700 ש"ח במתנה לקניות בטי מרקט

 בשנתיים האחרונות הצלחתי לרדת יותר מ-50 קילו במשקל, וכמובן המלתחה שלי השתנתה בהתאם.
קצת לפני הדיאטה קיבלתי מתנה חולצה מדהימה של נאוטיקה, זאת הייתה החולצה האהובה עליי והייתי הולך איתה לכל מקום (אפילו בצורה קצת מוגזמת:)).
בעקבות הדיאטה עשיתי ניקוי לארון והוצאתי וממשיך להוציא מדי חודש סכום לא קטן על מלתחה חדשה.
למרות הכל ושאני יודע שאני לא אחזור אף פעם למשקל הקודם שלי, מאחורי הבגדים, בקצה המדף יושבת לה אותה חולצה שכל כך אהבתי, מדיי פעם אני עדיין לובש אותה רק כדי להיזכר איך הייתי פעם וכמה אסור לי לחזור לזה שוב.

חולצות טי, הן הפטיש הקטן שלי. כל הצבעים, כל הסוגים וכמה שיותר.. אבל ברור שיש אחת יותר מיוחדת ורק מהפאן הרגשי, שכן היא מכוערת להפליא.
שהייתי נערה יצאתי עם בחור נחמד, הוא היה מקסים אבל להתלבש לצערי הוא לא ידע. ההופעות שלו היו או סתמיות או מביכות.יצאנו פעם אחת למסעדה והוא לבש טישרט שהייתה פחות מכוערת מכל שאר החולצות שלו אז הרשתי לעצמי להחמיא לו, הוא זרח מאושר. אחרי כמה שבועות החלטתי להיפרד ממנו (ולא בגלל החוש האפנתי הלקוי שלו) והוא לקח את ההחלטה בסבבה ורגע לפני שיצאתי מביתו הוא הביא לי את אותה החולצה שתשאר לי למזכרת. התעקשתי שלא, בכל זאת החולצה הכי פחות מכוערת שלו, אבל הוא ניצח. מעולם לא לבשתי אותה, אפילו לא לשינה ועדיין אני לא מצליחה לזרוק אותה.

 בשלהי שנות השמונים היה מאד אופנתי ללכת עם טי-שירטים עם הדפסים בצבעי ניאון, שנכון להיום עושים קאמבק רציני. היו כמה חברות פופולריות של בגדים שייצרו את החולצות המדוברות, ואני ביקשתי מהוריי שיקנו לי חולצה כזו מתנה ליום ההולדת. הוריי הגשילו לעשות, וקנו לי לא אחת, כי אם ארבע חולצות של Gazoz Sunsation ושל Op שהיו עליהן הדפסים בצבעי ניאון זוהרים. אחת החולצות היתה אהובה עליי במיוחד. היתה זו חולצה לבנה עם פרופיל של פנקיסט בכל צבעי הניאון הזוהרים, ומיותר לציין שחרשתי עליה ימים רבים. עם הזמן, צבעי הניאון יצאו מהאופנה, והחברה שייצרה את החולצה פשטה את הרגל ונסגרה, ואני נותרתי עם חולצה מיותמת שלא הסכמתי לוותר עליה.עד היום החולצה שוכבת בארון, זכר לשנות השמונים שכה אהבתי, ומי יודע אולי אעשה לה קאמבק עכשיו כשהצבעים הזוהרים חזרו לאופנה :)

בפעם הראשונה שהסכמתי לקנות מחנות יד שניה הבנתי שקיים עולם שלם של אופנה וסטייל בחנויות כלכך זולות ומגניבות. החולצה האהובה עלי נקנתה בסכום זעיר ביותר מחנות יד שניה פשוטה באזור אשקלון. אמנם החולצה ברשותי קצת יותר משנתיים , אני ממשיכה לקבל מחמאות אין סופיות בגלל היופי שבפשטות שבה.
גיליתי שאפשר להחליף את המותגים היקרים והנדושים בבגדים יחודיים וזולים.
היא מתאימה לכל כך הרבה אאוטפיטים,כיף ללבוש אותה ולגרום לאחרים לקנא בגלל המחיר (: ממליצה לעבור ליד שניה !

חולצה שקניתי לפני שנה אצלכם חצי שנה בטי מרקט פסח נראה לי תל אביב, אצל המעצבים בשם clipped, אני בדכ לא לובש חולצה יותר מפעמיים שלוש ואותה לבשתי יחסית איזה 6 או 7 פעמים! אני אחד שקל לו לזרוק בגדים ובכמויות וזאת שרדה איזה 3 סיבובי חיסול , ויש לי הרגשה שהיא תשרוד עוד (: . היא פשוט מדהימה ונוחה בטירוף , וכולם תמיד אומרים לי שהיא ממש יפה ומיוחדת וגם מזה שיש עליה הדפס של גאגא הזמרת שאני הכי מעריץ וכו. ממש אהבתי את הרעיון שיש מאחורי החולצה, לוקחים שם של קליפ או שיר (במקרה של החולצה זה רדיו גאגא של קווין) ועושים על השם תמונה כזאת או הדפס , ומאחורי החולצה יש אתר כזה שאם רושמים את הכתובת רואים את הקליפ , פשוט גאוני ! ותמיד שני מסתכל עליה היא מזכירה לי את אותו יום הזה והוא באמת היה אחד הימים הכי כיפים שהיו לי. חוץ מזה יש לי שאלה- גם השנה clipped ימכרו אצלכם דברים?(:

  הטישרט שאני לעולם לא אזרוק היא לא טישרט היא יותר בכיוון של חולצת כדורגל.
חולצת הכדורגל של אבא שלי ובה מודפס המספר 22
אבא שלי נתן לי אותה כמה ימים לפני שהורי התגרשו,זה מצחיק איך שכל,פעם שאנחנו עוברים דירה תמיד החולצה תיהיה מוחבאת עמוק עמוק בתוך הארון שלי כדי שחס וחלילה מישהו לא יגע בו או יקמט אותו,אני אוהבת את החולצה הזו כי זה בערך מה שנשאר לי ממנו,מוזר איך אחרי יותר מ7 שנים עדיין הריח שלו נשאר שם..

 יש לי חולצה של הביטלס מגניבה שקניתי לפני 5 שנים בשנקין. יש לה חור קטן וזה מה שהופך אותה למגניבה ביותר. אני אפילו מסתובבת איתה בחוץ.מה אכפת לי מה אנשים חושבים אני אוהבת אותה מאוד.זהו.

יש לי כבר איזה 5 כאלה! שיגיע כבר היום שטי שרטים יהיו בגזרה נכונה! 

