מתנה בשישי: תיק קלאץ' מעור של Other Stories& בשווי 955 שקלים

ספרו לנו מתי שימחתן מישהו לאחרונה ואולי תזכו בתיק של המותג Other Stories&

מאת  | ‏ 9 פברואר 2024

מתנה בשישי (צילום: יח"צ חו"ל)

מתנה בשישי (צילום: יח"צ חו"ל)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

תיק קלאץ' מעור קלוע של Other Stories&

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

מתי שימחתן מישהו לאחרונה?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 955 שקלים

ניתן להשיג בחנות הדגל של המותג, קניון עזריאלי תל אביב

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 17/2/24 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר בקיט טיפוח Payot Supreme Jeunesse בשווי 549 שקלים היא אורית, שסיפרה לנו מהו היום המושלם מבחינתה: "פעם היום המושלם עבורי היה מסע שופינג בלונדון, ואחריו יציאה להופעה עם הבסטי שלי. היום? אחרי ה-7.10 החלומות שלי שונים. הם לא התכווצו אלא הבנתי את החשיבות של הדברים האמיתיים בחיים. אז יום מושלם עבורי הוא פיקניק משפחתי קרוב לטבע, עם ריצה של הילדים ביננו, שמש, צחוק ואוכל טוב".

השאירו תגובה

 

  • אני שימחתי גדוד של חיילים הכנתי להם עוגות ועוגיות והם שמחו מאד ,התקשרו אלי והודו לי ואמרו שהיה מאד טעים וזה עשה לי הרבה שמחה בלב ואני עדיין מכינה ושולחת..

    מאת: כהן בתיה |‏ 17 בפברואר 2024 | 15:44
  • הרגע ששימחתי את סבתא שלי היקרה שגידלה אותי ושהיתה חולה מאוד כשזיכיתי אותה להיות בחופה שלי. בעלי ואני החלטנו להקדים את החתונה כדי לשמח אותה וכך היה היא מאוד התרגשה ובכתה ואמרה לי תודה ששימחתי אותה, החיוך שלה יהיה לנצח חרוט בלבי וזכרוני.

    מאת: שרית דוידוב |‏ 16 בפברואר 2024 | 22:46
  • שימחתי השבוע אישה בסופרמרקט כשזיהיתי אותה כיולדת שלי שיילדתי לפני כמה שנים. .היא ביקשה ממני לחכות מספר דקות והביאה לי בהתרגשות רבה מהרכב את הבת שיילדתי כדי להכיר ביניינו

    מאת: ענת דותן |‏ 16 בפברואר 2024 | 20:24
  • שמחתי את ההורים שלי ביחד עם אחי, שהוא לוחם בעזה, ועזרתי לו לשלוח להם בהפתעה חלות לשבת ומאפים דרך ארגון של בנות מהממות בשם "חבר שלי" שהתנדבו להכין את המאפים ולהביא אותם עד לפתח הבית. זה חימם להם את הלב בתקופה כל כך מתוחה וקשה שמלווה בלילות ללא שינה והרבה דאגה

    *בכתיבת תגובה הנני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
    *מייל shirgolan6@gmail.com

    מאת: שיר |‏ 16 בפברואר 2024 | 17:32
  • חברות טובה בעיני היא הבסיס לחיים
    לאחרונה הבעל של חברתי לקה במחלה קשה. כל המשפחה נפגעה וגם הפרנסה.
    אני יוצרת איתה קשר שוטף, והצעתי לה עזרה כספית ככל שתצטרך, מה שריגש אותה מאד למרות שמבחינתי זה טבעי ולא נראה לי משהו מיוחד. יצא ממני בטבעיות ובאהבה

    מאת: ורדית |‏ 16 בפברואר 2024 | 17:19
  • אני מבשלת מזה כשלוש שנים בהתנדבות לאישה ערירית בת 82. אני מגיעה אליה בכל יום שישי עם קופסאות אוכל לכל השבוע.. אני מגיעה ומחבקת אותה, יושבת כמחצית השעה ומקשיבה לסיפוריה.
    אני משתדלת להפתיע אותה עם פרח, פרי או עוגה. שאפיתי בשבילה,ומתלהבת כל פעם מחדש בראותי את ניצוצות עיניה הטובות והעיפות.
    אני רואה בין קמטי פניה, את הדרך הקשה שהיא עשתה בחייה.

    מאת: אוה אברמן |‏ 16 בפברואר 2024 | 16:15
  • אתמוללל
    שימחתי את סבתא שלי כשביקרתי אותה
    היא לא צריכה יותר מדי, רק מישהו שיהיה שם ויקשיב לה. תבקרו את סבא וסבתא שלכם♥️

    מאת: מעיין |‏ 15 בפברואר 2024 | 18:10
  • שימחתי את בעלי שחזר ממילואים וסיפרתי לו שאני בהריון (ראשון!)

    מאת: אור |‏ 15 בפברואר 2024 | 17:48
  • שימחתי פעם אחרונה מישהו אתמול
    פתחתי את קופסאות הצדקה שלי עם כסף שתורמת כל יום שישי בהדלקת נרות , התקשרתי לתלמיד ישיבה שאני יודעת שיש לו קושי כלכלי רב ואמרתי לו שאני עושה לו העברה לבנק של משהו קטן , הוא כל כל שמח שאין דבר מאושר מזה לעשות טוב למישהו אחר
    בסופו של דבר כולנו אחים
    שיהיה רק בשורות טובות לכולם

    מאת: אורית זרגרי |‏ 15 בפברואר 2024 | 17:02
  • מתי שימחתי מישהו לאחרונה?בדיוק לפני שבוע..
    חברתי שריתוש ואני היינו נפגשות אחת לשבוע בדרך כלל באותו המקום באותו השולחן אך מאז ה7/10 לא התאפשר לנו וגם לא היה כל כך חשק.
    אז בחמישי לפני שבוע סוף סוף נפגשנו ישבנו שתינו ואכלנו קצת נשמנו.היה כייף.כשחזרתי לרכב בדיוק הגיעה אשה מבוגרת ושאלה אם אני מפנה את מקום החנייה,אמרתי לה שכן אך זה היה רחוב חד סיטרי מקום צפוף ועם מצוקת חנייה(הסברתי לגברת שכדיי להגיע עליה לעשות סיבוב נוסף,היא שמחה ואני אמרתי שאני ממתינה לה. .לקח לגברת 10 דק' להגיע ולבנתיים מספר רכבים שאלו אם החנייה מתפנה עניתי שלא(כי הבטחתי)חשבתי לעצמי שאולי היא מצאה חנייה אחרת אך החלטתילהמתין עוד דקה שתיים ואז היא הגיעה,היא שמחה והודתה לי האמת שאני שמחתי יותר.

    מאת: רונית דניאל |‏ 15 בפברואר 2024 | 12:30
  • מתי שימחתי מישהו לאחרונה? מנסה לעשות את זה כמעט כל הזמן. רק השבוע מצאתי ארנק זרוק בחצר הביניין, ובו תעודת זהות וכרטיסי אשראי. דאגתי לאתר את האדם ולהשיב לו את הארנק.

    מאת: חני אפשטיין |‏ 15 בפברואר 2024 | 10:13
  • שימחתי את אחותי ביומולדת שלה חודש שעבר, היא עבר פרידה קשה והייתה בדיכאון אז רציתי לגרום לה לשמוח ליום שלם.תכננתי יום שלם מהבוקר עד הערב שהתחיל במסעדה, ואז קרטינג ואז הלכנו לעשות ביחד קעקוע, שופינג כי חייב, מסעדה שנייה וסרט! עלה לי כמו שבועיים עבודה אבל החיוך והצחוק שלה היה שווה את זה :)

    מאת: עדן הראל |‏ 15 בפברואר 2024 | 09:18
  • באוקטובר קראתי פנייה של משפחה, זוג מאשדוד עם 2 ילדים והאם בהריון שנטרפה דעתם מהאזעקות הרבות שמחפש דירה לזמן המלחמה, הצעתי להם לגור בביתו של בני רס"ן שגויס למילואים, רעיתו הוריה וילדיו הקטנטנים טסו לקנדה למשפחתם. הזוג והילדים הגיעו ומאוד שמחו למחרת עברו לביתו של בני במושב בעמק חפר איפשרתי להם להשתמש בכל מה שיחפצו; מגבות, מצעים שמיכות במשחקים וכד', מיליתי את המקרר וחברי המושב דאגו לכל צרכיהם,שמחתי מאוד שהם נמצאים במקום ירוק קסום ורגוע במושב לא נורתה אפילו רקטה אחת

    מאת: מרגלית אביגד מי-טל |‏ 15 בפברואר 2024 | 03:31
  • שימחתי שכנה שגרה לבדה שהיא מבוגרת ביום הולדתה ,היא הופתעה ולא ידעה מאיפה נודע לה,קניתי לה מתנה ולקחתי אותה לבית קפה.

