מתנה בשישי: 500 שקלים לקנייה ב-Calzedonia

נפרדתי מהרגל המגירות המבולגנות…
כבר חודשיים שהכל במקום, אפילו הסדר אצלי בראש הפך למשתף פעולה!!!

עד לפני שנה בערך הייתי צופה בטלוויזיה לפעמים גם עד שעה 1:30 בלילה וסיגלתי לעצמי הרגל חדש שאני צופה בטלוויזיה עד 12 בלילה ואח"כ הולכת לישון . אני ישנה יותר טוב ומרגישה פחות עייפה ויותר אנרגטית ושמחה במהלך היום .

כחלק מהתהליך להשקיע בעצמי אני מסתובבת עם בקבוק מים וממש מקפידה לשתות 2 ליטר ביום. אחד השינויים הכי גדולים שהייתי צריכה לעשות זה להפסיק עם המים בטעמים , הבנתי שזה סתם מלא סוכר וכימיקלים ואין כמו מים רגילים הכי טוב לגוף והיום כבר יכולה להגיד שגם הכי טעים

במשך שנים התביישתי ללכת לעבודה עם משקפיים למרות שהייתי צריכה, כי הרגשתי לא יפה איתן. זה כבר הפך להרגל שאני מאמצת את העיניים שלי יותר מידי ועדיין מתקשה לראות הכל. יום אחד פשוט קמתי בבוקר והחלטתי שנמאס לי – שמתי את המשקפיים ויצאתי לעבודה. סופסוף ראיתי כמו שצריך, ואפילו החמיאו לי שהמשקפיים מתאימות לי!

נטשתי כליל את ההרגל של לחפש את המשקפיים שלי בזמן שהן על הראש…
הייתי משקיעה חצי בוקר במרדף הבלתי נגמר אחרי המשקפיים, עם השאלה הנצחית "איפהההההההה שמתי אותן?!" רק כדי לגלות בסוף שהן על הראש שלי, כאילו הן מתאמנות על קריירה של קריירה שנייה בקסמים…

נטשתי את ההרגל בבוקר של לצחצח שיניים בעיניים עצומות שעה ועוד שעה מול המראה…פעם הייתי מתחילה כל בוקר בטקס ריקוד עם מברשת השיניים, כולל כוריאוגרפיה משוגעת שהייתה כוללת סיבוב במקום, תנועות רוקנרול עם המברשת ושאגה של "משחת שיניים, את הכי טובה!" עד שהבנתי שעדיף לשמור את האנרגיה הזאת לאחרי הקפה של הבוקר כשהמנהלת נושפת בעורפי ״יאללה הספקיםםםם״…

ההרגל שנטשתי היה לשתות קפה בבוקר. כמה שאני מכורה לקפה, אני יודעת שיש לא מעט דעות על כמה קפאין לא משפיעה לטובה על התפקוד שלנו ורק נותן לנו בוסט לרגע קטן ואז נזדקק לעוד קפה וכך הלאה… זו בין ההחלטות הכי טובות שקיבלתי שקשורות להרגלים הבראותיים והתזונתיים שלי.
אני כבר רואה שיפור, אני מתפקדת יותר טוב וביעילות ואין לי תחושת עייפות יותר.
לגמרי ממליצה!
מייל: rivkabhj369@gmail.com

לפתוח את הטלפון על הבוקר, כבר כמה שבועות שאני מאתגרת את עצמי לחכות לפחות חצי שעה מהרגע שאני קמה ועד לרגע שאני פותחת את הטלפון. האמת, זה נחמד.

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי כוססת ציפורניים נוראית. שום דבר שניסיתי לא עבד, לא לקים או מרה או שום דבר.
עד שבן הזוג דאז נפרד ממני אחרי הרבה שנים יחד. הייתי שבורה ומבולבלת ואיכשהו – תוך כדי ההתמודדות הרגשית, יצא ששכחתי לכסוס ציפורניים….

לקח לי חודשיים בכלל לשים לב שאני לא כוססת אותן יותר, ומאז ההרגל פשוט נעלם

אחרי ה7/10 עישנתי הרבה יותר מהרגיל, עד שהגעתי לחצי קופסה ביום. לפני חודש, החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידים, והפסקתי לעשן חוץ מפעם אחת לפני השינה. גאה בעצמי מאד על זה, כי בעבודה יש תרבות עישון והיה לי קשה לוותר על היציאה להפסקות עישון.