 יש כל כך הרבה חולצות עם הדפסים מגניבים, אבל אין כמו אחת עם מגע אישי- יש לי טישרט בארון מגיל 3, מעשה ידיה של אחותי הגדולה, עם כיתוב בכתב יד. לא ייצרו אותה בפס ייצור המוני, היא בצבעים אהובים עליי (צהוב ואדום), גולמית ומקסימה. שילוב של זכרון ילדות והרבה אהבה שתמיד נחמד להתקל בה בארון

 טוב היא הייתה קצת קטנה עלי, אבל אף פעם לא הייתי מוכן להיפרד ממנה,
שנה אחרי שנה,
וכל שנה בערך שניים או שלושה סידורי ארון, החולצה נשארה.
עד יום אחד…
זה היה יום בהיר של שמש ולא היו שום עננים, אני וכל החברה לטיול יוצאים.
עלינו אל האוטובוס, הבנות איתנו כשאל המקום נגיע נוציא את החולצה.
ואז באה ילדה אחת, והיה לה קר, היא לקחה את החולצה ומעולם לא החזירה.
ועשיו החולצה שלי אצלה יושבת לה בארון אני לא יודע עם היא לובשת אותה מנקה אותה ומטפלת באה…
נ.ב את החולצה קניתי אצלכם בT MARKET…

 איי-שם בשלהי שנות ה-90 אמא שלי הייתה נוהגת ללוות אותי לקניית בגדים. בעיר שלי הייתה אז חנות בגדים פשוטה ורגילה בשם "כחול עמוק" שתאמה את טעמה של אמא שלי ושלי דאז. באחת הפעמים שהלכנו לקנות בגדים בטוענה המוכרת "אין לי מה ללבוש!" (בדיוק רגע לפני שצריך לצאת מהבית), התעקשה אמא שלי לקנות לי קרדיגן כחול. אני מאוד התנגדתי אבל לבסוף הוא נקנה. כאות מחאה הוא נשאר תקופה מסויימת בתול בארון אבל מאז ועד היום משמש אותי הקרדין בימי הסתיו הקרירים ובימי הקיץ הממוזגנים. מיותר לציין שצבעו לא ממש כחול והוא לוקה בחורים מסויימים אבל אני אוהבת אותו!

 טוב אז בגדול אני חושב שאני בנאדם עם חוש אופנתי לא רע (לפחות ככה טוענים) אבל יש לי בארון טישרט ירוקה מעוטרת פרחים, השם ישמור, שגם בניינטיז מי שלבש אותה זכה בהרמת גבה מצד לא מעט אנשים. במשך שנים היא הייתה חולצת המזל שלי והגעתי איתה לכל דייט ראשון – ככה גם הייתי מרגיש בטוח וגם הייתי רואה אם הבחורה מעריכה אותי על אף העובדה שאינני לובש את הדבר הכי יפה שיש לעולם האופנה להציע. אם היינו עוברים את "מבחן הטישרט", החל מהפגישה השנייה הייתי מתלבש נורמלי =) כמה שנים אחרי עדיין נעים לפתוח את הארון, להתקל בה, להעלות זכרון זריז ואיתו חיוך או שניים.

 איי שם בשלהי שנות ה-90, אמא שלי נהגה לבוא איתי לקניית בגדים.
הייתה איזו חנות פשוטה ורגילה בשם "כחול עמוק" ותאמה בערך את טעמה של אמא שלי ושלי דאז. אבל באחת הפעמים שנאלצתי ללכת לקנות בגדים, בטוענה הקבועה "אין לי מה ללבוש!" (בדיוק כמה דקות לפני שכבר צריך לצאת מהבית), מצאה אמא שלי קרדיגן בצבע כחול וקצת הכריחה אותי לקנות אותו. כצעד של מחאה הוא נשאר תקופה מסויימת בארון בתול אבל מאז ועד היום הוא מחמם את ימי המעבר של הסתיו ואת ימי הקיץ הממוזגים.
מיותר לציין שצבעו כבר לא ממש כחול והוא לוקה בחלקים מחוררים. אבל עדיין אהוב!

 מתישהו, לפני כמה שנים, מצאתי בארון שלי טישרט לבנה ופשוטה עם מחשוף וי. אולי היא התגלגלה מאחת משקיות הבגדים שבנות הדודות הגדולות שלי מביאות לי, אולי חברה שכחה אצלי ואולי הארון יצר אותה במיוחד בשבילי, אין לי מושג- אבל מה שבטוח, התמכרתי אליה. היא מסוג הבגדים הפשוטים והנכונים שאפשר לחרוש עליהם בשמחה וזה מה שעשיתי (במיוחד עם ג'ינס טוב וכובע, כמו צרפתייה מנימליסטית).
גם עכשיו, ואני מדגישה שמצאתי אותה לפני שנים, עם קרע בכתף שאני מתעקשת לחזור ולתפור ועם אמא שלי שנחרדת מכך שאני עוד לובשת חולצה בלויה שכזאת אני לא מסוגלת להניח אותה בצד. אולי היא צודקת והגיע הזמן לעבור הלאה, אבל עוד לא מצאתי טישרט שנראת טוב ונכון כמוה.

 טוב, אז לי יש טישרט בצבע אפור כהה עם הפרצוף של בוראט עליה,מהדורה מוגבלת, מאפריקה.
את החולצה קניתי בזמן שהייתי עם האקס אקס שלי , אהבנו מאוד את הסרט בזמנו וקנינו את אותה חולצה שנינו , בטיול עצמו נפרדנו וזה הזיכרון היחידי שנשאר לי ממנו, במשך שנים לבשתי אותה , לא בגלל הזיכרון בגלל שהיא סופר – נוחה! ומאז הייתי ישנה איתה בכל לילה,אפילו עם חברים אחרים שהיו לי (2 במספר אין צורך להילחץ) לפני חצי שנה הכרתי מישהו יצאנו חצי שנה וישנתי גם איתו עם החולצה הזו כפי שאתם בטח מבינים, ואחרי שישנתי איתה כל כך הרבה פעמים ברגע שהוא החליט שהוא שואל אותי מאיפה היא, שיתפתי אותו , "כנות מעל הכל", הוא די התעקש שאני אזרוק אותה אחרי הסיפור, שוב הסברתי שהיא סופר נוחה… עליו זה לא היה מקובל… בסופו של דבר זה מביך אבל הוא זרק אותי ביומולדת שלי 25.9 ממש לא מזמן והגעתי למסקנה שאני צריכה חולצה נוחה אחרת! וזאת יכולה להיות אחלה מתנה שתרומם את מצב רוחי ואת מזלי…

כשגרתי בצפון הרחוק ונחשפתי לראשונה לסגנון אלטרנטיבי באינטרנט,
אי שם בכיתה ה',וידעתי שאני רוצה להיות חלק מזה. הלכתי עם אבא שלי בפעם הראשונה לת"א והסתובבנו בשוק הכרמל ובשוק בקינג ג'ורג'. ראיתי שם דוכן הדפסות וזיהיתי מרחוק הדפסים של "happy tree friends",והחלטתי שאני חייבת אחת.
היא עלתה 25 שקלים כולל החולצה,ההדפס יצא על הפנים וחצי ממנו מקולף או דהויי,
אבל עד היום אני שומרת אותה ולובשת אותה לשינה ולפעמים כשיש לי אומץ גם החוצה,
וחברים שלי צוחקים עליי אבל אני נהנית ממנה כי היא תמיד תהיה מזכרת,
היא תמיד תהיה מה שהרגשתי אז ששינה לי את התדמית בפריט אחד,
ולכן לעולם לא אפטר ממנה!

