מתנה בשישי: אוזניות מעוצבות

ספרו לנו על מתיחה שיצאה משליטה ותוכלו לזכות באוזניות של SOL REPUBLIC

מאת Fashion Forward | ‏ 9 ינואר 2014

בכל יום שישי נחלק מתנה מדליקה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע, תוכלו לזכות באוזניות של סול ריפבאליק. כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות, הוא לספר לנו בתגובות כיצד מתחתם את חבריכם והעניינים הסתבכו ויצאו מכלל שליטה.

שווי המתנה: 649 ש"ח.

*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 14\1\12 בשעה 12:00.

**בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

את האוזניות ניתן להשיג ברשת iDigital

הזוכה בטבעת זהב של הוט קראון משבוע שעבר היא זוהר, שסיפרה לנו איזה לוק היא מעדיפה – עמוס או מינימליסטי :

"כולנו נתקלנו במקרה שיצאנו לאנשהו וראינו מישהי שלובשת את מה שאנחנו לובשות. אני אישית שונאת את המקרים האלה כי בכל זאת אין הרבה אופציות לחנויות בארץ. מה שעוזר לי לדלל את המקרים האלה, זה האקססוריז. ברגע שהאקססוריז הוא חלק מההופעה, ההופעה משודרגת בכמה רמות. היא ייחודית, כיפית, אלגנטית, ולפעמים צבעונית. אני תמיד מעדיפה להיות ייחודית בלבוש שלי ולכן תמצאו בחדר שלי המון אקססוריז – צעיפים, שרשראות, צמידים וטבעות, שאת חלקן אני גם מכינה בעצמי. אני מאמינה כי בזכות האקססוריז שיש לכל אישה ניתן להבין גם את האישיות שלה. למראה אלגנטי אני גם בעד אקססורייז אלגנטיים עדינים מזהב או כסף."

השאירו תגובה לבטל

לפני כמה שנים עבדתי במשרד פרסום מסויים. יום אחד, כשהיה אמור לצאת למחרת קמפיין שעבדתי עליו, אני והקופירייטר שלי קיבלנו מהתקציבאית מייל עם כתבה על קמפיין אחר שבדיוק יצא, שיש לו את אותו סלוגן כמו לקמפיין שלנו. זה אומר שצריך לבטל את הקמפיין שלנו, ושעבודה של חודשים ירדה לטמיון. הייתי מבואסת רצח, עד שגיליתי שהתקציבאית עבדה עלינו וזייפה את הכתבה. החלטתי ללמד אותה לקח. יחד עם אחותו של הבעלים של המשרד רקמנו מזימה. אותה תקציבאית היתה אמורה לעזוב אחרי 5 שנים, ולקבל פיצויי פיטורין. אחותו של הבעלים קראה לה, ואמרה לה שהבעלים החליט בסוף לא לתת לה פיצויים. כמובן שלא היה לו מושג על כך. התקציבאית קמה, נכנסה לחדר של הבעלים ההמום, והתחילה לקלל אותו בצרחות איומות, ולהגיד לו מה היא חושבת עליו ומה חושבים עליו אחרים. אחותו רצה לשם והוציאה אותה, אבל זה היה כבר מאוחר מידי. אני לא בטוחה שהיא שמחה שהיא שמעה שזו היתה מתיחה. הבעלים בטוח לא שמח…
מאת: גלית |‏ 15 בינואר 2014 | 20:56
ביני לבין אחותי הגדולה יש הפרש של 5 שנים מהיום שנולדתי היא לא הפסיקה להציק ולהבהיל אותי בבית ( היום אנחנו חברות הכי טובות אבל לקח זמן:)

יום אחד בערך בגיל 4 החלטתי שנמאס לי ואני חייבת להחזיר לה פעם אחת,הבעיה שהיא תמיד הלכה לישון אחרי וחלקנו חדר אז לא היה לי מתי לפעול,במשך כמה שבועות או לפחות ככה אני זוכרת את זה ניסיתי להישאר ערה אחריה,והנה יום אחד סוף סוף הצלחתי , לקחתי את התיק הענק שלה של בית הספר מדובר פה בשנות ה90 לפני עידן הטרולי, הוצאתי לה את כל ספרי הלימוד מהתיק ומילאתי אותו בבובות ברבי בובות פרווה ומכל צעצוע הבא ליד, אחותי המסכנה הגיעה לכיתה פתחה את התיק וחשכו עיניה, היא ננזפה ע"י המחנכת והתביישה לספר שהתיק שלה מלא בובות אז פשוט אמרה ששכחה לעשות מערכת עד היום הסיפור הזה הוא אנקדוטה משפחתית ומצחיקה,ואחותי זוכרת את תחושת הבושה ואיך שהיא פתחה רק בשירותים את התיק .

שבועות אח"כ היא עוד המשיכה לבדוק על הבוקר את התיק לפני שיצאה מהבית, לגבי ההצקות הן לא ממש פסקו לקח זמן כמו שאמרתי..
מאת: שרון |‏ 12 בינואר 2014 | 10:15
ביני לבין אחותי הגדולה יש הפרש של 5 שנים מהיום שנולדתי היא לא הפסיקה להציק ולהבהיל אותי בבית ( היום אנחנו חברות הכי טובות אבל לקח זמן:)

יום אחד בערך בגיל 4 החלטתי שנמאס לי ואני חייבת להחזיר לה פעם אחת,הבעיה שהיא תמיד הלכה לישון אחרי וחלקנו חדר אז לא היה לי מתי לפעול,במשך כמה שבועות או לפחות ככה אני זוכרת את זה ניסיתי להישאר ערה אחריה,והנה יום אחד סוף סוף הצלחתי , לקחתי את התיק הענק שלה של בית הספר מדובר פה בשנות ה90 לפני עידן הטרולי, הוצאתי לה את כל ספרי הלימוד מהתיק ומילאתי אותו בבובות ברבי בובות פרווה ומכל צעצוע הבא ליד, אחותי המסכנה הגיעה לכיתה פתחה את התיק וחשכו עיניה, היא ננזפה ע"י המחנכת והתביישה לספר שהתיק שלה מלא בובות אז פשוט אמרה ששכחה לעשות מערכת עד היום הסיפור הזה הוא אנקדוטה משפחתית ומצחיקה,ואחותי זוכרת את תחושת הבושה ואיך שהיא פתחה רק בשירותים את התיק .

שבועות אח"כ היא עוד המשיכה לבדוק על הבוקר את התיק לפני שיצאה מהבית, לגבי ההצקות הן לא ממש פסקו לקח זמן כמו שאמרתי..
מאת: שרון |‏ 12 בינואר 2014 | 10:12
ביני לבין אחותי הגדולה יש הפרש של 5 שנים מהיום שנולדתי היא לא הפסיקה להציק ולהבהיל אותי בבית ( היום אנחנו חברות הכי טובות אבל לקח זמן:)

יום אחד בערך בגיל 4 החלטתי שנמאס לי ואני חייבת להחזיר לה פעם אחת,הבעיה שהיא תמיד הלכה לישון אחרי וחלקנו חדר אז לא היה לי מתי לפעול,במשך כמה שבועות או לפחות ככה אני זוכרת את זה ניסיתי להישאר ערה אחריה,והנה יום אחד סוף סוף הצלחתי , לקחתי את התיק הענק שלה של בית הספר מדובר פה בשנות ה90 לפני עידן הטרולי, הוצאתי לה את כל ספרי הלימוד מהתיק ומילאתי אותו בבובות ברבי בובות פרווה ומכל צעצוע הבא ליד, אחותי המסכנה הגיעה לכיתה פתחה את התיק וחשכו עיניה, היא ננזפה ע"י המחנכת והתביישה לספר שהתיק שלה מלא בובות אז פשוט אמרה ששכחה לעשות מערכת עד היום הסיפור הזה הוא אנקדוטה משפחתית ומצחיקה,ואחותי זוכרת את תחושת הבושה ואיך שהיא פתחה רק בשירותים את התיק .

שבועות אח"כ היא עוד המשיכה לבדוק על הבוקר את התיק לפני שיצאה מהבית, לגבי ההצקות הן לא ממש פסקו לקח זמן כמו שאמרתי..
מאת: שרון |‏ 12 בינואר 2014 | 10:10
כשהייתי ילדה ההורים שלי היו נוסעים כל קיץ לחופשה ארוכה בחו"ל ואני הייתי נשלחת לדודים שלי בירושלים, שהבן שלהם היה בגילי. ההורים שלו היו מעשנים בלי הפסקה ואנחנו היינו מקטרים להם על זה כל הזמן. יום אחד אני ובן דוד שלי החלטנו לגמול אותם מהסיגריות. בזמן שהיינו בבית לבד פשטנו על כל מאגרי הסיגריות שלהם, פקטים שלמים שנאספו מנסיעות לחו"ל והונחו בארון עד לשימוש. פתחנו את כל הפקטים והתחלנו לפזר אותם בבית: קופסאות שלמות של סיגריות נגזרו ונהפכו לריפוד תחתית הכלוב של האוגר. קופסאות נוספות מולאו במים והוכנסו לפריזר. מכל מה שנשאר שתלנו סיגריות סיגריות באדניות, מה שנראה כמו שדה של סיגריות. היינו מאוד מרוצים מהתושיה שלנו והלכנו גאים לקייטנת הטניס שלנו בבית הספר לא רחוק משם. דודה שלי, שחזרה בנתיים מהעבודה, התקלחה והלכה לנוח עם כוס קפה וסיגריה, גילתה כי אין לה יותר סיגריות בבית וכי הכל הושמד. באמצע חוג טניס אנחנו שומעים חריקת בלמים היסטרית ואת דודה שלי, אישה אלגנטית ומרשימה מאוד בדרך כלל, יוצאת מהמכונית עם חלוק ונעלי בית והיא כולה בהיסטריה וצרחות עלינו- מה עשיתם? אני אראה לכם מה זה והתחילה לרוץ אחרינו במגרשי הטניס ואנחנו לא יודעים אם לצחוק או לבכות ולאן לברוח
מאת: נטע |‏ 12 בינואר 2014 | 10:02
גרתי בחו"ל תקופה דיי ארוכה וכשהחברה הכי טובה שלי הודיעה לי על תאריך החתונה שלה, החלטתי למתוח אותה קצת… הייתי אמור לנחות יום לפני החתונה וביום של הטיסה, התקשרתי והודעתי שיש תקלות בשדה התעופה ושכל הטיסות מתעכבות ולצערי אני אפספס את החתונה. שלחתי סרטון שלי משדה התעופה מאחל מזל טוב לזוג המאושר ומתנצל על כך שלא אהיה שם ואפילו הזלתי דמעה- ממש שחקן אופי. כמובן שלא דובים ולא יער, ושניה לאחר צילום הסרטון כבר הייתי במטוס בדרך לישראל להפתיע את חברתי ביום המאושר. כנראה שלא לקחתי בחשבון את ההתרגשות שהכלה גם ככה שרויה בה ביום המיוחד הזה, שכן ברגע שנכנסתי לאולם עם חיוך מאוזן לאוזן הכלה החווירה, התחילה להסתחרר וכמעט התעלפה. היו צריכים להושיב אותה, להתיז לה מים על הפנים ולהרגיע אותה במשך חצי שעה לפחות. הרגשתי כל כך רע עם מה שקרה ועם כל המבטים שננעצו בי שכמעט התעלפתי גם כן, אבל היי- לפחות ארגנתי לה חתונה שאף אחד מהאורחים לבטח לעולם לא ישכח!
מאת: רון וידר |‏ 12 בינואר 2014 | 09:57
יום אחד שוטטתי ברחובות תל אביב עם גלידה ביד ונתקלתי במכונית של חבר שלי. רוח שטות קפצה עליי,ולקחתי את המפית של הגלידה וכתבתי עליה בידי השמאלית (כדי שלא יזהה את כתב ידי) : " ישבתי בגלידרייה ממול וראיתי אותך. מאוד מצאת חן בעיניי, בבקשה תתקשר ",ונתתי מספר פלאפון של חברה שלי. הבאסה היתה שבמקום לצחוק על המתיחה שנינו יחד ,הוא התקשר לחברה שלי ומשם הדרך לפרידה הייתה קצרה ביותר.
מאת: מרב משה |‏ 12 בינואר 2014 | 08:14
התקשרתי לחברה שלי ממשרד שעבדתי בו ככה שהמספר שמופיע על הצג נראה אמין מספיק כדי לעבוד עליה שמדברת עובדת במשרד החינוך.

