מתנה בשישי: מברשת מחליקה של Dafni בשווי 699 שקלים

מקווה לזכות במתנה לשנה חדשה

המשענת שלי זה הקדוש ברוך הוא שמלווה אותי כל חיי מאז חזרתי בתשובה שנזכה כולנו לגאולה בימינו

בכל יום היא מראה לי איך הכול מתגמד מול מה שחווינו בביתנו באותה השבת.
היא המשענת האנושית שלי למרות שבהגדרה היא של אמא שלי.
זו המטפלת הסיעודית של אמא שלי שמכניסה אותי לפרופורציה בכל פעם ש״עולה״ לי ומבצבצות להן הדמעות.
היא מזכירה לי שרבים היו רוצים להיות במצבי ושיש להודות על היש והקיים ולא להתעסק בלמה.
למרות הכול אנחנו עדיין יכולים לספר הלאה ולהזהיר, לשתף ולקום מחדש גם אם לא על הרגליים.

אני נשענת על שני החברים על ארבע שאימצתי בשבוע לאחר המלחמה -שני כלבים יקרים שנשארו ללא בית מיום המלחמה כי הבעלים שלהם נפצעו קשה בישוב.
הם איתי. תמיד מחזירים אהבה.
הם מחזקים אותי ואני אותם.
והפ הכוח שלי כשהמורל קצת נופל.
הם נותנים לי סיבה לקום בכוחות מחודשים כי מישהו זקוק לי , מישהו מחכה לי, והם צריכים משפחה תומכת כי הם איבדו את שלהם בצורה הכי קשוחה.

בזמנים מאתגרים אני נשענת על האחת שלי- אמא שלי. היא יודעת להרגיש שמשהו עובר עליי רק שאני שואלת אותה מה קורה בשיחת טלפון.
היא תמיד שם בשבילי, מעולם לא איכזבה וזה נותן לי רשת ביטחון מטורפת!
השאיפה שלי להיות אמא כמוה. גם חברה וגם אמא. שתמיד יודעת להגיד את המילה הנכונה

לפני שלוש שנים קיבלתי את ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי שהיא הסבה ממשרת מהנדסת בחברת הייטק ללימודי סיעוד ומאז המטופלים במחלקה הם המשענת הכי איתנה עבורי במיוחד בתקופה זו. לדעת שאת מעבר לטיפול הרפואי גם מעניקה חמלה , חיוך ותמיכה למטופלים , השיחות איתם ועם בני המשפחה שלהם, הכרת התודה- זו לחלוטין המשענת הכי מחזקת ותומכת שממלאת אותי בכוחות גם לימים הבאים

בזמנים מאתגרים כאלה אני נשענת כמובן על הבית,הילדים,הבן זוג.מתנחמת בדברים הקטנים כמו עוגת שוקולד באמצע שבוע או ללכת עם הילדים לראות שקיעה בים.שום דבר אינו מובן מאליו וצריך לשמור על התקווה גם בימים האלה ולדעת שזה ייגמר ויהיה טוב אחר כל כי חייב להיות.

לצערי,אני חווה בימים אלו משבר בריאותי ונפשי קשה וגם נישואי עלו על שרטון. אני מוצאת נחמה אצל קומץ חברותי וגם בשיקום היומי שאני נמצאת שם מספר חודשים טובים.

