מתנה בשישי: 500 שקלים לקנייה ב-Liminal

במהלך החופשה שלי בחו״ל השתמשתי במפה לניווט רגלי כמו תמיד, כדי להגיע למקומות שרציתי. באחת הפעמים, עצרו אותי זוג נשים מבוגרות ושאלו אותי איך מגיעים לאזור מסויים, אז בדקתי עבורן במפה וכיוונתי אותם לאיזור.

האמת שהשבוע היה מקרה שעשה לי את היום (אם לא את השבוע)!
ירדתי ממהרת ממקום עבודתי באחד הרחובות המרכזיים של תל אביב וגבר צעיר צעק לעברי ולעבר אחותי לגשת אליו לעזרה. מודה שקצת נרתעתי בהתחלה. זה היה מוזר, וגם הכלב שהיה איתו השתולל סביבו והיה אחוז תזזית.
Long story short, מדובר היה בפוסט טראומטי בהתקף חרדה שרק היה צריך שמישהו יהיה לו לאוזן קשבת לכמה דקות. אחותי רצה להביא לו בקבוק מים קרים ואני נשארתי פשוט להקשיב לו. פשוט להיות שם.
לפעמים זה כל מה שצריך.
במציאות של ימינו, צריך לזכור שלא כל מגבלה נראיית לעין ולפעמים פשוט יעזור שנעצור ונקשיב.
הוא המשיך הלאה אחרי חצי שעה אבל אני למדתי שיעור.

ראיתי אישה מבוגרת בדוכן של עבודת יד מנסה למכור פריטים ולא מצליחה כי היא לחוצה ומגמגמת. התיישבתי לידה והתחלתי לנהל סמול טוק עם הלקוחות בשבילה עם סיפור שהכנו, וליד הדוכן שלה נהיה תור תוך 20 דקות

הלכתי להוציא דרכון לתינוק שלי, בכניסה עמדה גברת מבוגרת שנראתה די אבודה שאלה אם אוכל לעזור לה כי היא לא מדברת עברית, דמיינתי לרגע שזאת סבתא שלי והבנתי את הקושי וכמובן נשארתי לחכות לתור שלה ועזרתי לה עם כל התהליך . הכרת התודה שלה היתה כל כך אמיתית ומרגשת ובתכלס זה לא דרש ממני הרבה שמחתי שיכולתי להיות שם ולעזור לה.

חיכיתי בתחנת אוטובוס והייתה שם אישה מבוגרת עם גבס ביד שליוותה את בעלה שהיה על כיסא גלגלים. היא ניגשת אלי בבקשה שאסדר לה את הקוקו כי הייתה מלא רוח והכל עף לה על הפנים. אז עשיתי לה קוקו חח וזהו. כאילו משהו ממש קטן אבל בשבילה זה היה רגע ממש הכרחי והיא הודתה לי ממש

כשעבדתי בתל אביב ונסעתי ברכבת לעבודה, חיכיתי לאוטובוס בתחנת הרכבת כשלפתע הגיע בחור עיוור וחיכה לאותו קו אוטובוס.
התלבטתי אם לפנות אליו, כי לא ידעתי איך הוא יקבל את זה, אבל הלכתי עם תחושת הבטן שלי והצעתי לו עזרה למצוא את המקום.

התחלנו לדבר והסתבר שהוא צריך להגיע למכון קעקועים בדיזנגוף סנטר. ישר שאלתי באיזה בניין, בתקווה שהוא יגיד B, כי שאלוהים יעזור לי אם זה בניין A, גם אני יכולה ללכת שם לאיבוד בקלות…

ירדתי תחנה אחת לפני כדי ללוות אותו ולעזור לו למצוא את המקום. הוא הגיע שעה לפני התור והודה לי ממש.

זה עשה לי הרגשה ממש טובה, ובהחלט היה שווה לאחר לעבודה בכמה דקות בשביל לעזור לו.

התחלתי לא מזמן לעקוב ברשתות אחרי מישהי שמעלה תכנים בנושא תהליך חיפוש עבודה ומשתפת בגישה האופטימית שלה כלפי האתגרים בדרך וקבלת תשובות שליליות. הערכתי מאוד את הדרך שלה והחיוביות, ולפני כמה שבועות נתקלתי בפרסום למשרה שמאוד רציתי זמן רב אבל לצערי לא עמדתי בדרישות. יצרתי קשר עם אותה יוצרת תוכן ושלחתי לה את המשרה במחשבה שאולי זה יכול לעניין אותה. היא הודתה והעריכה מאוד ואני עוקבת ומחכה לראות מה יהיה :)