היינו שנה אחרי סיום תיכון והצגתי את עצמי כעובדת במשרד החינוך והתקשרתי להודיע לה שיש לה חשד להעתקה ולכן הבגרות שלה בסכנה,

היא התקשרה אליי כי חשדה שזו אני ולא עניתי לה ואמרתי לה שאני לא יכולה לדבר..היא התקשרה למשרד ורצתה לדעת פרטים ואמרתי לה שפשוט יש חשד להעתקה ויכול להיות שהיא לא תקבל תעודת בגרות..

מפה לשם חברה שלנו התקשרה והציגה את עצמה כאמא שלה ורצתה לדעת מה קרה,לאחר מכן עוד חברה התקשרה וטענה שהיא האחראית שלה בעבודה והיא רוצה לדעת על סמך מה הבגרות שלה עומדת להפסל..

בסופו של דבר היא התקשרה לתיכון בו למדנו ונוצרה מעט מהומה,אבל גם הרבה צחוק"
מאת: אנאל |‏ 12 בינואר 2014 | 07:34
יום אחד שוטטתי ברחובות תל אביב עם גלידה ביד ונתקלתי במכונית של חבר שלי. רוח שטות קפצה עליי,ולקחתי את המפית של הגלידה וכתבתי עליה בידי השמאלית (כדי שלא יזהה את כתב ידי) : " ישבתי בגלידרייה ממול וראיתי אותך. מאוד מצאת חן בעיניי, בבקשה תתקשר ",ונתתי מספר פלאפון של חברה שלי. הבאסה היתה שבמקום לצחוק על המתיחה שנינו יחד ,הוא התקשר לחברה שלי ומשם הדרך לפרידה הייתה קצרה ביותר.
מאת: מרב משה |‏ 12 בינואר 2014 | 06:01
ביום חורפי וסגרירי החלטתי למתוח את חברתי בכך שטופס הגרלת הלוטו שברשותינו זכה בפרס הראשון בהמשך לעובדה שאני והיא ממלאות במשותף בשגרה וזאת בכל שבוע והיא מצידה ללא כל התראה מוקדמת התחילה במסע קניות חסר תקדים ומטורף החל מחידוש כל קולקצית ביגוד החורף שלה וחידוש קולקצית כל הנעלת החורף שלה וחידוש קולקצית כל ההלבשה התחתונה שלה …בשורה התחתונה יום למחרת עדכנתי את חברתי לגבי המתיחה שלא היו דברים מעולם והיא מצידה לא הפסיקה לבכות לי בטלפון על העובדה שגרמתי לה שחשבון העו"ש שלה יהיה במינוס חסר תקדים….
מאת: עליזה |‏ 12 בינואר 2014 | 00:30
במסיבת פיג'מות שנערכה לכבוד יום הולדתי כשהייתי קטנה, אני ועוד מספר חברות שנשארנו ערות אחרי כל השאר החלטנו שיהיה מצחיק למרוח קצת משחת שיניים על הבנות הישנות.

לא תיארנו לעצמנו את הכאוס שמשחת שיניים על לחייהן של בנות בשקי שינה יכולה לעשות…

השעשוע שלנו הסתיים בבוקר בתור של בנות אומללות עם שיער דבוק וקרוש שאמא שלי נאלצה לעזור להן לשטוף באמבטיה.
מאת: ענת |‏ 11 בינואר 2014 | 22:52
לאחרונה אני מקבלת שיחות מוקלטות מכל מיני גורמים שמזמינים אותי לתרום כסף לקברצי צדיקים/לרכישת ספר תורה/לפרנסה וזיווג, אולי כשריד לתקופה היפה שבה גרתי בירושלים. כל כך משעשע בעיני להקשיב לשיחות האלה – המוזיקה הלכאורה-מרגשת (נשמעת יותר כמו מעלית מהנייטיז), הפאתוס שבו הדברים נאמרים, המילים שהם בוחרים כדי להביע את המסר – ואפילו ההבטחות היפות (והריקניות). משעשע אפילו יותר מלהאזין לשיחות, הוא לסגל את הרטוריקה ולנסות אותה על בני משפחה וחברים בטלפון… יום אחד התקשרתי לאחי הקטן, והתחלתי את השיחה ב"שלום!! הילולת רבי בר גיורא הצדיק דרבנן תתקיים בעוד תריסר יום וזו השאלה, האם תירשם בספר החיים ותתרום.." – וזכיתי לניתוק. בפעם השנייה שהתקשרתי – זכיתי בנוסף לניתוק, גם לשטף של קללות שכוונו כלפי אמנו המשותפת (לא לאה, רחל או רבקה). לא יכולתי שלא לצחוק, ואחי לא יכל שלא להתעצבן…
מאת: מור |‏ 11 בינואר 2014 | 22:03
המתיחה הזו אני לא אשכח כנראה בחיים. זה היה לפני כמה שנים, ב- 1 באפריל, החלטנו אני ואחיותי לעבוד על אבא שלנו, אחד שממלא טוטו לוטו וכל השאר בלי הפסקה, שהוא זכה בפרס הראשון! זה לא היה סתם להודיע לו בטלפון – אלא ממש שלחנו לו דואר פיקטיבי ממפעל הפיס שיש בידו את הכרטיס הזוכה בפרס הראשון וכול' – התכנון היה שהוא יתקשר למספר הטלפון של בעלי ושם נעבוד עליו ובאיזשהו שלב נספר לו שזו מתיחה. העניין הסתבך שבדיעבד המכתב הגיע אליו יומיים אחר כך – ב 3 באפריל ושהוא מצידו החליט להתקשר ישר למספר האמיתי של מפעל הפיס, הוא לא סיפר לנו שהוא "זכה" כדי לשמור על גורם ההפתעה ואנחנו מבחינתנו שכחנו את הסיפור.. עד שהעניין "התפוצץ" כשהוא דיבר איתנו על לתבוע אותם על כך ששלחו לו מכתב שהוא הכרטיס הזוכה ובטלפון אמרו לו דברים שונים.

זה היה קצת מצחיק אחרי שסיפרנו לו וקצת יצא משליטה, אבל נעצר בזמן :)
מאת: מירה |‏ 11 בינואר 2014 | 21:58
ב-1 באפריל , חברה שלי תכננה מתיחה די רצינית עליי. היא ממש השקיעה, וזה היה אסון, אבל אני לא אספר מה קרה אז, אני אספר על הנקמה.

אני ועוד כמה חברות, החלטנו להחזיר, וגם הייתה לנו תכנית: נשב בגינה בבית שלי כמו תמיד, כל החברות, אני אתנדנד על הנדנדה שעל הדשא במהירות, ובאיזשהו שלב אעוף ואביים התעלפות/שבירת רגל. וכך היה.

התנדנדתי, באמת חזק ובמהירות, ואז גם עפתי. משם אני כבר לא ממש זוכרת. אחר כך סיפרו לי שהיא ממש נלחצה, והזמינה מיד גם אמבולנס (אז הצלחתי, יש!!). בנוסף בבית החולים התגלה שהמתיחה הצליחה לא רק במישור אחד– אלא בשניים! גם התעלפתי וגם פרקתי יד!

אז אפשר להגיד שדי התעליתי עליה, למרות שחזרתי הביתה עם נכות זמנית קלילה, ועם מוסר השכל: "לא נורא חבר, ישנן מתיחות גרועות יותר"
מאת: נגה |‏ 11 בינואר 2014 | 21:44
ב-1 באפריל , חברה שלי תכננה מתיחה די רצינית עליי. היא ממש השקיעה, וזה היה אסון, אבל אני לא אספר מה קרה אז, אני אספר על הנקמה.

אני ועוד כמה חברות, החלטנו להחזיר, וגם הייתה לנו תכנית: נשב בגינה בבית שלי כמו תמיד, כל החברות, אני אתנדנד על הנדנדה שעל הדשא במהירות, ובאיזשהו שלב אעוף ואביים התעלפות/שבירת רגל. וכך היה.

התנדנדתי, באמת חזק ובמהירות, ואז גם עפתי. משם אני כבר לא ממש זוכרת. אחר כך סיפרו לי שהיא ממש נלחצה, והזמינה מיד גם אמבולנס (אז הצלחתי, יש!!). בנוסף בבית החולים התגלה שהמתיחה הצליחה לא רק במישור אחד– אלא בשניים! גם התעלפתי וגם פרקתי יד!