    מאת: אורלי |‏ 14 בפברואר 2024 | 13:58
  • היי,
    אני עובדת בתחום השיקומי/טיפולי, ולפני כמה ימים ,נשלח אליי שובר לקנייה בחנות בגדים (בעקבות תרומה ששכחתי ממנה… ),ידעתי שיש לי שלוש נציגות שמאוד אוהבות לרכוש בחנות זאת ולכן החלטתי לבקש ממנהלת חנות הבגדים שאם מתאפשר ,לחלק את הסכום ל 3 .כשהיו ברשותי 3 שוברים חילקתי אותם לנציגות שהיו כל כך שמחות ,אבל אני הייתי מאושרת לראות שעדיין אפשר להתרגש ולשמוח מהרגעים הקטנים והיפים הללו.

    מאת: לין |‏ 14 בפברואר 2024 | 10:47
  • עזרתי לבחור שנתתי לא כבלים להניע את האוטו

    מאת: יעל מירון |‏ 14 בפברואר 2024 | 07:03
  • עזרה אמיתית

    מאת: יעל מירון |‏ 14 בפברואר 2024 | 07:02
  • שימחתי את אחותי הגדולה שילדה רק לפני שלושה שבועות ועברה שבוע קשוח בבית עם שני ילדים חולים בשפעת ותינוקת שרק נולדה, לקחתי חופש והגעתי להחליף אותה מהבוקר ולתת לה זמן חופשי לעצמה, לצאת החוצה, להתאוורר, לעשות סידורים, לשתות קפה עם עצמה וכל מה שהייתה צריכה כדי לחזור בכוחות מחוזקים

    מאת: חן |‏ 14 בפברואר 2024 | 06:13
  • מידי בוקר זוכה לקחת את ילדי למסגרות. הורדתי את הבן הגדול בכיתה א'התחלתי בנסיעה חזרה הביתה וראיתי אישה קשישה חמודה מחטטת בפחי אשפה מיד הפעלתי אורות מצוקה ושלפתי מהתיק קלאץ שלי 50 שח ונתתי לה. היא לקחה ואמרה לי תודה רבה גברת,באותו הרגע הצטערתי שלא יכלתי לתת יותר וגם הבנתי שהתיק קלאץ שלי כבר בלוי וצריך חידוש.בכל יום אנחנו נתקלים באנשים חדשים לרוב הם בולטים לעין יפים ומתוקתקים החכמה הוא להסתכל על האדם הפשוט "השקופים" העיוור שלא מצליח למצוא את תחנת האטוטובוס…הנער הצעיר עם מלא שקיות בתחנת אוטובוס שניכר שמיואש כי הרגע העיפו אותו מהפנימיה .לתת דקה מזמנכם חיוך, כסף אם ניתן לפי היכולת מילה טובה והארתם עולם שלם.

    מאת: תבל |‏ 14 בפברואר 2024 | 02:42
  • לפני שבוע יצאתי מהעבודה במרכז תל אביב ניגשה אלי דרת רחוב מבוגרת ואמרה לי שהיא רעבה , הוצאתי שטר של כסף לתת לה והיא לא הסכימה לקבל, ביקשה שאכניס אותה לבית קפה ואזמין לה קפה וכריך מפני שלא מרשים לה לשבת שם..נכנסתי יחד איתה ומיד ניסה הבעלים להוציא אותה כצפוי . שילמתי עבורה וביקשתי ממנו לאפשר לה לשבת לאכול ולשתות כפי שביקשה .הגברת התיישבה עם דמעות בעיניים ואמרה שזה חלום שלה לשבת בבית קפה ליד חלון גדול כיאה לבן אנוש. יצאתי לדרכי חזרה לביתי ולא הפסקתי להזיל דמעות על האנשים השקופים שביננו שכמעט אף אחד לא רואה , וכמה קל לשמח מישהו .

    מאת: נגה |‏ 13 בפברואר 2024 | 21:58
  • שמחתי את הבן שלי שקניתי לו כלב

    מאת: הדס דביר |‏ 13 בפברואר 2024 | 19:50
  • יש בבנין שלנו אדם בודד. אני משתדלת כל צהריים להוריד לו אוכל וגם לשאול לשלומו והאם הוא זקוק לעזרה

    מאת: סימה דוויק |‏ 13 בפברואר 2024 | 09:47
  • עמדתי בתור למשביר אדם מבוגר רצה לקנות מעיל היה לו 200 שקלים עלות המעיל 300 שקלים-גם חבר מועדון לא עזר לו-ביקש המוכרת לעשות לו הנחה-הסהירה לו שאינה יכולה היות וזו אינה חנות פרטית-המבוגר עמד לללכת מבלי לרכוש את המעיל-כאב לי עליו מאד רצה את המעיל-אמרתי לו אני אשלים לך את המאה שקלים החסרים-ואז מישהי ביקשה שנחלוק את העזרה חמישים אני וחמישים היא-הסכמתי ובזכות המעשה שנעשה מכל הלב ובאהבת חינם קנה המבוגר את המעיל וכעת חם לו

    מאת: קארן כרמי |‏ 13 בפברואר 2024 | 09:00
  • בעלי ואני תמיד נהגנו לחגוג ימי הולדת בענק – נוסעים לחו"ל, קונים מלא מתנות, מסיבות הפתעה ומה לא…
    לצערי המלחמה הכניסה את כולנו לאבל לאומי וחוסר רצון לשמוח או לחגוג.
    לפני כשבוע ניצלתי את ההזדמנות, הפתעתי את בעלי ולקחתי אותו, ביום ההולדת שלו, לזיכרון יעקב.
    וזה רק הזכיר לנו שיש לנו ארץ נהדרת, מלא בשפע וכל טוב.ואנחנו צריכים לשמור עליה ולהתגאות בה!

    מאת: אושרת |‏ 13 בפברואר 2024 | 08:45
  • אני עם ארבעה ילדים ילדתי לפניי שבועיים וזה קצת
    טלטל אותם בבית …אז פיניתי זמן פחות ישנתי אבל מה זה משנה כי שימחתי את הילדים בזמן איכות רק שלנו שירגישו שאמא עדיין גם שלהם ….והחיוך שעל פניהם שווה עולם !

    מאת: ענבר |‏ 13 בפברואר 2024 | 04:42
  • לאחרונה שימחתי את אח שלי הקטן:) היה לו יום הולדת והחלטתי לעשות לו משהו מיוחד. קישטתי את החדר שלו. ערכתי סרט מסרטונים של כל החברים. הכנתי לו אלבום תמונות קטן מתמונות -מהילדות עד היום וארגנתי ערב משפחתי מיוחד, מגבש ומהנה עם כל האוכל שהוא אוהב. הרבה זמן לא ראיתי אותו כל כך שמח. זה היה מרגש מאוד. ונתן לי תחושה מדהימה. חוויתי אושר שלא חוויתי הרבה זמן. כשאתה עושה מישהו אחר שמח, השמחה נכנסת גם אליך. כשאתה מושך אל אחרים טוב, זה מושך טוב אוטומטית גם אליך.

    מאת: רננה |‏ 13 בפברואר 2024 | 00:08
  • בשישי האחרון הערתי את הילדים ממש מוקדם… זה יום שאין להם בית ספר ובדרך כלל הם ישנים עד מאוחר בבוקר.
    נסענו דרומה שעתיים כדי להגיד בוקר טוב לבעלי היקר שיותרצמארבעה חודשים במילואים, קיוויתי שנצליח לתפוס אותו לפני ששוב נכנסים לחאן יונס אבל לא ידעתי כל הדרך אם נצליח, זה היה הימור וכל הנסיעה הייתי מתוחה.
    לבסוף הגענו עברנו מחסומים וערפל :) וכל מיני דרכים שעוקפות שערים סגורים – הגענו אליו ממש כשהעירו אותו וחצי שעה לפני שהיה צריך לצאת למשימה.
    הוא כל כך שמח והתרגש!
    כתב לי אחר כך שזה הטעין אותו בכוחות לכל היום ושזה בא בדיוק בזמן.

