מתנה בשישי: שובר לקניית משקפי שמש של KOYA

 ותמיד אוהבת לחזור אליו שוב הוא "פרל הארבור", ראיתי אותו בתור בחורה
(והיום נשואה) הוא כ"כ עוצמתי, פרידות געגועים והאהבה והכל מתרחש במלחמה.
והשחקנים מעל הכל, בן אפלק ועוד.. ממליצה בחום.

 הסרט האהוב עליי ביותר הינו הסרט ,"אשתו של הנוסע בזמן" שמבוסס על רב המכר של הסופרת אודרי ניפנגר. האפלוליות, הקסם, המוסיקליות של הטקסט, וכן, ברור שגם סיפור האהבה – כל אלה גרמו לי לקרוא אותו שוב ושוב – ושכשיצא הסרט צפיתי בו מספר פעמים…יש בו סוגיות של אהבה והפסד, בחירה חופשית, תקשורת ממרחק של זמן ומקום… בקיצור מדהים, מרגש וממש נגע לליבי…

"מהפכה בבית" שיצא בשנת 2012. זה סרט על שלושה ילדים שהוריהם היו צריכים לנסוע והסבא והסבתא שממש לא רוצים לשמור על הילדים נאלצים לעשות בייביסיטר ולשמור על הילדים. הילדים משתוללים והופכים את הבית של הסבא והסבתא. אהבתי מאוד את הסרט וכל כך חיכיתי לראות אותו בגלל שזה קודם כל מאוד מצחיק ומשעשע לראות את זה יחד כל המשפחה וזה גם מזכיר לי תקופות שהייתי קטנה כמה היינו משתוללים ונהנים ביחד ועד כמה אני מתגעגעת לתקופה הזאת. בנוסף, קיבלתי במתנה את הכרטיסים אז עוד יותר משמח לראות את הסרט.

סינמה פרדיסו, בגרסת המקור, לא גרסת הבמאי.
תיאור מערכת היחסים בין הנער למקרין הזקן הוא אחד הדברים מוצלחים ביותר בתולדות הקולנוע. מערכת היחסים מגיעה לשיאה דווקא שנים לאחר מכן, והנער הוא כבר איש בוגר, שהודות למקרין הפך לבמאי מצליח.
ה"נער" חוזר לעיירת ילדותו להלוויה של המקרין, ומגלה שחברו הטוב ביותר של שנות ילדותו, מי שבעצם גידל אותו, השאיר לו מתנה מדהימה שמתמצתת את מערכת היחסים המיוחדת ביניהם – גלגל פילם של כל הסצנות שנמחקו על ידי כומר העיירה – סצנות הנשיקות ה"נועזות". הפילם הוא למעשה רצף של כל סצנות הסיום של הסרטים שוקרנו בעיירה, והסצנה שבה ה"נער" יושב ורואה את הפילם היא סצנת הפרדה של הזקן מהנער וסצנת הסיום של הסרט. מדהים.

  "מכתבים לג'ולייט" הוא ללא ספק הסרט שנחקק בזכרוני. רבים אולי יגידו עוד קומדיה רומנטית טיפוסית אבל לא בשבילי. באיטליה, בעיר הרומנטית בעולם אולי, בעיר בה מתרחשת עלילת רומיאו ויוליה יש קיר ובו נשים מכל העולם משאירות מכתבים לג'ולייט הן כותבות על אהבה, משפחה ומה לא בתקווה לקבל תשובה. גיבורת הסרט מוצאת מכתב מאישה שכתבה לאהובה שהגורל הפריד ביניהם לפני 50 שנה. היא מאתרת את האישה ויחד הן יוצאות לחפש את האהבה הראשונה שלה שמעולם לא התממשה ובדרך גם מוצאת את שלה.
ואני נשביתי בקסמה של האישה כסופת השיעור שמאמינה שאין דבר כזה מאוחר מדי שמדובר באהבה, שמאמינה שגם אם קיים סיכוי אחד קטן לאהבה שווה לחצות יבשות בשבילו.
ואני מאמינה שכזאת אהבת אמת היא לעולם לא נעלמת אף פעם לא נשכחת וחזקה כמו ביום הראשון. ואין משהו שלא שווה לעשות אפילו בשביל יום אחד של אהבה כזו.

ממליצה לכן לראות את הסרט בלי ציניות עם הלב :)

הסרט האהוב עלי הוא "אישה יפה", זה התחיל כשראיתי כמה קטעים ממנו בטלוויזיה כשהייתי קטנה והסצנה שבה ג'וליה רוברט יוצאת לחפש בגדים, הסצנה שבה היא עונה למוכות הרכלניות לא יצאה לי מהראש.
במשך שנים הסתובב לי הסרט הזה בראש בלי שידעתי איך קוראים לו בכלל ועל מה כל הסרט, ואז כשהתחלתי ללמוד קולנוע, אחד הסרטים הראשונים שראינו היה אישה יפה ואז התאהבתי בסרט פי שתיים! העלילה הייתה שונה מכל סרט אחר שראיתי עד אז, השינוי שויויאן עוברת בסרט גם השינוי חיצוני וגם הפנימי גרם לי לחשוב על דברים אחרת, היא הצליחה לשנות את איך שאחרים מסתכלים עליה ועוד יותר חשוב היא שינתה את ההערכה שלה שלפי עצמה.
השינוי שהיא עברה גרם לי לראות אנשים בצורה אחרת ולהסתכל על העולם ברך חדשה, שונה יותר וטובה יותר.
אומרים שסרט טוב זה סרט שאתה חושב עליו גם אחרי שגמרת לראות אותו, ועל הסרט הזה חשבתי הרבה אחרי שגמרתי לראות אותו.

