מתנה בשישי: 500 שקלים ל-Lian Kremer

את הטלפון הנוקיה שלי. לא היה צריך להטעין אותו אף פעם, הוא פשוט חי לנצח!

לבושתי זרקתי שמלה שהייתה שייכת לאימי. שמלה יפיפיה , אלמותית. את השמלה תפרה לולה בר תופרת עלית ומעצבת אופנה ישראלית שנקראה בשנות ה60 "המלבישה הלאומית". מהסיפורים של אימי הנשים היו יושבות שעות ומחכות שהיא תתפנה. היום אני מתחרטת…

הפריט שזרקתי זה חולצת פייטים

אני מתחרטת שזרקתי את המעיל הישן שלי
הוא אולי לא חימם אבל בהחלט הצליח לשכנע אותי שהקור זה רק בראש

*הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

לפני חודש הייתי בחנות יד שניה וראיתי שעון יד כסוף מהמם. נזכרתי שהיה לי כזה בדיוק לפני 24 שנה ולא חשבתי עליו בכלל אבל באותו רגע שראיתי אותו בחנות התחרטתי ממש שזרקתי את השעון הזה

הפריט שזרקתי ואני מאוד מתחרטת הוא סינר שתפרתי בשיעורי מלאכה כשהייתי בכיתה ד׳. תפרנו אותו ביד ועליו רקמתי דמות של ארנב. מלאכת היד הזו נמשכה כחצי שנה. עד היום אני זוכרת את הצבעים שבהם השתמשתי ואת קולה של המורה כשנתנה לי את הוראותיה בכל שלב.

סריג קרושה אוברסייז צבעוני עם חרוזים שקניתי ברומא בגיל 15

הפריט שאני מתחרטת שזרקתי היו זוג סנדלים שיכולתי לנעול עוד עונה והייתי צריכה ללכת לסנדלר והחלטתי לזרוק חבל

לפני יותר מ 25 שנה רכשתי אוברול לבן צמוד לכבוד מסיבת הרווקות שלי הייתי בחורה רזה מאד ואוברול היה מהמם ומיוחד שנרכש ממעצבת ונתפר למידות המדויקות שלי. לצערי הרב החלטתי שמיותר לשמור אותו מאחר ואני לא במידות האלה וכפי הנראה לעולם לא אהיה.. מתחרטת על זה

אני מתחרטת מאוד שזרקתי את הבגד הראשון שהבת שלי לבשה כשהוצאנו אותה מהפגיה אחרי כחודש וחצי ( נולדה בשבוע 28). זה היה בגד פצפון כמו של בובות… קיבלתי אותו ממישהי שהעבירה לי בגדים מותאמים בגודל (לא משהו שאפשר למצוא בחנויות). הייתי מאוד רוצה שיהיה לי ולבת שלי אותו למזכרת מתקופה מלאת דאגות וחוסר וודאות. שהבת שלי תראה איזו פצפונת היא היתה ( לא באמת ניתן לתפוס את זה ) ואיזו נערה מהממת היא הפכה להיות.

אני מתחרטת שזרקתי את המעיל האדום הישן שלי, שהיה לי במשך מלא שנים, הוא לא היה מעיל יוקרתי מידיי, אבל הוא היה בעל ערך רגשי עבורי. היה לי קשה להיפרד ממנו, כי הוא היה לי טוב לאורך זמן ותמיד זכרתי את הרגעים היפים שלבשתי אותו, כמו הטיולים והמפגשים עם חברים. אני מרגישה שאיבדתי פריט שהיה חלק חשוב מהזיכרונות שלי אבל גם לא לבשתי אותו יותר והוא תפס לי מקום, ככה שתרמתי אותו למישהו אחר שנהנה ממנו עכשיו.

חולצת בטן שהייתה של אמא שלי, היא הייתה עם פרחים גדולים וממש צבעונית, ניסיתי ללכת איתה כמה שיותר אבל שהיא הייתה כבר ממש קטנה עליי העברתי אותה למסירה.

הייתה לסבתא.שלי חצאית.שחורה, פשוטה אבל מהממת..גם מבחינת הבד וגם מבחינת הגזרה. .שנים היא ישבה אצלי בארון וחיכתה לתיקון הרוכסן. באחד מסידורי הארון, שמתי את החצאית בשקית התרומות. אני מתחרטת על כך עד היום, הייתי צריכה לשמור אותה אצלי בארון, גם עם רוכסן שבור.

מצטערת שזרקתי ג׳קט משבצות שקניתי בלונדון כי חשבתי שכבר יצא מהאופנה.. ואחרי שלוש שנים ראיתי בכל הרשתות שזה הכי הולך