אז אפשר להגיד שדי התעליתי עליה, למרות שחזרתי הביתה עם נכות זמנית קלילה, ועם מוסר השכל: "לא נורא חבר, ישנן מתיחות גרועות יותר"
מאת: נגה |‏ 11 בינואר 2014 | 21:42
יום אחד שוטטתי ברחובות תל אביב עם גלידה ביד ונתקלתי במכונית של חבר שלי. רוח שטות קפצה עליי,ולקחתי את המפית של הגלידה וכתבתי עליה בידי השמאלית (כדי שלא יזהה את כתב ידי) : " ישבתי בגלידרייה ממול וראיתי אותך. מאוד מצאת חן בעיניי, בבקשה תתקשר ",ונתתי מספר פלאפון של חברה שלי. הבאסה היתה שבמקום לצחוק על המתיחה שנינו יחד ,הוא התקשר לחברה שלי ומשם הדרך לפרידה הייתה קצרה ביותר.
מאת: מרב משה |‏ 11 בינואר 2014 | 21:20
ההורים שלי היו טסים די הרבה בילדותי, כל פעם הורה אחר (שמא נהנה יותר מדי).

כאות הערכה להורה השב, האחים שלי ואני היינו מכינים שלטי ברוכים הבאים, אך עם השנים השלטים נראו לנו מוטיב חוזר מדי ולכן שינינו טקטיקה.

אבא היה מתלונן שאנחנו משאירים את הנעליים בכל מקום ולכן פעם אחת כששב מחול, מצא נעליים בכל מקום- בארון, בתנור, מתחת לכרית, במקרר…

אמא לא אהבה את כל פתקי התזכורת שהיו מודבקים על המקרר ולכן הופתעה כשחזרה הביתה לקירות מצופים פתקים, אמבטיה מצופה פתקים וגם מוש הכלב מצופה בפתקים.

במשך שנים היינו חושבים ומבצעים תעלולים כאלו ואחרים להורים עד שהגענו לשיא-

אמא חזרה מתקופה ארוכה מהרגיל, צחקנו בטלפון על כך שאנחנו כבר לא זוכרים איך היא נראת.

כשהגיעה השעה חיכינו בקוצר רוח שתצא עם המזוודות, התבייתנו על המטרה שלנו.

אמא שלנו יצאה ורצנו היישר לכיוונה, בזרועות פתוחות היא התכופפה לקבל אותנו ואנחנו רצנו גם כן בזרועות פתוחות.

ברגע האחרון עקפנו אותה ונפלנו בחיבוקים ונשיקות על אישה דתייה שלא הפסיקה לומר זו טעות זו טעות,

ואנחנו בתגובה אמא, איך התגעגענו, כמה זמן לא ראינו אותך, אמא.

האישה המסכנה, חסרת האונים, ניסתה להסביר לשלושת הילדים הקטנים שהיא לא אמא שלהם, אך אנחנו לא הרפנו..

כשאבא ראה שאנשים מודאגים מתחילים להתקהל ולהתלחשש, הוא חיזלש אותנו וביקש שניתן גם לאמא קצת אהבה.
מאת: ארז |‏ 11 בינואר 2014 | 20:20
הייתי תקציבאית סופר מתלהבת באחד ממשרדי הפרסום הגדולים בארץ. התקציב העיקרי שלי היה חברת אופנה מהמובילות בארץ, שלה מותגי אופנת נשים, גברים, ילדים, הלבשה תחתונה, כלי בית ועוד. הרגשתי בפסגת העולם. כידוע, בשיא החורף מצלמים את הפקות האופנה לקמפייני הקיץ ומאחר ולחברה הזו היו הרבה מותגים, ואת כל ההפקות צילמנו כמעט יום אחרי יום, העבודה הייתה עצומה. כיאה לתקציבאית סופר מתלהבת אני הטרפתי ממש את המפיקה והעוזרת שלה בשאלות, בקשות, הכוונות ודרישות. לא הייתי מוכנה להשאיר פינה אחת לא תפורה. יום הצילומים החשוב ביותר של העונה היה צריך להיות אופנת הנשים והגברים בצילומים אורבאניים באחד מרחובות תל אביב. הצילומים היו אמורים להתחיל ביום ראשון ב 6 בבוקר ולהימשך עד רגע השקיעה. עוזרת ההפקה, שכנראה ממש נמאס לה מההצקות והשאלות שלי החליטה לנקום בי וקצת למתוח אותי. היא שלחה לי הודעה ביום שישי בערב, שבגלל שיום ראשון יהיה כנראה יום גשום, את כל ההתארגנות וההכנות נעשה אצלנו במשרד, החל מ 6 בבוקר ורק לקראת 8 בבוקר נרד לשטח לצילומים, כשהדוגמנים והדוגמניות כבר מוכנים ישר לצילום הראשון והשני. היא הוסיפה שמאחר והיא והמפיקה צריכות לארגן דברים בשטח, הן מבקשות שאני אפתח את המשרד ב 5 בבוקר ואכין אותו לקראת הגעת כל הצוות. היא חשבה שאני פשוט אגיע שעה קודם ואשב במשרד כמו אהבלה עד שאני אבין שעבדו אליי ואז אלך לצילומים. מה שאותה עוזרת הפקה לא לקחה בחשבון זה שאני תקציבאית סופר מתלהבת. את כל השבת העברתי בהכנות ותכנונים לקראת שינוי הלוקיישן. לקחתי את רשימת הטלפונים של ההפקה ועברתי עליו כל השבת. התקשרתי לקייטרינג שממנו הזמנו את ארוחת הבוקר וביקשתי כי יפצלו את האוכל לשני משלוחים- משלוח מאפים ב 6 בבוקר למשרד ומשלוח כריכים לצילומים בשטח ב 9 בבוקר (תוספת של כמה מאות שקלים על שליח נוסף ואריזה מחודשת). התקשרתי ללקוחה שלי שתעביר את הבגדים של כל הדוגמנים לתמונות הראשונות למשרד ואת השאר לצילומים. דיברתי עם הסטייליסטית, עם הסוכנויות של הדוגמנים, עם המאפר, מעצב השיער- עם כולם תיאמתי במשרדים שלנו ב 6 בבוקר. אני הגעתי למשרד ב 5 בבוקר, הדלקתי אורות, מזגנים, הסבתי את המשרד של המנכ"ל (כי הוא החדר הכי גדול ויש בו מראה) לחדר איפור שיער, את חדר הישיבות לחדר הלבשה וסידרתי אותו כך שיהיה נוח לסטייליסטית. ב 6 כולם התייצבו במשרדים והתחלנו בהכנות. הייתי גאה בעצמי מהארגון שלי ואיך הכל תקתק כמו שעון. עד 6 וחצי בבוקר. שאז התחילו הטלפונים לצלצל אצל כל אנשי ההפקה. ואחרי כמה דקות גם הטלפון שלי צלצל והמפיקה הייתה בצד השני בצרחות אימים על איפה אני ולמה כל ההפקה הוזזה למשרד ואף אחד לא בלוקיישן שנקבע מראש. שעה וחצי וצי של מוניות לקח לי כדי להזיז את כל הצוות בחזרה ללוקיישן ולהחזיר את המשרד לקדמותו (כולל שאיבת הרצפה במשרד המנכ"ל משאריות המספרה שפתחתי שם שעה קודם…). את הלוק הראשון ביקשתי להשלים במשרד כדי לא לגרום לעיכוב משמעותי יותר בלו"ז הצפוף גם ככה. כמעט נגרם משבר עם הלקוחה שלי והמשרד, מה שהביא את המנכ"ל של המשרד להגיע פיזית ללוקיישן כדי להתחנף ללקוחה ולמנוע את המשבר הצפוי. הייתי בטוחה שהולכים לפטר אותי באותו יום. הייתי בטוחה ששום הסבר שלי לא יעבוד. אבל במקום עוזרת ההפקה הודתה במתיחה, עליי צחקו במשך ימים ארוכים והמנכ"ל מינה אותי לסופרוויזרית חצי שנה אח"כ….
מאת: נטע |‏ 11 בינואר 2014 | 19:51
בילדותי, אחי הקטן נהג לחמוד לצון ולחקות את קולם של מכרים. בייחוד את קולה של אחת, חברה של אמי, נכנה אותה כאן שושנה, ולהגחיך אותה מעט. נוצר ממש הוואי בבית של חיקויי שושנה. יום אחד, בזמן שהיה מחוץ לבית, התקשר בטלפון, אני עניתי, והוא חיקה באוזניי את שושנה בלי לגלות לי שזה בעצם הוא. אף על פי שהוא הקצין בחיקויו את הקול הדק והצווחני שאפיין אותה, נפלתי בפח ואמרתי לאמי, "אימא, שושנה בטלפון". צחוק גדול נשמע מצדו השני של הקו, צחוקו של אחי, ואני נבוכתי להבין שהוא הצליח להתל בי. אבל לא הייתי טורחת לכתוב על מתיחה זעירה שכזאת אלמלא למחרת צלצל הטלפון ושוב נשמע קולה הדק באופן מוגזם של אותה שושנה, ושוב ביקשה לדבר עם אמי. מובן שהפעם הייתי מוכנה ונחושה לא ליפול בפח. שאלתי מי מדברת, כדי לוודא שאני אכן מזהה את אחי. "זאת שושנה", נאמר לי מצדו השני של הקו באותו גוון קול מוגזם בדקותו, וכך השתכנעתי שזה אכן החקיין הקטן. הטחתי באוזניו של אחי שאני יודעת שזה הוא, והוא התמיד בנימת הקול המוגזמת והתעקש שהוא אכן שושנה. דקות ארוכות ניהלתי שיחת "אתה כן, אני לא" עקשנית עם אחי, עד שנפל האסימון והתברר לי מעבר לכל ספק: הפעם זאת באמת שושנה. תוך שאני מסתבכת בהסברים והתנצלויות העברתי את השפופרת לאמי, והיא הסתבכה אפילו יותר ונאלצה לחשוף בפני אותה חברה, שושנה אני מכנה אותה כאן, את הוואי החיקויים שלא היה אמור להתגלות.
מאת: נועם |‏ 11 בינואר 2014 | 19:36
אנחנו וחבר שלנו אוהבים לעשות מתיחות טלפוניות לאנשים ולהפילם בפח. יום אחד החלטנו לעשות מתיחה מושקעת במיוחד. הקלטנו "הודעה קולית" המבשרת לאדם שאיליו מתקשרים כי זכה בכמאה אלף שקלים מתנת תנובה (היה זה בתקופה שתנובה באמת עשו מבצע כזה) המתיחה הייתה הצלחה אדירה עד שהתחלנו להיות מוצפים בטלפונים של הנמתחים הנזעמים שגילו שלא באמת זכו במבצע (לאחר שביררו עם תנובה האמיתית) ואנו נאלצנו לספק להם הסברים…. פאדיחה…
מאת: נועם ותומר שרון |‏ 11 בינואר 2014 | 18:18
בתור חובבת כלבים מושבעת- תמיד יש לי בתיק מארז של חטיפים לכלבים, שניראים מאוד דומה לעוגיות. כשאני רואה כלב נטוש או עזוב- אני תמיד שמחה שיש איתי את החטיפים לתת לכלבים הרעבים. לא תיארתי לעצמי שיהיה יום שמהחטיפים יהנה גם חברי הטוב ביותר! בסיום משמרת מלצרות ארוכה ומעייפת, ישבנו בחוץ מותשים וחיכינו למונית וכשהחבר אמר "למישהו יש משהו לנשנש?" עניתי, בצחוק כמובן- שיש לי עוגיות והוצאתי חופן מהתיק. לא הספקתי לפצות את הפה והוא כבר דחף לפה מספר עוגיות! מההלם לא הצלחתי לדבר ואז פשוט התגלגלתי מצחוק כשהוא אמר: " מה זה, איזה עוגיות מוזרות, יש להן טעם מעושן…".
מאת: ניצן שדה |‏ 11 בינואר 2014 | 16:46
זה ידוע בקרב מכריי שהמצב הטבעי שלי הוא לחולל תעלולים בכל הזדמנות…(אני והתאומה), חבר שלי לעומת זאת הוא כליל הרוגע והטוב. ערב אחד לפני השינה נזכרתי ששכחתי משהו באוטו והוא בשיא נדיבותו ישר הציע שיביא. בספונטניות מוחלטת ברגע ששמעתי את דלת הכניסה נפתחת כשחזר החלטתי להתחבא מתחת לשולחן וברגע שנכנס לחדר חיכיתי שיגיע לנקודה המתאימה (הוא בטח חשב שאני במקלחת) ותפסתי לו את הרגל… הוא כל כך נבהל ומן הסתם צרח מה שהעיר את שתי הכלבות שלו שהחלו לנבוח בלי הפסקה מה שהעיר את אימא שלו שלא הבינה מה המהומה מה שהעיר את אחותו שאמורה לקום מוקדם יום למחרת לצבא… ועל אף הבושה לא הפסקתי לצחוק….עד היום הוא בודק לפני שהוא נכנס לחדר אם אני לא מסתתרת איפשהו…
מאת: נטע לי |‏ 11 בינואר 2014 | 15:01
יום אחד החבר'ה יושבים בבית ומדברים על איזה יופי הבית מסודר ואחד החברים אומר לי "אחי, איזה יופי הבית מסודר, אמא שלך מנקה אותו?" ואני קולט את ההזדמנות, משפיל מבט , מזיל דמעה ואומר לו "אחי, אמא שלי נפטרה" הוא נכנס להלם וישר שואל, מי זו האישה ברקע שמנקה את המטבח, אני מסתכל עליו ואומר לו, "זו המנקה". כל אותו הזמן אמא שלי שומעת את השיחה ולא יודעת איך לאכול את זה, הבנאדם שהבין שמדובר בחוסר תאקט הלך בסוף אותו יום, בקבוצה בווטסאפ הוא שלח לחבר'ה שאמא שלי נפטרה, ולאחר כמה ימים החלו להישלח הביתה זרים לניחום אבלים, ואמא שלי לא הבינה מי נפטר, עד שהיא שאלה אותי מה קרה והסברתי לה… מאוחר יותר מצאתי את עצמי מסביר לאנשים שאותו חבר לקח את המתיחה קצת רחוק מדי.
מאת: ניר |‏ 11 בינואר 2014 | 14:00
יום אחד החבר'ה יושבים בבית ומדברים על איזה יופי הבית מסודר ואחד החברים אומר לי "אחי, איזה יופי הבית מסודר, אמא שלך מנקה אותו?" ואני קולט את ההזדמנות, משפיל מבט , מזיל דמעה ואומר לו "אחי, אמא שלי נפטרה" הוא נכנס להלם וישר שואל, מי זו האישה ברקע שמנקה את המטבח, אני מסתכל עליו ואומר לו, "זו המנקה". כל אותו הזמן אמא שלי שומעת את השיחה ולא יודעת איך לאכול את זה, הבנאדם שהבין שמדובר בחוסר תאקט הלך בסוף אותו יום, בקבוצה בווטסאפ הוא שלח לחבר'ה שאמא שלי נפטרה, ולאחר כמה ימים החלו להישלח הביתה זרים לניחום אבלים, ואמא שלי לא הבינה מי נפטר, עד שהיא שאלה אותי מה קרה והסברתי לה… מאוחר יותר מצאתי את עצמי מסביר לאנשים שאותו חבר לקח את המתיחה קצת רחוק מדי.
מאת: ניר ואוקסנה |‏ 11 בינואר 2014 | 13:58
……………
מאת: ......... |‏ 11 בינואר 2014 | 13:26
אז ככה אני גר בשכונה שמסביבה יש המון פרדסים ביום ממש כייף לטייל בפרדס עם כל העצים הצפופים הכל ירוק ויש אחלה של פירות, אבל בלילה שיש בפרדס חושך מצריים ויש עוד ערפל הפרדס מזכיר קטע מסרט אימה. אני וחברים שלי חשבנו על רעיון גאוני לעשות לאנשים טיולי אומץ בפרדס בלילה ומה שאותם אנשים לא ידעו שבקטע מסוים מתחבאים עוד כמה חברים אחרים עם תחפושות מפחידות שהם חלק מהתוכית שלנו. זה עבד יותר ממה שציפינו ואנשים כמעט שלשלו מרוב פחד ברגע שהחבר'ה עם התחפושות קפצו עליהם מהעצים, חח זה היה מצחיק בטירוף איך שהם רצו לכיוון האורות של השכונה בלי לעצור ובלי לראות כלום. פעם אחת שהלכנו כמה מהחבר'ה לטיול בלילה בפרדס בלי קשר למתיחה אז באיזה שהוא שלב קפצו כמה חבר'ה עם כובעי גרב שחורים דפקו לנו מכות וקשרו אותנו לעצים, היינו בשוק של החיים צרחנו לא ידענו מאיפה זה בא לנו הם אמרו כל הזמן אנחנו נהרוג אותכם אנחנו מכת השטן נשרוף אותכם חיים, הם שפכו עלינו נוזל מבקבוק (מים) ואמרו שזה דלק, ובשלב מסוים הם פשוט צחקו והלכו ואנחנו נשארנו קושרים בפרדס החשוך בקור, היינו קושרים כמה שעות והבוקר כבר הגיעה ולמזלנו בא טנדר עם עובדים זרים שעושים קטיף בפרדס, והם שחררו אותנו סוף סוף. עד היום אף אחת לא הודה במעשה הזה אבל ברור לנו שזאת הייתה נקמה ואנחנו למדו את הלקח יותר אין טיולי אומץ.
מאת: ליאור |‏ 11 בינואר 2014 | 12:55
הייתה לי חברה טובה שיצאה עם בן זוגה הרבה שנים, והחתונה לא נראתה באופק… החברה חיכתה להצעת הנישואין המיוחלת הרבה זמן וחשבה כבר לעזוב אותו בגלל שלא ראתה עתיד, ואני הייתי מעודדת אותה להישאר ולהיות סבלנית ומה שיקרה יקרה…