בזמנים מאתגרים המשענת שלי היא דודה שלי,הלב שלי…דמות שתמיד היתה שם בשבילי,ליוותה אותי יד ביד ונכחה בחיי לאורך כל שנות התבגרותי ובזמני משבר.זוכרת אותה,שגרה צמוד לבית הוריי לאורך שנים, מחבקת,תומכת ומייעצת בכל פעם שנתקלתי בחסם כלשהו בחיי,החל מבלבול של גיל הנעורים ועד למצוקה נפשית שנקלעתי אליה בשירותי הצבאי.תמיד היתה היא הכתובת אליה יכולתי והוזמנתי לפנות כשהחיוך שלה והחום שלה עוטפים ומרימים אותי. הקוביות שחילקו לה החיים לא שיחקו נאמנות עבורה ומזלה לא שפר עליה כשאיבדה את בעלה האהוב בעת שהיתה בהיריון ונאלצה לגדל לבד את בתה המקסימה שגדלה לתפארת לצד האמא הנהדרת שהיא והלביאה שהיא הפכה להיות עקב כך..זאת בנוסף לקריירה המצליחה שהצליחה לפתח לעצמה ופועלי ההתנדבות שמקפידה לפקוד…כל אלה רק העצימו את ההערכה שלי אליה וסיפקו לי השראה ומוטיבציה להיאבק במכשולים,להתעודד ולהמשיך הלאה,שהרי היא הרימה עצמה מהתהום העמוקה ביותר ובחרה בחיים ,בשמחה ובאהבה כדרך המובילה אותה ותמיד הדגישה בפניי ולימדה זאת גם אותי.אוהבת אותה ומודה לה על שהיא העוגן שלי בחיי

בזמנים קשים אני נשענת על חברתי האהובה מחטיבת הביניים ועד היום (חברתי הטובה ביותר מזה למעלה מ-40 שנה).
אנחנו גם כך ובלי סיבה מתכתבות באמצעות המון הודעות ווטס אפ ביום כל יום בה כל אחת מספרת לשניה את כל הקורות אותה.
אגב גילינו שיש לזה ערך תרפויטי וזה כמו כתיבת יומן שכל אחת כותבת אך לא לעצמה בלבד אלא גם לחברתה.
בזמנים קשים אני יודעת שהיא תכיל אותי ותתרום לי מהמון כלים שרכשה במהלך החיים שהיא מיישמת אותם על עצמה והביאו אותה
למקום מאוד מתקדם שמהווה לה דרך חיים כמו לחיות את הרגע בלבד, להבין שאנו לא יכולות להשפיע על הכל, לא לדאוג כי כל תוצאה היא ממילא מה שהשם יחליט ואנו רק יכולות להשתדל, לא לחיות בעתיד או בעבר אלא בכאן ועכשיו ולנסות להנות מכל רגע כי עוד מעט כל זה יגמר ממילא.
אוהבת ומעריכה אותה מאוד על כל אלה ועוד.

רק ההורים. שניהם. הילדים קטנים ואני צריכה להיות משענת שלהם. החברות גם טרודות כל אחת עוברת משהו. הבן זוג עמוס בעצמו. התקופה מאוד קשה. ודווקא בזמנים כאלה אני חוזרת להיות הילדה הקטנה- שמחפשת חיבוק מאמא. ודברי חוכמה מאבא שחווה תקופות דומות ורוצה להרגיע להיות אופטימית שגם את זה נעבור. ההורים שלי הם עמודים בשבילי בייחוד עכשיו. הם עברו כל כך הרבה. והנה הם משמשים דוגמא שאפשר להישאר זקופים ועדיין להמשיך בחיים ולא ליפול למקום רע. הם ההוכחה. ולכן אין כמו בעלי ניסיון ואין כמו אמא ואבא או הורים לא משנה כמה ואם זה אבא אבא או אמא יחידנית. ואני מקווה שאני גם חזקה מספיק לילדים שלי שירגישו שהם תמיד יכולים להישען עלי כמו שאני על הוריי. תודה

אני גרה באחד מישובי העוטף ומפונה מהבית מזה חודשיים וחצי,תקופה קשה ומאתגרת לנו ולכל עם ישראל.בזמנים קשים ומאתגרים אני נשענת על הילדים שלי.חכמים חזקים ונבונים שנותנים כח והרבה נחת.