רק באמצע שנות הארבעים לחיי ולאחר שני הריונות הצלחתי לנטוש את הרגל כסיסת הציפורניים שמלווה אותי מאז הילדות. כמי שהתביישה ללכת למניקור והסתירה את הציפורניים כל השנים הללו, הצלחתי להפסיק עם ההרגל ולהכניס באופן קבוע לשגרה: מניקור.

הפסקתי לעשן. הכל. החלטתי שאני רוצה להפסיק להיות תלויה בתאוות שלי. בלי סדנאות ושות, רק כוח רצון וההבנה שהדרך שלי להשיג שליטה על הגוף שלי והבריאות בחזרה מתחילה בלהפסיק לצרוך.

גיל 52? הרגלים? מממ ..יש כל-כך הרבה. חלקם עוד צריכה לנטוש וחלקם מאמצת לחיים. אבל ישנו אחד חמקמק שמלווה את רובנו כל החיים ועליו אספר בגאווה כי הוא כבר לא שלי. הרגל ״השפיטה״ מכירים?! עד לפני כ-10 שנים הייתי אדם שדי שופט אנשים לטוב , לרע ואפילו ללא נורא. ואז קרה דבר נהדר, נרשמתי ללימודי גישור, כלי חובה גם לאלו שלא עוסקים במקצוע. כלי שפתח בפניי ואני בפניו את הראש, את ההבנה שדברים שרואים מכאן לא רואים משם ואת המסקנה הבלתי מעורערת כי לאותו ״נתון״ יכולים להיות המון פרספקטיבות, זויות, פרשנויות ועולם שלם של אמיתות. אז אימצתי, תרגלתי , היה לא קל אבל הפנמתי..קל לשפוט אבל לא נכון, לא ראוי ולא הוגן. זהו..מאז נטשתי את ההרגל ״המטופש״ הזה שמאיים על כולנו בחברה הישראלית והבינלאומית. מאחלת שהבחירה הזו תעמוד מול הרבה אנשים כדי שתהיה להם הזדמנות …לבחור נכון כי הרגלים, נועדו כדי לשנות אותם וכי אפשר

מגיל 0 מכורה לסוכר. אמא שלי המתוקה שרק רצתה שיהיה לנו טוב ומתוק בנשמה., הייתה מכניסה אפילו לכוס פטל סוכר. למה? שנהיה מאושרים. כך סברה. מה ידעו אז בשלהי שנות ה 60…ברבות השנים הפכנו כל ילדיה למכורים שפוטים של האבקה הלבנה…..סוף סוף בגיל 50 פלוס נגמלתי מסוכרים! וההרגל הזה של לאכול משהו מתוק אחרי כל ארוחה נותר מאחור. גאה ומתגעגעת…(-:

הייתי רגילה לעלות כל בוקר על המשקל , הרגל שפיתח לי הפרעת אכילה ושליטה מטורפת על כל מה שנכנס לי לפה במהלך היום.
בכוחות ומאמצים רבים הצלחתי להפסיק עם ההרגל הגרוע הזה ופשוט לאכול מאוזן ובריא מבלי לדאוג למספר שיופיע על המשקל …מיותר לציין שחיי השתנו לטובה . שמחת החיים וההנאה הפשוטה מאוכל חזרו אלי

עד גיל 17 הייתי כוססת ציפורניים, לקראת החתונה של אחי החלטתי שאני מפסיקה כדי שיהיו לי ציפורניים יפות ומאז לא חזרתי לכסוס!