יום אחד בן זוגה החליט לשתף אותי במתיחה/הפתעה שהוא מכין לה, הוא תיכנן ליצור "ריב" איתה כדי שהיא תצא מביתם בסערה והוא יוכל בינתיים לארגן את הבית בצורה רומנטית ולהציע לה נישואין…

כך קרה והוא יצר ריב והיא באמת יצאה מהבית והכל הלך לפי התוכנית, והוא התחיל לארגן מהר את הבית, להדליק נירות, להכין ארוחה ולפזר פרחים…

הבעיה החלה כשקיבלתי ממנה שיחת טלפון מצוברחת "אני ו___ רבנו, אני בדרך אלייך הביתה!" כשהגיעה אליי הייתה נסערת ודיברה על זה שהיא רוצה להיפרד ממנו בגלל זה. בינתיים הבית שלהם היה כבר מוכן ובן זוגה ישב וחיכה שתחזור כדי להפתיע אותה, אבל היא הייתה בוכייה על הספה אצלי בבית! בכל מיני דרכים משונות ניסיתי לגרום לה ללכת, להרגיע אותה ולשכנע אותה לתת לו צאנס ולחזור הביתה ולהתפייס… אחרי חצי שעה של שיכנועים המצאתי לה שיש לי תוכניות ושהיא צריכה "לצערי" לחזור הביתה ולהתמודד עם בן זוגה… כשיצאה התקשרתי לבן זוגה ואמרתי לו שאולי המתיחה הייתה מוגזמת מכיוון שהיא הייתה כה נסערת ולפי דעתי גם לא תסכים להצעתו… מפה רק החזקתי אצבעות.

שעתיים לאחר מכן קיבלתי מחברתי טלפון "הוא הציע לי נישואין והסכמתי!!!" נשמתי לרווחה שהמתיחה עברה בהצלחה… כבר כמעט גרמנו לפרידה :-)
מאת: יוליה |‏ 11 בינואר 2014 | 12:11
זה קרה לפני שנתיים,בזמן ששיררתי בצבא, חברה טובה שלי רצתה למתוח את החבר שלה,החבר הקרבי עליי לציין.

בכל מקרה, הנה אנחנו, חבורת בנות מסתגרות במשרד של קצינת קישור, בלי שאף אחד יידע כמובן, טילפנו אליו מהטלפון הצבאי,דרך אגב ציינתי שהוא היה בחופשה שלו לאחר חודשיים שלא היה בבית המסכן. אז התקשנו אליו והמשקית התחילה ב"שלום, עידו(שם בדוי), תה צריך להגיע עוד היום למילואים לבסיס שלך בצפון", תוך כדי אנחנו מתפוצצות ברקע מצחוק, מנסות להשתלט על עצמנו,שהוא לא ישמע דבר,אבל זה קשה רבאק,פשוט קשה.

הבן אדם נלחץ,התחיל לצעוק וטען כי אף אחד מהמפקדים לא התקשר והמשקית ממשיכה עם המתיחה ואומרת לו לארוז תיק כי אין זמן.