 הסרט האהוב עלי הוא בהחלט מולאן. ראיתי אותו בערך מיליון פעמים, מאז שהייתי ילדה ועד היום. כשהייתי ילדה התחברתי בעיקר לשירים היפים, לבחורה המעניינת שלא מצליחה וברגע אחד גם לא מסכימה להיות מה שמצפים ממנה שתהיה, ואומץ מטורף. היום בתור בחורה בוגרת אני בעיקר יודעת שמולאן היא דמות מופת לאישה. אמיצה, לא נכנעת ולא פוסטר עם אודם, אלא בוחרת להגן על המשפחה שלה, על עצמה ועל האהבה שלה. ממש לא סתם סרט מצויר!

בפעם הראשונה שראיתי "החיים יפים" הרגשתי שנשרט לי המוח, בהתחלה הרגשתי מרומה- מה זה הסוף הזה?
כעסתי כי לכל אורך הסרט הרשתי לעצמי להנות בידיעה שבסוף יהיה סוף טוב אז מותר…
אחרי יומיים ראיתי שוב את הסרט כדי להבין מה לא בסדר, הסרט לא השתנה יותר מידי, אבל הגישה שלי לגביו השתנתה, ידעתי כבר איך הוא הולך להסתיים אפילו ידעתי שאני אתבאס מחדש (התבאסתי), בסוף התאהבתי, הבנתי שגם אם הסוף קצת מר אני חייבת להסתכל על הדברים הטובים והכי חשוב להיכנס לפרופורציות, לא תמיד אני ממלאת אחרי ההוראות האלו שנתתי לעצמי, אבל הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מנסה

 זהו סרט מקסים מסוף שנות ה-70 המספר על רומן של נער ונערה בפריס. היא אמריקאית והוא צרפתי. הם בורחים לונציה כדי לשוט מתחת גשר האנחות בשעת בין ערביים ואז מובטחת אהבתם לעד :-)
זהו סרט מלא קסם תום. הנופים, הן של פריס והן של הדרך לונציה נפלאים.אחת ההופעות הראשונות של דיאן ליין המקסימה ואחת ההופעות האחרונות של לורנס אוליבייה הזקן השרמנטי שעוזר לצעירים לברוח.
כמה פעמים שאני רואה אותו אני נכבשת מחדש בקסמי האוירה הפריסאית והמשחק הנפלא של כל המשתתפים. געגועיי לתום ולקסם של הילדות שנעלמו עם השנים…

במהלך קורס בקולנוע שלקחתי כחלק מתוכנית לימודיי נדרשתי לצפות בסרט הישראלי-חלוצי, משנות ה60 המוקדמות, "הם היו עשרה".
מסקירה קצרה של העטיפה המיושנת ניתן לומר בלשון המעטה, שלא הכי התלהבתי מהרעיון וממש דחיתי את מועד הצפייה, עד לרגע האחרון.
עוד בפתיחת הסרט, בדקות הראשונות, הבנתי את טעותי…כשהוצגו הדמויות אחת אחרי השנייה, כיאה לז'אנר שהיה נפוץ בשנים ההן, נפעמתי והתרגשתי מיופיין הטבעי של הדמויות נטולות האיפור, השפה הצחה, הפשטות שבלבוש החלוצים שבאו לבנות את הארץ.. ואיך לא… מאצילותם ומקצועיותם של השחקנים הראשיים עודד תאומי ונינט דינר…
אין ספק שהסרט הזה גרם לי לחקור אחר סרטים דומים, סרטי דור הפלמ"ח, שנעשו כמו זה בטוב טעם, פשטות ועם המון המון רוח החלוציות…

 סרט אהוב עליי הוא : הסרט הסיני- כשתקראי בשמך. סרט גדול, מרגש, על זוג שעשה אהבה- תרתי משמע על אף המשטר הקומיניסטי הנוקשה של מאו באותם ימים קשים ומדכאים, הזוג משחק פשוט נפלא, הם נכנסו לי ממש ללב ולנשמה, הנופים מדהימים והצילומים מרהיבים ולמרות כל הדברים הקשים ,הצלחתי לראות את הרוך וההקרבה בין בני הזוג הצעיר. הסוף עצוב, אבל סרט מומלץ ביותר לא אשכח לעולם!

בדיוק כשהתאהבנו יצא בשנת 2001 קומדיה רומנטית מקסימה שלא כולם מכירים (אבל הי זאת הבחירה האישית שלי) על בחור ובחורה שנפגשים ערב אחד, מתאהבים, כל אחד הולך לדרכו ולאחר שנים מחליטים לחפש אחד את השניה. הסרט הוא רומנטי ומקסים עם פס קול מוצלח והרבה רגעים יפים. :)

הסרט האהוב עלי ביותר הוא: נערתי החוצפנית.
סרט מרגש ומהפנט, שמוכיח לכולנו בצורה רומנטית ומצחיקה,
שדברים שצריכים לקרות- קורים.
אין אפשרות להתחמק מהגורל. 

 הסרט האהוב עליי הוא "ביג לובובסקי" של האחים כהן. מדובר בתמהיל מדויק של הומות ושיגעון. אני זוכרת שבפעם הראשונה שראיתי אותו, זה היה בשביל עבודה שהייתי צריכה להכין לשיעור קולנוע, ונהניתי מכל רגע בעבודה וכמובן בצפיה. לפני כמה ימים התאשפזתי בבית החולים, ומיד כשחזרתי הביתה רציתי לצפות בו, כדי לרומם את מצב רוחי.