    מאת: עינת |‏ 12 בפברואר 2024 | 23:04
  • שימחתי את אחותי הגדולה שסופסוף יוצאת לפנסיה מוקדמת אחרי 36 שנים בבנק הזמנתי לנו חופשה כייפית באילת בהתחשב בנסיבות כי מה שקורה באילת נשאר באילת

    מאת: דנה |‏ 12 בפברואר 2024 | 20:15
  • את אחותי הגדולה והלביאה שילדה לפני שלוש שבועות ועברה שבוע קשוח בבית עם שני ילדים חולים בשפעת ותינוקת שרק נולדה, לקחתי חופש ובאתי להחליף אותה ולתת לה כמה שעות לעצמה כדי לצאת, להתאוורר, לעשות פן וציפורניים וכל מה שעושה קצת טוב לנפש בתקופה המאתגרת הזאת

    מאת: חן |‏ 12 בפברואר 2024 | 17:49
  • שימחתי את אמא שלי אתמול שקפצתי בהפתעה מהמרכז לצפון לבקר אותה

    מאת: מורן |‏ 12 בפברואר 2024 | 14:27
  • אניחייבת להודת שקשה לי מאוד לשמוח בימים אלו. אני נהינת ושמחה מהדברים הקטנים,
    שלבת אחותי יש חבר לראשונה בגיל 30… כן היא ביישנית, הוא גם הגיע לארוחת ערב.
    שבתי הקטנה התקבלה לעבודה שהיא אוהבת
    אפילו מלקום בבקר עם הכלב הקטן שלי , לראות שהשמש זורחת ואנשים מחייכים אחד לשני.
    הבוקר ראיתי את השכן שלי עומד על הרגלים, הוא איש מבוגר עם בעיות גב קשות. זה משמח אותי במיוחד.

    יום טוב ובשורות טובות

    מאת: רונית |‏ 12 בפברואר 2024 | 08:00
  • מיותר להגיד שמאז שהתחילה המלחמה קצת קשה לשמוח וגם לשמח. הכל איכשהו הפך להיות יותר מינימלי ומצומצם. בעבודתי אני מנחה שיעורי אימפרוביזציה, שבד״כ נורא שמחים, אבל קצת קשה לי ׳להרים׳ כשהכל עצוב.
    בשבוע שעבר, העברתי שוב שיעור, כשבסוף השיעור ניגשה אליי בחורה ואמרה שהיתה אמורה להיות במסיבה בנובה וברגע האחרון הם החליטו לא לנסוע. האשמת שורדים שהיא חווה כל כך משמעותית שהיא לא חשבה שהיא תוכל לרקוד ולהנות מהריקוד יותר. והיא יצאה מהשיעור באורות, הגוף היה בפעילות שיא, כל החושים התעוררו והיא מרגישה חיה. ואפילו תחושה שהיא רוקדת כבר לא בשביל עצמה.
    אז לא ניסיתי לשמח, אבל היא יצאה שמחה ומיותר לציין שגם אני יצאתי בתחושה שהמטרה שלי פה יותר גדולה ממני, ואיזה זכות להפגיש אנשים עם הגוף.

    מאת: נטלי |‏ 11 בפברואר 2024 | 22:19
  • לאחרונה שימחתי את אח שלי הקטן:) היה לו יום הולדת והחלטתי לעשות לו משהו מיוחד. קישטתי את החדר שלו. ערכתי סרט מסרטונים של כל החברים. הכנתי לו אלבום תמונות קטן מתמונות -מהילדות עד היום וארגנתי ערב משפחתי מיוחד, מגבש ומהנה עם כל האוכל שהוא אוהב. הרבה זמן לא ראיתי אותו כל כך שמח. זה היה מרגש מאוד. ונתן לי תחושה מדהימה. חוויתי אושר שלא חוויתי הרבה זמן. כשאתה עושה מישהו אחר שמח, השמחה נכנסת גם אליך. כשאתה מושך אל אחרים טוב, זה מושך טוב אוטומטית גם אליך.

    מאת: דינה |‏ 11 בפברואר 2024 | 18:58
  • לפני כמה חודשים אמא שלי, הנמרצת והשמחה, שברה את הרגל. התארגנו אני ואחותי, קנינו מלא מאפים וקפה, ונחתנו אצלה לצפיה משותפת בסרט רוסי ישן שהצלחתי להשיג. אמא הייתה מאושרת! מאז כבר הספיקה להחלים, ושוב משאירה אבק לכל הצעירים ממנה

    מאת: אנה |‏ 11 בפברואר 2024 | 14:44
  • עגלת אוכל של חיוכים. אני משתדלת לעבור עם עגלת הקפה והאוכל מייד כשיד אישור מהרופא לאכול ולשתות רגע אחרי שהסתיים צום ארוך מהלילה קודם למאושפז אחרי בדיקה מיוחדת/פולשנית או רגע אחרי שתזונאית וקלינאית אישרו למאושפז שהיה רק על נוזלים לעבור למוצקים כי הבליעה השתפרה ולתת לו בונוסים של טעמים מהמטבח שכבר נסגר אם זה מתוקים או מעדנים מיוחדים או ממרח מתוק וטעים ובשביל המאושפזים שלא צריכים להמתין שש שעות עד הארוחה הבאה זה פשוט עולם!!
    אז מכון שהמשמרת שלי מתארכת , אבל הלב שלי מתרחב יותר.

    מאת: שושנה |‏ 11 בפברואר 2024 | 12:01
  • ״הבננה הזו ירוקה או צהובה?
    יש פצעים לתפוח אדמה? העלים של הכוסברה כולם ירוקים?״
    בחורה צעירה בשנות הארבעים עמדה בסמוך אלי אצל הירקן ושאלה עוד ועוד שאלות … הירקן איבד סבלנות וביקש ממנה ללכת ואני שהסתכלתי לתוך עיניה הבנתי מייד שמדובר בלקויית ראייה…
    אז בלי להביך שאלתי אותה מה היא מתכננת לבשל ואמרתי לה שאני קונה כל מה שהיא קונה ואני אבחר את ההכי טובים לשתינו… ושבא לי לבשל בדיוק אותו דבר….
    אז דאגתי לה לסל ירקות מובחר ושנייה אחרי ששילמה ויצאה מהחנות קניתי לי סל ירקות מובחר אחר שמתאים לי ….

    מאת: לימור |‏ 11 בפברואר 2024 | 11:55
  • סיפרתי למשהו בדיחה והוא לא הפסיק לצחוק

    מאת: לירז סבר |‏ 11 בפברואר 2024 | 11:48
  • כל יום אני משמחת, הסוד הוא פשוט לחייך, להעריך את מה שיש, ולחייך. כך גם האנשים המקיפים אותך חווים אושר ושמחה ומושפעים ממך

    מאת: רויטל שדה |‏ 11 בפברואר 2024 | 11:26
  • נסעתי לתל אביב להיפגש עם חברות אחרי הרבה זמן שלא התראינו. הגעתי יחסית מוקדם ומצאתי חניה ממש ממול לכניסה. שניה לפני שאני מתחילה להחנות אני רואה מישהי שעוברת עם הרכב לידי ממש עוד שניה בוכה, מבט אחד עליה וניתן היה לראות שהיא מאוד לחוצה על חניה וכנראה מחפשת כבר הרבה זמן, אז ויתרתי לה והמשכתי להסתובב. כנראה שזאת קארמה כי ממש רחוב ליד התפנתה חניה אחרת. תוך כדי שאני יושבת בבית הקפה עם החברות עוברת הבחורה שנתתי לה את החניה פונה אלי ומודה לי מכל הלב. הסתבר שהיא היתה בדרך לראיון עבודה וכבר לא ידעה מה לעשות, ובזכות המעשה הקטן שלי היא הצליחה להתאפס על עצמה, לחייך ולהתרכז בראיון ולטענתה הלך לה ממש טוב. כך שאני מאחלת לה את כל ההצלחה בעולם בעיקר בתקופה זו ומקווה שתמיד נדע לשים לב לאחר וכמה מעשה קטן יכול לשנות עולם למישהו אחר.

    מאת: אלה |‏ 11 בפברואר 2024 | 11:17
  • הבת הגדולה שלי עובדת בהוסטל של נשים שיצאו ממעגל האלימות ומנסות להשתקם בחזרה למעגל החיים והעבודה.
    אחת לחודש היא מחברת לי אישה יקרה מההוסטל שחוגגת יום הולדת באותו חודש ויש לי את הזכות להביא אותה אלי ולדאוג לה לפינוק וטיפול פנים מהלב ולראות את החיוך חוזר לה אחרי ששנים שכחה מה זה לחייך.

    מאת: שוש |‏ 11 בפברואר 2024 | 11:14
  • שימחתי מאוד את אבא שלי בן ה- 83 כאשר לקחתי אותו לרכוש מכנסיים בקניון , למרות שקשה לו ללכת , הוא כל כך היה מאושר והודה לי שהיה לו כיף מאוד.

