מתנה בשישי: מוצרי טיפוח של Gallinee בשווי 514 שקלים

כשפתחתי שיחה כנה על משהו שהכביד עליי. חששתי מהתגובה, אבל קיבלתי חיבוק ותמיכה שלא ציפיתי להם

כשעברתי לתפקיד חדש בעבודה. פחדתי שלא אעמוד בקצב, אבל מהר מאוד גיליתי שאני הרבה יותר מסוגלת ממה שחשבתי

מאד חששתי להתחתן ולקחת מחויבות
אבל עכשיו אחרי שאני נשואה מעל חצי שנה כל יום אני מבינה שזה הדבר הכי טוב שקרה והכי מושלם שיש

לפני חודש חזרנו אחותי ואני מרוד טריפ אמריקאי. נהגנו כמעט 3000 ק"מ. כולם כולל כולם הלחיצו אותנו שזה יותר מדיי ו"איך שתי בחורות תעשנה את זה"… לסיכום, היה כייף חיים! והמסקנה: אל תתני לרעשי רקע לערער אותך.

ללכת לחתונה בלי להכיר אף אחד היה מבחינתי סיוט בהתגלמותו. הדמיון שלי כבר הריץ סרטי אימה: אני תקועה בשולחן 'הנספחים', מנהלת שיחות על פנסיה עם דודות רחוקות, וכל זה בפיכחון מלא כי אני נוהגת. חרדה בשיאה.
​אבל בסוף, דווקא ה'וואקום' הזה של הלבד התברר כמתנה. בלי המגן המוכר של חברים, נאלצתי להיפתח ותוך רגע החברות של הכלה אימצו אותי כאילו הייתי חברת ילדות אבודה. מה שהתחיל בחשש מביך הפך לערב נדיר של ריקודים ודיבורים שפשוט לא היו קורים אם הייתי נשארת בבועה שלי

תמיד חששתי לפתוח את הלב ביוטיוב או ברשתות, להגיב או להגיד מילה טובה. פחדתי לא להשמע נכונה או 'מוזרה'. אבל יום אחד פשוט העזתי, והשאר פשוט הסטוריה! הכרתי יוטבריות מקסימות, קיבלתי תגובות חמות, והכי חשוב הרגשתי שאני תורמת מעצמי לאחרות. לפעמים דווקא צעד קטן מחוץ לאיזור הנוחות מביא איתו הרבה טוב!

בדיקה בריאותית שעברתי, שהייתי מאוד לחוצה מהתוצאה שלה. התוצאה הגיעה והפתיעה אותי מאוד לראות שהתשובה שלילית.
הייתה לי הקלה וידעתי שהתהליך שעשיתי השתלם ושהכל בסדר.

תובנה חשובה שאני מזכירה לי כל יום " כל מה שקורה קורה לטובתי העליונה".

מייל: rivkabe369@gmail.com

האמת שממש חששתי ממעבר של חברה קרובה שגם עובדת איתי, שעברה לצפון. חששתי שזה ישפיע על הקשר וירחיק בינינו ומזה שהיא תחסר לי בעבודה ושזה יערער אותי. בפועל, אנחנו שומרות על קשר יומיומי, דואגות להיפגש כשאפשר ועכשיו יש לי מקום בצפון לבוא אליו כשאני רוצה לרענן אנרגיות(:

החלום של הבת שלי מגיל קטן היה להביא גור של כלב בוקסר הביתה ואני חששתי להכניס הביתה כלב בגלל שאני מאוד אוהבת נקיון והיה קשה לי להתמודד עם המחשבה שאצטרך לגדל אצלי בבית כלב , לטפל בו ולנקות אחריו.
אך כיום לאחר שהכלב אצלנו כבר שנים רבות אני יכולה להודות שאני מאוד אוהבת את הכלב ולא הבנתי איך נמנעתי מיזה שנים.

אני מאוד חששתי להתחיל טיפול פסיכולוגי, ידעתי שזה כלי חשוב שיכול לעזור לי בהרבה היבטים בחיי אבל הרעיון לשתף את המחשבות והפחדים הכי אישיים שלי עם בן אדם זר זעזע אותי. התחלתי טיפול לפני כמה חודשים, ואני יכולה להגיד שמאוד הופתעתי לטובה וכל טיפול מחדש אני מוצאת את עצמי מופתעת מתחושת ההקלה העצומה שאני מרגישה אחרי, כמו אבן שיורדת לי מהלב ולאט לאט הכותל שבי משתחרר.

משהו שחששתי ממנו הפתיע אותי לטובה בתקופה שבה מצאתי את עצמי לבד יותר ממה שרציתי. פחדתי מהשקט ומהמחשבות. דווקא הבדידות עזרה לי להתייצב, להבין מה נכון לי, ולהרגיש פחות תלויה. מאז אני מתייחסת אליה אחרת לגמרי.

חששתי מאוד לצאת לטיול לבד ליעד שלא הכרתי. הייתי בטוחה שאלך לאיבוד, שיהיה לי משעמם או שארגיש לא בנוח. בסוף, ה'ללכת לאיבוד' הזה הוביל אותי לסמטה קטנה עם בית קפה משפחתי, שם הכרתי אנשים שהפכו לחברים לחיים. גיליתי שהדברים הכי טובים קורים כשאנחנו משחררים את הצורך בשליטה ומאפשרים לחיים להפתיע אותנו.

