולכת איתה מבטים מופנים אליי ואליה,היא פשוט מושכת מבטים ואנשים :)
    אני אוהבת אותה והיא אותי :P

    מאת: אנאל |‏ 6 במאי 2011 | 12:18
  • אני פשוט חושבת שאף מעצב ישראלי לא מתקרב לאחיות צוקר, ושהבגדים שלהן הכי אופנתיים ופונים לבחורה הישראלית ומחמיאים לה.
    (הלואי שאבחר..)

    מאת: טל |‏ 6 במאי 2011 | 11:37
  • שמלה די פשוטה למען האמת.
    שמלה שחורה עם פסי זהב דקיקים.
    היא קנתה אותי בשוק יד שניה.
    היא תיקנה על פי מידותיה.
    היא תמיד מתלבשת עליי.
    היא פשוט תמיד…

    מאת: רינת |‏ 6 במאי 2011 | 11:30