"אין לנו על מי להישען, אלא,על אבינו. . אבינו שבשמים"
ויותר מתמיד בזמנים מאתגרים אלה
ויברך השם את חיילי ישראל שמגנים עלינו בחרוף נפש.אמן

מקווה לזכות פעם בחיים תודה לכם

אני נשענת על המשפחה שלי, זו שהביאה ותמכה בהתבגרותי וזו שאני הבאתי ומעבירה את התמיכה הלאה.
בנעורי, נפטר אבי ומאז נותרנו אימי, אחותי ואני מול כל הקשיים של החיים ואת כל ההצלחות קטפנו במו ידנו.
היום, אמא בעצמי, מאחלת לעצמי את הכוחות שהיו לאמא שלי מול אתגרי ההווה. והם גדולים.

בזמנים מאתגרים אני נשענת על קרם הלחות שלי שמסדר לי את השיער בכל מצב ומציל את התלתלים הקופצניים שלי, אשמח לזכות במברשת ולהתנסות בשיער חלק

בימים מאתגרים אלו אני בוחרת להשען על מחשבות חיוביות ומשמחות וחיוכים, בעיקר אלו של הילדים שלי שממלאים אותי בכוחות ומזכירים לי את הטוב שקיים בעולם שלנו

על עדי, חברה שלי מכיתה א'. אני יודעת שמתי שאצטרך אותה וגם אם היא הכי עמוסה, היא תדע לפנות לי את הזמן ולהיות לגמרי איתי. עברנו תקופות יותר קרובות ופחות, לפעמים נעלבנו אחת מהשניה, לפעמים סתם היינו עסוקות. אבל תמיד כשאחת מאיתנו צריכה משענת, נדע לפנות זמן ואנרגיה במאה אחוז ולהקשיב ולהכיל עד אין סוף: לקשיים אישיים, לקשיים עם בן הזוג או הילדים. היא המשענת שלי, אני לא צריכה להתחבא או להסתיר, היא יודעת הכל ומקבלת הכל וסבלנית להכל.

בזמנים מאתגרים אני נשענת על האמונה שלי , תפילה אמיתית מהלב לבורא עולם יכולה לעשות פלאים לנפש וגם לזרז את הישועה. צריך תמיד לזכור גם מתוך החושך לראות את האור והאמונה

על בעלי היקר שגם כשהו שומר עלינו הוא נותן לי תקווה תמיכה ואהבה. אין על בעלי!!!

אני נשענת על אחותי התאומה,היא הכל בשבילי. תמיד בזמנים מאתגרים היא היחידה שמבינה אותי ומקשיבה לי. היא תמיד נותנת את העצה הטובה, את המילים התומכות ואת ההרגשה שהכל לטובה והחיים ממשיכים גם אם כרגע אני בזמן מאתגר. יש בינינו קשר שאף אחד אחר לא יבין וזה כל כך כיף שהיא תמיד אבל תמיד לצידי.

על התינוקת שלי שנולדה ממש קצת לפני המלחמה. החיוך שלה נותן כח❤️

על הוואטסאפ של בעלי. הפכתי אותו ליומן וכל םעם שקשה אני כותבת לו. הוא לרוב לא מגיב בטח שלא מיד כי הוא בשטח (מילואים) אבל זה עושה הרגשה טובה לפרוק..

בימים מאתגרים, כשבעלי במילואים, שתי חברות טובות מהוות לי משען. אחרי יום עמוס או לילה מתוח אני יכולה לכתוב להן משהו בוואטסאפ ומיד מקבלת שיחות של התעניינות ועידוד. מספיק לכתוב את מילות הקוד- צריכה קפה עם מישהו מבוגר וכבר בערב מתיישבות יחד לקפה בגינה, כשהילדים משחקים ליד

בכל תקופה מאתגרת שחוויתי תמיד נתמכתי על ידי אמא שלי.
אמא שלי היא מקור הכוח והאור שלי.
האופטימיות שלה מדבקה ומצליחה להרים אותי כל פעם מחדש.