    מאת: זהבית |‏ 11 בפברואר 2024 | 11:09
  • לקחתי לאחרונה חלק עצום בבת מצווה לילדה יתומה מאמא מהכיתה של הבת שלי, ילדה שהייתה שבורת לב ואפילו ברגע האחרון רצתה שלא יהיה את האירוע כי היא לא הסכימה בלי אמא לעשות שום דבר בסוף היא הלכה על זה והיה אירוע מרגש מאוד

    מאת: לימור |‏ 11 בפברואר 2024 | 10:54
  • מאז שהבת שלי קטנה, אני משמיעה לה קולדפליי בבית וזה די נהיה הקטע שלנו וחלום משותף לראות הופעה שלהם. לפני שנתיים תכננו לטוס לפריז להופעה בקיץ אבל קצת לפני אני חליתי וידעתי שלא אחזיק מעמד ונאלצנו לבטל. היא התאכזבה מאוד אבל ניסתה לא להראות לי. שנה שעברה תכננו גם לטוס להופעה שלהם בפריז אבל זה שוב בוטל בגלל קשיים אחרים.
    אחרי השביעי לאוקטובר התפיסה שלי לחיים השתנתה. אז פני חודשיים קניתי לה ולי כרטיסים להופעה שלהם ברומא. עם ההבנה שתמיד יהיה משהו שיעצור אותנו, תמיד יהיה מכשול או תירוץ או קושי, ההחלטה שלנו איך אנחנו מדלגות מעל זה כדי לחיות כאן ועכשיו וליהנות מהרגע (אני נשמעת כמו שיר של קולדפליי חחחח). מאז היא כמו הולכת על ענן מרוב אושר וציפייה ואני יודעת שאני אעשה הכל שבעוד 5 חודשים היא ואני ועוד עשרות אלפי אנשים אחרים נשיר ונרקוד בלילה מלא כוכבים, את ההרפתקה המשותפת של חיינו.

    מאת: נטע |‏ 11 בפברואר 2024 | 10:26
  • אני ממש השבוע שימחתי את אמא שלי. היא בת 76 וכבר אין לה כוח לעשות דברים כמו פעם. הלכתי אליה הביתה, ניקיתי לה את הבית, אחר כך הלכתי לסופר וקניתי זר פרחים חמוד ושמתי אותו על השולחן בסלון. היא חזרה מתקופת החולים ופשוט חייכה והודתה לי. זה היה מרגש ממש.

    מאת: רינת |‏ 11 בפברואר 2024 | 10:00
  • בשבוע שעבר, ההורים שלנו נסעו מחוץ לעיר וזה היה לקראת הסופ״ש.
    עשיתי לאימא שלי קניות בסופר, סידרתי וניקיתי את הבית וכשהיא הגיעה זה ממש שימח אותה ועשה לה טוב על הלב.
    כל שנותר לה היה רק להתחיל לבשל לכבוד שבת קודש.
    לשמח את אימא שלי תמיד משמח אותי ומשאיר לי טעם של עוד(:
    אני מאשרת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

    מאת: יעל שלג |‏ 11 בפברואר 2024 | 09:50
  • הייתי שם בשביל משהי והקשבתי לה על משהו אישי, בלי לדעת את הפרטים הרגישים ורק לשמוע את המסביב ואת התחושות שלה. זה מדהים כמה הקשבה יכולה לתת לבן אדם לפרוק וזה כלי מדהים שלנו כחברה

    מאת: רינה |‏ 11 בפברואר 2024 | 09:24
  • לפני שבועיים הפתעתי חברה שהיתה במצב רוח ממש רע מזה תקופה ארוכה, 3 הבנים מגוייסים למלחמה, האמא שלה חולה, עברה תאונה עם הרכב, בעבודה הכל לחוץ… בקיצור הכל ממש מבאס.
    החלטתי להפתיע אותה בקופסת מתנות, שכללה ספר אופטימי ומעניין, ספר עם תובנות לחיים, קרם גוף, קרם ידיים, גרביים מפנקות, כרית חימום, שוקולד, סוכריות ועוד כל מיני דברים קטנים וכיפיים.
    הכל נארז בקופסא גדולה ויפה עם סרט וברכה. היא כמובן מאוד התרגשה ושמחה ואמרה שמזמן לא קיבלה כזו מתנה מושקעת, מתחשבת ומשמחת.
    היא מאוד מאוד שמחה וכמובן אני שמחתי יותר…

    מאת: ליאורה שר |‏ 11 בפברואר 2024 | 08:52
  • בימים הראשונים של שעון החורף הלכתי לבקר את סבתי, והיא סיפרה לי שכשהיתה ילדה היה להם ספר שירים ופתגמים שהיא אהבה מאד, בשם "בית המרקחת הפרטי שלי" וציטטה לי משם ש "כל כך מוקדם נהיה מאוחר בחורף". החלטתי להפתיע אותה ולקנות לה את הספר. חיפשתי את הספר בכל חנויות הספרים ובכל הספריות, ובסוף מצאתי אותו בהוצאת הספרים מודן שהוציאה את הספר ב1977! הבאתי לה את זה והיא שמחה והתרגשה ברמות!

    מאת: גפן |‏ 11 בפברואר 2024 | 08:52
  • בשבוע שעבר עזרתי לאמא שלי לסדר את כל הדברים הקטנים בבית שהיא דוחה ולא מסדרת, בסוף הערב היא הייתה כל כך מאושרת ויצא גם שבילינו יום של זמן איכות אחת עם השנייה שבכלל היה כיף ומשמח

    מאת: מאי |‏ 11 בפברואר 2024 | 07:58
  • אתמול, הבאתי לחברה שלי תיק שהיא ממש ממש רצתה המון זמן :)

    מאת: עדי |‏ 11 בפברואר 2024 | 06:23
  • היום חגגנו לחברה מסיבת הפתעה ליומולדת 40. חשבנו שכבר חגגנו הכל, אבל יש משהו מאוד מיוחד במספרים עגולים, הם מחייבים מידי, אבל בדיוק בגלל זה נזכרנו למה לא משנה מה יהיה הגיל, לבסוף זה עם מי אתה חוגג את החיים.

    מאת: אינה |‏ 11 בפברואר 2024 | 00:38
  • רכשתי לחייל מילואים מדים טקטיים (הוצאה של יותר מ-500 ש"ח)..
    הוא בהחלט שמח

    מאת: קרן רוזנצוויג |‏ 10 בפברואר 2024 | 23:47
  • שימחתי את ביתי הדס..שעוברת תקופה לא הכי סימפטית במילים עדינות.חתונה שהתבטלה עבודה מאתגרת ביותר בשיקום בבית לוינשטיין…שפעת לא קלה.אז שימחתי אותה בזר טוליפים.הפרחים שהיא הכי אוהבת..זן בדיוק העונה.משהו קטן אך עושה טוב בלב.

    מאת: נורית צוקרמן |‏ 10 בפברואר 2024 | 22:41
  • מאז השבעה באוקטובר שירתתי במשך יותר מחודשיים רצופים במילואים. היה לא פשוט, ומאז השחרור אני לא עצמי בכלל, עוברת תקופה ממש קשה. בתוך כל זה , בן הזוג המדהים שלי מכיל ותומך ונושא בעול אחזקת הבית. לא פשוט לו, והוא משתדל להחזיק אותנו על הכתפיים שלו, לעודד ולהיות פשוט ברגישות. בסופש האחרון אחרי חודש וחצי שבשבתות אנחנו רק אצל ההורים שלי (פשוט כי אני בחוסר מסוגלות להיות במקום אחר) הפתעתי אותו והצעתי שנלך להיות עם המשפחה שלו. השתדלתי להיות הגרסה הטובה יותר שלי, לנכוח ולשמוח, וראיתי כמה שזה עשה לו טוב, כל השבת החיוך לא מש מהפנים שלו, ושנינו הרגשנו שמתחילה תקופה טובה יותר :)

    מאת: רחל |‏ 10 בפברואר 2024 | 22:24
  • אחותי התגייסה לא מזמן ולא יכולתי להגיע לגיוס שלה. הייתי חייבת לפנק אותה לפני ולכן שלחתי לה מארז של ופל בלגי וכתבתי לה שיהיה לה גיוס מתוק ושאני מאוד מתגעגעת אליה. היא כל כך שמחה והתרגשה כי היא לא ציפתה לזה ועצם זה שהיא אמרה לי תודה שימח גם אותי.

    מאת: עמית |‏ 10 בפברואר 2024 | 22:20
  • לפני שבוע יצאתי לקפה עם חברה קרובה שהייתה בחרדה בגלל המצב במדינה. מדובר בחברה שהכרתי תוך כדי הליך גירושין , התגרשנו באותו זמן , הכרנו דרך הפייסבוק בקבוצת של גרושות והיינו שם אחת בשביל השניה לאורך כל הדרך. עד היום כל פעם שקשה לאחת מריתנו השניה שם בשבילה להקשיב להכיל ולחבק ולתת הרגשה טובה , לא משנה מה הסיבה.
    לפני שבוע סיפרה שהיא בחרדות , בגלל המצב , יצאנו לבית קפה , קשקשנו ושמחנו שיש לנו אחת את השנייה. אין משהו משמח יותר משיחה טובה. עם חברת אמת .