מאז שאני מכירה את עצמי הייתי ביצ'ית. אנשים שמכירים אותי מעט זמן קוראים לי כך, וגם מכרים ותיקים. חברה טובה שלי שנסעה לארה"ב לפני 10 שנים קנתה לי חולצה שחורה ועליה כתוב BITCH BITCH BITCH BITCH BITCH במלא הדפסים אדומים על כל החולצה. כמובן שלבשתי אותה בגאווה מתי שרק יכולתי- הרי אני ביץ'! מאז החולצה כבר התקצרה, נהייתה חולצת בטן, אבל עדיין אני מרשה לעצמי לאוורר אותה ולהזכיר לכולם מי אני באמת..

כשהייתי בן 7 קיבלתי במתנה ליום הולדתי טישרט, את הטישרט הזו ממש שאנתי ולא הייתי מוכן לילבוש אותה, הטישרט שכבה בארון מספר שנים ורק לאחר שנה שעשיתי סידור בארון פיתאום מצאתי את "הטישרט השנואה" כשמצאתי אותה לא הבנתי איך שאנתי טישרט כזו יפה ושחבל שאני לא יכול לילבוש אותה עכשוי.
מאז אני שומר את הטישרט הזו בארון למרות שהיא קטנה עליי בכמה וכמה מידות.

 יש לי חולצה בארון, היא בערך מלפני 5 שנים, בדיוק באותו תקופה אבא שלי היה בארה"ב למשך חדשיים, ואני במקרה ישנתי אצל משפחה שלי, דודה שלי הלוותה לי חולצה ומה היה כתוב עליה? "somebody lovs me in USA" תזמון מושלם, אז החלטתי לאמץ אותה ;]
היא כבר ממש קטנה עליי ואפילו אפשר לשדרג אותה לחולצת בטן אופנתית אבל לזרוק אותה?! אני לא חושבת
כל פעם מחדש מגיע הרגע של לסדר את הארון והיא תמיד נשארת מקופלת בין החולצות , מקבלת מקום כבוד :)

כשקיבוצניקית קטנה נוסעת לעיר הגדולה, היא לא יכולה לחזור לפריפריה בלי איזו מציאה. אם לא רק לה אז גם לכל הכיתה. את המציאה הראשונה שלי מתל אביב הבאתי לקיבוץ כשהייתי בת 7. זו טי-שירט לבנה עם שרוולים שחורים ובאמצע דיוקנו של משה דיין. עם הרטייה וכל הפאתוס. כמובן בפוזה של צ'ה גווארה.
הבדיחה הייתה על חשבוני כי זה היה נורא מצחיק להראות אותי לכל הדודות לבושה בחולצה עליה מתנוסס פרצופו של המצביא הגדול בדורו. אני לא זוכרת מאיזה חנות היא בדיוק אבל אני זוכרת שאמא הכריחה אותי לקחת שלוש מידות יותר ממה שהייתי כדי שיהיה לי להרבה זמן. אמנם מחשבה של קיבוצניקית פולנייה אבל המחשבה הזאת היא מה שגרם לחולצה להיות משומשת עד היום.

 החולצה שלי היא חולצה שקניתי מהטי – מרקט שהיא חולצה שחורה עם הדפס של הפרצוף של יונית לוי מעוצב כזה , וכשראיתי אותה אמרתי לעצמי שהיא כל כך מגניבה ואני חייבת כזאת , אבל מאז שקניתי אותה לא לבשתי אותה אפילו פעם אחת , כי לא היה לי איך ללבוש אותה , אבל עד היום יש לי אותה , אני מסרבת למסור אותה ובטח שלא לזרוק , היא כל כך ייחודית , מגניבה , והיפסטרית כזאת , אפשר להגיד שאני שומרת עליה כמו על תמונה במוזיאון , ולא נותנת לאף אחד ללבוש אותו .

וכבר עברו מאז 15 שנה, התחתנתי ואני חיה לי באושר:) ובכל זאת, אותה חולצה שחורה דהויה שהגבר הראשון ששבר לי את הלב הותיר אחריו, עוברת איתי מדירה לדירה, מארון לארון. החולצה עדיין שומרת על הריח החזק מדי של הבושם שלו או שמא זה המרכך שאמא אהבה לפוצץ בתוך מכונה הכביסה… אני כבר לא יודעת, בכל אופן זה כמו סמל הילדות או הנעורים בשבילי, מצחיק אותי כל פעם להיתקל בה ואין לי לב להיפרד. בקרוב יש לנו פגישת מחזור בתיכון, שקלתי להביא אותה לשם ולהחזיר לו, סתם בשביל הצחוק וכדי לסגור מעגל

 אני ובעלי התחתנו לפני שנה אחרי 9 שנים יחד, כשהוא היה בצבא בסיום בה"ד 1 הם הוציאו חולצות והוא קנה לי אחת בוורוד ( די מצחיק בהתחשב בעובדה שמדובר בקורס קצינים קרבי). ישר אחרי זה התחילה מלחמת לבנון השנייה הם נכנסו לשטח ולא שמעתי ממנו כשלושה חודשים, כל לילה ישנתי עם הטישירט עד שהוא חזר אליי, גם היום למרות שעברו כמה שנים אני ממשיכה לישון איתה מדי פעם ושומרת עליה מכל משמר 3>

 פעם לפני כמה שנים אני הייתי במקהלה וכולכך אהבתי לשיר במקהלה וכולכך אהבתי את המקהלה אבל לא יכולתי להישאר כי עברתי דירה ליישוב כלשהו בצפון ולא הפסקתי לבכות על זה שאני עוזבת את הכול את הבית ספר את המקהלה את החברים קיצר את הכול. קיצר במקהלה הייתה לנו תלבושת הופעה ואם היה משהו ששנאתי במקהלה זאת הייתה התלבושת במת התלבושת נראתה מימי הרנסנס ואני לא צוחקת. ואיכשהו מהפריט הכי נוראי שהיה לי בארון שהכי רציתי לזרוק אותו הפריט הזה הפך לפריט הכי יקר ערך בארון שלי. ומי יודע אולי יום אחד תחזור תקופת הרנסנס לאופנה של היום ועוד יזדמן לי ללבוש את החולצה (למרות שנראה לי שגם אז היא תהיה ישנה מידי).