הוא ניתק לה בפרצוף ולאחר כמה שניות החברה מתקשרת אליו לשאול לשלומו, עידו מדבר מהר ונשמע כי הוא לחוץ..וגם טיפה פוחד. הוא אומר שהוא לא יודע מה לעשות והיא אדישה אליו ,הוא מתעצבן מההתנהגות שלה ונתק גם לה.

שעה לאח מכן היא מקבלת טלפון ממנה-הוא באוטובוס עם תיק בדרך לבסיס בצפון,היא בשוק ואואמרת לו שהכל היה בדיחה.

מיותר לציין שהבחור נפרד ממנה תוך שנייה באותה שיחת טלפון.

אז בנות, לא לעשות שטויות..(אגב אני מנסה לצאת מזה נקייה ואציין שלא היה לי קשר למעשה, בסך הכל הייתי נוכחת בזמן האירוע)
מאת: נל |‏ 11 בינואר 2014 | 11:23
האמת שיש לי כמה , אני אלך על הקיצונית ביותר . אז ככה :

היה לי חבר ממש טוב שיצא לטיול בארצות הברית והתארח אצל המשפחה שלו שם. (הוא אמירקאי במקור).

בכל מקרה,הוא חזר לארץ.

אספנו אותו מהשדה תעופה והוא סיפר לי שהוא הצליח להשיג מדים של הצבא האמריקאי, אז עלה לי רעיון למתיחה.

החלטנו לעבוד על שאר החבר'ה,ולשכנע אותם שהוא מתגייס לצבא האמריקאי.

נפגשנו איתם במסעדה,הוא היה על מדים והוא סיפר להם שהוא יורד מהארץ ומתגייס לצבא האמירקאי.

חלק קנו את זה חלק לא אבל זה הלך מצויין,עד ש..טוב עד ששוטר עבר שם.

המתיחה קרתה לפני כמה שנים ,אחרי שהצבא קיבל תרומה של מדים מהצבא האמריקאי.

הצבא טען שהמדים לא מתאימים לנוף כאן והמדים נמצאים בשימוש אצל האסירים בבתי כלא.

מה מסתבר ?

אותו שוטר חשב שהחבר שלי אסיר נמלט !

עמדנו שם משהו כמו 45 דקות מנסים להסביר לו שנפלה טעות עד שבסוף הוא השתכנע (לא לפני שהוא קרא לתגבורת ועורר מהומה שם .)

זה היה אחד הרגעים היותר מלחיצים שעברתי , ובהחלט המתיחה יצאה משליטה.
מאת: רוברט |‏ 11 בינואר 2014 | 10:21
טוב אז זה היה אמור להיות מתיחה שתיגמר תוך שלוש דקות,

התקשרנו לחבר (רון) שבוע אחרי שהוא אימץ כלב, כנציגים מהאגודה שממנה הוא אימץ את הכלב

וסיפרנו שמבדיקה אחרונה מצאנו שלכלב יש חשש למחלה מסויימת והוא צריך

להביא את הכלב לבדיקות דחופות.

על הקולר של הכלב הדבקנו פתק שרשום עליו אל תאמין לכל אחד בטלפון

בתקווה שהוא יראה תפתק ויבין שעבדנו עליו,

בסוף הסתבר שהפתק נפל מהקולר והוא לקח את הכלב הבריא לבדיקות אצל ווטרינר סתם xd

כפיצוי קנינו לכלב אוכל לחודשיים ;)
מאת: אורי נפתלי |‏ 11 בינואר 2014 | 10:19
בטייסת שבא שירתתי היה לנו חומר שאיתו הינו מוחקים איתו את לוח ההטסה שעליו היינו כותבים את אופי התקלות של המטוסים אבל לא רק בשלב מסויים גילינו שהחומר דליק ויחד עם זאת הדלקה ניכבית בקלות. בשלב מסויים מתוך שיעמום הינו שופכים קצת מהחומר על החייל הכי מופרע במחלקה ומדליקים את החומר על החייל החומר היה ניכבה תוך שניות וכך זה הפך להיות מן סוג של מתיחה בכך שהחייל לא היה מודע שהאש ניכבית בקלות. עד שיום אחד קיבלנו למחלקה חומר חדש בבקבוק חדש. כאשר באחד הבקרים נכנס החייל המדובר שפחנו עליו את החומר הדלקנו גפרור ולהפתעתינו גילינו שהאש לא ניכבית מהר כמו תמיד והחייל התחיל לבעור פתאום הבנו שכנראה לא מדובר באותו החומר שהכרנו. תיכף התעשתנו וקפצנו על החייל עם שמיכות ולשמחתינו כיבינו את האש שאחזה בחייל לדאבונינו מרוב הרעש וההמולה ניכנס אילינו למחלקה מפקד הטייסת אשר ישב באותו הרגע במשרדו שנמצא סמוך לחדר שבו התרחש הארוע. כאשר נשאלנו לפשר הריח השרוף תיכף קפץ החייל השרוף וענה לו שבסך הכל הכנו טוסטים ושהכל בסדר.
מאת: אפי אליאסי |‏ 11 בינואר 2014 | 09:08
באחד באפריל האחרון נפל עליי רצון להראות לחבר שלי מה זה ולארגן לו מתיחה שהוא לעולם לא ישכח! קניתי בובה בצורת גבר והכנסתי לתוכה בלון עם אפקה לבנה כזאת שעושה עשן. שמתי את הבובה לידי וחיכיתי שיגיע מתוך צפייה שיתעצבן יפוצץ את הבועה וכל האפשקה תתפזר בחדר!!! קיצר צחוקים!!! מסתבר שלא… ברגע שהוא הגיע כצפוי התעצבן וכצפוי הכל התפוץ וחשבתי שהצלחתי ופתאום מסתבר שהאבקה מכמסה לו לעיניים והוא לא הצליח לפתוח אותם!!! הוא התחיל עוד יותר להתעצבן!! מיד הרגעתי אותו שקודם כל יבין שאין פה אף אחד ואחריי נסיונות כושלים לשטוף את החומר נסענו למיון באמצע הלילה !! בקיצור התחילו לטפל בו והיינו שם כמה שעות מעצבנות ומדכאות עד שלבסוף למזל לא היה שום נזק לעיין והוא רק סבל מנפיחות ואדמומיות לכמה ימים! חומר מסוכן !! מסקנה: שכתוב על החומר "להיזהר ממגע עם העיניים" באמת מתכוונים לזה!!!
מאת: שירן שטרנפלד |‏ 11 בינואר 2014 | 07:57
זה היה חמישי בערב כשההית בדרך לחבר שהוא שף במסעדה מאוד מרכזית באחת מערי החוף חשבתי שיהיה מצחיק להמציא איזה מבצע (מטורף) ולספר לו על כך… אז המצאתי מבצע על טלוויזיה 50" באחת מרשתות האלקטרוניקה שיש באזור, המבצע הלך כך: תן את הטלוויזיה הישנה שלך ובתמורת 590 ש"ח קבל טלוויזיה 50" לד חכמה.

אמרתי לו שפרקתי את הטלוויזיה שלי מהסלון ואת של ההורים שלי ופשוט נסעתי לחנות ורכשתי זוג טלוויזיות חדשות מטורפות… עד כאן הכל הלך חלק, הוא שאל אותי כמה זמן המבצע, אמרתי לו שעד מחר בבוקר וכמובן שהמלאי מוגבל ושהחנות נסגרת בקרוב כי היה כבר איזה 8 בערב, בגלל שהיה עומס במסעדה הוא לא יכל לצאת כי החנות במרחק 30 דקות נסיעה לכיוון וגם הוא צריך ללכת הביתה ולפרק את הטלוויזיה…הצעתי בגלל שאני חבר טוב שאני מוכן לעשות את זה בישבילו בגלל שיש מצב שלא ישארו טלוויזיות וחבל זה מבצע של פעם בחיים… הגעתי למסעדה לקחתי את המפתח של הבית שלו ונסעתי, כמובן שלא אליו הביתה, פשוט לקניון ליד היה לי שעתיים לשרוף כך שזה יראה יותר אמין, אחרי שעתיים אני מגיע למסעדה אם חיוך ענק ואומר לו: תשמע איזה טלוויזיה, כבר תליתי לך אותה בסלון!! מרוב אושר הוא נתן לי חיבוק ישבנו שתינו אכלנו ונסעתי הביתה… אחרי שסיים לעבוד הוא מתקשר אלי ומתחיל למלמל אני לא מבין זה אותה טלוויזיה מה לא אמרת שתלית את הטלוויזיה החדשה? כמובן שהתחלתי לצחוק ואמרתי לו שהכל סתם ואין מבצע… רק שהוא לא צחק ואמר לי אתה יודע לכמה אנשים סיפרתי על המבצע הזה זה הגיע למצב שלקוחות שאני לא מכיר עוזבים את המסעדה באמצע האוכל ונוסעים הביתה לפרק את הטלוויזיות שלהם בנסיון להגיע לחנות לפני שהיא נסגרת, וכל המשפחה והחברים שלי פירקו את הטלויזיות העמיסו על הרכבים ומחכים למחר בבוקר לנסוע לחנות!! האמת שלא חשבתי שזה יגיע למצב הזה אבל אחרי דקה לא הפסקמו לצחוק ואז הוא אמר לי שהוא חייב לנתק ולהתחיל להתקשר לאנשים להסביר להם שהם יכולים להחזיר את הטלוויזיה הביתה… וכמובן שהוא היה צריך להתנצל איזה שבוע לכל הסובבים אותו ולקוחות שסיפרו לו שגם הם הפיצו את המבצע והיו צריכים גם להתנצל איזה שבוע למשפחה והחברים שלהם.
מאת: אוהד |‏ 11 בינואר 2014 | 01:17
טוב זה התחיל ככה אני הלכתי לחבר שלא הייתי אצלו עדיין בבית , בכל מקרה זה היה בלילה והיו אצלו עוד שני חברים שלי הם החליטו לעשות עליי דאחקה ולנצל את זה שאני לא מכיר את הבית של החבר. אז כשהתקשרתי לשאול אותו איפה החדר שלו שני החברים שהיו אצלו דיברו בשמו ואמרו לי לעלות לקומה השנייה ולהיכנס לדלת מסוימת שהובילה לחדר של ההורים שלו!!!