    מאת: רחלי |‏ 10 בפברואר 2024 | 21:35
  • שימחתי לאחרונה :
    את בתי הקטנה שהיתה עצובה נורא בגלל דודתה שנפטרה במפתיע השבוע.
    בדיגדוגים… כמו בספר מר דיגדוג שאוהבת כל כך…
    שירי

    מאת: שירי סמראי |‏ 10 בפברואר 2024 | 21:09
  • קולגה חזרה מחול, אז הכנתי לה שלטים של ברוכה הבאה לדלת המשרד ושוקולד קטן ומנחם (כי כולנו יודעים כמה מבאס זה לחזור לשגרה אחרי טיול כיפי)

    מאת: אורה |‏ 10 בפברואר 2024 | 20:42
  • בעלה של חברה טובה שלי הוא איש קבע ותיק שמאז פרוץ המלחמה בקושי נמצא בבית. כדי לשמח אותה סגרנו יום חופש ביומן, בלי ילדים, בלי כביסות ובלי מטלות, והלכנו להתפנק בספא ובארוחת צהריים במסעדה יוקרתית. ניתוק וכיף אמיתי.

    מאת: מעיין |‏ 10 בפברואר 2024 | 20:11
  • לפני חודש נסעתי לגדוד של בן דוד שלי שמשרת בגוליני, הגעתי לגדוד עם ספר והמון ממתקים ואוכל.
    הספר סיפר את כל החיילים והם כל כך התלהבו שזה היה פשוט תענוג.

    מאת: הגר ברנס |‏ 10 בפברואר 2024 | 18:51
  • יש לי אחות מיוחדת מקסימה ומהממת, שמוגבלת פיזית מגיל קטן אבל זה לא מונע ממנה להיות הילדה הכי מקסימה שיש. השבוע יצא לי לשמור עליה, שמתי לה מצעים שהיא אוהבת והקראתי לה סיפור, היה ממש משמח לראות כמה היא מתרגשת

    מאת: תהילה |‏ 10 בפברואר 2024 | 18:24
  • היום שימחתי את הבן שלי . לקחתי את בן ה9 שלי לטיול אופניים אחד על אחד רק אני והוא.
    נסענו בין מרחבים ירוקים שסובבים את השכונה שאנו גרים בה , עצרנו בגינות משחקים
    דיברנו…קינחנו בגלידה . בקיצור מושלם .

    מאת: חני |‏ 10 בפברואר 2024 | 18:11
  • במסגרת עבודתי במוזיאון, הגיעו משפחה מקסימה של סבתא בת ונכדים שהגיעו במיוחד לראות סרט שהוצג בעבר במוזיאון ובו מופיע הסבא שנפטר. הם פנו לאנשי צוות פחות ותיקים שלא ידעו על מה מדובר ואיך לסייע.. בדרכם החוצה עם אכזבה גדולה בעינהם ניגשתי ושאלתי לשלומם ואם ניתן לסייע ומששמעתי את סיפורם המרגש לא הייתי מוכנה שיצאו מבלי שהשיגו את המטרה.. ביקשתי שימתינו בלובי וישתו משהו ואחרי כרבע שעה של בדיקה וחיפש מצאתי את הסרט המדובר העליתי אותו על דיסק און קי והכנסתי אותם לאחת הכיתות להקרנה פרטית. המשפחה בדגש הסבתא עם דמעות בעיניים ניגשה ולא הפסיקה להודות על היחס ועל זה שהצלחתי ממש לרגש ולשמח אותם. לאחרונה הסבתא הגיע שוב למוזיאון לאירוע שקיימנו וניגשה וזכרה את שמי ואמרה לי שוב תודה ושלעולם לא תשכח מה שעשיתי עבורם. יותר משמחתי אותם הם כל כך שימחו אותי ונתנו לי משמעות עמוקה וחשובה בעוד יום בעבודה..

    מאת: הילה חנון |‏ 10 בפברואר 2024 | 18:05
  • שימחתי חברה לעבודה כשמיד חיברתי אותה למעסיקה שהגיבה במהירות ושכרה את שרותיה. החברה לעבודה משכילה סופר איכותית אינטליגנטית וחריפת שכל – היה ברור שזה צריך לצאת לפועל

    מאת: דבורה |‏ 10 בפברואר 2024 | 17:56
  • הייתי לאחרונה בזארה סניף אשדוד.
    הייתה מוכרת מאוד נחמדה, מה שלא אופייני למוכרות בזארה.
    היה לה איפור ממש מיוחד בעיניים, צבעוני כזה, ניכר שהיא השקיעה.
    אז פירגנתי לה ואמרתי לה שזה יפה.
    היא שמחה מאוד…

    לפעמים רק מילים יכולות לשמח ולא עולות כסף :)

    מאת: טל ביטון |‏ 10 בפברואר 2024 | 16:57
  • לחברה הכי טובה שלי הייתה יום הולדת בתחילת החודש. הדבר היחיד שהיא רצתה זה שבן זוגה יחזור מהמילואים, אליהם הוא יצא ב 7/10. ובאמת שבוע לפני יום הולדתה הוא השתחרר. רציתי להפתיע אותם ולשמח את שניהם אחרי התקופה הכה קשה ומורכבת שעברו. בהתייעצות עם בעלי החלטנו לרכוש להם חופשה זוגית ברומא,מקום ששניהם מאוד אוהבים, אז ארגנו להם חופשה של 4 ימים כולל הכל! כולל לעדכן במקום העבודה שלה ולקבל בשבילה חופש, כולל לתאם איתו בשביל הדרכונים וכולל הזמנה של סיורי אוכל תרבות ואופנה. הם חזרו לפני מספר ימים עם הצעת נישואים מרגשת ומפתיעה שרק הפכה את החופשה הזו לחלומית, מושלמת ובלתי נשכחת.

    מאת: נטע |‏ 10 בפברואר 2024 | 15:03
  • חברה שלי נכשלה במבחנים למשרה נחשקת.
    קניתי לנו יין, פיצה משובחת ורבעתי איתה.
    נסענו לים, צחקנו על המצב ובעיקר כתבנו דברים שאנחנו מודות עליהן.
    כסף בא והולך חברות זה לנצח

    מאת: סיוון ברלין |‏ 10 בפברואר 2024 | 14:45
  • שימחתי ילדה קטנה שאני מכירה שהכלב שלה נבהל באזעקות וברח. ואני מצאתי והשבתי לה אותו היא שמחה מאוד

    מאת: שירלי היכל |‏ 10 בפברואר 2024 | 13:29
  • לפני כמה חודשים חברה הכי טובה שלי מהצבא וחבר שלה החליטו להתחתן בזריזות לצורכי הגירה. הם סיפרו לי על זה והתרגשתי מאוד אבל כששאלתי אם הייתה הצעה ״פורמלית״ או לפחות אם יש טבעת אירוסין, הם אמרו לי שלא צריך וזה שטויות.
    אני התעקשתי ואמרתי שלדעתי זה מאוד חשוב והם יכולים להתחרט על זה (יש שיאמרו שהייתי אובר דרמטית).

    אבל… בסופו של דבר מה שאמרתי חילחל לחבר והוא דיבר איתי יומיים אח״כ שהוא בכל זאת רוצה לארגן משהו. הוא חיפש עם אמא שלו ומצא את טבעת האירוסין המהממת של סבתא שלו והחליט להציע. כמובן שעזרתי לו עם כל ההכננות, שמנו נרות ופרחים, ואני וחבר שלי אפילו התחבאנו בשיחים בבית שלהם וצילמנו מכמה זוויות את ההצעה (גם עם מצלמת הפולארויד שלי!). מיותר לציין שהיא נורא נורא התרגשה ושמחה ואפילו ירדו כמה דמעות.

    מאז אני אומרת שהכול בזכותי וכשהילדים שלהם ישאלו איך אבא הציע לאמא נישואין, הם יגידו שהכול בזכות דודה נועה.
    כנראה ששווה להיות דרמטית.

    מאת: נועה |‏ 10 בפברואר 2024 | 11:37
  • הפעם האחרונה שבה שימחתי מישהו הייתה אתמול. השתתפתי בפעילות עם כלבים כחלק מריטריט לילדי מפונים בכפר המכביה, והבאתי את הכלב שלי לשחק איתם. מדהים כמה משחק עם כלב, האכלה שלו ורשות לטייל איתו עושה שמח לילדים בני ובנות 8-12 שחוו גיהנום מאז ה-7.10, וכמה זה היה מרים ומשמעותי. לכלב שלי (שקוראים לו ראף, על שם ראף סימונס המעצב, פשניסטה אמיתית!) זה גם היה יום משמח במיוחד – מלא שמש, דשא, אוכל, משחקים ותשומת לב של ילדות.ים!

