מתנה בשישי: תיק של And Other Stories בשווי 620 שקלים

במהלך השנה וחצי האחרונות, במלחמת חרבות ברזל, בעלי רוב הזמן במילואים ואני מנסה לנהל שגרה עם הילדים בבית. במהלך התקופה, היו מספר פעמים בהן פרסמו במסגרות הלימוד של הילדים על פרוייקט לטובת לטובת משפחות המילואים, במסגרתו ביקשו מילדי בית ספר להכין עוגות שיחולקו למשפחות המגוייסים. אלא ששכחו לגרוע את משפחות המגוייסים מרשימת המשימות ומצאתי עצמי מכינה עוגה למשפחות המגוייסים. להפתעתי; בחלוקת העוגות לילדי המגוייסים- הבת שלי קיבלה את העוגה שהכנתי.

בעבודה הקודמת שלי, כמה ימים לפני שסיימתי לעבוד שם לאחר מספר שנות עבודה,החליטו שצריך ללמד אותי איך לסדר את המשרד וללמד אותי דברים חדשים בעבודה. ביצעתי את המשימות, אך חשבתי ואני עדיין חושבת שזה היה מיותר.

אני חיתנתי את הבת של בעלי מנשואים קודמים עם אהובתה. מהרגע שהן הודיעו שהן מתחתנות, תהיתי מה יהיה המקום שלי באירוע. אני אמנם מכירה אותה מגיל 10, אוהבת אותה כאילו הייתה בתי בשר מבשרי, אבל לא ממש גידלתי אותה ותמיד הייתי מבחינתה רק אשתו של אבא שלה וזהו. ידעתי שאני צריכה לקחת צעד אחורה, להיות נוכחת לפי בקשתה בלבד,, אבל לא להדחף ולא לדרוש להיות חלק מעבר למה שהיא תרצה, עם כל הכאב שלי. אז כשהיא ביקשה שאנהל את הטקס ואשיא אותן, התרגשתי עד דמעות. אני אמנם לא עומדת לצידה כהורה, אך נמצאת בתפקיד מרכזי, מאוד נוכח בטקס, כנראה כמו שהיא רואה אותי בחייה- נוכחת ומלווה. מעולם לא עשיתי את זה קודם, מעולם לא חשבתי שאהיה במעמד כזה, והתכוננתי לזה שבועות. צפיתי בחתונות דומות מהארץ והעולם, בניתי תכנית שתיתן מקום לכל ערך בחייהן הנפרדים והמשותפים, כתבתי טקס מבלי שיהיה ארוך ומעיק ובערך כל יומיים שאלתי אותה אם היא בטוחה שזה מה שהיא רוצה ושאני לא אעלב אם היא מתחרטת ורוצה לסגת. לפני 4.5 חודשים, בחצר ביתו של סבא מויישי, ליד עצי הפרי, מוקפות במשפחה וחברים, אני חיתנתי את עדי, הבת של בעלי, את זו שאני אוהבת כאילו הייתה בתי, ואני מקווה שהצלחתי לתת לה ולאהבת חייה את הטקס שהן רצו וקיוו שיהיה להן כזכרון קסום מהיום הכי חשוב בחייהן

בשנתיים האחרונות כבר לא הוטלו עלי משימות בלתי מושגות ,מאז שפגשתי חיי שקטים יותר וכל משימה היא אפשרית

לפני כחודש, בני וכלתי ילדו בן, נכד ראשון לנו, כשבועיים לפני הזמן שנקבע. המשימה שהוטלה עלי להיות סבתא בהפתעה . חייבת לציין משימה מושלמת

הפילו עליי להגיע לאולם ולסדר לכלה ולאחותה את השיער כי התפרק לה השיער בצילומים.
אני גיסה של האחות. היתי צריכה לרוץ הביתה להביא את הביביליס להגיע לאולם לסדר אותן. ושוב חזרתי יותר מאוחר לבושה לאירוע להגיד מזל טוב ולהשתתף בשמחת המשפחה.