זו לא קלישאה. קשה לי להישען על אנשים כי תמיד רוצים להישען עליי והיו לי מספיק זמנים מאתגרים ב54 שנות חיי. יש לי ספר תהילים קטן שמלווה אותי מגיל 14 עד היום. ספר קטנציק מתחת לכרית. כשאני זקוקה להישען להירגע להתפרק אני תוספת אותו חזק בידי מצמידה אותו ללב שלי. . אני לא דתייה בכלל אבל הספר הקטן הזה מלא באלוקות. עחיו אני נשענתי בכל מהמורה מאתגרת בעיקר נפשית.. אין עוד מלבדו. .הוא החבר נפש הכי הכי שלי.
זהו. שבת שלום.

התקופה המטורללת הזאת גורמת להעריך את כל הדברים הטובים ולהבין על מי אפשר להישען. הבן זוג המתוק שלי תומך ומכיל, המשפחה וההורים עושים מעל ומעבר כדי לעזור ולעבור את התקופה הכי טוב שאפשר. אחים שלי נמצאים במילואים והידיעה שהם דואגים לעצמם ועושים הכי טוב כדי להגן עלינו מלחיצה ומרגיעה ביחד. הבסיס החזק הזה נותן לי הרבה משאבי נפש, ועוזר לי להשען על עצמי ולהצליח לקיים שגרה כמה שיותר נורמלית

מרגישה שלכולם סביבי קשה יש לי אח בשייטת ובמטכל ועוד כמה מבני המשפחה הקרובים שנמצאים בעזה כולל בעלי שבמילואים
אני עם 3 ילדים ולכן מרגישה שאני חייבת להיות מספיק חזקה ושאני יכולה להשען רק על עצמי כרגע

בימים אלה אני נשענת על הרוח ,לא אנושי ולא נורמלי בגדר לא אמיתי ריאלי או כל דבר אחר קרה ,אני בוחרת לחזק את עצמי בעצמי ,אין לי ברירה בשביל ארבעת ילדיי,אני נושמת כל פעם מחדש ומוציאנ ממני את הרע ואת כל האנרגיה השלילית ,אני מתמתקת מכל רשת חברתית מכל אתר באניטרנט ומכל ערוץ חדשות כזה או אחר שבוחר להכניס לי למוח רעל…אני נמצאת הכח קרוב לטבע…אין ברירה הלב לא יכול לפעום יותר מפעמיים בפעחמה אחת ,ניטרול….מקווה לטוב.

אני נשענת על אימא שלי בסוף אין כמו אימא

בזמנים קשים אני נשענת על המשפחה שלי ועל השיגרה. אנחנו מקפידים להיפגש כל סוף שבוע לארוחה משפחתית ובה מדברים על ה-כל!
כל אחד מספר איך עבר עליו השבוע והשאר מייעצים, מקשיבים, מנחמים וצוחקים. הכח שלנו יחד, אין עליו!

על הילדים הקטנטנים שלי.
זה נשמע אולי מצחיק להישען ולקבל מהם כוח בזמנים הקשים האלה. אבל דווקא הם בתמימות שלהם ובאהבה ללא תנאי מזכירים לי מהם הדברים החשובים באמת.
אני מגיעה הביתה מיום עבודה ארוך, והלב הכבד מהחדשות, עוד דיווח שנפתח ב'הותר לפרסום'.. והלב כבד.
ואז אני נכנסת למיטות שלהם ומדגדגת, מחבקת, מסניפה והלב מתרחב.

על הבעל היקר שלי ועל החברות שלי שהם ביחד עולם ומלואו כל מה שצריך כדי להיות שמחה בחלקי ולקבל את כל התמיכה שאני זקוקה לה

בזמנים קשים אני נשענת על אמא שלי שתמיד שם בשבילי לעזור ולתמוך :)
אשמח לזכות

נשענת על בן הזוג שלי , ואבא של ילדי שתמיד יודע גם להקשיב וגם לעלות לי חיוך

בזמנים הכי קשים אני אישית נשענת על הילדה המדהימה שלי ועל שתי הנכדות הקטנות בנות שנתיים ושבעה חודשים

בזמנים אלו אני נשענת על בעלי האהוב. עברנו עיר ודירה חדשה בדיוק שבוע לפני תחילת המלחמה. אנחנו בהריון ראשון והוא דואג לי שהתקופה תעבור הכי טוב שאפשר. בעלי העביר את כל הדירה לבד, מבשל לנו כל יום אוכל מנחם, דואג לכלב שלנו ומביא הרבה פינוקים ואהבה.