מפה לשם אני בתמימותי נכנס לחדר של ההורים שלו כשאני רואה שאבא שלו ואמא שלו בתנוחות קצת מביכות באמצע העניינים שלהם, כשהאור דולק! שני החברים מאחוריי צוחקים עליי בשקט שנכנסתי לחדר הלא נכון כשהם לא רואים את מה שאני רואה! ברחתי מהחדר של ההורים שלו לחדר שבאמת היה של החבר. ואחרי 5 דקות אבא שלו יצא עם תחתונים והעיף את כולנו מהבית ואמר לי שפעם אחרונה שאני בא אליהם ושאני לא מחונך…קיצור יותר לא הלכתי אליו הביתה ואני עוד מתבייש להסתכל על ההורים שלו ועברו 4 שנים!
מאת: אלעד |‏ 11 בינואר 2014 | 01:05
הלכנו כמה חברים לעשות סקי מים בכבלים בת"א, כשהגיע תורו של אחד החברים לגלוש הוא נעמד על משטח השיגור בפוזיצייה הנכונה וחיכה בדריכות שהוו יאסוף וימשוך אותו לכיוון המיים, באותו רגע בתאום עם המפעיל, המפעיל נעמד מאחוריו בלי שהוא שם לב ודרך על המגלשיים שלו, הוו שהגיע תפס את הידית ושיגר אותו כמו טיל לכיוון המיים כשהוא נשלף החוצה מתוך המגלשיים, הוא נמרח עם הפרצוף קדימה על משטח ההזנקה כשפלג גוף עליון במיים והשאר נשאר על המשטח, מיותר לציין שכולנו עשינו במכנסיים מצחוק, חלקנו אף באופן מילולי. החבר היה בטוח שזה היה באשמתו והיה נבוך עד דמעות שהוא כזה מעפן והיה שבור מכך לחלוטין, נפשית ופיזית. ולקח דקות ארוכות עד שנרגענו והצלחנו לספר לו מה באמת קרה……נחמה לא היתה לו.
מאת: ארז קורלנד |‏ 10 בינואר 2014 | 22:25
יום אחד קבעתי עם כמה חברים למתוח חבר שלנו אז לקחנו בובה של בנאדם ואמרנו שאני יתחבא בחצר שלנו ונמתח אותו ונבהיל אותו בכך שאקפוץ עליו עם הבובה אז הלכתי והסתתרתי בחצר שלו ואז הוא בא הביתה והוא ניכנס לחצר שלו וישב שם לדבר עם אחד החברים שקבענו איתו בזמן שהם דיברו קפצתי עם הבובה על החבר שמתחנו אותו ומרוב פחד הוא התעלף אבל בסוף הוא התעורר והכול הסתדר ברוך ה' ואחרי שהוא שמע למה התעלף צחק מזה והכול היה בסדר

הינני מאשר שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
מאת: אופק דניאלי |‏ 10 בינואר 2014 | 21:39
פעם אני וידיד מתחנו חבר טוב שהידיד עובר להתגורר בחו"ל

בגלל שאימו המורה עושה שליחות.

אותו בוקר שסיפרנו לחבר הטוב בפנים עצובות וסף בכי נתנו לו

פרטים:זמן,מיקום וכו'

ביקשנו ממנו שלא יספר אך הוא בתגובה סיפר כמה מחבריו בתיכון

ושמועות התחילו להתגלגל.

כבר באותו היום נוער והתיכון התחילו לשלוח לו הודעות בוואטספ

ולפרסם לו בקיר על כמה התגעגעו ולמה לא סיפור וכדומה..

בגלל שהפייסבוק השמועה התחילה לצאת אפילו יותר והתיכון ועוד חברים

ואפילו קרובי משפחה שיש לו בפייסבוק התחילו לשאול והתעניין

והקרובי משפחה אפילו התחילו לשאול את האמא לגבי המעבר לחו"ל.

חברה הכי טובה שלו כעסה על זה שלא שיתף אותה ונתקה איתו קשר עד שהצלחנו

להסביר לה את המצב.

שני חברים טובים קנו כבר מתנות פרדה

ורצו לעשות לו מסיבה ונאלצנו להתקשר ולהסביר את המצב

וכמובן לבטל את המסיבה.

*ככה עבר לו השבוע*

במשך עוד כשבועיים עדיין הינו צריכים להסביר את המצב לעוד כמה שהתענינו.

זה הסיפור שלי על מתיחה שיצאה משליטה.

**בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.
מאת: חגמה בר |‏ 10 בינואר 2014 | 21:36
גרמתי למחשב של חבר להיות איטי בציפייה שהוא יגלה את זה מהר ובדיעבד התברר שגרמתי לו לבזבז מספר שעות
מאת: אביב |‏ 10 בינואר 2014 | 21:35
מתיחה שיצאה משליטה:

-פעם אני וידיד מתחנו חבר טוב שהידיד עובר לחו"ל

בגלל שהאמא המורה יוצאת לשליחות.

אותו בוקר שסיפרנו לו עשינו את עצמנו בוכים ואמרנו פרטים כמו

תאריך,מיקום וכו'

ביקשנו ממנו שלא יספר

והוא בתגובה סיפר להרבה מהנוער של התיכון

שהתחילו לשלוח לידיד דברים בWhatsApp על כמה התגעגעו אליו

ופירסמו לו על הקיר שלו בפייסבוק

מה שגרם לשמועה רק לגדול ולצאת משליטה ואפילו קרבי משפחה

שיש לו בפייסבוק התחילו להציף אותו ואת האמא בשאלות.

אחת הידידות הטובות שלו ניתקה איתו קשר עד שהצלחנו להסביר בגלל

שכעסה שהוא לא סיפר לה קודם.

שני חברים טובים כבר קנו לו מתנת פרדה ואפילו תכננו מסיבת פרדה

ונאלצנו להתקשר לאנשים להסביר ולבטל את המסיבה.

במשך עוד משהו כמו שבועים/שלושה היינו צריכים להמשיך ולהסביר שאין עזיבה

לחו"ל ושהכל רק מתיחה.
מאת: חגמה בר |‏ 10 בינואר 2014 | 21:12
יום אחד אני ועוד חברים לקחנו בובה של בנאדם ואמרנו נשים אותה בחצר של חבר שלנו שמנו אותה בחצר שלו ואני הסתתרתי עם הבובה בחצר שלו הוא נכנס לחצר שלו ויבש שם עם אחד החברים שלי שקבעתי איתו את המתיחה ובזמן שהם דיברו קפצתי עם הבובה עליו מרוב הפחד הוא התעלף אבל אחרי זה הוא קם והכול הסתדר בסוף ברוך ה'

הינני מאשר שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
מאת: אופק דניאלי |‏ 10 בינואר 2014 | 20:52
אני וחבריי חוליי מתיחות! כל פעם מותחים אחד את השני וכל אחד נוקם על המתיחה שלו במתיחה יותר נוראית על הצד השני וכך הלאה… אבל הפעם העניינים יצאו משליטה ואחרי הסיפור הזה החלטנו שפה זה נגמר!

המתיחה ששברה את הכלים דרשה הכנות מוקדמות וגיוס עוזרים ותחפושות.. המטרה לשכנוע חבר שהוא סובל מהזיות! הכלים סוכיית פז(מהאלה הקטנות שיוצאות מהפה של החיות) המשתתפים: חברים הורים ומלא ילדים קטנים.. בגדול הסיפור היה שכנענו אותו שהוא לקח כדור מסוכן(שבעצם היה סוכרייה בתוך מארז כדורים) ואז החלו השיגועים! לקחנו מלא ילדים_חברים של אחותי) והלבשנו כל אחד בבגדים של אותו מבוגר( אחת התלבשה בדיוק כמו האמא, אחד כמו אחד החברים וכן הלאה.. ממש אחד לאחד) כל פעם שמישהו נכנס לאיזה חדר יצא ממנו הילד בדיוק באותם בגדים והמשיך את אותו נושא השיחה תחשבו זה הזוי אני מדבר תוך כדי נכנס לחדר ופתאום יוצא ילד שנראה בדיוק כמוני וממשיך את אותה שיחה! פסיכי!ב בקיצור הבן אדם בהתחלה חשב שצוחקים עליו ואז התחיל להתחרפן יצא החוצה ופשוט רץ וברח ! כולנו בבית צוחקים ומסתבר שהבן אדם התקשר מגן דוד והזמין אמבולנס!! לאחר שעה אנחנו בבית מחכים שהוא יחזור כולנו כבר מתים לצחוק עליו ופתאום אמא שלו מקבלת טלפון שהבן שלה באשפוז!!!! אההה!!! בקיצור מפה לשם כולנו עפנו לשם לספר לו שהכל בסדר ולנסות לשכנע את הרופאים שהוא לא צריך שטיפת כבד!!! הוא היה נסער לקח לו זמן לעכל אבל בסוף הכל הסתדר… מזל!!! זהו פעם אחרונה נשבענו!
מאת: עידו גרוס |‏ 10 בינואר 2014 | 20:18
לפני שנתיים באחד באפריל מתחתי את השותפה שלי ואמרתי לה שפרצו לנו לדירה. כדי שהמתיחה תהיה אמינה הפכתי את כל הבית, זרקתי בגדים על הרצפה, שברתי 2 צלחות, החבאתי דברי יוקרה, זרקתי כריות בסלון והפכתי רהיטים. היא הגיעה הביתה וממש בכתה בהיסטריה ולא האמינה שזה קורה לה. היה לי ממש קשה לראות אותה בחוסר אונים ובסופו של דבר סיפרתי לה על המתיחה. לקח לה חודש לסלוח לי ולי לקח הרבה זמן לסדר את הבית מחדש :) המתיחה הייתה נקמה על מתיחה שהיא עשתה לי שנה לפני אבל אין ספק שהיא הייתה קיצונית מידי.
מאת: שירי |‏ 10 בינואר 2014 | 19:42
שלום זה סיפור מצחיק אם סוף כואב בשנת 2010 היינו 4 חברים בתאילנד ושם כמו שאתם יודעים דופקים תראש ושהראש לא עובד מתחילים לעשות שטויות אני זוכר את השעה 4 לפנות בוקר שאני יוסי ואדיר החלטנו שאנחנו עושים תרגיל לשי חברנו שהיה במצב לגמרי כפית באותו לילה החלטנו שאנחנו משדכים לו לידי בוי נכנסנו לפאב שנמצא במלון שהיינו ישנים בו מלון Siam kempinski העלנו למעלה את הבחורה והכרנו אותה (אותו ( לחברנו שי כמובן שהוא זרם מתוך שינה רק חבל שהוא נעל את הדלת לפני שהחלטנו האם לספר לו את האמת הלא נעימה אבל ראינו שהוא החליט בשבילנו לא עברו מספר שניות שלפתע נשמעה הצרכה החזקה ביותר ששמעתי עד היום זה קוקסינל יבני ימי………….בתח……… למזלו חוץ מלתפוס לו את ה………. שלו לו קרא כלום זה הסתיים בהקאות אך לא יותר מיזה