 כשהייתי בכיתה ח' הייתי חניכה בתנועת בנוער בני-עקיבא. וכל שכבה (שבט)כשמגיע לכיתה ח' מקבלים שם חדש שנשאר קבוע לעולמים:)
אנחנו קיבלנו את השם "הצבי".
כשיצאנו למחנה קיץ באותה השנה, הדפסנו לכל השבט את חולצת "הצבי".
מאז עברו 25 שנים ואני כנראה היחידה שיש לה עדיין את חולצת "הצבי", אין לי לב לזרוק אותה, והאמת היא שאני גם לא רוצה, כי בכיתה ח' הייתי ילדה מאוד שמנה, היום אני כבר לא ומידי פעם אני לובשת את הטי שירט הזו כפיג'מה ואני פשוט נהנית מהעובדה שלא רק שהיא עולה עלי, היא אפילו גדולה עלי. החולצה הזו היא תזכורת לגודל העצום שהייתי בו ולדרך אותה עברתי מאז ועד היום.

 הטי שירט האהובה עליי בכלל לא נקנתה בשבילי אלא עבור חבר שלי
נקנתה בניו יורק
עלתה רק דולר
עם הכיתוב הבנאלי I love ny
העיר ששנים חיכיתי להגיע אליה
הטי שירט השתבחה עם הכביסות
מחבקת ויפהפיה עם כל צבעי המכנסיים והחצאיות
כמו שרק טי שירט מוצלחת יכולה להיות
וכשסוף סוף הגעתי לתפוח הגדול
ידעתי שלא אקנה עוד אחת כזאת
למרות שחברותיה החדשות קראו לי מכל חלון
נשארתי נאמנה לזאת שהגיעה אליי בטעות לפני שש שנים
ונשארה בזכות
I love my t shirt !!!
:)

 יש לי טישרט מגניבה לגמרי שקניתי בחנות "המחתרת" לפני כמה שנים טובות.
החולצה עלתה לי עשרה שקלים באיזה סייל מטורף שהיה.
הטישרט רגילה לגמרי לבנה אבל הטוויסט בא מקדימה, יש פרצוף ענקי של חתול חמדמד שעושה חשק לאכול אותו.
לא יודעת למה אבל החולצה הזאת עושה לי משהו בלב.
מלבד התהייה כל פעם שאני לובשת אותה למי היא הייתה שייכת ולאן הלכו איתה שזה עניין בפני עצמו, החנות שקניתי – המתחרת (חנות מהממת) כבר נסגרה לצערי הרב!!
כך שזה חולצה סינטמטלית עבורי מאוד.
חוץ מזה זאת טישרט קלאסית שמתאימה עם הכל וכמעט לכל אחד!
יצא לי להעביר אותה בין חברים וכולם התאהבו.
אין מצב שאני אזרוק אותה… (לפחות לא בזמן הקרוב)

 את הטישרט טוויטי שלי אני לעולם לא אזרוק, למרות שהיא כבר דהויה והצבע שלה נוראי (צהוב) ולא כל כך מחמיא לי. קיבלתי אותה מתנה ליום ההולדת שלי בגיל 8. היא מזכירה לי תקופה נוראית מצד אחד (עברתי נסיון אונס מפדופיל) אבל מהצד השני תמיד שלבשתתי אותה הרגשתי בטוחה. היא תמיד איתי ובתקופות לא הכי טובות אני אפילו לובשת אותה כפ'יגמה.

הטי שירט שאני לא מצליחה לזרוק ומסמלת עבורי משמעות עצומה היא חולצת המחאה להחזרת גלעד שליט ..החולצה שעליה כתוב "גלעד עדיין חי".
את הטי שירט קיבלתי בצעדה למען החזרתו על החייל החטוף גלעד שליט ..ביום שבו קיבלתי אותה שרתי מול הוריו בטקס מכובד בעירי והבעתי בפניהם את תמיכתי במאבק.
העניין בחולצה הוא לא האופנה אלא המאבק והניצחון!

 זה היה לפני יותר מ15 שנה..
בכיתה י' יצאתי עם חברות לים , ראינו חבורה של נערים בגיל שלנו והתחלנו איתם.
אני ונער אחד, דיברנו ובילינו עד הלילה אחרי שכבר כולם הלכו, קבענו לצאת לדייט שבוע אחרי זה, כשיצאנו בלילה מהמים היה לי קפוא והייתה איתי רק מגבת ושמלה רטובה, הוא הביא לי טי שהייתה לו בתיק,היא הייתה חלקה לבנה שמראה הרבה שרירים עם ריח של בושם חזק.
אני והוא עכשיו נשואים באושר, ואת הטישרט, הוא לא יודע, אבל אני שומרת אותה עד היום , בלי כביסות, מתחת למזרן.

 הטי שירט שאני לא מצליחה לזרוק, זו הטי שירט של סיום קורס היסוד שלי בצבא,
על אף שעברו כבר כך וכך שנים והצבע דהה, יש לי סנטימנטים וזכרונות מיוחדים מהחולצה ואין לי את האומץ / הרצון לזרוק אותה, היא מהווה זיכרון מתוק לתקופה מתוקה שלא תשוב (השמות של משתתפי הקורס ועוד בדיחות קורסיות מאותה תקופה).

 כשהיתי קטנה (כיתה ה' בערך) דוד שלי (ז"ל) הביא לי במתנה חולצת טישרט עם תמונה של גרפילד החתול. היתי לובשת אותה בלי סופ, חורשת על אמא שלה..כשהיתי טינג'רית היא הפכה לפיגמה, ולמרות נסיונות הרבים של אמי היקרה לזרוק אותה תמיד היתי מצליחה למשוך אותה החוצה מהפח זבל.אחרי שהוא הלך לעולמו לבשתי אותה שבועיים ברצף.היום היא בארון מקופלת יפה יפה ואני תמיד אנסה לשלב אותה בבגדים.(מתחת לגקט שחור או אפילו שורט ג'ינס).