לפני כמה חודשים חציתי עם הבת שלי
בת ה-12 מעבר חצייה ברחוב ראשי בעיר שלנו. אישה מבוגרת שחצתה לידינו לכיוון השני מעדה ונפלה עם שקיות של סופר באמצע הכביש, הרמזור עמד להתחלף, אז אמרתי לבת שלי שתחצה בנתיים ואני עזררתי לאישה לעמוד חזרה, היא נחבלה וירד לה דם מהידיים והרגליים, העברתי אותה לספסל ונתתי לה מים ,למזלי בדיוק הייתה שם ניידת שיטור עירוני, הם הזמינו לה אמבולנס ועזרו לה בהמשך טיפול.

asrafmichal85@gmail.com

בזמן הקורונה, שמעתי מחברה גננת, על אישהעובדת זרה, עם ילד בן 5, שלא מצליחה למצוא עבודה, ולכן שוקלת לשלוח את הילד חזרה למדינה ממנה באה, לבד.
החלטתי למצוא לה מימון עבורו לפחות לכמה חודשים כדי שזה לא יקרה. התרמתי בכל מקום שיכולתי לחשוב עליו, והגעתי לסכום יפה. הוצאתי את כל הסכום במזומן, והעברתי לה דרך הגננת של הילד שלה. לשמחתי, הסכום הצליח להשאיר אותו בארץ. היום הוא כבר בכיתה ג' בארץ.

בשדה התעופה במילאנו עזרתי לבחור צעיר שמיהר מאוד לטיסה שלו לדלג על תור מאוד ארוך. אנשים אחרים סירבו לתת לו לעבור ואני שעמדתי כבר די קרוב לדלפק בידוק הדרכונים, קראתי לו ונתי לו להיכנס לפניי, למורת רוחם של אנשים אחרים בתור שהתעצבנו… הוא לא הפסיק להודות לי ואיחל לי נסיעה מעולה. אני מאמינה בקארמה :-)

‏לפני כמה שבועות, בדרך הביתה, מישהי בתחנת האוטובוס שאלה אותי איך מגיעים לבית החולים. בדקנו יחד את המסלול, וכשראיתי שאנחנו עולות על אותו קו, ישבתי לידה כדי לוודא שתדע איפה לרדת. זו הייתה עזרה קטנה בשבילי, אבל היא הודתה לי כמה פעמים ואמרה שהייתה ממש לחוצה להגיע לבד למקום שהיא לא מכירה.

מייל: ziv.kohn12@gmail.com

זוג צעיר פתח סופר מרקט קטן בשכונה שלנו, ולא ככ הולך להם. הם תלו כל מני פרסומים בכניסה , אך על דף לבן ורקע לבן.
קניתי להם מהמקס סטוק בריסטולים צבעוניים בולטים זועקים שאי אפשר לפספס , ועכשיו את כל הפרסום שלהם הם כותבים עג הבריסטולים שמושכים תשומת לב

אמא שלי דוברת רוסית , אני לא , פנתה אלי בחורה ברכבת האם הרכבת הזו מגיעה לתל אביב .. הבנתי מה היא רוצה אבל היה לי קשה לענות לה אז אמרתי לה רק רגע התקשרתי לאמא שלי והן דיברו בינהן והיא אמרה לי תודה רבה וזה עשה לי ממש טוב

השבוע עזרתי לאם צעירה לעלות ואח"כ גם לרדת למאוטובוס עם עגלת תינוק

פעם אחרונה שעזרתי למישו שאני לא מכירה הייתה כמה ימים לפני יום כיפור שאיש מבוגר שאל אותי איפה תחנה של קו מסויים ושעניתי לו הוא היה נראה מבולבל והבנתי שהוא לא מכיר את האזור ,מיהרתי לעבודה אבל בכל זאת הרגשתי שאני צריכה לעזור לו אז החלטתי ללכת איתו לתחנה כדי שהוא לא יצטרך לחפש, זה מעשה קטן אבל זה עשה לי ממש טוב על הלב .

ראיתי אישה מבוגרת בתחנה מחכה לאוטובוס והיא נעלה כפכפים זה היה תקופה של חורף ויש לי תמיד זוג גרביים לשעת חירום כשהיא עמדה בתור לעלות לאוטובוס נתתי לה והיא התרגשה ומיד לקחה

מייד אחרי 7.10 כמובן. אני, שמעולם לפני כן לא הייתי בעניין של התנדבויות, התחלתי להתנדב בכל מקום שרק שמעתי עליו – ובישלתי, הסעתי, ארגנתי, יזמתי. עשיתי הכול למען חיילים שלא מכירים אותי – אבל שבזכותם אני ואנחנו כולנו כאן. קיבלתי מזה כל כך הרבה, וממליצה לכל מי שרוצה למלא את הלב – פשוט להתנדב!