אין מה לדאוג חברנו היום נשוי לאישה והטראומה מאחריו אבל המלצה שלי לא לנסות זה עלול להיגמר באסון שבת שלום מקווה שהתחברתם למקרה
מאת: סער סויסה |‏ 10 בינואר 2014 | 19:32
קראתי באינטרנט שלשים אוזנייה אחת באוזן ואחת על הבטן מפחית את כאבי המחזור, אז החלטתי שזה שווה את הנסיון. יום אחד אמא שלי תפסה אותי עושה את זה ושאלה אותי מה אני עושה אז בגלל שזה היה בערך באחד לאפריל הושבתי אותה לשיחה ואמרתי לה שאני בהריון דבר שלא הייתי עושה אם לא הייתי יודעת שהיא מאוד נאורה,רק שבזמן שהיא אמרה לי שהיא הולכת לקנות ערכת בדיקה היא אספה את אבא שלי והם נסעו לבית של האקס שלי. בסוף הבנתי שכנראה גם הקטע עם האוזניות זה מתיחה
מאת: לורי |‏ 10 בינואר 2014 | 19:24
קראתי באינטרנט שלשים אוזנייה אחת באוזן ואחת על הבטן מפחית את כאבי המחזור, אז החלטתי שזה שווה את הנסיון. יום אחד אמא שלי תפסה אותי עושה את זה ושאלה אותי מה אני עושה אז בגלל שזה היה בערך באחד לאפריל הושבתי אותה לשיחה ואמרתי לה שאני בהריון דבר שלא הייתי עושה אם לא הייתי יודעת שהיא מאוד נאורה,רק שבזמן שהיא אמרה לי שהיא הולכת לקנות ערכת בדיקה היא אספה את אבא שלי והם נסעו לבית של האקס שלי. בסוף הבנתי שכנראה גם הקטע עם האוזניות זה מתיחה
מאת: לורי |‏ 10 בינואר 2014 | 19:10
בדיקה
מאת: בדיקה |‏ 10 בינואר 2014 | 18:37
אני וחברים פרסמנו מספר פלאפון של חבר באתר יד שניה ופרסמנו

מוצרים למכירה בשמו וכל פעם אנשים היתקשרו אליו ורצו לקנות את המוצרים וכל הזמן שיגעו אותו בפלאפון

אנחנו גם היתקשרנו אליו כאילו אנחנו רוצים לקנות ממנו מוצר וככה למשך כמה ימים היסטלבטנו עליו עד שהוא אמר לנו

שהוא חושב להיתקשר למישטרה חח ולהיתלונן על הטרדה
מאת: אופק |‏ 10 בינואר 2014 | 17:54
הסיפור הוא כזה, נסענו 5 חברים לאילת כאשר חבר אחד הביא איתו את חברתו איתנו.

לאחר שהתחלנו את הערב עם שתייה ותכנונים ליציאה שמנו לב שחברנו וחברתו עדיין לא התעוררו משנת הצהריים.

אחרי "ישיבת צוות" הוחלט להענישם ע"י כניסה לחדרכם משני צדדים ( לחדר היו שני דלתות) להבהילם, לשפוך מים ולתעד במצלמה.

כאשר התפרצנו לחדר נדהמנו לגלות את הזוג בתנוחה מביכה מה שגרם לחברתו לבכות ולעזוב את החדר.

לאחר ריב ממושך הבחורה החליטה לעזוב את אילת ולחזור לביתה כאשר החבר עזב איתה.

למרות ניסיונות רבים לפייס את הבחורה והחבר הם החליטו להיפרד ומאותו יום החבר לא מדבר עם אף אחד מהחברים…
מאת: טל |‏ 10 בינואר 2014 | 16:13
לפני כמה שנים ב1 באפריל נעזרתי בחברתי הגרפיקאית ועיצבה לי הזמנה לחתונה שלי ושל חבר דמיוני ההזמנה נשלחה במייל לחברים וחברות וזה קצת יצא משליטה אנשים התעצבנו חלקם לא האמינו חלקם כן .
מאת: שיר |‏ 10 בינואר 2014 | 15:57
אני וכמה חברים הכרנו כמה בנות מבית ספר אחר דרך חבר משותף ,ואני והחברים רצינו למתוח את חבר שלנו ואחת הילדות (שהייתה מאוד מאוד "כבדה" )…

כמה ימים אחרי כתבנו לילדה הזאת שחבר שלנו לא מפסיק לדבר עליה והוא דלוק עליה והוא ממש רוצה אותה אבל הוא ביישן והוא מפחד לשלוח הודעה לדבר איתה..

אז הילדה החליטה לכתוב לו הודעה ושלחה לו שהיא גם מחבבת אותו ושהיא רוצה שהם יפגשו ..חבר שלנו ראה את ההודעה הבין שזה אנחנו, צחקנו והכל והוא לא ענה לה אפילו…בסוף אחרי שבוע גילינו שלילדה יש חבר עבריין בן 21.. חבר שלה בא עם עוד כמה חברים שלו והם תפסו את חבר שלנו והתחילו לאיים עליו עם סכין רצו להרביץ לו בלאגנים מקלות עניינים..

בסוף למזלנו אחד מהם היה חבר של אחד מהחברים שלנו אז הם דיברו והסבירו להם הכל על המתיחה והכל נסגר בטוב בלי שאף אחד נפגע.
מאת: אברהם |‏ 10 בינואר 2014 | 15:56
לא מזמן התקשרתי לחבר טוב שלי והתחלתי תוך כדי שאני מחקה קול של אישה: שלום מדברים ממכון חקר המוח במכון וייצמן ברחובות לא מזמן קיבלנו מכתב מ"שלהבת"

(שם בית הספר שלנו) ובו הומלץ לנו לשקול מלגה ולזמן לראיון את שלום הלוי (שם בדוי של החבר)

ועונים לי : איזה יופי! איזה נהדר! מתי? איפה? אני אודיע למשפחה

ואז אחרי חצי שעה של דיבורים על קביעת שעות וזמנים

אני קולט שהתקשרתי – לא לטלפון הסלולרי שלו – אלא לבית שלו

וזה לא הוא שאני מדבר איתו

זה אמא שלו

אז כמובן שהתוודיתי ואז ישר היא צעקה: זה ממש לא מצחיק! אלוקים אדירים!

אבל אחרי המון המון המון התנצלויות היא עזרה לי וככה שנינו עבדנו על הבן שלה

כמובן שאחרי זה לא הוזמנתי לבית שלהם שבוע וחצי. אבל היה צחוקים!
מאת: יהונתן אלבוים |‏ 10 בינואר 2014 | 15:18
באחד הבקרים החלטתי חהפתיע את חברתי בסגנון סרטי האימה המוכרים. חברתי שמפחדת מסרטי אימה באופן חריג לא ידעה מה מצפה לה וגם אני… בזמן שהיא שוטפת פנים במקלחת מול המראה התגנבתי מאחוריה ונעמדתי עם פרצוף מלחיץ במיוחד. שהיא הרימה את ראשה היא ראתה במראה אותי עונד מאחוריה נבהלה וצרחה והעיפה אותי על המקלחון שנשבר לגמרי לצערי. אבל המתיחה היתה קטלנית ומצחיקה..
מאת: משה |‏ 10 בינואר 2014 | 14:42
החלטנו לעבוד על חברה שלי, זה היה בימי התיכון העליזים כשעוד היו אנרגיות לדברים האלה. זה היה בסביבות פורים, כשהוחלט על הברזה טוטאלית משיעור היסטוריה. כשאחת הבנות שהייתה על תנאי- בכ"ז החליטה להצטרף להברזה. כשיצאנו לעיר היה נדמה שאנו רואים את הרכב של סגנית המנהל הקשוחה, ולמרות שזו לא הייתה היא רק הרכב זהה, צעקנו לחברה שתיזהר והיא בגלל הלחץ הכללי שהייתה בו- פשוט זינקה לתוך שיח קרוב להסתתר, לאחר שצחקנו כהוגן (זה באמת היה מצחיק) פנינו לעזור לה לקום וגילינו שהיא מלאה קוצים ודי סובלת. אז מעבר להתנצלויות היינו עסוקות בלפנות אותה למרפאה הקרובה ולחבוש אותה כהוגן. כמובן שאח"כ חטפנו על זה כולנו, גם ממנה וגם מהמורה להיסטוריה.
מאת: עינבל |‏ 10 בינואר 2014 | 14:23
היה לנו חבר שהיה אמור להתגייס והוא ממש התלהב מזה, במסיבת גיוס שלו בבית אצלו החלטנו למתוח אותו והחלטנו להכין העתק של הצו גיוס שלו ו"לדחות" לו את הגיוסי,כמובן שהיינו צריכים להכין הכול החל מהמעטפה עד לשוברים לנסיעות,במסיבה ההורים שלו מסרו לו את המכתב לאחר שאמרנו שהבאנו את הדואר ולאחר שהוא פתח את המטעפה הוא היה בהלם כי הוא ממש ציפה לגיוס כמובן שלא גילינו לו שזייפנו את הכול ולא באמת דחו לו את הגיוס אז הוא פשוט התמודד עם זה הבעיה התחילה שפשוט אף אחד לא גילה לו על הזיוף ובסוף הוא באמת פיספס את הגיוס שלו ופשוט נחשב לעריק ובגללנו ישב במצער כמובן שעכשיו כולם נשארו חברים ויכולים לצחוק על זה אבל באותו זמן כולם היו בהלם ובשוק שהמתחיה באמת הצליחה ויצאה משליטה
מאת: אירנה ירופייב |‏ 10 בינואר 2014 | 14:08
מאת: אהרן |‏ 10 בינואר 2014 | 14:00
לפני כמה שנים היה לי חבר ובנוסף היה לי גם ידיד מאוד טוב שהיה חבר גם שלו. עם כל החברות ביניהם, חבר שלי היה קנאי גדול והחברות ביני לבין הידיד לא מצאה חן בעיניו (למרות שזו אכן הייתה ידידות נטו) עד שפעם הוא אפילו אמר "כל פעם שאני אצלך אני חושב שאולי הוא מתחבא בארון".

