מתנה בשישי: מוצרי השמש של Lancaster בשווי 518 שקלים

הפדיחה הרצינית שלי היא שנקרע לי הטופ של בגד הים במגלשה בפארק מים. איזה מביך זה היה. מזל שזה היה בחו"ל ולא הכרתי אף אחד חוץ מבן זוגי, שרץ להביא ישר מגבת ולכסות

חתונה של חברה ממש טובה מהעבודה. היא מבקשת ממני לעזור עם הסבתא של החתן. היא מבוגרת וצריכה עזרה והנכדה הנוספת בהריון מתקדם. כמובן שבקשה של הכלה זה מעל הכל. מביאה לה שתיה, מכינה לה צלחת מהבופה, הכל לפי בקשתה, אפילו מלווה לשירותים ואף תומכת ברחבת הריקודים. ושם, ברחבת הריקודים, הכלה תופסת אותי רגע ואומרת לי שהסבתא החביבה שאני מלווה כמו אחות סיעודית כבר שעתיים- אינה הסבתא של החתן, אלא סתם אורחת, שלא הבינה מאיפה כל הטוב הזה נחת עליה. טעיתי בסבתא!

התחלתי עבודה חדשה במקום מאוד מכובד ממש לקראת פורים. לא הכרתי עדיין אף אחד ולא ידעתי מה האווירה במשרד, ובאתי בפורים בתחפושת של דבורה, לגמרי עם כנפיים, איפור, סלסלה עם סוכריות דבש לחלק וגיליתי שאף אחד שם לא מתחפש ואני מתכוונת א-ף אחד. התחבאתי במשרד בכל משך היום עד שיכולתי לברוח הביתה…

כשירדתי מהבמה במסיבת סיום תיכון וצעקתי יששש עשיתי את זה ושכחתי לגמרי שעל הלחי שלי מודבק מיקרופון פתוח

כשהייתי בת 17 בערך. היו לכל המשפחה כרטיסים ללונה גל -משפחה של 7 ילדים שחלקם נשואים עם ילדים וחלקם עם בנות זוג,ואירוע סגור של חברת מוטורולה. אני עליתי למגלשת צינור עם בגדים סורפלס. פעם ראשונה שעליתי למגלשה מסוג זה ולא ידעתי שיש זרם חזק של מיים לקרטת היציאה מהמגלשה . ומה קרה? בעת היציאה מהמגלשה הסטרפלס נפל וכל המשפחה רואה אותי ולא מספיק אחי צועק אילנה נפל לך החזיה של הבגדים בקול ממש ממש גבוה. ניראה לי שכל מי שהיה בשפיים באותו זמן שמע והסתובב להסתכל. כולם זוכרים זאת עד היום למרות שעברו הרבה שנים . ואני בחיים לא אשכח,לעולם. מאז אין יותר אצלי את בגדים סטרפלס ולא יהיה.

הפאדיחה שלא שוכחים לי היא שלפני שנים שאני וחברה התכתבנו על מורה מסויימת בבית הספר בקבוצת הווטסאפ של הכיתה שהיא היתה חלק ממנה כי בנה היה בכיתה עם הילדים שלנו . גם אני לא שוכחת לעצמי ונזהרת מאז פי 100

*הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

הפדיחה שאף אחד לא שוכח לי שבחינה של אחותי החזקתי מגש עם עוגיות מרוקאיות ורקדתי איתו ובאמצע המעגל החצאית פשוט נפלה לי ואני עם המגש וכולם רואים אותי מיד הנחתי את המגש ברצפה והרמתי את החצאית פשוט רציתי שהאדמה תבלע אותי.

כשהייתי בת 16 יצאתי לדייט הראשון שלי.
התארגנתי השקעתי והתכוננתי לאירוע המרגש. קבענו ללכת לסרט בקולנוע. התיישבנו בכיסאות שהזמנו ואני הלכתי לשירותים לפני שהסרט מתחיל. כשחזרתי מרוב התרגשות מהמעמד , נפלתי במדרגות והתגלגלתי בין המדרגות לעיניי הדייט שלי. זה היה כ"כ מביך ששנינו פרצנו בצחוק בלתי פוסק ועוד נזכרנו בזה בהמשך התקופה שיצאנו. כול החברות והמשפחה זוכרים לי את הסיפור הזה עד היום
"הפדיחה הגדולה של הדייט הראשון של עדי"
וזה נשאר בזיכרון כמו אנקדוטה מצחיקה מהעבר.