כשהייתי קטנה ההורים שלי התגרשו ומאז כל שנה שנתיים עברתי בית ספר,עד שהגעתי לבית ספר(יסודי)בחולון שאיך שהוא כל פעם שעברנו דירה לעיר אחרת תוך שנה דאגתי לחזור לבית ספר הזה ללמוד בו עוד קצת,
תמיד קיבלו אותי בחום ואהבה וכולם ידעו שם מי זאת אליס…
כשסיימתי יסודי(עם תעודה טובה היה לי קשה להיפרד אז לקחתי חולצת Tשרט שהייתה לי בארון שדי שנאתי ורציתי לזרוק והבאתי אותה לכיתה ביום האחרון של הלימודים.
ביקשתי מכולם לחתום לי עליה,לרשום ברכות,לצייר כולם כתבו והשקיעו לא נשאר כמעט לבן… מאז ועד היום החולצה הזאת אצלי בחדר תלויה ואף אחד לא נוגע בה בחיים.
ואני לובשת אותה רק כשאני רוצה להיזכר בימים ההם…לא רואה את עצמי זורקת אותה לעולם…יותר מדי נוסטלגיה טובה…

זה סיפור אמיתי ושובר לבבות
על בחור, בחורה וטי שרט לבבות
הוא קנה לי אותה בכספיו המעטים
כי אהב אותי כל-כך ונשבע לי אמונים.
ואני שאהבתי אותו ואותה
התהלכתי בגאון עם חולצתי ההדוקה.
וכולם סובבו את ראשם וחייכו
מי מתלבשת לה כך כמו בסרט שאלו
ואותי לא עניין לא אישה גם לא איש
כי אהבתי אותו באופן מביש
החולצה כמו חייכה בעצמה ברחובות
סובבה ראשים של בנים ובנות.
ורצה הגורל וכמו בחיים
הבחור התאהב ביפה בנשים
ואותי השאיר מאחור מרוסקת
את חולצת הלבבות בוכה ומחבקת.
כך עברו השנים ומן הסתם התחתנתי
עוד לפני זה בעצמי לבבות שברתי
אך החולצה נשארה לחבק את גופי
כי את מה שאומר יבינו רק מי שכל-כך אופנתי
בנים, אהבה, הכל כתוב וידוע
אך אהבה לבגד זה משהו קבוע.
הבגד את גופך מחבק ונשאר
גם כשהאהבה נגמרת וליבך נשבר…

מילדות אמא שלי תמיד אמרה לי לשמור בגדים , אף פעם לא לזרוק כי פריטים ישנים תמיד חוזרים לאופנה ותמיד אמרתי לה אמא זה שטויות כי עדיף שיהיו מעט פריטים בודדים חדשים ויפים ולא הרבה הרבה הרבה בלאגן באמת שלא ראיתי שום טעם בזה ואת הויכוח הזה היה לנו כל הזמן עד לפני שנה , לפני שנה אמא שלי ישבה איתי יום אחד והוציאה חולצה אחת ויחידה, טישרט לבנה עם ציור ענק של פירות הקיץ שהיא שמרה מגיל 16 (היום היא בת 55) היא נתנה לי אותה והחולצה הייתה מהמממממתתתתתת !!!! היא סיפרה לי שבדיוק כמוני היא לא הקשיבה לאמא שלה ותמיד זרקה ושזה היה הדבר היחיד שנשאר לה מהמלתחה הישנה ושכשהיא הבינה כמה זה יכול להיות מגניב כבר היה מאוחר מדי כי כל בגדיה הישנים נזרקו , באותו היום הבנתי את המילה וינטג' באמת והבנתי שאופנה תמיד חוזרת ושחשוב מאוד לשמור בגדים ישנים , אגב החולצה מושלמת ויש לי אותה עד היום ולא קורה אפילו פעם אחת שאני לובשת אותה ולא עוצרים אותי ברחוב ושואלים מאיפה היא ומחמיאים , ואני תמיד עונה : זו חולצת וינטג' של אמא שלי מילדותה וכבר אין כאלה…ברור שאני שומרת עליה בלחץ ולא מתכוונת לשחרר אותה לעולם…

יש לי פטיש לחולצות טי עם הדפסים של דמויות מסדרות מצויירות וסדרות ילדים בכלל..גם היום בגילי "המופלג" :) אני לובשת מדי פעם טישרטים כאלה(דרדסים, קישקשתא וכו-ילדותי? אולי… אבל כייף גדול..). יש לי חולצה ישנה שקניתי כשהייתי בכיתה ט' במיוחד לטיול שנתי,ועליה הדפס של "קספר" השדון…כמובן שהיום היא כבר לא ממש עולה עליי…אבל לא אזרוק אותה לעולם. היא פריט נוסטלגי ומתוק שיש לי בארון.ובכלל, קספר כזה חמודי…

אני למדתי בתיכון פרטי שלא האמין בתלבושת אחידה אלא בהבעה אישית של כל אחד מהתלמידים, עד אותו הרגע למדתי במסגרות עם תלבושת אחידה וזה היה נורא חדש וקשה בהתחלה כי צריך לחשוב כל בור מה ללבוש. כבת למעצבת אופנה אני נורא נהנית לעצב לעצמי דברים ובתקופה ההיא הכנתי כל דבר בעצמי!
אני כותבת את כל זה כדי לספר לכם על הטי שירט שמלווה אותי מהשנה הראשונה בתיכון ההוא- בפורים, כמו כל פורים לפניו, הכנתי את התחפושת שלי ובאותה שנה התחפשתי לקופידון תפרתי טי שירט לבנה עם לב אדום במרכזה ועליו צבוע בספריי זהב לבדים צורה של קופידון, הטי שירט יצאה כל כך מדליק שלבשתי אותה גם לא בפורים עם ג'ינס ושורטס וכולם ממש אהבו! הטי שירט הזו עד היום נמאצת בארוני ומלווה אותי מאז גיל 15- היא מציינת בעבורי לא רק הבעה אישית שלי אלא גם מייצגת את היכולת שלי לעשות כל מה שאני רוצה, אם אני מחליטה שאני רוצה משהו אני יכולה לעשות את זה בעצמי ולא חייבת לקנות, או לחכות שמישהו אחר יעשה זאת בשבילי!

 את האמת, יש לי שתי טי שירטים שאני לא מצליחה לזרוק, אחת של הפסטישבט הראשון שלי בצופים ששרתי במסכת (מופע של כמה דקות לפני תחילת ההופעה) של הגדוד שלנו ואמנם שרתי דואט למשך דקה אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהתגברתי על הפחד קהל שלי ושרתי בפני מאות אם לא אלפי אנשים. השנייה היא של טיול שנתי בבית ספר שלי שאחד הציורים שלי נמצא עליו. זאת אחת הפעמים האחדות שהעריכו את כישרון הציור שלי וביקשו ממני לצייר לחולצה שכל השכבה שלי תלבש.