אני ואותו ידיד היינו צוחקים על זה הרבה ופעם אחת החלטנו להוציא את העניין לפועל וקצת להשתעשע עם החבר. היינו בטוחים שזה יצחיק נורא את חבר שלי שכשהוא יהיה אצלי פתאום אותו ידיד יצא מהארון בלי חולצה ושכולנו נצחק על זה עוד שנים רבות, אבל מה שקרה זה שברגע שהידיד יצא מהארון ללא חולצה, חבר שלי השתגע לגמרי, עזב את הבית בכעס וסירב לחזור.

אמנם קצת חצינו את גבול הטעם הטוב אבל זו הייתה לגמרי בדיחה, וזה שהוא היה קנאי מטורף ולא סמך עליי והסתבר שאין לו טיפת חוש הומור גרם לי בסוף להפרד ממנו…
מאת: שרון |‏ 10 בינואר 2014 | 13:31
לקראת סיום הטירונות הכינו אותנו לכך שנחזור בשישי. צלצלתי לאמא ואמרתי לה שהתחצפתי למפקדת ואני לא חוזרת הביתה, אלא סוגרת את השבת וממשיכה ישר לקורס. כמובן שרציתי להפתיע אותה כשאחזור בשישי הביתה. אמא התאכזבה ואפילו קצת כעסה. מאוחר יותר, המפקדים הודיעו לנו שאנחנו משוחררות הביתה (זה היה יום חמישי).

צלצלתי לאבא וביקשתי ממנו שיאסוף אותי מבלי להגיד לאמא כלום. נכנסתי לאוטו ואבא החליט שנמשוך את המתיחה עוד קצת. צלצל אליה ואמר לה שהתחצפתי למ"מ ותלשתי לו את הדרגות מהכתפיים. עוד הוסיף ואמר שברחתי מהבסיס ושאני בדרך הביתה.

נכנסתי הביתה לבד בהיסטריה, פרועת שיער ולא מדוגמת, אומרת לאמא שהמשטרה הצבאית אחרי ושלא תפתח לאף אחד את הדלת. היא כמובן לא יודעת את נפשה, בוכה, כועסת, מאוכזבת, לא מאמינה שהילדה המצטיינת שלה עשתה כזה דבר!

אבא נכנס אחרי "כועס וזועם", אומר לאמא שתצלצל מהר לעורך דין כי את השבת הבאה אבלה כבר בכלא, סבתא בדרך אלינו והדודה בשיחה בטלפון.

אחרי עשר דקות, כבר לא יכולתי ואמרתי לה שמתחנו אותה.

שנה וחצי אחרי והיא עדיין זוכרת את המתיחה הנוראית הזו שחרבה את עולמה באותו היום. לעולם לא אשכח כמה בכתה ומאוכזבת אפילו יותר, מה גם שלא דיברה איתי יומיים שלמים אחריה.

את מוסר ההשכל שלי למדתי! ;-)
מאת: ספיר |‏ 10 בינואר 2014 | 08:51
לקחנו את מפתחות הרכב של אחד החברים, והזזנו לו את האוטו.

רצינו שיחשוב שהאוטו נגנב ויתחיל להלחץ.

הגענו לאיפה שהאוטו היה והוא התחיל להלחץ בטירוף,

וכשהלכנו להביא את האוטו בחזרה, הסתבר ששכחנו לנעול את האוטו והוא באמת נגנב…
מאת: נדב |‏ 10 בינואר 2014 | 04:41
הכל התחיל בזה שאמא שלי הייתה יוצאת מהבית ולא נועלת את הדלת… אחי החליט ללמד אותה לקח.פשוט מאוד דימה פריצה לבית (כמובן בזמן שהיא יצאה מהבית ולא נעלה אחריה) אחי הוציא בגדים מהארונות פיזר ברצפה, החביא לה את התכשיטים,את כלי הכסף וחפצי ערך נוספים…ובקיצור הפך את הבית… כשאמא שלי חזרה הביתה ופתחה את הדלת היא פשוט מאוד התעלפה פשוט ככה מהזעזוע שהיא חטפה היא פשוט התעלפה!!אחי יצא מהחדר בבהלה שפך עליה מים קרא לשכנה וכו'… ואז הוא התוודה שעשה את כל הבלגן כדי ללמד אותה לקח! את מוסר ההשכל אמא שלי לא הפנימה ועדיין ממשיכה…

:)
מאת: רחלי יוסף |‏ 10 בינואר 2014 | 02:16
לפני 10 שנים, כשהייתי בת 13, החלטתי שזה ממש לא הוגן שאין לי נקודת חן מעל השפה מצד ימין. זה היה נראה לי הדבר הכי מושך שיש. ולכן החלטתי ליצור לי אחת.

כל בוקר הייתי מציירת נק' חן עם עט שחור במקום הרצוי והרגשתי יפה מהרגיל.

חברות שלי לא שמו לב בהתחלה. (זה היה לפני שאיבדתי פרופורציה..)

בשלב כלשהו כבר שכחתי מאיזו גודל הנקודה התחילה והיא הפכה לבולטת יותר. חברה שלי שאלה אותי מה נסגר אבל אני הכחשתי בכל תוקף את זה שנק' החן מצויירת.

זה היה ככה לזמן מה עד שייסורי המצפון (והשגרה) גרמו לי לוותר עליה ולהתוודות בפני החברות.
מאת: אורי |‏ 10 בינואר 2014 | 00:12
אז ישבנו ברכבת מנהריה לתל אביב 3 חברות טובות, כאשר לשתיים מאיתנו היה חבר רציני, ולאחת לא. לא הפסקנו לדבר על החברים שלנו ולהריץ בדיחות פנימיות, עד שהחברה השלישית התמרמרה עלינו שאנחנו לא סותמות את הפה ושאולי נסדר גם לה מישהו.

אז העפתי מבט לספסל מאחורינו, וראיתי בחור חמוד ישן עם אוזניות. שאלתי אותה אם יש לה אומץ שאני אלך אליו ואתן לו את המספר שלה. בדיוק הגיעה התחנה של שתיהן לרדת, אז היא צחקה ואמרה לי שהיא מוכנה להתערב איתי שאני בחיים לא אעז לעשות דבר כזה, וירדה מהרכבת.

מיד אח"כ עברתי לשבת לידו והערתי אותו מהשינה [הוא קפץ והסתכל עליי כאילו אני משוגעת], וסיפרתי לו על ההתערבות. אמרתי לו שמה איכפת לו בעצם לצאת איתה פעם אחת, ואם לא ילך- סתם יהיה להם ערב מצחיק.

הוא לקח את המספר שלה והתקשר. ואני הייתי בטוחה ש: א. היא תפסיק לדבר איתי מאותו רגע. ב. אין סיכוי שהם יצאו לדייט. ג.כנראה שבאמת יש לי איזה שריטה.

היום, שלוש שנים אחרי, הם נשואים באושר ואפילו יש להם ילד[!!!]

true story.
מאת: יעלי |‏ 10 בינואר 2014 | 00:06
אני בדיוק ההפך מאחותי הגדולה. אני קולית וחיובית והיא מחושבת רצינית ולחוצה מאוד!!! באחד מימי האיסוף שלי מהגן את האחינית המתוקה שלי החלטתי למתוח את אחותי. היה חם ולא רציתי ללכת איתה ברגל עד הבית.אמרתי לה שאני לא מוצאת את דניאל (האחינית שלי) ואין אף סייעת או גננת בגן. הגן נעול ושאני מחכה שאולי מישהו מבפנים יפתח אותו. דיברנו בטלפון כל כמה דקות ועידכנתי אותה שאין שם אף אחד. האחינית שלי היתה לידי ותכף סיימה לאכול את הארטיק שקניתי לה. אחרי חצי שעה הופיעה אחותי וכולה עצבנית ודואגת וכשהיא ראתה אותנו יושבות על ספסל וצוחקות לנו היא התחילה לצרוח עלי ועל הבת שלה. מאז אנחנו לא מדברות….): עצוב לי ואני ממש מצטערת על המתיחה שכרגע אני מבינה שהיתה ממש אידיוטית.
מאת: שרון |‏ 9 בינואר 2014 | 19:50
חברות שלי ואני כל שנה מתכננות משהו נורא גדול ומשתפות בזה כמה שיותר אנשים כדאי ליצור אמינות. לפני 5 שנים בערך, החלטנו שאנחנו עובדות על אחד מהידידים שלנו שאחת מאיתנו (עדן) נפגעה בתאונת דרכים. זה התחיל בבוקר שהוא התקשר להילה (אחת מהבנות) והיא ענתה לו בוכה, סיפרה לו מה קרה לעדן… זה כ"כ יצא משליטה שבמתיחה כביכול עדן מתה מהפצעים (חס וחלילה). למרות שבהתחלה הוא לא האמין והתקשר לעדן מליון פעמים, זה הגיע למצב שהוא כבר ירד לתפוס מונית, לנסוע לבית החולים. אחרי שסיפרנו לו הוא לא דיבר עם אף אחת איזה חודש.
מאת: רוני ש. |‏ 9 בינואר 2014 | 19:12
לפני כמה שנים הייתי במסיבה עם 2 חברות ופגשתי ידיד שלי מהלימודים, דיברנו על דא ועל הא והשלמנו פערים. בשלב כלשהו הוא שאל אותי על אחת החברות, סיפרתי שהיא עובדת איתי בחנות, אנחנו חברות ממש טובות, היא גם מלצרית, רוצה לממן טיול באפריקה.. הוא קפץ ואמר- אני הייתי שם 4 חודשים שנה שעברה! דחפתי אותו לגשת אליה כשההתלהבות שלו ורמת האלכוהול בדם שלי גרמו לי לרקום מזימה.. ראיתי אותם מדברים ומחייכים, לאחר כמה דקות ניגשתי אליה וסיפרתי לה על הרעיון שלי היא חייכה והסכימה לשתף פעולה. בסוף הערב היא נסעה הביתה והידיד שאל אותי אם אני יודעת איפה היא, עניתי לו שהיא הלכה והוא אמר שהוא לא הספיק לקחת ממנה את המספר, שהוא ממש עצוב כי הוא מאוד התרשם ממנה ולפי איך שהם דיברו, נראה לו שזה יוביל לקשר רציני. ואז אמרתי לו- היא נשואה עם ילדה!! היא רק יצאה ערב אחד כדי להתאורר.. הבחור ההמום נבהל והלך. ואני צחקתי איתה הרבה בטלפון על זה אבל בסופו של דבר אני לא אוהבת למתוח אנשים ולא נעים לי להיזכר בזה..
מאת: ש |‏ 9 בינואר 2014 | 17:43