פעם נסענו כל המשפחה ללטרון ופתאום התהפך לידנו בחור על אופני שטח,אבא חמוד לילדים קטנים,קיבענו לו את הזרוע וקיררנו אותה,חיכימו איתו יחד עד שחבריו יביאו רכב חילוץ ועזרנו לו לגרור את האופנוע.הוא פונה לביח עם שברים קלים ואחכ תקופה היינו בקשר בווצאפ…

בחג הסוכות נסעתי לבודפשט עם המשפחה. באחד הימים שם נתקלתי בישראלית מבוגרת שהופרדה מבני משפחתה ולא ידעה לדבר אנגלית או באיזה מלון היא שוהה . לאחר חיפוש נרחב בטלפון שלה הצלחנו לאתר את המלון שלה ושלחנו אותה במונית לשם להמתין לבני משפחתה

לפני כמה חודשים ניגשה אליי מחוץ לחנות אישה די מבוגרת ששאלה אם אני עם אוטו. לא ממש הבנתי את פשר השאלה אז מיד עניתי "כן" ואז שאלה אם אני יכולה להסיע אותה כי היא עם פציעה בגב. למרות שחששתי קצת, הסעתי אותה והיא הייתה מקסימה, הודתה לי מאוד והופתעה שהסכמתי לעזור לה

הייתי בסופר, וראיתי ילדה קטנה מסתובבת בחוסר אונים . דיברתי איתה ומסתבר שהיא הגיעה עם אימה ו2 אחיה לקניות ואיבדה אותם בכל הבלאגן. הרגעתי אותה ואמרתי לה שנמצא אותם ביחד. הסתובבנו ואחרי כמה דקות מצאנו אותם.

❤️ באחד הימים, בדרכי, פגשתי אדם עיוור בקופת חולים במקור ברוך, שהיה צריך להגיע לתחנת הרכבת. החלטתי ללוות אותו בדרך, כדי להקל עליו להגיע ליעדו בבטחה.
לא הכרתי אותו, ולא ציפיתי לשום דבר בתמורה. פשוט ראיתי אדם שזקוק לעזרה, והרגשתי שאני יכולה להקל עליו – אז עשיתי זאת.
אני מאמינה שלפעמים דווקא המעשים הקטנים הם אלה שמבטאים את האנושיות שלנו בצורה הגדולה ביותר. לא צריך להכיר אדם, ולא צריך לצפות לתמורה. מספיק לראות את האחר, להרגיש את הקושי שלו ולבחור לא לעבור לידו באדישות.
כי בסופו של יום, כולנו זקוקים לפעמים ליד מכוונת, להתחשבות וללב פתוח. ❤️

הייתי בדרך להופיע בפני קהל מתנדבים של על"ם
בדרך, במעבר חצייה, עמדה אישה, רעדה וגבר אחז ביד שלה וניסה לשכנע אותה לחצות.
מיד עצרתי, ניגשתי ושאלתי אותה מה קורה.
היא הסבירה לי שהיא פוחדת לחצות, שיש לה בעיה ברגליים והיא פוחדת ליפול.
שאלתי אותה אם היא מכירה את הגבר והיא אמרה שהוא מנסה לעזור לה.
הסצכלתי על שניהם, עשיתי בראש הערכת מצב זריזה ואז תמכתי בה מהצד השני, דירבנתי ועודדתי אותה ותוך כמה דקות היינו בצד השני של צומת ענקי וחצינו 3 מעברים.
משם וידאתי איתה שהיא מצליחה להמשיך לבד ושמתי ריצה לכיוון המופע שלי…..

ראיתי פעם מישהי בוכה באוטובוס ושאלתי אותה אם הכול בסדר. היא סיפרה שנשברה לה האצבע ברגל ושהיא ממש סובלת מכאבים. עזרתי לה למצוא מקום לשבת ונשארתי לדבר איתה. קצת מביך לפנות למישהי זרה שבוכה, כי אולי היא דווקא רוצה שיניחו לה, אבל הרגיש לי יותר מוזר לראות אותה ככה ולהמשיך כרגיל. לא עשיתי משהו גדול, פשוט רציתי שהיא לא תרגיש לבד באותו רגע.

May24773@gmail.com

אני בת 75 וכבר 5 שנים מלווה אנשים סיעודיים דימנטיים בדרכם האחרונה ותומכת במשפחות

בתור חד הורית פלוס שניים שבעצמה חיה מקצבת נכות, וגם בני הצעיר עם צרכים מיוחדים, בד"כ אני זאת שמקבלת עזרה. אני גרה בקיבוץ באזור הקריות ובתחילת המלחמה באו אלינו לקיבוץ משפחות מהצפון הרחוק להתארח. אני יותר משמחתי לתרום לאחת המשפחות כורסה נפתחת למיטה עבור הילד, מצעים, שמיכה ועוד. ידעתי ששום דבר מזה כבר לא יחזור אלי אבל לא היה אכפת לי. פשוט שמחתי להיות בצד הנותן. גם משתדלת מדי פעם לתרום סכומים קטנים לכל מיני גופים ועמותות אבל זה לא מתקרב למחיר של הכורסה שנתתי…