    מאת: טלי סלונים |‏ 10 בפברואר 2024 | 11:34
  • הצלחתי לשמח מישהי שאהובה עליי מאוד, אבל רק בזכות מישהי אחרת שהלב שלה ענק כמעט כמו הכשרון שלה.
    בת דודה שלי גרה במושב בעוטף. לפני שנתיים בעקבות תאונה קשה היא נהייתה משותקת על כיסא גלגלים. כחלק מהשיקום שלה היא עוברת טיפול בעבודה בחימר וקרמיקה. מאז המלחמה היא מפונה עם משפחתה לתל אביב, ולא יכולה לעסוק בחימר יותר שמאוד עוזר לשיקום שלה. פניתי לקרמיקאית שהייתי אצלה פעם בסדנא ושמרנו על קשר. סיפרתי לה על בת דודה שלי, כדי שתמליץ לי על מקום שבו היא תוכל להמשיך ליצור ולהתחזק. בלי להסס היא הציעה שבת דודה שלי תבוא אליה. הסטודיו שלה נגיש, היא הכינה לה פינת עבודה ופעם בשבוע בת דודה שלי מגיעה לסטודיו כדי ליצור, ללמוד דברים נוספים ולהרגיש מעט שגרה ושפיות עם כל מה שעבר עליהם. הכי מרגש- שבוע הבא יהיה יום מכירה בסטודיו עם היצירות של בת דודה שלי.

    מאת: בלו |‏ 10 בפברואר 2024 | 10:25
  • איך החיים קיבלו תפנית איך הדברים הקטנים הפכו להיות גדולים ה7.10 נתן לי אגרוף לבטן שאנחנו ארעים בעולם זה. ביתי בת ה17 התחזקה בדת וכל יום שישי היא ישנה איתי בחדר והתחילו שיחות נפש על כל דבר פתאום מילדה סגורה ולא משתפת פתאום היא יושבת ומדברת על הכל אני מקשיבה ומיעצת והיא זורחת שמשהוא מבין אותה
    ובסוף אני שומעת אמא תודה ריגשת אותי אין יותר מאושרת מימני ששימחתי אותה .

    מאת: ריקי אלנברג |‏ 10 בפברואר 2024 | 10:15
  • הגעתי השבוע עם בטן של חודש שמיני לאזכרה של בנדודי. אחרי מסע מפרך של 5 שנים, ושמירה אדוקה על הסוד , נראה לי שהצלחתי לשמח משפחה שלמה

    מאת: גלית |‏ 10 בפברואר 2024 | 09:00
  • שבת מתוקה- היא יוזמה של נשים שלקחו על עצמן להעניק לשורדי שואה יחס תשומת לב מודעות וגם מעניקים להם מארז מזון בסיסי שבתוכו גם חלה לשבת ונרות ..
    השבוע קיבלתי טלפון התרגשתי מאוד..
    התקשרו להודות וסיפרו כמה שימחתי אותה. .
    גלינה,שורדת שואה בת 87 כמה טוב זה עשה לה היא כבר מחכה לביקור הבא….
    מגיע תודה ענקית לארגון החסד הזה אני רק חיברתי בניהם..

    .

    מאת: לימור |‏ 10 בפברואר 2024 | 06:03
  • המתנה שהענקתי לאחותי היה גלעין של אבוקדו שגידלתי בסבלנות רבה במשך מספר חודשים על אדן החלון.
    מתנה של חברות אמיתית.
    משהו שיזכיר לנו תהליך איטי של צמיחה מחודשת.
    בתקופה משוגעת זו יש משהו מנחם בגלעין אבוקדו שצומח לאט אבל בטוח ומאיר פנים- בקיצור היופי שבפשטות.

    מאת: חלי מלכה |‏ 10 בפברואר 2024 | 00:35
  • קפצתי עם ארוחת צהריים לחברה שילדה לפני כמה שבועות ובעלה במילואים. היא כל כך שמחה.

    מאת: מאי |‏ 10 בפברואר 2024 | 00:01
  • שימחתי את אחיינית שלי, בת ה4, כשהבטחתי לה שניפגש בשבת. זה בעיקר נתן לי פרופורציות לדברים הכי קטנים שיש שמשמחים ילדים, שמבהירים לנו, המבוגרים, מה חשוב באמת. פשוט להיפגש עם המשפחה ולהיות יחד.

    מאת: יולי |‏ 9 בפברואר 2024 | 21:30
  • מבוגרת בת 90+ מאושפזת. אחרי שדיברתי איתה והיא הרגישה עצובה ובודדה. נתתי לה באמצע הלילה לקרוא ספר שלי כדי להעביר את הזמן ולא להיות בודדה.

    מאת: שירה |‏ 9 בפברואר 2024 | 21:23
  • לפני יומיים שימחתי חברה ללימודים, ששמרתי לה עוגייה שהכנתי יום קודם לפעילות לימודית, והבאתי לה למחרת, היא כל כך התרגשה שחשבתי עליה, ושמרתי במיוחד בשבילה, וסיפרה לי יום אחרי זה שהמשיכה לחשוב גם בבית על זה, ואמרה שהיא לא יודעת במה זכתה, וזה מחמם לה את הלב, עשיתי את זה בכיף

    מאת: רונית |‏ 9 בפברואר 2024 | 19:50
  • הפעם האחרונה ששימחתי מישהו: הייתה בסוף השבוע האחרון. סבתא שלי שנשארה לבדה וחיה כבר המון שנים בגפה – אישה אמיצה וחזקה שחווה הרבה בדידות ועצב – הכנתי עבורה לחמניות כוסמין מלא שיהיה לה לכל השבוע (סוכרתית), חריימה דגים שלי שהיא מאד אוהבת ועוגה לשבת נסעתי עם בעלי והכלב להיות אצלה במהלך השבת. החיוך שלה והאור בפניה אמר הכל. ידעתי שעשיתי טוב.

    מאת: אדווה |‏ 9 בפברואר 2024 | 19:41
  • שלשום שימחתי חברה עם 2 ילדים שנמצאת בתקופה קשוחה אחרי שגילתה שבעלה בוגד בה ומאחר ואני גם בהליכי גירושין כבר שנה באתי למודת ניסיון ממקום יותר יציב ושקול עודדתי אותה ונתתי לה כלים לצלוח את אי הוודאות בתקופה הקרובה, היא התנצלה שלא היתה בשבילי בתקופה הכאוטית שאני עברתי ואמרתי לה שזה בסדר ואני פה בשבילה וכמובן שנתתי לה תחושה שליבי וביתי פתוחים בשבילה ובשביל הילדים מתי שתצטרך.

    מאת: פרח לוי |‏ 9 בפברואר 2024 | 19:26
  • שימחתי את חברה שלי שרצתה לכתוב מאמר בנושא חשוב ולא ידעה איך ומאיפה להתחיל. ישבתי איתה ולימדתי אותה תוכנות שונות בתחום AI אקדמי. היא יצאה בסופר מוטיבציה מהפגישה והתחילה לכתוב ואני ממש גאה בה.

    מאת: מאיה |‏ 9 בפברואר 2024 | 18:55
  • מי ששימחתי לאחרונה זו את עצמי. התחלתי טיפול, הצבתי גבולות לאנשים בחיי, עמדתי במצבים מאוד מאתגרים והצלחתי לעמוד על שלי בסיטואציות שבחיים לא הייתי יכולה לעמוד בהן לפני.

    מאת: בר |‏ 9 בפברואר 2024 | 17:48
  • לפני כחודש ראיתי ברחוב אישה ממררת בבכי ,יושבת בתחנת האוטובוס שממנו בדיוק ירדתי.לא יכולתי להתעלם ולהמשיך בדרכי ושאלתי אותה האם אפשר לעזור במשהו.היא סיפרה לי שמצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לקנות דברים בסיסיים במכולת .נתתי לה את כל מה שהיה בארנקי באותו הרגע( 200 שקלים ) וביקשתי ממנה לקנות מה שהיא צריכה .היא התרגשה כל כך ולא הפסיקה להודות לי . יש לציין שאני חיילת בסדיר והלוואי ויכולתי לתת לה יותר .