שבת שלום לכולם :-)

 חולצת בית ספר , מידה 12 , בערך כיתה ד' ? חח הייתי ילדה שמנמנה ועם שיער גברי ומכיוון שקניתי חולצות ברגע האחרון נשארו רק חולצות של בנים אז נאלצתי לקנות חולצות בית ספר בצבעים כהים ואחת לבנה לטקסים והן היו רחבות כאלה , של בנים. הייתי כ"כ חסרת מזל שכל פעם שבאתי לחנויות לא היו מידות של בנות או שלא היה גזרות של בנות !! כל השנה הסתובבתי עם חולצות של בנים , תספורת של גבר ובואו נגיד שלא הייתי הכי נשית שיש ..
כשנגמרה השנה החלטתי לזרוק את כוווולן ! ואכן עשיתי כך אבל חולצה אחת הייתה בכביסה ולא זרקתי אותה אפעם , אולי מתוך עצלנות אולי כי פשוט לא יכולתי.
היום בגיל 26 , דירה משלי , חולצות מגניבות ונשיות וסקסיות בטירוף , עדיין יש לי חולצת בית ספר, מידה 12 גזרה גברית .

 הטי-שירט המשמעותית שלי , מלווה אותי בעצם מגיל 5 . החולצה הזאת נולדה בטעות , מעשה ידיה של אמא . את החולצה הזאת אמא החליטה להנציח עם תמונה ענקית שלי באמצע , מאותן השנים .. תמונה עצומה שאי אפשר לפספס בעצם חח . אז באותו הגיל שנאתי אותה , לא אהבתי אותה בכלל , וניסיתי להיפטר ממנה במיליון ואחד דרכים … אבל הגורל עשה את שלו ופגשתי אותה שוב אחרי 12 שנה , שוכבת בתוך הארגזים שאמא שמרה . אז היום ? היום אני מבינה שלכל אחת יש את התקופה הזאת בחיים שהיא מסתכלת אחורה ואוהבת את מה שהיא רואה , או שלא , ואני במקרה שלי , הכי שמחה שהטי שירט הזאת נוצרה , והיום – היא אומנם לא מלווה אותי לאירועים .. אבל היא בהחלט הגאווה שלי בכל הזדמנות אחרת(:

חולצת הטי שירט של "זהו זה!" אשר בה זכיתי בילדותי והפכה ברבות הימים לאחת מתוכניות הסאטירה הבולטות של הטלוויזיה הישראלית לדורותיה.
נתנה לי את ההשראה של חיי וזאת בחיזוק לאמירה שאין דבר העומד בפני הרצון אשר הוא מתכון בטוח להצלחה. אם הרצון שלנו להצליח חזק דיו , אין דבר שיוכל לעמוד בדרכנו,
לכן כאשר אני לובשת את הטי שירט אשר מהווה עבורי אושר פנימי חזק והרגשה של שלווה ורוגע פנימי וזאת לאור העובדה שבאותו יום שלבשתי את חולצת הטי שירט של "זהו זה!" מצאתי את התכלית של חיי – אני פשוט רוצה להיות מעצבת אופנה, אבל לא סתם מעצבת אלא להיות מעצבת אופנה של כל העולם, ולעזור לאחרים להגיע למימוש עצמי, להצלחה, לעזור להם להיות מי שהם רוצים להיות ולעשות מה שהם רוצים לעשות דרך עיצוב האופנה. זה בדיוק המטרה של כל בגד שאני הולכת לעצב ושל כל קולקציה שאני הולכת להציג…

מעל 14 שנים ואני פשוט שמרתי עליה מאז כי היא היתה מזכרת מאבי ז"ל .הייתי מאושפזת וביום שהייתי צריכה להשתחרר הוא שכח להביא לי בגד מהבית אז ההורים שלי קפצו לחנות הראשנוה שבמקרה זה היה קסטרו של פעם באלנבי!!! ורכשו לי שם מאין טי שרט פשוטה בצבע שמנת עם שלוש כפתורים מצדף!!! זה היה מעט גדול עלי אז כי המידות היו שונות מהיום.(אז לא היה גברים לקסטרו כי הייתי יכולה להישבע שזה לגברים).מאז נפטר אבי לצערי ואני שמרתי אותה כמו תכשיט!!! אבל לאחרונה נתקלתי בה במקרה בזמו סידור ושיפוץ החלטתי ללבוש אותה כי גם שמנתי (הגיל) וגם כי מודה אוברסייז וכולם מתפלאים איזה מהממם היא!!! מאיפה וכו'. כי הבד רך נשפך נעים אין היום איכויות כאלה!!!

טי שירט שכתוב עליה "כן אמא, אני עדיין משחקת רוגבי.. "
אחותי הגדולה שיחקה רוגבי (דומה לפוטבול) והביאה לי אותה, ולמרות שאני לובשת אותה רק בבית כפיג'מה ובחיים לא אלבש אותה ביום יום אני לא יכולה להיפטר ממנה. כל פעם שאני לובשת אותה אני נזכרת בהבעה הנחרדת של אמא שלי שהיא גילתה שאחותי משחקת רוגבי, הבעה שגורמת לי לצחוק גדול..

על האהבה שלי למעצב העל קרל לגרפלד, מפעל חייו ועיצוביו ידוע לכל סובביי. אהבתי לעבודה שלו וליצירתיות הנפלאה של הבן אדם התחילה לפני כמה שנים בטיול שעשיתי לניו יורק שם ראיתי אותו בבוטיק של שאנל עם כניסתו לחנות ומיוחס כמו אל מלך, במהרה נהיה המון באזז סביב הבן אדם הזה ולא ידעתי בכלל על מה המהומה ומי האיש הזה עם המשקפי שמש והקוקו הלבן. שם, בטיול הזה, הסקרנות שלי הפכה למין מחקר סביב הבן אדם ובמהרה מצאתי לעצמי איזהשהו מודל הערצה חדש.
לפני כשנתיים סבא שלי חזר מניו יורק והביא לי טי שירט לבנה עם תמונה מודפסת של קרל עם הצווארון הלבן הגדול והאהוב עליו ומשקפי השמש הכהים והמוכרים שלו ושל החתולה הלבנה שלו, שופט. (http://fashionforward.mako.co.il/news/35004)
עם הזמן (וכמות החרישות האין סופית), ההדפס מעט דהה, אני גבהתי והחולצה לא התאימה לי יותר.
עדיין, אין שום סיכוי בעולם שאני אצליח לזרוק אותה. כנראה אמסגר אותה או משהו, כעוד אות הערצה לקרל לגרפלד ומפעל חייו.