פחדתי מאוד להתבגר. בגיל שלושים חוויתי משבר קיומי. היום כשהסתכלתי במראה, ראיתי אותי, כבר בת חמישים וארבע והגיל כבר ממש לא מפחיד אותי.

משהו שחששתי ממנו הפתיע אותי לטובה כשנכנסתי לשיחה כנה ולא קלה עם אדם קרוב. דמיינתי פגיעה, ריחוק ואי נעימות שתישאר הרבה זמן. בפועל השיחה פתחה מקום להבנה ולהקלה. הקשר בינינו הפך מדויק ובריא יותר.

לפני כשבועיים ראיתי פוסט בפייסבוק בקבוצת נשים שאני נמצאת בה שמישהי כתבה שהיא מחפשת חברות חדשות כדי לצאת איתן לבילויים לבתי קפה וכו….
בדיוק יומיים לפני זה שיתפתי את הבת שלי, אמרתי לה שכל כך בא לי להכיר חברה חדשה שאני אוכל לצאת איתה לבילויים ואחת האנשים בקבוצה הגיבה, אמרה שהיא פותחת קבוצה חדשה ומזמינה נשים שרוצות להתחבר עם עוד נשים באותם טווח הגילאים. כמובן שלא חיכיתי הרבה ונרשמתי מיד הייתי בין הראשונות שנרשמה והייתי כל כך מאושרת.
לאחר כמה ימים נפגשנו קבוצת נשים בבית קפה וכל אחד סיפרה על עצמה, אחת הנשים שישבה לידי סיפרה סיפור חיים מאוד מאוד קשה. חזרתי הביתה עם הרגשה מאוד שלילית ולא נעימה, אמרתי שזה לא מתאים לי ושאני לא הולכת יותר למפגשים, אבל עדיין לא יצאתי מהקבוצה.
המטרה של הקבוצה שכל אחת צריכה ליזום איזה שהוא מפגש משותף.
האישה הזו הציעה לטוס ביחד לחול ושאלה "האם יש מישהי שרוצה להצטרף אליה"?
אני כבר כמה זמן מתכננת חו"ל, אבל לא יודעת עם מי לטוס, אמרתי "אני" ועוד בתוכי אני עם התחושה כבדה למה הגבתי לה בכלל והיא הגיבה "מעולה". מאז נפגשנו עוד פעם (הלכנו ביחד לסרט) ומחר אנחנו הולכות ביחד להצגה רק אני והיא ואחר כך אנחנו גם טסות ביחד לחו"ל:) ויצא לנו לדבר מאז עשרות פעמים, גיליתי אישה מופלאה שבהתחלה מיהרתי לשפוט אותה רק על פי הסיפור חייה הלא פשוט וכמעט ויתרתי על חברת אמת. היא לגמרי ההפתעה אותי לטובה:)

לפני כשנה פלוס הזמנתי שולחן מחשב חדש לבן הצעיר שלי שהוא צעיר עם צרכים מיוחדים. היה צריך להרכיב את השולחן ופרסמתי בקשה לעזרה עם זה, בתשלום, בפייסבוק של היישוב שלי. לא נעים אבל לא הייתה לי ברירה כי לי יש שתי ידיים שמאליות… להפתעתי מי שנענה לבקשה היה אדם שיש עליו הרבה דעות שליליות וסיפורים לא מחמיאים. ולא רק שהוא הרכיב את השולחן, הוא גם סירב לקחת תשלום. אפילו לא תשלום סמלי. אז אחרי החשש והחוסר נעימות לבקש עזרה, מי שעזר לי הפתיע אותי פעמיים לטובה וממש לא ציפיתי לזה ממנו.

חששתי ממש מטיול אחד על אחד עם המתבגר שלי בעיקר כי דרש הרבה תכנון מדויק ולהפתעתי הכל הלך מצוין והספקנו את כל מה שתכננו וגם הצלחנו לא לריב . להיפך

חששתי משינוי בקריירה והופתעתי לטובה כאשר זה צלח מעל ומעבר למצופה

כשהייתי קטנה לא הסתדרתי עם ילדים בגילי, והבית היה המקום שבו הייתי יכולה להשתחרר ולפרוק ולהיות אני. אז בצבא כשאמרו לי שאני משובצת לבסיס סגור בשירות שלי חשכו עיני. רציתי להיות קרובה לבית, ובטירונות גם לא ממש הסתדרתי עם הבנות שם, ואמרתי עדיף לי בסיס פתוח לפחות אני אצא הביתה כל יום
אבל אני שמחה שזה היה ככה, הכרתי שם המון חברים ונפתחתי רגשית. כמובן שזה ממש קרה במקרה, אבל אני מאוד שמחה שזה קרה (:

בדיוק השבוע, כשקיבלתי ציון במבחן מאוד קשה בקורס שנתי שאני עושה מטעם העבודה. קיבלתי 98. חששתי מאוד מהתוצאות כי המבחן היה סופר קשה והאמת גם חששתי לעשות פדיחות בעבודה ושידעו שנכשלתי. אבל הופתעתי ממש לטובה!