    מאת: נועה |‏ 9 בפברואר 2024 | 17:40
  • שלשום עשיתי בייביסיטר ל 2 אחיינים המתוקים שלי ושימחתי מאוד את גיסתי שהיא בחודש 8 להריון ואת אח שלי, רופא , שחזר לא מזמן ממילואים בעזה , שיצאו לדייט בתיאטרון אחרי תקופה ארוכה מאוד שלא היה להם זמן לעצמם ולזוגיות שלהם, והם אפילו חשבו על שם לתינוק שאמור להיוולד בקרוב ;)

    מאת: דריה |‏ 9 בפברואר 2024 | 17:29
  • כשאמרתי לילדה שלי שתבחר באיזה יום לא רוצה ללכת לביה"ס

    מאת: גלית |‏ 9 בפברואר 2024 | 17:24
  • לאחרונה הצלחתי לשמח את הורי המבוגרים, מאז המלחמה הם אוב הזמן בביתם, קצת מפוחדים וקצת מרגישים שלא בנוח לבלות ולטייל בתקופה זאת. הצלחתי לקחת אותם לחצי יום כיף בטבע, הכל חינמי, רק אנחנו, הטבע והתרמוס עם התה החם, העוגיות והבורקס שהבאתי יחד איתי.
    מי צריך יותר מזה?
    כמה כיף לשמח גם אחרים!

    מאת: ורד כהן |‏ 9 בפברואר 2024 | 17:20
  • אמא שלי היא האדם הכי טוב שיש, אין לה גרם ביקורת ולעולם לא תגיד מילה רעה על שום אדם, סגפנית בצורה לא הגיונית. תכננתי חודש איך אפשר להחליף לה מטבח בבית ללא ידיעתה (אחרת לא הייתה מסכימה), לקחתי מידות, נפגשתי עם נגר שבנה ארונות חדשים, קניתי כלי מטבח חדשים ושלחתי אותה ליום כיף עם אחי. באותו היום עבדנו מהבוקר על פירוק המטבח המתפורר והרכבנו ארונות מטבח חדשים. בסוף היום היה לי קשה לעמוד אבל עמד מטבח חדש עם כלים נקיים וחדשים. התקלחתי וחיכיתי לה בסלון. הייתה ככ מופתעת לראות את המטבח החדש וזה משהו שלא אשכח לעולם.בטח גם לא היא. אין ספק שלשמח אחרים זה הדבר הכי מתגמל שיש! אז אשמח אם תשמחו אותי!

    מאת: עדי טייפל |‏ 9 בפברואר 2024 | 17:15
  • שבת שלום לכולם, בכנות לא יוצא לי לעשות המון מעשים טובים אך לקחתי על עצמי אחד קטן שיעשה גם לי טוב בלב. יצרתי קשר עם משפחה מעוטי יכולת אישה מקסימה עם 4 ילדים שהייתה צריכה אוכל לשבת.
    כרגע אינני עובדת ולא היה לי סכום גדול נתתי מה שאני יכולה וגייסתי עוד מבני משפחה.
    זה אפילו מוזר בשבילי לכתוב את זה כי אני לא נוהגת בגלל מצבי לעזור וקשה לי גם ככה בחיי היום יום שלי בעצמי.
    אני ירושלמית אז נסעתי אלייה ביום שישי הנחתי את כל הדברים שקניתי לה מאחורי הדלת דפקתי בדלת והלכתי.
    זו באמת הרגשה טובה לעזור לאחר זה עשה לי שמחה בלב כל השבת.
    הלוואי ואני תמיד אהיה בצד הנותן הלוואי.
    מאחלת לכולנו אושר שמחה והכי חשוב בריאות ושלווה.
    ממני גלית שמעון
    מאשרת את התקנון והסכמתי לדבריו.

    מאת: גלית שמעון |‏ 9 בפברואר 2024 | 17:05
  • שימחתי אתמול מישהי שעובדת איתי, היא הולכת להרצות בכנס חשוב והצעתי לה שאבוא איתה לקניות של בגדים. לא הפסיקה להודות לי!
    גם כי לא ציפתה לזה וגם כנראה בגלל שיצא לוק מנצח (;

    מאת: מאשה פופוב |‏ 9 בפברואר 2024 | 16:56
  • שימחתי מישהו לאחרונה במהלך ההתנדבות במלחמה בעמותת לב אחד בב"ש , אדם מבוגר שפנה לחמ"ל לסיוע למזון יבש והייגנה,הפנייה שלו הגיעה אליי למרלו"ג וארזתי לו מכל הלב סל סיוע גדול מאוד (קצת יותר ממה שנהוג לאדם אחד)דאגתי שזה יגיע אליו באותו יום בלילה ויום למחרת התקשר להודות לי בהתרגשות גדולה מאוד , לא ציפה לסל גדול כל כך
    זכיתי לשלוח לו סיוע נוסף לאחר חודש גם :)

    מאת: רויטל מעיין גבאי |‏ 9 בפברואר 2024 | 15:50
  • שלום רב . שמי שירה. הפעם האחרונה ששימחתי ממש מישהי היתה לפני כמה ימים. היה יום גשום ומישהי מבוגרת נרטבה כולה . נתתי לה את המטריה שלי ורצתי הביתה . היא נשארה בשוק לכמה שניות וחייכה. זה עשה לי ולה טוב על הנשמה.

    מאת: שירה בן ברון |‏ 9 בפברואר 2024 | 15:48
  • יש לי חברה אמא חד הורית לתאומים, בזמן החל"ד הגעתי אליה הרבה, הייתי עם הילדים כדי שתוכל לישון קצת. נתתי תמיכה ועצות פרקטיות מהניסיון שלי. באתי איתה לחיסונים בטיפת חלב וניסיתי להקל עליה איפה שאני יכולה

    מאת: רעות |‏ 9 בפברואר 2024 | 15:43
  • לאחרונה שימחתי את בתי המתוקה, שמתמודדת עם בעיות רפואיות מורכבות, וביניהן גם שיעור יתר בפנים. הפתעתי אותה בחבילת טיפולים להסרת שיער בפנים. התגובה שלה היתה הדבר הכי טוב ומשמח שקרה לי, ובמיוחד לאחר ה 7.10, שמצב הרוח של כולנו לא היה בשמים.
    להלן תגובתה:
    "איזה מרגש…
    אני מתרגשת כאילו הציעו לי נישואים"…..
    בע"ה שכל עם ישראל יזכה למנת שמחה קטנה במציאות קשה ומורכבת.

    מאת: אפרת |‏ 9 בפברואר 2024 | 15:37
  • אני חושבת ששמחה היא משהו מאוד גדול להגדיר איפה שאנחנו נמצאים בתקופה האחרונה. יחד עם זאת, במקום להגדיר את הרגע כ"מתי שמחתי מישהו לאחרונ", היתי רוצה לספר על מתי נתתי תקווה למישהו לאחרונה, לדעתי זו הגדרה יותר מדוייקת בימינו. כי מתוך התקווה נקום ומתוך התקווה גם נשמח. ועוד יהיו לנו רגעי שמחה. אז אתחיל ברגע קטן של תקווה. מישהי יקרה לי קצת איבדה את עצמה בתקופה הזאת, והשבוע אחרי שעשיתי לה שיחה מאוד קשה, היא נרשמה לטיפול נפשי ראשון. חיכיתי לה עם האוטו למטה. היא סיפרה לי כמה נסער היה הסשן וכמה הרוסה היא הרגישה בתוכו. חיבקתי אותה . תוך כדי החיבוק היא אמרה לי רגע, חכי. ואז היא סיפרה לי שאיך שהיא יצאה מהדלת היא הרגישה הקלה, נשימה קצת אחרת. שכל הכאב הזה וכל הכאוס הזה הוא בסדר. והיא בסדר. והיא תהיה גם יותר מזה וכמה היא כעסה עלי כל היום כי היא לא רצתה ללכת לזה וכמה הכעס הזה קיים אבל הוא אחר עכשיו. ותוך כדי שאני מתסכלת עליה כל הכאב שלי שהסתרתי ממנה בחודשים האלה ,כדי לא להעמיס עליה, נרגע קצת גם בי. היא סיפרה לי על עצמה אבל הרגשתי שהיא מדברת אותי. ולרגע חייכנו, וזה היה בסדר. לא היתה פה שמחה רגילה, היתה הרבה תקווה. ועם התקווה הזאת הלכנו לקנות פיצה וגלידה והינו כמו שלא הינו הרבה זמן, עם המון תקווה. וגם קצת שמחה. והקצת הזה היה המון.