יש לי טישרט מגניבה לגמרי שקניתי בחנות "המחתרת" לפני כמה שנים טובות.
החולצה עלתה לי עשרה שקלים באיזה סייל מטורף שהיה.
הטישרט רגילה לגמרי לבנה אבל הטוויסט בא מקדימה, יש פרצוף ענקי של חתול חמדמד שעושה חשק לאכול אותו.
לא יודעת למה אבל החולצה הזאת עושה לי משהו בלב.
מלבד התהייה כל פעם שאני לובשת אותה למי היא הייתה שייכת ולאן הלכו איתה שזה עניין בפני עצמו, החנות שקניתי – המתחרת (חנות מהממת) כבר נסגרה לצערי הרב!!
כך שזה חולצה סינטמטלית עבורי מאוד.
חוץ מזה זאת טישרט קלאסית שמתאימה עם הכל וכמעט לכל אחד!
יצא לי להעביר אותה בין חברים וכולם התאהבו.
אין מצב שאני אזרוק אותה… (לפחות לא בזמן הקרוב) ;)

 אז ככה : לפני כמה שנים טובות אני וחברות יצאנו לחופשה בבוגרס שבבולגריה
ושם הסטייל במצב נוראי !!!!
עד שראינו את " Jack Daniel's T-shirt " 'ומשם המחמאות וההצקות לא הפסיקו השתגענו עליה וכל אחת קנתה שתיים . זה חולצה שמסמלת לי חופשה מושלמת כיף ואלכוהול ואין מצב שאני יפרד ממנה !!!!

עבר כבר עשור,אז הייתי בת 12,חברה שלי ואני היינו שתי ילדות מתלהבות וההופעה שלהם הייתה ההופעה הראשונה שהיינו לבד והרגשנו מאוד בוגרות. חשבנו איך נזכור את ההופעה לכל החיים וקנינו חולצות תאומות מההופעה במחיר מופרך של 70 ש"ח אבל לא היה לנו אכפת, הלכנו כל מקום עם החולצות האלו.
עם השנים החולצה הפכה להיות חולצת פיג'מה,חולצת ספונג'ה והיום היא סתם מונחת לי בארון. ההורים מיואשים,החבר צוחק עליי אבל אני לא מסוגלת לזרוק אותה :) 

לפני למעלה מעשור שהתגייסתי,בת דודתי הקנדית שלחה לי את החולצה לרגל גיוסי.לבשתי אותה כל זמן הקורס שלי שנמשך כמה חודשים (עם כביסות באמצע כמובן)וקיבלתי המון תגובות עליה.
כעבור שנה שנתקלתי בחיילים אמריקאים גיליתי שבעצם החולצה הזאת היא חולצה רשמית אמריקאית שהחיילים לובשים מתחת למדים.בשנים מאז היא משמשת בעיקר כפיג'מה אבל ההדפס שלה עדיין לא דהה והיא מזכירה לי תקופה שבדיעבד היתה מאוד טובה בחיי.

  אי שם במאי 1993, חמש שנים לפני שנולדתי, אבא ואמא נפגשו בפארק הירקון בהופעתם הזכורה (לא לטובה) של גאנז אנ' רוזס- שניהם עולים חדשים עם שפה משותפת. אבא הצעיר היה לבוש בחולצה אפורה ומיוזעת ועליה הלוגו של הלהקה- מעגל צהבהב עם הכתובית GUNS N' ROSES ובתוכו שני אקדחים מעוטרים שושנים. מאז הקשר התפתח והתגלגל- והחולצה לא עזבה אותם לרגע. הטי שירט האפורה הייתה על אמי בהריונה איתי ועם אחי, עברה איתנו מבית לבית, ואף פעם לא נהרסה. מאז שהייתי ילדה קטנה הייתי ישנה מכורבלת עם החולצה אצל חברות, סבא וסבתא או כשהוריי לא היו בבית. כבר עברו כמעט עשרים שנה והיא עדיין שוכבת אצל הוריי נסתרת בארון, סמל הלהקה שעליה כבר די קרוע, ואני יודעת שהוריי לעולם לא יפטרו ממנה- ואם ירצו, לא ארשה להם.

 יש לי ארון מפוצץ טי-שירטס , ובכל שנה אני עושה סדר ומפנה חלק ותורמת אותן. אבל תמיד יש את החולצות שנשארות נצחים בארון שלי, שמזכירות לי ימים עברו. ואם כמה שזה מצחיק ומוזר החולצה הנצחית שלי היא דווקא חולצה שהייתה שייכת לאבא שלי. כמו כל הגברים אבא שלי הוא חובב בירות מושבע. וכשהיה צעיר קיבל מתנה מאביו אי שם לפני כמה עשרות שנים 3 טישירט של בירת גולדסטאר. כשהייתי בת 10 אבא שלי עשה סדר בארון, ומצא את 3 החולצות האלה, שאיכשהו נשארו במצב סביר. הוא החליט לא להשאיר אותן חבויות אי שם והביא אחת לי (ילדה בת 10 שלא שותה בירות) , לאח שלי (נער מתבגר שרק חושב בירות) ואחת השאיר לעצמו. אני כילדה קטנה נהגתי להשוויץ בחולצה המגניבה העצומה שנראית כמו שמלה והלא נורמלית לילדה כה קטנה, והייתי באה איתה אפילו לבצפר. עד היום חולצת האוברסייז נמצאת בארון שלי ונלבשת כל פעם שאני מחפשת טישירט פשוטה ומוצאת נוסטלגיה.

 יש לי טי שרט שתמיד כשאין לי מצב רוח או כשאני סובלת מעודף מצב רוח(: אני פשוט נהנית ללבוש אותה שוב ושוב ושוב…היא עלתה לי 40 ש"ח והיא הדבר הכי מתוק שיש! היא גופיה שעליה כתוב : "עם תחת כזה מי צריך חזה גדול" והאמת היא שיש לי ישבן חמוד מאוד, וציצי די קטן ואני פשוט מאושרת ללבוש אותה ולגרוף תגובות מחמיאות האנשים ברחוב..אין עליה! כי מי צריך חזה גדול כשישי לי כזה תחת?

 לכולנו היו כאלה, כל אחד ואחת התגאו שיש להם יותר כאלה, ממחנה סוכות, מקורס הדרכה, מצעדת תל חי, היה שלב בחיינו שלבשנו רק חולצות התנועה, כי כל היום היינו בתנועה.
סיימתי מזמן את ימי בתנועה, את הצבא והאוניברסיטה, חולצות התנועה עברו לדורות הבאים, לאחים קטנים, בסוף הפכו לסמרטוטים….
אבל אחת נשארה, כל השנים הייתה בארון שבבית ההורים/ כשעברנו לבית משלנו ופינינו את הארונות אצל ההורים, מצאתי אותה. חולצת טי של קורס ההדרכה, בכיתה ח'.
היום היא מונחת בפינת המדף, ליד חולצת "סוף המסלול" של החצי, גם לו קשה להיפרד.