בחיים לא ישכחו לי פדיחה רצינית למרות שהייתי בהריון ואני מאשימה את הטפשת. הייתי בקניון עם 2 חברות חיפשנו איזו חנות ובשיא ההתלהבות אני אומרת להן הנה זה למעלה בואו. אני נעמדת מול המדרגות הנעות היורדות ומחכה שיתפנה העומס של האנשים היורדים כדי שאני אוכל לעלות…. החברות הסתכלו עליי קצת בשוק האנשים שירדו בכלל לא הבינו למה אני עומדת ובוהה בהם ולקח לי כמה שניות ארוכות להתאפס ולהבין מה לא בסדר. עד היום הן זוכרות לי את זה

הפדיחה שלא שוכחים לי שעברתי טסט תשיעי אבל עד היום לא נוהגת כי אני מלאה בחרדה מנהגים ישראלים

עשיתי ספורט ימי באילת (בננה), בשלב מסוים עפתי למים ותוך כדי עפה לי החזיה של בגד הים

אחרי כמה שנים טובות בהן גרתי בארצות הברית
יחד עם אחי ובן זוגי החלטנו לחזור לארץ.
ארזנו את כל המזוודות שלנו , שהיו לא מעט
אני ובן זוגי המשכנו לניו יורק לשבוע אחי חוזר לארץ להפתיע את החבר הכי טוב שלו שמתחתן ביום שהוא נוחת.
כל הבגדים ארוזים במזוודה , מגיעים לשדה תעופה בוגאס מתחבקים נפרדים ובלב יודעים שנפגשים עוד שבוע.
אנחנו מגיעים לניו יורק קור כלבים
אחי מגיע לארץ ישראל יש לו שעתיים להתארגן לחתונה פותח את המזוודה ומקבל הלם של החיים זאת המזוודה שלי עם כל הבגדי חורף לטיול שלי בניו יורק הקפואה אני פותחת את המזוודה ומקבלת את הבגדים של אחי .
מיותר לציין שאני התעקשתי בשדה שאני יודעת טוב מאוד איזה מזוודה שייכת למי ושלא צריך לבדוק או לדאוג.
אם כל הלחץ והטירוף של אחי להשיג בגדים ולא לאחר לחתונה בסוף הצליח להפתיע את החבר שלו אבל זה היה משוגע.
ואני .. פשוט נאלצתי לקנות עוד מזוודה

חברים של בעלי לא ישכחו את הפאדיחה שעשיתי כשרק הכרתי אותם. לכולם שמות דומים עם אותיות משותפות – אורי, יאיר, ליאור ולא הרבה אחרי שהכרנו הפגשתי אותם עם חברות שלי והצגתי כל אחד מהם בשם הלא נכון. עד היום, 20 שנה אחרי, כשאנחנו נפגשים הם מריצים עלי דאחקות, מושיטים יד ומציגים את עצמם בשם של החבר. אין מה לומר, פאדיחה לפנתאון

פעם חברה הזמינה אתנו לארוחה בשבת , איכשהו טעיתי ביום והגעתי אליה בשישי במקום כשהיא לא ערוכה לאורחים

הפדיחה שלא שוכחים לי אירועי קיץ בבית הספר היסודי של ילדי נידבו אותי להביא נקניקיות עוף פשוטות עם לחמניות היות ולא הייתי בקטע מטבחי לחלוטין לא ידעתי שצריך לבשל אותם במים
מעט כך שיצא שהכנסתי אותם לחמניה כמו שהם.אחר כך הפכתי לשיחה ספק צחוק ספק לעג.

הפדיחה שאני בחיים לא אשכח, ושכל פעם שאני והחברות שלי נזכרות בה אנחנו לא מפסיקות לצחוק…

פעם עבדתי במקום מסוים, וחשבתי שהמנהלת באה לחבק אותי. כמובן שמיד פתחתי ידיים ובאתי לחבק אותה בחזרה… ואז התברר שהיא בכלל רק רצתה לקחת משהו שהיה לידי. מרוב מבוכה המשכתי ללכת עם היד שנשארה באוויר, כאילו גם אני בכלל באתי לקחת משהו.