בזמנים מאתגרים אני נשענת על הילדים הקטנים שלי. התמימות שלהם, הצחוק המתגלגל מבדיחות של ילדים והעובדה שאין להם באמת דאגות והם פשוט נהנים ומתרגשים מכל דבר חדש וקטן שקורה להם, מנחמת אותי, ונותנת לי כוח וגורמת לי לחשוב על מה שבאמת חשוב בחיים.

המברשת הזאת נראית לי הפיתרון המושלם בשבילי!! כואב לילדה בת 11 משגעת אותי כמעט כל יום לעשות לה פן… משום מה היא לא אוהבת את התלתלים המשגעים שלה.. מברשת כזאת תהייה מתנה משוגעת בשבילה! ושקט בשבילי…

מכירות את הביטוי "טוב חבר קרוב מקרוב רחוק"? אז זה נכון ואצלי עמד ועדיין עומד בבוחן המציאות. לצערי אין לי משפחה קרובה אלי גאוגרפית. אין לי הורים מגיל צעיר ואחותי לא גרה קרוב. השכנה שלי הפכה עם השנים לחברה מאד טובה שלי, כמו אחות גדולה. היא מייעצת לי ותמיד קשובה. גם עוזרת לי ( זה הדדי ) ואפילו עזרה לי להתמודד מול שכן אלים שאיים עלי ועל הבן הצעיר שלי שהוא ילד עם צרכים מיוחדים. חיי היו הרבה יותר קשים בלעדיה והם אכן קשים. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.

בזמנים מאתגרים אני נשענת על ילדי שנותנים לי כוח להמשיך להיות אמא לארבעה ילדים בעורף כשבעלי כבר 3 חודשים בעזה. ילדתי לפני כחודש בתוך הלחימה ואני מנסה כמה שיותר להישען הכוח החיים שדוחף אותנו קדימה ולא נותן לנו ליפול.

בזמנים מאתגרים וקשים נשענת על ספר התהילים.
הספר , שדוד המלך בעצמו כתב בזמן מאתגר וקשה עוזר לי לצלוח תקופות קשות ורגעים מאתגרים.
יש בו עוצמות מיסטיות בלתי מוסברות במילים ואני מוצאת בו הרבה הלימה בין המצב שלנו לבין המצב של דוד בשעתו …ממש סיטואציות שלמות שמתארות מצבים שאנו חווים כיחיד או כעם עם הבטחה לעתיד טוב ויציאה מהמשבר מחוזקים וגאים .

אני נשענת על המשפחה,שלי,האחים והאחייניות. ההורים שלנו נפטרו והתא המשפחתי הקטן הפך חשוב ועוטף עבור כל אחד מאיתנו.
הדאגה למגוייסים מקרבת בין כולנו ובסוף כל,יום יש שיחה,משפחתית שמעודדת,ונותנת כוחות להמשך.

הכיפת ברזל שלי שמגנה עלי ושומרת על שפיותי זה לשמור בכח על השיגרה..לא לוותר..לקום.ללכת לעבודה כל יום..לבשל.לנקות.הדברים הקטנים.בשישי להזמין את המשפחה הגרעינית לארוחה.רק זה שומר על שפיות
.הפרטים הקטנים של השיגרה היומית.

בזמנים קשים כאלה אני נשענת על הבסיס שהוא הבית,הילדים,הבן זוג.להשתדל כמה שיותר לעשות לילדים כיף ולפנק כמה שאפשר גם בדברים קטנים כמו עוגת שוקולד באמצע שבוע ולשמוע הרבה מוסיקה -עושה טוב לנפש.ובתוך כל זה לא לשכוח את עצמך ומה שעושה לך טוב בלב ותמיד תמיד לקוות שכל זה ייגמר מתישהו ויהיה טוב אחר כך כי חייב להיות!.