נטשתי הרגל של לסיים חבילת שוקולד שלמה כל ערב מרוב לחץ. עדיין לחוצה מהמצב הביטחוני וכל מה שקורה בשנים האחרונות בכלל, אך במקום לצרוך כמויות אדירות של סוכר ושומנים עברתי לתרגל יוגה, פילאטיס, לקרוא בערב ספר קליל או כתבות. בזכות נטישת הרגל זה אני מרגישה הרבה יותר טוב וכך גם עור הפנים ואיכות השינה

הפסקתי לעשן ! ההרגל הכי מגעיל שהצלחתי לנטוש והדבר הכי חכם שעשיתי לעצמי

הרגל קבוע שהיה לי עד לא מזמן היה להתקשר לבעלי כל שעה ולבדוק מה איתו ואיפה הוא נמצא . זה היה גורם להרבה מריבות ביננו כי הוא הרגיש שאני לא סומכת עליו ובוטחת בו , לשמחתי הצלחתי לשחרר את ההרגל הזה ומאז הזוגיות שלנו רק התפתחה והתעצמה ויש לשנינו ביטחון ואמון חזק בקשר שלנו רק ימשיך ככה

למעשה, נטשתי 2 הרגלים:
1. כסיסת ציפורני הידיים ו..הרגליים
הייתי בת 12, כשהבחנתי בפעם הראשונה בציפורניים שלל דודתי פנינה ז"ל. במשך שנה, ניסיתי להצמיח ושוב כיססתי, הציפורניים היו מאוד חלשות, כי בכל זאת הכנסתי אותם לפה, עד לרגע, שראיתי את הציפורניים צומחות ומתחזקות ושם עצרתי לחלוטין. היום אני עם ציפרוניים שלי, מטופחות וחזקות ומעולם לא עשיתי לק ג'ל.
הרגל נוסף, עד לפני 3 שנים, הייתי מפוצצת חצ'קונים עד כדי כאב ומחטטת בכל פיסת עור אפשרית, מפשעות, רגליים, בית השחי וכמובן הפנים. היום אחרי הפסקה של 3 שנים, אני מאושרת והעור גם שמח

וואייי הפסקתי לכסוס ציפורניים מלחץ

נטשתי את ההרגל של לרדת על עצמי ולהשוות את עצמי לאחרים. שנים חייתי כל בוקר בלהסתכל במראה ולחפש מה לא בסדר איתי, מה מכוער בי ולמה אני לא כמו אחרים. השנה הבנתי שאחרים הם לא פונקציה ולמדתי להסתכל במראה בבוקר, לאהוב את מה שיש ולהבליט אותו ולהתעסק פחות במה היה אם היתי אחרת. אני כמו שאני ואין אחרת.

הבקרים היו פה בלתי נסבלים כל בוקר נעלם משו והכאוס חגג החלטתי לשנות את ההרגל הקבוע ולהכין הכלללללל מהלילה
מצב הבוקר השתנה פלאים

כבר עשרה חודשים אני מוצאת את עצמי מתעוררת כל בוקר ב-6 כדי להכנס לאתרי החדשות ולהתעדכן מה קרה בזמן שישנתי.
כמו מכורה הגוף מושך דבר ראשון לכיוון הטלפון ולהתעדכן.
בהחלטה מודעת החלטתי לשים לזה סוף, הטלפון מונח הרחק בסלון ויצרתי לעצמי כלל חדש לא לגעת בטלפון עד 9:00 בבוקר! בינתיים כבר שבוע אני עומדת בזה בגבורה, ושמה לב שאפילו בדברים הקטנים אני נינוחה יותר – אפילו בשרירים שהיו מכווצים ונרפו, במתח הנפשי שהאכלתי את עצמי על הבוקר.

פעם הייתי שוטפת כילים (משפשפת עם סבון) ומכניסה למדיח. מאז שראיתי שהבת שלי פשוט מכניסה כילים מלוכלכים והם יוצאים מבריקים, זנחתי את ההרגל הזה והבנתי שאפשר לסמוך על המדיח שיעשה עבודה טובה ואני חסכתי זמן וסבון כילים.

נטשתי את מה יחשבו עלי והחלטתי
"תעשי רק מה שאת אוהבת,
רק מה שאת חולמת…"
בניתי לי בית

ההרגל שנטשתי לאחרונה הוא ההרגל המקבע לחשוב שאני לא יכולה/קשה לי/מתבלבלת/יקר לי…והנה בגיל 56 ויותר מוחצי החלטתי ללמוד נהיגה כי אף פעם לא מאוחר.
לא נטשתי הליכות ,זה בריא.
נטשתי פחדים וחסמים זה מאד בריא.
☺ מאשרת