 לפני כשנה יצאתי לשופינג סוער עם חברתי הטובה, נכנסנו יחדיו לחנות מסוימת שם אחד המוכרים הציע לי עזרה, מיד עברה בי הרגשת פרפרים וצמרמורת נעימה, וגם הוא הסתכל עלי במבט שהדגיש כי הוא מרגיש את אותו הדבר, הוא הוציא לי חולצה בצבע בורדו יחסית פשוטה אבל כל כך יפה, ומאז אני לא יכולה להפרד ממנה. דרך אגב באותו יום החלפנו מספרים ויצאנו ביחד מספר פעמים.

 יש טי שירט שהחבר שלי אוהב ואני לא מצליחה להיפטר ממנה. פעם היא הייתה שחורה, היום היא נראית יותר אפרפרה. היא מחוררת מהיקף הצוואר ומטה, חורים בגדלים ובמרחקים משתנים. אפשר לומר שצורה אין לה! גם הרבה בד לא נישאר בה. אם לא הייתי אוסרת זאת, החבר שלי עוד היה משוטט אתה מחוץ למפתן הדלת. הסיבה הגדולה לאהבה הרבה היא שבמרכז הסמרטוט, היה פעם הדפס של להקת לד זפלין שמזכיר לאהובי את נשכחות ילדותו. מטעם שמירה על שלום בית אני לא מעזה לזרוק אותה, אז כשהוא מוצא אותה, מידי פעם במקומות מסתור אקראיים, הוא ישן אתה וגם זה בניגוד לכל חוקי טעם הטוב.

 הטישרט האהובה שלי היא שחורה מבד דקיק, עם הדפס פרחים ורודים-אדומים על החזה, שרכשתי בטופשופ לפני כמה שנים. כבר יש בה 2 חורים, ובכ"ז אני לא מצליחה להיפטר ממנה, ומתעקשת אפילו ללבוש אותה למקומות סתמיים (החורים לא נראים לעין). אני חושבת שהעניין שלי איתה הוא בכך שקניתי אותה מתי שבעצם התגבשה בלבי החלטה לשנות את סגנון הלבוש שלי. פעם הייתי מתלבשת בצורה מאוד פשוטה, ג'ינס מכוער וחולצה מכוערת עוד יותר, ללא אביזרים. בשלב כלשהו החלטתי לאמץ לעצמי סגנון, ובערך באותו הזמן נפתח סניף של טופשופ בעירי.. כל חברותיי הפאשניסטיות היו רוכשות שם בגדים באופן קבוע, ואני החלטתי שעכשיו זו ההזדמנות שלי. אמנם לא הייתי מוכנה עדיין לרכוש פריט נועז כמו שטופשופ יודעים לייצר, אבל גם הטישרט הפשוטה יחסית שקניתי הייתה כבר צעד מעבר לקומפורט זון שלי (גם מבחינת המחיר)… ומאז הכל היסטוריה :)

הטי שירט המיתולוגית שלי היא מימי התיכון- אני למדתי בתיכון פרטי שלא האמין בתלבושת אחידה ולכן לא היתה לנו חולצת בית ספר כמו לשאר- כיוון שעד אותו רגע הייתי רגילה לחולצות בית ספר היה לי נורא קשה לבחור כל בוקר מה ללבוש. בפורים התחפשתי לקופידון והכנתי את כל התחפושת לבד כאשר הטי שירט שלבשתי הייתה לבנה ועליה תפרתי לב מבד אדום וריססתי עליו עם ספריי לבדים בצבע זהב צורה של קופידון! כיוון שהטי נראתה כל כך מגניב לבשתי אותה גם ביום יום לתיכון וכולם ממש אהבו אותה- כיוון שאת הטי הזאת אני הכנתי בעצמי היא חשובה לי מאד כי היא מייצגת בעבורי את היכולת שלי לעשות כל דבר בעזרת הידיים והיצירתיות שלי וגם נותנת אמירה והבעה אישית שלי. הטי שירט הזו עד היום נמצאת אצלי בארון!

 זאת חולצה שקיבלתיי מהחברות הכי טובות שלי ליומולדת, היא שחורה כזאת עם תחרה בכתפים.. כמעט 3 שנים חלפו מאז, החולצה קטנה ואני גדלתי, ואני פשוט לא יכולה לזרוק אותה, אני כ"כ אוהבת אותה !
זאת חולצה שממש ממש אהבתי, ובגלל שהיא עלתה ממש ממש יקר, לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות אותה, ויש לי 2 חברות שהם מלאכיות והם פשוט עשו לי את היום הולדת הזאת !
זה שמור לי , לא רק בתור חולצה.. אלא גם בתור מזכרת , שתמיד אנחנו נישאר כאלה חברות טובות ! :)

 אוקיי , הטישרט שנשארת לי בארון היא חולצה ירוקה כהה (מאוד כהה^-^) ומשופשפת עם איזהשהוא משפט שאף פעם לא ניסיתי לפענח ,והיא כל כך שימושית ! אפשר ללבוש אותה עם כל דבר שבעולם , ואני באמת מתכוונת לכל דבר . עם ג'ינס ארוך , עם ג'ינס קצר , עם סנדלים , עם מגפיים , עם חצאית פליסה , עם חצאית לא פליסה (; עם הכל D: אני פשוט מתה עליה ויש לי ברשימת קניות *טישרטים והרבהה* ובכיף אני אקבל את ה-700 שקל האלה ואקנה לי עוד כמה חולצות שימושיות <3

 יש לי טי שירט שקניתי לפני כמה שנים מאיזו חנות מעצבים. היא עלתה הרבה כסף ואז הייתי בגיל ההתבגרות, החלטתי שאני חוסכת במשך חודש לחולצה הזאת. אחרי חודש שעבדתי לא מעט, הצלחתי להגיע לסכום הדרוש. חרשתי על החולצה הזאת די הרבה באותה תקופה ועד היום כשאני רואה אותה בארון אני נזכרת איך הייתי מאושרת כשהצלחתי להציב לעצמי מטרה ולעמוד בה.

 יש לי חולצת טי שירט מגיל 3 בערך עם השם שלי מודפס עליה בצבע ורוד בזוקה.
אז כמובן זה היה מאוד באופנה ואמא שלי מספרת שרציתי ללבוש אותה בערך כל יום לגן.
לא מזמן מצאתי אותה זרוקה באחד הארגזים והתלהבתי נורא.
במשך הרבה זמן חשבתי מה לעשות איתה (היה רגע שחשבתי אפילו למסגר אותה).
בסוף ניסיתי להלביש אותה לאחיינית שלי איזה יום בתקווה שאף אחד לא ישים לב להבדל (השמות שלנו מלצלים דומה), אבל זה לא באמת הצליח…
אז כרגע היא זרוקה לי במגירות תחתונים וחזיות.
אבל לזרוק אותה??? NO WAY!!