לפני כמה שנים אחותי החליטה יום לפני פורים שאני צריכה לצייר על בד ולתפור 7 גמדים לשמלה של תחפושת שלגיה של האחיינית שלי. זה היה סיוט, לקח לי לילה שלם כמעט ובקושי ישנתי. בבוקר אחותי הגיעה ולא אהבה את התוצאה ופשוט בכתה. אז ישבתי לפרום אותם אחד אחד!. מאז למדתי שלפעמים עדיף להגיד לא למשימות מונפצות שאתם לא מצפים להם.

הפעם האחרונה שהפילו עליי משימה שאני צפיתי לה, הייתה כאשר הגננת של הבת שלי ביקשה שאכתוב פעילות לגן, על בריסטול, שכולל שיר שבחרתי, מילות השיר, הרקע שלו, ופעילות שקשורה אליו, בחרתי את השיר "הילדה הכי יפה בגן" ולאחר שקראתי שיונתן גפן כתב את השיר כדי להמחיש כמה קשה לנו כהורים לראות את הילדה הקטנה והיפה שלנו כשהיא עצובה… ולכן הפעילות הייתה שכל ילד יאמר מה משמח ומה מעציב אותו, הילדה שלי הייתה בעננים, וכל הפעילות הייתה מוצלחת מאוד, אז למרות שזה היה תיק בהתחלה, התוצאה הייתה חיובית, ואשמח לתיק אמיתי חדש מאוד

ערב ליל הסדר, אני בבית החולים הסיעודי מוריה בחיפה, סועדת את אמי בת ה97.
מספר דקות לפני כניסת החג, מנהלת בית החולים מקבלת הודעה כי נציג חבד אינו יכול לנהל את ארוחת ליל הסדר. המנהלת מבקשת ממני לנהל את הארוחה .
מצטיידת בהגדה,ונכנסת בשמחה לנהל את סדר הפסח, בטעות הונח בקערת הברכות רגל
עוף במקום זרוע. נלהבת בקריאת ההגדה, הסבר על המצוות, הברכות וניהול השירים של ההגדה..לכל המאושפזים הסיעודיים בבית החולים, אשר המתינו בסבלנות לארוחה החגיגית.
תמונות ישלחו בשמחה

לקראת סיום לימודים אקדמאים, נדרשנו לכתוב עבודת גמר. יומיים לאחר מכן מתקשרת אלי אחת המנחות בקורס, ומשבחת את עבודתי. כמובן שחיוך ענק נמרח על פניי וכולי גאווה והתרגשות, עד להמשך השיחה בו התבקשתי להפוך את העבודה להרצאה פרונטלית מול קהל של עשרות אנשים בטקס הסיום. דבר שהיה נראה לי בדיוני. ואין סיכוי שיקרה בגלגול הזה. שהרי זו משימה בלתי אפשרית עבורי. ומעולם לא עשיתי דבר שכזה.
מהון להון הייתה הרצאה נפלאה. החרדה והסטרס התפוגגו במהרה ותחושת האושר מהמעמד מלווה אותי עד היום. הרבה דברים השתנו בחיי מאז אותו יום…

הפילו עליי משימה שהייתי בחורה צעירה בשעות ה- 20 נתבקשתי לשחזר פרטי חברה לאחר שנגנבו כל המחשבים ושרתי החברה בה עבדתי בעת פירוק החברה. המפרק גייס אותי מאחר ושמע שיש לי זיכרון צילומי והיה צריך לשחזר את כל המידע.. עבדתי בחברה כשנתיים לפני הפירוק וניהלתי את כל הבנקים ותשלומים למשקיעי בהנפקות אגח. המידע כלל מספרי חשבונות וקודים. שמות של חברות שהשקיעו בהנפקה וכמות מידע מטורפת. היום בדיעבד אני לא מאמינה כמה מידע המח שלי אגר.לפני 25 שנה לא שמרו בענן:)