על אבא שלי שהוא הכי יקר לי בעולם

כשקשה לי ועצוב, בימים של אתגרים ורכבות הרים רגשיות, אני נשענת על לולית שהיא החתולה שלי. היא יודעת להרגיש את הקושי או המועקה וישר באה לחבק וללקק את האף. אין על חיות ועל הרגישות שלהן.

לשמחתי יש לי משפחה גדולה להישען עליה אבל בסוף אני מרגישה שאני נשענת על עצמי. משתדלת לנשום עמוק בתקופה הזאת, להתעדכן בחדשות רק כשצריך ולא לשקוע בזה יותר מדי אלא לנסות בכל זאת לקיים שגרה בריאה ככל הניתן

כמה שזה ישמע מוזר, בזמנים מאתגרים ביתי בת ה 15 היא העוגן שלי, לא משנה כמה אני אחפור לה על הזמן המבוזבז בטיק טוק כמו כל בני דורה, ברגע שצריך אותה היא פשוט שם ב 100%, כן ביום יום יש מלא אי הסכמות כמו עם כל מתבגר/ת , אך בסופו של יום היא תמיד שם ברגישות מעוררת השתאות , לעולם לא אשכח את הטיפול שלה בי בקורונה, כן יש לה אחים ויש בעל אבל היא מספר אחת. זה מחמם לי את הלב שיש לי בת שאני בטוחה שהיא תמיד תהיה שם גם כשהשמש לא תמיד תזרח.

קראתי את התקנון.
אני מורה ללשון בתיכון בראשון לציון ותמיד משדרת חוזק וביטחון , אך בעת הקשה בה אנו נמצאים מצאתי את עצמי מתחזקת ונשענת על תלמידיי האהובים ע"י שיתוף הרגשות והתחושות שלהם במהלך השיעור. אני ידועה כמורה שחשוב לה הספק החומר עם זאת ראיתי שהתלמידים "צמאים" לדבר ולשתף על מה שעובר עליהם בתקופה הזו ואפשרתי זאת. הרגשתי שאחרי כל שיעור כזה אני יוצאת מחוזקת ומעודדת מהם לא פחות ואף יותר מאשר מעודדת אותם. גיליתי את החוזקה של הילדים בכך ששיתפו שהם אופטימיים למרות המצב הקשה וזה מה שעודד אותי להמשיך בשגרה הלא פשוטה ולהגיע כל יום בחיוך ואהבה לבית הספר. מקווה שנדע ימים טובים יותר.

רק על בורא עולם

בזמנים מאתגרים אני נשענת על המשפחה שלי.על הורי התומכים,האחים שלי.,חמי וחמותי ובעיקר על האיש של חיי שהוא והבת הקטנה שלי מכניסים לחיים שלי משענת,עוגן ,ברכה ורון.
ואם לא הבנתם לבעלי שם משפחה ברוך ושם רב החובלת שלי רוני.
שנשוט לעבר אופק של שלום ונספור ציפורים נודדות,לידות ולא חלילה…
מאשרת תקנון
ויופי של שאלות
ויופי של מתנות לרומם טיפוח יופי ואופי

בזמנים מאתגרים בכלל ובזמן המאתגר הזה בפרט אני נשענת על אבינו שבשמים ומתפללת לזכות החילים,השבויים,הנעדרים .
נשענת על אמונה,תפילה ועשיית טוב
לעצמי ולזולת כמקור כוח לשאת את המצב.
מתפללת על כולם ובכללם על בני חייל בסיירת גולני שלא תיפול שערה מראשם.
אמן.
וביום יום מאשרת את התקנון ואשמח להישען ,בעיצוב שערי,על מברשת דפני ,פרי המצאה ישראלית.