    מאת: דנה |‏ 9 בפברואר 2024 | 15:32
  • בדרך כלל אני וחברות שלי לא קונות אחת לשנייה מתנה ביומולדת. הפעם היה לי חשוב לשמח אותה ולהרים אותה לאחר כל מה שקרה וקורה במדינה. קניתי לה משהו קטן וכתבתי ברכה, בשביל להודות לה על כל מה שהיא עושה בשבילי ולקוות להצליח להרים לה חיוך קטן על הפנים כמו שמגיע לה ❤

    מאת: שלי |‏ 9 בפברואר 2024 | 14:43
  • יום שישי שעבר ה2.2 עשיתי טיול בקיבוץ עם הכלבה שלי,מאחורי הייתה אמא קצת מתוסכלת שהלכה עם בנה בעל שיתוק מוחין וצרכים מיוחדים וכל יום הוא חייב לטייל כדי שלא יתנוונו השרירים ויש גם קושי בדיבור,הכלבה שלי הרגישה וכל הזמן הסתכלה אחורה לבסוף נעצרנו וחיכינו שיגיעו קרוב אלינו,שאחתי את האמא האם הילד רוצה להכיר וללטף את הכלבה שלי ששמה אווה הוא מאוד שמח ליטף חיבק היא ליקקה אותו הריחה והוא והאמא נרגעו שניהם,מטיול של תסכול גדול לשניהם זה הפך לטיול רגוע יותר ונעיפ,מאז כל פעם שיש קצת קושי וההורים רוצים קצת רוגע ונחמה אני באה עם הכלבה שלי להיות איתו קצת להרגיע ולשמח לאמא קוראים גלי ולילד תבור ואין כיף מלעזור למישהו לעבור ממצב של תסכול למצב רגיעה ושמחה ותקשורת גבוהה❤️

    מאת: אמה טל |‏ 9 בפברואר 2024 | 14:38
  • שמחתי מאוד את הילדים שלי, שכל כך יפה ביקשו ממני מלא פעמים תותים ואני בחסכנותי התקשיתי לקנות. ההתרגשות והשמחה שלהם מלקבל משהו שהם כל כך אוהבים וכל כך חיכו לו הייתה פשוט מתוקה

    מאת: דנית רז |‏ 9 בפברואר 2024 | 14:03
  • הנני מאשרת את התקנון והסכמתי לדבריו , כתובת מייל ilanitgm@walla.com , שימחתי לאחרונה ממש את אחותי אנחנו עוברים תקופה קשה במשפחה ולא משים ממיטתה של אימי ש אושפזת בבית חולים וסובלת משבר בירך בגלל שהיא דמנטיות זאת החלמה ממושכת , קניתי לאחותי פיגמה מונק טוריה סיקרט שהיא ממש רצתה כבר המון זמן וזה עשה לה ממש שמח בכל התקופה המורכבת הזאת

    מאת: אילנית פקטורוביץ |‏ 9 בפברואר 2024 | 13:36
  • שימחתי את הבנות שלי היילי 4.5 ואן 2.5 שלא לקחתי אותן לגן היום, ובמקום עשינו יום כיף עם אמא, טיילנו, אכלנו ביחד ארוחת בוקר מפנקת בשמש, הלכנו לגינה, ירדנו עם קורקינט ואופניים למטה, הן עפו על היום הזה וזאת הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי השבוע:)))

    מאת: רוזי |‏ 9 בפברואר 2024 | 13:28
  • שימחנו מכר מקיבוצי העוטף שסבלו קשה ביותר ב 7/10 , מאחר ועברו שואה ואיבדו בני משפחה ואת ביתם שלחנו להם 20.000 שח' , אני לא מפרטת בגלל צינעת הפרט , לא יודעת אם שימחתי כי הכאב הוא רב אבל לפחות עזרתי במעט , הלוואי ויבואו ימים טובים י6תר ושכל חטופינו יחזרו בשלום

    מאת: מירי קרמין |‏ 9 בפברואר 2024 | 13:06
  • לאחרונה התחתן בן של חברה טובה. מאוד חששתי כיצד ארגיש בתקופה מלחמה בחתונה. האמת לא היה חתונה גדולה וזה היה ממש יפה בעיני. הזוג התרגש מאוד למרות כל המצב מסביב. חלק מהחברים לא הגיעו אבל הרוב היו ופרגנו. האמת הרגשתי תחושה של תקוה. למרות הימים הקשים יש את הכוח להמשיך לחיות ולבנות בית בישראל. אמן שיצליחו לבנות בית עם המון אהבה. לימים יותר טובים לכולנו. לשמות והמשך חיים טובים. עם ישראל חי.

    מאת: מרשה גורן |‏ 9 בפברואר 2024 | 12:51
  • חבר מאוד טוב של הבן זוג שלי, שהפך להיות ידיד טוב שלי ניצל ממסיבת הנובה ב7.10 ובמקביל איבד חברים מאוד טובים שאיתם נסע למסיבה( חברים טובים גם של הבן זוג שלי).
    לפני כשבועיים דוד שלי שיתף אותי שהוא מתחיל לעשות כתחביב פודקאסט ( ככה ל״נשמה״ ) וחיפש אדם שיהיה ראוי לספר סיפור שעבר שיכול לעניין את הציבור.
    באותה השנייה חשבתי על אותו ידיד שניצל מהמסיבה, גם כי זה עוד סיפור מבין עוד אלפים של סיפורים שכבר נשמעו וגם עוד תיעוד, זיכרון שחשוב שיישמר לעוד דורות ובנוסף, כי אותו ידיד נפשית יכול לספר את הסיפור ה-כל כך נוראי הזה ממרומיי תעצומות נפשו.
    בהמשך, ידיד שלי והדוד נפגשו והחלו להתחבר כך שנוצר חיבור אמיתי וטהור, ידיד שלי החל לספר את הסיפור בפודקסאט והרגיש מאוד בנוח לשתף בפרטים הקטנים ועד הגדולים את דודי. (הייתי נוכחת באותו זמן)
    לאחר שסיימו, ידיד שלי הרגיש תחושת הקלה רבה וסיפר כי זה גרם לו לפורקן שאפילו אצל הפסיכולוג שהוא הולך אליו בקביעות לא קרה, הודה לי ולדודי מאוד וביקש מדודי אפילו להיות ״איש האוזן קשבת״ בשבילו כמובן שדודי הסכים.
    וזה סופו של סיפור הצלחה:)

    מאת: ספיר ישעיה |‏ 9 בפברואר 2024 | 12:42
  • חברה טובה שלי .אמא לילד משגע וממש לקראת לידה ,הייתה ללא מייבש (בחורף !!) .קיבלה מתנה ממני מייבש עם הובלה עד הבית :) הייתה מאושרת עד הגג!!

    מאת: פולינה |‏ 9 בפברואר 2024 | 11:19
  • אני ואשתי הכרנו לפני 45 שנים במפגש חברים לאורך הירקון . לידו גם הקמנו את ביתנו וגידלנו את ארבעת ילדינו ומלפני חמש שנים גם את שני נכדינו. עד היום חרוטים שמותינו על עץ האקליפטוס הענק ליד הנחל. לכבוד יום הנישואין שלנו הענקתי לאשתי בהפתעה תליון זהב ובו חתיכה מקליפת העץ אותה שמרתי במשך כל השנים. אשמח להפתיע אותה במתנה מדהימה גם לכבוד יום האהבה ובמיוחד לכבוד יום הולדתה הקרב ובא (ב-7/3)

    מאת: דוד חייט |‏ 9 בפברואר 2024 | 10:15
  • שמחתי את שכנה שלי שיצאה לחופשת לידה .. בעוגת שוקולד מפנקת ומלא בישולים לשבת .. היא כל כךהתרגשה מההפתעה שבקשהלשלם לי 300 שח .
    כמובן שאמרתי לה שאני עושה זאת מהלב ואין צורך לשלם לי ..

    מאת: נתנאלה |‏ 9 בפברואר 2024 | 09:58
  • מהיום השלישי למלחמה אני עובדת בלשמח אנשים אחרים. הקמתי כריכיה שהוציאה מאות כרירים ביום לחיילים בכל הארץ. בהמשך הקמתי כריכיה בקטנה והפעלתי תלמידים מבית הספר היסודי שהכינו כריכים לכוחות הביטחון ששומרים עלינו ליד הבית. קבלתי בקשות מיוחדות להכין כריכים למשפחות החטופים. אני מתנדבת ופותחת את ביתי מדי שבוע למכירת פרחים מנתיב העשרה. במשך כחודשיים מכרתי פקאנים עבור משק מבית הלל שבאצבע הגליל. קטפתי חצילים כעזרה לחקלאי. הכנתי עוגות תפוחים לחיילים וארזתי אותן עם שקיות של קפה שחור. פתחתי את ביתי למכירת פרלינים של שוקולטיירית מיד מרדכי ושל מלכת הגבינות מאשדוד. אם שימחתי מישהו עם כל זה – זכיתי בגדול :-)

    מאת: אודית בלקין |‏ 9 בפברואר 2024 | 09:11