אחרי הצבא גרתי תקופה בניו יורק ומשם טסתי עם חברה טובה לטיול במרכז אמריקה. בטיסה למקסיקו פגשנו אדם מקסים ומי שהיה הרב של הקהילה היהודית במקסיקו סיטי והוא שקצת נבהל מזה ששתי בחורות טסות לבד לקח אותנו תחת חסותו ודאג שנטייל בבטחה. בוקר אחד הוא אמר לנו: יש לי משימה עבורכן. זה היה נשמע מסקרן . "אני צריך שתעבירו מצה שמורה לחבר שלי". זה היה לפני פסח ואמנם תכננו להמשיך לטייל אבל לא ידענו לאן. "החבר שלי גר בלב ג'ונגל באזור מבודד והוא צריך מצה שמורה לקיים את ליל הסדר. זה היה מאוד מפתיע. מאחר וסמכנו עליו מאד והחלטנו להיות הרפתקניות החלטנו לקחת את המשימה וכך מצאנו את עצמנו טסות ללב הג'ונגל עם מצה שמורה. מסתבר ששם צילמו בעבר את הסרט טרזן ולנו היתה הרפתקה מפתיעה בזכות משימת המצה

אחת המשימות המאתגרות ביותר שהייתה לי הייתה במהלך סדנת משחק בתיאטרון ירושלמי , כשהייתי צריכה לעשות תרגילי דרמה עם אחד מהמשתתפים, שהתברר באופן מפתיע שהוא היה הבעל הראשון של אמא שלי. הם היו יחד מספר חודשים, בערך שבע שנים לפני שאני נולדתי אבל הוא ידע עליי והוא זה שזיהה אותי . אחת המשימות שהייתה לנו הייתה לגלם אבא ובת , והיינו צריכים להתמודד עם המורכבויות הרגשיות של התפקיד הזה. בסוף השנה, ביצענו בפני קהל בהצגה המשוגעת משיאו, בה גילמנו קולגות או מכרים. היה זה רגע עוצמתי שדחף אותי להישאר ממוקדת ומקצועית, למרות ההיסטוריה האישית בינינו. מותו השבוע בדיוק ביום ההולדת שלי הזכיר לי את הקשרים הבלתי צפויים בחיים, ואני אסירת תודה על החוויה הזאת, ועל סגירת המעגל הזאת גם עבור אימי שנפגשה איתו מחדש בזכות המפגש בתיאטרון, שכן היא לימדה אותי את החשיבות של קבלה וחשיפת רגשות, תוך כיבוד העבר והסתכלות קדימה.

כשהגעתי למבחנים בתיכון הגעתי מבית ספר עם קושי למידה, הייתי חייבת להצליח וידעתי שאני יכולה להגיע ליותר, רציתי ללמוד אופנה, היו לי כישורים והמנהל ראה זאת, בסופו של הציע לי שאני יכולה להתקבל לאיזה מקצוע שאני רוצה, הייתה תלמידה שירדה עלי כל הזמן שהגעתי מבית ספר עם קשיי למידה, לא היה לי קל, כיום כשאני רואה את החרם על ילדים כואב לי ואני נזכרת, אך סיימתי והתגייסתי לצה"ל והכל עבר,
תודה על ההזדמנות שנתנה לי
בברכה,
אסתר

שכנה שלא חשה בטוב הלבישה עלי 3 ילדים שלא מכירים אותי ורצה למרפאה

ב-15.10.24 הודיעו לי שאני חולה בסרטן המעי הגס גרוררתי שלב 4, המשימה שלי היא לעבור את המסע הזה בחיוך, הכלה, ובאופטימיות אין קץ ולהישאר בחיים

הפילו עלי במשפחה להיות אחראית על יומולדת של סבא שלי ולא ידעתי מה לעשות כי במשפחה שלנו זה לא האנשים הכי זורמים בעולם, ואז צצה לי מחשבה לעשות יומולדת קלאסי כמו של ילדים חבילה עוברת , בינגו וכל מיני דברים בסגנון והיה ממש כיף! כולם נהנו וזרמו ושמחתי על זה שהיה לי רעיון כזה.